זוכרים את האנשים האחרים, אלו שאינם אדוני הארץ, אלו שאינם מורמים מעם, אלו שאינם עומדים לדין, אלו שאין מוגש נגדם כתב אישום, אלו שאינם שווים בפני החוק, אלו שהם אתרוגים העטופים בבדי פשתן ונתונים בקופסת זהב, אלו שהאכיפה עבורם היא המלצה, אלו שבטוחים שהם האנשים האחרים.

כל הזכויות על "האנשים האחרים", רשומות על יאיר לפיד אשר בדיוק לפני 20 שנה, בעת גירוש יהודי גוש קטיף וחורבן הקהילות היהודיות, היו יהודים שביקשו למחות על הגירוש והעקירה, חסמו כביש, יאיר לפיד כתב אז כי יש לסלקם מהכביש תוך שלוש דקות, כשעומת עם האמירה הזו ביחס לשורפי הכבישים, חוסמי הנתיבים למשך שעות, אנשי מחאת קפלן אמר כי המדובר באנשים אחרים.

ומאז היה ביטוי זה למשל ולשנינה, למופת של יהירות, ניכור וניתוק.

לאנשים האחרים הצטרפה באחרונה האחות הגדולה, "ימים אחרים" התקנאה סוזי נבות ביאיר לפיד וביקשה להטביע אף היא יגונה וחותמה בלשון העברית והמציאה את צמד המילים המתחרה או המשלים, ימים אחרים.

סוזי המתנאה בתואר פרופ' וסגנית נשיא המכון לדמוקרטיה של, קבעה בפנים קפוצות, בטון סמכותי, עם שבעה סימני קריאה כי ימים אלה בבית המשפט העליון הם ימים אחרים.

סוזי, מזועזעת לא מהרקב הנורא שנחשף כי פשה במערכות המשפט השונות, לא מהתנהלות חלק מראשי מערכת המשפט, שייחלנו שיעשו ענבים ועשו באושים, הפכו את המשפט למשפח.

סוזי מזועזעת מזכות המחאה של לוחמים שהעלילו עליהם עלילת דם ומחו בבית המשפט העליון, מביעים את כאבם ותסכולם, מזועזעת מהרפיון וההכלה של שופטי בית המשפט העליון השמרנים, כלפי נבחרת ציבור המביעה דעתה, אינם פועלים כמו שופטי עליון אחרים לסכור את פיהם, להזעיק את משמר המשפט לגרור הורים שכולים ונבחרי ציבור בציציות ראשם אל מחוץ לאולם.

אלו ימים אחרים, קוננה סוזי ותוגה נשנעה בקולה, מתקוממת נגד התנהגות השופטים השמרנים אשר העזו להכיל את התנהלות המשפט, אכן ימים אחרים.

הגיע הזמן לתיקון, הגיע הזמן לשוויון בפני החוק, לזכות המחאה וחופש הביטוי, הגיע הזמן לאכיפה שווה, הגיע הזמן שהצדק ייראה וייעשה, הגיע הזמן שכולם יהיו אנשים, לא אחרים לא שונים, לא בעלי זכויות יתר, לא מורמים מעם.

הגיע הזמן שכל הימים יהיו ימים, סתם ימים, ימים של שגרה, ימים של חולין, ימים של קודש, ימים של 24 שעות, ימים של זריחה ושקיעה, ימים של בין ערביים, ימים.

הניתוק, הניכור, התהום הפעורה בין חלקי החברה הישראלית באו לידי ביטוי בצמדי המילים והמביעות את היהירות של מיעוט השולט במוקדי הכוח, מיעוט המסרב להבין שבדמוקרטיה את השלטון מחליפים רק בקלפי, המתעקש להאמין עדיין שניתן להחליף את האנשים ואת הימים, סוזי ויאיר הם הפנים של התבונה האחרת.

