מילים רבות נאמרו על תבוסתה המפתיעה של שלי יחימוביץ' בבחירות ליו"ר "העבודה". הסיבות להדחתה לא היו בגין מדיניות החוץ שלה (יחימוביץ' בדומה להרצוג תמכה בתוכנית ג'נבה מצע רק"ח), ולא בגלל אופייה (יחימו-בּיץ' כפי שכינו אותה שונאיה), ואפילו לא בגלל מדיניותה החברתית-כלכלית ("הסוציאליסטים" הפוריטנים של המפלגה כינו אותה "ימין"), אלא מפני שהיא יצאה נגד האליטה הישנה של העבודה, ובעיקר אליטת ההון-שלטון.
הקואליציה שהביסה את יחימוביץ' הינה רבת כוח. יצחק בוז'י הרצוג (מתי ייפסק הנוהג הנפסד לקרא לפוליטיקאים בשמות חיבה מגוחכים), המייצג את האינטרסים של "הרצוג פוקס נאמן", אראל מרגלית איש ההייטק וההון, אלון חסן יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד וחייליו הנאמנים, (חסן כתב בעמוד הפייסבוק שלו: "לכל החברים היקרים שבת שלום! המשימה בוצעה על הצד הטוב ביותר"), ארמנד עמיר פרץ שתומכיו שנשארו במפלגה שאפו נקם, סאלח טאריף שהורשע בשוחד והורחק מהמפלגה על שלל תומכיו הדרוזים, וכל הממסד הוותיק.
יצחק הרצוג מסמל את כל השחיתות שפשתה במפלגת העבודה. בשומרו על זכות השתיקה במשטרה בפרשת העמותות של ברק, איבד הרצוג את הזכות מוסרית לשמש מנהיג.
מפלגת העבודה ההיסטורית עמדה על שתי רגליים: ציונות ביטחונית, ומדיניות חברתית כלכלית סוציאל-דמוקרטית. למרבה הצער יצחק הרצוג נטש את שתי הרגליים שהיו המסד של מפלגת העבודה. במדיניות החוץ של המפלגה נטש הרצוג (וגם יחימוביץ') את המדיניות ההיסטורית של מפלגת העבודה, מורשת מדיניותם של יגאל אלון ויצחק רבין, שדגלו בפשרה טריטוריאלית, (שמירה על בקעת הירדן וירושלים) ואימץ את מצע רק"ח. במדיניות הפנים נטש הרצוג את הפן החברתי-כלכלי סוציאל-דמוקרטי שהובילה יחימוביץ'.
במצב שנוצר יש הכרח היסטורי להקים מפלגה כזו מן היסוד. לחזור ולהעמיד מחדש את שתי הרגליים של מפלגת העבודה ההיסטורית, לחזור למרכיבי המפלגה ההיסטורית.
הצעתי להקים מחדש את מפלגת "פועלי ציון" ההיסטורית. על מפלגת "פועלי ציון" החדשה לעמוד על שתי הרגליים של מפלגת העבודה הקלאסית. במידה שתצליח בכך מובטח לה הניצחון.
הצעתי ליחימוביץ' – קחי את היוזמה, פרשי ממפלגת העבודה, והקימי את המפלגה החדשה. ובתנאי שתחזרי בך מהמצע של רק"ח, ותחזרי למורשת המדינית של אלון ורבין, או אז מובטח לך הניצחון.
ואולי מישהו אחר ייקח עליו את המשימה?
המנון "פועלי ציון" "השבועה" ("אדמת המכורה", היום מן הסתם היה מי שקרוי "שמאל" מוקיע את השיר כלאומני גזעני)
http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=103

המסר של ערביי ישראל – יש לרצוח מחבלים ערביים
המחבל היהודי, הרוצח עדן נתן זאדה, רצח ארבעה עוברי אורח תמימים בשפרעם, ונעצר ע"י המשטרה. כשהוא כפות התנפלו עליו שבעה ערבים ורצחוהו.
במדינת חוק עשיית לינץ' אינה חוקית. במדינת חוק עושים משפט ולא שפטים.
הנאשמים ברצח קבלו עונשי מאסר בין 11 ל-20 חודשים. אב בית הדין אילן שיף ציין כי "הנסיבות המיוחדות של האירוע (קרי, פחד מהערבים) מנעו עונש חמור יותר.")
כשהם נושאים את דגלי האוייב אירגנו ערביי ישראל, בגיבויי חברי הכנסת הערביים, הפגנה גדולה בחיפה, מול בית המשפט. "אתם הגיבורים שלנו!" צעקו המפגינים למורשעים. ח"כ זחאלקה אמר כי מבית המשפט יצא מסר עוין כלפי החברה הערבית.
המסר של ערביי ישראל מההפגנה ברור: מעתה יש חובה מוסרית ליהודים לרצוח כל מחבל ערבי ללא משפט, גם לאחר תפיסתו וגם לאחר שחרורו.
מה דעתכם תהיה תגובתו של ח"כ זחאלקה על מקרה בו ייעשה לינץ במחבל ערבי שרצח יהודים? אין ספק, הוא מיד יצא נגד הגזענות היהודית, שהרי לפי זחאלקה רק לערבים יש זכות לרצוח...
אין גבול לצביעות הערבית-מוסלמית. כבר אמרנו?

