חבורת העריקים "יש גבול" עתרה לבג"ץ נגד מינויו של השופט סולברג לעליון, כיוון שהוא שייך "למעצמה כובשת" ו"התנחל בשטחים הכבושים" וכו' וכו', כמיטב הלהג המקובל עליהם. העותרים ידעו, כמובן, שהעתירה תדחה פה אחד, כפי שאכן קרה, שהרי גם הם יודעים שהיא חסרת שחר ושאין להם אפילו קצה קצהו של קייס משפטי. הרי הם יודעים שנשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש והשופטים גרוניס ונאור, נציגי בית המשפט העליון בוועדה למינוי שופטים, תמכו בעצמם במינוי. הרי הם יודעים שהשלושה תמכו במינוי לאורך כל הדרך. זאת הטרדת בית המשפט העליון בעתירה שכל כולה המשך מסע ההסתה והדה-קרדיטציה לשופט בישראל, המשך ציד המכשפות המקארתיסטי, שנועד לסכל את המינוי, וכנראה לא ייגמר גם לאחר כניסתו של סולברג לתפקידו, כיוון שאלה אנשים שאין להם גבולות וקווים אדומים. זהו ביזיון בית המשפט שלא היה כדוגמתו.

2. אסתרא בלגינא

מה ישראלי בעיניך? מה יותר יאיר לפידי מהשאלה הזאת? האיש לקח על עצמו לשרטט את הישראליות. היום הוא מנסה להגיח בשמה לשמי הפוליטיקה; האיש המייצג את הישראליות.

אז מהי ישראליות? יש דברים נפלאים שניתן להכניסם תחת הכותרת הזאת, דברים מעוררי גאווה לאומית. אבל, יש להודות, לא הכול יפה בישראליות. יש גם ישראליות מכוערת. ואין ישראליות מכוערת בעיניי יותר מן הערוצשתיימיזם. לא בכדי לא דיברתי על הערוץ השני אלא על הערוצשתיימיזם. כיוון שיש גם דברים יפים וראויים בערוץ השני. ויש גם הרבה ערוצשתיימיזם מחוץ לערוץ השני. למשל, אחיו התאום ערוץ עשר. ויש הרבה ערוצשתיימיזם מחוץ לעולם התקשורת – בכלכלה, בפוליטיקה. הסדרה "הישרדות", למשל, היא בכלל בערוץ עשר, אבל אין דבר ערוצשתיימיסטי יותר ממנה.

עשרה אנשים שטים ברפסודה בים סוער, שורץ כרישים. המטרה – לשרוד אחרון על הרפסודה. היעד – להפיל את האחרים אל הכרישים. השיטה – לדחוף, לכרות בריתות, לתחמן ולשקר. הכול מותר. אין חוקים. החוק היחיד הוא שאין חוקים. החוק היחיד הוא חוק הג'ונגל.

תיארתי כאן את התוכנית "הישרדות". התוכנית "הישרדות" אינה סתם תוכנית בידור. זאת תוכנית עם אידיאולוגיה. התוכנית מוכרת את אידיאולוגיית הג'ונגל, הדרוויניזם החברתי, הקפיטליזם החזירי. החיים כהישרדות, כתחרות בלתי פוסקת, שבה החזק מנצח. התוכנית מוכרת את ערכי הערוצשתיימיזם.

מהי "האח הגדול"? תאוות הבצע מזווגת את תאוות הפרסום עם תאוות המציצנות ושוברת את שיאי הרייטינג. הערוצשתיימיזם בהתגלמותו.

יאיר לפיד הוא ממנסחי הערוצשתיימיזם והוא תוצר שלו. מהי הישראליות הערוצשתיימיסטית בעיניי? יאיר לפיד.

התרבות הערוצשתיימיסטית היא תרבות הרייטינג. תרבות הרייטינג היא מזללת ממון, המשעבדת אליה את הצופים הנרצעים באמצעות שטיפת מוח מטמטמת. היא מספקת להמון טלנטים, המקבלים משכורות עתק והופכים לאלילי ההמון. יאיר לפיד, למשל.

