של פרופסור אוה אילוז*
"סיפור משונה" מגדירה אווה אילוז את הרומן הגדול "מיכאל קולאהס, קורותיו של סוחר סוסים כמורד במלכות", מאת היינריך פון קלייסט. ברומן המרתק והמורכב שנכתב בשנת 1811, מסופר על סוחר סוסים שחי בגרמניה במאה ה-16 בזמנו של לותר, שפוגעים לו בסוסיו והוא תובע פיצוי על כך. כשלא ניתן לו הפיצוי הוא יוצא למסע למען הצדק, מסע שמביא אסון וחורבן על רבים וגובה חיי אדם ובסופו של דבר הוא בא על עונשו כאשר נגזר לו דין מוות. לפני מותו מבשרים לו כי מסעו לצדק הצליח והפוגע בסוסיו נענש, והוא מת בשלווה.
בניתוחה כותבת אוה אילוז: "כעס הוא אותו רגש בלתי נשלט שמתעורר בנו כשמישהו עושה משהו לא הוגן --- כעס הוא התגובה שלנו כשנראה לנו שהצו המוסרי הופר ללא כל סיבה מתקבלת על הדעת. --- כעס פועל בניגוד להיגיון. --- כעס גורם לנו להיות פחות אנושיים. כעס מביא אותנו לגבולותיה המסתוריים של המוסריות, למה שעשוי להפוך אותנו לפחות אנושיים." --- "כעס לא שוכך עם הזמן, למעשה הוא מתגבר, כאילו יש לו מנגנון פנימי להגברת עוצמתו." --- "הכעס מעלה, אם כך, שאלה מטרידה בנוגע למוסר: מתי עלינו להפסיק להגן על חוש הצדק שלנו?"
(אוה אילוז, "בחרון אף", "מוסף ספרים" 14.3.12 עמ' 14)
http://www.haaretz.co.il/literature/prose/1.1662577

אוה אילוז כותבת הרצנזיה, נולדה ב-1961 בפס שבמרוקו, היגרה לצרפת בהיותה בת עשר. עשתה תואר ראשון בסוציולוגיה, תקשורת וספרות בפריז, תואר שני בספרות בפריז, ובתקשורת באוניברסיטה העברית, ודוקטורט בתקשורת ולימודי תרבות באוניברסיטת פנסילבניה. היא משמשת כפרופסור מן המניין במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה שבאוניברסיטה העברית. מסתבר שכל הגדרות הכעס אותן ניתחה אצל מיכאל קולאהס נמצאות אצלה.
אוה אילוז כועסת, כועסת מאוד. כל כך כועסת עד שהיא מטיפה מוסר לאשכנזים על שהם מנקים את מצפונם ומתנערים לדבריה מאחריותם להדרתם של המזרחיים. (אוה אילוז, "אשכנזים במדינה מזרחית, על המיתוס שעזר לישראלים רבים לנקות את מצפונם ולהתנער מאחריות להדרתם של המזרחים", מוסף "הארץ", 16.3.12, עמ' 12)
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1663258

