"מוכר האתמולים"
מחברות לספרות, 2012, 220 עמ'
תרגם מפורטוגלית והוסיף אחרית דבר – רמי סערי
הדובר העיקרי בספר שלפנינו הוא שממית המתחבאת בסדקי הבית ועֵד לכל המתרחש בו. השממית היתה בגלגול הקודם אדם שחי מאה שנה, ומזה חמש-עשרה שנה הוא שממית, התחבר לביתו של לבקן בשם פליקס ונטורה, ומתעד כל מה שקורה שם. זה נשמע הזוי, אך גם מסקרן – לאן מבקש הסופר האנגולי-פורטוגלי הזה להוביל את קוראיו? לקראת סוף הספר מסתבר לקורא שהשממית היא בעצם בדייה שהמציא לעצמו אותו פליקס ונטורה שכל מעייניו בחייו הוא להמציא בדיות.
בקורותיו של פליקס עצמו, שמן הסתם גם הן בדויות, מסופר שסוחר ספרים אנגולי בשם פאושטו בנדיטו ונטורה מצא קופסת ספרים, ובתוכה תינוק לבקן, אותו הוא מאמץ לבן, והלא הוא פליקס, גיבורנו הראשי. פרנסתו של פליקס היא ביצירת שקרים, הוא מוכר אתמולים, כלומר, מציע ללקוחותיו עבר לפי בקשותיהם.
שלושה קליינטים כאלה מוזכרים בספר:
איש זר בעל שפם ולבוש הלָקוּחַ כאילו מהמאה ה-19, מבקש עבר חדש תמורת 10,000 דולרים. הוא איננו מנדב לפליקס שום רמז על קורותיו, למעט העובדה שהוא צלם מלחמות שנדד בכל העולם. פליקס מוכר לו עבר מפואר כנצר למייסדי העיירה שיבייה שבדרום אנגולה ומעניק לו את השם ז'וזֶה בוכמן. העבר מתלבש על ז'וזה ככפפה ליד – הוא מתלבש כמו בני המקום ומדבר בניב המקומי, ולא רק זאת, הוא הולך לבקר את קבר "אביו" בעיירה שיבייה, ונודד לניו-יורק ולדרום אפריקה כדי למצוא את אימו, אֶוָה מילר, שאמורה היתה להיות ציירת מפורסמת.
הלקוח השני הוא שר בממשלת אנגולה, שמבקש לכבס את עברו. פליקס ממציא לו עבר מפואר – השר נעשה על-ידי כך לצאצא של משחררי לואנדה (בירת אנגולה) מעול ההולנדים בשנת 1648. השר נכנס בכל נפשו לדמות החדשה, וכבר עומד להקים פסל לזכרו של אחד מאבותיו הבדויים, וגם שוכר את פליקס שיכתוב ספר על משפחתו המפוארת.
הלקוח השלישי הוא איש הטוען שהחליפו לו את פניו בניתוח מסיבה לא מובנת, ואלה שעוללו לו זאת השאירו אצלו כסף רב. האיש מבקש דווקא עבר צנוע.
מסתבר שגם פליקס, המפיח חיים בדמויות בדויות, בודה לעצמו כפיל, ועיון במאות הקלטות שבספרייתו מוכיח כי לנשיא אנגולה יש מספר כפילים.
הסיפור מגיע לשלבים דרמטיים כאשר מסתבר שז'וזה בוכמן הוא בעצם פֶּדְרוֹ גוּבֵיָה, אחד המורדים בממשל המרכסיסטי באנגולה בשנות השבעים של המאה הקודמת. אדמונדו בָּרָטָה דוּז רֵיש, איש מטורף המתגורר בביוב, היה סוכן המשרד לביטחון המדינה – הוא לכד את פדרו ואת אישתו השחורה ההרה מרתה, ועינה אותם. בין שאר מעשי הזוועה – עינוי התינוקת (סיגריות בוערות על עורה הרך!) שנולדה למרתה במאסר. מרתה נפטרת תחת ידי המענים, ואילו פדרו משתחרר אחרי שנים בכלא, והופך להיות צלם מלחמות. לימים נודע לו שהתינוקת לא מתה, אלא גודלה על ידי מרינה, אחותה של מרתה. פדרו חוזר ללואנדה בזהות הבדויה (שבודה לו פליקס), כשבכוונתו לנקום באדמונדו, שבינתיים, כאמור, הפך להיות חסר בית משוגע המתגורר בתעלת ביוב. מסתבר שאנז'לה, אהובתו של פליקס הלבקן, בעלת הצלקות בחזה ובגב, היא בתו של פדרו, והיא גם זאת שנוקמת במקומו.
הסיפור משובץ בשישה חלומות של השממית, שהיא בעצם הכפיל של פליקס עצמו. בתחילה החלומות בנויים בצורה סבירה, אבל החלומות האחרונים הם יותר מדיי ליניאריים ויותר מדיי מסודרים – הם מגוללים עלילה מדוייקת בלי אותו חוסר היגיון וחוסר אונים האוחז בחולם בדרך כלל.
הספר גדוש באמרות המתמצתות את המסר של המחבר:
"החטא הרע מכול הוא לא לאהוב" (עמ' 55). "האמת היא אמונה טפלה" (עמ' 83). "האושר כרוך בחוסר אחריות" (עמ' 112). "האמת היא בלתי סבירה. השקר נמצא בכל מקום" (141).
ובאמת נמנים בספר כל המקצועות המושתתים על שקר: דיפלומטים, עורכי דין, שחקנים, סופרים וכו'.
הספר משאיר מקום לספק שמא כל העלילה על כל גיבוריה איננה אלא המצאה של פליקס ונטורה, כמו המצאות האתמולים שהוא מציע ללקוחותיו.
הספר מסתיים בהכרזה: מרטין לותר קינג לא היה צריך לומר "יש לי חלום", אלא "אני עשיתי חלום." (עמ' 213).
צריך להודות שלולא הערותיו של המתרגם ו"אחרית הדבר" שלו בסוף הספר היה קשה מאוד לחתור בים השמות הפורטוגליים הארוכים ובמשמעויותיהם, למשל ששם השממית – "אַאוּלַליו" משמעו – המיטיב להתבטא; ואילו שמו של אדמונדו ברטה דוז' ריש, הקומוניסט המרושע – משמעו – מקק מלכים. המתרגם גם מסב את תשומת לב הקורא ששמותיו של הזר המבקש עבר חדש מפליקס הם מהתנ"ך (ז'וזה – יוסף) ומהברית החדשה (פדרו – פטרוס), וכי שמה של אהובתו של פליקס ובתו של פדרו משמעו מלאך ואור (אנז'לה לוסיה). וכן צריך לדעת את הרקע ההיסטורי של העלילה – אנגולה תחת שלטון פורטוגל, הולנד, שוב פורטוגל ומלחמת האזרחים העקובה מדם שהתרחשה שם במשך שלושים שנה לאחר קבלת העצמאות.
יש לספר הזה אמירה מעניינת, אבל מי שאיננו מאוהב ממש בספרות הלטינית (ספרדית ופורטוגלית) – אינני בטוח שיש שכר רב לטרחתו.