לעיתים נדירות בלבד נחשף הציבור למתרחש מאחורי הקלעים של ועדות חקירה. גם כשהמסך מורם, כפי שאירע לאחר ועדת אגרנט, הדבר קורה רק בחלוף עשרות שנים. משום כך יש עניין מיוחד בעדותו של חתן פרס ישראל למדעי המִנהל, פרופ' יחזקאל דרור, חבר ועדת וינוגרד, שתיאר את עבודת הוועדה לחקר מלחמת לבנון השנייה כ-'אונס הרציונליות', 'חלום בלהות' ו'חווייה קשה'.
עיקר קצפו של דרור יצא נגד מה שכינה 'הרדיקליזם המשפטי', שחישק את עבודת הוועדה, והיקשה עליו להטמיע בה כלים מתחום מומחיותו, שהיו חיוניים לדעתו לזיהוי גורמי הכשל, והפקת לקחים מערכתיים. דרור, יקה חריף שכל, אמיץ ובוטה להפליא, סירב להשלים עם הנטייה המשפטית לצמצם כשלים מערכתיים, לשאלת אחריותם של יחידים. והעימותים בינו לבין יתר חברי הוועדה, נמשכו גם לאחר פרסום הדו"ח.
"...אנחנו מקווים שדרור יסתום סוף סוף את הפה..." אמר גורם אנונימי בראיון ל־Ynet. והשופט וינוגרד ציין בראיון לנחום ברנע, כי היו מי שניסו להכשיל את עבודת הועדה ולתקוע מקלות בגלגליה. ומכל מקום חברותו של עוף מוזר, פרופסור למדעי המדינה בוועדת וינוגרד, הותירה בממסד המשפטי בישראל, טראומה, שהוא טרם הצליח להשתחרר ממנה. והראייה שמאז ועד היום, לא מונה עוד איש מדעי החברה או חוקר מדיניות בכיר, כחבר בוועדת חקירה ממלכתית, וספק אם הדבר יקרה בעתיד...
נקודת המבט הייחודית של דרור מספקת הצצה נדירה למנגנון פעולתה של ועדת החקירה משפטית, ומאירה את המתח המובנה בין שני התפקידים שהטיל עליה המחוקק: קביעת אחריות אישית למחדל, וגיבוש לקחים למניעת הישנותו. שני יעדים הנמצאים במסלול התנגשות חזיתי. שהרי ככל שוועדה מעמיקה לחשוף את מורכבותו של כשל מערכתי, כך, באופן פרדוקסלי, קשה לה יותר לבודד אחריות אישית, בין שלל גורמי הרקע. ולהפך – התמקדותה ב-'אשמים', מובילה בהכרח לטשטוש הגורמים המערכתיים שהולידו את הכשל.
ראוי לציין כי חרף חילוקי הדעות החריפים, ואולי דווקא בזכותם, הותיר דרור את חותמו על עבודת הוועדה, וחלק מתובנותיו המערכתיות מצאו ביטוי בדו"ח הסופי. לכאורה אין הכרח שכך יהיה. חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-י1969, מעניק לוועדה חופש פעולה רחב לקבל כל ראייה שתמצא כמועילה להבנת המחדל. אלא שבפועל, וכפי שעולה מניסיונן של ועדות החקירה המרכזיות, הוועדה מאמצת מרצונה את דיני הראיות והפרוצדורה השיפוטית, וממעטת להסתמך על מקורות ידע חיצוניים המסייעים להבנת התמונה הרחבה. ההסבר לכך נעוץ בציפייה ממנה להטיל אחריות אישית. ההופכת את דיוניה בהדרגה לסוג של משפט, שבו נאבקים חברי הוועדה ועורכי דינם של מי שעלולים לקבל מכתבי אזהרה, על הראיות, קבילותן ומשקלן. מה שמעביר מרכז הכובד מן השאלה כיצד נוצר הכשל, אל השאלה על מי ניתן להטיל את האחריות להיווצרותו.
הדרישה שבראש ועדת חקירה משפטית יעמוד שופט בכיר, שאותו ימנה נשיא ביהמ"ש העליון, היתה אחד מחידושיו המרכזיים של חוק ועדות חקירה, תשכ"ט 1969. החוק הישן העניק לממשלה את הפריווילגיה למנות את חברי הוועדה. מחוקקי החוק החדש התעקשו למנות שופט בכיר, על מנת למנוע אפשרות של ניהול משפטי שדה סטליניסטים. שר המשפטים שפירא אף הדגיש בדיוני הכנסת, כי רק שופט בכיר, שמקצועו וניסיון חייו הכשירו אותו לברר עובדות ולהעריך ראיות, מוסמך להחזיק בכוח המשרה.
אלא ששפירא שגה כאשר החיל את ההיגיון המשפטי על חקירת אסון לאומי. בבית משפט בעלי הדין הם הבוחרים עבור השופט 'הניטרלי' את מסגרת המחלוקת ואת העובדות הטעונות הכרעה. בוועדת חקירה אין תובע ואין נתבע, אין כתב אישום, אין כתבי טענות המגדירים את גדר הסכסוך. יו"ר הוועדה הוא הקובע מה יעמוד לבירור, ומה ייוותר מחוץ לו. בכך הוא הופך, מדעת או שלא מדעת, מפרשן של הדין לפרשן של ההיסטוריה. אף שהחלטות הוועדה מתקבלות לכאורה ברוב קולות, בפועל היו"ר קובע את סדרי הדין. סעיפים 9-15 לחוק מקנים לו סמכויות רחבות, המאפשרות לו למנות את צוות החוקרים, לקבוע אלו עובדות ייאספו, להחליט מי יוזמן להעיד, אלו שאלות ישאלו ואלו קווי חקירה לא יקודמו ועוד. במובנים רבים, יו"ר הוועדה, כשופט בכיר, אינו רק מנהל את החקירה; הוא הארכיטקט המעצב את מסגרתה, את כיוונה ואת תוצריה.
תפיסת תפקידו הרחבה של יו"ר הוועדה אינה מקרית. היא נשענת על ההנחה, שההיגיון המשפטי הוא ההיגיון הראוי לחקירת אסון לאומי. המשפט יוצא מן ההנחה, שההתנהגות האנושית ככלל, ניתנת להסדרה באמצעות חוקים, נורמות וכללים מחייבים, שסטייה מהם גורמת נזק. בעיניו של שופט, לכל עבירה יש אחראי, ולכל נזק יש מעוול. אסונות נתפסים אף הם בראש ובראשונה, כתוצאה של רשלנות, הפרת חובה או זלזול בנהלים, ולא כתוצר לואי של כשלים מערכתיים. כאשר שופט מנהל את השיח עם העבר, הוא מאלץ אותו להיכנס לתוך קטגוריות משפטיות. פחות מעניינת אותו התמונה הרחבה, על מכלול הגורמים שהצטברותם הובילה לאסון. עובדה מקבלת בעיניו את מלא ערכה, רק במידה שניתן לתרגם אותה למונחים של 'רשלנות', 'אחריות שלוחית', 'חובת זהירות' או 'סטייה מסטנדרט האדם הסביר'. לכן, כיו"ר הוועדה, הוא ינחה את צוות החוקרים שמינה עם כניסתו לתפקיד, למיין את שלל הראיות בהתאם, ולהעניק משקל לאלה העשויות לבסס אחריות משפטית. ראיות כמו תרבות ארגונית לקויה, פערי הכשרה, מחסור במשאבים ודומיהן, שאינן מצביעות על אשמתו של אדם מסוים, אלא על האופן שבו המערכת כולה יצרה את התנאים לאסון – יידחקו לשוליים.
ברקע מרחפת כמובן הציפייה להגיע להכרעה. היסטוריון או חוקר מדיניות רשאים להותיר שאלות פתוחות, ולהודות בכך, שחלק מן העובדות לעולם לא יתבררו במלואן. שופט חייב לסיים את הדיון ולהכריע, אף שהכרעתו אינה מבטיחה, הגעה לחקר האמת.
בספרו 'הרהורים על הסיבות לעלייתה ונפילתה של רומא', הזהיר מונטסקייה מפני הנטייה להסביר אסונות לאומיים באמצעות כישלונם של יחידים. לדבריו, אם מדינה מובסת במלחמה, יש לחפש את ההסבר לכך ב'סיבות כלליות' (causes générales), ולא בכישלונו של מצביא זה או אחר.
יהיה מי שיטען, כי חקירת כשלים מערכתיים והפקת לקחים, שימנעו את המחדל הבא, היא ממילא חסרת תועלת, מפני שהעתיד לעולם אינו מציית לתכתיבי העבר. לכן תפקידה העיקרי של ועדת חקירה, הוא להתמקד באיתור האחראים למחדל, באמצעות המודל הרווח במשפט הפלילי.
אולם מדובר גם כאן בהנחה מופרכת. בירור נסיבות שהובילו לאסון לאומי, שונה במהותו מבירור נסיבותיו של מעשה פשע, ומחייב להביא בחשבון קטגוריות הממלאות תפקיד שולי בדפוס החשיבה המשפטי. כמו למשל, 'הסברים נוגדי-מציאות' (Counterfactual), 'חוכמת בדיעבד', 'ידיעת העושה' ו'כוחו של גורל'. התעלמות אפילו מחלקן, מובילה לכך שהוועדה מחטיאה את האשמים האמיתיים, ומחמירה עם אחרים.
הדוגמאות לכך רבות. אחת היותר מטרידות נוגעת לסוגיית המכה המקדימה, שביקש הרמטכ"ל דדו להנחית על ריכוזי הצבא המצרי והסורי, ערב יציאתם להתקפה במלחמת יום הכיפורים. בעדותו בפני וועדת אגרנט הוא העיד, כי לאחר קבלת 'ידיעת הזהב' מהמוסד, סמוך לשעה 06:00, הוא תבע להפעיל את תוכנית "נגיחה" של חיל האוויר. אך נבלם בידי גולדה ודיין – שהתנגדו לכך מחשש לתגובת ארצות הברית. דדו טען כי קבלת הצעתו היתה משנה את מהלך המלחמה. אבל השופט אגרנט קטע את קו ההגנה הזה והבהיר, כי מבחינה משפטית, מה שלא אירע בפועל, אינו יכול לשמש עובדה המסירה ממנו אחריות. ומאחר שמכת המנע לא בוצעה, אין מקום לדון בתוצאותיה ההיפותטיות.
הנתק בין שופטים למקבלי החלטות, על רקע סירובם לדון בעובדות נוגדות מציאות, חוכמת הבדיעבד וכוחו של גורל, חוזר על עצמו בכל ועדות החקירה החשובות. בוועדת כהן, שחקרה את טבח סברה ושתילה, טענו אריאל שרון ורפאל איתן, כי הטלת משימת טיהור המחנות על צה"ל, היתה מובילה לעשרות חיילים הרוגים, ודעת הקהל בישראל היתה מאשימה אותם בהתנהלות מופקרת. כהן פסל את קו ההגנה הזה בטיעון הידוע, שהוועדה יכולה לדון רק במה שאירע ולא במה שלא אירע, והרשיע את שרון בעצימת עיניים. ואם אין בכך די, הוא החיל עליו את חוכמת הבדיעבד, וקבע שהיה עליו לצפות מראש שטבח כזה יתרחש. תוך שהוא מתעלם מהעובדה שהפלאנגות, היו בני ברית רשמיים של ישראל, פעלו כצבא מאורגן ולא כאוסף קרימינלים, ושהם קיבלו משימה צבאית לגיטימית ומוגדרת.
ובדומה לכך, ועדת אור, שחקרה את אירועי אוקטובר 2000, הטילה על השר פרופ' שלמה בן עמי אחריות מיניסטריאלית לירי הצלפים במפגינים הערבים. השופט תיאודור אור דחה את טענתו נוגדת המציאות של בן עמי, שלפיה אילו התערב בשיקוליה המבצעיים של המשטרה, הוא היה פועל בניגוד לחוק, האוסר על פוליטיזציה של המשטרה. וקבע כי בנסיבות שנוצרו בשטח, בן עמי, לא היה רשאי לשחק אותה ראש קטן. כשהוא מאמץ אגב כך, קביעה נוגדת מציאות משלו, שהובילה אותו להמליץ לרוה"מ לסיים את תפקידו.
הכנסת מרכיב המזל, מספקת נימוק נוסף נגד מהותה המשפטית של ועדת חקירה החוקרת מחדלים צבאיים, בתופעה מלאת סתירות כמו מלחמה. בעולמו של 'האדם העושה', מדינאי או מפקד, פועל תמיד ברקע משתנה נוסף – המזל. גורם שאינו בשליטתו, אך כזה שיכריע בחשבון אחרון, אם החלטתו תיזכר כמעשה מנהיגות מזהיר, או ככישלון צורב.
ועדת חקירה, הבוחנת את ההחלטה לאחר שהתוצאה כבר ידועה, מטשטשת את הגבול בין תרומת המזל לבין איכות ההחלטה. מבצע 60 השעות שנחקר על ידי ועדת וינוגרד מספק לכך דוגמא מובהקת. ערב הפסקת האש במלחמת לבנון השנייה, אישר רוה"מ אולמרט לצה"ל לצאת למהלך קרקעי נרחב, שכלל את חציית נחל סלוקי. המהלך נכשל והוביל למותם של 33 חיילים. ועדת וינוגרד הקפידה להבהיר כי עצם ההחלטה לצאת למהלך הקרקעי הייתה לגיטימית. עם זאת, הביקורת החריפה שהעבירה על המהלך, הושפעה במידה רבה מן המחיר הכבד שגבה, ומכך שהוא לא השיג בסופו של דבר את מטרותיו. מה היתה קובעת אילו הסתיים בהצלחה והשיג את יעדיו, ניתן להותיר לשיקול דעתו של הקורא.
אריסטו סבר שמיבנה ותכלית כרוכים זה בזה, ומיוחסת לו האמירה שדג אינו יכול לטפס על עץ וסוס אינו יכול לעוף. מה שנכון לגבי דגים וסוסים נכון גם לגבי ועדת חקירה, ממשלתית או ממלכתית, שעומד בראשה שופט בכיר המעצב את מסגרתה, את מתודולוגיית עבודתה ואת תוצריה. המתודולוגיה המשפטית פותחה כדי לברר מחלוקות עובדתיות, לייחס על יסודן אחריות אישית, ולהגיע להכרעה, במקום שבו חוקר מדיניות, כדוגמת פרופ' יחזקאל דרור, למשל, היה מעדיף להותיר סימני שאלה. היא גם אינה בנויה להתמודד עם תכליות המושכות לכיוונים מנוגדים, כמו בחינת מחדלים מזה – וייחוס אחריות אישית מזה, כאשר ההחלטות התקבלו בתנאי אי ודאות, על יסוד מידע חלקי ותחת לחצים כבדים, על רקע גורמים מערכתיים שלמקבלי ההחלטות לא היתה שליטה עליהם.
הפער הזה בין מה שאירע בזמן אמת, לבין חוכמת הבדיעבד של הוועדה, מעודד בחינת החלטות על פי תוצאותיהן. ומונע מן הוועדה לממש את ייעודה. כלומר, לבחון כשלים מערכתיים, להפיק מהם לקחים, ולהטיל אחריות, מבלי לגרום עוול, לאלו ממקבלי החלטות, שפעלו באופן סביר בתנאים מורכבים.
השאלה כיצד ניתן לעצב מנגנון שיצליח לעשות זאת, היא שאלה נפרדת, שתידון במאמר נוסף.
אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד הוא ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, איש הייטק וסמנכ"ל לשעבר בחברת אמדוקס. מילא מגוון תפקידי פיקוד ומטה במערך החי"ר, ומייסד פו"ם 'אפק' לבניין הכוח בצה"ל.
בגיליון:
- אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד: מאחורי הקלעים של מפעל הנקניקיות
- יוסי אחימאיר: שר הביטחון נגד ה"מחיקון"
- מוטי הרכבי: המדען היהודי הגדול יונה סאלק
- עמנואל בן סבו: הפשיזם החדש
- אורי הייטנר: 1. רפורמה קונסטרוקטיבית בהסכמה רחבה (א')
- אורי הייטנר: 2. צרור הערות 2.8.26
- עדינה בר-אל: "שואבים מהבאר"
- משה גרנות: הדרך המהירה להעלות חיוך על השפתיים
- אהוד: עכשיו שמלאו לי 90
- נעמן כהן: ואלה שמות בני ישראל
- אהוד בן עזר: 50 שירי מתבגרים (29)
- דבורה סלפ-גוטמכר (דבויש'ה): כתבים לחברים ולארכיון לאורך השנים.
