בגיליון:
- אסתר ראב: מִי זֶה הָפַךְ דָּמִי לְיַיִן
- ד"ר רון בריימן: האמת שמאחורי המחאה
- איליה בר-זאב: מלך ההר
- אורי הייטנר: צרור הערות 24.5.23
- מתי דוד: 1. השמאל האליטיסטי הפך למסית אנרכיסטי
- עדינה בר-אל: ניר ויעלי שמואלי – אהבת הצאן
- אדיר כהן: שלושה שירים
- ד"ר ארנה גולן: השירה כ"התנבאות" למען "תיקון"
- אילן בושם: 11 שירים ל'חדשות בן עזר' מאי 2023
- מדוע היהודים תמיד אשמים?: שיר בעקבות העיתונים
- אהוד בן עזר: משה דיין ואורד צ'ארלס וינגייט
- שנת ה-75 למדינת ישראל: ישראל זמיר
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":: * אהוד: ממוזיאון נחום גוטמן מסרו לי כי הופיעה מהדורה חדשה של הספר שכתבתי מפי נחום גוטמן "בין חולות וכחול שמיים" וניתן לרכוש את הספר בחנות המוזיאון. כדי לאפשר את הוצאת המהדורה מסרתי את כל זכויותיי בספר למוזיאון. הספר הופיע בהדפסות רבות במשך השנים, עד שהוצאת "יבנה", שבזכותה הספר פורסם לראשונה, נסגרה.
- שאר הגליון
מאמרים
אסתר ראב
מִי זֶה הָפַךְ דָּמִי לְיַיִן
*
מִי זֶה הָפַךְ דָּמִי לְיַיִן,
וְדֶרֶךְ לֵילוֹת
כִּבְתוֹךְ מְעָרוֹת
בְּיָד כְּבֵדָה יוֹבִילוּנִי.
כָּבְדוּ רַגְלַי נְסוּכוֹת-שֵׁנָה,
רַק קְרָבַי בִּי יָרֹנּוּ,
שׁוֹטְפִים כְּנָהָר רָחָב,
שׁוֹקְקִים מִיץ חַיִּים
וּמְגַשְּׁשִׁים כְּפִצּוּלֵי מַעְיָנוֹת
בְּאִישׁוֹן לַיִל
פְּנֵי תֵּבֵל עֲזוּבָה...
1926
מתוך: קִמְּשׁוֹנִים, 1930 (שירים 1930-1922).
נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.
ד"ר רון בריימן
האמת שמאחורי המחאה
ככל שחולפים השבועות והחודשים הולכים ומתבהרים הפנים והיעדים האמתיים של המחאה, גם למי שעד כה לא הבין במה מדובר. כשם שבעבר שלום לא היה היעד של מי שקראו לעצמם "מחנה השלום", כך בהווה, דמוקרטיה אינה היעד של מי שקוראים לעצמם "המחנה הדמוקרטי". אלה ואלה בחרו לקרוא לעצמם בכינוי היומרני התורן, כינוי שהוא כיסוי ליעד האמיתי: רק לא נתניהו!
המפגינים של היום כבר אינם מסתירים שזהו היעד. הם מזמן לא מתעסקים במה שהם – והתקשורת המגויסת – קוראים בשם השקרי: המהפכה המשטרית/המשפטית. הם עוסקים בהרבה נושאים אחרים, שתפקידה של אופוזיציה לעסוק בהם. למעשה, האופוזיציה של היום פועלת בתנועת מלקחיים, שכל כולה מיועדת להפיל את נתניהו. מצד אחד קיימת האופוזיציה הפרלמנטרית – ובמיוחד שני הפלגים העיקריים שלה, זה שבראשות יאיר לפיד וזה שבראשות בני גנץ – המשתתפת עדיין בשיחות חסרות התוחלת בבית הנשיא (מה פתאום שם ולא בכנסת ?!) – בשיחות אלה מנסים שני האדונים הללו, שאינם מכירים בתוצאות הבחירות הדמוקרטיות, להכתיב לממשלה הנבחרת את רצונם, רצון שלא קיבל את אמון הבוחרים.
מצד שני קיימת האופוזיציה של הרחוב, כלומר מי שלא הציגו את עצמו בפני הבוחרים, אבל רואים את עצמם כאדוני הארץ, כלומר כמי שמתיימרים להכתיב לא רק לממשלה הנבחרת, אלא גם לאופוזיציה הפרלמנטרית, מה לעשות כדי... לרצות את מי שמתרוצצים ברחובות ובאולפנים.
כי, את האמת יש לומר, חדשות לבקרים וחדשות לערבים מועמדים האולפנים של הערוצים של "כלב השמירה של הדמוקרטיה" לרשותם של אנשי המחאה, כדי שאלה יוכלו להביא את דרישותיהם – מן הקואליציה ומן האופוזיציה – לידיעת כלל אזרחי המדינה. נסעתי הערב בנתיבי איילון בשעת ההפגנות. כבר מזמן לא היתה התנועה בהם כה דלילה, ומכאן שהציבור מתחיל להראות את המיאוס שהוא חש כלפי מי שפוגעים שוב ושוב במרקם חייו. הציבור בוחל בסממנים אוטו-אנטישמיים אצל חלק מן המוחים.
לפני כ-12 שנים הצטמצמה "המחאה החברתית", שלא היתה אלא מחאה פוליטית – רק לא נתניהו! – ללא יותר מאשר "סתיו שפיר לכנסת." אם התקשורת תמשיך להיות מגויסת באותו כיוון, מן הסתם נראה בעתיד את מה שיישאר מן המחאה הנוכחית, כלומר "שקמה וקסנר לכנסת."
ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
איליה בר-זאב
מלך ההר
"...וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל חֲנִיתוֹ..." שמואל ב' א' ו'
מִשְׂחֲקֵי אוֹר בְּהָרֵי הַגִּלְעָד וּבְפִתּוּלֵי הַיַּרְדֵּן
וְהַיְתָה אִירִיס*, אֵלַת הַקֶּשֶׁת בָּעֲנָנִים,
וְהָיוּ מַאַגְרֵי מַיִם, נוֹצְצִים כִּזְכוּכִית כְּחַלְחַלָּה. שֶׁמֶשׁ וּנְשִׂיאִים
בָּעֲרוּ יַחְדָּיו.
וְעָלְתָה קִינַת דָּוִד עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ –
בְּכִי יִשְׂרָאֵל נִשְׁמָע בְּרִכְסֵי הֶהָרִים.
יֵשׁ צַלָּקוֹת שֶׁנּוֹעֲדוּ לְהִשָּׁאֵר.
חִפַּשְׂתִּי אֶת אִירוּס הַגִּלְבֹּעַ. עָלִים מְרוּטִים הֵגִיחוּ,
מֻכִּים מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם.
הַפְּרָחִים הַיָּפִים הִסְתַתְּרוּ
מִפָּחַד הָאָדָם.
בָּעֶרֶב, בְּצֵל הָאֳרָנִים, נֶחְשַׂף מַחְבּוֹאָם בְּגוֹן הַלִּילָךְ וְהַסָּגֹל הַכֵּהֶה.
מֵעֵבֶר לְגִדְרוֹת הַתַּיִל נָסוּ צְלָלִים, קוֹל תְּפִלּוֹת עֲרָב גָּלַשׁ בַּמִּדְרוֹן –
הַשּׁוֹמְרוֹן צָעַק**.
פורסם לראשונה ב"מקומות שהיינו בהם" – "קשב לשירה", עורך ראשי: רפי וייכרט. 2016.
* איריס – אלת הקשת בענן במיתולוגיה היוונית. בתם של הטיטאן תאומס ושל האוקיינידית אלקטרה. האוקיינידים, במיתולוגיה היוונית היו שלושת אלפי ילדיהם של הטיטאנים אוקינוס וטתיס. אסטרואיד איריס 7 נקרא על שמה. ** שמואל ב' א' כ"א.
נכון ליום 2/4/2023 – ירי מחבלים (ללא נפגעים) לעבר קיבוץ "מעלה גלבוע" – מקור הירי מעבר לגדר ההפרדה. סמוך מאוד לאירוס הגלבוע.
אירוס הגלבוע. ויקיפדיה
מִשְׂחֲקֵי אוֹר בְּהָרֵי הַגִּלְעָד וּבְפִתּוּלֵי הַיַּרְדֵּן
וְהַיְתָה אִירִיס*, אֵלַת הַקֶּשֶׁת בָּעֲנָנִים,
וְהָיוּ מַאַגְרֵי מַיִם, נוֹצְצִים כִּזְכוּכִית כְּחַלְחַלָּה. שֶׁמֶשׁ וּנְשִׂיאִים
בָּעֲרוּ יַחְדָּיו.
וְעָלְתָה קִינַת דָּוִד עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ –
בְּכִי יִשְׂרָאֵל נִשְׁמָע בְּרִכְסֵי הֶהָרִים.
יֵשׁ צַלָּקוֹת שֶׁנּוֹעֲדוּ לְהִשָּׁאֵר.
חִפַּשְׂתִּי אֶת אִירוּס הַגִּלְבֹּעַ. עָלִים מְרוּטִים הֵגִיחוּ,
מֻכִּים מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם.
הַפְּרָחִים הַיָּפִים הִסְתַתְּרוּ
מִפָּחַד הָאָדָם.
בָּעֶרֶב, בְּצֵל הָאֳרָנִים, נֶחְשַׂף מַחְבּוֹאָם בְּגוֹן הַלִּילָךְ וְהַסָּגֹל הַכֵּהֶה.
מֵעֵבֶר לְגִדְרוֹת הַתַּיִל נָסוּ צְלָלִים, קוֹל תְּפִלּוֹת עֲרָב גָּלַשׁ בַּמִּדְרוֹן –
הַשּׁוֹמְרוֹן צָעַק**.
פורסם לראשונה ב"מקומות שהיינו בהם" – "קשב לשירה", עורך ראשי: רפי וייכרט. 2016.
* איריס – אלת הקשת בענן במיתולוגיה היוונית. בתם של הטיטאן תאומס ושל האוקיינידית אלקטרה. האוקיינידים, במיתולוגיה היוונית היו שלושת אלפי ילדיהם של הטיטאנים אוקינוס וטתיס. אסטרואיד איריס 7 נקרא על שמה. ** שמואל ב' א' כ"א.
נכון ליום 2/4/2023 – ירי מחבלים (ללא נפגעים) לעבר קיבוץ "מעלה גלבוע" – מקור הירי מעבר לגדר ההפרדה. סמוך מאוד לאירוס הגלבוע.
אירוס הגלבוע. ויקיפדיה
אורי הייטנר
צרור הערות 24.5.23
* נתניהו מפחד מבן גביר – אני תומך בעליית יהודים להר הבית. זהו צעד חשוב של מימוש ריבונותנו והידוק זיקתנו לאדמת המולדת, לערש האומה.
אבל לא בן גביר. בן גביר הוא מנהיג הכהניזם. נדבך מרכזי בתורת הגזע הכהניסטית הוא הדרישה "לגלח" את הר הבית ולהסיר ממנו את "השיקוץ", כפי שהם מכנים את המסגדים. למותר לציין שפעולה כזו תביא למלחמה איומה של כל העולם המוסלמי נגד ישראל. זהו איום קיומי של ממש. אבל מבחינת הקנאים הדתיים, הצעד הזה יעורר את הקב"ה ויביא לגאולה השלמה.
עלייה פרובוקטיבית של בן גביר, מעניקה תחמושת לגרועים שבאויבינו, ובעיקר לעלילת "אל-אקצה בסכנה". כאשר כהניסט כזה עולה להר הבית כשר בישראל, הוא מחבר את מדינת ישראל לעלילה. הפרובוקציות שלו עלולות להביא לשפיכות דמים, והוא מעוניין בכך כי הכהניסטים נבנים ממנה.
על ראש הממשלה לאסור על בן גביר לעלות להר הבית. הבעייה היא שנתניהו מפחד מבן גביר.
* מיהו יהודי – יהודי שאינו שונא את הכהניזם, שכח מה זה להיות יהודי.
* מחויבות המדינה לילד החרדי – על מדינת ישראל לראות כיעד ממלכתי ממעלה ראשונה, לקדם את המגזר החרדי. לשם כך, עליה להשקיע השקעות עתק בחינוך הממלכתי חרדי, ולעצור לחלוטין כל תמיכה בחינוך חרדי פרטי. לכל ילד חרדי מגיע חינוך טוב, השכלה ראויה, חינוך שיביא אותו לנקודת זינוק שווה בשוק העבודה ויאפשר לו להתנהל במאה ה-21.
העסקונה החרדית מנציחה את העוני של החרדים. מדינת ישראל נושאת באחריות לצמצום הפערים ולמלחמה בעוני. אם המדינה תבין שעליה להתחרות על כל ילד חרדי, מול הגורמים האנטי ממלכתיים, יהיה זה צעד חשוב לריפוי החברה החרדית ותרומה גדולה לכלכלה, לחברה ולביטחון של מדינת ישראל.
* המשותף לגפני ולי – "גם לבת שלי מגיע תקציב," מתחכם ח"כ גפני ומתבכיין, "למרות שהיא לא למדה על נועה קירל." או, הנה מצאתי משהו משותף לילדים שלי ולילדים של גפני. גם הילדים שלי לא למדו על נועה קירל. אבל בניגוד לבנים שלו, הבנים שלי למדו אזרחות, מתמטיקה, אנגלית, לשון, מדעים, היסטוריה, ספרות, חינוך גופני ו...תנ"ך. כן, בישיבות החרדיות לא לומדים תנ"ך. ובניגוד לילדים שלו, הילדים שלי שרתו בצה"ל. למדינת ישראל יש אינטרס לאומי לממן את החינוך שהילדים שלי קיבלו. אין לה אינטרס לממן את החינוך של הילדים שלו. זכותו לבחור לילדים שלו מערכת חינוך פרטית שערכיה מנוגדים לחינוך של מדינת ישראל, אבל עליו לשלם את מחיר בחירתו. היום, כאשר הוקם זרם חינוך ממלכתי חרדי, יש להפסיק כל תקצוב לחינוך החרדי הפרטי.
* האם הפולנים אשמים בשואה? –"לקבל 12 נקודות מפולין אחרי שכמעט כל משפחת קירל נרצחה בשואה – זה ניצחון" – האמירה הזאת של נועה קירל אחרי האירוויזיון חוללה סערה ציבורית בפולין, גינויים במערכת הפוליטית, בתקשורת וברשתות ודברים מפורשים של סגן שר החוץ הפולני. כאשר שר החוץ אלי כהן נשאל על כך בערוץ 12 הוא השיב בתבונה, שלא נכון להעמיס את סוגיית יחסי ישראל-פולין על כתפיה של נועה קירל. צודק לחלוטין.
אז נניח את נועה קירל בצד, ואתייחס לסוגיה עצמה. אני יודע שדעתי בנדון אינה פופולרית. 7,323 פולנים הוכרו כחסידי אומות העולם, וסביר מאוד להניח שהם אינם היחידים. חשוב לזכור, שחסידי אומות העולם אינם פשוט אנשים טובים שראו יהודים במצוקה והסתירו אותם. מדובר באנשים שסיכנו במודע את חייהם וחיי משפחותיהם. הם ידעו, שאם ייתפסו מצילים יהודי, כל משפחתם תוצא להורג. אולי אפילו כל הכפר שלהם. ואף על פי כן, הם נטלו סיכון גדול כל כך. זה ממש לא מובן מאליו. וזה ממש לא מספר מבוטל. לא היה מספר דומה של חסידי אומות העולם באף ארץ. המדינה השנייה במספר חסידי אומות העולם היא רוסיה. מספר חסידי אומות העולם הרוסים הוא 217.
נכון, מיספר משתפי הפעולה עם הנאצים ורוצחי יהודים היה גדול הרבה יותר. אך נכון גם שהרוב המוחלט של הפולנים לא שיתפו פעולה.
מחנות ההשמדה הוקמו בפולין, אך לא בידי הפולנים כי אם בידי הגרמנים. פולין היתה כבושה בידי הנאצים. מלחמת העולם פרצה בפלישה הגרמנית לפולין ולאחר מכן פלשו לפולין גם הסובייטים, שהיו בראשית המלחמה בני בריתם של הגרמנים (הסכם מולוטוב-ריבנטרופ). מראשית הפלישה, הפולנים התנגדו לנאצים ונלחמו בהם. הפולנים מרדו בשלטון הכיבוש הנאצי; מרד שדוכא באכזריות. פולנים גם נשלחו למחנות ההשמדה והוצאו בהם להורג.
לשם השוואה, באותן שנים צרפת שיתפה פעולה עם הנאצים. כמה מאיתנו זוכרים ומזכירים זאת?
המגמה בפולין להכחיש את העובדה שהיו משת"פים עם הנאצים ורוצחי יהודים רבים בין הפולנים, מסלפת את האמת ואין לקבל אותה. אבל הפולנים צודקים בטענתם שהפולנים, כהכללה, הם קורבנות הנאצים ולא שותפיהם. העובדה שפולין מעלה על נס את חסידי אומות העולם ורואה בהם גיבורים לאומיים ראויה לשבח.
השואה אמנם התקיימה, ברובה, על אדמת פולין, אך הפולנים לא אירחו את הנאצים אלא נכבשו בידיהם. המגמה הקיימת בישראל, של הצגת הפולנים כשותפיהם של הנאצים בהשמדת היהודים אינה מוצדקת, ויש צדק בביקורת הפולנית עלינו בנושא זה.
* רב טבחים – בשאר אסד הוא אחד העריצים האכזריים בהיסטוריה. מאז רצח העם בקמבודיה בידי פול פוט, במחצית השנייה של שנות השבעים, לא היה עוד רודן שאחראי לרצח עם, רצח עמו, בממדים כאלה. אסד רצח כחצי מיליון מבני עמו. לאלה מצטרפים 5.5 מיליון פליטים ועוד 7.5 מיליון עקורים. אסד לא בחל באף צעד אכזרי ולא בנשק להשמדה המונית, במלחמת האזרחית הנוראה.
והנה, אחרי כמה שנות נידוי, העולם הערבי מחבק אותו שוב ומקבל אותו אל חיקו. הוא מקבל אותו כמנצח, יש לציין. הרי הוא המנהיג היחיד שניצח ב"אביב הערבי".
קבלתו של אסד מעידה עד כמה חיי ערבים מעניינים את שליטי ערב, ומסירה את מסכת הצביעות מעל היללות שלהם כאשר ישראל נאלצת להרוג פלשתינאים בהגנתה על חיי אזרחיה.
נרמול היחסים של מדינות ערב עם רב הטבחים מדמשק, היא צעד מסוכן של התקרבות לבעלת בריתו, איראן. היא מתחברת לצעדים כמו חידוש היחסים הדיפלומטיים בין סעודיה לאיראן, והשמועות על חידוש צפוי של היחסים הדיפלומטיים בין מצרים לאיראן.
המאמץ המדיני לביצור הברית האנטי איראנית במזרח התיכון, ספג בשבועות האחרונים מכה קשה. אולם אסור להתייאש ויש לפעול בכל דרך לגיבוש הברית הזאת. אגב, פרובוקציות בן גביר בהר הבית אינן מסייעות במיוחד למאמץ הזה.
* כך הצבעתי בקונגרס – לפני כחודש השתתפתי בקונגרס הציוני המיוחד, כציר מטעם תנועת דרך ארץ. הקונגרס בלט בפילוג ובמתח, אפילו שנאה, בין מפלגות השמאל והמרכז למפלגות הימין. בעקבות תרגיל פיליבסטר של המזרחי, אי אפשר היה לקיים את ההצבעות בקונגרס. ההצבעה נערכת השבוע באופן מקוון.
הצבעתי ביום ראשון. כמו בקונגרס עצמו, איני רואה את עצמי שייך לאחד הגושים ואיני מחויב להם. אני מצביע בכל נושא על פי מצפוני, על פי ערכי הציונות ועל פי דרכה של דרך ארץ. כך שהצבעתי לעתים עם השמאל ולעתים עם הימין, והאמת היא שכל ענייני השמאלימין לא מעניינים אותי.
אציג כאן את הצבעותיי בהצבעות העיקריות. היתה הצעה של הרפורמים לאמץ לצד תוכנית ירושלים (מצע ההסתדרות הציונית העולמית) את מגילת העצמאות. הצעה מבורכת. אלא שבנימוקים, מגילת העצמאות מוצגת באופן מסולף, המבליט רק את הסעיפים על התחייבות לשוויון וכד' ומתעלם מן המסרים בדבר זכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל. הייתי חבר בוועדה שדנה בסעיף הזה. הצעתי הצעה המתייחסת לכל תכני מגילת העצמאות כמכלול; כמקשה אחת. הצעתי שברה את האוטומט של המרכז-שמאל, שבמקרה זה התפלגו. לצערי, ההצבעה על הצעתי נגמרה בתיקו, ולכן הצעתי לא התקבלה. לא יכולתי להצביע בעד ההצעה כמות שהיא, אך גם לא להצביע נגד ההצעה הקוראת לאמץ את מגילת העצמאות ולכן נמנעתי. לעומת זאת, הצבעתי בעד הצעה דומה של מפלגת העבודה, שקראה גם היא לאמץ את מגילת העצמאות, אך הנוסח שלה היה הרבה יותר ראוי ואמיתי.
הצבעתי בעד הצעה של הליכוד בדבר עקרונות הציונות ובהן זכותנו על הארץ. ההצעה המקורית היתה קיצונית מאוד, באזור חיוג סמוטריץ'. ברור שלא הייתי תומך בה. אולם הליכוד ריכך מאוד את הצעתו ותמכתי בה.
תמכתי בהצעה נגד שינוי חוק השבות. תמכתי בהצעה נגד המהפכה המשטרית, הקוראת לרפורמה בהידברות והסכמה ותוך שמירה על עקרון האיזונים והבלמים בין הרשויות.
עלתה הצעה לתמיכה של ההסתדרות הציונית העולמית בבתי הכנסת, העומדים בלב הקהילה היהודית בתפוצות הגולה. בוועדה שעסקה בכך הוגדר שמדובר בבתי הכנסת משלושת הזרמים. מציע ההצעה דרש להצביע על הצעתו המקורית שלא נאמר בה שמדובר בשלושת הזרמים, אם כי הוא ציין שגם לא כתוב שמדובר רק בזרם האורתודוכסי. ברור שברגע שהוא טרח להתנגד ולעמוד על הנוסח המקורי, הצעתו נועדה להפלות לרעה את הזרמים הלא אורתודוקסים. בהצבעה תמכתי בהצעה הכוללת את כל הזרמים והתנגדי להצעה שאינה כוללת זאת.
