היות שאתה נמנה על צאצאי מייסדי פתח תקווה ואתה מרבה לכתוב עליהם, חשבתי שמן ראוי להזכיר גם פן אחר של פתח תקווה.
מאחל לך שנה טובה. שנת אושר ובריאות.
 
 
נעמן כהן
פן אחר של פתח תקווה
 
אבי עלה לארץ כנער צעיר, כחלק מ"קבוצת פינסק", קבוצת חלוצים שעלתה לארץ במטרה לייסד קבוצה שתנציח את זכרם של 35 מחברי תנועות הנוער החלוציות ציוניות שהועמדו אל הקיר ונרצחו בדם קר ע"י הצבא הפולני עם כיבושה של פינסק.
הקבוצה עבדה במקומות שונים בארץ. בתחילה כקבוצת פועלים חקלאיים בפתח תקווה אחרי כן חלק מהקבוצה עבר לירושלים ועבדו כקבוצת פועלי בניין בתלפיות בירושלים. לאחר סיום העבודות חזרו בשנית בפתח תקוה.
אני מביא כאן בקיצור שורות אחדות מהספר "גבת מקורות וקורות, 1937":
הקמנו מחנה בעין גנים על מגרש קטן. מצב העבודה היה קשה. הפועלים היהודים סבלו מחוסר עבודה, לשכת העבודה שריכזה את העבודה בפרדסים היתה מחלקת ערב-ערב ימי עבודה ספורים בין הקיבוצים ובין הפועלים הבודדים. בייחוד היה קשה להשיג עבודה לחברות. הן היו מחוסרות כל ניסיון בעבודה ואי אפשר היה להכניסן בזמן הראשון לעבודת ההרכבות, המשתלות וגם לא לקטיף.
החורף היה קשה מאוד האוהלים הבלויים שהובאו מתלפיות לעין גנים לא עמדו במבחן הגשם הראשון. דרך היריעות חדרו מים והחברים נאלצו לעקור מהאוהלים לאוהל המרכזי, אוהל המטבח והמחסן. מאוחר יותר הוקמו צריפים בלי חלונות, רצפה ותקרה. בימי הגשם לא היתה עבודה, וגם בהפסקות העבודה לא היתה מצויה. עבדנו רק בקבלנות, בעבודות כיבוש מפרכות בעידורים, ב"בחר" [עידור עמוק בטורייה לניכוש היבלית, אינג'יל בערבית, שאחריה אדמת החלקה נראית פריכה וגלית כמו ים, בחר ערבית. – א.ב.ע] בשכר זעום ביותר. חלק מהחברים מצאו הכנסה זעומה בקטיף פרחי השיטה בגדרות הפרדסים בפתח תקווה. בית החרושת לבשמים של פיק"א בבנימינה היה קונה את הפרחים האלה במשקל. החברים היו מתפזרים בין הפרדסים, מזויינים במקלות ארוכים וּווים בראשיהם, מכתתים רגליים קילומטרים ובערב שוקלים סלי פרחים קטופים. כל הרווח היה4 עד 6 גרוש ליום. באביב המצב השתפר עם ה"עידור הגדול" בפרדסים. עבודה שהכניסה 17 עד 20 גרוש ליום.
המצב הכלכלי הקשה והרעב-למחצה במשך חודשי החורף לא השפיעו על מצב רוחם של החברים. על הכרת התפקיד החשוב של כיבוש העבודה במושבה המתנכרת לעבודה עברית. ועל הנכונות החלוצית לשאת בסבל.
בפסח תרפ"ו [1926], בגלל המצב, הוחלט להקים משק עזר. לשם כך מכרנו את הצריף בתלפיות וקנינו אדמה בעין גנים. השקענו בקניה 60 לא"י לשטח בן 30 דונם. (מעניין למי שייך השטח עתה?) הבעייה היתה שללא מים לא ניתן היה להתחיל בחקלאות, וקדיחת באר היתה יקרה.
לאור המצב הוחלט בתרפ"ז להתיישב בהתיישבות חקלאית חדשה בגבת.
עם יסוד הישוב "גבת הקבוצה ע"ש קדושי פינסק" בעמק יזרעאל, החל חלק מחברי הקבוצה לעזוב לישוב החדש. בעין גנים נרכשה בינתיים פרה גזעית וזוג פרדות כדי להקל על המחסור. אבל לאט-לאט עזבו החברים והגיעו לגבת. לאחר שלוש שנים חוסלה הפלוגה בעין גנים ובשנת תר"ץ [1930] התכנסו כולם בגבת.
שלוש השנים של הפלוגה בעין גנים היתה אחת מנקודות המשען החזקות של ההסתדרות במושבה, שנטלה חלק אקטיבי במלחמת הפועל העברי לכיבוש העבודה בפתח תקווה. חברינו השתתפו בפעילות מועצת פועלי פתח תקווה, במזכירות הפעילה של המועצה וגם בסניף "אחדות העבודה". במאבק על השלטת העבודה העברית בפרדסי פתח תקווה בשנת 1927, שגרמה למאורעות הידועים במושבה – השתתפו חברינו באקטיביות רבה במשמרות ובכל יתר הפעולות שנדרשו להן.
 