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי,: תגובות, הערות, הארות, והודעות
- שאר הגליון
מאמרים
אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד
מאחורי הקלעים של מפעל הנקניקיות
יוסי אחימאיר
שר הביטחון נגד ה"מחיקון"
מאות אלפי ישראלים עודם מתחבטים לאיזו מפלגה להצביע. אחת הסיבות לכך – מיאוס ממפלגות ותיקות, ומאלה שמייצגים אותן בכנסת, וגם העובדה שבתיבת הפתקים מאחורי הפרגוד הם ימצאו מספר גדול יחסית של רשימות רובן חדשות, עם פנים ישנות וחדשות. ככל שיתקרב מועד הבחירות, מספרם של המתלבטים והמפלגות יילך ויקטן. אלה ימים של היערכות מפלגתית, פוליטיקאים שקופצים מעגלה לעגלה, בוחנים היכן סיכוייהם טובים יותר להגיע ליעד הנכסף.
אפילו פוליטיקאי מוערך, ח"כ חילי טרופר, העדיף את האינטרס האישי על פני חברותו ארוכת השנים עם ח"כ בני גנץ ש"עשה" אותו. קפץ מעגלת "כחול לבן", השוקעת אל מתחת לאחוז החסימה, והקים יחד עם יועז הנדל מפלגה חדשה. לפי הסקרים, סיכוייהם טובים להגיע מעל רף ארבעה המנדטים, ולשרוד. טרופר אולי עשה את הצעד הפוליטי הנכון, אבל דימויו החיובי בציבור צנח.
גם ח"כים אחרים מיהרו להתנער מגנץ, ולמצוא להם מסגרות חדשות שאולי יצילו להם את הקריירה הפוליטית. הוא הדין ב"יש עתיד", שרבים מנציגיה מבינים שלא יהיו בכנסת הבאה אם לא ימצאו לעצמם במהרה בית פוליטי חדש. הרחיק לכת יואב סגלוביץ, שעתיד להקים יחד עם מנצור עבאס מפלגה ערבית-יהודית. למעשה הוא עתיד להיות קישוט יהודי במפלגת האחים המוסלמים, כמוהו כעופר כסיף בחד"ש, שם דווקא הוא, היהודי, הינו הסמן הקיצוני, האנטי-ציוני. אידאולוגיה? תשכחו מזה. כיסאולוגיה של מי שרואים עצמם מקצוענים בתחום.
למתלבטים, נציע עוד שלוש אופציות לבחירתכם.
מה דעתכם על מפלגה ששמה הרשמי הוא: "מרימים את הדגל למען עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל"? לא מאמינים שקם יצור כזה? גם אני לא האמנתי עד שראיתי בעיתון זה את המודעה מטעם משרד המשפטים, המודיע על רישומה בפנקס המפלגות. מעניין אילו אותיות יינתנו לה, והאם מספר בוחריה יעלה על עשרת מייסדיה, רובם ככולם מתנחלים.
ומה דעתכם על מפלגת "בראשית פועלים למען ישראל יהודית ודמוקרטית"? הכתובת למעוניינים היא אצל אחד, איתן זליגר במזכרת-בתיה.
דוגמא שלישית: "מקום לכולנו מפלגת החיים". נו, זה כבר נשמע יותר טוב, במיוחד בימים חמים אלה, שכן אחת ממטרותיה היא "התמודדות עם משבר האקלים על בסיס עקרונות של צדק חברתי". ובכן, מי שבעד צינון הטמפרטורות – זו הכתובת.
אם לחזור למתמודדים עצמם, כלומר אלה ששואפים להגיע בכל מחיר לכנסת הבאה, עדיין נותרו מקומות פנויים במפלגות מרכז-שמאל, שזה מקרוב עלו על הבמה, וראש וראשונה להן היא "ישר" בראשות גדי אייזנקוט. לפי כמה מהסקרים, הפופולריות שלו נוסקת לכדי שיוויון ומעלה עם נתניהו, אלא שבעוד אשר בליכוד יש מצוקת מקומות– מפלגה גדולה ועשרות מתמודדים חדשים שנאבקים על מקומות ריאליים בה – אצל "ישר" אפשר למנות כמה שמות בטוחים, אבל מי באמת יאיישו את שפע המקומות (בסקרים כמובן) – עדיין אין לדעת. ולא הזכרנו את מצע המפלגה ה"ישרה". יש מסמך כזה? האם הסעיף הבלעדי הוא – רל"ב?
יש המשווים את הליכוד למפא"י בעת גסיסתה. ישנם סימנים דומים של "יושן" ו"הסתאבות" בליכוד, אבל דומה שעוד מוקדם לסתום את הגולל על שלטונה. במיוחד אם תשכיל לרענן את שורותיה ולהציג פנים חדשות, צעירים שמחוברים לשטח, מהדור שלאחר ה-7 באוקטובר.
בכנס פוליטי של הליכוד בשבוע שעבר ברמת-גן כמעט לא ראיתי בקהל פנים חדשות. היה שם הבייס המוכר, שהירבה למחוא כפיים לשר הביטחון, ישראל כץ, שטרח לבוא לבית פרטי בשכונה ולספר בשפה קולחת על הישגי הממשלה, צה"ל וזרועות הביטחון. בחדווה הוא דיבר על עשרות החוות שקמות ביו"ש ועל שלוש התנחלויות שעתידות לקום מחדש בצפון הרצועה, ליגלג על האופוזיציה: זוכרים את המחיקון שעשתה מפא"י לטלוויזיה בצבע בזמנה? עכשיו השמאל והתקשורת מנסים לעשות מחיקון להישגי הממשלה.
את 7 באוקטובר לא הזכיר.
שר הביטחון מדלג ביומיום בין שתי מערכות, זו הצבאית וזו הפוליטית, בין משרד הביטחון וחזיתות הלחימה לבין כנסים ליכודיים, שבהם הוא מבקש תמיכה בפריימריז. פיו מלא שבחים לנתניהו, והוא מסמן עצמו כיורשו, אם וכאשר ביבי יחליט לפרוש. כמובן, זה לא יקרה לפני הבחירות.
ב-27 באוקטובר הרשימות ההזויות יתאדו ועימן ירדו לטמיון אלפי קולות. מנגד, המספידים את הליכוד ונתניהו עוד יבלעו כובעיהם.
יוסי אחימאיר
מוטי הרכבי
המדען היהודי הגדול יונה סאלק
הפעם פוסט שאינו פוליטי. נחשפתי לאחרונה ביו-טיוב לסרטון על המדען היהודי הדגול, יונה סאלק, שפיתח את החיסון למחלת הפוליו (קראנו למחלה אז שיתוק ילדים) והחלטתי לשתף.
יונה סאלק נולד ב 1914 להורים יהודים שעלו מאוקראינה לארה״ב. נולד וגדל בניו יורק (בוויקיפדיה בגירסה בעברית שכחו לציין שיונה סאלק יהודי בגירסה באנגלית רשום שהוא יהודי), בניגוד לוויקיפדיה יונה סאלק מעולם לא הסתיר את יהדותו, ביקר בישראל ואף פגש את דוד בן גוריון.
מחלת הפוליו (כזכור שיתוק ילדים) הופיעה בתחילת המאה ה-19. המחלה תקפה בעיקר ילדים אבל לא רק. רוב הנדבקים הפכו למשותקים לכל החיים במקרה הטוב, או לא שרדו במקרה הפחות טוב. המחלה היתה חשוכת מרפא ולנדבקים זה היה פסק דין סופי. בתחילת שנות ה-50 התפרצה המחלה לממדי מגיפה. אלפי ילדים בארה״ב, בישראל וברחבי העולם נדבקו במחלה. המגפה הפכה לאימת ההורים בכל העולם. המגיפה הופיעה בעיקר בקיץ והורים בכל העולם מנעו מילדים ללכת לבריכות שחייה ומחנות קיץ. כילד המחלה זכורה לי היטב. היכרתי ילדים שנדבקו והפכו לנכים לכל חייהם. החולה המפורסם ביותר במחלת הפוליו היה נשיא ארה״ב רוזוולט שנדבק במחלה בגיל 39 ונשאר משותק לכל ימי חייו.
יונה סאלק הצליח לפתח חיסון שהיה מבוסס על וירוס מומת. כדי להוכיח שהחיסון עובד ולא מסוכן, יונה סאלק חיסן תחילה את עצמו, אשתו וילדיו. כשהתברר שהחיסון עובד יונה סאלק הפך לגיבור בארה״ב ובעולם כולו. כשהחיסון הופק באופן מסחרי, שאלו את יונה סאלק למי שייך הפטנט. והתשובה הייתה הפטנט שייך לכולם (to the people). מעריכים שערך הפטנט היה לפחות 7 מיליארד דולר. סאלק מעולם לא קיבל כל תמורה כספית עבור החיסון. זכור לי היטב את היום שהחיסון הגיע לישראל. אימי פרצה בבכי. החשש מהמחלה לא נתן מנוח לשום אם בעולם.
מכון יונה סאלק הוקם לכבודו בסן דייגו קליפורניה. מכון שהפך מהמובילים בביולוגיה מולקולרית, גנטיקה, מדעי המוח ועוד. המכון נוהל על ידי יונה סאלק עד יום מותו. היתה לי הזכות לבקר במכון מיספר פעמים ואין מילים לתאר את הארכיטקטורה והיופי המרהיב של המקום.
בהמשך פותח חיסון נוסף של החיסון על ידי ד״ר סייבין שמבוסס על וירוס מוחלש. שני החיסונים הצליחו להדביר את המחלה הנוראית וכיום המחלה לא קיימת.
בעקבות מלחמת ששת הימים, כשישראל נכנסה לעזה, התברר שמחלת הפוליו משתוללת בעזה. כל הניסיונות לעצור אחת המגיפה על ידי חיסון סאלק או חיסון סייבין לא צלחו. ישראל פיתחה חיסון מיוח
ד שהיה מבוסס על שני החיסונים והצליחה לעצור את המחלה גם בעזה.
מוטי הרכבי
עמנואל בן סבו
הפשיזם החדש
הם אינם מסתובבים עם חולצות חומות, אינם מניפים את דגלי הדיכוי, אינם עוצרים אנשים במחשכים ומניחים כיסויי ראש על ראשי מתנגדי השלטון בסמטאות אפלות, בדרך לצינוק, הם אינם עוצרים עיתונאים, אנשי רוח, שוללים את זכות הדיבור, הזכות למחשבה עצמאית.
הפשיסטים החדשים נוהגים באופן מתוחכם הם אינם לובשים חולצות חומות, אינם מנופפים בידיים קפוצות, הם רק מניפים את דגל האומה המחולל על ידם, מנכסים לעצמם מילים גבוהות המנותקות מהווייתם ת"ק פרסה, מלהגים על זכויות אדם, על חרות וצדק, על דמוקרטיה וחופש, על ליברליות ונאורות.
הם מקימים עמותות ואגודות למען.., זכויות... חלקן ממומנות על ידי מדינות זרות וארגוני שמאל, מחלקים אותות, מדליות, גביעים ופרסים אלה לאלה, הם, מיעוט מובהק הצודק תמיד, אשר אבוי למי שיעז לסטות מהשורה, לחשוב עצמאית, להטיל ספק.
גם למדינת ישראל בת ה-78 יש פאשיסטיים משלה, ישנם גורמים בחברה הישראלית המגלים מאפיינים המזכירים דפוסים פשיסטיים.
פשיסטים המבטיחים לסגור ערוצי תקשורת, לדכא אוכלוסיות שלמות, להקים מחנות חינוך מחדש, לסגור מכינות, לדכא בעלי חשיבה עצמאית באקדמיה, לעצור עיתונאים, להדיח ראשי מוסד, שב"כ, מפכ"ל, לייצר דה לגיטימציה לתוצאות הבחירות, לפרק התיישבות חלוציות, לעקור יהודים מביתם.
הפשיסטים החדשים מעודדים אלימות, מעודדים סרבנות, מעודדים מרי אזרחי, מעודדים מלחמת אחים, מעודדים היפרדות, מעודדים בריונות רחוב, מעודדים אכיפה בררנית, מעודדים אי שיווין בפני החוק, מעודדים חסימות כבישים, צייד נבחרי ציבור, מעודדים הפיכה.
הפשיזם הוא אידאולוגיה פוליטית שהתפתחה בראשית המאה הקודמת, בעיקר כתגובה למשברים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים שלאחר מלחמת העולם הראשונה.
הפשיזם צמח באיטליה. בשנת 1919, מייסדו הוא בניטו מוסוליני אשר יסד את "אגודות המאבק", אשר מהן התפתחה התנועה הפשיסטית.
בשנת 1922, לאחר "המצעד על רומא", מונה מוסוליני לראש ממשלת איטליה והקים בהדרגה משטר דיקטטורי.
המונח "פשיזם" נגזר מהמילה הלטינית fasces, אגודת מוטות שבמרכזה גרזן, סמל רומי קדום שייצג סמכות, כוח ואחדות.
הפשיסטים הראשונים היו תומכיו של מוסוליני באיטליה, הם כללו את יוצאי הצבא ממלחמת העולם הראשונה, לאומנים קיצוניים, צעירים שחשו תסכול מהמצב הכלכלי והפוליטי.
מאז מוסוליני התפתחו תנועות בעלות מאפיינים דומים גם במדינות אחרות הדוגמה המובהקת היא גרמניה בה עלתה המפלגה הנאצית בראשות אדולף היטלר.
הנאציזם נחשב לזרם נפרד אך קרוב לפשיזם, משום שהוסיף לו מרכיב מרכזי של גזענות ביולוגית ואנטישמיות.
את הפשיזם ניתן לזהות באמצעות שילוב של מאפיינים כמו, לאומנות קיצונית, המעמידה את האומה מעל הפרט.
הצגת המנהיג כדמות שאין לערער על סמכותה, דחיית הדמוקרטיה הליברלית, החלשת הפרדת הרשויות, השתקה ודיכוי מתנגדים שימוש באלימות, הפחדה, צנזורה ומעצרים.
הפשיזם מאופיין בשליטה במוקדי הכוח וההשפעה בתקשורת ובתעמולה, הנדסת ועיצוב דעת הקהל באמצעות מסרים אחידים.
ונדמה כי האפיון המובהק של פשיזם הוא בזיהוי אויבים פנימיים וחיצוניים והאשמתם בבעיות המדינה.
פשיזם אינו מתחיל במחנות ריכוז או במלחמות, לעיתים קרובות הוא מתחיל בתהליכים הדרגתיים של החלשת מוסדות דמוקרטיים, טיפוח פולחן מנהיג, דה לגיטימציה של יריבים, דה הומניזציה, השתקה, שליטת עריצות המיעוט במוקדי הכוח וההשפעה, העדפת כוח על פני דיון ציבורי.
אל מול רוחות הפשיזם המנשבות בקרב חלקים בחברה הישראלית אל מול הרוחות הרעות, המסוכנות והמסכנות את המדינה, ביטחונה ואזרחיה אל מול רוחות הזעם הבלתי נשלט המאיימות לפרק את החוסן החברתי, את הלכידות המהווה מכנה משותף לקיומו של עם הנצח, אל מול הרוחות הרעות מתייצבות רוחות ממלכתיות, רוחות של אחדות, רוחות של חיבורים ותקווה.
עמנואל בן סבו
אורי הייטנר
1. רפורמה קונסטרוקטיבית בהסכמה רחבה (א')
אחד מערבי הזיכרון לרבין, לפני כעשרים שנה, שאותו ארגנתי כבכל שנה בתפקידי כמנהל מתנ"ס הגולן, הוקדש למחלוקת על האקטיביזם השיפוטי. איני זוכר מי היו כל הדוברים ברב-שיח בהנחייתי. שניים מהם היו שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר והעיתונאי בן דרור ימיני, מהמבקרים החריפים ביותר של המערכת ושל האקטיביזם השיפוטי.