אריק איינשטיין מתרבות לתת תרבות
אני גר ברחוב חובבי ציון, לא רחוק מביתו של אריק איינשטיין. בכל השנים זכיתי לראותו רק פעם אחת. עברתי ברחוב, והנה ליד רחוב דרויאנוב עצרה מונית וממנה יצא באיטיות גבר מבוגר גבוה ורזה מאוד. לרגע ארוך תהיתי מיהו? מאין אני מכיר אותו? עד שנפל לי האסימון. הסתכלתי אליו, והוא אליי. לא העזתי לומר מילה.
בעת מסע ההלוויה קיבלתי טלפונים רבים, משל הייתי חתן השמחה. דירתי צופה לבית הקברות, ומאז אני עד למסע בלתי פוסק של עלייה לרגל לבית הקברות, ולביתו של אריה בן לייב איינשטיין זצ"ל. בשבת עשרות משפחות עם ילדים קטינים הצליחו, באמצעים מאולתרים, לעבור מעל חומת בית הקברות כדי להגיע אל הקבר.
הכאב על מותו של אריק הינו גדול, מפני שמותו סימל סיום תקופה. פס הקול (והמלל) של חיינו השתנה כליל. תרבות חיינו נהפכה לתת תרבות (במובן הסוציולוגי).
בתרבות החדשה השולטת במרחב הציבורי, באוטובוסים, במוניות, ברינגטונים, פס הקול (והמלל) שונה לחלוטין. אריק איינשטיין הזמר והיוצר שהקפיד כל כך על העברית, שהביא משירת ביאליק, אלתרמן, אברהם חלפי רחל ואחרים, איננו, ועצוב עצוב מאוד.

כבר כתבתי כאן על המשורר הגזען האנטי-אשכנזי, שלומי חתוכה המייחל לחורבן ירושלים,
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00884.php
והנה שלומי חתוכה לועג לחיים גורי וטוען שלציבור היהודים-הערבים שירתו של גורי, ושירת רחל – אינם רלבנטיים יותר, ולעומתם שירתו, ושירת רועי חסן, (השירה האנטי-אשכנזית), יצרו הד עצום. והם נלמדים ע"י מורים שאהבו את השירים. (שלומי חתוכה: "הם כבר לא רלבנטיים", "הארץ" 1.12.13)
תרבות חדשה כבר אמרנו?

אוה אילוז – מגזענות אנטי-אשכנזית לשנאת ישראל והיהדות
על הגזענות האנטי-אשכנזית של אוה אילוז כבר כתבתי:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00727.php
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00787.php
והנה עוברת אווה אילוז משנאת אשכנזים לשנאת ישראל והיהדות בכלל במאמרה: כך הפכה ישראל ממקום מפלט לנרדפים למדינה מתבדלת, כוחנית, וגזענית (מוסף "הארץ" 22.11.13 עמ' 46)
http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.2170789
אילוז ילידת מרוקו, שגדלה בצרפת ולמדה בארה"ב, מספרת על עצמה שעד שהגיעה לישראל הייתה "דתייה אורתודוכסית". לא ברור בדיוק מה כוונתה במונח "אורתודוכסייה". האם למשל שמרה שבת? שכן לפי מסורת יהודי מרוקו הפרקטיקה היא רפורמית, אבל ההגדרה היא אורתודוכסיה, מכל מקום עם בואה לישראל לדבריה, היא חדלה להיות "דתייה אורתודוכסית" מפני ש"היהדות היתה מכל עברַי" – בקפטריה באוניברסיטה היה רק אוכל כשר, בסופרמרקט אוכל כשר, אסור לנסוע ביום כיפור, "ישראל החזירה אותי לדתיות בכפיית המדינה, דתיות שדחו הוריַי, כיהודים, כשהיגרו ממרוקו לצרפת."
השוואה מוזרה. שהרי במרוקו המוסלמית-גזענית דחו את הוריה כיהודים, והיא הרי במדינת היהודים כיהודיה "דתייה אורתודוכסית". ובכלל האם המדינה מונעת ממנה לקנות חזיר בסופרמקט "טיב טעם", או לנסוע ביום כיפור?