כבר בראשית הטפת המוסר קיימים אצלה שני כשלים. נכשל בגיאוגרפיה, ונכשל בהיסטוריה. כמרצה בכירה באוניברסיטה היה עליה לדעת את מה שלומדים בגיאוגרפיה בכיתה ד'. יהודי מרוקו אינם "מזרחיים" אלא "מערביים". מרוקו נמצאת אלפי קילומטר מרוסיה למשל. עד גילוי אמריקה יהדות מרוקו הייתה המערבית ביותר וכונתה "עדת המוגרבים" "מגרב" – מערב בערבית. "עדת המערביים". נכון הגישה האירופוצנטרית הצרפתית שם קיבלה אילוז את השכלתה – מתייחסת לערבים כ"אוריינט" – מזרח, אבל רצוי להשתמש במונחים מדויקים: יהודי אירופה – אשכנזים, לעומת יהודי ערב והאיסלם (או מרוקאים).
ולעצם הטפת המוסר, לא ברור דיו אל מי פונה חוה אילוז? אל מי היא מפנה את כעסה? מיהו בדיוק החוטא שניקה את מצפונו? האם כוונתה אל הדור הקודם, דור החלוצים האשכנזים שיישב את הארץ והקים את המדינה? האם כוונתה לפליטי השואה שהגיעו לפני הקמת המדינה ואחריה? האם לצאצאיהם? או למיליון אשכנזים רוסים שהגיעו לאחר קליטת המרוקאים?
חוה אילוז אינה מפרטת אלא מכלילה. אצלה אין אשמה אישית אלא קיבוצית. אין אינידיווידום, יש רק האשמה קולקטיבית.
חוה אילוז מעלה במאמרה משל של היפותזה היסטורית לפיו היהודים-הערבים ממרוקו, יישבו את הארץ והקימו את המדינה, והנה מגיעים האשכנזים והם קולטים אותם. אותם יהודים אירופים שזה מקרוב באו נשלחים ליישובים מרוחקים כדי לעבוד בשדות ובמפעלים שהקים הציבור היהודי-ערבי. אבל האשכנזים לא מצליחים בלימודים ושישים שנה אחר כך הם מקימים מפלגה עצמאית כי הם הודרו מעמדות מנהיגות, לא מתוך תוכנית מסודרת או כוונה מפורשת, אלא רק כתוצאה מתחושת העליונות התרבותית של היהודים-הערבים כלפיהם, ודרך מדיניות חלוקת המשאבים התרבותיים והחומריים.
מה לעשות המציאות היתה שונה. היהודים האשכנזים הגיעו דווקא מרצונם כחלוצים לארץ. לא הביאו אותם, הם לא נשלחו, אלא הלכו ליישובים מרוחקים מרצונם כדי לעבוד בשדות ובמפעלים שהקים הציבור היהודי-אשכנזי. אדרבא, תסביר לנו הסוציולוגית בעלת השם העולמי, כיצד קרה שהמרוקאים לא עלו כחלוצים לארץ השוממה, לא יישבו את אדמותיה, לא נלחמו על עצמאותה ולא קלטו את יהודי אירופה פליטי השואה? אני מכיר אגב יהודי ניצול שואה שהשתתף במלחמת השחרור, שאמר לי פעם שהוא לא יסלח למרוקאים על כך שלא רק שהם לא יישבו את הארץ ולחמו על עצמאותה וקלטו את פליטי השואה, אלא הוא היה צריך לקלוט אותם, ולבסוף הם מכנים אותו "אשכנאצי!"
בזמנו שמעתי הרצאה מפרופסור סמי סמוכה מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה שהגדיר את הבעייה בחברה הישראלית כך: (במבטא עיראקי כבד) "הרומנים הם התחתית של התחתית של האישְׁכְּנָזִים, אבל יש להם כ-3 אחוז אנאלפביתים, לעומת 42 אחוז אנאלפביתים לעיראקים, שהם העדה המשכילה ביותר מארצות ערב."
אינני סבור כפי שסוברים חוקרים מסוימים שיש יתרון גנטי לאשכנזים. (בספר "עקומת הפעמון" נטען שמנת המשכל היהודית העודפת מוגבלת ליהודים אשכנזים).
http://www.kivunim.org.il/article.asp?id=232
אני סבור שהבעייה היא בעייה תרבותית בעיקרה. התרבות הערבית-מוסלמית שפרחה ושגשגה בימי הביניים, הגיעה בתקופה המודרנית למצב של ניוון תרבותי. לא כאן המקום לנתח את הסיבות לכך, אבל מה שקרה הוא שיהודי ארצות ערב והאסלאם נפלו ביחד עם החברה בה הם חיו. יהודי מרוקו הגיעו לשיא של ניוון תרבותי לעומת יהודי אשכנז. העולים ממרוקו עלו לארץ כמעט ללא השכלה והתקשו להשתלב בחברה המודרנית. בקרב העולים לא היו רופאים, מהנדסים, פיזיקאים, מורים וכדומה. המשפחות היו מרובות ילדים והנשים היו באחוז גבוה ביותר אנאלפביתיות, כך שלא ניתן היה להעסיקן כמורות או אחיות וכדומה, והן הועסקו בעבודה פשוטה ששכרה מועט. בעקבות כך האינטגרציה שלהם בחברה המערבית-מודרנית נתקלה בקשיים גם מעבר לדור הראשון.

"אשמת האשכנזים"
חוה אילוז אינה מכירה בקשיים אובייקטיבים ובאחריות אישית. האשם בקשיי הקליטה והקידום של המרוקאים לדידה הוא באשכנזים בלבד. ודוק: לא באשכנזי כזה או אחר אלא בקולקטיב האשכנזי כולו. ההוכחה ל"אשמת" האשכנזים בפיגור של יהודי מרוקו בישראל היא לדבריה העובדה שהמרוקאים הצליחו טוב יותר בצרפת מאשר בישראל: "האליטות הצרפתיות היו ותיקות יותר ומאורגנות הרבה יותר מהאליטות האשכנזיות-ישראליות; אוכלוסיית צרפת היתה גדולה פי עשרה מאוכלוסיית ישראל. ועדיין, למרות מכשולים אלה, היהודים המזרחים השתלבו בהצלחה בחברה ובתרבות הצרפתית."
בניגוד להסבר ההתקרבנות הבכיינית אותו מציגה חוה אילוז, קיימות שלוש סיבות שבגינן המרוקאים נקלטו טוב יותר בצרפת:
לצרפת הגיע חומר אנושי טוב יותר. פחות אנאלפביתים. רובם ככולם דוברי צרפתית. לארץ הגיע אחוז ניכר של אנאלפביתים שאינם דוברי עברית. (הנשים רובן ככולן אנאלפביתיות) צריך היה ללמדם גם את השפה העברית, וגם קרא וכתוב.
הפרופורציה כן משחקת תפקיד. המהגרים היהודים ממרוקו היוו כ-5 אחוז בלבד מאוכלוסיית צרפת הגדולה והעשירה. אחוז אפסי ממערכת החינוך הצרפתי. לו במערכת החינוך בישראל הענייה היו מתקבלים עולים חדשים באותו אחוז, אין ספק שהתוצאות החינוכיות היו שונות. (הנה המלצה לפזר את האתיופים לא לרכז אותם).
המרוקאים בצרפת לא העלו על הדעת לכעוס על התרבות המערבית-אשכנזית (צרפתית-אירופאית) הם אימצו אותה בכל מאודם תוך טמיעתם בחברה הצרפתית ונטישת התרבות הערבית-מוסלמית. בצרפת הם לקחו אחריות על עצמם ללא התקרבנות בכיינית.