מה מביא איתו יאיר לפיד לפוליטיקה? סליחה, מה יאיר לפיד מוכר בפוליטיקה? את תרבות הרייטינג. את השטחיות. את הרדידות. את הפופוליזם. את ההימנעות מכל אמירה מקורית, שלא לומר אמיצה.

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול, ילד? מפורסם. זה מה שיש ליאיר לפיד למכור. הוא מפורסם. מפורסמותו – אומנותו. הסלב האולטימטיבי. מותג המותגים. מותג היפיוף השרירן עם הג'ל.

יאיר לפיד מביא אתו לפוליטיקה את תרבות המותגים. לא תהיה תקומה למאבק לצדק חברתי, אם לא נשבור את תרבות המותגים ואת תרבות הרייטינג.

רגע, רגע... מחאה חברתית... יאיר לפיד. כן, נכון. מצלצל מוכר. כותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות", כותרת ענק: "מרד העבדים". מאמר של יאיר לפיד, בשיאה של מחאת האוהלים בקיץ שעבר. מר רייטינג, המנווט את דרכו לפוליטיקה מן הקוקפיט התקשורתי של "אולפן שישי", הבין לאן נושבת הרוח. יאיר לפיד נהיה חברתי!

*

אסתרא בלגינא קיש קיש קריא, נאמר בתלמוד, כלומר מטבע בתוך כד ריק, קורא קיש קיש; עושה המון רעש וצלצולים.

3. נועם עדין חי

הביקורת על הצטרפותו של נועם שליט לחיים הפוליטיים לוקה ביותר מקורטוב של צביעות וחוסר הגינות. כל אזרח רשאי להצטרף לחיים הפוליטיים, לנסות להשפיע ולתרום, והטענה שהיותו של נועם אביו של גלעד שליט מחריגה אותו מן הזכות הזאת – מוזרה. נכון, המאבק למען גלעד שליט העמיד אותו לאורך שנים בלב העניין הציבורי, והפופולאריות הזאת היא עמדת זינוק נוחה, אולם אין בכך כל דבר שלילי. הרי הצד השני של המטבע, הוא שאדם שהיה לב הקונסנזוס, גם בקרב מתנגדי העסקה, בוחר במודע לשלם את מחיר אובדן הקונסנזוס והפיכה לדמות שנויה במחלוקת, יריב של חלק גדול מן הציבור. הניסיון הציבורי שצבר, הוא בהחלט נכס ורצונו לממש אותו בפוליטיקה לגיטימי לחלוטין. גם טענת "הניצול הציני" של שבי גלעד לוקה בצביעות. הרי אילו התפקד לליכוד, כל אלה שיוצאים נגדו, היו מוחאים לו כף ומתברכים בו (ואלה שמוחאים לו כף היום, היו מגנים את ה"ניצול הציני", הרי אין אפוטרופוס לצביעות...).

הביקורת המקוממת ביותר, היא טענת "כפיות הטובה כלפי נתניהו ששיחרר את בנו." האם נתניהו עשה בכך טובה אישית לנועם שליט, או קיבל את ההחלטה הנכונה בעיניו? כראש הממשלה, עליו לשקול את השיקול הלאומי. אם הוא סבור שהחלטתו היתה נכונה, אל לו להתייחס אליה כאל טובה אישית למשפחת שליט. אם הוא חושב שהיא היתה שגויה, עליו לבוא בטענות אל עצמו. הרי הוא הציג את ההחלטה כהתגלמות המנהיגות.

דווקא מאחר שבעיניי החלטתו של נועם שליט לגיטימית לחלוטין, אני סבור שעלינו לשפוט אותו כפי שאנו שופטים כל פוליטיקאי – מה הוא מביא עימו לפוליטיקה? אלו מסרים ערכיים, איזו דרך פוליטית? מאחר והוא טרם הביע את עמדותיו הפוליטיות, ומאחר ופרסומו, שהנו קרש הקפיצה שלו לפוליטיקה, הוא תוצר המאבק לשחרור גלעד שליט, המסר שהוא מייצג הוא המסר שבא לידי ביטוי בעסקת שליט.

כמו מרבית מתנגדי העסקה, גם אני חשתי אהדה למשפחה ולמאבקה, שאין לגיטימי ממנו כמאבק של אב על חיי בנו. אולם כאשר הוא נכנס לפוליטיקה, יש לבחון את מאבקו ותוצאותיו לא ברמה האישית משפחתית, אלא ברמה הפוליטית והלאומית.