2. המסביר הלאומי נאיל זועבי, עומד בחזית מאז טבח שבת שמחת תורה ומגן על מדינת ישראל

נאיל זועבי מחנך, רודף שלום, ממובילי הקיום המשותף, איש הגליל, המגן על מדינת ישראל ברחבי העולם הערבי, מאז טבח שבת שמחת תורה.

הקול והפנים של מדינת ישראל בקרב עשרות מיליוני מוסלמים בעולם, קיים למעלה משבע מאות ראיונות, בהם, מורכבים ומאתגרים במיוחד, ראיונות שהובילו לנאצות וגידופים נגדו, מכינויו כבוגד ורוצח ועד להשפעתו המחלחלת לרחובות העולם המוסלמי.

נאיל זועבי: "זו שליחות חיי, הכול שווה את ההגנה על מדינת ישראל, שיצאה למלחמה מהמוצדקת ביותר בתולדותיה. שום איום על חיי לא ימנע ממני לעמוד מול כל שונאי מדינת ישראל ומבקשי החרבתה."

נאיל זועבי הוא דמות מוכרת בחברה הישראלית, ומאז טבח שבת שמחת תורה הוא דמות מוכרת במיליוני בתי מוסלמים ברחבי העולם, מאיראן דרך מצרים ועד סוריה ולבנון, נאיל זועבי הוא פרצופה של מדינת ישראל בשנתיים האחרונות.

במלאת שנתיים למלחמת חרבות ברזל-התקומה, קיימנו ראיון עם נאיל זועבי על עמידתו האיתנה בחזית המלחמה, המלחמה על תדמיתה של מדינת ישראל, על מאות ראיונות, לעיתים ארבעה ראיונות ביום, ברשתות ערביות ברחבי העולם, המחנך שהיה לשופר הלאומי, למען מדינת ישראל.

נאיל אשר השתתף בהלוויות חללי צה"ל, ניחומי אבלים במשפחות השכולות, ביקור פצועים במחלקות השיקום, סיורים בקהילות החרבות בעוטף עזה וסיור מודרך בתוככי עזה החרבה.

536 ראיונות קיימת נכון לרגע זה ברשתות המובילות ברחבי העולם הערבי, מה היה הריאיון הראשון?

ביום שבת, השבעה באוקטובר, החלו השמועות להגיע גם אלינו לכפר הפסטורלי נין בגליל התחתון, התחלתי לקבל תמונות זוועה, נחרדתי ומיהרתי למחוק אותן, עדיין לא הבנתי את עוצמת האסון, ואז קיבלתי טלפון מתחנת טלוויזיה ממדינה מוסלמית וביקשו לשוחח עימי על המתרחש בישראל, התארגנתי במהירות, עליתי לשידור מהבית ומאז הכול היסטוריה.

ומאז, כל יום אתה מופיע בכל תחנה ערבית בינלאומית מכובדת ומשמיע את הקול של מדינת ישראל, מול מראיינים עוינים, מול חברי פאנל שחלקם מנאצים, מחרפים ומגדפים, תאר את המציאות.

אני לא רוצה לעשות ההכללה, היו מראיינים הגונים והיו מראיינים עוינים, עם אלימות מילולית ושפה בריונית, כך גם היה עם חברי הפאנל, חלקם תקפו אותי כמוסלמי, כינו אותי בוגד, טרוריסט, שותף לרצח תינוקות בעזה, הבטיחו לי שסופי קרב וחיי משפחתי בסכנה, האיומים לא פסקו לרגע, למרות האווירה הרעילה לרגע לא עלה בי הרהור לעצור את השליחות שלי למען המדינה.

והמחיר האישי המשפחתי?

מחיר גדול מאוד וכואב מאוד, אל מול האנשים בישראל וגם בעולם שהודו לי על המלחמה, על היותי חייל במערכה על הגנת מדינת ישראל, היו אלה ששיגרו איומים גלויים, שאיימו לרצוח את משפחתי, לרצוח אותי, גם בתוככי ישראל ובוודאי אחרי כל הופעה שלי. היו ימים שהייתי נכנס לרכב ובודק אותו לפני, האווירה לעיתים היתה רעילה מאוד הרגשתי שאדי הדלק של השנאה מאיימים להבעיר אותי ואת אוהביי.