על הנזק שגורמת חוה אילוז
חוה אילוז כאילו מאשרת את הסטריאוטיפ הרווח אצל רבים, שמרוקאי, אפילו מגיע לדרגה הגבוהה ביותר – נשאר תמיד עם רגשי נחיתות ותחושה שהוא מקופח. תמיד התבכיינות והתקרבנות. שנים רבות כל כך לאחר עליית יהודי מרוקו, ועם התגברות הנישואים המעורבים בין העדות – הגיע הזמן להפסיק עם הנראטיב ההרסני המציג את כל היהודים-ערבים כעדר של כבשים פסיביות, כקורבנות בנוסח Agnus dei"" – "שה אלוהים". מספיק עם התיאור: "הביאו אותנו, נתנו לנו, התנהגו אלינו, עשו לנו," וכדומה. הגיע הזמן לנאראטיב חדש אקטיבי: "באתי, עשיתי, הצלחתי."
חוה אילוז גורמת נזק עצום למרוקאים בכך שהיא משכנעת אותם שמצבם אינו בגללם אלא בגלל האחר. התוצאה מדבריה היא שבמקום שיסמוך אדם על כוחו הוא, יילחם, וילמד, ויתפוס את מקומו בחברה, הוא משליך את כישלונותיו על אחרים. אין סכנה גדולה יותר מההתקרבנות והבכיינות. זו גם הסיבה לתרבות העבריינית של המרוקאים. אנשים כאריה דרעי וכשלמה בניזרי כולם "זכאים" שהרי זו רק עלילה אשכנזית... כמובן, יש לא פחות פושעים אשכנזים, אבל אין תרבות עבריינית אשכנזית. אשכנזים מעולם לא טוענים לחפות בגלל מוצאם.
בקרב כל קבוצה אנושית יש גילויי גזענות. הייקים נגד הגליציאנרים. הפולנים נגד הרומנים. האתיופים נגד הבריה, העיראקים נגד המרוקאים, וגם אצל המרוקאים יש עירונים מול שלוכים (או שלופים?)
מוטב אם כן שחוה אילוז תרכז את פעולתה החינוכית בבעיות הגזענות בעדתה, ותצא נגד אותם גזענים מקרב המרוקאים היוצאים נגד האשכנזים הרוסים (בזמנו הפנתרים שלחו מכתבים לברית המועצות לבל ייתנו להם אישורי עלייה לארץ), או תצא נגד אותם מרוקאים גזענים הפועלים להדרת האתיופים ע"י התאגדות המונעת מהם לקנות או לשכור דירות לידם.

התנערות מגזענות והבעת התנצלות
דבר אחד טוב בכל זאת אמרה חוה אילוז על האשכנזים. "הם מנקים את מצפונם ומתנערים מאחריות להדרתם של המזרחים" – משמע לדעתה בכל זאת יש לאשכנזים מצפון. אני מקווה שגם לה, לחוה אילוז, יש מצפון. אני תובע ממנה התנצלות אישית ופומבית על ההכללה הגזענית שעשתה. אימי ז"ל, שבאה לארץ בחוסר כל, יחידה ממשפחתה, עבדה כל ימיה כמורה ולימדה שנים רבות גם מרוקאים בעיירות הפיתוח. כל ימיה לימדה באהבה ובמסירות, ודיברה איתם בשפתם, צרפתית. מעולם לא הדירה שום תלמיד או תלמידה. אני דורש בשמה ובשם כל המורים והמורות, הרופאים והאחיות, האשכנזים שטיפלו במסירות וללא כל הדרה בעולי מרוקו – התנצלות פומבית. חוה אילוז, התנצלי! הוכיחי שגם לך יש מצפון!

* מעניין שהוריה של אווה בחרו שלא לתת לה שם מרוקאי אותנטי כגון עזיזה, ג'מילה, פרחה, או פשוט חוה –– שם עברי שקיים גם בערבית, אלא בחרו לה שם בהגייה אשכנזית-אירופאית – "אווה". בהקשר זה מעניין להשוות. חוה, בתו של יעקב פרנק – משיח השקר הפולני, ששימשה לצידו דמות מרכזית בפולחני הדת שלו ובאורגיות ההמוניות שקיים, וכונתה "המטרוניתא הקדושה" – לקחה לעצמה עם התנצרותה את השם אווה.