ההתגלות של אילוז
בארבעה בנובמבר 95', (רצח רבין) מספרת אילוז שחוותה "התגלות" ( התגלות חילונית) היא הבינה שבצרפת ובארצות הברית, שהבטיחו אזרחות שווה למיעוטים דתיים כמו היהודים, "היתה הדתיות שלי דרך לממש ערכים של חירות ואינדיבידואליות" ו"בגלל שהתפיסה האוניברסליסטית של המדינה, שהיתה עבורי מובנת מאליה, לא עמדה בבסיס המוסר הקולקטיבי של ישראל, לא יכולתי להסכים למסגרת של "ליהודים בלבד."
"ברגע אחד הפסקתי להיות דתייה. מה שהיה עבורי חוויה עזה ורבת משמעות במשך עשרות שנים, התרוקן באחת. משום שהיתה מחוברת בעבותות שכאלה לאינטרסים של המדינה, איבדה היהדות את קדושתה."

הרליגיוזיות המשונה של "הוגת הדעות" אווה אילוז
אווה אילוז מעידה על עצמה שבמרוקו מולדתה, בצרפת, ובארה"ב, היא היתה "דתייה אורתודוכסית", ורק בואה לישראל גרם לה לאבד את האמונה באלוהים. דומני שזו תפיסה מוזרה מאד מבחינה הגותית. אם האמונה באל של אילוז תלויה במשטר הפוליטי של ישראל, מה בכלל משמעותה? הרי אמונה באל אמורה להיות אמונה שאינה תלויה בדבר. ודוק: ניתן להאמין באלוהים ולהיות ציוני קיצוני, וניתן להאמין באלוהים ולהיות אנטי-ציוני קיצוני כדוגמת נטורי קרתא המייחלים, כאווה אילוז – לביטול המדינה היהודית. מסתבר שאמונתה של אילוז באלוהים לא היתה רצינית, בדיוק כהגותה.

איפה ואיפה כגזענות
אני מסכים לחלוטין עם ביקורתה של אילוז נגד דברי הרב עובדיה יוסף (בעל הפה המלוכלך ולשון הרע) ונגד כל גזענות שקיימת בקרב היהודים, אבל אילוז אינה עונה על השאלה האתית – כיצד ייתכן הדבר שבזמן שטרם נמצא ערבי-מוסלמי אחד, (אזרח ישראל ושאינו) שאינו גזען, ושאינו רואה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את היהודים מופת מוסרי – אלא גזענות, היא דורשת להעניק לגזענים האלו שוויון במדינת היהודים על מנת שיוכלו לחסלה, ולרצוח את אזרחיה.

המודל הצרפתי
צרפת, שם גדלה, מספרת אילוז בנוסטלגיה, היתה מדינה חילונית "שבה האזרחים מוגדרים על פי מהות אוניברסאלית משותפת, מעבר לזהות דתית או אתנית." רק "מחיקת הסממנים החיצוניים של הדתיות. יכולה להבטיח שוויון בפני החוק ‏(העובדה ששוויון כזה אינו נשמר תמיד היא עניין אחר; הרעיון נותר בגדר אידיאל ונורמה רבי עוצמה‏). שם ראתה אילוז את "היהודים כאחים". לא עוד בארץ.
המציאות הרבה יותר מורכבת מהתיאור האוטופי של אילוז. צרפת, כדוגמה למדינה שוויונית, "מדינת כל אזרחיה" שכולם חלק מ"האומה( ה- NATION) הצרפתית, היתה טובה כאשר הרוב המכריע המרכיב אותה שייך לעם הצרפתי הנוצרי-קתולי, כאשר מופיע בה מיעוט גדול שאינו מוכן להיטמע בתרבות הצרפתית החילונית, מיעוט השומר על זהותו, תרבותו, ושפתו – כל המודל מתפורר.
אחוז המוסלמים בצרפת דומה לאחוז המוסלמים במדינת היהודים. ודווקא במודל הצרפתי של "מדינת כל אזרחיה" הזכויות שמקבל המיעוט המוסלמי קטן יותר מאשר מקבל מיעוט זה במדינת היהודים, הגזענית לדברי אילוז.
מעניין מה היתה אומרת אילוז לו היו אוסרים בישראל על קיום של בתי ספר בערבית, וקיום של מפלגות ערביות לאומניות ע"פ הדוגמה הצרפתית.
ודוק: מדובר שם על חוק מדינה, לא על גזענות פרטית.
בכל מקרה, צרפת של היום, הן בגלל המיעוט המוסלמי הגדול, והן בגלל האנטישמיות המסורתית הצרפתית, אינה מאפשרת יותר חיים יהודיים.

