תודה על כל אלו.
רנה ש.
 
 
 
מבקשים את עזרת הציבור!
נורית יובל
 
לרשימתו של יודה אטלס [גיליון 175] אני מבקשת להוסיף: "הארץ שלנו", שנולד בשנת 1951, לא היה אלא גלגול שני של השבועון לילדים מבית היוצר של עתון "הארץ". בידי מצוי כרך של "הארץ שבועון לילדים" שנה א', משנת תרפ"א, 1921, שאימי הירושלמית היתה חתומה עליו בילדותה. זה היה שבועון לילדים שנערך בידי יעקב פיכמן, בהשתתפות קדיש יהודה סילמן. הוא כלל יצירות לילדים מאת פיכמן, צייטלין, זוטא, ביאליק, טשרניחובסקי, ש. בן ציון, אשר ברש וכל השמות הדגולים שנכנסו לקלסיקה שלנו. היו בו גם תרגומים מספרות העולם המובחרת – מטולסטוי ועד אלף-לילה ולילה, חידות וחידושי מדע, חדשות, מכתבי ילדים למערכת וכל המקובל בעיתונים לילדים לעתיד לבוא. בראש כל גיליון צוין מחיר העיתון: גֶרֶש אחד.
עיתון זה משקף את שאיפתם של  יוצרי התקופה לבנות ולהעשיר את ספרות הילדים העברית המתחדשת, ולהביא את תרבות העולם לפינת תבל הקטנה שלנו. בגיליון ח' מיום 24.3.1921 צויין יום השנה הראשון להֵירצחו של יוסף "הגלילי" טרומפלדור, סוּפּר מהלך הקרב בתל-חי ושם תועדו  מילותיו המפורסמות האחרונות. עקב המוגבלות הטכנולוגית דאז ומחירה, כמעט שאין בעיתון צילומים ואיורים, בניגוד לפירסומים לילדים בני זמננו, שהם צרחנים וויזואליים בעיקרם. הילדים של אז למדו לראות טקסט! היום, כמעט שני יובלות מאז, הלשון עדיין קריאה ונהירה והנושאים עדיין ראויים. זו הלשון שדיברנו בה בבית אימי, שהיתה חברת גדוד מגיני השפה, וזו הלשון שניתן להשתמש בה גם בשוק, אם יעלה בידינו לְבָעֵר מעט את הבּערוּת... זה גם המבחר הספרותי שתקֵף תמיד ושיני הזמן לא יוכלו לו. בימים שערכתי את עיתון "פילון" מנוחתו עדן (1995-1983), נעזרתי לא אחת גם ביצירות מעיתון זה וברוחו.
כמו כן אני מבקשת את עזרת הציבור בחיפושַיי אחר שמו של אחד היוצרים. כסופר נידח בשעתו גם אנו היינו מנויים בילדותי על עיתון "הבוקר לילדים", שהופיע בשנות הארבעים וגיליונותיו הביאו אלינו את העולם, מאורעותיו וסִפרותו. בשנים אלה טרם הכרתי את אבי אשר התגייס לשורות הצבא הבריטי ביום שנולדתי ושירת בהודו עד שנת 1946. הואיל וגם שמי נורית, לא פלא שעד היום מלווה אותי שיר שנדפס באחד הגיליונות. הנה הוא לפניכם:
 
"נורִית," כַּךְ אוֹמֵר שְׁמוּאֵלִי,
"כְּשֶאֶגְדַּל אֶהיֶה חַיָּל.
גַּם רוֹבֶה גָּדול יִהְיֶה לִי,
גַּם מַדִּים, לִכְשֶאֶגְדַּל.
לִי תִהְיֶה אָז מְכוֹנִית
בָּהּ אֶסַע לַמֶּרְחָקִים,
תִּשְלְחִי לִי, לֶחָזִית
מִכְתָבִים וּמַמְתָּקִים."
 
נוּרִית צַחֲקָה בְּקוֹל;
הִיא גְּדוֹלָה וַחֲכָמָה:
"כְּשֶתִהְיֶה אַתָּה גָּדוֹל
תִּגָּמֵר הַמִּלְחָמָה!"
 
חלומות באספמיה, אך אנא עִזרו לי: שם הכותב נעלם ממני. במשך שנים אני מחפשת אחריו ואם יש בכם מי שיודע מי חיבר את השיר הזה, אודה לו מקרב לב! כידוע, בגילנו מבקשים לסגור מעגלים...
 