הצבעתי נגד הצעה של מרצ בנושא הלהט"ב. ההצעה רצתה לרתום אל ההסתדרות הציונית למאבקים האלה, למצעדי הגאווה וכו'. לא קל לי להצביע נגד, כאילו שאני נגד הלהט"ב או נגד זכויותיהם, ובכל זאת הצבעתי נגד, כי איני חושב שההסתדרות הציונית צריכה להירתם לנושא, בוודאי כאשר הוא שנוי במחלוקת.
הצבעתי בעד הצעות שקוראות להתנגד לחוקי הגיור שנועדו להפלות את הזרמים הלא אורתודוקסיים. הצבעתי בעד סעיפים הנוגעים למלחמה באנטישמיות ולזיכרון השואה.
נמנעתי בהצבעה על הצעה שקוראת לכבד את חוקת ההסתדרות הציונית, שלמעשה משמעותה היתה להדיר את החרדים שהצטרפו לאחרונה להסתדרות הציונית. אני מסכים עם העיקרון שמי שמצטרף להסתדרות הציונית צריך לקבל על עצמו את כל עקרונותיה וסמליה. מצד שני, אני רואה חיוב ברצון של גורמים שבעבר התנגדו לציונות, להצטרף אליה היום, ומעדיף לקיים את המחלוקת האידיאולוגית איתם בפנים. היה לי קשה להצביע בעד או נגד ולכן נמנעתי.
* הטרור החקלאי משתלם – ביום של פיגוע טרור חקלאי קשה – הצתת מטעי התמרים של קיבוץ אלמוג, מקבל הטרור החקלאי פרס. רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) מעניקה בחכירה שטח נרחב, שהוחזק בחכירה במשך ארבעים שנה בידי ענף המרעה של קיבוץ מורן שבגליל, לידי והייב להייב, טרוריסט חקלאי סדרתי מורשע. הפקרות וטימטום.
* אהוד בן עזר מחרים את נתניהו – אהוד בן עזר: "מי שמאמין בעלילת הדם של חטיפת ילדי תימן, אינו אמין עליי גם בכל דבר אחר שהוא כותב או משדר, אני לא קורא אותו, לא מאזין לו ולא מתייחס אליו במכתב העיתי."
כך אמר נתניהו, ב-22.2.21, בהתייחסו לעלילת חטיפת ילדי תימן: "זאת פרשה מהכואבות בתולדות מדינת ישראל. הגיעה העת שהמשפחות שהתינוקות שלהן נלקחו מהן יקבלו הכרה מהמדינה ומממשלת ישראל, וגם פיצוי כספי. אני מבקש משר החינוך לכלול את פרשת ילדי תימן בספרי הלימוד של תלמידי ישראל, יש להכיר את הפרשה הזאת."
[אהוד: תודה. אכן, לא זכרתי שנתניהו הוציא מפיו דבר שקר מתועב ומטופש שכזה. דבריו רק מוכיחים עד כמה הצליח השקר על חטיפת ילדי תימן לעשות לו כנפיים. אבל אֶל נתניהו לא אוכל לחדול מהתייחס, בגלל תפקידו המרכזי בישראל, נותר לי רק לקוות שבפעם הזו הוא הוטעה לתמוך בשקר המתועב, ומעניין מי היו שלחשו אותו על אוזניו כעובדה מוכחת?]
* גדול המשוררים – בראיון לחדשות 12 הגדיר אביב גפן את אביו, יהונתן גפן, "גדול משוררי ישראל." נו, נו. אין לצפות מאדם להיות אובייקטיבי כלפי אביו, ובכל זאת... קצת פרופורציות.
אולי כדי להכניס את אביב גפן לפרופורציות, אזכיר כמה שמות של משוררים שאולי חלקם לא פחות גדולים מאביו, כמו, למשל, אלתרמן, ביאליק, טשרניחובסקי, שלונסקי, לאה גולדברג, רחל, חיים גורי, יהודה עמיחי, נתן זך, דליה רביקוביץ', נעמי שמר, מאיר אריאל, נתן יונתן, רוני סומק.
בהלווייתו של מאיר אריאל, אמר עליו יהונתן גפן: "הוא היה גדול מכולנו. גדול המשוררים של דורנו." והוא לא נהג להצטנע.
יהונתן גפן היה בהחלט משורר ופזמונאי מוכשר.
* אלישע שלם – אלישע שלם, חקלאי, לוחם ומפקד, מהמנהיגים ועמודי התווך של קיבוץ רמת יוחנן, הלך לעולמו בגיל 89.
אל"מ אלישע שלם מוכר בעיקר בזכות עברו הצבאי המפואר, כאחד מגדולי המפקדים של חטיבת הצנחנים בסדיר ובמילואים, מג"ד במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, שהוביל בהצלחה קרבות מפוארים, ולאחר מכן מח"ט החרמון ומח"ט הצנחנים במילואים.
אך אלישע עצמו ראה את עצמו קודם כל כחקלאי. את שירותו בצה"ל ראה כהכרח קיומי; לא כמטרה, אלא כאמצעי הכרחי להגנה על מימוש המטרה. המטרה בה האמין כל חייו היא ההתיישבות והחקלאות. הוא היה חקלאי מוכשר ומסור כל חייו, ועד חודשיים לפני מותו המשיך לעבוד במטע האבוקדו.
אלישע היה בנו של מתתיהו שלם, המשורר והמלחין, עמוד התווך של תרבות החג הקיבוצי, מי שהעמיד את טקסי העומר, הביכורים והגֵז, וכתב שירים רבים ובהם "שיבולת בשדה", "הבו לנו יין", "הזורעים בדמעה", "פנה הגשם", "רוב ברכות", "רועה ורועה", "שבת בכפר" ועוד רבים וטובים. אחיו של אלישע, חברי אמיתי שלם, הוא ממייסדי ההתיישבות בגולן וממנהיגיה, מראשוני קיבוץ מבוא חמה, היישוב השני בגולן, שעלה לקרקע בינואר 1968, והיה מראשי ועד יישובי הגולן.
הכרתי את אלישע בשנות השמונים, במסגרת עמותת "השידרה המזרחית", ששנינו היינו חברים בה. העמותה נועדה לקדם את תוכנית "השידרה הכפולה" להתיישבות רבתי וריבונות על כל השידרה המזרחית של ארץ ישראל, מהגולן, דרך בקעת הירדן ועד אילת ומן הירדן ועד קו האוכלוסייה הפלשתינאית; תוכנית שתאפשר פשרה טריטוריאלית שבה ניתן לוותר על האזורים הצפופים בערבים ביו"ש, בלי לפגוע באינטרסים הלאומיים של ישראל. כחלק מהשקפת עולמו, אלישע תמך בגולן במאבקים נגד הנסיגה, בשנות התשעים.
אלישע היה אדם מיוחד, אהוב על חבריו ועל חברי קיבוצו. לפני שנים אחדות התארחתי בטקס העומר ברמת יוחנן, והוא, בעשור התשיעי לחייו, עוד השתתף בקציר הידני המסורתי עם מגל, בשיאו של הטקס.
יהי זכרו ברוך!
* ביד הלשון: חבל תענך – חבל תענך הוא חבל התיישבות ציוני בדרום עמק יזרעאל, בין עפולה לפאתי ג'נין. בחבל 13 יישובים, ובהם עשרה מושבים ושלושה יישובים קהילתיים. כל היישובים הם חלק מן המועצה האזורית גלבוע.
החבל הוקם בשנות החמישים, במאמץ הלאומי האדיר לעליה והתיישבות. את היישובים הקימו חלוצים שעלו ממרוקו, פולין, איראן, כורדיסטן, תוניס וטורקיה. היישובים הקהילתיים קמו כמרכזי אזוריים שנועדו לספק שירותים למושבים הסמוכים אליהם.
שמו של החבל ניתן לו על שם העיר המקראית תענך. תענך מוזכרת בתנ"ך בכיבושי יהושע בן נון ובתעודות מצריות מן המאה ה-15 לפנה"ס בקשר לכיבוש מגידו הסמוכה. העיר מזוהה עם תל תענך, בצפון השומרון, לצד כביש מגידו-ג'נין, בקרבת הכפר הפלשתינאי תיעניכּ.
אורי הייטנר
אבל לא בן גביר. בן גביר הוא מנהיג הכהניזם. נדבך מרכזי בתורת הגזע הכהניסטית הוא הדרישה "לגלח" את הר הבית ולהסיר ממנו את "השיקוץ", כפי שהם מכנים את המסגדים. למותר לציין שפעולה כזו תביא למלחמה איומה של כל העולם המוסלמי נגד ישראל. זהו איום קיומי של ממש. אבל מבחינת הקנאים הדתיים, הצעד הזה יעורר את הקב"ה ויביא לגאולה השלמה.
עלייה פרובוקטיבית של בן גביר, מעניקה תחמושת לגרועים שבאויבינו, ובעיקר לעלילת "אל-אקצה בסכנה". כאשר כהניסט כזה עולה להר הבית כשר בישראל, הוא מחבר את מדינת ישראל לעלילה. הפרובוקציות שלו עלולות להביא לשפיכות דמים, והוא מעוניין בכך כי הכהניסטים נבנים ממנה.
על ראש הממשלה לאסור על בן גביר לעלות להר הבית. הבעייה היא שנתניהו מפחד מבן גביר.
* מיהו יהודי – יהודי שאינו שונא את הכהניזם, שכח מה זה להיות יהודי.
* מחויבות המדינה לילד החרדי – על מדינת ישראל לראות כיעד ממלכתי ממעלה ראשונה, לקדם את המגזר החרדי. לשם כך, עליה להשקיע השקעות עתק בחינוך הממלכתי חרדי, ולעצור לחלוטין כל תמיכה בחינוך חרדי פרטי. לכל ילד חרדי מגיע חינוך טוב, השכלה ראויה, חינוך שיביא אותו לנקודת זינוק שווה בשוק העבודה ויאפשר לו להתנהל במאה ה-21.
העסקונה החרדית מנציחה את העוני של החרדים. מדינת ישראל נושאת באחריות לצמצום הפערים ולמלחמה בעוני. אם המדינה תבין שעליה להתחרות על כל ילד חרדי, מול הגורמים האנטי ממלכתיים, יהיה זה צעד חשוב לריפוי החברה החרדית ותרומה גדולה לכלכלה, לחברה ולביטחון של מדינת ישראל.
* המשותף לגפני ולי – "גם לבת שלי מגיע תקציב," מתחכם ח"כ גפני ומתבכיין, "למרות שהיא לא למדה על נועה קירל." או, הנה מצאתי משהו משותף לילדים שלי ולילדים של גפני. גם הילדים שלי לא למדו על נועה קירל. אבל בניגוד לבנים שלו, הבנים שלי למדו אזרחות, מתמטיקה, אנגלית, לשון, מדעים, היסטוריה, ספרות, חינוך גופני ו...תנ"ך. כן, בישיבות החרדיות לא לומדים תנ"ך. ובניגוד לילדים שלו, הילדים שלי שרתו בצה"ל. למדינת ישראל יש אינטרס לאומי לממן את החינוך שהילדים שלי קיבלו. אין לה אינטרס לממן את החינוך של הילדים שלו. זכותו לבחור לילדים שלו מערכת חינוך פרטית שערכיה מנוגדים לחינוך של מדינת ישראל, אבל עליו לשלם את מחיר בחירתו. היום, כאשר הוקם זרם חינוך ממלכתי חרדי, יש להפסיק כל תקצוב לחינוך החרדי הפרטי.
* האם הפולנים אשמים בשואה? –"לקבל 12 נקודות מפולין אחרי שכמעט כל משפחת קירל נרצחה בשואה – זה ניצחון" – האמירה הזאת של נועה קירל אחרי האירוויזיון חוללה סערה ציבורית בפולין, גינויים במערכת הפוליטית, בתקשורת וברשתות ודברים מפורשים של סגן שר החוץ הפולני. כאשר שר החוץ אלי כהן נשאל על כך בערוץ 12 הוא השיב בתבונה, שלא נכון להעמיס את סוגיית יחסי ישראל-פולין על כתפיה של נועה קירל. צודק לחלוטין.
אז נניח את נועה קירל בצד, ואתייחס לסוגיה עצמה. אני יודע שדעתי בנדון אינה פופולרית. 7,323 פולנים הוכרו כחסידי אומות העולם, וסביר מאוד להניח שהם אינם היחידים. חשוב לזכור, שחסידי אומות העולם אינם פשוט אנשים טובים שראו יהודים במצוקה והסתירו אותם. מדובר באנשים שסיכנו במודע את חייהם וחיי משפחותיהם. הם ידעו, שאם ייתפסו מצילים יהודי, כל משפחתם תוצא להורג. אולי אפילו כל הכפר שלהם. ואף על פי כן, הם נטלו סיכון גדול כל כך. זה ממש לא מובן מאליו. וזה ממש לא מספר מבוטל. לא היה מספר דומה של חסידי אומות העולם באף ארץ. המדינה השנייה במספר חסידי אומות העולם היא רוסיה. מספר חסידי אומות העולם הרוסים הוא 217.
נכון, מיספר משתפי הפעולה עם הנאצים ורוצחי יהודים היה גדול הרבה יותר. אך נכון גם שהרוב המוחלט של הפולנים לא שיתפו פעולה.
מחנות ההשמדה הוקמו בפולין, אך לא בידי הפולנים כי אם בידי הגרמנים. פולין היתה כבושה בידי הנאצים. מלחמת העולם פרצה בפלישה הגרמנית לפולין ולאחר מכן פלשו לפולין גם הסובייטים, שהיו בראשית המלחמה בני בריתם של הגרמנים (הסכם מולוטוב-ריבנטרופ). מראשית הפלישה, הפולנים התנגדו לנאצים ונלחמו בהם. הפולנים מרדו בשלטון הכיבוש הנאצי; מרד שדוכא באכזריות. פולנים גם נשלחו למחנות ההשמדה והוצאו בהם להורג.
לשם השוואה, באותן שנים צרפת שיתפה פעולה עם הנאצים. כמה מאיתנו זוכרים ומזכירים זאת?
המגמה בפולין להכחיש את העובדה שהיו משת"פים עם הנאצים ורוצחי יהודים רבים בין הפולנים, מסלפת את האמת ואין לקבל אותה. אבל הפולנים צודקים בטענתם שהפולנים, כהכללה, הם קורבנות הנאצים ולא שותפיהם. העובדה שפולין מעלה על נס את חסידי אומות העולם ורואה בהם גיבורים לאומיים ראויה לשבח.
השואה אמנם התקיימה, ברובה, על אדמת פולין, אך הפולנים לא אירחו את הנאצים אלא נכבשו בידיהם. המגמה הקיימת בישראל, של הצגת הפולנים כשותפיהם של הנאצים בהשמדת היהודים אינה מוצדקת, ויש צדק בביקורת הפולנית עלינו בנושא זה.
* רב טבחים – בשאר אסד הוא אחד העריצים האכזריים בהיסטוריה. מאז רצח העם בקמבודיה בידי פול פוט, במחצית השנייה של שנות השבעים, לא היה עוד רודן שאחראי לרצח עם, רצח עמו, בממדים כאלה. אסד רצח כחצי מיליון מבני עמו. לאלה מצטרפים 5.5 מיליון פליטים ועוד 7.5 מיליון עקורים. אסד לא בחל באף צעד אכזרי ולא בנשק להשמדה המונית, במלחמת האזרחית הנוראה.
והנה, אחרי כמה שנות נידוי, העולם הערבי מחבק אותו שוב ומקבל אותו אל חיקו. הוא מקבל אותו כמנצח, יש לציין. הרי הוא המנהיג היחיד שניצח ב"אביב הערבי".
קבלתו של אסד מעידה עד כמה חיי ערבים מעניינים את שליטי ערב, ומסירה את מסכת הצביעות מעל היללות שלהם כאשר ישראל נאלצת להרוג פלשתינאים בהגנתה על חיי אזרחיה.
נרמול היחסים של מדינות ערב עם רב הטבחים מדמשק, היא צעד מסוכן של התקרבות לבעלת בריתו, איראן. היא מתחברת לצעדים כמו חידוש היחסים הדיפלומטיים בין סעודיה לאיראן, והשמועות על חידוש צפוי של היחסים הדיפלומטיים בין מצרים לאיראן.
המאמץ המדיני לביצור הברית האנטי איראנית במזרח התיכון, ספג בשבועות האחרונים מכה קשה. אולם אסור להתייאש ויש לפעול בכל דרך לגיבוש הברית הזאת. אגב, פרובוקציות בן גביר בהר הבית אינן מסייעות במיוחד למאמץ הזה.
* כך הצבעתי בקונגרס – לפני כחודש השתתפתי בקונגרס הציוני המיוחד, כציר מטעם תנועת דרך ארץ. הקונגרס בלט בפילוג ובמתח, אפילו שנאה, בין מפלגות השמאל והמרכז למפלגות הימין. בעקבות תרגיל פיליבסטר של המזרחי, אי אפשר היה לקיים את ההצבעות בקונגרס. ההצבעה נערכת השבוע באופן מקוון.
הצבעתי ביום ראשון. כמו בקונגרס עצמו, איני רואה את עצמי שייך לאחד הגושים ואיני מחויב להם. אני מצביע בכל נושא על פי מצפוני, על פי ערכי הציונות ועל פי דרכה של דרך ארץ. כך שהצבעתי לעתים עם השמאל ולעתים עם הימין, והאמת היא שכל ענייני השמאלימין לא מעניינים אותי.
אציג כאן את הצבעותיי בהצבעות העיקריות. היתה הצעה של הרפורמים לאמץ לצד תוכנית ירושלים (מצע ההסתדרות הציונית העולמית) את מגילת העצמאות. הצעה מבורכת. אלא שבנימוקים, מגילת העצמאות מוצגת באופן מסולף, המבליט רק את הסעיפים על התחייבות לשוויון וכד' ומתעלם מן המסרים בדבר זכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל. הייתי חבר בוועדה שדנה בסעיף הזה. הצעתי הצעה המתייחסת לכל תכני מגילת העצמאות כמכלול; כמקשה אחת. הצעתי שברה את האוטומט של המרכז-שמאל, שבמקרה זה התפלגו. לצערי, ההצבעה על הצעתי נגמרה בתיקו, ולכן הצעתי לא התקבלה. לא יכולתי להצביע בעד ההצעה כמות שהיא, אך גם לא להצביע נגד ההצעה הקוראת לאמץ את מגילת העצמאות ולכן נמנעתי. לעומת זאת, הצבעתי בעד הצעה דומה של מפלגת העבודה, שקראה גם היא לאמץ את מגילת העצמאות, אך הנוסח שלה היה הרבה יותר ראוי ואמיתי.
הצבעתי בעד הצעה של הליכוד בדבר עקרונות הציונות ובהן זכותנו על הארץ. ההצעה המקורית היתה קיצונית מאוד, באזור חיוג סמוטריץ'. ברור שלא הייתי תומך בה. אולם הליכוד ריכך מאוד את הצעתו ותמכתי בה.
תמכתי בהצעה נגד שינוי חוק השבות. תמכתי בהצעה נגד המהפכה המשטרית, הקוראת לרפורמה בהידברות והסכמה ותוך שמירה על עקרון האיזונים והבלמים בין הרשויות.
עלתה הצעה לתמיכה של ההסתדרות הציונית העולמית בבתי הכנסת, העומדים בלב הקהילה היהודית בתפוצות הגולה. בוועדה שעסקה בכך הוגדר שמדובר בבתי הכנסת משלושת הזרמים. מציע ההצעה דרש להצביע על הצעתו המקורית שלא נאמר בה שמדובר בשלושת הזרמים, אם כי הוא ציין שגם לא כתוב שמדובר רק בזרם האורתודוכסי. ברור שברגע שהוא טרח להתנגד ולעמוד על הנוסח המקורי, הצעתו נועדה להפלות לרעה את הזרמים הלא אורתודוקסים. בהצבעה תמכתי בהצעה הכוללת את כל הזרמים והתנגדי להצעה שאינה כוללת זאת.
הצבעתי נגד הצעה של מרצ בנושא הלהט"ב. ההצעה רצתה לרתום אל ההסתדרות הציונית למאבקים האלה, למצעדי הגאווה וכו'. לא קל לי להצביע נגד, כאילו שאני נגד הלהט"ב או נגד זכויותיהם, ובכל זאת הצבעתי נגד, כי איני חושב שההסתדרות הציונית צריכה להירתם לנושא, בוודאי כאשר הוא שנוי במחלוקת.
הצבעתי בעד הצעות שקוראות להתנגד לחוקי הגיור שנועדו להפלות את הזרמים הלא אורתודוקסיים. הצבעתי בעד סעיפים הנוגעים למלחמה באנטישמיות ולזיכרון השואה.
נמנעתי בהצבעה על הצעה שקוראת לכבד את חוקת ההסתדרות הציונית, שלמעשה משמעותה היתה להדיר את החרדים שהצטרפו לאחרונה להסתדרות הציונית. אני מסכים עם העיקרון שמי שמצטרף להסתדרות הציונית צריך לקבל על עצמו את כל עקרונותיה וסמליה. מצד שני, אני רואה חיוב ברצון של גורמים שבעבר התנגדו לציונות, להצטרף אליה היום, ומעדיף לקיים את המחלוקת האידיאולוגית איתם בפנים. היה לי קשה להצביע בעד או נגד ולכן נמנעתי.
* הטרור החקלאי משתלם – ביום של פיגוע טרור חקלאי קשה – הצתת מטעי התמרים של קיבוץ אלמוג, מקבל הטרור החקלאי פרס. רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) מעניקה בחכירה שטח נרחב, שהוחזק בחכירה במשך ארבעים שנה בידי ענף המרעה של קיבוץ מורן שבגליל, לידי והייב להייב, טרוריסט חקלאי סדרתי מורשע. הפקרות וטימטום.