בראש ובראשונה, זהו מסר של הפרטה – הפרטת החברה והפרטת הלאומיות. זהו מסר של מחיקת ה"אנחנו", ושימת ה"אני" מעל הכול. ומאחר שה"אנחנו" מורכב מהרבה "אני", מדובר בהעדפת "אני" אחד על פני הרבה "אני" אחרים, שאת שמותיהם איננו יודעים, אך הם עלולים לשלם בחייהם את מחיר עסקת שליט.

המסר של "בכל מחיר" הוא מסר מפרק חברה; כל חייל ההולך לקרב יודע שהוא עלול לאבד את חייו, להיפצע או ליפול בשבי, והוא נכון לכך, כיוון שהוא יודע שקיום הקולקטיב הלאומי מותנה בנכונותו זו. המסר של הקרבת האינטרס הלאומי למען שחרורו של חייל בודד, הופך על פניו את הרעיון המאפשר קיומה של חברה, קיומה של אומה.

עסקת שליט מעבירה מסר של חולשה במזרח התיכון התאב לראות בחיסולה של "הישות הציונית", המשולה בעיניו לאימפריה הצלבנית, שזמנה קצוב. החולשה הזאת מרחיקה את השלום ומעודדת תוקפנות, טרור ומלחמה. האוייב מבין ששבי הוא הבטן הרכה של החברה הישראלית, ולכן הוא ימקד מאמץ רב בחטיפת ישראלים. אין סיבה רציונלית להניח שיהיו לנו אפס כישלונות בסיכול המאמצים הללו; סביר להניח שהמוטיבציה הזאת תניב חטיפות נוספות ותאמיר את מחירי העסקאות. שחרור מאות הרוצחים בעסקת שליט, עלול – ברמה גבוהה של ודאות, להגביר את הטרור, הן בשל חזרתם של רבים מהם לפעילות טרוריסטית בפועל, כפי שהיה בעסקאות הקודמות, והן בשל הסרת מחסומי הפחד והתובנה של המחבלים שאם יכלאו – ישוחררו במהרה בעסקת שבויים.

ועדת שמגר שעסקה בסוגיית השבי, מבטאת תובנה, שהדרך של עסקאות ג'יבריל, טטנבוים ושליט הרת אסון, ועל המדינה לאמץ דרך חלופית. כניסתו של נועם שליט לפוליטיקה, מציגה דרך הפוכה, על פיה העסקאות הללו הן ההחלטה הערכית הראויה. אני סבור שהמסר הזה שלילי ומזיק.

נועם שליט ראוי להערכה על הדרך המאופקת והדמוקרטית שבה פעל, על קור הרוח שהפגין ובנושא זה הוא מייצג מסר ראוי, השולל מאבקים פרועים ואלימים. אולם שיקול הדעת שבבסיס המאבק שהוא עמד בראשו, היה שגוי, ופגע במטרה למענה נאבק. האווירה הציבורית של "בכל מחיר" חיזקה את לב פרעה, החלישה את כוח המיקוח של ישראל והקשתה על המו"מ. הטענה שתג המחיר של העסקה אינו ניתן לשינוי, הוכחה כלא נכונה, מאחר ובסופו של דבר, כאשר החמאס חש, בצדק או שלא בצדק, שממשלת ישראל הגיעה אל קצה גבול ויתוריה, הוא התקפל מכמה מדרישותיו. אלמלא אופן המאבק, אילמלא היה זה מאבק למען כניעה לתביעות חמאס, אלא למען הגברת הלחץ המדיני, הביטחוני והכלכלי על חמאס, פגיעה משמעותית בתנאי המחבלים האסורים, הטלת מצור על עזה (בלאו הכי מגנים אותנו על מצור מדומה) וכדומה, סביר להניח ששנות כלא ושבי היו נחסכות מגלעד, וצער רב היה נחסך ממשפחתו. זה שיקול הדעת שמביא עמו נועם שליט לפוליטיקה: שיקול דעת שגוי ומזיק.

פורסם לראשונה ב"ישראל היום", תחת הכותרת המשעממת "נועם שליט – טוב או רע?"