המשפחה, ילדיך אשר כולם שירתו בשירות לאומי או בכוחות הביטחון, לא ביקשו ממך להוריד פרופיל, לעצור?

יש לי משפחה נפלאה, וחברים רבים התומכים בי בכל מעשיי למען המדינה, השליחות להגנת מדינת ישראל בוערת בי, אני עושה זאת כבר למעלה משנתיים ללא כל תמורה, בהתנדבות מוחלטת, לעיתים אני משלם מכספי על תרגום ועריכת הסרטונים כדי להפיץ אותם.

ההגנה על מדינת ישראל אחרי הטבח היא מורכבת ומאתגרת, תובעת הכנה מדוקדקת לפני כל שיח, ואתה עומד בה בכבוד רב.

תודה רבה, אכן, בכל הראיונות שאני מתראיין, אני נצמד לעובדות, לרקע ההיסטורי, להסכמי עבר, להבנות, למציאות, אני מנהל שיח עוצמתי ומכבד, מסרב להיכנס לפינות ולשיח אלים ולא מכבד, חלק מחברי הפיינליסטים, גם כאלה המתנגדים מאוד לעמדתי ומכבדים את עמדתי.

אתה מרגיש שאתה מצליח בשליחות שלך?

אני מאמין ומקווה, אחרת הייתי יורד מהבמה, אני יודע שההשפעה היא אמיתית, אני מקבל תגובות תומכות, אני מקבל תגובות מכל העולם הערבי, במיוחד מאזרחים במדינות שאין להם קשרים עם מדינת ישראל.

מי היו הפאנליסטים העויינים ביותר אותך?

ללא ספק הפאנליסטים המצריים, רמת העוינות והשנאה שלהם למדינת ישראל נוראית, ובעיקר אנחנו צריכים להקשיב לדיבורים של הפאנליסטים המצריים שחוזרים כמעט בכל ראיון איתי על זה שהם במרחק שעה מתל אביב, האיומים בטבח מצד המצרים מטרידה אותי מאוד.

אתה עובד עצמאית?

ברור, אני משרד הסברה של אדם אחד, ללא כל מימון משום מקום, זוהי שליחות חיי ואני גאה לבצע אותה במסירות.

מה הלאה, לאן אתה ממשיך מכאן?

בכוונתי להמשיך לשרת ולהגן על מדינת ישראל ולהמשיך לעסוק בחיבורים ושילובים, בקיום המשותף בארץ שלנו. כאזרח מוסלמי-ישראלי גאה, המתרגש משמיעת ההמנון הלאומי, המצדיע לדגל המדינה, הפועל כל חיו לחיבורים ושילובים בחברה הישראלית על הפסיפס האנושי, המרכיב את הישראליות, אני חש שעדיין לא הגענו למנוחה ולנחלה.

מדינת ישראל, מדינה יהודית דמוקרטית, היא הבית שלי, של הוריי, של סבי וסבתי, של ילדיי ונכדיי, נינים, אנחנו כאן להיות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, יש לנו עבודה רבה, אנחנו בדרך לתיקון הגדול.

נאיל זועבי הוא הקול הצודק למען מדינת ישראל, הפנים היפות של היחד הערבי-ישראלי, הוא התקווה שעוד נכונו לנו ימים טובים ביחד, ועד אז, נאיל ממשיך להתייצב, בהתנדבות, באהבה ובתחושת שליחות לצד מדינת ישראל ואזרחיה.

