קורא בשם רמי (ללא שם המשפחה) טוען שההמלצה שלי לבחור את "הספרדים", י"ל פרץ, ושפינוזה, כראויים לשטרות הכסף, "היא מגוחכת", והוא אכן צודק. זאת בדיוק היתה מטרתי, להגחיך את הדרישה לשים "ספרדים" על שטרי הכסף, בייחוד לאור העובדה שיהדות הולנד, גרמניה, ופולניה מנתה ספרדים רבים יותר מאשר יהדות מרוקו, ובוודאי יוותר מיהדות עיראק או תימן. אגב, לידיעת רמי החושש מכך שהחרדים יתנגדו להנצחת שפינוזה, דמותו של ביאליק מהווה עבורם בעייה לא פחותה. ביאליק, שהיה בוגר הישיבה הליטאית המפורסמת וולז'ין, מוגדר אצל החרדים כאחד ש"שנה ופרש"... כמובן שהם לא נמנעים משימוש בשטרות הכסף עליהם מוטבעת דמותו.

ציפורה או ציפי
מר יעקב פדהצור מבקש לדעת מדוע אני קורא לשרת המשפטים ולאחראית על המו"מ עם הערבים-הפלישתינאים, בשמה המלא. [גיליון 840], התשובה היא שזה נראה לי נאות יותר לקרא לה כך מאשר להשתמש בשם המיתוג שהמציאה לעצמה, שם החיבה המתיילד – "ציפי".
גברת ציפורה מלכה (בז'וז'וביץ) לבני-שפיצר, יודעת היטב למה אסור לה להשתמש בשמה הרשום בתעודת הזהות. השם ציפורה מעלה מיד אסוציאציה של גברת דודנית-טרחנית, שמן הסתם נקראה על שם סבתה פייגה (ציפורה באידיש). לא צריך להיות מומחה ליחסי ציבור על מנת להבין שאי אפשר להופיע בציבור עם שם שכזה, "גברת ציפורה".
שם המשפחה המקורי של היטלר היה כידוע שיקלגרובר. כל המומחים בטוחים שעם שם כזה לא יכול היה היטלר לעלות לגדולה, שהרי הקריאה "הייל היטלר" היה לה כוח מיסטי. לא ניתן היה לומר "הייל שיקלגרובר!" כי בעוד שלקריאה "הייל היטלר" נלוותה כידוע נימה מיסטית-מלכדת, הקריאה "הייל שיקלגרובר!" היתה רק מעוררת גלי צחוק. בלי שינוי השם לא היה היטלר להצליח לבנות את הקרירה הפוליטית שלו.
להבדיל אלף אלפי הבדלות השם "גברת ציפורה לבני", וקל וחומר "ציפורה שפיצר" אינו נשמע שם מכובד שניתן בעזרתו להצליח בפוליטיקה. אין תימה איפה שגברת ציפורה מלכה (בז'וז'וביץ)-לבני-שפיצר", אינה משתמשת בשמה המקורי ובוחרת להשתמש בשם החיבה המתיילד "ציפי" במקום ציפורה שפיצר הארכאי-דודתי.
זה מגוחך לקרא לשרה בממשלה, אישה מבוגרת לקראת סוף העשור השישי לחייה, בכינוי ילדותי המתאים לגן הילדים, בית ספר, תנועת נוער – "ציפי", אבל אולי מר פדהצור מכיר אותה באמת מהגן / בית הספר / התנועה – ואז יש לו את כל הזכות המלאה לקרוא לה כך בכינוי החיבה המגוחך הזה. אני מעדיף להשתמש בשמה המלא.

הייטנר – הגזענות האנטי-אשכנזית ו"הלכלוך" של אוחנה
ברשימתו "מחוייבות לצדק" [גיליון 840], מספר אורי הייטנר שאחד בשם יוסי אוחנה (לפי שמו הוא מן הסתם עולה, או בן עולים ממרוקו. השם "אוחנה" בשפה הבֶּרְבֶּרִית - מוכר חינה) יוצא נגדו על כך ש"ניקה" את הקיבוצים" מאשמת הפגיעה במרוקאים. מר אוחנה ממשיך את הגל הגזעני האנטי-אשכנזי הרווח עתה ורוצה דווקא ל"לכלך" עליהם (אותם, את הקיבוצים).