 
רות ירדני כץ: הרבה יותר קל ללחוץ על מקש מאשר לקרוא ספר
 
אהוד שלום רב,
תודה ליהודה אטלס על רשימתו על עיתוני הילדים שהלכו לעולמם. אמת גדולה, עיתוני הילדים שהגיעו מדי שבוע הביתה, הביאו הרבה שמחה לקוראים. אלו היו עיתונים מחנכים בעלי תוכן מהעמוד הראשון ועד האחרון, שהשתתפו בהם מיטב סופרי הילדים וכן הקוראים-הילדים, שניתנה להם במה מכובדת להביע דעה, להציע מדור חדש ולכתוב בעצמם. אלה היו עיתונים לילדים, בשביל הילדים אבל היתה יד מכוונת. העורכים שמרו על איכות ורמה. 
נפלה בידי זכות גדולה לכתוב לשלושת העיתונים. "הארץ שלנו", "דבר לילדים" ו"משמר לילדים" וכמה מצער שהם נעלמו. אז נכון שהיום ילד בגיל שש מומחה גדול בפתיחת ובסגירת מחשב, בגלישה למשחקים אשר ככל שהם אלימים יותר כך הם יותר מהנים. אז נכון שהיום ילד בן עשר לבוש, מסופר ומדבר כמו בחור בן-שמונה עשרה, וילדה בת אחת-עשרה נראית אישה צעירה. אבל גם נכון שסולם הערכים השתנה בצורה דרמטית וכי הילדים כבר לא ילדים וכי חדוות הילדות והנערוּת היא שונה, ומושתתת היום על מותגים והופעה חיצונית שמותאמת לאופנה הרגעית והעכשווית. נכדתה של חברתי, בת השש, התעקשה לענוד עגילים, ושיקנו לה נעלי עקב.
בעיתון "הארץ שלנו",  העורך אוריאל ריינגולד והסגנית אסתר קל, הקצו לי מדור שבועי שנקרא "נפגשנו עם..." – כל שבוע ראיינתי דמות ידועה, ויוסי שטרן ז"ל, הצייר, ליווה אותי לא פעם ואייר את המרואיינים. בין המרואיינים היו יגאל מוסינזון,  ימימה טשרנוביץ, יהורם גאון, טדי קולק האגדי, חנוך רוזן שרק התחיל את דרכו, אלכס אנסקי, אפרים סידון, חיים טופול, ועוד ועוד. הילדים הקוראים הגיבו ואפילו הציעו את מי לראיין כי הסקרנות שלהם היתה גדולה – מי האדם מאחורי השם שמוכר ו\ידוע להם. היתה למשל בקשה שנראיין את אורי מלמיליאן ואת דני נוימן, שחקני כדורגל שהיו בשיא תהילתם. כמובן שהבקשה התמלאה ויוסי שטרן אייר אותם.
שלושת העיתונים היו מרתקים מלאי עניין ותוכן, ובמפורש היו עיתונים חינוכיים שהעניקו לקורא הצעיר חומר למחשבה, והראייה היתה התייחסותם הרצינית שבאה לידי ביטוי במדור  "קוראים כותבים" או "מכתבים למערכת". 
אלה הם החיים, במקום סיפור בהמשכים, שיר, כתבה או מה קורה במדינה ובעולם – התחליף הוא: כוכב נולד, טלנובלות, מחשב, טלפון נייד ומצלמה דיגיטלית. זה בסדר, כי הרבה יותר קל ללחוץ על מקש מאשר לקרוא ספר.
רות ירדני כץ
 
סופר נידח מעיר: למיטב זיכרוני עורכו הראשון, ובמשך שנים רבות, של "הארץ שלנו" היה בנימין תמוז, ועימו ואחריו אהרן אשמן. ידידם הסופר פנחס שדה התקיים באותן שנים מכתיבתו ל"הארץ שלנו" בשמות שונים שהבולט בהם היה יריב אמציה, ובשם זה יצאו גם כמה ספרי ילדים שכתב בהמשכים, מהם זכור לי השם "מטמון הזהב של ששונקין הזקן", דומני בהוצאת מ. מזרחי. שדה גם ראיין דמויות של אנשים מיוחדים, לאו-דווקא ידועים, לעיתון, אבל התייחס בציניות רבה לכתיבתו לעיתון ולא הסכים לכלול אותה במכלול הספרותי שלו. את ספרו המגובש ביותר, "מות אבימלך ועלייתו השמיימה בזרועות אימו", החל לכתוב כסיפור לילדים. האווירה המיוחדת של מערכת "הארץ שלנו", בבניין מערכת "הארץ" הישן ברחוב מזא"ה 56 [אם איני טועה], כאשר דמותו של "האדון" גרשם שוקן מרחפת במסדרונות – השפיעה על שדה בכתיבת ספרו "על מצבו של האדם". פרטים נוספים הבאתי בספרי הנידח "להסביר לדגים, עדות על פנחס שדה" שיצא לאור בהוצאת "אסטרולוג" (2002) ולא נודע כי בא אל החנויות, וייוותר למעצבה במחסני המו"ל עד בוא יום גריסתו. אם איני טועה החל הסופר יצחק בן-נר את דרכו ככתב צעיר בעיתון. וכמובן המשוררת אסתר קל, שעבדה במערכת העיתון במשך שנים רבות.
דבר נוסף, גם לי קל יותר כיום ללחוץ על מקש מאשר לקרוא ספר. זו גם הסיבה שאני ממעיט לאחרונה בכתיבת ספרים חדשים אבל שולח את המכתב העיתי למאות ולאלפי נמענים, ולעיתים גם את הספרים שלי כך, בצורת קבצי מחשב או בפרסום בהמשכים. יש לי הרגשה שהרגלי הכתיבה והקריאה השתנו, ומה שאנחנו עושים כאן יחד במכתב העיתי זוהי אולי צורת הספרות החדשה של התקופה, זו ולא רבי-המכר הנשכחים כעבור חודשיים או ספרי המקור הנגרסים לאחר שנתיים. אם יש לנו עוד ברנר אחד בדורנו, הוא לא ילך לאיבוד, אבל התרבות והספרות העברית כורעות תחת אלפי כותרים שחלקם מיותרים; חלקם ממוסחרים וחלקם ממומנים על ידי הכותבים, וכל אלה כולם גם אילו היו מחולקים בחנויות חינם – תפוצתם לא היתה גדלה בהרבה ואולי אף נמעטת.
 