* אהוד בן עזר מחרים את נתניהו – אהוד בן עזר: "מי שמאמין בעלילת הדם של חטיפת ילדי תימן, אינו אמין עליי גם בכל דבר אחר שהוא כותב או משדר, אני לא קורא אותו, לא מאזין לו ולא מתייחס אליו במכתב העיתי."
כך אמר נתניהו, ב-22.2.21, בהתייחסו לעלילת חטיפת ילדי תימן: "זאת פרשה מהכואבות בתולדות מדינת ישראל. הגיעה העת שהמשפחות שהתינוקות שלהן נלקחו מהן יקבלו הכרה מהמדינה ומממשלת ישראל, וגם פיצוי כספי. אני מבקש משר החינוך לכלול את פרשת ילדי תימן בספרי הלימוד של תלמידי ישראל, יש להכיר את הפרשה הזאת."
[אהוד: תודה. אכן, לא זכרתי שנתניהו הוציא מפיו דבר שקר מתועב ומטופש שכזה. דבריו רק מוכיחים עד כמה הצליח השקר על חטיפת ילדי תימן לעשות לו כנפיים. אבל אֶל נתניהו לא אוכל לחדול מהתייחס, בגלל תפקידו המרכזי בישראל, נותר לי רק לקוות שבפעם הזו הוא הוטעה לתמוך בשקר המתועב, ומעניין מי היו שלחשו אותו על אוזניו כעובדה מוכחת?]
* גדול המשוררים – בראיון לחדשות 12 הגדיר אביב גפן את אביו, יהונתן גפן, "גדול משוררי ישראל." נו, נו. אין לצפות מאדם להיות אובייקטיבי כלפי אביו, ובכל זאת... קצת פרופורציות.
אולי כדי להכניס את אביב גפן לפרופורציות, אזכיר כמה שמות של משוררים שאולי חלקם לא פחות גדולים מאביו, כמו, למשל, אלתרמן, ביאליק, טשרניחובסקי, שלונסקי, לאה גולדברג, רחל, חיים גורי, יהודה עמיחי, נתן זך, דליה רביקוביץ', נעמי שמר, מאיר אריאל, נתן יונתן, רוני סומק.
בהלווייתו של מאיר אריאל, אמר עליו יהונתן גפן: "הוא היה גדול מכולנו. גדול המשוררים של דורנו." והוא לא נהג להצטנע.
יהונתן גפן היה בהחלט משורר ופזמונאי מוכשר.
* אלישע שלם – אלישע שלם, חקלאי, לוחם ומפקד, מהמנהיגים ועמודי התווך של קיבוץ רמת יוחנן, הלך לעולמו בגיל 89.
אל"מ אלישע שלם מוכר בעיקר בזכות עברו הצבאי המפואר, כאחד מגדולי המפקדים של חטיבת הצנחנים בסדיר ובמילואים, מג"ד במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, שהוביל בהצלחה קרבות מפוארים, ולאחר מכן מח"ט החרמון ומח"ט הצנחנים במילואים.
אך אלישע עצמו ראה את עצמו קודם כל כחקלאי. את שירותו בצה"ל ראה כהכרח קיומי; לא כמטרה, אלא כאמצעי הכרחי להגנה על מימוש המטרה. המטרה בה האמין כל חייו היא ההתיישבות והחקלאות. הוא היה חקלאי מוכשר ומסור כל חייו, ועד חודשיים לפני מותו המשיך לעבוד במטע האבוקדו.
אלישע היה בנו של מתתיהו שלם, המשורר והמלחין, עמוד התווך של תרבות החג הקיבוצי, מי שהעמיד את טקסי העומר, הביכורים והגֵז, וכתב שירים רבים ובהם "שיבולת בשדה", "הבו לנו יין", "הזורעים בדמעה", "פנה הגשם", "רוב ברכות", "רועה ורועה", "שבת בכפר" ועוד רבים וטובים. אחיו של אלישע, חברי אמיתי שלם, הוא ממייסדי ההתיישבות בגולן וממנהיגיה, מראשוני קיבוץ מבוא חמה, היישוב השני בגולן, שעלה לקרקע בינואר 1968, והיה מראשי ועד יישובי הגולן.
הכרתי את אלישע בשנות השמונים, במסגרת עמותת "השידרה המזרחית", ששנינו היינו חברים בה. העמותה נועדה לקדם את תוכנית "השידרה הכפולה" להתיישבות רבתי וריבונות על כל השידרה המזרחית של ארץ ישראל, מהגולן, דרך בקעת הירדן ועד אילת ומן הירדן ועד קו האוכלוסייה הפלשתינאית; תוכנית שתאפשר פשרה טריטוריאלית שבה ניתן לוותר על האזורים הצפופים בערבים ביו"ש, בלי לפגוע באינטרסים הלאומיים של ישראל. כחלק מהשקפת עולמו, אלישע תמך בגולן במאבקים נגד הנסיגה, בשנות התשעים.
אלישע היה אדם מיוחד, אהוב על חבריו ועל חברי קיבוצו. לפני שנים אחדות התארחתי בטקס העומר ברמת יוחנן, והוא, בעשור התשיעי לחייו, עוד השתתף בקציר הידני המסורתי עם מגל, בשיאו של הטקס.
יהי זכרו ברוך!
* ביד הלשון: חבל תענך – חבל תענך הוא חבל התיישבות ציוני בדרום עמק יזרעאל, בין עפולה לפאתי ג'נין. בחבל 13 יישובים, ובהם עשרה מושבים ושלושה יישובים קהילתיים. כל היישובים הם חלק מן המועצה האזורית גלבוע.
החבל הוקם בשנות החמישים, במאמץ הלאומי האדיר לעליה והתיישבות. את היישובים הקימו חלוצים שעלו ממרוקו, פולין, איראן, כורדיסטן, תוניס וטורקיה. היישובים הקהילתיים קמו כמרכזי אזוריים שנועדו לספק שירותים למושבים הסמוכים אליהם.
שמו של החבל ניתן לו על שם העיר המקראית תענך. תענך מוזכרת בתנ"ך בכיבושי יהושע בן נון ובתעודות מצריות מן המאה ה-15 לפנה"ס בקשר לכיבוש מגידו הסמוכה. העיר מזוהה עם תל תענך, בצפון השומרון, לצד כביש מגידו-ג'נין, בקרבת הכפר הפלשתינאי תיעניכּ.
אורי הייטנר
מתי דוד
1. השמאל האליטיסטי הפך למסית אנרכיסטי
האידיאולוגים של השמאל,משלים שיש להם פתרון לחלום השלום. האריסטוקרטים של השמאל, רואים עצמם כמתקני העולם והשלום.
קבוצה מאוד מסוימת של אנשי רוח ואנשי אקדמיה קיצונים, המזוהים כפעילי שמאל, שיש להם כניסה קבועה ללא מיגבלה לתקשורת, להשמעת ביקורת כלפי כל מי שלא בדעתם, רואים את עצמם כאליטה שיש לה שלמות התבונה והחוכמה בכל נושא וענין. האמנם? האמת שונה לחלוטין.
זו קבוצה אריסטוקרטית ודוגמטית, בעלת מאפיינים של התנשאות, עליונות, שחצנות, לעג, זלזול ושנאה כלפי כל מי שלא בדעתה ובטעמה. זו קבוצה שמתנגדת כמעט אוטומטית לכל מינוי, כל שינוי, וכל החלטה ממשלתית ממסדית, שאינה תואמת את עולם המושגים המיושנים שלה.
זו קבוצה שחותמת כמעט על כל העצומות של השמאל, המתפרסמות בעיתון "הארץ", ומשתתפת בכל ההפגנות של שלום עכשיו ושאר ארגוני השמאל.
זו קבוצה שלדעתה כל מה שמוגדר כ"שמאל" הוא חזון, הגיון, ופתרון. ואילו כל מה שמוגדר כ"ימין" הוא אסון, כשלון, אבדון, וריקבון. זו קבוצה שפועלת בהרגשת "שליחות" כפולה: תמיכה מתמדת בפלסטינים, והתנגדות מתמדת לממשלה, והאשמתה בהעדר השלום.
זו קבוצה המעודדת השתמטות מצה"ל, תומכת בביצוע עבירות על החוק, יוצרת קשרים עם ארגונים עוינים, חותמת על עצומות תמיכה בחרם על ישראל. קבוצה אנטי ישראלית שתומכת בגלוי באויבי ישראל תחת האליבי ל"מען השלום". קבוצה שפועלת בקמפוסים בארץ ובחו"ל נגד המדינה, נגד צה"ל ונגד הציונות ל"מען השלום". הם בבחינת סכנה אורבת מפנים.
זו קבוצה שיש לה מושגים שליליים על ערכים לאומיים: הם לועגים לפטריוטיזם (מפלטו של הנבל). הם בזים לקונצנזוס לאומי (מזויף). הם מתנגדים ללאומיות (פשיזם). הם מבקרים את הגנרלים (מיליטריזם). הם תוקפים את צה"ל (צבא כיבוש). הם מזלזלים במתריעים על סכנות (יצרני פאניקה).
זו קבוצה שאיבדה איזון ותבונה, תוקפת ומבקרת את כל סביבתה, ומגיבה בעצבנות ובהיסטריה לא רציונלית, על כל אירוע והחלטה ממשלתית שלא על פי טעמה, "בסגנון" תעמולתי קומוניסטי ישן:
"הדמוקרטיה בסכנה." "סתימת פיות." "פשיזם." "גזענות." "אפרטהייד." "דיקטטורה." "קץ שלטון החוק." "מקארטיזם." – הם איבדו לחלוטין תבונה והגיון.
זו קבוצה המאמינה ב"ברית הזוגיות" של מאבק משותף בהפגנות של אנשי שמאל יחד עם פלסטינאים, כשמעליהם מתנוססים דגלי פלסטין ודגלי האיסלם. זו קבוצה המאמינה בחזון אוטופי, וירטואלי ונאיבי שלפיו ניתן להפוך את ישראל לגן עדן של ביטחון, שלום ושויויון, אם רק ניסוג לקווי 67', נפנה את ההתנחלויות, נסכים לפתרון הומני של "זכות השיבה", נמגר את הלאומנות, הקפיטליזם והימין.
זו קבוצה ה"מאשימה" את ה"כיבוש" בכל הצרות. האמנם? האם לפני הכיבוש וההתנחלויות נתנו לנו לחיות בשקט? האם שכחנו את הטרור הפלסטיני מ-48' ועד 67'?
קבוצה זו מאמינה שניתן להוביל מהפך שמאלני להפלת הממשלה ע"י צונאמי מדיני, צונאמי חברתי וצונאמי מפלגתי. מאחר וזה לא קרה הם החליטו להשתלב בפעילות האנטי ממשלתית שמובילה "שלום עכשיו" האמריקאית – "גי סטרייט", שהפיצה לאחרונה מסמך קיצוני אנטי ישראלי! במסמך זה הם האשימו את אובמה והממשל האמריקאי בתמיכה מוגזמת בישראל, שלדעתם פוגעת באינטרסים אמריקאים! לקרוא ולא להאמין.
זו קבוצה שניסתה ונכשלה בכל המבחנים האלקטורליים בבחירות. כתוצאה מכישלונות אלה הם בחרו ב"חלופה" של "התנגדות עממית" ע"י מימון וסיוע להפגנות של הבדואים, המסתננים מאפריקה, והמאבקים של הפלשתינים וערביי ישראל כדי לנסות למוטט את "השלטון הציוני גזעני".
"שלום עכשיו" האמריקאית, בשמה "גי סטרייט", הזמינה לאחרונה משלחת של גנרלים ודיפלומטים ישראלים לשעבר למסע הסברה מחוף לחוף, כדי לבקר את החלטותיה של ממשלת נתניהו, ו"להציע" פתרון כפוי לסכסוך, לטובת הפלסטינים. למסע הסברה זה היתה תוצאה אפקטיבית מיידית. סיוע בפועל לטיעונים של הרשות הפלסטינית כי אין שום חשיבות ביטחונית לקווי 67' וכי על ישראל לסגת לקווים אלה למען השלום. כולם עוד זוכרים את האמירה ש"אין ערך לשטחים". אפשר וצריך לפנות את כל השטחים, כולל את רמת הגולן, ל"מען השלום", שמשמעותו במזרח התיכון, פיסת נייר שעפה ברוח, במשטרים ערבים מוסלמים המצויים במהפכות.
סכנה אורבת מבפנים
בשם הדמוקרטיה וחופש הביטוי, מנהלים חלק מאנשי השמאל "הסברה" אנטי ישראלית ואנטי ממשלתית ברחבי העולם, במגמה לגייס פתרון כפוי בסכסוך הישראלי פלסטיני. שותפים למסע זה אנשי אקדמיה ודיפלומטיה ישראלים, בסיוע קרנות וממשלות זרות, הקרן החדשה ושלום עכשיו.
אנשים אלה זקוקים לזעזוע מבריא לשם ריפוי תודעתי מהחלום האידיאולוגי הנאיבי של מהפך ושינוי המשטר הפרלמנטרי הישראלי. אנשים אלה ראוי שיתפכחו ויתחברו למציאות הריאלית בו אנו חיים. מציאות של איום קיומי מצד החזית האיסלמית הקיצונית שמסביבנו. מציאות המחייבת את כולנו לאחדות פנימית, עוצמה צבאית, ערבות הדדית ולא מריבה מפלגתית אידיאולוגית הרסנית, בנוסח השמאל הקיצוני, שמנפח את העיקרון התעמולתי הקומוניסטי הישן שאומר: " מה שיותר רע יותר טוב" למימוש המהפכה...
2. לאן נעלמו השלום, "מחנה השלום"
והמדינה הפלסטינית?
השלום של "מחנה השלום" להקמת מדינה פלשתינית נעלם בגלל שהישראלים התפכחו מהאשליה שניתן להגיע להסכם ולקץ הסכסוך לאור המדיניות הפלשתינית לא להתפשר ולא לוותר על כלום. ולתבוע את "זכות השיבה" והנסיגה לקווי 67'. השלום הזה נעלם בגלל שהסרבנות הפלשתינית לכל פשרה נובעת מאסטרטגיה של סרבנות ולא מטקטיקה. השלום נעלם בגלל שהפלשתינים תובעים "צדק פלשתיני", שמשמעותו "זכות השיבה" לפלשתין השלימה ללא אף יהודי בתוכה. השלום נעלם בגלל האכזבה מכל הוועידות, הרעיונות, התוכניות, השיחות והנסיגות שישראל ביצעה וקיבלה "בתמורה" פיגועי התאבדות, קסאמים, גראדים, בלונים ורצח של מאות רבות של ישראלים.
השלום נעלם בגלל התפכחות מאשליות של "תעשיית השלום", שטיפחו חוגי השמאל בארץ ומדינאים בעולם, לגבי נכונותם של הפלשתינים לפשרות ולוויתורים. השלום נעלם בגלל הנהגה פלשתינית דו-ראשית. שתי ההנהגות ממשיכות בשיטת ההונאה, "תורת השלבים" של עראפת. השלום נעלם מהשיח הציבורי מאחר שנמאס לו להאזין לתביעות הבלתי פוסקות להעלות "רעיונות חדשים", ליזום "צעדים בוני אמון", לפתוח "חלון הזדמנויות", לקחת "סיכונים מחושבים", ולתת צ'אנס קבוע אחרי כל פיגוע.
האמנם יש פתרון לבעייה הפלשתינית ?
אין שום סיכוי לפתרון הבעייה הפלשתינית, לאור התביעות הפלשתיניות, הסרבנות האסטרטגית שלהם לכל פשרה, ולאור הוויתורים מרחיקי הלכת שהציעו בזמנו: אהוד ברק, אהוד אולמרט, ציפי לבני, שמעון פרס, יוסי ביילין, פרופ' שלמה בן עמי, עמיר פרץ – שכולן נדחו. הם דחו גם את הצעות ג'ון קרי, הנשיא בוש הבן, קלינטון, ואת "מפת הדרכים".
אין כל סיכוי לפתרון הבעייה הפלשתינית כל עוד לא יוותרו על תביעתם ל"זכות השיבה", ולנסיגה לקווי 67', כל עוד החמאס שולט בעזה והשמדת ישראל היא מטרתו המוצהרת, כל עוד המנהיגות הפלשתינית לדורותיה תמשיך להשלות את ההמונים הפלשתינים במחנות הפליטים בלבנון בסוריה בירדן ובעזה, שבזכות הג'יהאד ("ההתנגדות") ינצחו את ישראל.
אין שום סיכוי שיקום בקרוב אנואר סאדאת פלשתיני. הלקסיקון הפלשתיני כולל אך ורק "לא" מאז התנגדותם לתוכנית החלוקה של האו"ם ב-1947, החלטות חרטום ועד קלינטון ובוש.
מחנה השלום הוא סרבן להכרת המציאות!
השמאל הישראלי של "מחנה השלום", ורבים מהמדינאים והפוליטיקאים בעולם, שהיו מעורבים בניסיונות התיווך בינינו לבין הפלשתינים להשגת פשרה והסכם, הפכו לסרבני התפכחות להכרת המציאות. הם אינם מוכנים להודות שאין סיכוי לפתרון הבעייה הפלשתינית. חלקם ממשיכים להאמין בפתרון של אופטימיות מגויסת למרות הסביבה הפלשתינית המייאשת. גם השמאל הישראלי לא איבד את חזונו המדיני להקמת מדינה פלשתינית ולפינוי רוב ההתנחלויות. השמאל גם לא מוכן להתנער מהאשמה שהטיל על ישראל "כאשמה" בהיעדר השלום המקווה שניתן היה להשיג.
מחנה השלום לא הפנים שהכרת העולם הערבי בישראל אינה מותנית יותר בהקמת מדינה פלשתינית. מחנה השלום מתכחש לעובדה שהפלשתינים מנהלים מדיניות של טרגדיה, ומנסה לטעת בהם תקווה ואשלייה שהמצב ישתנה לטובתם כאשר השמאל ינצח בבחירות ויעלה לשלטון. השמאל טיפח "הצהרת בלפור" להקמת מדינה פלשתינית כחזון מדיני שכשל לאורך כל הדרך עד ל-2020.
הקונספציה המדינית של השמאל ביחס לפלשתינים התרסקה לאור המציאות החדשה בעולם הערבי ויחסיו החדשים עם ישראל בעקבות הסכמי השלום. השמאל איבד את "המונופול" על השלום לאחר שנתניהו "גזל" אותו מהם.
מהפך מחשבתי ומדיני חיובי כלפי ישראל בעולם הערבי!
הסכמי הנורמליזציה והשלום שנחתמו בין ישראל לאיחוד האמירויות, בחריין וסודן, שינו לחלוטין את המצב האסטרטגי האזורי.
הסכמים אלו הושגו בעזרתו ובחסותו של הנשיא טראמפ וייזקפו כמובן לזכותו של נתניהו. הסכמים אלה ביטלו את החרם של החלטות חרטום וביטלו את הווטו הפלשתיני. השמאל, במקום להודות ולשבח את ההסכם ואת נתניהו, מחמיץ פנים, מחפש מגרעות בהסכם ולא מסוגל לפרגן לנתניהו על ההישג המדיני ההיסטורי לטובת ישראל. הפלשתינים לפי הרגלם מבקרים ומכנים את האמירויות כבוגדים בעניין הפלשתיני.
השמאל טועה שוב כמו בעבר. ההסכם ההיסטורי הזה הוכיח שממשלת ימין מסוגלת להשיג פריצת דרך מדינית של שלום עם מדינות ערב חשובות, ללא עזרה ותיווך של מחנה השלום וללא תיווך מערבי.
השמאל המדיני של מחנה השלום נעלם בגלל:
* הכשלון המדיני והפוליטי של הפלשתינים.
* הכשלון האלקטורלי של השמאל תומכי הפלשתינים.
* המהפך המחשבתי והמדיני בעולם הערבי לטובת ישראל.
* הסכמי הנורמליזציה והשלום עם האמירויות, בחריין, סודן, מרוקו.
* מספר רב של פיגועים שגרמו לאלפי הרוגים ופצועים אחרי אוסלו ופינוי עזה.
* הציבור שבע האכזבות מכל יוזמות תוכניות השלום.
3. האיסלם הברברי חולל אסון הומניטרי גלובלי
הטלטלה האדירה שהתחוללה במדינות ערב כתוצאה ממלחמות האזרחים בסוריה והשתלטות "המדינה המוסלמית בזמנו" בעיראק ובאזורים נוספים, יצרה גלים של מיליוני פליטים ועקורים מבתיהם, שחלקם התפזרו במחנות פליטים בטורקיה ובירדן וחלקם האחר הפכו לצונאמי של מיליוני פליטים מוסלמים שבורחים לאירופה דרך היבשת ודרך הים התיכון. הם בורחים מההחורבן, הרצח והסבל שגרמו להם כל ארגוני האיסלם הנלחמים כולם נגד כולם. התוהו ובוהו של מלחמות האזרחים במרחבים של סוריה ועיראק הגיע גם לאירופה.
התוצאות של מלחמות ההרס וההשמד בתוך העולם המוסלמי גרמו לטרגדיה הומניטארית קולוסאלית שגרמה לנדידת העמים המוסלמים אל שערי אירופה שעדיין מצויה בהלם. לחץ מאות אלפי הפליטים שאירופה נאלצת לקלוט יגרמו לשינויים פוליטיים וכלכליים של שבירת האיחוד האירופי ולתהליכים קשים באורח החיים האירופי שיתבהרו בעתיד הקרוב, בעקבות גלי הגירה נוספים.
הכיבוש המוסלמי המתעצם של אירופה
שיטפון הפליטים המוסלמים מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה, המגיעים לחופים ולגבולות של מדינות אירופה מזעזעים את האיחוד האירופי. המערב האירופאי מבולבל ומשותק מול מתקפת האיסלם. גלי הפליטים הנוכחיים גורמים זעזועים בסדר הפוליטי הקיים.
הפגנות נגד "האיסלמיזציה של אירופה", עליית כוחן של מפלגות הימין, מחלוקות פנימיות בין המדינות המרכיבות את האיחוד האירופי. סירוב מוחלט של מדינות מזרח אירופה להשתתף במימון ובקליטה של מהגרים מוסלמים. הסולידריות הפנים אירופאית מתפרקת.