עמנואל בן סבו

מה שהבנתי עד כה מהפרשה החדשה, פרשת הפצ״רית/יועמ"שית/פרקליטות וההזמנה לחקירה של ראש להב 433  ניצב מני בנימין. הפצ״רית, בניגוד למה שהיה מקובל עד כה, לא נחקרת בלהב 433 במקום בו אמורה פרשה כזו להיחקר, כמו למשל תיקי האלפים של נתניהו שקורסים אחד אחד. הפצ״רית נחקרת באיזה מרתף סודי בתל אביב ורק אלו שעברו את אישור היועמשית/פרקליטות/מפכ״ל חוקרים אותה. ראש להב 433 התרעם על הנושא ומכאן מתחילה הפרשה. 

ואז לפתע בניגוד לציפיות, בג״צ קבע שיש ניגוד עניינים חמור של היועמ"שית ואסר עליה לחקור את הפרשה, לא שהיא מתייחסה לאיסור. אבל ומאחר שיש סיכוי קל שגורם ניטרלי ימונה לחקור את פרשת הפצ״רית/יועמ"שית/פרקליטות. אם זה יקרה (קיים סיכוי אבל לא גבוה הרי קשה להאמין שבג״צ ירשה לגורם חיצוני ניטראלי להיחשף לכל הרפש) – אבל אם חלילה זה יקרה, הדבר הראשון שחוקר חיצוני ידרוש שהחקירה וחומרי החקירה יועברו ללהב 433 כמו שמחייב החוק וכמו שמקובל עד היום!

אז מאחר שהסיכוי קיים, חייבים להבטיח שגם החקירה תגיע ללהב 433 ו״צוות משלנו״ יחקור את הפרשה ויצליח לקבור את העובדות. עושים מה שתמיד עושים, מזיזים כל מי שעלולים להפריע. מאחר שניצב מני בנימין ״לא משלנו״ מוצאים ״פרשה״ תופרים תיק, תפירת תיקים נושא בו מתמקדת עיקר ההתמחות של הפרקליטות (ראה פרשת תיקי נתניהו, חרטא גייט  וכו'), מבצעים הזמנה לחקירה ראוותנית  על ידי המשטרה הפרטית של היועמ"שית והפרקליטות – מח״ש. כבר היו דברים מעולם, ראה מעצר ניצב משנה מועלם, לוחמי שדה תימן , הנגד, הקצין, תת אלוף סולומון וכו), אבל הפעם ללא רעולי פנים, אפילו היועמ"שית מבינה שהנושא ״רעולי הפנים״ כבר מוצה, טופלים לניצב מני בנימין ״אשמה״ ומיד בלי לחכות לתוצאות החקירה, מנסים למנות לו מחליף. אין דרך בטוחה יותר לשמור על השמנת או הריקבון !

הרגשתי היא שאם אתה רוצה להתקדם במשטרה ,בפרקליטות, במערכת המשפט. ורוצה לוודא שמיד עם הכרזת המינוי לא תתערב היועמ"שית ולא תוגש עתירה לבג״צ – אתה חייב שבעברך יהיה משהו שיאפשר להחזיק אותך בגרון (ראה ההקלטה של מנדלבליט שחשפה), ורק כך אפשר יהיה להבטיח שתרקוד לצלילי חליל יועמ"שית/פרקליטות. פשוט תבדקו מי נבחר ללא עתירות ומי הושתק. מקרה זיני כנראה פיספוס ולכן ממשיכים להגיש עתירות לבג״צ, מנסים לתפור תיק לאביו ומחפשים סיפורים עד דור שלישי אחורנית וגם מסיתים עובדים נגדו. 

והכל לכאורה, כמובן, מקווה שיבוא יום שהכול ייבדק ויוכח – נכון או לא נכון.

מוטי הרכבי

"במערכת הביטחון חשים שוושינגטון והדרג המדיני מדירים אותם מהתוכניות על עתיד הרצועה. חודש אחרי ההסכם מתברר שהקו הצהוב, שהיה אמור להיות סימון זמני, אמור להפוך ל"חומת ברלין של עזה": בצד אחד ארה"ב והמתווכות רוקמות פנטזיות – ובצד האחר, ההרוס, נמצאים רק ישראל, חמאס וכל התושבים."