גיא בכור – על האמהות היהודיות הנמוגות על גל העלייה של יהודי צרפת:
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=2339

רק מדינת היהודים היא מדינתו של עם ישראל הוא העם היהודי
בדומה לאילוז אני סובר שטעות היתה בידי בית המשפט העליון לא להכיר ב"עם ישראל" אבל מנימוקים שונים. לדעתי "עם ישראל" ו"העם היהודי" חד הוא, יש זהות בין עם ישראל לדת ישראל, או בין העם היהודי לדת היהודית, אבל לטענת אילוז (הדומה לזו של ערפאת) אין עם יהודי אלא רק דת, ולכן העובדה "שהשופטים לא חשבו שאזרחות אינה צריכה להיות תלויה בשיוך דתי הם סתרו את כל עילת קיומו של הפרויקט הציוני."
מעבר לגזענות של אילוז, שאינה מכירה בעם היהודי אלא רק בדת, הרי טענתה הדמיונית בדבר קיומו של "לאום ישראלי" שאינו יהודי, הכולל גם את הערבים, ומוגדר ע"פ שם המדינה, היא טענה נלעגת בלשון המעטה. ניסיונה של אילוז לדחוף את הערבים אזרחי ישראל לסד הלאום הישראלי נראה כהתנשאות גזענית פתטית, על רקע פרסום חזונם: "אנו הערבים הפלסטינים החיים בישראל, ילידי הארץ ואזרחי המדינה, חלק מהעם הפלסטיני, והאומה הערבית ומן המרחב התרבותי הערבי, האסלאמי."
ודוק: מדינת ישראל חייבת להיות מדינת היהודים, ולתת זכויות אזרח שוות לכולם. אבל אם לא תהיה מדינת היהודים, ליהודים לא יהיו בה זכויות כלל.

מהי הזהות הלאומית של אווה אילוז?
היות ולפי אילוז אין עם יהודי, ומאז בואה לישראל היא אינה מאמינה יותר בדת היהודית, נשאלת השאלה מהי זהותה הלאומית, האם היא משתייכת לעם הערבי, או לעם הבֶּרְבֶּרִי ממולדתה מרוקו, או היא מגדירה עצמה צרפתייה, ואולי אמריקאית?
בצרפת לדבריה היא לא התבלבלה בין הזהויות, בארץ כן.
אילוז מבקרת את ישראל בשעה שהיא אומרת ש"ייעודה העיקרי של ישראל היא כמדינה שצריכה 'לשמר' את היהדות, הנתפסת כקטגוריה גנטית, אתנית ודתית." "יהדיותה של המדינה הישראלית בלתי קבילה" וככזו היא מביאה שנאה לישראל, ובשל כך גם היהדות משגשגת מחוצה לה.
ובכן, בניגוד לדבריה של אילוז, היהדות משגשגת רק בישראל. בשאר העולם היא הולכת ודועכת. כך בצרפת, וגם בארה"ב שם לאט לאט נעלמים היהודים, והנה עוד פלא, דווקא הערבים משגשגים בארץ מעל ומעבר לכל מקום אחר בעולם. מיליוני מוסלמים מתאווים לקבל את אזרחות המדינה היהודית הגזענית"