 
לא אייזק רמבה ערך את "הבוקר" אלא יוסף הפטמן
 
לאהוד בן-עזר, הסופר הלא כל כך נידח,
אנא צרף את הערתי הצנועה לעיתונך הממוחשב. היא נוגעת לתוספת שלך לרשימתו היפהפיה של יהודה אטלס על עיתוני הילדים, שגם אני הייתי אחד מקוראיהם המסורים (בעיקר של "דבר לילדים").
אני מתייחס לעניין צדדי לכאורה. כתבת על "הבוקר לילדים", ועל עורך "הבוקר" אייזיק רמבה. למיטב ידיעתי, רמבה היה עיתונאי ועורך חשוב, אבל מעולם לא ערך את "הבוקר", אלא את "המשקיף" ו"חרות". עורכי "הבוקר" בתקופה המתוארת ברשימה היו פרץ ברנשטיין ובעיקר יוסף הפטמן.
בברכה,
ד"ר מרדכי נאור
 
 
ברכות לכניסת המערכת לבניינה החדש
 
שלום וברכה,
למרות בקשת המערכת אני מצרפת מכתב לעיתונכם. אם יאבד – אשלח פעם נוספת.  נהניתי מדבר העורך בעניין המעבר למשרדים החדשים... אני מאחלת לכם התאקלמות מהירה ודרישת שלום לצוות המשפחה כולו!
נורית י.
 
 
יעקב זמיר
כמה החיים השתפרו בארץ-ישראל
 
שלום אהוד,
צא ולמד כמה החיים והתנאים השתפרו בארץ ישראל. ואיך תשווה מה שיש היום לעומת מה שהיה קודם, נאמר בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת.
כגון שבימים ההם ובאלה שקדמו להם, יצאו שליחים ומתווכים מארץ ישראל  לכל מיני ארצות בגולה ועיניֵנוּ יהודים בני עמנו לרכוש אדמות בארץ. אמרו "לגאול" את אדמת הקודש, ולהשקיע בארץ המובטחת, כי מי יודע מה ילד יום. והלא הקונים לא יכלו לראות ולדעת היכן הן אותן אדמות ומגרשים. אלא שהמתווכים ההם היו באים עם כל מיני מפות ושרטוטים,  וכמובן עם סיפורים  אין סוף שרובם מצוצים מן האצבע.
ואבא היה אומר ששדכנים ומתווכים (בעברית צחה – סרסורים) דרכם שהם "צַבַּעִים",  כלומר מורחים ומורחים ומפזרים עשן ובועות ואי אתה יכול לבור מדבריהם את  המוץ מן התבן.
בדרך זו הצליחו למכור  לבגדאדים כשרים וטובי לב – מגרשים במכתש הקטן בנגב,  במידבר יהודה על הסלעים והטרשים ואפילו ליד שפך ים המלח. וגם באמצע שדות בור, שעד אשר יגיע קצה יישוב כלשהוא אליהן, צריכה לחלוף תקופה של אלפי שנים. ולא ידעו אותם הקונים מבני עמנו,  שנתפתו לרכוש מן החלקות הללו, שהם שמים את  כספם על קרן הצבי של הדואר.
 וגם דודַיי שלי רכשו בכסף מלא  מגרשים שחשבום להשקעה בעלת ערך, וכאשר  באו  לארץ בשנת 1951 וחיפשו את מקום רכושם, העלו אותם על הר ואמרו להם שהמגרש מצוי אי שם באופק והוא  אדמה חקלאית ומעובד על ידי קיבוץ פלוני פלמוני. לא פרסלאציה ולא תיכנון. לך תעשה פרסלאציה ומדידות ומפות ומהנדסים ותוציא הרבה כסף על מנת לגדר איזה דונם באמצע שדה של תלתן. 
והנה שפר חלקו של אהוד בן עזר וזוגתו שתחי' והוא רכש דירה ממשית ואף זכה לקבלה פיזית וגם להעביר אליה את ספריו ויתר מיטלטליו.
יהי רצון שהמלבסי יראה נחת בעמלו ובמעונו החדש, לאושר בריאות ואריכות ימים וגם שיזכה בפרס הגדול של הלוטו, ונאמר אמן.
בברכה חמה
יעקב זמיר
רמת גן, עיר הפיז'אמות