כשדורנר הגיעה, היא אמרה שלא הבינה שזה פאנל ולא הרצאות והיא אינה מוכנה להשתתף בפאנל אחד עם בן דרור ימיני. היא לא רוצה להתווכח איתו. באיזו עוינות היא הזכירה את שמו. ניסיתי לשכנע אותה, התנצלתי על "אי ההבנה" כביכול, אמרתי לה שלא נעים, והקהל בא לזה ואיך אלבין את פניו של בן דרור. שום דבר לא עזר. היא מוכנה להרצות בנפרד מהפאנל או שלא תשתתף. בלית ברירה, לקחתי את בן דרור הצידה, בהיסוס מגומגם הסברתי לו את המצב, והוא הגיב באבירות: "אורי, הכול טוב. אין לי בעייה. אם אינה רוצה, זה בסדר מבחינתי, שתרצה בנפרד." כשהלכתי לספר לה על כך היא הקדימה ואמרה: "עזוב, זה בסדר. אני אשתתף בפאנל." והכול בא על מקומו בשלום.
מדוע אני מספר זאת? כי דליה דורנר לא הייתה לבד. היא יצגה את המיליה המשפטי, בדה-לגיטימציה לכל ביקורת, לזלזול בכל דעה אחרת, בראיית כל מי שאינו מתיישר עם הקו, כאוייב המשפט. בתחושת ההיבריס של מי שיודעים הכול וחסינים מביקורת. כזו היתה ההתנפלות של מערכת המשפט נגד מינויו של פרופ' דניאל פרידמן לשר המשפטים. ואולי הביטוי הבוטה ביותר לכך היה סירובו של נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק לצרף לבית המשפט העליון את ענקית המשפט פרופ' רות גביזון, בטענה ש"יש לה אג'נדה", ולמעשה כיוון שהאג'נדה שלה אינה האג'נדה שלו, שכל המערכת התיישרה לפיה.
גם אני הייתי מבקר חריף של האקטיביזם השיפוטי, וכתבתי על כך עשרות מאמרים לאורך השנים. זו עמדתי מאמצע שנות ה-90, הרבה לפני שהיה זה בון-טון לצאת נגד מערכת המשפט. עם השנים הזדהיתי עם עמדות שהשמיעו גביזון, נשיא בית המשפט העליון בדימוס לנדוי, פרידמן, פרופ' שלמה אבינרי, פרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' מני מאוטנר, בן דרור ימיני ואחרים, שיצאו נגד האקטיביזם. זאת, לצד כבוד רב והערכה רבה שרחשתי לשופטים ובראשם לברק. התנגדתי לדרכו של ברק, שאותה למד מבגין – אבי האקטיביזם השיפוטי, או בלשונו "עליונות המשפט", שבאה לידי ביטוי באמירות כמו "הכול שפיט", "מלוא כל הארץ משפט", "גם השאלה אם לאגף מימין או משמאל עומדת לביקורת שיפוטית" וכד'. קראתי והכרתי את הנימוקים לתפיסה הזאת, בכתבי בגין ואהרון ברק ובמאמריהם של משה נגבי ואחרים; היה בהם היגיון רב ולא מעט צדק, אך לא השתכנעתי שזו הדרך הנכונה. התנגדתי מאוד לפסיקות, כמו פסק דין קעדאן, וגם בהתערבות בג"ץ שבה לא נפסלו חוקים, אך בעצם ההתערבות ראיתי שגיאה.
מעבר לביקורת לגופו של עניין, טענתי שהדרך הזאת תפגע במערכת המשפט, במעמדו של בג"ץ ובאמון הציבורי בו. כל המבקרים שהזכרתי כאן ואחרים הזהירו מפני התוצאה הזאת. הביקורת נבעה מרצון במערכת משפט חזקה, הנהנית מאמון ציבורי רב, שיאפשר לה להוות אחת משלוש רשויות השלטון, שמנהלת מערכת של איזונים ובלמים עם הרשויות האחרות.
לא. איני מתיימר לטעון שניבאתי את המהפכה המשטרית. גם בסיוטיי השחורים ביותר לא חלמתי על ניסיון לרסק את מערכת המשפט ולהשתלט עליה. לא העליתי על דעתי פוטש של הממשלה – אי מילוי פסיקות בג"ץ. לא חלמתי אפילו על רמה כזו של הסתה, הכפשה, דה-לגיטימציה ושקרים על מערכת המשפט. לא דמיינתי את הפצת הקונספירציה המטורללת על ה"דיפ-סטייט", מפי ראש הממשלה ושריו.
אך גם בפגיעה באמון הציבורי ובמעמדו של בג"ץ, ברמה שנראית היום מתונה, ראיתי סכנה גדולה, וניסיתי להזהיר מפניה. למרבה הצער, המערכת היתה אטומה לביקורת. כל אותם אישים שהזכרתי כמבקרי המערכת, התנגדו ומתנגדים בתוקף למהפכה המשטרית. אין לי ספק שאילו השופט לנדוי ורות גביזון היו בין החיים, התנגדותם למהפכה לא הייתה שונה מזו של ימיני, פרידמן, ואבינרי.
בעשרים השנים האחרונות, חל שינוי משמעותי בהרכב בית המשפט העליון. השינוי החל בתיקון סער, שחייב רוב מיוחד בוועדה למינוי שופטים לצורך מינוי שופטים לעליון. כך, נשבר המונופול שהיה בידי קבוצה אחת בבחירת השופטים, והשופטים נבחרים בהסכמה בין הצדדים, מתוך שיג ושיח ופשרות הדדיות. בסיטואציה הזו, שתי קדנציות של שרי משפט מעולים, איילת שקד וגדעון סער, יצרו מתוך דיאלוג והסכמה הרכב פלורליסטי ומגוון, שבו מחצית השופטים הם שמרנים, מאסכולת גביזון, שברק חסם.
והנה – פרדוקס. דווקא בית המשפט השמרני ביותר בתולדות המדינה, התערב יותר מכל הרכב אקטיביסטי בביקורת על חקיקה, על החלטות ממשלה ועל מינויים. ועוד פרדוקס – דווקא בכהונת הממשלה העוינת ביותר את בית המשפט העליון, רבים מהמבקרים החריפים של בית המשפט בעשרות השנים האחרונות, התייצבו להגנתו. הפתרון לשני הפרדוקסים אחד – הממשלה הלעומתית קיבלה החלטות בלתי חוקיות, מינתה מינויים בלתי חוקיים והובילה לחקיקת חוקים בלתי חוקתיים בעליל, שגם ההרכב השמרני ביותר אינו יכול לאשר. לדוגמה, גם הרכב של 15 שופטים אולטרה שמרנים יפסול פה אחד את החוק הבלתי חוקתי שעל פיו אין לאכוף את החוק על עריקים מצה"ל, אם הם חרדים. מבחינת יריב לוין וחבר מרעיו, השופטים השמרנים הם אוייב. הוא אינו רוצה שופטים אלא שפוטים, עושי דברה של הממשלה.
אני מאמין שבעוד שלושה חודשים תהיה לנו ממשלה אחרת, ממשלת תקווה ושינוי. והיא תעמוד בפני מבחן גדול. איך היא תנהג בסוגיה המשפטית, המשטרית? האם היא תנהג כמו הממשלה הנוכחית – תטען שהיא הרוב ולכן היא תעשה מה שהיא רוצה, תרמוס את העמדה האחרת ותנצל את הקדנציה שלה כדי להתבצר, להתחפר ולגונן על התפיסה המשפטית הפונדמנטליסטית בנוסח מאמריו של פרופ' קרמניצר ב"הארץ". האם תנסה לעגן בחוקה את הקו המנוכר לכאבי רבים מאוד בציבור הישראלי, על חודו של קול? האם היא תמשיך, בתורה, בהרס החברה הישראלית, בהעמקת הקרע והשסע החברתי? או שמא היא תהיה ממשלת אחריות לאומית, שתוביל בעצמה רפורמה משפטית משטרית קונסטרוקטיבית ותנסה לגבש סביבה הסכמה פוליטית וציבורית רחבה ביותר?
בבסיס המהפכה המשטרית, עמדה ביקורת נכונה וצודקת על מערכת המשפט. הבעייה היא, שדרכו של יריב לוין היתה להתמודד עם המיגרנות באמצעות עריפת הראש. אילו הצליח, זה היה אסון לאומי. גם מה שהצליח הרה אסון. אבל המיגרנה היא אמיתית. הבעיות אמיתיות. וחייבים להתמודד אתן ולתת להן פתרון, שונה בתכלית מהפתרונות של המהפכה המשטרית.
בחלקו השני של המאמר, אציג קווי מתאר לרפורמה קונסטרוקטיבית בהסכמה רחבה.
אורי הייטנר
2. צרור הערות 2.8.26
* כישלון חרוץ – כמעט שלוש שנים אחרי טבח 7 באוקטובר חמאס על הרגליים, חמוש, משתקם, ממלא את השורות ושולט ללא מיצרים בעיר עזה ובכ-30% משטח הרצועה.
זה כישלון מדיני וביטחוני חרוץ של ישראל, של ממשלת ישראל, של רוה"מ.
מי היה מאמין ב-8 באוקטובר שזה יהיה המצב אחרי כשלוש שנים. אסור שזו תהיה תוצאת הטבח. המלחמה הזאת חייבת להסתיים במיטוט חמאס – ירידתו מהשלטון ופירוזו מנשקו, כולל הנשק הקל.
זה לא כישלון מוחלט. בכלל, כדאי להימנע מהלהג על מוחלטות. יש גם הישגים רבים ומשמעותיים. צה"ל שולט על כ-70% משטח הרצועה וממשיך לחסל בשיטתיות את האשמים בטבח 7 באוקטובר ובהחזקת החטופים. חמאס חטף מכות קשות במלחמה, איבד את שידרת הפיקוד שלו, והוא חלש בהרבה מכפי שהיה ב-7 באוקטובר. כפי שיש להצביע על הכישלונות, ראוי להצביע על ההצלחות.
חשיבות השליטה על רוב הרצועה, אינה עצם השליטה. אין לנו אינטרס לשלוט בעזה. אחרי מיטוט חמאס אני בעד נסיגה מרוב הרצועה, שתהיה בשלטון אזרחי של הפלשתינאים עם חופש פעולה ביטחוני של ישראל. החשיבות של השליטה על השטח היא יצירת לחץ כבד על עזה כדי להביא למיטוט חמאס ולהיות נקודת פתיחה טובה לחידוש המלחמה למיטוט חמאס.
אולם האפקטיביות של השליטה על השטח היא בעמידה מוחלטת על העיקרון של שיקום תמורת פירוז, כלומר בלי פירוז לא תהיה אפילו התחלה של שיקום. הפעלת הלחץ צריכה להתבטא באי הזרמת סיוע לרצועה זולת ההכרח ההומניטרי, והיום ישראל מאפשרת הכנסת 600 משאיות ביום, פי שלושה מן הדרוש.
ועכשיו, תמורת צילום של נתניהו עם טראמפ לפני הבחירות, הממשלה התקפלה והחליטה להכניס את מועצת החלום לרפיח, בלי פירוז. זה הלקח מ-7 באוקטובר?
אף פעם לא התרשמתי מההתרברבות על ניצחון "מוחלט". אבל על ניצחון אסור לוותר.
(הערה זו נכתבה טרם הדיווחים על התגבשות הסכם עם חמאס).
* אם – אם אכן חמאס יתפרק מנשקו, יהיה זה הישג גדול. יהיה זה ניצחון ישראלי במלחמה.
הדגש במשפט זה הוא על המילה "אם".
בראש ובראשונה יש לוודא שמדובר בפירוק מוחלט מכל נשק, כולל רובים ואקדחים. הטבח נעשה בקלצ'ניקובים ובהם חמאס משליט את שלטונו בעזה.
שנית, ישראל, ואך ורק ישראל, תפקח על פירוק הנשק, ורק אישור של ישראל שהפירוק אכן בוצע, יהווה אישר שחמאס מילא את חלקו.
שלישית, הנשק לא יימסר בשום אופן לפיקוח פלשתינאי ולא יישאר ברצועת עזה, אלא יימסר רק לגורם שישראל תאשר.
רביעית, עד השלמת פירוק חמאס ישראל לא תיסוג מאף שעל ולא יחל השיקום.
חמישית, הנסיגה הישראלית לא תהיה בשום אופן לקווי 7 באוקטובר, ובידי ישראל יישאר פרימטר משמעותי.
הבעייה המרכזית בהסכם, שנחתם אשתקד, הוא הכנסת כוח רב לאומי לרצועה. ישראל חייבת לעמוד על חופש פעולה ביטחוני מלא ברצועת עזה, במודל של אזורי A ו-B ביו"ש, כלומר שלטון אזרחי פלשתינאי ושליטה ביטחונית ישראלית. יהיה קשה מאוד לפעול באזור שיש בו כוחות זרים, הכפופים למועצת החלום הכוללת את האויב הטורקי והאויב הקטארי, מהמרים באויבינו. כיוון שהכוח הזה מעוגן בהסכם, יהיה קשה לשנות זאת, אך אם ישראל תרד מהעץ של ההתנגדות לשלטון אזרחי של רש"פ, הדבר אפשרי.
(הערה זו נכתבה לפני שמועצת השלום הציגה את מתווה ההסכם).
* כניעה – ה"הסכם" של מועצת השלום הוא כתב כניעה של ישראל.
על ממשלת ישראל לדחות באופן גורף את ההסכם. על האופוזיציה להבהיר שאם ההסכם ייחתם הוא לא יחייב אותה כשתעלה לשלטון.
משמעות ההסכם הוא ניצחון מוחלט לטבח 7 באוקטובר.
* החדשות הטובות והרעות – החדשות הטובות – הושמדה רשת מנהרות חיזבאללה ברכס הבופור.
החדשות הרעות – לא היו בהן מחבלים.
* על מה הבחירות –טרם החלטתי למי אצביע בבחירות. מה בוער? יש עוד כמעט שלושה חודשים.
אבל בטוח שלא אצביע לראש ממשלת 7 באוקטובר, לא אצביע לממשלת 7 באוקטובר ולא אצביע למפלגה שהיתה בקואליציית 7 באוקטובר.
בקיצור – לא אצביע ל-7 באוקטובר.
* דבר הפריץ – אילו טראמפ הביע תמיכה בנתניהו בבחירות, הליכוד היה יוצא מגדרו בחגיגות ניצחון. כיוון שהוא נמנע מכך, יריביו צוהלים.
ותי, לעומת זאת, ממש לא מעניין במי נשיא ארה"ב תומך בבחירות בישראל. ככל הידוע לי, אין לו זכות הצבעה.
איזו נמיכות קומה יש ברצון של מועמדים בישראל לקבל תמיכה מהפריץ.
צדק המנהיג הציוני שמריהו לוין: קל יותר להוציא את היהודים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מהיהודים.
* משתכנז – אם מכונת הרעל כבר מתעסקת בגדי איזנקוט כמשתכנז ומפנה עורף ל"מרוקאיות" שלו כדי לשאת חן בעיני האליטות, זה סימן שהם מ-פ-ח-דים. הם מ- פ-ח-דים.
אגב, איזנקוט אינו מרוקאי. הוא יהודי, ישראלי, שהוריו עלו לארץ מגלות מרוקו. העדתיות היא גלותיות.
* סכנה –מה ההגדרה המדעית לשלמה קרעי?
אדם מסוכן.
* עוד כנופייה בן גביריסטית – אני לא מתרגש יותר מדי מכך שראש השב"כ "הכשיר" כנופייה כהניסטית, ולא רק כיוון שלא הוא קובע, אלא ועדת הבחירות המרכזית, והפוסק העליון הוא בג"ץ, אלא כיוון שאין באמת עילה לפסול אותם אחרי ההכשרה של כנופיית בן גביר. אם יפסלו אותם, יש להם כל הסיבות שבעולם לטעון על חוסר שוויון ועל איפה ואיפה.
אם כל חטאת היא הכשרת כנופיית בן גביר, והכתם הזה הוא לדיראון עולם על מצחו של בג"ץ, בהחלטה האקטיביסטית ביותר בתולדותיו.
ובסופו של דבר, לא נורא אם תרוץ עוד כנופייה בן גביריסטית, שלא תעבור את אחוז החסימה, ותיקח קולות מכנופיית בן גביר.
* צל כבד – פרשת "הצל" החדשה היא תוצאה ישירה של מינוי [---]ע לשר לביטחון פנים.
* תקלה שצריך לתקן – האירוע שבו ביביריון הטריד את מוני מושונוב קשישא ברחוב, ותהה בנימוס מאיים איך זה שהוא עוד חי ולמה הוא וחבריו עוד חיים, הוא מזעזע.