תורת "התעודה" (ייעוד) של אווה אילוז
אילוז קובעת את הקביעה התמוהה הבאה: "ישראל והציונות הן הרבה יותר מפרויקט לאומי: הן מספקות הזדמנות היסטורית ייחודית שיהדות תהפוך לציוויליזציה בת השוואה בדומה לזו הסינית, המוסלמית והאירופית. ציביליזציות מכילות דת, אבל מקרינות מעבר לה בכך שהן מסוגלות לאמץ תרבויות ואוכלוסיות אחרות ולכן לפתח השקפות עולם אחרות."
האם מבינה בכלל אילוז את דבריה? מה כוונתה בכך שהיהדות תיהפך לבת השוואה ל"ציביליזציה מוסלמית"? למשל, האם היא ממליצה לישראל להכריז "דין משה בסיף" ולהפיץ את דתה ותרבותה ע"י כיבוש שטחים ועמים?
לא בכדי נמלטה אילוז ממרוקו, מדינה עם משטר פרימיטיבי של מונרכיה אבסולוטית עם מדיניות גזענית כלפי לא מוסלמים. "אללה, המולדת, המלך."  לא בכדי נמלטה אילוז מצרפת "מדינת כל אזרחיה", שיהודים אינם יכולים עוד לחיות בה בחופש ובראש גלוי. כל זאת בגלל הציביליזציה המוסלמית.

חיסול מתוך אהבה
אוה אילוז מסיימת את מאמרה בתובנה הבאה: "אין דרך טובה יותר לאהוב את היהודים והיהדות מאשר לדבוק בדרישה שישראל תהפוך למדינה אוניברסאלית וחילונית, שתייצג את כל אזרחיה בצורה שווה ותגלם את רעיון האנושיות המשותפת."
כלומר לדידה של אילוז על ישראל לחדול להיות מדינה יהודית ולהפוך למדינה ערבית-מוסלמית. זו "הדרך הטובה לאהוב את היהודים." גם האינקביזיציה טענה שהיא פועלת מתוך "אהבה".

אין לחסל את ישראל בכל מקרה
גזענים אנטישמים רבים, בעולם ובישראל, גורסים שאם ישראל אינה דמוקרטית (לפי הבנתם) אין לה זכות קיום ויש לחסל אותה. רעיון דומה לא מעיזים לומר על מדינות אחרות. האם מישהו מאותם אנשי "צדק" תובע את חיסול איראן למרות שהאיראנים מהווים רק כמחצית מאוכלוסיית המדינה? האם אווה אילוז הייתה מעזה לומר שיש לחסל את מרוקו? שבה המיעוט הערבי שולט בבֶּרְבֶּרִים ובתושבי סהרה הספרדית?
כל זמן שבעולם יש 57 מדינות מוסלמיות, יש גם זכות קיום למדינה יהודית אחת, גם אם אינה דמוקרטית. כמובן שיש להילחם למען הדמוקרטיה, אבוי לנו אם לא תהיה, אבל יש להדגיש כי לישראל יש זכות קיום בכל מקרה.

הערה לסיום: מאמרה של אוה אילוז תורגם לעברית ע"י מרב שמבן. האם מוסד אקדמי בצרפת (שהיא "מדינת כל אזרחיה"), היה מאפשר למי שאינו יודע לקרא ולכתוב צרפתית לקבל בה משרה?

עלילת דם נגד יהודים לגיטימית במדינת ישראל
על ה"אנטישמיות - עלילות דם אז והיום", כבר כתבתי (חדשות בן עזר גיליון 800)
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=54&messageid=166584073&r=1
והנה מסתבר שמדינת ישראל נותנת לעלילות הדם גושפנקא חוקית.
ביום שישי ה-16 בפברואר 2007, הגיע השיח' סלאח ראאד לירושלים עם מאות תומכים מאזור הצפון. עקב צו הרחקה אשר אסר עליו להימצא במרחק 150 מטר מהעיר העתיקה, התרכזו סלאח ראאד ותומכיו בשכונת ואדי ג'וז בעיר. במקום הוצבה במה מאולתרת, ומעליה נשא סלאח את נאומו באמצעות רמקולים, באוזני כאלף אנשים שהתכנסו במקום, וכלי תקשורת רבים. בין שאר דבריו אמר "אנו אף פעם לא הרשינו לעצמנו ללוש את הלחם של ארוחת שבירת הצום בחודש רמדאן בדמם של הילדים. ומי שרוצה הסבר יותר מורחב, אז שישאל מה היה קורה לחלק מהילדים של אירופה, אשר דמם היה מתערבב בבצק של הלחם הקדוש..."
על דבריו אלו הואשם בהסתה גזענית.
הסנגור המלומד של השיח', עו"ד אביגדור פלדמן (Advocatus Diaboli), טען שכוונת השיח' לא היתה למה שעשו היהודים לילדי הנוצרים, אלא לפוגרומים של הנוצרים ביהודים... למרבה התמיהה הטענה השקרית הזו, שהרי נאום של השיח' ראאד היה נגד ישראל והיהודים, ולא נגד הנוצרים – התקבלה ע"י השופטת (הציונית דתית) חנה מרים לומפ, ולכן היא זיכתה את השיח' סלאח ראאד מהסתה גזענית. דווקא באנגליה הוא הורשע על עבירה זו.
במדינת היהודים עלילת דם נגד היהודים – כשרה.