סכנה ממשית לביטול הגבולות הפתוחים. המלחמה המשתוללת בתוך העולם המוסלמי במזרח התיכון משפיעים ישירות על אירופה. האסון ההומניטארי שמקורו באיסלם במזרח התיכון מיוצא אל תוך החברה האירופאית שאינה יודעת כיצד לטפל בו: נדידת העמים המוסלמים מסכנת את אירופה הנוצרית הלבנה.
אירופה נכבשה ע"י האיסלם החי כבר בתוכה
כמה עשרות מיליוני מוסלמים חיים כיום באירופה. המסגדים, הפרוסים במרכזי הערים הגדולות באירופה, הפכו למוקדי הסתה נגד הנוצרים הכופרים באיסלאם, ולחממות גיוס הצעירים למלחמת הג'יהאד.
המערב הליברלי, ההומני, הנאיבי והמבולבל אינו יודע כיצד לפעול נגד סכנה זו. המערב מנסה לייפות מציאות זו "בהסברים" שאינם ניתנים להסבר. המערב ממשיך להפגין התחשבות והבנה כלפי המנטליות של השנאה והטרור המוסלמי, בשם "זכויות האדם" ו"חופש הביטוי". אירופה ממשיכה להיות שפוטה של מדינות ספקות הנפט, שהשליטים שלהם קונים אנשי ממשל, תקשורת ומעצבי דעת הקהל. עובדה זו מסבירה את הצביעות והשיתוק של אירופה, המתעלמת מהטרור המוסלמי שפועל נגדה.
הטרור המוסלמי מכה בכל העולם המערבי. ראוי להזכיר את פיגועי הטרור האיסלמי בארה"ב, בלונדון, במדריד, בצרפת, בהרס ובביזה בערי אירופה. מיליוני המוסלמים החיים היום באירופה הם כוח פוליטי ופצצה דתית המסכנת את אירופה.
העובדות המאפיינות את האיסלאם הג'יהאדיסטי המאיים על אירופה
כיבוש בכוח החרב בעיני האיסלאם איננו עוולה אלא זכות. דאגה לפליטים ולאחרים איננה דאגתם. אללה ידאג. מוסלמים עוד לא הסכימו על שום דבר בינם לבין עצמם. רוח האיסלאם היא אויבו של כל אדם חופשי, היא אוייב של כל מחשבה ויוזמה מתקדמת. האיסלאם הוא אוייב של כל מי שאיננו מוסלמי. האיסלאם הוא כלא למאות מיליוני אדם מוסלמים. הוא המוקש למתינות ולשלום העולם.
האיסלאם לא הוציאו מתוכו אף אדם ואף מדען לטובת קידמה של האנושות – מזה מאות בשנים. מאז ימי האיסלאם ששלט בספרד.
שליטי סעודיה וקטאר הטובעים בכסף
מתעלמים מאחיהם הטובעים בים
מדוע מיליוני המוסלמים האומללים, הבורחים מאחיהם הרוצחים, נמלטים לאירופה של "הכופרים" ולא למדינות ערב העשירות? להיכן נעלמה הסולידריות האיסלמית? כיצד השתתקה הליגה הערבית? פעם נוספת נחשפת המנטליות הצביעות והאופי הבוגדני של העולם הערבי.
תמונת הפעוט הכורדי שטבע זיעזעה את כל העולם, אבל לא זעזעה את מנהיגי מדינות ערב.
חמש הנסיכויות הערביות הטובעות בכסף נעלו שעריהן ומסרבות לקלוט מאות אלפי הפליטים מסוריה ומעירק.
ישראל * אירופה * איסלאם
לפני שבעים שנה נרצחו 6 מיליון יהודים באירופה על ידי הנאצים ועוזריהם. במקומם קיבלה אירופה 60 מיליון מוסלמים שמזעזעים את אורחות חייה, מנהלים נגדה טרור, וכובשים אותה מבפנים בשלבים. הצביעות האירופאית והאיסלאמית נחשפת בימים אלה על רקע האירועים הדרמטיים.
האיחוד האירופי אינו מודע עדיין לראיית התמונה הכוללת של הסיבות למשבר ההגירה המוסלמית שהפכה לאסון הומני. אירופה נמנעת מלהילחם נגד משטרו של אסד הסורי, האשם למותם של מיליונים ולהפיכתם של מיליונים מוסלמים נוספים לפליטים ולעקורים מביתם והחיים במחנות בטורקיה ובירדן ומתדפקים על שערי אירופה.
אירופה, שבמשך מאות שנים הוכתה במלחמות, מגפות, רעב ועוני, ומיליונים רבים מתושביה היגרו לארה"ב, לאוסטרליה ולאמריקה הלטינית, נחשבת היום ליבשת עשירה. יבשת שאליה מגיעים מיליוני מהגרים ופליטים מארצות האיסלאם, שבעברן היו חלק מהאימפריות האירופאיות (צרפת, בריטניה, בלגיה, גרמניה) ששלטו עליהן.
מתי דוד
עדינה בר-אל
ניר ויעלי שמואלי – אהבת הצאן
מוקדש לרפתן ישראל שמואלי ז"ל מבאר-טוביה
ניר שמואלי, דור שלישי במושב באר טוביה, חלם מאז ילדותו להיות נוקד ולגדל צאן. בריאיון לעדינה בר-אל הוא מספר איך בעקבות מחלה קשה נדחה החלום הזה לכמה שנים, אבל הוא הצליח להגשים אותו. יחד עם רעייתו יעל הם הקימו מחלבה, מייצרים גבינות עיזים ומגדלים דור רביעי של מושבניקים גאים.
כאשר ניר שמואלי בן המושב באר-טוביה מתבקש לספר על משפחת המוצא שלו, מסתבר שהשורשים שלו ושל רעייתו יעל עמוקים מאוד בתולדות ההתיישבות ומסתעפים לכמה מושבים בארץ ישראל.
"סבי וסבתי ברכה ודב שמואלי הגיעו לארץ בעלייה השלישית. סבתא היתה ממקימי קיבוץ גבת וסבא מקיבוץ מרחביה. הם נישאו בשנת 1928. אברהם הרצפלד, שהיה ידוע בפעילותו להקמת נקודות התיישבות בארץ, 'שלח' אותם לבאר-טוביה. מושב באר-טוביה נוסד בשנת 1930 והם היו ממייסדיו. אבי ישראל נולד בבאר-טוביה, בן שלישי מתוך ארבעה בנים."
גם אימו של ניר, תחיה, היא בת מושב. הוריה, חנה וחיים קוזלובסקי, הקימו את מושב כפר הס בשרון בשנת 1930. לאחר נישואי הוריו של ניר, ישראל ותחיה, בשנת 1964. גם הם החלו לטפח משק בבאר-טוביה. אבל כאן לא הסתיים הקשר המשפחתי למושבי העובדים. מספר ניר:
"עם רקע כזה היה ברור לי שאמשיך לחיות בבאר-טוביה, והתמזל מזלי לפגוש בת מושב ולהינשא לה. יעלי, אשתי היקרה הגיעה מכפר בילו ליד רחובות. והסתבר שגם סבא וסבתא שלה, מירה ואלכסנדר קליבנסקי (לימים אלון), הקימו את כפר בילו בשנת 1933. הוריה של יעלי חיים בכפר בילו, ואביה, צבי אלון, הוא מנכ"ל מועצת הצמחים. וכך, " מסכם ניר, "אנחנו תמיד גאים לומר, שהילדים שלנו הם דור רביעי למייסדים של שלושה מושבים בתקופת ראשית ההתיישבות: באר טוביה, כפר הס וכפר בילו."
מהרפת של ההורים אל הדיר של הבן
מספר ניר: "כמו בכל משק כפרי אז, גם לאבא ולאימא היה משק שהתבסס על כמה ענפים, בעיקר על הרפת. אבל היו להם גם מטעים של אפרסקים ושזיפים, וכן חממת גרניום, ממנה היו מייצאים ייחורים לאירופה. וכמו כל משק מושבי קטן העבודה אז היתה בעיקר עבודה עצמית."
ניר נולד בשנת 1973. יש לו שתי אחיות גדולות ממנו. "גדלתי פה במשק." הוא אומר. "ולמרות שזה היה משק של פרות, אהבתי הגדולה מאז שאני זוכר את עצמי נתונה לצאן – כבשים ועיזים."
כאשר הוא נשאל מנין רכש יחס זה לצאן, הוא מציין שאולי זה החל בביקורים שלו אצל קרובי משפחה – לשכנים של סבא וסבתא שלו בכפר הס היה עדר צאן, כך גם לשכנים של דודו בכפר יהושוע. והוא מוסיף, "בעצם קשה לי להסביר. זו היתה משיכה של ילד נוקד שאוהב כבשים ועיזים, למרות שלהוריי היו פרות."
חלומו להיות נוקד החל להתגשם כאשר היה בן 9. "ההורים קנו לי טליה וטלה הראשונים שלי. רציתי גם מאוד עיזים, אבל העז נחשבת לחיה מאוד שובבה ולא טובה ל'שכנות' לפרות."
רועה הצאן מ-IBM
"היה ברור לי שכשאשתחרר מהצבא אהיה נוקד. אגדל כבשים ועיזים." מספר ניר, "אבל במהלך השירות הצבאי שלי חליתי בסרטן ועברתי השתלת מֵח עצם. בגלל השתלת מח העצם נאלצתי להיפרד מבעלי חיים למיספר שנים. לא יכולתי לעבוד איתם. זו היתה עבורי אכזבה גדולה. כילד עבדתי תמיד ברפת, וגם ברפתות של אחרים, אבל כאמור צאן היה האהבה הגדולה שלי. היה ברור לי שיום אחד אגשים את החלום. אבל בגלל שחיי השתנו, יצאתי ללמוד באוניברסיטת תל-אביב ניהול וכלכלה. לאחר הלימודים התקבלתי לעבודה בחברת IBM. התחלתי בתכנון עסקי במחלקת הכספים אחר כך עברתי לפיתוח עסקי. זה היה בשנות התשעים של המאה העשרים. עבדנו מול חברות היי טק. קישרנו בין חברות סטארטאפ וחברות הייטק ישראליות לבין IBM, החברה העולמית הגדולה."
בשנת 2000, כשהתחילה הרפורמה במשק החלב, סגר אביו ישראל את הרפת. ניר החליט להמשיך לעבוד בחברת IBM ובמקביל להגדיל את עדר הכבשים. כך הוא שילב בין שני העולמות. ניר מדגיש: "אני אף פעם לא עזבתי את המשק. גם כשלמדתי באוניברסיטה וגם כשעבדתי בחברת IBM, תמיד גרתי בבאר-טוביה. החבר'ה בעבודה קראו לי: 'רועה הצאן מ-IBM'".
בהיותו בן 29 פגש ניר בתל-אביב את יעלי, בת כפר בילו. "גם היא גדלה באותו 'בית מדרש' חקלאי שאני גדלתי בו." מציין ניר. חודש לאחר היכרותם היא עברה מתל אביב לגור בבאר טוביה. השניים נישאו בשנת 2003. יעל היא במקצועה עובדת סוציאלית. אחר כך למדה לתואר שני בייעוץ חינוכי ועבדה כיועצת בבית ספר יסודי במושב קדרון. בבאר טוביה נולדו שלושת ילדיהם: נעמה, עתה בת 19, הילה, עתה בת 17 ואסף בן ה-13.
חזרה למשק ולעיזים
לאחר 11 שנות עבודה ב-IBM, בשנת 2009, החליט ניר לחזור למשק, להגדיל אותו ולהתפרנס רק מחקלאות. זה לא היה צעד רגיל באותו זמן, בו אנשים רבים עשו את הדרך הנגדית – הם התייאשו מחקלאות וחיפשו עיסוקים אחרים. ניר מסביר את המניע האישי שגרם לו לבחור בדרך זו:
"בגלל שהייתי בעת מחלתי במצב ממש קשה, ובנס החלמתי וחזרתי לחיים; תמיד ליוותה אותי התחושה שאני צריך לקום בבוקר ולדעת שאני אוהב את מה שאני עושה, לקום בשמחה גדולה. ואז, בהיותי בן 36, הגיעה העת לחזור למשק ולעשות את מה שחלמתי עליו. בשלב ראשון הגדלתי את עדר הכבשים וגם הגשמתי את חלום העיזים." הוא מספר. "קנינו עיזים, החזקנו עדר קטן ועשינו בבית גבינות מחלב העיזים. במקביל היה עדר הכבשים שלנו מיועד לבשר. אחרי כמה שנים, ב-2013, כשמלאו לי 40, החלטנו שאנחנו רוצים להתבסס בעולם העיזים והגבינות. יעל עזבה את עבודתה כיועצת חינוכית בבית ספר יסודי בנושב קדרון, הצטרפה אליי, ויחד החלטנו להגדיל את עדר העיזים ולהקים מחלבה עם כל האישורים המתאימים להקמת עסק זה."
ניר למד בקורס להכנת גבינות של מועצת החלב ומשרד החקלאות. הקורס התקיים בכפר סילבר במשך חצי שנה. הוא ויעל החלו לייצר בבית מעט גבינות עבור המשפחה, השכנים והחברים. לאחר מכן הם הקימו מחלבה והתמחו בעשיית גבינות. מבחינה מקצועית מלווה אותם עד היום אריה גלבוע, שהוא מהנדס מזון, מלווה הקמת מחלבות ומלמד עשיית גבינות במסגרות שונות.
המחלבה
עם קבלת האישורים והרישיונות המתאימים לעסק בשנת 2014, החלו בני הזוג לבסס את המחלבה. הם הפסיקו לטפח את עדר הכבשים לבקר, (השאירו כמה מהם לפינת החי), הגדילו את העדר לשבעים עיזים, והתמקצעו בעולם הגבינות. הם האמינו ביכולתם למכור גבינות בחנויות, בירידים ועוד. מספר ניר:
"יש לנו חנות קטנה במשק. בתחילת הדרך מכרנו בחנות שלנו ובכמה מעדניות בוטיק בתל אביב. שנה אחר כך נכנסנו לעולם התיירות. התחלנו לקבל קבוצות של גמלאים ומקומות עבודה. ערכנו להם סיור, הדגמתי איך מכינים גבינה, וסיפרתי את הסיפור האישי שלנו. בסוף הסיור הם קיבלו טעימות של גבינות וחלב לשתייה, ומי שהיה מעוניין קנה ממוצרי החנות. בשלב מאוחר יותר אירחנו בשבתות משפחות, ואני ערכתי סיורים חווייתיים למבוגרים ולילדים. באותו שלב הפסקנו לשווק לחנויות בתל-אביב ומכרנו את התוצרים שלנו רק בחנות שלנו במשק."
ואז הגיעה הקורונה
בתקופת הקורונה נפסקו הסיורים. "בתחילה חששנו," מעיד ניר, "אבל מסתבר שדווקא בתקופת הקורונה גבר היקף המכירות שלנו. החלו להגיע לקוחות רבים אלינו למשק, זאת כנראה משום שמקומות הבילוי היו סגורים אז, וכן גם חנויות רבות. מסתבר שאנשים רצו לצאת ולהתאוורר קצת, לקנות מזון וגבינות ולהתפנק. אנשים לא נסעו לחו"ל, ובמקום זה באו אלינו לראות את המשק ואת העיזים ולחוות קצת את הטבע."
עם סיום הקורונה בני הזוג לא שבו לארח במשק, כדי להקל על העומס. "אנחנו עובדים לבד." מסביר ניר. "אני בעצמי חולב את העיזים ואנחנו מייצרים בעצמנו את הגבינות. אנחנו נעזרים כמובן באנשי מקצוע לאחזקה ולחשמל, ומדי פעם גם בפועל תאילנדי." עתה הם מצליחים למכור את כל תוצרתם בחנות המחלבה. פעם בשבוע הם יוצאים לשוק חקלאי בחולון. למשק מגיעים קבוצות באוטובוסים בעיקר לצורך קניית גבינות, בעיקר מן המגזר הרוסי...
יחס הומני לעיזים
"יש אנשים שמאוד חשוב להם לקנות ישירות מהחקלאי, חשוב להם שאנחנו מגדלים את העיזים שלנו בצורה מאוד הומנית." אומר ניר, ומשתמש במילה שבדרך כלל מתארת יחס בין בני אדם. והוא מפרט:
"אני חולב אותן רק פעם ביום. הגדיים והגדיות יונקים מהאימהות, אנחנו מרביעים את העיזים רק פעם או פעמיים במשך כל חייהן."
וכיצד הן נותנות חלב באופן רצוף? על כך עונה ניר: "אלו הן עיזים אלפיניות, אשר מסוגלות לתת חלב גם אם הן לא נכנסות להיריון בכל שנה. ומכיוון שאני קשור לכל עז ועז אצלנו," הוא מוסיף, "קשה לי ליצור פה תחלופה גבוהה. לכן העיזים שלנו נחלבות כמעט עד השהן מגיעות ל'שיבה טובה'. בעדר שלנו יש עיזים בנות עשר, שממשיכות לייצר חלב. כיוון שהן נחלבות רק פעם ביום, ולא עוברות את הסטרס של הריון והמלטה, הן חיות אצלנו בבריאות שלמה."
עוד מדגיש ניר: "יש לנו כמות קטנה של עיזים, ואני מכיר כל אחת ואחת. יש לציין שהריבוי לא נעשה בהזרעה מלאכותית, אלא באופן טבעי. בעצם רק הצפירות (העיזים הצעירות) נכנסות להיריון, ממליטות ונחלבות. תפיסת העולם שלנו אינה תעשייתית. רבים מהצרכנים שלנו הם אנשים אשר חשובה להם רווחת בעלי חיים, ולכן הם מגיעים במיוחד אלינו כדי לרכוש מאיתנו גבינות. אנחנו ממש 'החזרנו טבעונים בשאלה'." אומר ניר, "גרמנו להם לצרוך גבינות."
יתרונות חלב העיזים
מהם יתרונות חלב העיזים? על כך עונה ניר: "בחלב העיזים יש בו פחות לקטוז, והוא גם נעכל במשך זמן קצר בהרבה מחלב הבקר. הוא מתאים גם לאנשים רגישים ואלרגיים. טעמם של המוצרים מחלב זה עשיר ומיוחד." הוא מעיד. "אנחנו מייצרים את אותם 14 סוגים של גבינות מהיום הראשון לקיום המחלבה. אנחנו לא משתמשים בחומרים משמרים. הכול טבעי. כאמור, העיזים נחלבות רק פעם ביום במשך שנים רבות, לכן החלב שלנו מאוד עשיר במוצקים שלו ובטעמו."
והכול טבעי כבר אמרנו? סוגי הגבינות משתנים לפי עונות השנה. יש הבדל בין גבינות קיץ לחורף, לאביב או לסתיו. "וזה משום שאנחנו לא מוסיפים חומרים שיעזרו לחלב להתגבן. יש שמוסיפים עמילנים, מייצבים, כל מיני חלבונים. אנחנו מוסיפים רק מחמצת לצורך החמצת החלב."
יעל וניר מייצרים יוגורט טבעי ויוגורט עם תות אורגני. "אנחנו לא משתמשים בפרי מעובד." הוא מבהיר. "עוד אנחנו מייצרים גבינה לבנה, לאבָּנֶה, גבינה צ'רקסית – שטעמה בין צפתית לריקוטה – גבינת פטה מלוחה ושלושה סוגי גבינה קשה בסגנון גאודה תום."
גבינה קשה מיוחדת במחלבת שמואלי, על פי מתכון שניר עצמו פיתח, היא גבינת "אנה". היא נקראת על שם שלושת ילדי המשפחה: אסף, נעמה והילה. "כל שלוש הגבינות הקשות שלנו מיושנות לפחות 4 חודשים." מבהיר ניר. "אנחנו מייצרים גם גבינה בסגנון קממבר, גבינת ברי וגבינת סנט מור. אלו הן גבינת עובש לבן. כמו כן יש לנו בחנות גם גבינת חלומי וחלב עיזים לשתייה."
מסכם ניר: "הגשמתי את חלום ילדותי להיות נוקד ואני מאושר שזכיתי לממש את חלומי עם יעלי אהובתי וביחד לגלות ולהתאהב בעולם הגבינות, שמאפשר לנו להמשיך את המורשת החקלאית של הסבים והסבתות שלנו. הלוואי שמשק שמואלי ימשיך לעוד דורות רבים."
עדינה בר-אל
נדפס ב"קו למושב", גיליון 1280, 27.4.2023.
ניר שמואלי, דור שלישי במושב באר טוביה, חלם מאז ילדותו להיות נוקד ולגדל צאן. בריאיון לעדינה בר-אל הוא מספר איך בעקבות מחלה קשה נדחה החלום הזה לכמה שנים, אבל הוא הצליח להגשים אותו. יחד עם רעייתו יעל הם הקימו מחלבה, מייצרים גבינות עיזים ומגדלים דור רביעי של מושבניקים גאים.
כאשר ניר שמואלי בן המושב באר-טוביה מתבקש לספר על משפחת המוצא שלו, מסתבר שהשורשים שלו ושל רעייתו יעל עמוקים מאוד בתולדות ההתיישבות ומסתעפים לכמה מושבים בארץ ישראל.
"סבי וסבתי ברכה ודב שמואלי הגיעו לארץ בעלייה השלישית. סבתא היתה ממקימי קיבוץ גבת וסבא מקיבוץ מרחביה. הם נישאו בשנת 1928. אברהם הרצפלד, שהיה ידוע בפעילותו להקמת נקודות התיישבות בארץ, 'שלח' אותם לבאר-טוביה. מושב באר-טוביה נוסד בשנת 1930 והם היו ממייסדיו. אבי ישראל נולד בבאר-טוביה, בן שלישי מתוך ארבעה בנים."
גם אימו של ניר, תחיה, היא בת מושב. הוריה, חנה וחיים קוזלובסקי, הקימו את מושב כפר הס בשרון בשנת 1930. לאחר נישואי הוריו של ניר, ישראל ותחיה, בשנת 1964. גם הם החלו לטפח משק בבאר-טוביה. אבל כאן לא הסתיים הקשר המשפחתי למושבי העובדים. מספר ניר:
"עם רקע כזה היה ברור לי שאמשיך לחיות בבאר-טוביה, והתמזל מזלי לפגוש בת מושב ולהינשא לה. יעלי, אשתי היקרה הגיעה מכפר בילו ליד רחובות. והסתבר שגם סבא וסבתא שלה, מירה ואלכסנדר קליבנסקי (לימים אלון), הקימו את כפר בילו בשנת 1933. הוריה של יעלי חיים בכפר בילו, ואביה, צבי אלון, הוא מנכ"ל מועצת הצמחים. וכך, " מסכם ניר, "אנחנו תמיד גאים לומר, שהילדים שלנו הם דור רביעי למייסדים של שלושה מושבים בתקופת ראשית ההתיישבות: באר טוביה, כפר הס וכפר בילו."
