ב-313 שקל + התשר
בעקבות מידע באחד העיתונים, והתעקשותה של המיסתורית, יצאנו בשלושה, עם חבר, לאכול צהריים במסעדה החדשה-יחסית "ביונלה" [כך הם כותבים אותה בעברית], הנמצאת ברחוב הרכבת 28 פינת השרון 14 – לא רחוק מ"בית הדר" המפורסם שפעם היה פאר האזור והיום הוא מתיישן ומתגמד לנוכח המגדלים סביב. [כנראה שאהוד אולמרט, בהיות ראש ממשלה, קיבל שוחד כדי לאשר את בנייתם של מגדלים גם בתל-אביב, כי כידוע אנחנו נמצאים עכשיו, עם ביבי, בתקופה שבה נירון קיסר ניגן בכינור מול רומא הבוערת, וביבי, בזדון, מעלה מדי יום את מחירי הנפט העולמיים וגם גרם לבצורת הקשה בארה"ב ולצפיפות הבלתי-נסבלת בנתב"ג של הישראלים העניים הטסים לטייל בכל קצווי העולם, ומניחים כאן לסתיו ולדפני להפגין עבורם].
ובכן, "עסקיות" יש ב"בניולה" [גם בשעות הערב, אבל יקרות יותר] – בכמה וכמה מחירים. אנחנו לקחנו את היקרה ביותר, ב-99 שקל. מנה ראשונה פטה כבד עם מרמלדת תפוזים ושלוש פרוסות לחם. פרוסת הפטה הצהבהב היתה טעימה, מצופה בפירורי אגוזים, אם כי לא גדולה ביותר, ובלטו בהיעדרם קוביות מקפא-היין ובייחוד הצנימונים, שבמקומם הוגשו אמנם שלוש פרוסות לחם טרי, טעים.
מנה שנייה לקחנו פילה-פָּרה בציר יין מרסלה עם מֵח עצם, פירה תפוחי-אדמה ושאלוט קלוי. נדמה לנו שבמקום השאלוט קיבלנו רק שתי עגבניות שרי קלויות ושני שיני שום מבושלות ואגד עירית, אבל המנה היתה טעימה מאוד. הסטייק ממש מצויין, רך, עסיסי ונימוח בפה. זה סוג הסטייק היחיד שאנחנו אוהבים, והרוטב בטעם היין השלים את הבשר. מֵח העצם סיפק את הנאת החפירה בעצם והמציצה, ובקבוק הבירה גולדסטאר (תוספת 11.5 שקלים) השלים את הסימפוניה שבפה, וגם הסידור של הצלחת הארוכה היה יצירת אמנות לעצמה. שתי המנות הללו גם עוזרות מאוד לכולסטרול שלנו, ומומלצות לאנשים חלשים ורזים, הסובלים מעייפות ומתת-תזונה – מרצונם החופשי, ולעיתים גם מרוב טיפשותם.
המיסתורית לקחה את תפריט 79 השקלים. בתוספת 8 שקלים לבקבוק ספרייט. מנה ראשונה בייבי קלמרי סגול בשמן זית עם עראק זחלאווי, ירקות מדורה וטחינת סומק. הקלמרי לא היה סגול ועל כך המלצרית התנצלה. אבל המנה היתה טעימה ונאכלה עד לניגוב האחרון.
למנה עיקרית לקחה המיסתורית: כליות בפטריות ירדן, פורטובלו, כמהין וקלבדוס, על מצע של פירה תפוחי-אדמה – וזו נאכלה אף היא במהירות וללא טענות. אנחנו לא יכולים להעיד על טעמה כי איננו מסוגלים לאכול פרי-ים, ולא מטעמי כשרות אלא מטעמי טעם, וכך בכל מקום בעולם.
החבר שלנו לקח את תפריט ה-59 שקלים של פילה הסלמון כמנה עיקרית עם תוספות, שראינו בהן גם גרגרי חומוס, ולקח מנה ראשונה זהה לזו של המיסתורית, וכן בקבוק גולדסטאר, 11.5 שקלים תוספת. באמצע הארוחה נשפכה הבירה, והביאו לו, מיד אחרי ניגוב השולחן, וללא תוספת תשלום, בירה נוספת. גם הוא הותיר צלחת מנוגבת כליל.