מה שמזעזע שבעתיים, הוא התמיכה שמעשה הביביריונות הבזוי הזה מקבל בבייס. איזה "דמוקרט" כתב, שהם תוקפים את ביבי ב"זהו זה" אז אין להם זכות "להתבכיין".
כי זאת הדמוקרטיה הביביסטית. אין מקום לסאטירה. אין מקום לביקורת על המנהיג העליון. ומי שמטיח ביקורת במנהיג העליון, מותר לביביריונים להתנכל לו, ואין לו זכות להתבכיין. וראוי לתמוה איך זה שהוא עוד חי אחרי גיל 70. גם את התקלה הזאת צריך לתקן.
* שאלות לאהוד בן עזר – לטענתך, נעמה לזימי היא פוליטיקאית מסוכנת בשל תמיכתה בעלילת הדם על חטיפת ילדי תימן.
מכך, שמי שתומך בעלילת הדם על חטיפת ילדי תימן הוא פוליטיקאי מסוכן.
בנימין נתניהו, כפי שהוכחתי כאן בציטוטים, תומך אף הוא בעלילת הדם (אגב, לדעתי הוא לא באמת מאמין לה, אלא משתמש בה בציניות לאינטרסים הפוליטיים האישיים שלו). מכאן, שנתניהו הוא פוליטיקאי מסוכן.
פוליטיקאי מסוכן שהוא ראש ממשלה – מעצם הכוח שבידיו הוא מסוכן יותר.
מדוע, אם כן, אתה תומך בפוליטיקאי מסוכן ומעריץ אותו?
* אין חיסיון – בעקבות רשומה שבה הזכרתי את עלילת ילדי תימן, נשאלתי: אם זו עלילה, למה יש עדין חיסיון על המסמכים? מה יש להם להסתיר?
ובכן, ראשית, החיסיון אינו על המסמכים הספציפיים הללו, אלא חיסיון של 70 שנה על כל מסמך.
אולם ב-2016 החליטה הממשלה להסיר את החיסיון על כל המסמכים הקשורים לפרשה. אין עוד כל חיסיון.
שמונה שנים חלפו מאז, ולא נמצא ולו מסמך אחד המאושש את העלילה. כפי שבכל השנים הללו לא נמצא ולו "חטוף" אחד, שחרחר עם חזות תימנית שגדל במשפחה "אשכנזית" בארץ ובחו"ל, שעונה על פרטי העלילה.
במקרה הזה באמת אין כלום, כי לא היה כלום.
[אהוד: נכון, אין כלום! אבל אתה באיוולתך ממשיך לתמוך בנעמה לזימי וללכלך על ביבי שרק הסכים לחקירת הנושא].
* בימי כיליון ומרד – לפני כשלושים שנה קראתי בשקיקה את ספרו של אנטק צוקרמן, סגן מפקד ארגון אי"ל במרד גטו ורשה, "שבע השנים ההן". הספר עשה עליי רושם עצום, וחיזק את הערצתי לאותם גיבורים. כתבתי עבודה סמינריונית על הספר, בקורס על השואה במכון ליהדות בת זמננו באוניברסיטה העברית.
כבר אז התכוונתי לקרוא את ספרה של אשתו, צִבְיָה לובֶטקין, ממנהיגות המרד – "בימי כיליון ומרד", אך משום מה לא עשיתי כן. לאחרונה קראתי את הביוגרפיה המשובחת של צביה ואנטק מאז העלייה לארץ, "כל השאר הוא אלמוות" מאת שרון גבע והשתתפתי בכנס לציון 80 שנה ל"ועידת צביה", ועידת הקיבוץ המאוחד ביגור, שם במשך יומיים סיפרה את סיפורה בשואה, סיפור המחתרת והמרד, וכעת קראתי את "בימי כיליון ומרד".
ביה לא כתבה את הספר. היא לא כתבה את סיפורה וזיכרונותיה. הספר, שיצא שנה אחרי מותה (1978), הוא תמלול סיפורה בוועידה. היא עלתה לארץ ימים אחדים קודם לכן, ובעברית רהוטה ריתקה את קהל האלפים במשך יומיים.
הספר מרתק. התקשיתי להניחו מידי. הוא מספר את סיפור תנועת דרור והמחתרת, עוד תחת הכיבוש הסובייטי בתחילת המלחמה, לאחר הכיבוש הגרמני וקיבוץ היהודים בגטו, הפעילות החינוכית והתרבותית שאירגנה התנועה במחתרת בגטו ורשה, ההכרה במהות השואה ובהכרח להילחם, מרד ינואר ומרד אפריל, היציאה מן הגטו בתעלות הביוב, ההשתתפות במרד הפולני. ודברי סיכום של צביה, שבהם היא מתארת את מהות החברות בתנועה, בקולקטיב, כמה שנתן את הכוח ליטול אחריות, להתריס, לקום ולמרוד.
ספר מטלטל. הערצתי לצביה ולאותם בני נוער גיבורים אדירה.
אגב, נכדתה של צביה, רוני צוקרמן, היא טייסת הקרב הראשונה בחיל האוויר. יש משהו בגֶנים האלה.
* התנועה – "התנועה. הקיבוץ באמנות הישראלית" היא תערוכה במוזיאון רמת גן המציגה פנורמה רחבה של האמנות הפלסטית בתנועה הקיבוצית לתולדותיה. האוצר – יניב שפירא מקיבוץ יזרעאל. תערוכה יפה, מרשימה ומלמדת.
ביום שישי נערך כנס במוזיאון, לסיום שנת הפעילות של פורום חוקרי הקיבוץ, שבו אני חבר, שכלל סיור בתערוכה, ברכות ופאנלים של אוצרים ושל אמנים.
היה בוקר מרתק. עונג שבת.
* גיבורות – "גיבורות" היא תערוכה במוזיאון העיצוב בחולון, המציגה את חוסן הנשים בעורף במלחמת העולם השנייה, באמצעות האופנה; השמירה על הנשיות בתנאים הקשים של המלחמה.
חלק מהמוצגים הם מן השואה, מהמחנות – אפילו בתנאי התופת הללו נשים אלתרו בתנאים בלתי אפשריים ותוך סיכון חיים, אמצעים לשמירה על הנשיות. הוצגו תחליפים מאולתרים ליצירת ביגוד והנעלה יפים בתנאי מחסור בחומרי גלם כמו עור, במדינות המערב במלחמה. למדתי בתערוכה שהיטלר סלד מאודם אדום והייתה אופנה מתריסה בארה"ב ובאירופה של איפור באודם אדום בוהק כהתרסה.
אופנה כשלעצמה אינה מתחומי העניין שלי, אך ההיסטוריה של האופנה היא אמצעי להבנת היסטוריה תרבותית וסוציולוגית, ולכן התערוכה עניינה אותי מאוד.
ויש בתוכה תערוכת משנה – גיבורות "חרבות ברזל". תערוכה המספרת את סיפורן של נשים גיבורות בשבעה באוקטובר ובמלחמה. להצדיע להן!
* ביד הלשון: צומת השריון – צומת השריון בגולן, הוא המפגש בין כביש 91 המוליך מגשר בנות יעקב עד צומת זיוון עם כביש 978 המוליך למסעדה ויער אודם.
השם מנציח את לוחמי השריון שבלמו באזור זה, בקרבות גבורה קשים ועקובים מדם, את הצבא הסורי הפולש במלחמת יום הכיפורים.
שמו הקודם של הצומת היה צומת נפח, בשל סמיכותו לכפר נפח ולמחנה נפח, אולם כינוייו בידי החיילים והאזרחים היו צומת קישור לאו"ם וצומת העגבניה. למה קישור לאו"ם? כי במקום היתה ממוקמת מפקדת יחידת הקישור לאו"ם. ולמה צומת העגבניה? עד היום לא פגשתי מישהו שיודע לתת תשובה לשאלה.
לאחרונה הוקמו בסמוך לצומת חממות של קיבוץ מרום גולן, המגדל בהן עגבניות. אז הנה, אולי נוצרה סוף סוף תשובה בדיעבד, באיחור של חמישים שנה, לשאלה למה נקרא המקום צומת העגבניה.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
זה כישלון מדיני וביטחוני חרוץ של ישראל, של ממשלת ישראל, של רוה"מ.
מי היה מאמין ב-8 באוקטובר שזה יהיה המצב אחרי כשלוש שנים. אסור שזו תהיה תוצאת הטבח. המלחמה הזאת חייבת להסתיים במיטוט חמאס – ירידתו מהשלטון ופירוזו מנשקו, כולל הנשק הקל.
זה לא כישלון מוחלט. בכלל, כדאי להימנע מהלהג על מוחלטות. יש גם הישגים רבים ומשמעותיים. צה"ל שולט על כ-70% משטח הרצועה וממשיך לחסל בשיטתיות את האשמים בטבח 7 באוקטובר ובהחזקת החטופים. חמאס חטף מכות קשות במלחמה, איבד את שידרת הפיקוד שלו, והוא חלש בהרבה מכפי שהיה ב-7 באוקטובר. כפי שיש להצביע על הכישלונות, ראוי להצביע על ההצלחות.
חשיבות השליטה על רוב הרצועה, אינה עצם השליטה. אין לנו אינטרס לשלוט בעזה. אחרי מיטוט חמאס אני בעד נסיגה מרוב הרצועה, שתהיה בשלטון אזרחי של הפלשתינאים עם חופש פעולה ביטחוני של ישראל. החשיבות של השליטה על השטח היא יצירת לחץ כבד על עזה כדי להביא למיטוט חמאס ולהיות נקודת פתיחה טובה לחידוש המלחמה למיטוט חמאס.
אולם האפקטיביות של השליטה על השטח היא בעמידה מוחלטת על העיקרון של שיקום תמורת פירוז, כלומר בלי פירוז לא תהיה אפילו התחלה של שיקום. הפעלת הלחץ צריכה להתבטא באי הזרמת סיוע לרצועה זולת ההכרח ההומניטרי, והיום ישראל מאפשרת הכנסת 600 משאיות ביום, פי שלושה מן הדרוש.
ועכשיו, תמורת צילום של נתניהו עם טראמפ לפני הבחירות, הממשלה התקפלה והחליטה להכניס את מועצת החלום לרפיח, בלי פירוז. זה הלקח מ-7 באוקטובר?
אף פעם לא התרשמתי מההתרברבות על ניצחון "מוחלט". אבל על ניצחון אסור לוותר.
(הערה זו נכתבה טרם הדיווחים על התגבשות הסכם עם חמאס).
* אם – אם אכן חמאס יתפרק מנשקו, יהיה זה הישג גדול. יהיה זה ניצחון ישראלי במלחמה.
הדגש במשפט זה הוא על המילה "אם".
בראש ובראשונה יש לוודא שמדובר בפירוק מוחלט מכל נשק, כולל רובים ואקדחים. הטבח נעשה בקלצ'ניקובים ובהם חמאס משליט את שלטונו בעזה.
שנית, ישראל, ואך ורק ישראל, תפקח על פירוק הנשק, ורק אישור של ישראל שהפירוק אכן בוצע, יהווה אישר שחמאס מילא את חלקו.
שלישית, הנשק לא יימסר בשום אופן לפיקוח פלשתינאי ולא יישאר ברצועת עזה, אלא יימסר רק לגורם שישראל תאשר.
רביעית, עד השלמת פירוק חמאס ישראל לא תיסוג מאף שעל ולא יחל השיקום.
חמישית, הנסיגה הישראלית לא תהיה בשום אופן לקווי 7 באוקטובר, ובידי ישראל יישאר פרימטר משמעותי.
הבעייה המרכזית בהסכם, שנחתם אשתקד, הוא הכנסת כוח רב לאומי לרצועה. ישראל חייבת לעמוד על חופש פעולה ביטחוני מלא ברצועת עזה, במודל של אזורי A ו-B ביו"ש, כלומר שלטון אזרחי פלשתינאי ושליטה ביטחונית ישראלית. יהיה קשה מאוד לפעול באזור שיש בו כוחות זרים, הכפופים למועצת החלום הכוללת את האויב הטורקי והאויב הקטארי, מהמרים באויבינו. כיוון שהכוח הזה מעוגן בהסכם, יהיה קשה לשנות זאת, אך אם ישראל תרד מהעץ של ההתנגדות לשלטון אזרחי של רש"פ, הדבר אפשרי.
(הערה זו נכתבה לפני שמועצת השלום הציגה את מתווה ההסכם).
* כניעה – ה"הסכם" של מועצת השלום הוא כתב כניעה של ישראל.
על ממשלת ישראל לדחות באופן גורף את ההסכם. על האופוזיציה להבהיר שאם ההסכם ייחתם הוא לא יחייב אותה כשתעלה לשלטון.
משמעות ההסכם הוא ניצחון מוחלט לטבח 7 באוקטובר.
* החדשות הטובות והרעות – החדשות הטובות – הושמדה רשת מנהרות חיזבאללה ברכס הבופור.
החדשות הרעות – לא היו בהן מחבלים.
* על מה הבחירות –טרם החלטתי למי אצביע בבחירות. מה בוער? יש עוד כמעט שלושה חודשים.
אבל בטוח שלא אצביע לראש ממשלת 7 באוקטובר, לא אצביע לממשלת 7 באוקטובר ולא אצביע למפלגה שהיתה בקואליציית 7 באוקטובר.
בקיצור – לא אצביע ל-7 באוקטובר.
* דבר הפריץ – אילו טראמפ הביע תמיכה בנתניהו בבחירות, הליכוד היה יוצא מגדרו בחגיגות ניצחון. כיוון שהוא נמנע מכך, יריביו צוהלים.
ותי, לעומת זאת, ממש לא מעניין במי נשיא ארה"ב תומך בבחירות בישראל. ככל הידוע לי, אין לו זכות הצבעה.
איזו נמיכות קומה יש ברצון של מועמדים בישראל לקבל תמיכה מהפריץ.
צדק המנהיג הציוני שמריהו לוין: קל יותר להוציא את היהודים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מהיהודים.
* משתכנז – אם מכונת הרעל כבר מתעסקת בגדי איזנקוט כמשתכנז ומפנה עורף ל"מרוקאיות" שלו כדי לשאת חן בעיני האליטות, זה סימן שהם מ-פ-ח-דים. הם מ- פ-ח-דים.
אגב, איזנקוט אינו מרוקאי. הוא יהודי, ישראלי, שהוריו עלו לארץ מגלות מרוקו. העדתיות היא גלותיות.
* סכנה –מה ההגדרה המדעית לשלמה קרעי?
אדם מסוכן.
* עוד כנופייה בן גביריסטית – אני לא מתרגש יותר מדי מכך שראש השב"כ "הכשיר" כנופייה כהניסטית, ולא רק כיוון שלא הוא קובע, אלא ועדת הבחירות המרכזית, והפוסק העליון הוא בג"ץ, אלא כיוון שאין באמת עילה לפסול אותם אחרי ההכשרה של כנופיית בן גביר. אם יפסלו אותם, יש להם כל הסיבות שבעולם לטעון על חוסר שוויון ועל איפה ואיפה.
אם כל חטאת היא הכשרת כנופיית בן גביר, והכתם הזה הוא לדיראון עולם על מצחו של בג"ץ, בהחלטה האקטיביסטית ביותר בתולדותיו.
ובסופו של דבר, לא נורא אם תרוץ עוד כנופייה בן גביריסטית, שלא תעבור את אחוז החסימה, ותיקח קולות מכנופיית בן גביר.
* צל כבד – פרשת "הצל" החדשה היא תוצאה ישירה של מינוי [---]ע לשר לביטחון פנים.
* תקלה שצריך לתקן – האירוע שבו ביביריון הטריד את מוני מושונוב קשישא ברחוב, ותהה בנימוס מאיים איך זה שהוא עוד חי ולמה הוא וחבריו עוד חיים, הוא מזעזע.
מה שמזעזע שבעתיים, הוא התמיכה שמעשה הביביריונות הבזוי הזה מקבל בבייס. איזה "דמוקרט" כתב, שהם תוקפים את ביבי ב"זהו זה" אז אין להם זכות "להתבכיין".
כי זאת הדמוקרטיה הביביסטית. אין מקום לסאטירה. אין מקום לביקורת על המנהיג העליון. ומי שמטיח ביקורת במנהיג העליון, מותר לביביריונים להתנכל לו, ואין לו זכות להתבכיין. וראוי לתמוה איך זה שהוא עוד חי אחרי גיל 70. גם את התקלה הזאת צריך לתקן.