מהרפת של ההורים אל הדיר של הבן
מספר ניר: "כמו בכל משק כפרי אז, גם לאבא ולאימא היה משק שהתבסס על כמה ענפים, בעיקר על הרפת. אבל היו להם גם מטעים של אפרסקים ושזיפים, וכן חממת גרניום, ממנה היו מייצאים ייחורים לאירופה. וכמו כל משק מושבי קטן העבודה אז היתה בעיקר עבודה עצמית."
ניר נולד בשנת 1973. יש לו שתי אחיות גדולות ממנו. "גדלתי פה במשק." הוא אומר. "ולמרות שזה היה משק של פרות, אהבתי הגדולה מאז שאני זוכר את עצמי נתונה לצאן – כבשים ועיזים."
כאשר הוא נשאל מנין רכש יחס זה לצאן, הוא מציין שאולי זה החל בביקורים שלו אצל קרובי משפחה – לשכנים של סבא וסבתא שלו בכפר הס היה עדר צאן, כך גם לשכנים של דודו בכפר יהושוע. והוא מוסיף, "בעצם קשה לי להסביר. זו היתה משיכה של ילד נוקד שאוהב כבשים ועיזים, למרות שלהוריי היו פרות."
חלומו להיות נוקד החל להתגשם כאשר היה בן 9. "ההורים קנו לי טליה וטלה הראשונים שלי. רציתי גם מאוד עיזים, אבל העז נחשבת לחיה מאוד שובבה ולא טובה ל'שכנות' לפרות."
רועה הצאן מ-IBM
"היה ברור לי שכשאשתחרר מהצבא אהיה נוקד. אגדל כבשים ועיזים." מספר ניר, "אבל במהלך השירות הצבאי שלי חליתי בסרטן ועברתי השתלת מֵח עצם. בגלל השתלת מח העצם נאלצתי להיפרד מבעלי חיים למיספר שנים. לא יכולתי לעבוד איתם. זו היתה עבורי אכזבה גדולה. כילד עבדתי תמיד ברפת, וגם ברפתות של אחרים, אבל כאמור צאן היה האהבה הגדולה שלי. היה ברור לי שיום אחד אגשים את החלום. אבל בגלל שחיי השתנו, יצאתי ללמוד באוניברסיטת תל-אביב ניהול וכלכלה. לאחר הלימודים התקבלתי לעבודה בחברת IBM. התחלתי בתכנון עסקי במחלקת הכספים אחר כך עברתי לפיתוח עסקי. זה היה בשנות התשעים של המאה העשרים. עבדנו מול חברות היי טק. קישרנו בין חברות סטארטאפ וחברות הייטק ישראליות לבין IBM, החברה העולמית הגדולה."
בשנת 2000, כשהתחילה הרפורמה במשק החלב, סגר אביו ישראל את הרפת. ניר החליט להמשיך לעבוד בחברת IBM ובמקביל להגדיל את עדר הכבשים. כך הוא שילב בין שני העולמות. ניר מדגיש: "אני אף פעם לא עזבתי את המשק. גם כשלמדתי באוניברסיטה וגם כשעבדתי בחברת IBM, תמיד גרתי בבאר-טוביה. החבר'ה בעבודה קראו לי: 'רועה הצאן מ-IBM'".
בהיותו בן 29 פגש ניר בתל-אביב את יעלי, בת כפר בילו. "גם היא גדלה באותו 'בית מדרש' חקלאי שאני גדלתי בו." מציין ניר. חודש לאחר היכרותם היא עברה מתל אביב לגור בבאר טוביה. השניים נישאו בשנת 2003. יעל היא במקצועה עובדת סוציאלית. אחר כך למדה לתואר שני בייעוץ חינוכי ועבדה כיועצת בבית ספר יסודי במושב קדרון. בבאר טוביה נולדו שלושת ילדיהם: נעמה, עתה בת 19, הילה, עתה בת 17 ואסף בן ה-13.
חזרה למשק ולעיזים
לאחר 11 שנות עבודה ב-IBM, בשנת 2009, החליט ניר לחזור למשק, להגדיל אותו ולהתפרנס רק מחקלאות. זה לא היה צעד רגיל באותו זמן, בו אנשים רבים עשו את הדרך הנגדית – הם התייאשו מחקלאות וחיפשו עיסוקים אחרים. ניר מסביר את המניע האישי שגרם לו לבחור בדרך זו:
"בגלל שהייתי בעת מחלתי במצב ממש קשה, ובנס החלמתי וחזרתי לחיים; תמיד ליוותה אותי התחושה שאני צריך לקום בבוקר ולדעת שאני אוהב את מה שאני עושה, לקום בשמחה גדולה. ואז, בהיותי בן 36, הגיעה העת לחזור למשק ולעשות את מה שחלמתי עליו. בשלב ראשון הגדלתי את עדר הכבשים וגם הגשמתי את חלום העיזים." הוא מספר. "קנינו עיזים, החזקנו עדר קטן ועשינו בבית גבינות מחלב העיזים. במקביל היה עדר הכבשים שלנו מיועד לבשר. אחרי כמה שנים, ב-2013, כשמלאו לי 40, החלטנו שאנחנו רוצים להתבסס בעולם העיזים והגבינות. יעל עזבה את עבודתה כיועצת חינוכית בבית ספר יסודי בנושב קדרון, הצטרפה אליי, ויחד החלטנו להגדיל את עדר העיזים ולהקים מחלבה עם כל האישורים המתאימים להקמת עסק זה."
ניר למד בקורס להכנת גבינות של מועצת החלב ומשרד החקלאות. הקורס התקיים בכפר סילבר במשך חצי שנה. הוא ויעל החלו לייצר בבית מעט גבינות עבור המשפחה, השכנים והחברים. לאחר מכן הם הקימו מחלבה והתמחו בעשיית גבינות. מבחינה מקצועית מלווה אותם עד היום אריה גלבוע, שהוא מהנדס מזון, מלווה הקמת מחלבות ומלמד עשיית גבינות במסגרות שונות.
המחלבה
עם קבלת האישורים והרישיונות המתאימים לעסק בשנת 2014, החלו בני הזוג לבסס את המחלבה. הם הפסיקו לטפח את עדר הכבשים לבקר, (השאירו כמה מהם לפינת החי), הגדילו את העדר לשבעים עיזים, והתמקצעו בעולם הגבינות. הם האמינו ביכולתם למכור גבינות בחנויות, בירידים ועוד. מספר ניר:
"יש לנו חנות קטנה במשק. בתחילת הדרך מכרנו בחנות שלנו ובכמה מעדניות בוטיק בתל אביב. שנה אחר כך נכנסנו לעולם התיירות. התחלנו לקבל קבוצות של גמלאים ומקומות עבודה. ערכנו להם סיור, הדגמתי איך מכינים גבינה, וסיפרתי את הסיפור האישי שלנו. בסוף הסיור הם קיבלו טעימות של גבינות וחלב לשתייה, ומי שהיה מעוניין קנה ממוצרי החנות. בשלב מאוחר יותר אירחנו בשבתות משפחות, ואני ערכתי סיורים חווייתיים למבוגרים ולילדים. באותו שלב הפסקנו לשווק לחנויות בתל-אביב ומכרנו את התוצרים שלנו רק בחנות שלנו במשק."
ואז הגיעה הקורונה
בתקופת הקורונה נפסקו הסיורים. "בתחילה חששנו," מעיד ניר, "אבל מסתבר שדווקא בתקופת הקורונה גבר היקף המכירות שלנו. החלו להגיע לקוחות רבים אלינו למשק, זאת כנראה משום שמקומות הבילוי היו סגורים אז, וכן גם חנויות רבות. מסתבר שאנשים רצו לצאת ולהתאוורר קצת, לקנות מזון וגבינות ולהתפנק. אנשים לא נסעו לחו"ל, ובמקום זה באו אלינו לראות את המשק ואת העיזים ולחוות קצת את הטבע."
עם סיום הקורונה בני הזוג לא שבו לארח במשק, כדי להקל על העומס. "אנחנו עובדים לבד." מסביר ניר. "אני בעצמי חולב את העיזים ואנחנו מייצרים בעצמנו את הגבינות. אנחנו נעזרים כמובן באנשי מקצוע לאחזקה ולחשמל, ומדי פעם גם בפועל תאילנדי." עתה הם מצליחים למכור את כל תוצרתם בחנות המחלבה. פעם בשבוע הם יוצאים לשוק חקלאי בחולון. למשק מגיעים קבוצות באוטובוסים בעיקר לצורך קניית גבינות, בעיקר מן המגזר הרוסי...
יחס הומני לעיזים
"יש אנשים שמאוד חשוב להם לקנות ישירות מהחקלאי, חשוב להם שאנחנו מגדלים את העיזים שלנו בצורה מאוד הומנית." אומר ניר, ומשתמש במילה שבדרך כלל מתארת יחס בין בני אדם. והוא מפרט:
"אני חולב אותן רק פעם ביום. הגדיים והגדיות יונקים מהאימהות, אנחנו מרביעים את העיזים רק פעם או פעמיים במשך כל חייהן."
וכיצד הן נותנות חלב באופן רצוף? על כך עונה ניר: "אלו הן עיזים אלפיניות, אשר מסוגלות לתת חלב גם אם הן לא נכנסות להיריון בכל שנה. ומכיוון שאני קשור לכל עז ועז אצלנו," הוא מוסיף, "קשה לי ליצור פה תחלופה גבוהה. לכן העיזים שלנו נחלבות כמעט עד השהן מגיעות ל'שיבה טובה'. בעדר שלנו יש עיזים בנות עשר, שממשיכות לייצר חלב. כיוון שהן נחלבות רק פעם ביום, ולא עוברות את הסטרס של הריון והמלטה, הן חיות אצלנו בבריאות שלמה."
עוד מדגיש ניר: "יש לנו כמות קטנה של עיזים, ואני מכיר כל אחת ואחת. יש לציין שהריבוי לא נעשה בהזרעה מלאכותית, אלא באופן טבעי. בעצם רק הצפירות (העיזים הצעירות) נכנסות להיריון, ממליטות ונחלבות. תפיסת העולם שלנו אינה תעשייתית. רבים מהצרכנים שלנו הם אנשים אשר חשובה להם רווחת בעלי חיים, ולכן הם מגיעים במיוחד אלינו כדי לרכוש מאיתנו גבינות. אנחנו ממש 'החזרנו טבעונים בשאלה'." אומר ניר, "גרמנו להם לצרוך גבינות."
יתרונות חלב העיזים
מהם יתרונות חלב העיזים? על כך עונה ניר: "בחלב העיזים יש בו פחות לקטוז, והוא גם נעכל במשך זמן קצר בהרבה מחלב הבקר. הוא מתאים גם לאנשים רגישים ואלרגיים. טעמם של המוצרים מחלב זה עשיר ומיוחד." הוא מעיד. "אנחנו מייצרים את אותם 14 סוגים של גבינות מהיום הראשון לקיום המחלבה. אנחנו לא משתמשים בחומרים משמרים. הכול טבעי. כאמור, העיזים נחלבות רק פעם ביום במשך שנים רבות, לכן החלב שלנו מאוד עשיר במוצקים שלו ובטעמו."
והכול טבעי כבר אמרנו? סוגי הגבינות משתנים לפי עונות השנה. יש הבדל בין גבינות קיץ לחורף, לאביב או לסתיו. "וזה משום שאנחנו לא מוסיפים חומרים שיעזרו לחלב להתגבן. יש שמוסיפים עמילנים, מייצבים, כל מיני חלבונים. אנחנו מוסיפים רק מחמצת לצורך החמצת החלב."
יעל וניר מייצרים יוגורט טבעי ויוגורט עם תות אורגני. "אנחנו לא משתמשים בפרי מעובד." הוא מבהיר. "עוד אנחנו מייצרים גבינה לבנה, לאבָּנֶה, גבינה צ'רקסית – שטעמה בין צפתית לריקוטה – גבינת פטה מלוחה ושלושה סוגי גבינה קשה בסגנון גאודה תום."
גבינה קשה מיוחדת במחלבת שמואלי, על פי מתכון שניר עצמו פיתח, היא גבינת "אנה". היא נקראת על שם שלושת ילדי המשפחה: אסף, נעמה והילה. "כל שלוש הגבינות הקשות שלנו מיושנות לפחות 4 חודשים." מבהיר ניר. "אנחנו מייצרים גם גבינה בסגנון קממבר, גבינת ברי וגבינת סנט מור. אלו הן גבינת עובש לבן. כמו כן יש לנו בחנות גם גבינת חלומי וחלב עיזים לשתייה."
מסכם ניר: "הגשמתי את חלום ילדותי להיות נוקד ואני מאושר שזכיתי לממש את חלומי עם יעלי אהובתי וביחד לגלות ולהתאהב בעולם הגבינות, שמאפשר לנו להמשיך את המורשת החקלאית של הסבים והסבתות שלנו. הלוואי שמשק שמואלי ימשיך לעוד דורות רבים."
עדינה בר-אל
נדפס ב"קו למושב", גיליון 1280, 27.4.2023.
אדיר כהן
שלושה שירים
מתוך הספר "השאלה היא התשובה"
הִתְבּוֹנֵן בְּיָדֶיהָ
הִתְבּוֹנֵן בְּיָדֶיהָ
שֶׁכָּחֲשׁוּ וְצָפְדוּ,
שֶׁנִּימִים כְּחֻלִּים
מְרַשְּׁתִים אוֹתָן,
שֶׁרַעַד מִתְמַשֵּׁךְ
וְלֹא נִשְׁלָט מַרְעִידָן,
אֵלֶּה הַיָּדַיִם הַמְּעֻדָּנוֹת,
הַחֲלָקוֹת וְהַמְּטֻפָּחוֹת,
אֲדֻמּוֹת הַצִּפָּרְנַיִם
וַאֲרֻכּוֹת הָאֶצְבָּעוֹת,
שֶׁהִנִּיחַ טַבַּעַת
עַל אַחַת מֵהֶן
וְקִדֵּשׁ לוֹ
לְחַיֵּי אַהֲבָה.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם
שֶׁלָּחַץ וְאִמֵּץ
כְּשֶׁהִתְעַנְּתָה בְּצִירֶיהָ
בְּיָלְדָהּ אֶת בְּנָם יְחִידָם.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם שֶׁרָחֲצוּ וְטִפְּחוּ
אֶת תִּינוֹקָם וְהִלְבִּישׁוּהוּ
בְּבִגְדֵי נָסִיךְ הַיּוֹצֵא לָעוֹלָם,
אֵלֶּה הַיָּדַיִם שֶׁסָּעֲדוּ
אֶת יַלְדָּם בְּמַחֲלָתוֹ,
שֶׁנָּסְכוּ בּוֹ חֹם אַהֲבָתָהּ,
שֶׁאִמְּצוּ אוֹתוֹ לְלִבָּהּ,
שֶׁהֶעֱנִיקוּ לוֹ סַם חַיִּים.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם שֶׁכֹּה אָהַב,
שֶׁלִּטְּפוּ וּפִנְּקוּ אֶת
גּוּפוֹ וְחִבְּקוּהוּ,
שֶׁשִּׁלְּבוּ אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן
בְּאֶצְבְּעוֹתָיו בְּאַהֲבָתָם הַסּוֹעֶרֶת.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם שֶׁאִמְּצוּ אֶת יָדָיו
כְּשֶׁנָּפְלָה רוּחוֹ וְגָבְרוּ כְּאֵבָיו.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם שֶׁתָּמְכוּ בּוֹ
כְּשֶׁכָּשְׁלוּ רַגְלָיו וְהוֹלִיכוּהוּ
בְּטוּחוֹת שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם
שֶׁנּוֹפְפוּ לוֹ לְשָׁלוֹם
בְּצֵאתוֹ לְמַסַּע
הוֹרָאָה וּמֶחְקָר
מֵעֵבֶר לַיָּם.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם
שֶׁכָּתְבוּ הַיָּפִים שֶׁבַּמִּכְתָּבִים,
שֶׁהֶעֱלוּ הַמְּעֻדָּנִים שֶׁבַּשִּׁירִים,
שֶׁהֶעֱשִׁירוּ אֶת חַיָּיו.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם
שֶׁהוּא חוֹפֵן עַכְשָׁו
וְחוֹבְקָן בְּיָדָיו
כְּשֶׁהוּא עִמָּהּ
לְיַד מִטַּת מַחֲלָתָהּ הַמַּמְאֶרֶת.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם שֶׁבְּלִטּוּף אַחֲרוֹן
הוּא מְאַמֵּץ אוֹתָן
וּמְנַשֵּׁק אוֹתָן,
וְשׁוֹלֵחַ אוֹתָהּ
לְמַסָּעָהּ הָאַחֲרוֹן,
וְהֵן קוֹפְאוֹת בְּיָדָיו.
מִכְתָּב חוֹזֵר
דְּבָרִים כֹּה רַבִּים
שֶׁחֲשַׁבְתִּים נִשְׁכָּחִים
חוֹזְרִים אֵלַי
בַּחֲדֹר הַכְּאֵב לְבֵיתִי
וּמַגִּיעִים אֵלַי
כְּמִכְתָּבִים חוֹזְרִים לַשּׁוֹלֵחַ
מֵאֵין מַעֲנֶה,
בְּהִשָּׁלְחָם לִכְתֹבֶת אֲבוּדָה.
לְחַיַּי הָיְתָה כְּתֹבֶת,
הֶאֱמַנְתִּי כִּי יֶשְׁנָהּ,
וְעַכְשָׁו כּוֹתֵב הַכְּאֵב
אֶת כְּתָבְתִּי,
וְהַמִּכְתָּבִים מִצְטָרְפִים
אֵלָיו לִכְתֹבֶת הַפִּכָּחוֹן הַמַּר
שֶׁבְּסוֹף הַדֶּרֶךְ.
לְשַׁלֵּם רִבִּית עַל חוֹב לֹא קַיָּם
דְּאָגוֹת הֵן לְעִתִּים קְרוֹבוֹת
פְּרִי מוֹחֵנוּ הַקּוֹדֵחַ.
נוֹשְׂאִים אָנוּ אוֹתָן
כְּנֵטֶל כָּבֵד עַל כְּתֵפֵינוּ
שֶׁאָנוּ הֶעֱמַסְנוּ אוֹתוֹ,
שֶׁמְּכוֹפֵף אֶת גַּבֵּנוּ
וּמַעֲכִיר אֶת יָמֵינוּ.
יָפֶה תֵּאֵר זֹאת
מַרְק טְוֵיְן:
"דְּאָגָה כְּמוֹתָהּ כְּתַשְׁלוּם
רִבִּית עַל חוֹב לֹא קַיָּם."
אדיר כהן
הִתְבּוֹנֵן בְּיָדֶיהָ
הִתְבּוֹנֵן בְּיָדֶיהָ
שֶׁכָּחֲשׁוּ וְצָפְדוּ,
שֶׁנִּימִים כְּחֻלִּים
מְרַשְּׁתִים אוֹתָן,
שֶׁרַעַד מִתְמַשֵּׁךְ
וְלֹא נִשְׁלָט מַרְעִידָן,
אֵלֶּה הַיָּדַיִם הַמְּעֻדָּנוֹת,
הַחֲלָקוֹת וְהַמְּטֻפָּחוֹת,
אֲדֻמּוֹת הַצִּפָּרְנַיִם
וַאֲרֻכּוֹת הָאֶצְבָּעוֹת,
שֶׁהִנִּיחַ טַבַּעַת
עַל אַחַת מֵהֶן
וְקִדֵּשׁ לוֹ
לְחַיֵּי אַהֲבָה.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם
שֶׁלָּחַץ וְאִמֵּץ
כְּשֶׁהִתְעַנְּתָה בְּצִירֶיהָ
בְּיָלְדָהּ אֶת בְּנָם יְחִידָם.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם שֶׁרָחֲצוּ וְטִפְּחוּ
אֶת תִּינוֹקָם וְהִלְבִּישׁוּהוּ
בְּבִגְדֵי נָסִיךְ הַיּוֹצֵא לָעוֹלָם,
אֵלֶּה הַיָּדַיִם שֶׁסָּעֲדוּ
אֶת יַלְדָּם בְּמַחֲלָתוֹ,
שֶׁנָּסְכוּ בּוֹ חֹם אַהֲבָתָהּ,
שֶׁאִמְּצוּ אוֹתוֹ לְלִבָּהּ,
שֶׁהֶעֱנִיקוּ לוֹ סַם חַיִּים.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם שֶׁכֹּה אָהַב,
שֶׁלִּטְּפוּ וּפִנְּקוּ אֶת
גּוּפוֹ וְחִבְּקוּהוּ,
שֶׁשִּׁלְּבוּ אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן
בְּאֶצְבְּעוֹתָיו בְּאַהֲבָתָם הַסּוֹעֶרֶת.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם שֶׁאִמְּצוּ אֶת יָדָיו
כְּשֶׁנָּפְלָה רוּחוֹ וְגָבְרוּ כְּאֵבָיו.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם שֶׁתָּמְכוּ בּוֹ
כְּשֶׁכָּשְׁלוּ רַגְלָיו וְהוֹלִיכוּהוּ
בְּטוּחוֹת שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם
שֶׁנּוֹפְפוּ לוֹ לְשָׁלוֹם
בְּצֵאתוֹ לְמַסַּע
הוֹרָאָה וּמֶחְקָר
מֵעֵבֶר לַיָּם.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם
שֶׁכָּתְבוּ הַיָּפִים שֶׁבַּמִּכְתָּבִים,
שֶׁהֶעֱלוּ הַמְּעֻדָּנִים שֶׁבַּשִּׁירִים,
שֶׁהֶעֱשִׁירוּ אֶת חַיָּיו.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם
שֶׁהוּא חוֹפֵן עַכְשָׁו
וְחוֹבְקָן בְּיָדָיו
כְּשֶׁהוּא עִמָּהּ
לְיַד מִטַּת מַחֲלָתָהּ הַמַּמְאֶרֶת.