בעוד שהגזענית האנטי-אשכנזית הסוציולוגית ילידת מרוקו, פרופסור אווה אילוז, מטילה את החטא הקדמון על כל האשכנזים (The Ashkenazes) באשר הם, אוחנה מטיל את החטא הקדמון על כל הקיבוצים. (The Kibbutzes) באשר הם.
נכון, אורי הייטנר הוא חבר קיבוץ, אבל יש לי חדשות לאדון אוחנה, אורי הייטנר איננו אשם בכלום. שום חטא לא מוטל על כתפיו. ואין עליו להצטדק בשם הקיבוצים. גם אהוד בן עזר היה פעם חבר קיבוץ וגם הוא לא נושא באשמה כלשהי למרות שבאתר הגזעני-האנטי-אשכנזי: "המאבק המזרחי נגד הציונות האשכנזית אם לזונות ולתועבות הארץ", מוגדר אהוד בן עזר (וגם אני הקטן) כצורר.
http://shaultweig.wordpress.com/tag/נעמן-כהן/
יש לומר בקול ברור, נמאסה כבר ההאשמה הגזענית הטוטלית, אשר בדומה לגזענות הנוצרית הטילה את אשמת רצח ישו על כל היהודים בחינת "דמו עלינו ועל בנינו...."
אם יש קיבוצניק אחד גזען יש לגנות אותו, אבל לא את כל הקיבוצים. בדיוק כשם שאם יש מרוקאי אחד גזען יש לגנות אותו, אבל לא את כל המרוקאים. יתכבד נא מר אוחנה ויאמר: חבר הקיבוץ הזה והזה עשה כך וכך, אבל לא יטיל אשמה קיבוצית כללית.
אם למשל החבר אברהמהל'ה מהמטע, התנהג לא יפה ניתן לבקר אותו. אם החברה בלה, המטפלת בבית הילדים, נהגה לא יפה, ניתן לבקר אותה, אבל לא להטיל אשמה קולקטיבית. אגב, אם הם נהגו יפה אפשר להודות להם.
למרבה הצער הייטנר משתף פעולה עם אדון אוחנה ודומיו כאשר הוא מתחיל במסכת התנצלויות: "אין ספק שנעשו טעויות רבות וקשות בקליטת העלייה, הן בידי המדינה והן בידי הקיבוצים. והיו גם כישלונות רבים ... אין להכחיש את השגיאות... והם עשו טעויות, אין בכך ספק."
יש להפסיק מיד את ההתנצלויות. במקום שמר אוחנה יביע תודה לחברי הקיבוצים החלוצים שיישבו את הארץ בתנאים קשים, לחמו בפלמ"ח, הקימו מדינה, קלטו את יהודי מרוקו, תמכו בהם, למדו אותם והשתתפו בקליטתם, והכול ללא שכר, בהתנדבות, מר אוחנה מלכלך עליהם ומטיל עליהם חטא קדמון.
מעשי הקיבוצים היו הרואיים בכל קנה מידה. במקום שהמרוקאים למשל יסבירו את העובדה כיצד זה שהם לא עלו כחלוצים, לא הקימו יישובים, לא לחמו והקימו מדינה ולא קלטו את האשכנזים פליטי השואה האומללים – הם באים בטענות על אלו שעשו זאת, וקלטו אותם.
אה, כן, ושכחתי, הממסד "האשכנזי" שילש למלך מרוקו סך של כ-250 דולר על ראש כל יהודי כדי לפדות את היציאה ממרוקו, סכום עתק לזמנו שהספיק למלך לבנות כמה ארמונות לעצמו.