["הארץ", 14.11.25].

באולמות ענק חשאיים באוניברסיטת הרווארד

[כך נכתב תחילה באינטרנט, ואילו במוסף המודפס הכותרת המטומטמת והמרושעת, שגם עברה לאינטרנט, היא:]

"זה מצמרר. הם בנו מנגנון משומן לקראת המועד שבו יימחק כל הידע על מדינת ישראל"

[וכאן, קטע מתוך הכתבה במוסף "הארץ", 14.11.25]

בן עזר. הפך לאחד סוכני האיסוף של ברלין. צילום: תומר אפלבאום

...ברלין פיתח רשת של "סוכנים" חרוצים וחתר לאסוף מסמכים ברגע שהופיעו, לפני שייעלמו. האנתרופולוג פרופ' מנחם פרידמן יצא לשוטט בירושלים מצויד במצלמה שברלין קנה לו כדי לצלם פשקווילים.

"אחרי הפגנות הייתי אוסף מהרצפה ברושורים ומדבקות," מספר הסופר אהוד בן עזר, "גם כרטיסי ביקור של נערות ליווי הייתי אוסף ברחוב ומכניס לקופסה של הרווארד."

"אחרי הפגנות הייתי אוסף מהרצפה ברושורים ומדבקות," מספר הסופר אהוד בן עזר, "גם כרטיסי ביקור צבעוניים של נערות ליווי הייתי אוסף ברחוב ומכניס לקופסה של הרווארד." בראשית שנות האלפיים היה גם הוא מסוכניו של ברלין. הם הכירו כשבן עזר שהה ליד אוקספורד כסופר אורח, וברלין הגיע להרצות על מפעלו בפני אינטלקטואלים יהודים.

ברלין מצא את עצמו באותו אירוע תחת התקפה, כשהיסטוריון ישראלי צעיר, בנו של נגיד בנק ישראל לשעבר, התפרץ והטיח בו שהוא מתעד את ישראל באופן אובססיבי כי הוא מפקפק ביכולתה להתקיים."

"רק אני והמארח עמדנו לצד ברלין בוויכוח," מספר בן עזר. "הגנתי על עמדתו שהוא מכין חומר גלם למחקר. היתה לו אידיאולוגיה: תיעוד יהדות תקופתנו שמדינת ישראל היא ביטויה המרכזי. ברלין אמנם אוצר ספרים, אך הם מודפסים בעותקים רבים וכמעט תמיד מוצאים דרכם לספריות ונשמרים. לעומת זאת, פרסומים קטנים, גם כשמודפסים בהמונים, הולכים לאיבוד כי איש לא מוצא לנכון לשמור עליהם. מצא חן בעיניי שהוא רצה להציל גם אותם מכלייה. העימות הוביל להתגייסות שלי ושל עוד אנשים להיות סוכנים של ברלין ושל האוסף שלו בישראל."

לדברי בן עזר, שגרת איסוף החומרים נמשכה שנים: "אספנו כל דבר דואר שהגיע לתיבה לפי ההוראות מהרווארד. בכל פעם שהצטבר מספיק חומר, הייתי מודיע לנציג בישראל, אורז את החומר 'הלא חשוב' – הזמנות לאירועים פוליטיים, פתיחות של תערוכות וקונצרטים, חומרים פרסומיים שחילקו בשכונה – ומוסר. הכול נשלח למחסנים בבוסטון." הקשר נמשך עד מות הנציג, ועבר בהמשך לדואר אלקטרוני, שהפחית את הניירת. "לא קיבלתי תשלום," הוא מדגיש, "עשיתי הכול כטובה אישית ולמען חוקרי ההיסטוריה בעתיד. עד היום ישראל תחת איום של תקיפה גרעינית, ולכן לדעתי יש חשיבות לגיבוי שהכינו בממלכתו של ברלין.