אֵלֶּה הַיָּדַיִם שֶׁבְּלִטּוּף אַחֲרוֹן
הוּא מְאַמֵּץ אוֹתָן
וּמְנַשֵּׁק אוֹתָן,
וְשׁוֹלֵחַ אוֹתָהּ
לְמַסָּעָהּ הָאַחֲרוֹן,
וְהֵן קוֹפְאוֹת בְּיָדָיו.
מִכְתָּב חוֹזֵר
דְּבָרִים כֹּה רַבִּים
שֶׁחֲשַׁבְתִּים נִשְׁכָּחִים
חוֹזְרִים אֵלַי
בַּחֲדֹר הַכְּאֵב לְבֵיתִי
וּמַגִּיעִים אֵלַי
כְּמִכְתָּבִים חוֹזְרִים לַשּׁוֹלֵחַ
מֵאֵין מַעֲנֶה,
בְּהִשָּׁלְחָם לִכְתֹבֶת אֲבוּדָה.
לְחַיַּי הָיְתָה כְּתֹבֶת,
הֶאֱמַנְתִּי כִּי יֶשְׁנָהּ,
וְעַכְשָׁו כּוֹתֵב הַכְּאֵב
אֶת כְּתָבְתִּי,
וְהַמִּכְתָּבִים מִצְטָרְפִים
אֵלָיו לִכְתֹבֶת הַפִּכָּחוֹן הַמַּר
שֶׁבְּסוֹף הַדֶּרֶךְ.
לְשַׁלֵּם רִבִּית עַל חוֹב לֹא קַיָּם
דְּאָגוֹת הֵן לְעִתִּים קְרוֹבוֹת
פְּרִי מוֹחֵנוּ הַקּוֹדֵחַ.
נוֹשְׂאִים אָנוּ אוֹתָן
כְּנֵטֶל כָּבֵד עַל כְּתֵפֵינוּ
שֶׁאָנוּ הֶעֱמַסְנוּ אוֹתוֹ,
שֶׁמְּכוֹפֵף אֶת גַּבֵּנוּ
וּמַעֲכִיר אֶת יָמֵינוּ.
יָפֶה תֵּאֵר זֹאת
מַרְק טְוֵיְן:
"דְּאָגָה כְּמוֹתָהּ כְּתַשְׁלוּם
רִבִּית עַל חוֹב לֹא קַיָּם."
אדיר כהן
ד"ר ארנה גולן
השירה כ"התנבאות" למען "תיקון"
עולמו של המשורר
הרצל חקק, "השיר שלא שרו מעולם" – שירים 2016-2022, הוצאת שלהבת, ירושלים, 2023, ציור עטיפה: תפארת רבקה חקק, עיצוב: מיכה רודד, 320 עמ'.
בלפור חקק, "סולם הכלים השבורים", שירים 2016-2022, הוצאת שלהבת, ירושלים, 2023, ציור העטיפה: תפארת רבקה חקק, עיצוב: מיכה רודד, 320 עמ'.
חלק ראשון: מבוא ועל שירי בלפור חקק
א.ייחוד שיריהם של הרצל ובלפור
זה עתה הופיעו שני ספרי השירה החדשים, באחד כונסו שיריו של הרצל חקק ובשני שיריו של בלפור חקק , כינוס השירים, שנכתבו במשך כמעט עשור שנים של יצירה, והיא תוססת ונבעה ללא הפסק על אף פעילותם הציבורית העניפה, עדות בה ללהט שליחותם האמנותית.
ספריהם מופיעים כשנה לאחר הופעת סיפרם המשותף, "ירושלים אשר אהבנו", ומבליטים עתה את ייחודה של שירת כל אחד מהאחים התאומים על רקע העולם הרוחני העמוק המשותף והיחס הקרוב לירושלים, המסמל את צמיחתם מול עולם ההיסטוריה, התרבות, והמסורת והציונות של העם היהודי במשך אלפי שנים.
אין תימה, אפוא, שספרם המשותף בעצם הופעתו היה בעל ייחוד מובהק ביצירה הספרותית הישראלית בעשורים האחרונים. שהרי ייחודו היה בכך שכלל משיריהם היפים וממסותיהם על עיר הקודש, והם מביעים את אהבתם לעיר על כל הכלול בה, כל המערכת האמונית, הלשונית, ההיסטורית והתרבותית של העם היהודי לדורותיו.
פירסמתי מאמר על הספר המופלא ההוא ב"חדשות בן עזר", אבל בו גם תהיתי על תופעה ייחודית נוספת, והיא – האם קיימת השפעה או זיקה בין שמותיהם הכפולים של האחים היוצרים, שזכו כל אחד מהם לשם תנכ"י בצד השם הציוני, ולא רבים מודעים לכך. ולכן תהיתי אם לשמות הכפולים, הרצל-אלדד ובלפור-מידד , יש השפעה על מהותה הייחודית של יצירתם שיש בה גם שליחות.
שהרי לפי המסופר בתנ"ך (ויקרא פרק י"א), משם ניטלו השמות אלדד ומידד, השניים הוסיפו להתנבא במדבר אל מול משה, אף כי כל שאר שבעים נבחרי העם, שנקראו יחד עימם למעמד המקודש של הקמת מועצת הזקנים, חדלו להתנבא – ובכך כאילו התריסו השניים נגד סמכותו הנבואית הייחודית של משה. על כן עוררו את חמתו של יהושע בן נון, אבל משה עצמו קיבלם בברכה ואמר כי טוב היה לו כל העם היו נביאים.
מאמרי זה אף פורסם לאחר מכן בגיליון של "פסיפס", כיוון שהעולם הרוחני המיוחד המאפיין את יצירתם, מושך תשומת לב והוא אכן מוסיף ומהבהב בספריהם החדשים, והפעם בבירור. כל אחד באופן הייחודי לו.
שמותיהם של הספרים כבר הם מעידים על ייחודה של שירת כל אחד מהם. אף כי יש מן המשותף בבסיס יצירתם. זו שירה שנושאת שליחות של "תיקון" עולמם – ועוד אפרט את משמעות המונח – במובן ייחודי להם על רקע משמעות המונח הקבלי בכללו. "התיקון" מתקיים תוך השראה ייחודית שהיא כ"התנבאות", ומתבטא ביצירתם, זאת נאמר כבר כאן, בחתירה להבנת משמעותה המקיפה של הזהות האישית. זהות זו עוצבה כבר בילדותם במשפחה, בזיקה להורים ובמיוחד לסבים. לאחר מכן הושלם עולמם הערכי והרוחני בחינוכם בבית הספר הירושלמי "אליאנס", בחינוך ששילב אף הוא את ערכי העולם המסורתי האמוני עם הערכים הציוניים. הזהות האישית הזאת מעוגנת כמובן בעושר של זיקה ללשון העברית, לטקסטים ולמקורות העבריים לדורותיהם ובמיוחד לתנ"ך, כשהציונות והשירה הציונית מהווה תשתית רבת משמעות נוספת במהלך הרוחני המקיף והמופלא הזה, שכל אחד מן האחים עתיד להבליט בה צדדים שונים.
ב.ייחוד משמעותם ואופיים של שירי בלפור (מידד) חקק
שם ספרו של בלפור, "סולם הכלים השבורים", מבליט את ייחודו ומכוון את הקורא לכך ששיריו עומדים בזיקה לתורת הקבלה בניסוחה על ידי האר"י הקדוש. שהרי המונח "הכלים השבורים" הוא מונח בסיסי בתיאור הקבלי של בריאת העולם וממנו נגזר המונח "תיקון", בעוד המונח "סולם" מקשר את שם הספר לחלומו של יעקב אבינו וקישורו לכאן מרתק, ונדון בו בהמשך.
ובכן, מהם הכלים השבורים? לא נתיימר להציג כאן את תפיסת העולם בשלמותה ורק נאמר כי בעת בריאת העולמות על ידי האלוהים וסידורם בסדר עולה מהגשמי אל הרוחני עד לכלל "עשר הספירות", השפיע האלוהים אור אין סופי אל הכלים שהיו אמורים להכילו וליצור את העולם. אך הכלים לא עמדו באין סופיותו של האור הזוהר ונשברו וניצוצות אור נפלו את תוך "הקליפות", שהן חלקיקי הטומאה. כיוון שכך מוטל על האדם להביא את הגאולה בתהליך של "תיקון" הכלים השבורים הללו, על ידי העלאת הניצוצות שנישבו בתוך הקליפות, כל אחד על פי יכולתו ואישיותו ופעולותיו למען תיקון עולמו שלו עצמו, כלומר – בתיקון עצמי, אישי, שיסייע גם בעקיפין גם לתיקונו של עולם. (כמובן, יש פירושים נוספים לתיקון ולהבאת הגאולה כגאולה קולקטיבית, לאומית משיחית או קוסמית, אבל זו לא הכוונה בספר זה).
ומהי משמעותו של הסולם? ללא ספק הוא מקושר לסולם יעקב. ומהו? על פי המסופר בספר בראשית כל זה קרה כשיעקב נרדם וישן בדרכו צפונה מבאר שבע לחרן. והנה בחלומו סולם מוצב מן השמיים ארצה ומלאכים עולים ויורדים בו, וכשהתעורר אמר, אכן זה שער השמיים. או אז אלוהים הבטיח לו את הארץ הזאת, לו ולבניו. ואכן, בשיר מיוחד שבו רמיזה לסולם יעקב, שיר המקדים את המדור הראשון בספרו של בלפור ושמו" זהות", שיר הקרוי במפורש "סולם", נאמר כך:
"השכמתי בבוקר / לכתוב כתיבת שחרית./ תפילת המילים.
במדבר הייתי ורק / שם / נפתחו לפניי / שערי תפילה / נעולים
מקדם לתוהו היו מלאכים / והייתי בעצם הסערה. / אז הוחל לקרוא בשם השירה.
מתוך הקליפות והניצוצות / באו אלייי השירים / מסולם הכלים השבורים."
וכך הבין המשורר במדבר בעין הסערה, את מהות שירתו ושליחותו השירית. כל זאת כשראה כשהיו מלאכים בסולם בשערי תפילה. שהרי קם לכתוב שירה והיא לו כתפילת המילים. ואז במדבר אכן נפתחו לו שערי תפילה ומלאכים היו כעולים בסולם והיתה סערה ואז הבין כי בשירים עליו להעלות להוציא את הניצוצות מתוך הקליפות בסולם הכלים השבורים. כלומר – לעשות "תיקון" של עולמו הפנימי ושל כל הכלול בו, להעלותו ולקדשו בראיית אמת כמו בתפילה . ולכן, הכול בקדושה ובטהרה וכל האירוע מתואר במציאות ממשית מחייבת.
המגמה הרוחנית הנועזת הזאת באה לביטוי חזק כבר בשיר הקצרצר הפותח את ספרו של בלפור, שכן הוא מובא כמוטו לשירים כולם, וכך נאמר בו:
"אמר לי סבא בשכבי ובקומי
שהשירים – כלי לתיקון עולם.
למדתי שתיקון המשורר ושירו
הוא תיקון הסולם ושיברו"
כבר בפתח השיר, נרמז כי רציפותם וחשיבותם של דברי הסבא בעולמו הרוחני של המשורר מושתתים על הפסוק הנודע מספר דברים, פרק ו' פסוק ז', שכך נאמר בו: "ושיננתם לבניך ודיברת בם בשיבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשוכבך ובקומך."
ומהו התיקון שהבין המשורר מסבו? שתיקונו הוא תיקון "הסולם שנשבר". וכבר כאן אלוזיה לסולמו של יעקב אבינו שבחלומו מלאכים עלו וירדו בו, כפי שנאמר גם בשיר "סולם הכלים השבורים" שמופיע שנית על העטיפה האחורית:
"בשעה שאלוהים ברא עולם
בזמן קריב
בשעה שהיה בורא עולמות ומחריב
היו מסביב לי ניצוצות והברות
היו אותיות נשברות."
באותה שעה, כך בהמשך השיר, המשורר עולה ויורד בסולם אל האור והמראות וכותב דברים, עולה ויורד בסולם הכלים השבורים. התיקון הוא אפוא תיקון עצמי ובכך גם מביא ומסייע לתיקון מה שמעבר לו. וכיוון שהסולם מרמז לסולם שבחלום יעקב הרי זה מהלך מקודש של "תיקון" המחבר בין העולם האנושי לשמיימי.
ואכן לשירה זו יש מימד נבואי-אישי. ייעודו של "מידד" הוא לתקן בכוחן של המילים את העולמות האישיים ובדרך זו לעצב את משמעותה האמיתית של זהותו האישית והיא כוללת את זו המשפחתית, הזהות המסורתית שבה נטועה הזהות המשפחתית, זהותם של ההורים והסבים, כמו גם הזהות הציונית המוצקת שלהם.
ואמנם, במדור השישי המפליא, הקרוי "חותם הכלים השבורים" נמצא את השיר המדהים, "חבל הטבור, להיוולד' מחדש" (220) ממנו אביא רק את הבית האחרון, המדבר בשם עצמו:
"נולדתי שוב מחדש, לייצר
מאורות, לכתוב הקורות
לכתוב שירה.
תמיד ביקשתי את חרותי
הושטתי יד לאימי יולדתי
נגעתי שוב בחבל הטבור הניגרש
כדי להחליף צורה.
ולהיוולד
מחדש."
להשלמתו של היבט זה אביא עוד קטע קצר משיר נוסף, "הקשיבו לי ביום השבור":
"אני כותב לכם שיר מרפא / כי הדם הוא הנפש, הוא הנסיוב של אותיות להגלדת הפצע / אני הופך בניסיוב קוצים לפרחים / מחפש תרופה לשנאת אחים."
איזה שילוב מדהים של מושגי הווה מדעיים עם לשון מקורות לשם התמודדות עם הווה שהוא עולם שבור בשל שנאת אחים. (שיר שנראה אקטואלי).
עד כאן שירים שעניינם בזהות האישית, אבל בעיקר במימד האישי עצמו ממש ועם עצמו. אבל שירתו של בלפור מגוונת הרבה יותר ובפרקים רבי עניין בה מבקש המשורר, כאמור לעיל, לערוך "תיקון" בעולם המשפחתי הרחב, גם בדורות השונים ואפילו באהבה הזוגית. כל זאת בעיצוב השירי הראוי, להעריכו במובן הפנימי, האמיתי, המהותי, הטהור , "הניצוצי".
וכך, נמצא שירים עמוקים ומופלאים על המשפחה, כמו מחזור שירים נהדר לאב, מחזור שירים מלא רגש והוקרה לאם, שירים על הסבא שאיבד את בנו בפרהוד, וגם מלחמת ששת הימים והכותל זוכים "לתיקון" ועוד.
נדגים זאת מן החלק (הסולם, בלשון הספר) השישי של הספר, המוקדש כולו "לתיקון" דיוקנם של אנשי המשפחה, ואת האנושיות העמוקה העולה מן שירים נראה באחד משירי המעברה. זהו שיר צנוע כביכול על ביקור במעברה (109-110), המציג את הסבא והסבתא בייחוד אישיותם בימים הקשים של המעברה. הוא לא מציג אותם כפי שרבים הציגו את העולים החדשים כמנותקים מהמציאות הזרה, כחסרי הבנה ויכולת הסתגלות בשל מושגי עולמם הקודם. היפוכו שלדבר, יופיו של עולמם הפנימי המסורתי, שהותיר אותם בתחילה מחוץ למציאות הקשה של המעברה, ודווקא בכך יש חיוב מופלא ועל כן מעניק להם הילה של קדושה. וכך נאמר בשיר:
"כשסבא וסבתא הגיעו למעברה
הובילו אותם במשאית למקום חדש,
הם חשבו שהם במחנה מעבר
לבית המקדש.
סבתא לבשה בבוקר
כתונת לבן ואורות
הקטירה קטורת של שחר
היטיבה את הנרות.
סבא קם משנתו רועד
חולם שבית המקדש קם ועומד
והוא עדיין באוהל מועד
מכד רך.
אמר בקול רם: ברקאי,
האירו פני מזרח.
הביאה לו סבתא בגדי זהב
ועמדו שניהם באוהל על הנשגב
מטהו של סבא פרח
בשער מזרח."
וכך משקם השיר הנירגש ומלא ההדר והכבוד, את ההוקרה הראוייה לדור שכה רחוק היה מעולם ההווה הישראלי הקשוח בשעת קליטת המוני העולים, והוסיף לחיות בארץ הקודש לפי אמונתו העזה וחי בקדושה רוחנית, במימד הנשגב עד שכמו פרח מטהו של הסב כמטהו של משה במדבר והוא קידם את עלות השחר במילת הקודש "ברקאי". וכל זאת כשהם מוסיפים ומתבוננים למזרח, אל ירושלים.
וזו היא טעימה בלבד מספר בעל עושר רוחני, לשוני, אמוני, ציוני, החותר אל הקדושה מן המציאות הקיימת ועולה בסולם בכוח במקורות היהודיים ובדורות הקודמים שהנחיל אותו לו. הזהות האישית עשירה, כיוון שזיקותיה מרובות .מדור מיוחד, שציפתה לי בו הפתעה, הוא המדור "סיפורים ומיתוסים" ובו מוקדש המעשה השירי כ"תיקון" בעיצוב דמותם של משוררים ישראלים ושל יצירתם, בייחוד אם יש בה אלמנטים מיתיים, ועל כן דמותם שונה לא מעט מזו שבביקורת הספרות המקובלת. כל זאת בצד הארה של מיתוסים עתיקים.
ומה היא ההפתעה שציפתה לי? מצאתי בו שיר מיוחד (עמ' 193 )על דמותו של יעקב מאיר ז"ל, שהיה מורהו של בלפור לפילוסופיה ונהרג במלחמת ששת הימים. השיר מספר על הופעתו בחלומו של בלפור כמודד את ציר הזמן בשעונו עד שהוא מודיע בהודעה מטאפורית שעונו עצר מלכת. הופתעתי, כי יעקב מאיר למד איתי פילוסופיה באותו מחזור באוניברסיטה בראשית שנות ה- 60 ובלט באישיותו העשירה ברוח. הכרתי היטב את מידת בקיאותו במקורות היהודיים בצד הפילוסופיה הכללית כי הוא נימנה עם חבורת הסטודנטים המיוחדת שנימניתי עימה (ונכללו בה האלוף ישראל טל, עמוס עוז, יהושע קנז, ישעיהו קורן ואחרים) וכולנו התאבלנו מרה כשנודע לנו על נפילתו בקרבות בדרך לירושלים. הוא אף התנדב, לא נקרא, להילחם אלא בא והתנדב בצידו של ישראל טל.
אבל עיקרו של מדור נרחב זה, כאמור, בהצגת דמותם ויצירתם של משוררים ומספרים גדולים, כמו שירים על ביאליק דליה רביקוביץ, אלתרמן, אהרון זכאי, פנחס שדה, נתן זך ועוד. עיתים היסודות המיתיים שבהם מרתקים אותו, אבל בצידם נידונים מיתוסים מימי יוון, והצגתם מזווית ראייה חדשה ומקורית, לשם "תיקון" שירי ו"תיקונם" הוא רב עניין.
ולסיכום: בכינוס השירים המקיף הזה כלולים כמובן עוד נושאים, כמו גם שירים ארספואטיים על מהות השירה עצמה. אי לכך הספר מרתק ומומלץ מאד לקרוא בו, כי כל הקורא ולו אך שירים אחדים מזומנת לו חווייה מיוחדת.
ד"ר ארנה גולן
אילן בושם
11 שירים ל'חדשות בן עזר' מאי 2023
*
אֲנִי אָדָם קְצַר רוּחַ
אָמַר מְשׁוֹרֵר לִידִידוֹ,
מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי
לִכְתּוֹב רוֹמָן
לְכָל הַיּוֹתֵר שִׁיר
שֶׁגַּם הוּא קָצָר.
החיים נמשכים
הוּא מֵת
וַאֲנָשִׁים מַמְשִׁיכִים
הוּא מֵת
וַאֲנָשִׁים מוֹשְׁכִים זְמַן
הוּא מֵת
וְלָאֲנָשִׁים אֵין זְמַן...
*
אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ:
"מָחָר, אוֹמְרִים שֶׁיִּהְיֶה קַר"
עָנָה לוֹ חֲבֵרוֹ:
"וְאִם לֹא נַגִּיעַ לַמָּחָר?"
הֵשִׁיבוֹ: "אָז אִם קַר אוֹ לֹא
זֶה לֹא עִסְקֵנוּ כְּבָר."
שוכן עפר
אֵיךְ שׁוֹכֵב אָדָם
שֶׁהָיָה פַּעַם מִישֶׁהוּ
וַאֲפִלּוּ לֹא מִי יוֹדֵע מַשֶּׁהוּ
אֵיךְ, אֵיךְ שׁוֹכֵב אָדָם?!
*
אוֹמְרִים כִּי הָאִישׁ
נֶאֱסַף אֶל אֲבוֹתָיו.
אֵיךְ הוּא נֶאֱסַף?
בְּמַטְאֲטֵא, בְּאֵת
אוֹ בְּקִלְּשׁוֹן?
הָאֱמֶת שֶׁזֶּה לֹא חָשׁוּב,
זֶה מַעֲלִיב
(וְהוּא גַּם
לֹא יָכוֹל לְהָגִיב...)
רוח
אֶת כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ,
חָשַׁב אֶחָד עַל חֲבֵרָיו
שֶׁכְּבָר אֵינָם;
גַּם אֶת אֵלֶּה
שֶׁבְּחַיֵּיהֶם עָשׂוּ
הַרְבֵּה רוּחַ.
צידוק הדין
הַיָּפָה מֵתָה בְּעִתָּהּ, כָּךְ
לְדַעַת זֶה שֶׁהָיָה רוֹצֶה
"שֶׁתִּשָּׁאֵר יָפָה לָנֶצַח";
אִלּוּ חָיְתָה עִמָּנוּ עַד הַיּוֹם
הָיְתָה כְּבַת תִּשְׁעִים פְּלוּס
וְזֶה בִּלְתִּי נִתְפָּס –
וְאִם כָּךְ מוּטָב
שֶׁזֶּהוּ הַמַּצָּב.