בפרדס ליד השוקת
כאשר עבדו החברים מקבוצת פינסק בחפירת תעלות השקייה בפרדס בפתח תקווה, החליטו לעבוד על בעל הבית, שישב בצד והסתכל בנחת איך הם עובדים. אמרו לו: "שמע, נודע לנו שיש כאן באזור מתחת לאדמה איזה ארגז קטן עם מטבעות זהב מימי התורכים אבל אנחנו לא מאמינים."
בין רגע פשט בעל הבית את החולצה ותפס טורייה והחל לחפור...
 

מפתח תקווה נשארו אצל אבא שתי אמרות כנף אחת:
העיקר – זה בת האיכר!
וכמובן שכל עבודה, בין אם בבניין ובין בחקלאות, ואפילו סידור החדר צריך להיות: משקל מים, משקל חוט. (ההגייה במלעיל. משקל מים – פלס, משקל חוט – אנך).
 
 
אבי, חיים כהן
 
סָב סָב סָבִי, רַבִּי מֹשֶׁה מֵקוּבּרִין,
נִשְׁאָל מַדּוּעַ אֵינוֹ כּוֹתֵב סְפָרִים.
"אִלּוּ הָיָה בְּיָדִי," הֵשִׁיב,
"הָיִיתִי גוֹנֵז אֶת כָּל סִפְרֵי הַצַּדִּיִקים,
כִּי מְאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ אָדָם הַרְבֵּה חֲסִידוּת,
הֲרֵי בְּנָקֵל נַעֲשֵׂיתָ חָכְמָתוֹ מְרוּבָּה מִמַּעֲשָׂיו."
 
לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה,
שָׁאַל רַבִּי מֶנְדְל מִקוֹצְק אֶת אֶחָד מֵחֲסִידָיו:
"אֵיזֶה דָּבָר הָיָה הָעִקָּר אֵצֶל רַבְּךָ?"
הַתַּלְמִיד הִרְהֵר וְהֵשִׁיב:
"מַה שֶׁנִּתְעַסֵּק בּוֹ אוֹתָה שָׁעָה, הָיָה אֵצְלוֹ הָעִקָּר."
 
אֲבִי מֵעוֹלָם לֹא כָּתַב סְפָרִים, בְּקֹשִׁי מִכְתָּב.
אֲבִי הָיָה חָלוּץ, פּוֹעֵל פָּשׁוּט שֶׁבָּנָה אֶת הָאֶרֶץ,
 וְזֶה הָיָה הָעִקָּר אֵצְלוֹ.
גַאֲוָתוֹ הָיְתָה עַל הַבַּיִת
שֶׁבָּנוּ הוּא וַחָבֵרַיו מִ"קְבוּצָת פִּינְסְק"
לְפְּרוֹפֶסוֹר קְלוֹיזְנֵר בְּתָלְפִּיוֹת
וְעַל הַתְּלָמִים הָרִאשוֹנִים שֶׁחָרַשׁ בְּעֵמֶק יִזְרָעאֵל,
בִּשְׂדּוֹתֶיָה שֶׁל "גְּבַת".
בְּשׁוּם סֵפֶר לֹא הֻזְכַּר שְׁמוֹ.
וְלָכֵן אֲנִי מַזְכִּיר אוֹתוֹ כָּאן.