כשאמרתי זאת לברלין, הוא השיב לי כי אין צורך בקטסטרופה כדי להצדיק את מפעלו. די לראות את מצב הארכיונים בישראל. ברבים מהם החומרים עלולים להתכלות בשיטפון או שריפה או סתם הזנחה, כי הם נשמרים בתנאים לא נאותים."

16.9.25. יום שלישי. מטלפנת עיתונאית בשם מירב מורן המכינה כנראה ל"הארץ" כתבה על צ'ארלס ברלין מהארווארד. היא שולחת לי סריקה של מאמר שלי, כנראה במכתב העיתי, של רשימה "מיהו הספרן הנמרץ ורב-התחבולות ברומאן החדש של חיים באר 'לפני המקום'?"

בזכות הרשימה אני מאתר את תאריך בואו של ברלין לירנטון ושולח לה את הקטע הבא:

27.5.98. יום רביעי. ה-101 בירנטון.

[מתוך  היומן של אהוד בן עזר בעת שהותו בירנטון בשנת 1998 במסגרת סופר אורח של "אוקספורד סנטר פור היברו אנד ג'ואיש ליטרטשור"]

בבוקר אני יושב ב"קומון רום" עם איאן שמביא שני אורחים, את איזאק ברלין מספריית הארווארד ואת אשתו. ברלין ירצה הערב. אני אומר לו שלא אומר לו מה אשאל אותו כדי להשאיר את גורם ההפתעה. הוא אומר לי שהם לא רוכשים ספרים דרך רובינזון אלא יש להם אדם משלהם, אילן ויינברג, שדרות בן דור 9, קריית משה, ירושלים, שרוכש עבורם כל ספר עברי חדש. עליי לכתוב לו ולשלוח את רשימת החוברות שלי.

ב-20.15 הרצאה של צ'רלס ברלין מהארווארד, ששם לו למטרה בחייו, זה עשרות שנים, לאסוף כל מה שקשור לספרות עברית ויהודית בכל השפות וכן לתיעוד חיים יהודיים, בעיקר בישראל, מכל האספקטים: כרזות, הזמנות, וידאו, תוכניות רדיו וטלוויזיה, דוח"ות ממשלתיים, ומה לא. יש לו תקציב רציני לשם כך, וצוות עובדים.

כשמגיע תור השאלות נוצר מצב שצ'רלס ברלין צריך כאילו להתגונן. בייחוד מדבר אליו בחוצפה ובזחיחות-דעת נרי הורביץ, בנו של דן הורביץ ונכדו של דוד הורביץ שהיה נגיד בנק ישראל ומראשוני "השומר הצעיר". נרי בא בזכות אשתו דנה אריאלי-הורביץ, שהיא היסטוריונית, יש להם בן, אסף. הם היו אצלנו בקבלת הפנים בשבת והצעתי לו מיץ תפוזים. אתמול, כאשר פגשתי אותו [את אסף] במידשאה, אמר לי: "אדוני, אפשר לשאול אותך שאלה? מדוע מיץ התפוזים שלך מגעיל כל כך?"

אני רואה צורך, לאחר שמסתיימות השאלות, לבקש את רשות הדיבור ולומר בקצרה כמה אסירי תודה אנחנו למפעל של צ'רלס ברלין, בייחוד לקטלוג של הספרות היהודית, גם העברית, שאין לנו כמוהו בישראל וזהו אוצר מידע חשוב ביותר. בדבריו מודה ברלין לי ולבראד, הספרן של ירנטון שפתח את הערב, שבעצם היינו שני האנשים היחידים שעודדו אותו בדבריהם.