* שאלות לאהוד בן עזר – לטענתך, נעמה לזימי היא פוליטיקאית מסוכנת בשל תמיכתה בעלילת הדם על חטיפת ילדי תימן.
מכך, שמי שתומך בעלילת הדם על חטיפת ילדי תימן הוא פוליטיקאי מסוכן.
בנימין נתניהו, כפי שהוכחתי כאן בציטוטים, תומך אף הוא בעלילת הדם (אגב, לדעתי הוא לא באמת מאמין לה, אלא משתמש בה בציניות לאינטרסים הפוליטיים האישיים שלו). מכאן, שנתניהו הוא פוליטיקאי מסוכן.
פוליטיקאי מסוכן שהוא ראש ממשלה – מעצם הכוח שבידיו הוא מסוכן יותר.
מדוע, אם כן, אתה תומך בפוליטיקאי מסוכן ומעריץ אותו?
* אין חיסיון – בעקבות רשומה שבה הזכרתי את עלילת ילדי תימן, נשאלתי: אם זו עלילה, למה יש עדין חיסיון על המסמכים? מה יש להם להסתיר?
ובכן, ראשית, החיסיון אינו על המסמכים הספציפיים הללו, אלא חיסיון של 70 שנה על כל מסמך.
אולם ב-2016 החליטה הממשלה להסיר את החיסיון על כל המסמכים הקשורים לפרשה. אין עוד כל חיסיון.
שמונה שנים חלפו מאז, ולא נמצא ולו מסמך אחד המאושש את העלילה. כפי שבכל השנים הללו לא נמצא ולו "חטוף" אחד, שחרחר עם חזות תימנית שגדל במשפחה "אשכנזית" בארץ ובחו"ל, שעונה על פרטי העלילה.
במקרה הזה באמת אין כלום, כי לא היה כלום.
[אהוד: נכון, אין כלום! אבל אתה באיוולתך ממשיך לתמוך בנעמה לזימי וללכלך על ביבי שרק הסכים לחקירת הנושא].
* בימי כיליון ומרד – לפני כשלושים שנה קראתי בשקיקה את ספרו של אנטק צוקרמן, סגן מפקד ארגון אי"ל במרד גטו ורשה, "שבע השנים ההן". הספר עשה עליי רושם עצום, וחיזק את הערצתי לאותם גיבורים. כתבתי עבודה סמינריונית על הספר, בקורס על השואה במכון ליהדות בת זמננו באוניברסיטה העברית.
כבר אז התכוונתי לקרוא את ספרה של אשתו, צִבְיָה לובֶטקין, ממנהיגות המרד – "בימי כיליון ומרד", אך משום מה לא עשיתי כן. לאחרונה קראתי את הביוגרפיה המשובחת של צביה ואנטק מאז העלייה לארץ, "כל השאר הוא אלמוות" מאת שרון גבע והשתתפתי בכנס לציון 80 שנה ל"ועידת צביה", ועידת הקיבוץ המאוחד ביגור, שם במשך יומיים סיפרה את סיפורה בשואה, סיפור המחתרת והמרד, וכעת קראתי את "בימי כיליון ומרד".
ביה לא כתבה את הספר. היא לא כתבה את סיפורה וזיכרונותיה. הספר, שיצא שנה אחרי מותה (1978), הוא תמלול סיפורה בוועידה. היא עלתה לארץ ימים אחדים קודם לכן, ובעברית רהוטה ריתקה את קהל האלפים במשך יומיים.
הספר מרתק. התקשיתי להניחו מידי. הוא מספר את סיפור תנועת דרור והמחתרת, עוד תחת הכיבוש הסובייטי בתחילת המלחמה, לאחר הכיבוש הגרמני וקיבוץ היהודים בגטו, הפעילות החינוכית והתרבותית שאירגנה התנועה במחתרת בגטו ורשה, ההכרה במהות השואה ובהכרח להילחם, מרד ינואר ומרד אפריל, היציאה מן הגטו בתעלות הביוב, ההשתתפות במרד הפולני. ודברי סיכום של צביה, שבהם היא מתארת את מהות החברות בתנועה, בקולקטיב, כמה שנתן את הכוח ליטול אחריות, להתריס, לקום ולמרוד.
ספר מטלטל. הערצתי לצביה ולאותם בני נוער גיבורים אדירה.
אגב, נכדתה של צביה, רוני צוקרמן, היא טייסת הקרב הראשונה בחיל האוויר. יש משהו בגֶנים האלה.
* התנועה – "התנועה. הקיבוץ באמנות הישראלית" היא תערוכה במוזיאון רמת גן המציגה פנורמה רחבה של האמנות הפלסטית בתנועה הקיבוצית לתולדותיה. האוצר – יניב שפירא מקיבוץ יזרעאל. תערוכה יפה, מרשימה ומלמדת.
ביום שישי נערך כנס במוזיאון, לסיום שנת הפעילות של פורום חוקרי הקיבוץ, שבו אני חבר, שכלל סיור בתערוכה, ברכות ופאנלים של אוצרים ושל אמנים.
היה בוקר מרתק. עונג שבת.
* גיבורות – "גיבורות" היא תערוכה במוזיאון העיצוב בחולון, המציגה את חוסן הנשים בעורף במלחמת העולם השנייה, באמצעות האופנה; השמירה על הנשיות בתנאים הקשים של המלחמה.
חלק מהמוצגים הם מן השואה, מהמחנות – אפילו בתנאי התופת הללו נשים אלתרו בתנאים בלתי אפשריים ותוך סיכון חיים, אמצעים לשמירה על הנשיות. הוצגו תחליפים מאולתרים ליצירת ביגוד והנעלה יפים בתנאי מחסור בחומרי גלם כמו עור, במדינות המערב במלחמה. למדתי בתערוכה שהיטלר סלד מאודם אדום והייתה אופנה מתריסה בארה"ב ובאירופה של איפור באודם אדום בוהק כהתרסה.
אופנה כשלעצמה אינה מתחומי העניין שלי, אך ההיסטוריה של האופנה היא אמצעי להבנת היסטוריה תרבותית וסוציולוגית, ולכן התערוכה עניינה אותי מאוד.
ויש בתוכה תערוכת משנה – גיבורות "חרבות ברזל". תערוכה המספרת את סיפורן של נשים גיבורות בשבעה באוקטובר ובמלחמה. להצדיע להן!
* ביד הלשון: צומת השריון – צומת השריון בגולן, הוא המפגש בין כביש 91 המוליך מגשר בנות יעקב עד צומת זיוון עם כביש 978 המוליך למסעדה ויער אודם.
השם מנציח את לוחמי השריון שבלמו באזור זה, בקרבות גבורה קשים ועקובים מדם, את הצבא הסורי הפולש במלחמת יום הכיפורים.
שמו הקודם של הצומת היה צומת נפח, בשל סמיכותו לכפר נפח ולמחנה נפח, אולם כינוייו בידי החיילים והאזרחים היו צומת קישור לאו"ם וצומת העגבניה. למה קישור לאו"ם? כי במקום היתה ממוקמת מפקדת יחידת הקישור לאו"ם. ולמה צומת העגבניה? עד היום לא פגשתי מישהו שיודע לתת תשובה לשאלה.
לאחרונה הוקמו בסמוך לצומת חממות של קיבוץ מרום גולן, המגדל בהן עגבניות. אז הנה, אולי נוצרה סוף סוף תשובה בדיעבד, באיחור של חמישים שנה, לשאלה למה נקרא המקום צומת העגבניה.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
עדינה בר-אל
"שואבים מהבאר"
באר טוביה קוראת למבקרים ולמאזינים
שני פרויקטים חדשים נוצרו בבאר טוביה לצורך תיעוד ההיסטוריה של המושב: הפודקאסט "שואבים מהבאר", ומסלול סיור עצמאי אינטראקטיבי הנקרא "מסביב לבאר". מיזמים אלה יכולים לעניין את הציבור הרחב וגם לתת רעיונות לפעילות של מושבים אחרים. בשניהם השימוש הוא באמצעים טכנולוגיים מודרניים. מה שמעורר השתאות הוא לא רק התוצאות, אלא התהליכים. והסיבה: הכול נעשה בהתנדבות של חברי המושב!
המושבניקים בבאר טוביה ניחנו כנראה בתכונות מיוחדות – גאווה ואיכפתיות. הם גאים בהיסטוריה של המושב שלהם, אשר החל כמושבת הברון בסוף המאה ה-19, המשיך בגלגול נוסף כמושבה של חובבי ציון, שנחרבה בפרעות 1929, ובלבושו המחודש הוא נחשב כמושב מתפתח ומצליח עד היום.
מאוד איכפת להם לשמר את ההיסטוריה שלהם, שהיא בת 140 שנה וגם לפרסם אותה ברבים. ועוד תכונה מיוחדת להם והיא התנדבות. חבורות של מתנדבים תורמים ממרצם ומזמנם לפרויקטים למען הכלל.
יש להם ארכיון שמנוהל למופת בידי חבורה קבועה, ובו מסמכים, תמונות, תיקים של משפחות ותערוכות מתחלפות. הם מחדשים מבנים ציבוריים שפעלו בעבר. כך הם הפכו את בניין המחלבה הישנה לגלריה בה מוצגות תערוכות, ואת הביצייה למועדון התכנסות ובילוי. אבל הם לא מסתפקים בזה. עתה התממשו שתי יוזמות נוספות.
כדי לשמוע על הפרויקטים החדשים נפגשתי עם שתי חברות ועדת המורשת: רותי קינן. רותי נשואה לתומר בן המושב. במקור היא מחיפה, אבל גדלה בארצות הברית. היא חזרה לשרת בצבא, שם היא פגשה את תומר קינן. מאז היא "רק" שלושים ושלוש שנים בבאר טוביה.
מיכל נאור בת המושב. סבה וסבתה, אהרון וטובה רפמן, היו ממקימי המושב. אביה נולד פה וכך גם מיכל עצמה. היא נשואה לגיא נאור, בן קיבוץ זיקים, שהגיע בעקבותיה למושב ותורם לו רבות, כפי שנראה להלן.
מספרת רותי: "לוועדה שלנו יש שתי משימות. המשימה הראשונה זה הבסיס התיעודי של ההיסטוריה של המושב, שנמצא בארכיון שלנו. לקחנו על עצמנו לשדרג, לחזק ולטייב את המידע. המשימה השנייה היא להנגיש את המידע, להפוך אותו למשהו שאנשים נחשפים עליו, נהנים ממנו, משתמשים בו."
מוסיפה מיכל: "זו בדרך כלל נקודת התורפה של אנשי המורשת והארכיונאים. איך שהוא המידע 'נתקע' אצלם ומעט מאוד מועבר לציבור."
ממשיכה רותי: "לכן עלה לנו רעיון להכין פודקאסט, הֶסְכֵּת בעברית, שהוא אמצעי שמתאים גם למבוגרים וגם לילדים. זוהי בעצם פלטפורמה שאנשים צורכים עתה לרוב. הם התרגלו לשמוע הסכתים בכל מקום ובכל זמן שהם בוחרים להקשיב, תוך כדי פעילויות כגון נהיגה או עבודה אחרת, וכמובן בשעות הפנאי."
הרצון להנגיש את המידע הרב והמעניין לכולם, לתושבי המושב וגם לקהל הרחב, גרם להם להכין סדרת פודקאסטים המספרת את סיפור המושב, כאשר כל פרק מתמקד בנושא אחר.
הם משתפים פעולה עם ההיסטוריון לתולדות המושב שלהם אורי עמיר. "הוא באמת באר מלאה במידע," מעידה עליו רותי, ומיכל מאשרת. בעזרת אורי, חבר צוות הארכיון ומתמצא היטב בנושא, השלושה מבצעים תחקיר מוקדם שכרוך בעבודה רבה על כל נושא. הם סוקרים מסמכים, תמונות, מכתבים, שומעים סיפורים מפי ותיקי הכפר ועוד ועוד. "לאחר איסוף החומר אנחנו יושבים שעות ודנים כיצד להעביר את הנושא באופן מעניין, זורם וברור לכל אדם שרוצה להקשיב."
את התחקיר המוקדם שעשו הופכת רותי (שהיא במקצועה פסיכולוגית בכלל...) לסוג של תסריט, שיש בו מלל ולעיתים קטעי מוסיקה. "וכך מתאפשר תיעוד של כל המידע שנמצא בארכיון ואצל אורי בראש." מחייכות רותי ומיכל. עד עתה הם הספיקו להכין אחר-עשר פרקי פודקאסט, ובשבוע הבא יוקלט מיספר 12.
"לאחר שהתסריט מוכן אנחנו מקליטים את הדברים במסגרת של שיחה בין שלושה אנשים. לפעמים מישהו שואל שאלת הבהרה והאחר מסביר, לפעמים מישהו מדגיש נקודה מסוימת וכדומה. אך בעיקר זו שיחה, כאמור."
כל פרק הוא בין 40 דקות לשעה. קולותיהם של השלושה מובחנים, ברורים לאוזן ונעימים. זה מתנהל כשיחה שמתאימה לכולם, מבוגרים וילדים. בתוך השתלשלות ההיסטוריה משובצים סיפורים פיקנטיים על אנשים ואירועים בתקופות שונות. הזדמן לכותבת שורות אלו לשמוע כמה פודקאסטים, והם מרתקים ממש. זו באמת דרך מתאימה לספר על ההיסטוריה.
פרקי הפודקאסט:
פרק 1: "העיקר הבריאות" – סיפור הרפואה הבאר טוביינית.
פרקים 2-3: "ההיית או חלמתי חלום" – סיפורה של המושבה באר טוביה אשר חרבה בתרפ"ט
פרקים 4-5: "מדינה משלנו" – סיפור מושב באר טוביה במלחמת השחרור
פרקים 6-7: "קצת קולטורה" – סיפור התרבות המקומית
פרק 8: "מתחילים מהתחלה" – סיפור הקמת המושב
פרק 9: "חאפס אשמועס" – סיפור השנים הראשונות לעליה על הקרקע
פרק 10: "עובדה מוגמרת" – סיפור המושב בסוף שנות ה-30
פרק 11: "נותנים עבודה" – סיפור החקלאות הבאר טוביינית חלק א'
פרק 12: "שנות האימפריה" – סיפור החקלאות הבאר טוביינית חלק ב' (יפורסם בקרוב)
פרק 13: "פירוק והרכבה" – סיפור החקלאות הבאר טוביינית חלק ג' (יפורסם בקרוב)
סיפורים פיקנטיים
בכל פרק יש כמה סיפוריים אישיים, פיקנטיים, מרגשים, שמתבלים את הנושא. בחרנו כמה סיפורים כאלו, שמשולבים בפרקים השונים.
המלחמה בחפרפרות
בפרק העוסק בחקלאות בשנים ראשונות של המושב, מסופר כיצד ילדים ונוער עבדו במשקים ועזרו למבוגרים. אחד הסיפורים הוא על הילד אורי רוזנבלום. כשהיה נער בן 14 סבלו החקלאים מחפרפרות בשדות. הוא המציא איזה שהוא כלי כדי להתגבר עליהן כאשר הן יוצאות מהחורים. אחר כך הוא רץ לחברו שרוּליק להראות לו את המצאתו. שרוליק שיפץ את הכלי שחברו הכין. זה הצליח מאוד, עד כי אנשים מיישובים אחרים התעניינו בו. לימים שיתפו השניים פעולה במלחמות אחרות, רציניות יותר. שרוליק הוא האלוף ישראל טל, שפיתח את טנק המרכבה. והילד אורי צמח להיות אורי רום, תת אלוף בחיל השריון, אשר בשלב מסוים גם הוא עבד עם טל על פרויקט המרכבה.
"הגברת הראשונה" שרה לילדה
הסיפור הבא מופיע בפרק הראשון על חיי התרבות בבאר טוביה. ב-1939 נחנך בית העם, שהתאים להצגות. אנשי המקום לא הלכו לתיאטרון – התיאטרון היה בא למושב. הנוהג היה, שהשחקנים היו מגיעים למושב באוטובוס כבר בשעות הבוקר. הם היו מתפזרים בבתים ומתארחים אצל המושבניקים. בערב היו מעלים את ההצגה, חוזרים למארחים לישון ועוזבים את המושב בבוקר.