לשולחן הוגשו גם מים רגילים וכוסות, עם תוספת קרח, לבקשתנו. מנה של לחם עגול קטן וטרי, בצוע לפרוסות, תוספת 10 שקלים – עם שלוש צלוחיות מיטבל: טחינה גולמית, שמן זית על שלולית גנוזה של חומץ בלזמי, וסלטון חמוצי גזר וכרובית זעירים בטעם חזק של כוסברה ושום. אנחנו, אישית, לא סובלים את טעם הכוסברה וגם לא שום בסלט, אבל אל דאגה, הכול נאכל. עדיין אנחנו זוכרים את החיילים המצריים, בביקורנו בקהיר בשלהי 1989, מלפפים אגד כוסברה ירוק בפיתה גדולה, וזוהי ארוחת-הבוקר שלהם.
לקינוח פינקנו את עצמנו במנה אחת, לשלוש כפיות, של קרם ברולה עם כדור סורבה-אננס ורוטב פירות יער. 42 שקל. הסורבה היה מעולה, כמו אולי בטובות שבמסעדות צרפת, והיה אפשר להקיש על קרומו בכפית, רק שמומלץ להגיש את הגלידה והרוטב בכלי נפרד, לבל יפגמו במרקם הנפלא של קליפת הברולה המושחמת כדבעי.
התפריט מלא וגדוש במנות מפתות בעלות שמות מדוייקים למדי. אם הן כמו אלה שטעמנו, אזיי ההנאה מובטחות.
למלצריות יש שיער פזור ולחלקן מכנסונים קצרים. יש סבורים שזה לא מתאים. ואילו אנחנו-אני, בדעת מיעוט – מאחר שזו סביבה של מגדלי משרדים רבים, והמסעדה מלאה בצהריים, לרוב בגברים – אולי מראה המלצריות החמודות בהפסקת הצהריים מעורר אותם לקראת הערב והלילה, כאשר יצטרכו לשכב עם נשותיהם העייפות, הסובלות מכאבי-ראש ומגידול ילדים בבית. אבל אנחנו-אני זו לא דוגמה לביקורת על מכנסונים – כי לא הפסקנו להתבונן בשוקיים ובאצבעות הרגליים של המלצריות הצעירות, כולן יפות מאוד, רזות ומטופחות, וככה גם היתה מולן אכילת הסטייק העסיסי, שפרה שלמה נשחטה למענו – טעימה יותר.
אגב, בספרד נהוג שגבר שאין לו מאהבת לשעות אחר-הצהריים הולך להצגה יומית ובלבד שלא יחזור מוקדם מדי לביתו אחר העבודה, שזוהי לו ממש בושה.
רצינו להעיר עוד כי לא נהוג להגיש את כוסות שתיית המים כשהאצבע בתוך הכוס הריקה, וכי יש פער מסויים בין המטבח המעולה – לשירות החובבני-במקצת, שלא כל-כך מתמודד עם שעת העומס בצהריים, וטעון שיפור. הכלים יפים מאוד, בייחוד הצלחות הגדולות שהן קערות במרכזן, והאוכל בהן ממש טעים ואסתטי מאוד.
ס"ה 333 שקלים, אליהם הוספנו עוד כ-35 שקלים תשר שהם 368 שקלים ל-3 סועדים, ממוצע של 123 שקלים לאיש.
לא נורא. ובייחוד בהתחשב בעוני המזעזע השורר במדינה ובמיוחד בעיר תל-אביב, וגורם לעשרות ולמאות אנשים רעבים להצטופף במסעדות בצהריים עד אפס מקום.
"ביונלה", בר-רסטורנט [כרטיס ביקור רק באנגלית]: השרון 14 פינת הרכבת 28, תל-אביב. טל. 03-6022813, 03-6026995. אפשר להחנות את המכונית בחניון הרכבת ולחצות את כביש יפו-תל-אביב דרומה. רצוי להזמין מקומות מראש, בייחוד בשעות הפסקת הצהריים של המשרדים; כך אכן עשינו, וחרף הצפיפות היה שמור לנו מקום מרווח. אפשר לשבת גם בחוץ או גבוה ליד הבר בפנים. האווירה מאוד נעימה אם כי קצת רועש. כולם מדברים בקול ישראלי ורם, ולכן היה אפשר להנמיך בהרבה את מוסיקת הרקע.