28.5.98. יום חמישי. ה-102 בירנטון. אני מתלווה עם קפה לארוחת-הבוקר של צ'רלס ברלין, אשתו ג'ודית וכן איאן האוסטראלי, שמארח אותם. אני אומר לצ'רלס דברים שלא הספקתי לומר אתמול וגם חשבתי עליהם בלילה. שאכן יש אידאולוגיה מאחורי העשייה שלו, והיא – שהוא מתעד את היהדות של תקופתנו, שהיא רבת פנים, ארצות ושפות, ואשר ישראל היא הביטוי המרכזי ביותר שלה, והוא שיישאר להיסטוריה כיהדות של תקופתנו. עם זאת, ישראל עדיין בסכנה, גם של תקיפה גרעינית, ולכן יש חשיבות עצומה לגיבוי שלו ולאוספיו. הוא מצידו אומר שלא צריך קטסטרופה כזו, די לראות את המצב העגום של מרבית הארכיונים בישראל כדי להבין שגם מה שנאסף עומד בסכנה פשוטה של שריפה או חבלה. [וגם הזנחה והתבלות].

אנחנו מחליפים מידע ואני מבטיח לעזור לו וגם להעביר אליו כל חומר שאני מקבל ושאינני שומר אצלי. כולל של סומליו"ן [אגודת סופרים ומשוררים לילדים ולנוער]. אנחנו נפרדים בידידות רבה, ואני חוזר ומשבח את עבודתו, וגם מתפעל מהגישה הנון-קונפורמיסטית שלו לגבי ספרנות ותיעוד.

לדבריו הוא חושב על המדען והחוקר ולא על הספרן, וכך הוא בונה את האוספים ואת הספריות שלו, והוא נתקל שוב ושוב בביקורת חריפה או בהתעלמות מעבודתו, משום שאצלו מקטלגים מהר וביעילות ואת העברית – באותיות לטיניות, והכל ממוחשב, ובהישג ידם של החוקרים. הגישה שלו היא גם שאם יש צילום, אין צורך במקור. העיקר הוא התיעוד ולא הרכישה של ספר או דוקומנט ישן, כי ממילא יותר קל לעבוד על מיקרופישים.

בשעתו נפגשתי אצל אבנר כץ עם העוזרת שלו, ויולט.

אהוד בן עזר

אם יש למי מן הקוראים קשר ישיר אל אלמוג בוקר, בבקשה להסביר לו שיש לו בעייה בקריאה והגשה של טקסט. לאלמוג אין פסיקים ונקודות. כל הדיווח הוא משפט אחד ארוך ללא הפסקות כלל, מה שיוצר רצף של משפט אחד, ולעיתים, משפט המחובר למשפט הקודם או הבא – וגורם לבעיות בהבנת המסר.

קריאה נכונה היא ראש וראשון בדיווח של כל כתב וקריין, אנא מסרו לאלמוג את ההערה הנ"ל. חבל שקריאתו פוגמת בדיווחיו – נושבת ממנו רוח של אהבת אדם וראוי שגם קריאתו תהיה חלקה ומדברת אל השומעים. הוא כבש את לבבותינו בדיווחיו בעת המלחמה – אם רק יתקן את דרך קריאתו ירווח לכולנו  וקודם כל לו עצמו.

* עשית, דיווחת – עשית.

עשית, לא דיווחת – לא עשית.

לא עשית, דיווחת – עשית.

לא עשית, לא דיווחת – לא עשית.

אהוד: דומני שהסיפור הנחמד הזה מיוחס לאליהו נאווי, ואולי לבכור שטרית.

* שלום רב. אני קורא בעניין רב את חב"ע ונהנה מאוד.

ברצוני לתקן כמה אי דיוקים בפרק על הצנחנים הגרמנים בוואדי קלט:

1. חסן סלמה לא נהרג בפיצוץ המפקדה ליד רמלה. הוא נעדר באותו לילה. הוא נהרג בעת שתקף את אצ"ל בראש העין.

https://he.wikipedia.org/wiki/חסן_סלאמה

2. במקום ולדהיים קם מושב אלוני אבא. נווה יער הסמוכה, המשמרת את תרגום השם ולדהיים, היא חוות ניסיונות של משרד החקלאות.

3. הצנחנים לא הגיעו כלל לאזור עין גדי. לא היה להם מה לחפש שם.

בברכה,

מודי שניר

052-4480590

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!