אהוד היקר,
 הצטערתי לקרוא שחברנו משה ברק הלך לעולמו. הכרתי אותו ואת רעייתו מיקי, ואף ביקרתי בביתם בגבת. הוא היה איש אופטימי, והִשרה אופטימיות על כל סובביו. כתבתי בזמנו רשימה על ספרו, והגם שהוא לא אהב אותה, הוא הראה לי פנים שוחקות. הוא היה איש שממש מתבקש לאהוב אותו, וקורות חייו הן באמת נושא לסאגה מופלאה. משה ברק יחסר לי.
 שמחתי שקוראת ברמתה של נגה מרון התרשמה מרשימתי על "מלכים ג'". אני סבור שמדובר בספר גרוע ביותר, והעובדה שהיה לרב-מכר מצביעה מן הסתם על רמתו של הקורא הממוצע.  
אני מזדהה לחלוטין עם דבריך על מיליון העולים מרוסיה [שרבים מהם] עובדים וגרים באשדוד ולא מתלוננים. אני מעריץ גדול של העלייה הזאת, ואני סבור שהיא ממש הצילה את המדינה. 
כפי שכתבת – כנס סומליו"ן על ההומור היה חווייה בלתי רגילה. צחקתי עד דמעות.
 וכן, שלא אשכח – תודה על פרסום הרשימה שלי על ספרו המצוין של עוזי זק "מכאן ולא מכאן". 
שלך,
 משה גרנות