המדיניות הגזענית אנטישמית של האיחוד האירופי
האיחוד האירופי (כולל גרמניה) קבע שקיומם של כ-700 אלף יהודים הגרים ביהודה שומרון ירושלים ורמת הגולן אינו לגיטימי. שטחים אלו חייבים להיות "יודן-ריין" ולכן היהודים הנמצאים שם, הם "אי-לגאליים".
משמעות ההחלטה היא במקרה הטוב טרנספר, ובמקרה הרע הכשר לרציחתם בדיוק כפי שהציע יועצו של ערפאת לענייני טרור, ז'ביגנייב אורלובסקי (הידוע יותר בכינויו זאב שטרנהל).
בדומה לעבר, תהליך הדה-לגיטימציה של היהודים מתחיל גם עתה בחרם כלכלי. האיחוד האירופי הטיל חרם מדעי על יהודים אלו, שנאסר עליהם לקבל מענקים לצורך מחקר מדעי. האיחוד מוכן להתיר תמיכה רק למוסד מחקר העוסק בערבים.

כיצד ניתן למנף לטובת ישראל את החלטת האיחוד האירופי
מו"מ על גבולות 67' – בין 4 ליוני 67' עד 11 ליוני 67'
הכרה בירושלים כבירת ישראל
בתגובה על המדיניות הגזענית של האיחוד האירופי על ישראל להודיע לאיחוד האירופי כי מדינת ישראל מכירה בגבול 67' והיא תנהל משא ומתן לפשרה בין גבולות ה-4 ביוני 67' לגבולות ה-11 ביוני 67.'*, ובכל מקרה לא תקבל את המדיניות הגזענית האירופית לפיה שטחי יו"ש ורמת הגולן יהיו "יודן-ריין".
בינתיים ישראל מודה לאיחוד האירופי על כך שסוף סוף הכיר בגבולות 67' ובמיוחד שירושלים (המערבית) נכללת בתחום מדינת ישראל. לאור הכרה היסטורית זו ישראל דורשת מהאיחוד האירופי להעביר את שגרירויות מדינות האיחוד לירושלים (המערבית).
מובן שפנייה זו יש להעביר גם לארצות הברית, המסרבת להכיר בירושלים כבירת ישראל ומסרבת אפילו לרשום בדרכון יהודים שנולדו בירושלים –  מקום לידה: ירושלים ישראל.
*הכפר העלאווי רג'ר סופח לישראל לפי בקשת תושביו רק בדצמבר 67'.

גדעון לוי – על דאטפת אטפוך
גדעון לוי, (לורד האו האו הישראלי), קורא להטיל על ישראל לא רק חרם, אלא סנקציות בדומה לאלו שהוטלו על איראן: "אין ארגון, מוסד או רשות ישראליים שאין להם דריסת רגל מעבר לקו הירוק. אין בנק, אוניברסיטה, רשת מרכולים או מוסד רפואי שאין לו סניפים, עובדים או לקוחות בקרב המתנחלים. ההתנחלויות הן מיזם כל-ישראלי, ואי אפשר להגביל את החרם רק להן." ("הגיע זמן הסנקציות" "הארץ" 1.12.13)
הלל הזקן ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים. אמר לה: עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ, וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן. על שהטבעת, הטביעוך. [וסוף מטביעייך שיטבעו גם הם]. (אבות ב)
הגיע הזמו לומר לו: "עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ". מי שקורא להטיל חרם וסנקציות יש להטיל עליו חרם וסנקציות.

אהוד: דבריה של אווה אילוז, לקקנית התחת של "הארץ", האישה הבורה והעם-הארצית הזו, העולה החדשה שאין לה מושג מדוייק על ישראל – מעוררים בי בדרך כלל רתיעה עזה, ולכן לא נהניתי להקדיש כאן מקום רב כל כך לוויכוח עימה.לדעתי היא לא ראוייה שיתווכחו עימה כי אין צורך להתווכח עם טיפשים, כמאמר הפסוק: (משלי פרק כו, פסוק ד):
"אַל-תַּעַן כְּסִיל, כְּאִוַּלְתּוֹ –  פֶּן-תִּשְׁוֶה-לּוֹ גַם-אָתָּה!"