באחת הפעמים, השחקנים הגיעו בצהריים ולפני ההצגה ישבו אצל ברוורמן. מוט (מרדכי) ברוורמן היה טיפוס יוצא דופן בבאר טוביה: הוא היה בוהמיין – בן דוד של המשורר אברהם שלונסקי, איש ארגון "השומר" בעברו, מפ"מניק בבאר טוביה המפא"יניקית, והוא היה גם מתחתן ומתגרש סידרתי.
באותה הפעם היה ברוורמן בתקופת "רווקות" – לא היתה לו אישה בבית. החבר'ה השחקנים יושבים ואין כוסות לשתות מהן. מישהו צריך לשטוף אותן. מי ישטוף את הכוסות? כמובן האישה! לא משנה שהאישה היחידה ביניהם היתה אם המשיח ומלכת היהודים – חנה רובינא, השחקנית הגדולה וסמל התיאטרון העברי. היא הלכה למטבח לרחוץ כלים. היתה שם גם הילדה בת עמי בן צדק, (לימים אימא של אורי עמיר), שהסתובבה בין הרגליים של השחקנים יחד עם חנן, בנו של ברוורמן. היא הלכה אחרי רובינא. והנה רובינא שוטפת כלים ובזמן הזה מלמדת את בת עמי, ילדה בת שש, מילה אחר מילה של שיר חדש, שרק שנכתב (על ידי לאה גולדברג) ופורסם אז: "פזמון ליקינטון". וכך זכתה ילדה קטנה בבאר טוביה שחנה רובינא תשיר לה שיר ערש באמצע היום. מובן שזה היה זיכרון חזק עבורה, והיא סיפרה את הסיפור שוב ושוב לאורך שנות חייה.
שבר לו את השיניים
בפרק 11 מסופר על החקלאות של שנות השלושים. בדרך כלל מדברים בהקשר של הרפת על החליבה, אבל אז העבודה האינטנסיבית היתה דווקא לצורך האבסת הפרות. הרפתנים גידלו תירס, חיטה, אספסת. בכל יום יצאו לשדות לקצור והיו מביאים את זה לרפת. (אז עוד לא היה מרכז מזון...). חלק חשוב מהאוכל לפרות היה תבן. את התבן היו קונים מערבים, שהיו באים הנה על גמלים ומוכרים לחקלאים שקי תבן. יום אחד הגיע ערבי כדי למכור תבן למשה גולן, (סבא של גיא). משה ביקש מהמוכר לפתוח את השקים, כדי שיראה את טיב הסחורה. כאשר פתחו את השקים אכן הסתבר שהחומר לא טוב. התחיל ריב בין השניים, ומפה לשם החקלאי העיף מכה חזקה בפניו של הערבי עד שעפו כמה שיניים מפיו. הערבי הלך לד"ר וולף, הרופא של המושב, כדי שיטפל בו. הרופא היה חייב להעביר את התלונה לבריטים והוא עשה זאת. הבריטים קנסו את משה בסכום שנחשב אז גבוה מאוד – חמש לירות. הוא היה צריך לשלם את הקנס בתשלומים חודשיים של לירה בכל חודש. אבל את הלירה הוא היה צריך להביא לבניין הממשל בעזה. וכך הוא היה רוכב על פרדה עד עזה, משלם לירה וחוזר לבאר טוביה.
"לפודקאסטים יש תגובות רבות. לעיתים יש תיקוני עובדות ותוספות, ואז אנחנו משלבים זאת בפרק הבא," מציינת רותי. "לדוגמא, בפרק על מלחמת השחרור, שהוא פרק מאוד מרגש, משולבים סיפורי הנופלים, חמישה מבני באר-טוביה. סיפרנו שאחד החללים, חיימ'קה שטופר, נהרג כשעלה על מוקש באזור תל-נוף. ואז קיבלנו תגובה מאחיינו, שלא מתגורר במושב, והוא תיקן את הגרסה שידענו על נפילתו. לדבריו דודו אכן נהרג ממוקש, אך לא עלה עליו. והנסיבות היו כאלו: דודו חיימ'קה היה חבלן. הוא עבד עם כמה חבלנים בסדנא. אז הגיע אליהם אדם צעיר שטען שהוא חבלן. כל האחרים מלבד חיים לא סמכו עליו ויצאו מן הסדנה, והם צדקו. הצעיר כנראה לא היה מומחה כפי שטען, המוקש התפוצץ בתוך הסדנה וחיימ'קה, שנתן לו צ'אנס, נהרג."
חבורה פעילה זו מתכננת עוד עשרה פרקים של פודקאסט. מי שמעוניין להאזין לפרקים מרתקים אלו, יכול להיכנס לתכנת הספוטיפיי ולרשום שם בשורת החיפוש: "שואבים מהבאר". מומלץ מאוד.
"מסביב לבאר"
הפרויקט השני הוא מסלול סיור במושב באר טוביה, אשר פתוח לכל אחד ואחד בזמנו החופשי וללא תשלום.
צוות מתנדבים בנה מסלול עצמאי של 10 תחנות במושב, שמלמדות על התפתחותו בדרך חווייתית באופן מיוחד. גיא נאור יצר אפליקציה לטלפון סלולרי, באמצעותה אפשר לסייר בכל התחנות ולפעול.
מספרת מיכל נאור: "המסלול מספר את סיפור המושב. בכל תחנה יש ברקוד QR, וכאשר סורקים אותו בטלפון הנייד, עולה המידע באמצעים שונים. ראשית כל עולה סרטון קצר עם מידע על המקום הזה. נוסף לכך יש גלריית של תמונות רבות מן העבר שניתן לדפדף בה. ומה שמאוד יפה ומושך את העין – חלק מהתמונות מונפשות והופכות לסרטונים קצרצרים, שנעשו כמובן באמצעות הבינה המלאכותית." אמצעי זה יוצר חוויה של ממש, כאשר, לדוגמא, רואים מושבניקית צועדת כשהיא נושאת שני כדי חלב בידיה, או חבורת אנשים עובדים בשדה.
"בנוסף לכך יש בכל תחנה גם משחקים בנייד." היא ממשיכה "לדוגמא: הרכבת פאזל או חידון של 'אמת ושקר' וכדומה. יש משחקים ליחיד ויש לרבים. כך שניתן להגיע לסיור גם עם ילדים. ואם מסיירת במקום משפחה בת כמה נפשות, יש אפשרות לכל בני המשפחה לשחק יחד באמצעות הטלפונים הניידים שלהם.
"עוד יש אפשרות להעמיק את הידע. מי שרוצה בכך לוחץ על לשונית שנקראת 'למיטיבי דעת'. עם תום המשימות בתחנה ניתן ללחוץ על כפתור שמוביל לתחנה הבאה, וזאת באמצעות מפת ניווט של גוגל שעולה על המסך."
התחנה הראשונה היא ממש בשער המושב. מתחילים בסריקת הברקוד ונהנים. מיכל מעריכה שכל המסלול הוא בן חמישה קילומטרים לערך.
התחנות בסיור האינטראקטיבי
תחנה ראשונה מספרת על הקמת המושב באר טוביה בסוף המאה ה-19. תחנה שנייה – על הקמת המושב בגלגולו החדש. התחנה השלישית מספרת על בית העם והמשמעות של בית העם בקהילה. התחנה הרביעית היא ליד הסליק של בית העם, שמספרת את הסיפור של הסליק וגם של התפיסה הביטחונית שהיתה בבאר טוביה בשנים הראשונות. התחנה החמישית היא על האירועים במלחמת השחרור בהם השתתפו אנשי באר טוביה: "מבצע חסידה" – הנחתת מטוס הנשק הראשון מצ'כוסלובקיה, ו"מבצע תינוק" של העברת ילדי קיבוץ ניצנים מגבעה 69 ברגל אל המושב. התחנה הבאה מדברת על מרכז מזון ומסבירה מה הוא משמעותו לענף הרפת בבאר טוביה. אחר כך עוברים לתחנה שעוסקת במפעל המים של באר טוביה, בה יש תצוגה קטנה על מכון המים במקום. התחנה הבאה עוסקת במחלבה של אז, שהפכה היום לגלריה, וכן בבייציה שהפכה היום לפאב הקהילתי. התחנה האחרונה היא על מחסן האספקה. וכאן יש אפשרות להצטלם על רקע ציור ענק ואף לשתף בדף האינסטגרם של המסלול.
מהו משך הסיור? מיכל מעריכה שברכב או באופניים הוא כשעתיים-שעתיים ומחצי. מובן שניתן לבקר רק בחלק מן התחנות, ואז לעבור ביניהם ברגל. לפי עדויות של מבקרים שהגיעו עם ילדים ועם נכדים, כולם היו מרותקים בעת הסיור: הקשיבו, ראו תמונות וסרטונים ושיחקו.
ונסיים באירוע שיכול היה להסתיים באסון, אך למרבה המזל הסתיים בטוב ואפשר לחייך.
מעשה ברסיסים ובפרה
באחת ההפגזות של המצרים על באר טוביה במלחמת השחרור, סבא של אורי, יצחק בן צדק, היה באמצע חליבת הפרות. החליבה היתה ידנית, בישיבה על שרפרף בצמוד לפרה. פגז נפל בסמוך לרפת ויצחק נפגע מרסיס קטן. רסיס גדול פגע בישבנה של הפרה – שלמעשה הצילה את יצחק. אם הרסיס הזה היה פוגע בו, הוא לא היה שורד. למזלנו, גם הרפתן וגם הפרה החלימו.
בברכה לכל המתנדבים בבאר טוביה העושים במלאכת התיעוד וההנצחה. יישר כוח! יש מה ללמוד מכם.
פורסם ב"קו למושב", גיליון 1411, 23.7.2026.
עדינה בר-אל
שני פרויקטים חדשים נוצרו בבאר טוביה לצורך תיעוד ההיסטוריה של המושב: הפודקאסט "שואבים מהבאר", ומסלול סיור עצמאי אינטראקטיבי הנקרא "מסביב לבאר". מיזמים אלה יכולים לעניין את הציבור הרחב וגם לתת רעיונות לפעילות של מושבים אחרים. בשניהם השימוש הוא באמצעים טכנולוגיים מודרניים. מה שמעורר השתאות הוא לא רק התוצאות, אלא התהליכים. והסיבה: הכול נעשה בהתנדבות של חברי המושב!
המושבניקים בבאר טוביה ניחנו כנראה בתכונות מיוחדות – גאווה ואיכפתיות. הם גאים בהיסטוריה של המושב שלהם, אשר החל כמושבת הברון בסוף המאה ה-19, המשיך בגלגול נוסף כמושבה של חובבי ציון, שנחרבה בפרעות 1929, ובלבושו המחודש הוא נחשב כמושב מתפתח ומצליח עד היום.
מאוד איכפת להם לשמר את ההיסטוריה שלהם, שהיא בת 140 שנה וגם לפרסם אותה ברבים. ועוד תכונה מיוחדת להם והיא התנדבות. חבורות של מתנדבים תורמים ממרצם ומזמנם לפרויקטים למען הכלל.
יש להם ארכיון שמנוהל למופת בידי חבורה קבועה, ובו מסמכים, תמונות, תיקים של משפחות ותערוכות מתחלפות. הם מחדשים מבנים ציבוריים שפעלו בעבר. כך הם הפכו את בניין המחלבה הישנה לגלריה בה מוצגות תערוכות, ואת הביצייה למועדון התכנסות ובילוי. אבל הם לא מסתפקים בזה. עתה התממשו שתי יוזמות נוספות.
כדי לשמוע על הפרויקטים החדשים נפגשתי עם שתי חברות ועדת המורשת: רותי קינן. רותי נשואה לתומר בן המושב. במקור היא מחיפה, אבל גדלה בארצות הברית. היא חזרה לשרת בצבא, שם היא פגשה את תומר קינן. מאז היא "רק" שלושים ושלוש שנים בבאר טוביה.
מיכל נאור בת המושב. סבה וסבתה, אהרון וטובה רפמן, היו ממקימי המושב. אביה נולד פה וכך גם מיכל עצמה. היא נשואה לגיא נאור, בן קיבוץ זיקים, שהגיע בעקבותיה למושב ותורם לו רבות, כפי שנראה להלן.
מספרת רותי: "לוועדה שלנו יש שתי משימות. המשימה הראשונה זה הבסיס התיעודי של ההיסטוריה של המושב, שנמצא בארכיון שלנו. לקחנו על עצמנו לשדרג, לחזק ולטייב את המידע. המשימה השנייה היא להנגיש את המידע, להפוך אותו למשהו שאנשים נחשפים עליו, נהנים ממנו, משתמשים בו."
מוסיפה מיכל: "זו בדרך כלל נקודת התורפה של אנשי המורשת והארכיונאים. איך שהוא המידע 'נתקע' אצלם ומעט מאוד מועבר לציבור."
ממשיכה רותי: "לכן עלה לנו רעיון להכין פודקאסט, הֶסְכֵּת בעברית, שהוא אמצעי שמתאים גם למבוגרים וגם לילדים. זוהי בעצם פלטפורמה שאנשים צורכים עתה לרוב. הם התרגלו לשמוע הסכתים בכל מקום ובכל זמן שהם בוחרים להקשיב, תוך כדי פעילויות כגון נהיגה או עבודה אחרת, וכמובן בשעות הפנאי."
הרצון להנגיש את המידע הרב והמעניין לכולם, לתושבי המושב וגם לקהל הרחב, גרם להם להכין סדרת פודקאסטים המספרת את סיפור המושב, כאשר כל פרק מתמקד בנושא אחר.
הם משתפים פעולה עם ההיסטוריון לתולדות המושב שלהם אורי עמיר. "הוא באמת באר מלאה במידע," מעידה עליו רותי, ומיכל מאשרת. בעזרת אורי, חבר צוות הארכיון ומתמצא היטב בנושא, השלושה מבצעים תחקיר מוקדם שכרוך בעבודה רבה על כל נושא. הם סוקרים מסמכים, תמונות, מכתבים, שומעים סיפורים מפי ותיקי הכפר ועוד ועוד. "לאחר איסוף החומר אנחנו יושבים שעות ודנים כיצד להעביר את הנושא באופן מעניין, זורם וברור לכל אדם שרוצה להקשיב."
את התחקיר המוקדם שעשו הופכת רותי (שהיא במקצועה פסיכולוגית בכלל...) לסוג של תסריט, שיש בו מלל ולעיתים קטעי מוסיקה. "וכך מתאפשר תיעוד של כל המידע שנמצא בארכיון ואצל אורי בראש." מחייכות רותי ומיכל. עד עתה הם הספיקו להכין אחר-עשר פרקי פודקאסט, ובשבוע הבא יוקלט מיספר 12.
"לאחר שהתסריט מוכן אנחנו מקליטים את הדברים במסגרת של שיחה בין שלושה אנשים. לפעמים מישהו שואל שאלת הבהרה והאחר מסביר, לפעמים מישהו מדגיש נקודה מסוימת וכדומה. אך בעיקר זו שיחה, כאמור."
כל פרק הוא בין 40 דקות לשעה. קולותיהם של השלושה מובחנים, ברורים לאוזן ונעימים. זה מתנהל כשיחה שמתאימה לכולם, מבוגרים וילדים. בתוך השתלשלות ההיסטוריה משובצים סיפורים פיקנטיים על אנשים ואירועים בתקופות שונות. הזדמן לכותבת שורות אלו לשמוע כמה פודקאסטים, והם מרתקים ממש. זו באמת דרך מתאימה לספר על ההיסטוריה.
פרקי הפודקאסט:
פרק 1: "העיקר הבריאות" – סיפור הרפואה הבאר טוביינית.
פרקים 2-3: "ההיית או חלמתי חלום" – סיפורה של המושבה באר טוביה אשר חרבה בתרפ"ט
פרקים 4-5: "מדינה משלנו" – סיפור מושב באר טוביה במלחמת השחרור
פרקים 6-7: "קצת קולטורה" – סיפור התרבות המקומית
פרק 8: "מתחילים מהתחלה" – סיפור הקמת המושב
פרק 9: "חאפס אשמועס" – סיפור השנים הראשונות לעליה על הקרקע
פרק 10: "עובדה מוגמרת" – סיפור המושב בסוף שנות ה-30
פרק 11: "נותנים עבודה" – סיפור החקלאות הבאר טוביינית חלק א'
פרק 12: "שנות האימפריה" – סיפור החקלאות הבאר טוביינית חלק ב' (יפורסם בקרוב)
פרק 13: "פירוק והרכבה" – סיפור החקלאות הבאר טוביינית חלק ג' (יפורסם בקרוב)
סיפורים פיקנטיים
בכל פרק יש כמה סיפוריים אישיים, פיקנטיים, מרגשים, שמתבלים את הנושא. בחרנו כמה סיפורים כאלו, שמשולבים בפרקים השונים.