הזבובון
בְּרֵאשִׁית הַקַּיִץ
הוּא מְרַחֵף לוֹ וּמְרַחֵף
נוֹחֵת עַל יָדַיִם וְעַל פָּנִים
שֶׁאֵינָן מַסְבִּירוֹת לוֹ פָּנִים
וְחוֹזֵר חֲלִילָה
עוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם,
נוֹחֵת עַל יָדַיִם שֶׁמְּגָרְשׁוֹת אוֹתוֹ
וְעַל פָּנִים כַּנָּ"ל
וְהוּא אֵינוֹ מֵבִין בִּכְלָל
מַדּוּעַ.
צו השעה
אָמַר צָב לַחֲבֵרוֹ:
"בֹּא נֶחֱצֶה אֶת הַכְּבִישׁ עַכְשָׁיו
כְּשֶׁתְּנוּעַת כְּלֵי-הָרֶכֶב
פָּסְקָה, מִשּׁוּם מָה.
זֶה לֹא מֵעִנְיָנֵנוּ מַדּוּעַ פָּסְקָה
אַךְ טוֹב בִּשְׁבִילֵנוּ."
הזדקנות
הוּא הִבִּיט בַּמַּרְאָה
וְלֹא הִכִּיר אֶת עַצְמוֹ
וְתָהָה: מָה קָרָה לְפַרְצוּפוֹ?
חתיכות בחוף
מִתְהַלְּכוֹת
אָנֶה וָאָנָה
וְחוֹשְׂפוֹת
שָׁדַיִם, יְרֵכַיִם
לְהַרְעִיד לְבָבוֹת.
אילן בושם
מדוע היהודים תמיד אשמים?
שיר בעקבות העיתונים
מאת המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים
העיתונאית מלאני פיליפס דיברה על
העוינות לישראל בתקשורת הבריטית
כחלק ממשבר כולל בחברה הבריטית
משבר של ביטחון עצמי בגלל
תחושת החרטה הפוסט-קולוניאליסטית
והמלחמה הקרה שגרמו להתמוססות ערכה
של עצם ההזדהות הלאומית והתוצאה היא
אווירה הדומה לימי ויימאר והתכחשות
לסכנה האורבת למערב. במאורעות 1936-
1939 הקימו הבריטים משטרת רכבות אשר
אנשיה הגנו על המסילות מפני מחבלים
ערבים. אברהם כהן (1919-2006) נקרא
להדריכם במורס ובאיתות-ראייה הוא
התרשם אז משיטת הבריטים להרתיע
מחבלים: שניים מנכבדי כפר סמוך למסילה
היו נקשרים אל קדמת הקטר.
פברואר 2006. פורסם ב"חדשות בן עזר".
אהוד בן עזר
משה דיין ואורד צ'ארלס וינגייט
מתוך "אומץ", סיפורו של משה דיין
משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1997
ערב אחד, בראשית הקיץ של שנת 1938, מטפסת לאיטה בדרך לגבעת שימרון מכונית ישנה, ומתוכה יוצא, לבוש מדי חאקי, קפטן מודיעין של הצבא הבריטי, אורד צ'רלס וינגייט שמו. הוא רזה, ממוצע-קומה ועורו בהיר. על ירכו תלוי נרתיק עור חום ובו אקדח, ובידו ספר תנ"ך קטן, שמתברר כי הוא משמש לו ללימוד השפה, כמדריך גיאוגראפי והיסטורי לארץ, וכמקור לפסוקים שהוא משלב בדבריו. לעיניו מבט מרוכז והחלטי, כמביא בשורה חדשה. לפני בואו לארץ שירת בסודן והתמחה בלחימה בקבוצות גרילה מקומיות, שפעלו נגד השלטון הבריטי. עתה נתמנה לבחון את דרכי המלחמה בכנופיות המרד הערבי.
האורח מדבר עברית בלתי מובנת, ומזעיקים את משה לקבל את פניו באנגלית. בפגישה בחדר האוכל מבקש וינגייט ללמד את החברים מניסיונו בסודן, ומתעקש להרצות בעברית. בספרו על דיין, מצליח שבתי טבת לשחזר את העברית של וינגייט:
"מעטים פעמים הייתי בסודן, וכל המעטים הפעמים הצליחו. שמיים את הרובה בגב ואז יורים. המוצלח מהמארב הוא שאתה מחכה לו בגב עד שהרובה נוגע."
משה מבקש מווינגייט לחזור על דבריו באנגלית והוא מתרגמם. וינגייט נוכח לדעת שלא כל דבריו נקלטו, וביוזמתו יוצאים עוד באותו לילה למארב מול הכפר הערבי מהלול. עד כה נהגו לשים מארבים סמוך ליישובים העבריים, כדי להפתיע תוקפים ושודדים בבואם למקום. וינגייט מוליך את הבחורים למארב סמוך ליציאה מהכפר הערבי ומחלקם לשתי חוליות, שרווח ביניהן, כדי לכתר את אנשי הכנופיות מייד בצאתם לפעילות החבלנית.
אותו לילה לא מתרחש דבר, ואולם משה, כרבים מחבריו, נשבה בקסמו של הקצין הסקוטי התימהוני, שהכשרתו הצבאית היא של קצין תותחנים. עד מהרה מאפשר הצבא הבריטי לווינגייט להקים יחידה מיוחדת בשם "פלגות הלילה", שמשרתים בה חיילים וקצינים בריטים לצד בחורים מה"הגנה". משה אינו משתייך ל"פלגות הלילה", אבל עם הנוטרים שתחת פיקודו הוא משתתף במארבים הליליים שיוזם וינגייט.
וינגייט אינו חזק בגופו. בלילות חמים הוא מתעייף מן ההליכה הממושכת ולמשה נדמה שהנה יתעלף מאפיסת כוחות. אך יש לו כוח רצון חזק והוא חדור תחושה עזה של הזדהות עם התנ"ך ועם עם ישראל. בתנ"ך הוא מוצא צורות לחימה ומקומות קרב, המבשרים לדעתו גם כיום את ניצחון היהודים על אויביהם.
לפנות-בוקר, בחוזרם מן מהמארב, מכינים הלוחמים ארוחה במטבח של קבוצת שימרון, בצריף חדר האוכל. מקקים מתרוצצים על הרצפה. משה מטגן חביתות וצ'יפס במחבת מפוחמת על פרימוס רועש, ומכין סלט עגבניות בבצל ושמן זית. וינגייט יושב בפינה עירום לגמרי או בתחתוניו, מתגרד במברשת, קורא בתנ"ך, אוכל בצלים טריים כאילו היו אגסים בשלים, ומדי פעם שולה מפח אחד זיתים ירוקים ומפח שני חריצי גבינה לבנה, ממלא בהם את פיו ולועסם לתיאבון.
לראשונה פוגש משה בריטי, בעצם סקוטי, שהוא ממש לרוחו – לא פורמלי. לא מכופתר, שאינו מתחשב במוסכמות. הוא מתרשם עמוקות מהידע שלו בלוחמת לילה, בניווט ובשדאות, משנאתו למיסדרים ומהקפדתו כמעט רק על תקינות הנשק ונקיונו, מהתכנון המדוקדק של כל אחת פעולותיו, מתכסיסי ההסחה וההטעייה שלו, ומהקפדתו על מתן דוגמה אישית לפקודיו. תמיד הוא הולך ראשון בטור, אבל כאשר מפסיקים למנוחה הוא האחרון לשתייה ולאכילה. באחת הפעמים הוא מכה בקת אקדחו קצין בריטי, המעז לשתות, ממעיין, לפני ששתו חייליו. יום קיץ אחד, במסע, בהרגישו שהוא הולך להתעלף, וכדי שלא להשתמש במים שבמימייתו, הוא מבתר בסכינו דלעת גדולה שצומחת במיקשה ומוצץ את בשרה, להרוות את צימאונו. "לא נורמלי," מסכם משה את התרשמותו ממי שעתיד להיות אחד משלושת האישים שישפיעו עמוקות על חייו, "אבל גאון צבאי ואדם מופלא."
השניים האחרים הם יצחק שדה ודוד בן-גוריון.
*
בתחילת ספטמבר 1938 נודע לווינגייט כי כנופיה של מורדים ערבים נמצאת ליד הכפר אל-עוואדין שבעמק יזרעאל ומתכוונת לצאת לפעולות רצח ביישובים העבריים ולפגוע בצינור הנפט. ביום השלישי בחודש הוא עורך סדרה של פעולות הסחה. הוא שולח את מכוניות הכוח שלו לכיוון חיפה, בעוד חייליו יורדים מהן בחשאי והולכים בחשיכה, ברגל, בחזרה לקיבוץ שריד, כדי שלא ייוודע לערבים היכן הם נמצאים. בלילה מצטרפים אליהם משה עם נוטריו. לפני עלות השחר יוצא הכוח של וינגייט מקיבוץ שריד לעבר הכפר הערבי ומתפצל למארבים מצידו הצפוני-מערבי. במקביל יוצא מעפולה כוח אחר בפיקוד סגנו של וינגייט, הלויטננט הבריטי ברידן, ומתפרס למארבים הסוגרים על צידו המזרחי של הכפר.
לאחר שעה קלה קרבה משאית בדרך עפר, המקבילה למסילת הברזל של רכבת העמק, זו המוליכה מחיפה, דרך בית-שאן, לצמח ולדמשק. המשאית עוצרת לא הרחק מהכפר ויורדים ממנה פועלים אחדים, וכלי עבודה בידיהם. הם מתחילים לטפל בתיקון המסילה. קול נקישות פטישיהם נשמע למרחוק.
הפועלים נראים היטב מהכפר, ובידודם בולט לעין. עד מהרה מתקדמים לעברם לוחמי הכנופיה, והם חמושים ברובים ושמחים על ההזדמנות שנפלה בחלקם, להרוג בקלות קבוצה של יהודים חסרי הגנה.
אך בהתקרבם מצפה להם הפתעה נוראה –
הדלת האחורית של ארגז המשאית נפתחת, ומתוכה נורית לעברם אש עזה משני מקלעי "לואיס", שהיו מוחבאים בה כל אותו הזמן על צוותיהם. אש גיהנום ביום קיץ חם של תחילת ספטמבר. גם פועלי המסילה שולפים את כלי-נשקם החבויים עליהם, ויורים. הערבים מקצתם נפגעים ונופלים בשדה ומקצתם מתחילים לברוח, ומיד הם נתקלים באש המארבים המכתרים של וינגייט וברידן. וינגייט עצמו צופה על הקרב מגבעה קרובה, וכאשר נראה לו שאש המארבים עשתה את שלה, הוא פוקד על חייליו להתקדם אל הכפר מכל העברים. הם נכנסים פנימה, יורים, עורכים חיפושים, עוצרים ולוקחים בשבי חלק מהלוחמים הערבים וגם שלל רב של נשק. אנשי כנופייה רבים נהרגים בפעולה, נפצעים, נשבים, ורק מעטים מצליחים להימלט.
לדברי משה, וינגייט צוהל למראה כל רובה נוסף שנתפס, הוא זורקו ותופסו באוויר בשמחה פראית. משה עצמו אינו מרבה לספר, אבל שבתי טבת, שריאיין את חבריו לפעולה, כותב כי משה היה אחד מפועלי המסילה ששימשו פיתיון ואף סייע לווינגייט בתיכנון הפעולה.
וינגייט מצליח למנוע פגיעות בצינור הנפט. הערבים יודעים שאין להם שביל בטוח, בכל מקום הם עלולים להיתקל במארבים, אך הם ממשיכים לרצוח אזרחים יהודים. בתגובה נערכות עוד פשיטות ופעולות תגמול, שמטרתן להרוג את הרוצחים ולפוצץ את בתיהם. היוזמה באה מצד וינגייט, מצד ה"הגנה", ולעיתים גם ללא אישור ה"הגנה", כי יש פעולות נועזות שעומדות בניגוד למדיניות ה"הבלגה". משה משתתף בפעולות תגמול אחדות, גם כמפקד. מטרתן לפגוע ברוצחים הפועלים בסביבה הקרובה לנהלל. הוא אינו יוצא בגלוי נגד מדיניות ה"הבלגה" אלא מציג זאת כחיסול חשבונות מקומי. היעדר התגובה עשוי להיתפס כחולשה, המעודדת מעשי רצח נוספים של יהודים.
אהוד בן עזר
שנת ה-75 למדינת ישראל
ישראל זמיר
לכבות את השמש
רומאן
'אסטרולוג' הוצאה לאור בע"מ, 2004
פרק כ"ו: בערבות-הנגב
החזרה לג'וליס דיכאה עד עפר. מה טעם לשרת בצבא לאחר שנחתמו הסכמי שלום? התגייסנו למלחמה, וכשזו נסתיימה לא ראינו טעם לשבת בבסיס באפס מעשה ולהמתין לשיחרור.
המפקדים ניסו להחזירנו לתלם, אך ללא הצלחה יתרה. סירבנו לצאת למִיפקדי-בוקר, להצדיע לקצינים, לאכול בחדר-האוכל של הטוראים, והסתובבנו בין שבילי המחנה בסנדלים, במכנסיים קצרים, בכובעים אוסטראליים וביתר אביזרי תש"ח.
תלונות החלו להיערם על שולחנו של אלן המג"ד, שהבין ללב לוחמיו שלא הסכימו להשתלב ב"בולשיט", כדבריהם. הוא השליך את התלונות לפח-אשפה והחל ללחוץ על מוסדות-הצבא להקדים את שיחרורנו.
*
אחת מנקודות האור, באותם ימים, היתה קבוצת הכדור-עף של הגדוד, שהתחרתה עם יתר הגדודים על אליפות חזית הדרום. ימים שלימים התאמנו בכדור-עף לקראת אליפות חזית-הדרום. הנבחרת מנתה חברי קיבוצים, שענף זה היה חלק מהמסורת הספורטיבית במשקיהם. שיחקנו בנבחרת הגדוד: דן גלילי המנחית ואני המגיש.
ובאחת השבתות נערכה אליפות חזית-הדרום וכל הגדוד בא, כולל המג"ד.
שיחקנו בגמר נגד אחד מגדודי הפלמ"ח. במשחק הראשון הם זכו, בזכות הנחתותיו של עוזי ויזל.
באמצע המשחק השני ביקש לפתע המג"ד, אלן חורין, "פסק-זמן" – והסתודד עימנו. לדבריו הוא איתר את "עקב-אכילס" של הפלמ"חניקים, שהיא העמדה האחורית משמאל, והמליץ להפנות לשם את מרבית הכדורים. המג"ד פקד, עשינו כדבריו, והתוצאה: ניצחון. המשכנו באותה מדיניות ואת מרבית הכדורים שילחנו לעברו של אותו שחקן חלש, שאלן סימן – וזכינו באליפות. בתום המשחק הצטלמנו יחד עם אלן, כשהוא מחזיק בגביע.
*
היינו בחופשת-שבת בקיבוץ והוזמנו להצגת תיאטרון "הבימה" שנערכה על הבמה המרכזית בעין-חרוד. שם המחזה: "בערבות-הנגב" מאת יגאל מוסינזון. ההצגה תיארה קיבוץ במצור: ברד של פגזים וכוחות מצריים עדיפים תקפו את הקיבוץ גלים גלים. המצב נראה אבוד, וויכוח התלקח בין מפקדי הצבא לחברי הקיבוץ – אם לסגת. שיקול צבאי מול שיקול ציוני. ברוך – מפקד הצבא, טען שקיבוץ במלחמה הוא בסך-הכול משלט-צבאי, והשיקולים חייבים להיות צבאיים טהורים, ולכן דרש לסגת ולנטוש את הקיבוץ.
מולו התייצב אברהם הקיבוצניק, שניסה להסביר כי כאן חיים חברים, שהשקיעו עשרים וחמש שנות חיים באדמה זו. בקעת-יואב אינו רק משלט – כי אם בית! ועל בית מגינים בכל נשק קיים.
חשתי צמרמורת ונזכרתי ביד-מרדכי החרבה לאחר השחרור, בשער-הגולן ובמסדה שעלו בלהבות, כאשר ישבנו בכאוכאב-אל-האווה.
אברהם הקיבוצניק ניסה להבהיר לאנשי הצבא כי המפעל הציוני אף-פעם לא פעל מתוך היגיון צרוף, וביקש שיָראו לו עוד מקום בעולם, שבו שוטפים את המלח מכל שעל אדמה, כדי לגדל ירקות, כפי שעשו חברי קיבוץ בית-הערבה. "אדמה זו הפכה פליטים לעובדי-אדמה החיים מיגיע כפיהם. אותם איכרים הציבו את הפירמידה של בורוכוב על בסיסה הרחב והפכו את היהודים לעם ככל העמים," אמר, ודשיק חייך ותקע מרפק למותני:
"סוף-סוף מישהו עושה שימוש חי בתורתו של בורוכוב..."
עם רדת המסך עלה על הבמה חבר צעיר, מאחד הישובים בסביבה, וסיפר כי לחם בחטיבת "גבעתי" והשתתף בהגנה על נגבה, שהיא בקעת-יואב. לדבריו, המחזה הציג תמונה מסולפת כאילו הצבא הציע לנטוש את נגבה וחברי הקיבוץ התנגדו לנסיגה. "זהו שקר גס!" צעק בזעם. הוא תיאר חיילים וקיבוצניקים שלחמו שכם אלי שכם, והגנו בחירוף-נפש על נגבה, הבית והמשלט. לא היו הבדלי השקפות בין אנשי הצבא לחברי הקיבוץ.
"יחד איישנו עמדות, יחד השבנו אש ויחד אכלנו מן המזון שסיפק לנו מיטבח הקיבוץ. היתה הרמונייה מלאה. בין ההרוגים תמצאו חברי-קיבוץ וחיילים."
לדבריו, מחבר המחזה, יגאל מוסינזון, יצר סיטואצייה כוזבת, מלאכותית, פרי דמיונו הקודח, ולהוכחת דבריו שלף מכיסו "דף קרבי", עלונה היומי של חטיבת "גבעתי", מיום 13.7.48 שכותרתו היתה: "נגבגרד" והיא נכתבה על-ידי קצין-התרבות של החטיבה, המשורר אבא קובנר:
...עשר שעות של הסתערויות מצריות, גל אחר גל, נהדפו. שמונה שעות רצופות הפציצו מטוסי האוייב את כל מרחב נגבה. גל אחר גל נשבר, שתת דם ונהדף אחורה. נגבה איתנה, עומדת – ותעמוד!
...מג'וליס אל נגבה ומנגבה אל איבידיס הדהדו היום הגבעות מקול ענות גבורה: לא יעבור הפולש. לא יעבור!
...הפותחים בעמידה סטלינגרדית יזכו במהרה גם לסיום סטלינגרדי!
"נגבה לא היתה עומדת בגבורה ולא היתה הודפת את כל ההתקפות עליה אילו שורותיה לא היו מלוכדות," השלים, "ברית-דמים נכרתה בין הצבא ליישובים, ועוול משווע הוא להציג הפרדה תהומית בין הצבא לחברי היישובים."
ממיק לחש לאוזניי: "ברוסיה היו תולים את יגאל מוסינזון בביצים! במקום לפאר שותפות-אמת של מלחמת-אמיצים הוא מציג קונפליקטים מזוייפים."
המחזה, בדרכו, החזיר אותנו למלחמה, אל הנגב. בדרכנו הביתה, פתח איציק חבצלת את סגור-ליבו:
"כשהתחלנו לסגת ממשלט 86, ליד צאלון עקום-גזע, נתקלתי בגוש פחם שחור, וכשעברתי לידו שמעתי את שמי ועצרתי. חייל שכב על שמיכה. פניו חרוכים ורק עיניו הירוקות בלטו מתוך גולגולת פחומה. הוא קרא בשמי, וברגע הראשון לא זיהיתי אותו. וכשאמר את שמו נזכרתי, שיחד חיפשנו מטבעות עתיקות על תל בית-שאן. חבריו חבשו אותו, השכיבוהו על שמיכה ליד הכניסה לוואדי, והבטיחו שבבוא הנסיגה יקחו אותו עימם, אך הם לא הגיעו. הוא התייפח, התחנן על חייו וסיפר, כי אך לפני חודשיים התחתן...
"'אבל אם אתה לא לוקח אותי – אז תקע לי כדור בראש," ביקש. "כל-כך חבל לי למות...'
"ניסיתי להרימו, אך גופו היה חרוך, מפורר. כל נגיעה בו גרמה ליסורי-תופת, והוא צעק מכאבים. היה לי ברור שלא ניתן להעמיסו על הגב ולרוץ. עמדתי לידו חסר-אונים, ושנינו בכינו... את הבכי שלו אני שומע כל לילה... מה שווים כל הדיבורים הגבוהים של הפלמ"ח על 'אחוות-לוחמים'... על 'רעות בקרב'... כשאתה משאיר מאחוריך חבר? לא היה בי האומץ לתקוע לו כדור."
סיפרתי לאיציק כי בזמן חילופי הגוויות עם המצרים, הקבר היה עמוס גופות אכולות אש...
*
יום-העצמאות קרב ובא. בצה"ל הוחלט לשתף את חיילי תש"ח במצעד צבאי חגיגי שעמד להיערך ברחובות תל-אביב. רעיון הצעידה בתלבושת צבאית, כולל עניבות ומדים תיקניים – הרגיז אותנו. ראינו בו חלק בלתי נפרד מסגנון ה"בולשיט" הבריטי. כיצד משתמטים? – שאלנו את עצמנו ופנינו לאיצקו, שמשך בכתפיו והסביר כי זו פקודה, אך גם כבוד. כל עם-ישראל יצפה באלה ש"עשו היסטוריה".
הנימוק היה רחוק מלשכנע. הוטל על רב-הסמל הפלוגתי, יאיר בן-צבי מתל-יוסף, לאמן אותנו בתרגילי-סדר, שהיו סיוט אחד גדול. כיצד משתמטים מהמצעד?
איציק חבצלת החליט כי עליו לשנות את הרגלי צעידתו: מעתה, כשרגל ימין תצעד קדימה גם יד ימין תצטרף אליה והסדר הטוב ישתבש. איציק בילה לילה תמים על מגרש-המסדרים בצעידה גמלונית עד שהפך אותה להרגל שני. וכשהחלו האימונים, שיבשה הליכתו את הסדר הטוב, והרס"פ בן-צבי, לאחר ששוכנע כי צעידתו לוקה בהיעדר קוארדינצייה – שיחררו מהמצעד.
