אֶתְמוֹל, בְּיוֹם רִאשוֹן, בְּרֵאשִיתוֹ שֶל הַשָּבוּעַ
קֻיַּם בָּאָרֶץ טֶקֶס-אַזְכָּרָה לְבֶן-גֻּרְיוֹן
בַּמּוֹסָדוֹת הָרִשְמִיִּים שֶבָּם זִכְרוֹ טָבוּעַ,
בְּצַהַ"ל, בְּבָתֵּי-הַסֵּפֶר – אֶלָּא שֶכַּיּוֹם
 
קָשֶה לְהִשְתַּחְרֵר מֵחֶשְבּוֹן-נֶפֶש דֵּי קוֹדֵר כָּאן 
עַל שְקִיעָתָהּ שֶל מִפְלַגְתּוֹ, שֶכָּל אֶזְרָח חוֹזֶה  
בְּצַעַר אוֹ שִׂמְחָה לָאֵיד (תָּלוּי מִי הַדּוֹבֵר כָּאן) 
בַּמֶּה שֶנִּשְתַּיֵּר בָּהּ, נֶעבֶּעךְ, בָּעִדָּן הַזֶּה...
 
לֹא שֶחָסְרוּ קְטָטוֹת וּפִלּוּגִים וְאֵגוֹ-טְרִיפִּים 
שָם, בְּמַפַּא"י שֶל אָז, בָּהּ לֹא סְקַנְדָּל אֶחָד סָעַר, 
אַךְ חוּץ מִזֶּה הָיְתָה גַם מִפְלָגָה, הָיוּ פְּרִינְצִיפִּים
וְלֹא פָּחוֹת מִכָּךְ הָיָה לָהּ רֹב לֹא מְעֻרְעָר.
 
וְאִלּוּ כָּאן, הַיּוֹם, כְּשֶסִּכְסוּכִים שוֹפְעִים בְּמֶרֶץ
גַּם בָּעִדָּן הַיֶּחִימוֹבִיצִ'י שֶלֹּא נִרְגַּע
כְּשֶשּוּב, יָא עֵינִי,  מוּל נִבְחַר קָם הָעוֹמֵד בַּפֶּרֶץ – 
נִרְאֶה כִּי יֵש בָּהּ סִכְסוּכִים יוֹתֵר מִמִּפְלָגָה...
 
זִקְנֵי הַמּוֹשָבוֹת שֶל עֲלִיָּה שְנִיָּה סִפְּרוּ כְּבָר
אֵיךְ בָּאֶחָד בְּמַאי, עַל גַּב אַרְגָּז שֶל תַּפּוּזִים
עָמַד לוֹ דוּוִיד גְּרִין הַפְּלוֹנְסְקָאִי (שֶבּוֹ נִכְּרוּ כְּבָר
סִימְפּטוֹמִים שֶל מַנְהִיג שֶפִּיו שוֹפֵעַ חֲזִיזִים)
 
וְאֵיךְ מִתַּחַת חַלּוֹנוֹ שֶל פַּרְדֵּסָן בִּיש-גַּדָּא
קָרָא שָם דּוּוִיד לִשְׂכִירֵי אוֹתוֹ אִכָּר מִסְכֵּן
מֵעַל אוֹתוֹ אַרְגָּז אֲשֶר שִמֵּש לוֹ בָרִיקָאדָה
שֶלֹּא לָצֵאת לַעֲבוֹדָה בַּיּוֹם הַהוּא, שֶכֵּן
 
"כָּל פּוֹעֲלֵי הָאֲרָצוֹת מִתְאַחֲדִים בֵּינְתַיִם"
(מָה שֶהֵעִיר שָם בְּקוֹמָה שְנִיָּה אֶת הָאִכָּר
שֶאָץ לִפְתֹּחַ תְּרִיס וְגַם לְשְפֹּךְ עָלָיו דְּלִי-מַיִם
עַל דּוּוִיד שֶשָּכַח שֶזֶּהוּ בֹּקֶר חֹרֶף קַר...)
 
וְזֶה מַזְכִּיר כִּי זֶה הַזְּמַן לִרְמֹז לְשִיּוּרֶיהָ
שֶל מִפְלָגָה גְדוֹלָה זוֹ שֶעָבַר לָהּ מְפֹאָר
הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הַהוֹוֶה, שֶכָּל סִכְסוּךְ גּוֹרֵעַ
מִסִּכּוּיֶיהָ לְחַדֵּש אֶת הָרֶפֶּרְטוּאָר
 
שֶבּוֹ כִּכְּבָה אֵי-פַּעַם בְּתַפְקִיד שֶל פְּרִימָדוֹנָה
וּבוֹ שָלְטָה שָנִים רַבּוֹת עַל אֶרֶץ זוֹ – בְּעוֹד
 שֶכָּל תְּנוּעָה גְדוּשַת אִינְטְרִיגוֹת לֹא פּוֹסְקוֹת, נִדּוֹנָה
לְסִכְסוּכִים גְּדוֹלִים אַךְ מִפְלָגָה קְטַנָּה מְאֹד...
 
אהוד: אולי כדאי להוסיף כי בשנת 1966 בן-גוריון גורש ממפא"י על ידי בית דין של המפלגה שבראשו עמד יעקב שמשון שפירא, ועבר לעמוד בראשה של "רשימת פועלי ישראל", רפ"י, שהקים למענו שמעון פרס. [וראה על כך גם בספרי "שרגא נצר", 1990].