המלחמה בחפרפרות
בפרק העוסק בחקלאות בשנים ראשונות של המושב, מסופר כיצד ילדים ונוער עבדו במשקים ועזרו למבוגרים. אחד הסיפורים הוא על הילד אורי רוזנבלום. כשהיה נער בן 14 סבלו החקלאים מחפרפרות בשדות. הוא המציא איזה שהוא כלי כדי להתגבר עליהן כאשר הן יוצאות מהחורים. אחר כך הוא רץ לחברו שרוּליק להראות לו את המצאתו. שרוליק שיפץ את הכלי שחברו הכין. זה הצליח מאוד, עד כי אנשים מיישובים אחרים התעניינו בו. לימים שיתפו השניים פעולה במלחמות אחרות, רציניות יותר. שרוליק הוא האלוף ישראל טל, שפיתח את טנק המרכבה. והילד אורי צמח להיות אורי רום, תת אלוף בחיל השריון, אשר בשלב מסוים גם הוא עבד עם טל על פרויקט המרכבה.
"הגברת הראשונה" שרה לילדה
הסיפור הבא מופיע בפרק הראשון על חיי התרבות בבאר טוביה. ב-1939 נחנך בית העם, שהתאים להצגות. אנשי המקום לא הלכו לתיאטרון – התיאטרון היה בא למושב. הנוהג היה, שהשחקנים היו מגיעים למושב באוטובוס כבר בשעות הבוקר. הם היו מתפזרים בבתים ומתארחים אצל המושבניקים. בערב היו מעלים את ההצגה, חוזרים למארחים לישון ועוזבים את המושב בבוקר.
באחת הפעמים, השחקנים הגיעו בצהריים ולפני ההצגה ישבו אצל ברוורמן. מוט (מרדכי) ברוורמן היה טיפוס יוצא דופן בבאר טוביה: הוא היה בוהמיין – בן דוד של המשורר אברהם שלונסקי, איש ארגון "השומר" בעברו, מפ"מניק בבאר טוביה המפא"יניקית, והוא היה גם מתחתן ומתגרש סידרתי.
באותה הפעם היה ברוורמן בתקופת "רווקות" – לא היתה לו אישה בבית. החבר'ה השחקנים יושבים ואין כוסות לשתות מהן. מישהו צריך לשטוף אותן. מי ישטוף את הכוסות? כמובן האישה! לא משנה שהאישה היחידה ביניהם היתה אם המשיח ומלכת היהודים – חנה רובינא, השחקנית הגדולה וסמל התיאטרון העברי. היא הלכה למטבח לרחוץ כלים. היתה שם גם הילדה בת עמי בן צדק, (לימים אימא של אורי עמיר), שהסתובבה בין הרגליים של השחקנים יחד עם חנן, בנו של ברוורמן. היא הלכה אחרי רובינא. והנה רובינא שוטפת כלים ובזמן הזה מלמדת את בת עמי, ילדה בת שש, מילה אחר מילה של שיר חדש, שרק שנכתב (על ידי לאה גולדברג) ופורסם אז: "פזמון ליקינטון". וכך זכתה ילדה קטנה בבאר טוביה שחנה רובינא תשיר לה שיר ערש באמצע היום. מובן שזה היה זיכרון חזק עבורה, והיא סיפרה את הסיפור שוב ושוב לאורך שנות חייה.
שבר לו את השיניים
בפרק 11 מסופר על החקלאות של שנות השלושים. בדרך כלל מדברים בהקשר של הרפת על החליבה, אבל אז העבודה האינטנסיבית היתה דווקא לצורך האבסת הפרות. הרפתנים גידלו תירס, חיטה, אספסת. בכל יום יצאו לשדות לקצור והיו מביאים את זה לרפת. (אז עוד לא היה מרכז מזון...). חלק חשוב מהאוכל לפרות היה תבן. את התבן היו קונים מערבים, שהיו באים הנה על גמלים ומוכרים לחקלאים שקי תבן. יום אחד הגיע ערבי כדי למכור תבן למשה גולן, (סבא של גיא). משה ביקש מהמוכר לפתוח את השקים, כדי שיראה את טיב הסחורה. כאשר פתחו את השקים אכן הסתבר שהחומר לא טוב. התחיל ריב בין השניים, ומפה לשם החקלאי העיף מכה חזקה בפניו של הערבי עד שעפו כמה שיניים מפיו. הערבי הלך לד"ר וולף, הרופא של המושב, כדי שיטפל בו. הרופא היה חייב להעביר את התלונה לבריטים והוא עשה זאת. הבריטים קנסו את משה בסכום שנחשב אז גבוה מאוד – חמש לירות. הוא היה צריך לשלם את הקנס בתשלומים חודשיים של לירה בכל חודש. אבל את הלירה הוא היה צריך להביא לבניין הממשל בעזה. וכך הוא היה רוכב על פרדה עד עזה, משלם לירה וחוזר לבאר טוביה.
"לפודקאסטים יש תגובות רבות. לעיתים יש תיקוני עובדות ותוספות, ואז אנחנו משלבים זאת בפרק הבא," מציינת רותי. "לדוגמא, בפרק על מלחמת השחרור, שהוא פרק מאוד מרגש, משולבים סיפורי הנופלים, חמישה מבני באר-טוביה. סיפרנו שאחד החללים, חיימ'קה שטופר, נהרג כשעלה על מוקש באזור תל-נוף. ואז קיבלנו תגובה מאחיינו, שלא מתגורר במושב, והוא תיקן את הגרסה שידענו על נפילתו. לדבריו דודו אכן נהרג ממוקש, אך לא עלה עליו. והנסיבות היו כאלו: דודו חיימ'קה היה חבלן. הוא עבד עם כמה חבלנים בסדנא. אז הגיע אליהם אדם צעיר שטען שהוא חבלן. כל האחרים מלבד חיים לא סמכו עליו ויצאו מן הסדנה, והם צדקו. הצעיר כנראה לא היה מומחה כפי שטען, המוקש התפוצץ בתוך הסדנה וחיימ'קה, שנתן לו צ'אנס, נהרג."
חבורה פעילה זו מתכננת עוד עשרה פרקים של פודקאסט. מי שמעוניין להאזין לפרקים מרתקים אלו, יכול להיכנס לתכנת הספוטיפיי ולרשום שם בשורת החיפוש: "שואבים מהבאר". מומלץ מאוד.
"מסביב לבאר"
הפרויקט השני הוא מסלול סיור במושב באר טוביה, אשר פתוח לכל אחד ואחד בזמנו החופשי וללא תשלום.
צוות מתנדבים בנה מסלול עצמאי של 10 תחנות במושב, שמלמדות על התפתחותו בדרך חווייתית באופן מיוחד. גיא נאור יצר אפליקציה לטלפון סלולרי, באמצעותה אפשר לסייר בכל התחנות ולפעול.
מספרת מיכל נאור: "המסלול מספר את סיפור המושב. בכל תחנה יש ברקוד QR, וכאשר סורקים אותו בטלפון הנייד, עולה המידע באמצעים שונים. ראשית כל עולה סרטון קצר עם מידע על המקום הזה. נוסף לכך יש גלריית של תמונות רבות מן העבר שניתן לדפדף בה. ומה שמאוד יפה ומושך את העין – חלק מהתמונות מונפשות והופכות לסרטונים קצרצרים, שנעשו כמובן באמצעות הבינה המלאכותית." אמצעי זה יוצר חוויה של ממש, כאשר, לדוגמא, רואים מושבניקית צועדת כשהיא נושאת שני כדי חלב בידיה, או חבורת אנשים עובדים בשדה.
"בנוסף לכך יש בכל תחנה גם משחקים בנייד." היא ממשיכה "לדוגמא: הרכבת פאזל או חידון של 'אמת ושקר' וכדומה. יש משחקים ליחיד ויש לרבים. כך שניתן להגיע לסיור גם עם ילדים. ואם מסיירת במקום משפחה בת כמה נפשות, יש אפשרות לכל בני המשפחה לשחק יחד באמצעות הטלפונים הניידים שלהם.
"עוד יש אפשרות להעמיק את הידע. מי שרוצה בכך לוחץ על לשונית שנקראת 'למיטיבי דעת'. עם תום המשימות בתחנה ניתן ללחוץ על כפתור שמוביל לתחנה הבאה, וזאת באמצעות מפת ניווט של גוגל שעולה על המסך."
התחנה הראשונה היא ממש בשער המושב. מתחילים בסריקת הברקוד ונהנים. מיכל מעריכה שכל המסלול הוא בן חמישה קילומטרים לערך.
התחנות בסיור האינטראקטיבי
תחנה ראשונה מספרת על הקמת המושב באר טוביה בסוף המאה ה-19. תחנה שנייה – על הקמת המושב בגלגולו החדש. התחנה השלישית מספרת על בית העם והמשמעות של בית העם בקהילה. התחנה הרביעית היא ליד הסליק של בית העם, שמספרת את הסיפור של הסליק וגם של התפיסה הביטחונית שהיתה בבאר טוביה בשנים הראשונות. התחנה החמישית היא על האירועים במלחמת השחרור בהם השתתפו אנשי באר טוביה: "מבצע חסידה" – הנחתת מטוס הנשק הראשון מצ'כוסלובקיה, ו"מבצע תינוק" של העברת ילדי קיבוץ ניצנים מגבעה 69 ברגל אל המושב. התחנה הבאה מדברת על מרכז מזון ומסבירה מה הוא משמעותו לענף הרפת בבאר טוביה. אחר כך עוברים לתחנה שעוסקת במפעל המים של באר טוביה, בה יש תצוגה קטנה על מכון המים במקום. התחנה הבאה עוסקת במחלבה של אז, שהפכה היום לגלריה, וכן בבייציה שהפכה היום לפאב הקהילתי. התחנה האחרונה היא על מחסן האספקה. וכאן יש אפשרות להצטלם על רקע ציור ענק ואף לשתף בדף האינסטגרם של המסלול.
מהו משך הסיור? מיכל מעריכה שברכב או באופניים הוא כשעתיים-שעתיים ומחצי. מובן שניתן לבקר רק בחלק מן התחנות, ואז לעבור ביניהם ברגל. לפי עדויות של מבקרים שהגיעו עם ילדים ועם נכדים, כולם היו מרותקים בעת הסיור: הקשיבו, ראו תמונות וסרטונים ושיחקו.
ונסיים באירוע שיכול היה להסתיים באסון, אך למרבה המזל הסתיים בטוב ואפשר לחייך.
מעשה ברסיסים ובפרה
באחת ההפגזות של המצרים על באר טוביה במלחמת השחרור, סבא של אורי, יצחק בן צדק, היה באמצע חליבת הפרות. החליבה היתה ידנית, בישיבה על שרפרף בצמוד לפרה. פגז נפל בסמוך לרפת ויצחק נפגע מרסיס קטן. רסיס גדול פגע בישבנה של הפרה – שלמעשה הצילה את יצחק. אם הרסיס הזה היה פוגע בו, הוא לא היה שורד. למזלנו, גם הרפתן וגם הפרה החלימו.
בברכה לכל המתנדבים בבאר טוביה העושים במלאכת התיעוד וההנצחה. יישר כוח! יש מה ללמוד מכם.
הדסה בוצ'לין בת ה-15 מובילה חלב. לידה שיירת גמלים ... בנייה עבור בתים בהרחבה. 1935. מארכיון המושב
פידי (ציפורה) פליישר עם כד חלב ליד המחלבה. 1943. מארכיון המושב
ועדת מורשת בבאר טוביה. מימין - אורי, רותי, מיכל
הילדה בת עמי, שלמדה שיר מפי חנה רובינא. תרצח. אלבום פרטי
פורסם ב"קו למושב", גיליון 1411, 23.7.2026.
עדינה בר-אל
משה גרנות
הדרך המהירה להעלות חיוך על השפתיים
על "50 אימרות שנונות נבחרות"
מאת בני דון-יחייא
ביתן 2026, 63 עמ'
ליד ידע חובק עולם בכל הנוגע למטריה המעונבת, שאליה הקדיש עו"ד בני דון-יחייא את חייו – חוק ומשפט – ליד ידע זה שהניע אותו לחבר ספרים בתחום דיני משפחה וירושה מורכבים ביותר בשפה פשוטה, שאפילו הדיוט כמוני מבין, ובכן ליד כל האוצר הזה יש ביצירתו של עורך הדין בני דון יחייא מדור שלם של הומור, אליו הגיע בפוגשו בודדים וזוגות שפתחו בפניו את סגור ליבם, ושלמרות מה שנראה בעיני הפונה לעורך-דין כטרגדיה, הרי השומע איננו יכול אלא להעלות על שפתיו חיוך לנוכח מעקשים בחיים שהאדם הביא אותם על עצמו. על המגוחך והקומי שבהוויה האנושית חיבר דון-יחייא מיספר ספרים, ובתובנות הנובעות מכך הוא גם מופיע על במות להנאת הקהל המריע ומוחא לו כפיים.
בספרון שלפנינו מביא דון-יחייא 50 אימרות שנונות משל אישים ידועים בתחומים שונים (פיזיקה, ספרות, פילוסופיה, מדיניות, הומור ועוד), אשר אותן הוא מאפיין כדלקמן: "אימרה שנונה מזקקת במשפט אחד תבונה שאינה מצויה בדף גדוש מלל."
אינני בקיא בדיני זכויות יוצרים, מה שידוע לי הוא כי זכויות היוצרים פוקעות רק אחרי שעברו 70 שנה ממותו של המחבר, ובאמת אני פוגש בספרון זה אימרות של אישים חיים, ורבים אחרים שבוודאי לא חלפו 70 שנה מעת מותם, אבל אני סומך על ידיעותיו של בני דון-יחייא בנדון, כי הרי לא מדובר כאן ביצירות, אלא באימרות שרובן בוודאי אפילו לא הועלו על הכתב בידי מי שהגה אותן.
הקורא ספרון זה פוגש אישים ידועים מאוד, כמו בוב הופ, אוסקר וויילד, לה רושפוקו, מארק טוויין, אלברט איינשטיין, שלום עליכם, בנג'מין דיזראלי, ג'ורג' ברנרד שואו, וודי אלן, רוברט פרוסט ורבים וטובים אחרים. שתי אימרות בקובץ זה הן משל המחבר: "נישואים הם מוסד שבו צד אחד צודק בכול צעד ושעל – והצד השני הוא הבעל" (עמ' 22), וכן "חתונה מאיצה חולי ידוע לשמצה: תרצת נפוצה" (עמ' 53).
כדי לתת מושג לגבי השנינה שבאימרות בקובץ, אביא קצת דוגמאות: "אנשים חכמים הם אנשים שדעתם כדעתנו," לה רושפוקו, עמ' 15; "כשאני מבקר בבית קברות, אני שואל את עצמי: היכן קבורים האנשים הרעים?" – צ'רלס לאם; "לעולם ימכור אדם את כותנתו האחרונה ובלבד שיהיה עשיר" – שלום עליכם, עמ' 25; אדם נוצר לפני חוה, כי לכל יצירת מופת צריך להכין קודם טיוטה", לוסיל ביל, עמ' 33; "לסלוח לטרוריסטים זה תפקידו של אלוהים, תפקידנו לדאוג להפגיש אותם", הגנרל נורמן שוורצקופף, עמ' 36; "המקום היחיד שבו הצלחה מופיעה לפני עבודה הוא המילון", דייויד לויד ג'ורג', עמ' 47; "כולם רוצים להאריך ימים, אבל איש אינו רוצה להזדקן", ג'ונתן סוויפט, עמ' 56.
אני רוצה להאמין שגיריתי את התיאבון של הקורא הפוטנציאלי. לכך יש להוסיף כי הספרון מעוצב לתפארת בידיה האמונות של זהבה טפר, שגם אני נהניתי מיכולותיה בעיצוב ספריי המוקדמים.
לסיכום אומר כי נהניתי לקרוא את האימרות השנונות, וכפי שהמחבר ציפה – באמת הקריאה גרמה לי נחת רוח והעלתה חיוך על שפתיי.