זה עתה חזרתי ממרוקו, שם יש גם כעת, ב-2013 – כ-43 אחוז של אנאלפביתים, מיספר הנמוך מהמיספר של אחוז האנאלבפבתים שהגיעו ממרוקו ונקלטו בארץ. הגיעה לארץ אוכלוסייה שלמה ללא מורים, מורות, רופאים, אחיות, וכדומה. לצורך קליטתם קרא בן גוריון למבצע ביעור הבערות. חיילות צעירות התפזרו בכל עיירות הפיתוח והמעברות. אולי יגיד מר אוחנה תודה לכל המורות והמורים הרופאים והאחיות שטיפלו בו, במקום לשקוע בשנאה גזענית, ו"ללכלך" אותם ככלל בגלל מוצאם, ולא בגלל מעשיהם.
הייטנר, המחויבות – לצדק ההיסטורי ולאמת, כדבריך, מחייבים את הפסקת ההתנצלויות.
בדיוק כמו במאבק נגד הגזענים הערבים-המוסלמים – שכדי להביסם יש לתקוף אותם ולהגחיך אותם, כך גם במאבק נגד הגזענות האנטי-אשכנזית יש להיאבק בה באמצעות התקפה והגחכה, ומעולם לא באמצעות הצטדקות!

צביעות וג'נוסייד – הצביעות של יאיר אורון
פרופסור יאיר אורון מתפרנס כבר שנים מרצח הארמנים. במאמר בעיתון "הארץ" "צביעות וג'נוסייד" ("הארץ" 10.5.13) הוא תוקף את ישראל על כך שהעיסוק בג'נוסייד הוא עניין פוליטי צבוע. ואכן כך הוא. טענתו צודקת, בייחוד כשצביעותו של פרופסור יאיר אורון עצמו היא ההוכחה לכך. פרופסור יאיר אורון מסרב מבחינה פוליטית לעסוק בשואת יהודי ערב. בעוד שארמנים יכולים לגור באיסטנבול, אין יהודי שיכול לגור בערב בגלל חוק האפרטהייד המוסלמי-הגזעני האוסר זאת. בעוד שהטורקים מכחישים את שואת הארמנים, אבל אינם רואים בה מופת מוסרי, רואים כל הערבים-המוסלמים בשואת יהודי ערב מופת מוסרי, ובכל הפגנה הם קוראים: "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד, צבא מוחמד עוד ישוב!"
http://www.youtube.com/watch?v=3GhcCdqCz5E&feature=player_embedded
http://www.youtube.com/watch?v=IAbI-DPXgEI&feature=player_embedded#!
המופתי של תנועת הפת"ח מוחמד חוסיין, קורא לממש את דברי מוחמד, ולהשמיד את היהודים הקופים והחזירים: http://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug
למרבה הצער טרם נמצא אפילו ערבי-מוסלמי אחד הרואה בדברי מוחמד באמנת החמאס (סעיף 7) לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים – גזענות ולא סמכות מוסרית.
מדוע אם כן יאיר אורון, המודע בהחלט למסקנתו ממחקר הג'נוסייד שלו עצמו, ש"התעלמות מרצח עם אחד מולידה את הרצח הבא" – מתעלם משואת יהודי ערב?
הסיבה פשוטה, ברגע שיתעסק בה ייפסקו הכבוד, הכיבודים, והנסיעות לחו"ל. אין ספק יאיר אורן צודק בכותרת מאמרו "צביעות וג'נוסייד" כאמור הוא ההוכחה הטובה לצביעות.
נ.ב. אנחנו עדיין מחפשים ערבי-מוסלמי שאינו גזען. אנחנו מאמינים שחייב להיות כזה. אם אתם ממכירים או שמעתם על אחד כזה, אנא הודיעונו.

ישו הנוצרי – נעם חומסקי וסטיבן הוקינג
לפי עיתון הגרדיאן הבריטי נועם חומסקי הוא זה ששיכנע את סטיבן הוקינג להחרים את ישראל.
בדרשה על ההר (מתי פרק ה') מפרש ישו את הפסוק "עין תחת עין": "לעולם לא להשיב רע תמורת רע. המכה אותך על לחי אחת הגש לו את השנייה." את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך," הוא מפרש: "ואהבת את אויבך והתפלל בעד רודפך."
מעניין, מעולם בהיסטוריה לא היה נוצרי שהגיש את הלחי השנייה, ואהב את האוייב – לעומת זאת יהודים היו, והרבה.