לאחר שעות מתישות של תרגילי-סדר, בחום הלוהט, חשתי כאב קל ברגלי השמאלית, מעל הברך, ואגב מישוש השוק גיליתי לתדהמתי, שליד עצם הקולית צמחה לה עצם נוספת, שאינה קיימת ברגלי השנייה, והחלטתי כי זו סיבה להתחמקות מהמצעד. פניתי למרפאה והרופא מישש את רגלי והופתע מן "העצם המיותרת". משלחץ עליה קלות, פרצתי בצעקות והרופא מיהר לשחררני. לימים התברר כי "עצם מיותרת" זו מוכרת היטב לרופאים אורטופדיים, ורבים וטובים חיים עימה בשלום.
אף הלל נוימן התאונן שרגליו כואבות, והרופא, לאחר שבדק אותן, נתן לו פתק שמותר לו לצעוד ארבעה קילומטר בלבד, אך הואיל ואורך המצעד נקבע לשבעה – הלל שוחרר מהמצעד. והיו שלא נזקקו לתרוצים: דן גלילי – מדריך-ספורט חטיבתי, שאוליק – נשק בנשקייה הגדודית. חובת הצעידה לא חלה על הבנות. וכך יצא שממיק, דשיק ובנצי היו היחידים שנאלצו לרקוע בנעליהם על מגרש-המסדרים.
המצעד אמור היה לעבור בתל-אביב, ברחובות אלנבי, בן-יהודה, דיזינגוף והמלך-ג'ורג'. כשלוש מאות אלף איש, מכל קצות הארץ, הגיעו לתל-אביב כדי לחזות ב"מצעד הראשון של הצבא המנצח", ובבואם פקקו את כבישי מסלול הצעידה. היה ברור שצה"ל לא יצליח לצעוד אם לא יפונו הכבישים. מישהו בממשלה הציע לפזר לאורך המסלול, בקצות המדרכות, סלילי תיל דוקרניים, אך יו"ר הכנסת, יוסף שפרינצק, פסל את הרעיון על הסף. גדרות-תיל עלולים להזכיר לחלק מן הצופים את מחנות-הריכוז.
בסיומו של דבר, לשווא תירגלו חיילי הפלוגה בשמש הלוהטת הליכה גאה וזקופה. המצעד הראשון של צה"ל, ביום-העצמאות תש"ט, 1949, בתל-אביב – לא צעד.
*
באחת השבתות הסתננתי מבעד לגדר המחנה לכביש הראשי, והמתנתי לטרמפ. בהיותי אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "הפועל תל-אביב", החלטתי להגיע לאיצטדיון. זמן רב לא צפיתי במשחקי כדורגל.
מכונית צבאית הדורה עצרה, ולתדהמתי המג"ד אלן חורין היה בתוכה.
"לאן?" שאל אלן.
"לאיצטדיון," עניתי במבוכה, חושש שישאל אותי אם יש לי "פס".
"עלה," השיב. "גם אני נוסע לשם. אחרי המשחק, יש לי ישיבה במטכ"ל ולאחריה נשוב יחד למחנה."
נדהמתי. חבר טירת-צבי נוסע בשבת? אך לאחר מחשבה שנייה מצאתי לכך צידוק הלכתי: ישיבת מטכ"ל כמוה כפיקוח-נפש דוחה שבת. המג"ד לא שאל אם יש לי "פס" ואני לא סיפרתי, שהוא נסע בשבת.
בדרך אלן סיפר כי לאחר שנכשל להשיג לנו שחרור מוקדם, הוא משקיע מאמצים שנקבל "חופשה חקלאית". יש לו יחס מיוחד לחיילי הקיבוץ. קיבוצו, טירת-צבי, היה ב"הכשרה" בבית-אלפא לפני שעלה להתיישבות, והוא שאל על הוותיקיים, כשארשת נוסטלגית על פניו.
ישראל זמיר
[העורך: אהוד בן עזר]
המשך יבוא
רומאן
'אסטרולוג' הוצאה לאור בע"מ, 2004
פרק כ"ו: בערבות-הנגב
החזרה לג'וליס דיכאה עד עפר. מה טעם לשרת בצבא לאחר שנחתמו הסכמי שלום? התגייסנו למלחמה, וכשזו נסתיימה לא ראינו טעם לשבת בבסיס באפס מעשה ולהמתין לשיחרור.
המפקדים ניסו להחזירנו לתלם, אך ללא הצלחה יתרה. סירבנו לצאת למִיפקדי-בוקר, להצדיע לקצינים, לאכול בחדר-האוכל של הטוראים, והסתובבנו בין שבילי המחנה בסנדלים, במכנסיים קצרים, בכובעים אוסטראליים וביתר אביזרי תש"ח.
תלונות החלו להיערם על שולחנו של אלן המג"ד, שהבין ללב לוחמיו שלא הסכימו להשתלב ב"בולשיט", כדבריהם. הוא השליך את התלונות לפח-אשפה והחל ללחוץ על מוסדות-הצבא להקדים את שיחרורנו.
*
אחת מנקודות האור, באותם ימים, היתה קבוצת הכדור-עף של הגדוד, שהתחרתה עם יתר הגדודים על אליפות חזית הדרום. ימים שלימים התאמנו בכדור-עף לקראת אליפות חזית-הדרום. הנבחרת מנתה חברי קיבוצים, שענף זה היה חלק מהמסורת הספורטיבית במשקיהם. שיחקנו בנבחרת הגדוד: דן גלילי המנחית ואני המגיש.
ובאחת השבתות נערכה אליפות חזית-הדרום וכל הגדוד בא, כולל המג"ד.
שיחקנו בגמר נגד אחד מגדודי הפלמ"ח. במשחק הראשון הם זכו, בזכות הנחתותיו של עוזי ויזל.
באמצע המשחק השני ביקש לפתע המג"ד, אלן חורין, "פסק-זמן" – והסתודד עימנו. לדבריו הוא איתר את "עקב-אכילס" של הפלמ"חניקים, שהיא העמדה האחורית משמאל, והמליץ להפנות לשם את מרבית הכדורים. המג"ד פקד, עשינו כדבריו, והתוצאה: ניצחון. המשכנו באותה מדיניות ואת מרבית הכדורים שילחנו לעברו של אותו שחקן חלש, שאלן סימן – וזכינו באליפות. בתום המשחק הצטלמנו יחד עם אלן, כשהוא מחזיק בגביע.
*
היינו בחופשת-שבת בקיבוץ והוזמנו להצגת תיאטרון "הבימה" שנערכה על הבמה המרכזית בעין-חרוד. שם המחזה: "בערבות-הנגב" מאת יגאל מוסינזון. ההצגה תיארה קיבוץ במצור: ברד של פגזים וכוחות מצריים עדיפים תקפו את הקיבוץ גלים גלים. המצב נראה אבוד, וויכוח התלקח בין מפקדי הצבא לחברי הקיבוץ – אם לסגת. שיקול צבאי מול שיקול ציוני. ברוך – מפקד הצבא, טען שקיבוץ במלחמה הוא בסך-הכול משלט-צבאי, והשיקולים חייבים להיות צבאיים טהורים, ולכן דרש לסגת ולנטוש את הקיבוץ.
מולו התייצב אברהם הקיבוצניק, שניסה להסביר כי כאן חיים חברים, שהשקיעו עשרים וחמש שנות חיים באדמה זו. בקעת-יואב אינו רק משלט – כי אם בית! ועל בית מגינים בכל נשק קיים.
חשתי צמרמורת ונזכרתי ביד-מרדכי החרבה לאחר השחרור, בשער-הגולן ובמסדה שעלו בלהבות, כאשר ישבנו בכאוכאב-אל-האווה.
אברהם הקיבוצניק ניסה להבהיר לאנשי הצבא כי המפעל הציוני אף-פעם לא פעל מתוך היגיון צרוף, וביקש שיָראו לו עוד מקום בעולם, שבו שוטפים את המלח מכל שעל אדמה, כדי לגדל ירקות, כפי שעשו חברי קיבוץ בית-הערבה. "אדמה זו הפכה פליטים לעובדי-אדמה החיים מיגיע כפיהם. אותם איכרים הציבו את הפירמידה של בורוכוב על בסיסה הרחב והפכו את היהודים לעם ככל העמים," אמר, ודשיק חייך ותקע מרפק למותני:
"סוף-סוף מישהו עושה שימוש חי בתורתו של בורוכוב..."
עם רדת המסך עלה על הבמה חבר צעיר, מאחד הישובים בסביבה, וסיפר כי לחם בחטיבת "גבעתי" והשתתף בהגנה על נגבה, שהיא בקעת-יואב. לדבריו, המחזה הציג תמונה מסולפת כאילו הצבא הציע לנטוש את נגבה וחברי הקיבוץ התנגדו לנסיגה. "זהו שקר גס!" צעק בזעם. הוא תיאר חיילים וקיבוצניקים שלחמו שכם אלי שכם, והגנו בחירוף-נפש על נגבה, הבית והמשלט. לא היו הבדלי השקפות בין אנשי הצבא לחברי הקיבוץ.
"יחד איישנו עמדות, יחד השבנו אש ויחד אכלנו מן המזון שסיפק לנו מיטבח הקיבוץ. היתה הרמונייה מלאה. בין ההרוגים תמצאו חברי-קיבוץ וחיילים."
לדבריו, מחבר המחזה, יגאל מוסינזון, יצר סיטואצייה כוזבת, מלאכותית, פרי דמיונו הקודח, ולהוכחת דבריו שלף מכיסו "דף קרבי", עלונה היומי של חטיבת "גבעתי", מיום 13.7.48 שכותרתו היתה: "נגבגרד" והיא נכתבה על-ידי קצין-התרבות של החטיבה, המשורר אבא קובנר:
...עשר שעות של הסתערויות מצריות, גל אחר גל, נהדפו. שמונה שעות רצופות הפציצו מטוסי האוייב את כל מרחב נגבה. גל אחר גל נשבר, שתת דם ונהדף אחורה. נגבה איתנה, עומדת – ותעמוד!
...מג'וליס אל נגבה ומנגבה אל איבידיס הדהדו היום הגבעות מקול ענות גבורה: לא יעבור הפולש. לא יעבור!
...הפותחים בעמידה סטלינגרדית יזכו במהרה גם לסיום סטלינגרדי!
"נגבה לא היתה עומדת בגבורה ולא היתה הודפת את כל ההתקפות עליה אילו שורותיה לא היו מלוכדות," השלים, "ברית-דמים נכרתה בין הצבא ליישובים, ועוול משווע הוא להציג הפרדה תהומית בין הצבא לחברי היישובים."
ממיק לחש לאוזניי: "ברוסיה היו תולים את יגאל מוסינזון בביצים! במקום לפאר שותפות-אמת של מלחמת-אמיצים הוא מציג קונפליקטים מזוייפים."
המחזה, בדרכו, החזיר אותנו למלחמה, אל הנגב. בדרכנו הביתה, פתח איציק חבצלת את סגור-ליבו:
"כשהתחלנו לסגת ממשלט 86, ליד צאלון עקום-גזע, נתקלתי בגוש פחם שחור, וכשעברתי לידו שמעתי את שמי ועצרתי. חייל שכב על שמיכה. פניו חרוכים ורק עיניו הירוקות בלטו מתוך גולגולת פחומה. הוא קרא בשמי, וברגע הראשון לא זיהיתי אותו. וכשאמר את שמו נזכרתי, שיחד חיפשנו מטבעות עתיקות על תל בית-שאן. חבריו חבשו אותו, השכיבוהו על שמיכה ליד הכניסה לוואדי, והבטיחו שבבוא הנסיגה יקחו אותו עימם, אך הם לא הגיעו. הוא התייפח, התחנן על חייו וסיפר, כי אך לפני חודשיים התחתן...
"'אבל אם אתה לא לוקח אותי – אז תקע לי כדור בראש," ביקש. "כל-כך חבל לי למות...'
"ניסיתי להרימו, אך גופו היה חרוך, מפורר. כל נגיעה בו גרמה ליסורי-תופת, והוא צעק מכאבים. היה לי ברור שלא ניתן להעמיסו על הגב ולרוץ. עמדתי לידו חסר-אונים, ושנינו בכינו... את הבכי שלו אני שומע כל לילה... מה שווים כל הדיבורים הגבוהים של הפלמ"ח על 'אחוות-לוחמים'... על 'רעות בקרב'... כשאתה משאיר מאחוריך חבר? לא היה בי האומץ לתקוע לו כדור."
סיפרתי לאיציק כי בזמן חילופי הגוויות עם המצרים, הקבר היה עמוס גופות אכולות אש...
*
יום-העצמאות קרב ובא. בצה"ל הוחלט לשתף את חיילי תש"ח במצעד צבאי חגיגי שעמד להיערך ברחובות תל-אביב. רעיון הצעידה בתלבושת צבאית, כולל עניבות ומדים תיקניים – הרגיז אותנו. ראינו בו חלק בלתי נפרד מסגנון ה"בולשיט" הבריטי. כיצד משתמטים? – שאלנו את עצמנו ופנינו לאיצקו, שמשך בכתפיו והסביר כי זו פקודה, אך גם כבוד. כל עם-ישראל יצפה באלה ש"עשו היסטוריה".
הנימוק היה רחוק מלשכנע. הוטל על רב-הסמל הפלוגתי, יאיר בן-צבי מתל-יוסף, לאמן אותנו בתרגילי-סדר, שהיו סיוט אחד גדול. כיצד משתמטים מהמצעד?
איציק חבצלת החליט כי עליו לשנות את הרגלי צעידתו: מעתה, כשרגל ימין תצעד קדימה גם יד ימין תצטרף אליה והסדר הטוב ישתבש. איציק בילה לילה תמים על מגרש-המסדרים בצעידה גמלונית עד שהפך אותה להרגל שני. וכשהחלו האימונים, שיבשה הליכתו את הסדר הטוב, והרס"פ בן-צבי, לאחר ששוכנע כי צעידתו לוקה בהיעדר קוארדינצייה – שיחררו מהמצעד.
לאחר שעות מתישות של תרגילי-סדר, בחום הלוהט, חשתי כאב קל ברגלי השמאלית, מעל הברך, ואגב מישוש השוק גיליתי לתדהמתי, שליד עצם הקולית צמחה לה עצם נוספת, שאינה קיימת ברגלי השנייה, והחלטתי כי זו סיבה להתחמקות מהמצעד. פניתי למרפאה והרופא מישש את רגלי והופתע מן "העצם המיותרת". משלחץ עליה קלות, פרצתי בצעקות והרופא מיהר לשחררני. לימים התברר כי "עצם מיותרת" זו מוכרת היטב לרופאים אורטופדיים, ורבים וטובים חיים עימה בשלום.
אף הלל נוימן התאונן שרגליו כואבות, והרופא, לאחר שבדק אותן, נתן לו פתק שמותר לו לצעוד ארבעה קילומטר בלבד, אך הואיל ואורך המצעד נקבע לשבעה – הלל שוחרר מהמצעד. והיו שלא נזקקו לתרוצים: דן גלילי – מדריך-ספורט חטיבתי, שאוליק – נשק בנשקייה הגדודית. חובת הצעידה לא חלה על הבנות. וכך יצא שממיק, דשיק ובנצי היו היחידים שנאלצו לרקוע בנעליהם על מגרש-המסדרים.
המצעד אמור היה לעבור בתל-אביב, ברחובות אלנבי, בן-יהודה, דיזינגוף והמלך-ג'ורג'. כשלוש מאות אלף איש, מכל קצות הארץ, הגיעו לתל-אביב כדי לחזות ב"מצעד הראשון של הצבא המנצח", ובבואם פקקו את כבישי מסלול הצעידה. היה ברור שצה"ל לא יצליח לצעוד אם לא יפונו הכבישים. מישהו בממשלה הציע לפזר לאורך המסלול, בקצות המדרכות, סלילי תיל דוקרניים, אך יו"ר הכנסת, יוסף שפרינצק, פסל את הרעיון על הסף. גדרות-תיל עלולים להזכיר לחלק מן הצופים את מחנות-הריכוז.
בסיומו של דבר, לשווא תירגלו חיילי הפלוגה בשמש הלוהטת הליכה גאה וזקופה. המצעד הראשון של צה"ל, ביום-העצמאות תש"ט, 1949, בתל-אביב – לא צעד.
*
באחת השבתות הסתננתי מבעד לגדר המחנה לכביש הראשי, והמתנתי לטרמפ. בהיותי אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "הפועל תל-אביב", החלטתי להגיע לאיצטדיון. זמן רב לא צפיתי במשחקי כדורגל.
מכונית צבאית הדורה עצרה, ולתדהמתי המג"ד אלן חורין היה בתוכה.
"לאן?" שאל אלן.
"לאיצטדיון," עניתי במבוכה, חושש שישאל אותי אם יש לי "פס".
"עלה," השיב. "גם אני נוסע לשם. אחרי המשחק, יש לי ישיבה במטכ"ל ולאחריה נשוב יחד למחנה."
נדהמתי. חבר טירת-צבי נוסע בשבת? אך לאחר מחשבה שנייה מצאתי לכך צידוק הלכתי: ישיבת מטכ"ל כמוה כפיקוח-נפש דוחה שבת. המג"ד לא שאל אם יש לי "פס" ואני לא סיפרתי, שהוא נסע בשבת.
בדרך אלן סיפר כי לאחר שנכשל להשיג לנו שחרור מוקדם, הוא משקיע מאמצים שנקבל "חופשה חקלאית". יש לו יחס מיוחד לחיילי הקיבוץ. קיבוצו, טירת-צבי, היה ב"הכשרה" בבית-אלפא לפני שעלה להתיישבות, והוא שאל על הוותיקיים, כשארשת נוסטלגית על פניו.
ישראל זמיר
[העורך: אהוד בן עזר]
המשך יבוא
ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
* אהוד: ממוזיאון נחום גוטמן מסרו לי כי הופיעה מהדורה חדשה של הספר שכתבתי מפי נחום גוטמן "בין חולות וכחול שמיים" וניתן לרכוש את הספר בחנות המוזיאון. כדי לאפשר את הוצאת המהדורה מסרתי את כל זכויותיי בספר למוזיאון. הספר הופיע בהדפסות רבות במשך השנים, עד שהוצאת "יבנה", שבזכותה הספר פורסם לראשונה, נסגרה.
* קראתי את דבריה של זיוה שמיר על קשרם של אלה ממרומים והספרות, ואני תוהה איך בעלת כישרון ספרותי כשלה נותב רק אל המחקר והתרגום, ולא אל חיבור ספרות יפה.
משה גרנות
* לאחר שבצו בית המשפט הוחזרו להצגה במדפי המרכולים הכשרים בבני ברק כל האריזות שעליהן תמונות נשים צעירות חשופות פנים ומפתות לכל דבר עבירה – הוצבו בכניסות למרכולים הכשרים עמדות שבהן אברכים מחלקים קנדונים חינם לכל זכר נכנס מגיל בר-מצווה ומעלה, ולוקחים אותם חזרה, ממולאים בזרע, מכל זכר יוצא מן המרכול, כמו שכתב על המתמיד משוררנו הלאומי חיים נחמן ביאליק: "תחזקנה ידי כל אחינו המאוננים!" – ואת הקנדונים מבני ברק הגדושים זרע יהודי טרי [שְׁפִּיך-יודנטום] מוהלים ביקב החרדי "הזרע" באלכוהול, ומשווקים למדינות מסויימות באפריקה בתור ליקר שמנת ישראלי.
אהוד: כל הכבוד לזמרת, ההיסטוריונית-החובבת של השואה, נועה קירל בת ה-22 – אבל מדוע אף שיר שלה, כולל המקום השלישי באירוויזיון, לא מתנגן בזיכרוננו, למעשה לא קיים בו כלל, פשוט לא נקלט – לעומת מאות שירי הזמר העברי הנפלאים שמלווים אותנו כל השנים?
* לאחרונה, בזכות הטירוף של שבילי האופניים ברחובות תל-אביב, נעשה ממש מסוכן עד בלתי אפשרי לצאת מצד ימין של מכונית לעבר המדרכה מבלי להידרס על ידי אופניים ושאר כלים דו-אופניים חשמליים המתרוצצים במהירות ללא מפריע מכל צד לאורך כל הנתיבים האלה.
שועלה
מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981),
שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.
בעריכת הלית ישורון
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020
[בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר
בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!]
הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)
ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978
או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il
המחיר 59 שקלים לפני משלוח
אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.
הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.
לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".
הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2167 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה שבע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
פרופ' יוסי גלרון ב-Ohio State University
פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
פינת המציאוֹת: חינם!
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-68 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2079 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,085 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,690 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-102 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-104 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-75 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-38 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-46 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-37 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-68 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2079 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,085 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,690 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-102 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,635 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-104 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-75 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-38 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-46 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-37 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-13 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-56 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,645 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-22 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-18 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.
עד כה נשלחו קבצים חינם ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
📑 בגיליון:
- אסתר ראב: מִי זֶה הָפַךְ דָּמִי לְיַיִן
- ד"ר רון בריימן: האמת שמאחורי המחאה
- איליה בר-זאב: מלך ההר
- אורי הייטנר: צרור הערות 24.5.23
- מתי דוד: 1. השמאל האליטיסטי הפך למסית אנרכיסטי
- עדינה בר-אל: ניר ויעלי שמואלי – אהבת הצאן
- אדיר כהן: שלושה שירים
- ד"ר ארנה גולן: השירה כ"התנבאות" למען "תיקון"
- אילן בושם: 11 שירים ל'חדשות בן עזר' מאי 2023
- מדוע היהודים תמיד אשמים?: שיר בעקבות העיתונים
- אהוד בן עזר: משה דיין ואורד צ'ארלס וינגייט
- שנת ה-75 למדינת ישראל: ישראל זמיר
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":: * אהוד: ממוזיאון נחום גוטמן מסרו לי כי הופיעה מהדורה חדשה של הספר שכתבתי מפי נחום גוטמן "בין חולות וכחול שמיים" וניתן לרכוש את הספר בחנות המוזיאון. כדי לאפשר את הוצאת המהדורה מסרתי את כל זכויותיי בספר למוזיאון. הספר הופיע בהדפסות רבות במשך השנים, עד שהוצאת "יבנה", שבזכותה הספר פורסם לראשונה, נסגרה.
- שאר הגליון