משה גרנות
אהוד
עכשיו שמלאו לי 90
עכשיו
שמלאו לי 90
אני מרגיש
כאילו כבר מתי
וחזרתי
על מצבתי תכתבו:
פ"נ
הסופר
אהוד בן עזר
נכדו
של יהודה ראב
נעמן כהן
ואלה שמות בני ישראל
מאלישבע לאלישבע רחל
בדרך כלל אני מביא במדור "ואלה שמות בני ישראל" את שמות בני ישראל שאימצו שמות זרים. עתה אביא דוגמה הפוכה. זרים שאימצו שמות עברים, ובנוסף מקרה מוזר של עיברות שם עברי לערבית.
העולם חוגג עתה מאה שנה להולדתה של השחקנית הדוגמנית והזמרת נורמה ג'ין מורטנסן. (1926-1962). נורמה ג'ין מורטנסן אימצה את שם הבמה מרילין מונרו.
נורמה ג'ין מורטנסן-מרילין מונרו התגיירה ביולי 1956 לקראת נישואיה למחזאי היהודי-אמריקאי ארתור מילר. את הגיור והטקס הדתי ניהל הרב הרפורמי רוברט גולדבורג.
במהלך טקס הגיור היא בחרה בשם העברי אלישבע (Elisheba).
והנה מקרה נוסף. אליזבת רוזמונד טיילור; (1932-2011) שחקנית בריטית-אמריקאית. מצד אביה, טיילור היא צאצאית לבתי אצולה אנגליים ולבית המלוכה הסקוטי, כמו גם לבית פלנטג'נט.
ב-1959 לאחר מותו של בעלה היהודי מייק טוד התגיירה וקיבלה את השם העברי אלישבע רחל. הרב ד"ר מקס נוסבאום אמר כי הגיור בא לא בגלל בעלה היהודי או נישואיה העתידים עם השחקן היהודי אדי פישר. זו רצונה מימים ימימה.
https://www.nli.org.il/he/newspapers/hbkr/1959/03/29/01/article/6/?e=-------he-20--1--img-txIN|txTI--------------1
טיילור הצהירה שהיא לא התגיירה למענם, אלא רצתה לעשות זאת "מזמן" ו"אני מרגישה כאילו הייתי יהודייה כל חיי". אלכסנדר ווקר, מחבר הביוגרפיה של טיילור, מאמין שהיא הושפעה בהחלטתה מהסנדק שלה, ויקטור קאזלט, ומאימה, שהיו תומכים נלהבים של התנועה הציונית[6].
בעקבות גיורה הפכה טיילור לתומכת פעילה במטרות יהודיות וציוניות. בשנת 1959 רכשה איגרות חוב מהבונדס בשווי 100,000 דולר, מה שהוביל לצנזור סרטים שבהם השתתפה על ידי ארצות ערב ברחבי המזרח התיכון ואפריקה. כמו כן, נאסר עליה להיכנס למצרים כדי לצלם את "קלאופטרה" ב-1962, אך האיסור בוטל כעבור שנתיים לאחר שהפקידים המצריים סברו שהסרט מביא לפרסום חיובי של מדינתם. בנוסף לרכישת איגרות החוב מהבונדס, טיילור סייעה בגיוס כספים לארגונים כמו קק"ל והתיאטרון הקאמרי והיתה חברת הדירקטוריון של מרכז שמעון ויזנטל.
אלישבע רחל טיילור גם תמכה בזכותם של יהודי ברית המועצות לעלות לישראל. היא ביטלה את ביקורה בברית המועצות בשל גינויה את ישראל עקב מלחמת ששת הימים, גייסה כספים למען פצועי צה"ל במלחמת יום הכיפורים וחתמה על מכתב מחאה נגד החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם, שקבעה כי הציונות היא גזענות. בשנת 1976 הציעה עצמה כבת ערובה במקומם של יותר מ-100 אזרחים ישראלים אשר נחטפו לאנטבה במהלך טיסה של חברת "אייר פראנס". היא שיחקה בסרט "ג'נוסייד" משנת 1982, שעסק בשואה וזכה בפרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר.
https://he.wikipedia.org/wiki/אליזבת_טיילור#cite_note-3
כאמור אלישבע רחל טיילור תרמה לעליית יהודי ברית המועצות, ועתה יחד עם מאה שנים להולדתה של אלישבע-מרלין מונרו, חוגגים בארץ 30 שנה לקריירה של הזמרת שרה חוּדָדָאטוֹב. (ח'ודא בפרסית ובשפות הקווקז אלוהים. דאט מתנה. כלומר מתנת האל).
שרה חוּדָדָאטוֹב נולדה בעפולה ב-1978 לנקדימון, ירקן, ולאלישבע, עקרת בית, שעלו עם משפחתם לישראל בשנת 1976 מהעיר דרבנט שבדגסטן.
בשנת 1994 כשהיתה בת 16 החליטה עם מנהלה האישי אבי גואטה להחליף את שמה לשם עברי קליט בו תוכל להופיע, ואימצה את השם העברי המודרני שרית חדד. (חדד בערבית מסגר, נפח, חרש ברזל). והנה עיברות שם קווקזי לערבית... (מעניין שלא לקחה לעצמה את השם סמית' או שמידט).
מזל טוב לשרה מסגר.
מפעל ההכשרה של מנסור עבאס רע"ם והתנועה האיסלמית ממשיך במלא עוזו.
אם אורי הייטנר רק מכשיר אותו, למנהיגו בנט, הרי חבר כנסת יואב סגלוביץ מ"יש עתיד" לא רק מכשיר אותו לבנט חבר מפלגתו החדשה ב"יחד", אלא גם מצטרף אליו למפעל הכשרות כמעמיד עצמו לשריון ע"י מפלגת רע"ם.
https://www.ynet.co.il/news/article/yokra14851245
עאדל אל-חמאמדה, פרשן ערבי ישראלי המתמחה בפוליטיקה הישראלית ובמפלגות ערביות, מנתח את הסיבות האפשריות העומדות מאחורי הדיווח על הצטרפות חבר הכנסת יואב סגלוביץ' ל"רשימה הערבית המאוחדת" (רע"מ). "בין אם סגלוביץ' יצטרף לרע"מ ובין אם לאו – התעמולה והפרסום השיגו את מטרתו של מנסור עבאס: להעסיק את דעת הקהל היהודית בנושא כזה. כותרות כאלה מסייעות לרע"מ לחבור לאחר מכן לממשלת אזנקוט; וליצור לגיטימציה הולכת וגדלה לשותפות עם מנסור עבאס."
אם סגלוביץ' אכן יצטרף בסופו של דבר לרע"מ, הדבר יגדיל את הסיכוי שהיא תיכנס לממשלה הבאה, וסגלוביץ' יהיה שר – כלומר, לרע"מ יהיה שר, וזה דבר חשוב ביותר. זה יהיה השר הראשון שמגיע ממפלגה ערבית, ואולי אפילו השר לביטחון הפנים.
סגלוביץ' (בן ה-67 הוא דמות שמאלנית, סגן השר לביטחון הפנים לשעבר, ומייסד יחידת להב 433. ונותרת השאלה: כיצד זה יתורגם לקולות בקלפי, או האם מצביעי רע"מ יקבלו חבר כנסת יהודי, ומה תהיה מידת ההשפעה של צעד כזה על מצביעי רע"מ?
https://x.com/jdhalevi/status/2083345557129679301
ודוק: סגלוביץ' כשר מטעם רע"ם יוכל לטרפד כל מלחמה נגד החמאס, חיזבאללה, או איראן.
והנה כמה עובדות הסותרות את מפעל ההכשרה:
מנסור עבאס מבהיר כי דבריו על הכרה בישראל כמדינה יהודית פורשו שלא כהלכה, ומכחיש שהוא כינה את האסירים הפלסטינים הביטחוניים טרוריסטים.
ב-4 בינואר 2025, חבר הכנסת מנסור עבאס, יו"ר "הרשימה הערבית המאוחדת" (רע"מ) התארח בתוכניתו של נאיף אל-אחמרי בערוץ אל-ערבייה:
נאיף אל-אחמרי: יש מי שאומר שהד"ר מנסור [עבאס] בחר בדו-קיום עם החברה הישראלית ולהשאיר את הסוגייה הפלסטינית מאחוריו, במובן זה שהוא אמר באחד הימים שישראל היא מדינה יהודית ותישאר כזו, והם שואלים: האם זה לא חלק מהמפעל הישראלי הקולוניאלי-התנחלותי שחותר לרוקן את האדמות הפלסטיניות? כך גם מציינת הנשיאות הפלסטינית בהודעתה בתגובה להצהרתך?
מנסור עבאס: לא, ההצהרה שלי לא הובנה בצורה הנכונה. אדוני היקר, עמדתנו הפוליטית ברורה ומפורשת היא שיש להקים את המדינה הפלסטינית בגדה ובעזה ובירושלים [אל-קדס] המזרחית עם הסרת ההתנחלויות – מדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית, כמובן לצד מדינת ישראל. אבל אנחנו הערבים הפלסטינים בישראל, גם בפתרון הסופי, כפי שמופיע בהחלטת המועצה הלאומית הפלסטינית [מל"פ] משנת 87 [עבאס מתייחס למושב ה-19 של המל"פ שנערך באלג'יר בין 12 ל-15 בנובמבר 1988, שבו פורסמה הוכרזה הכרזת העצמאות הפלסטינית] אנחנו מחוץ לפתרון הפוליטי שאימץ ארגון השחרור הפלסטיני [אש”ף]. הוא [אש"ף] אימץ את פתרון שתי המדינות, ולכן הפתרון הזה הוא בגדה ובעזה ובירושלים [אל-קדס] המזרחית, ואפילו הסכמי אוסלו שהם למעשה יישום מעשי של החלטת המועצה הלאומית הפלסטינית, לא התייחסו אלינו [ערביי ישראל] מזווית כלשהי. לכן החלק הזה של העם הפלסטיני שנשאר בארצו בשנת 48 ונושא את זהותו הערבית-פלסטינית והאזרחית במדינת ישראל, מקיים את תפקידו כערבי-פלסטיני, כאזרח במדינת ישראל, מבסס את קיומו, מעצים את חברתו ותומך בסוגייתו הפלסטינית. ואני אמרתי בצורה ברורה ומפורשת שכל המאמץ שלי כעת מושקע כמעט בקרב הפוליטיקאים הישראלים וגם בקשרים בינלאומיים וערביים, כדי לתרום לעצירת המלחמה נגד עמנו הפלסטיני, ואחר כך אם ברצון אללה, שיהיה לנו תפקיד בדחיפה לכיוון הסדר פוליטי ישראלי-פלסטיני.
נאיף אל-אחמרי: אתה מצדיק חלק מהעמדות בכך שהובנו באופן שגוי, כמו ההצהרה הזו שבה תיקנת ותיארת את האסירים הפלסטינים כמחבלים וכטרוריסטים. ואני שמח לשאול על החלק הזה. אבל יש ד"ר [מנסור עבאס], האומרים שיש לך מסר כפול – מסר ל[זירה] הפנימית ומסר ל[זירה] החיצונית: מסר לתקשורת הערבית והפלסטינית, ומסר אחר לתקשורת הישראלית ולתקשורת הזרה הבריטית, האמריקאית ואחרות.
מנסור עבאס: הבעייה שלי היא שיש לי מסר פוליטי אחד, ולכן הישראלי אינו מרוצה ממני, הפלסטיני אינו מרוצה ממני, הערבי אינו מרוצה ממני, וגם לא אלה שחושבים בדרך שונה. אל תשכח שיש לי יריבים פוליטיים בתוך החברה הערבית שתמיד שואפים לעוות את תדמיתי ולסלף את עמדותיי, את מחויבותי ואת זהותי. לכן פעם נוספת, המסלול הפוליטי שלנו ברור ושקוף, עמדותינו הפוליטיות ברורות ושקופות. ועכשיו, אם תרצה שאסביר את כל ההצהרות או את כל האמירות – אני יכול להסביר אותן, אבל יש מהות לשיח הפוליטי שאנחנו מקיימים ברשימה הערבית המאוחדת [רע"מ]. יש מהות לשייכות שלנו הערבית-פלסטינית, גם המוסלמית, ויש מחויבות לפרויקט פוליטי שדורש את סיום הכיבוש והקמת המדינה הפלסטינית והסרת ההתנחלויות בגבולות 67', ושתהיה מדינה [פלסטינית] לצד מדינת ישראל. ואנחנו כאזרחים ערבים פלסטינים נושאים את הזהות הערבית-פלסטינית, מממשים את קיומנו, מעצימים את קיומנו, נאחזים באדמתנו, מחזקים את נוכחותנו, משרתים את חברתנו הערבית ומשרתים את עמנו הפלסטיני.
נאיף אל-אחמרי: אני רוצה שתסביר לי למה תיארת את האסירים הפלסטינים כמחבלים וכטרוריסטי?. ההצהרה הזו, אתה יודע שהיא היתה אמירה [המכוונת] ל[זירה] החיצונית.
מנסור עבאס: לא אחי.
נאיף אל-אחמרי: יש סרטון של הראיון.
מנסור עבאס: אתה צריך לוודא את המידע ומה שאמרתי בשפה העברית. העיתונאי שאל אותי: האם ביקרת אצל המחבלים [בבית הסוהר]? אמרתי: אני לא ביקרתי מחבלים [בבית הסוהר]. אילו שאל אותי האם ביקרתי אסירים פלסטינים [בבית הסוהר], הייתי אומר לו: אני לא ביקרתי אסירים פלסטינים [בבית הסוהר].
נאיף אל-אחמרי: ולכן אתה קורא להם אסירים, הם לא מחבלים ולא טרוריסטים כפי שציינת. כי יש מי שאומר שההצהרה הזו היתה הסיבה לפירוק הרשימה הערבית המשותפת בכנסת מלכתחילה.
מנסור עבאס: לא לא, אין לזה קשר כלשהו. פעם נוספת מתקיים תהליך הסילוף של דבריי. שים לב שתרבות הסילוף קיימת בהיקף רחב. כלומר, הסיעות הפלסטיניות בוגדות זו בזו או מאשימות בכפירה זו את זו, מאשימות זו את זו בשיתוף פעולה [עם ישראל]. ולכן, בכנות, זה חלק מהאווירה הכללית הפלסטינית. לכן אין צורך למקד תשומת לב לדבר הזה. אני היום ובכל יום מקיים את תפקידי גם כנבחר וכמנהיג פוליטי של הערבים הפלסטינים בתוך מדינת ישראל, וגם את היותי פלסטיני המשרת את הסוגייה הפלסטינית, וההנהגות הפלסטיניות יודעות איזה תפקיד אני ממלא באופן יומיומי כדי לעצור את המלחמה הזו [המערכה הצבאית שניהל צה"ל ברצועת עזה בתגובה למתקפת השבעה באוקטובר 2023] ולנסות להגיע להסכם לסיום המשבר שאנחנו נמצאים בו.
סימוכין: https://youtube.com/watch?v=F6XzaOyD93g
יונתן דחוח הלוי:
https://x.com/jdhalevi/status/2082641414672859473
האם השייח' מנסור עבאס הכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית?
בשיחה עם מוחמד מג'אדלה, פרשן ערוץ 12 ומנהל ערוץ החדשות א-נאס, בוועידת ישראל לעסקים (21 בדצמבר 2021) נשאל מנסור עבאס: "ישראל מדינה ללא חוקה וללא גבולות, אבל היא מדינה יהודית. אתה יכול לקבל את זה כערבי?"
על כך השיב עבאס: "מדינת ישראל נולדה כמדינה יהודית. זו החלטתו של העם היהודי שהוא מקים מדינה יהודית. נקודה. השאלה כיום היא לא מה הזהות של המדינה. היא ככה נולדה, היא ככה תישאר. השאלה היא מה מעמדם של האזרח הערבי ושל החברה הערבית במדינת ישראל היהודית."
סימוכין: https://tinyurl.com/3xbv9rty
עבד אל-מאלכ דהאמשה, בכיר בתנועה האיסלאמית ולשעבר יו"ר רע"מ, הבהיר, כי דברי עבאס אינם מבטאים שינוי בעמדת התנועה האיסלאמית ומפלגת רע"מ.
דהאמשה: "ראש רשימת רע"מ, חבר הכנסת מנסור עבאס, תיאר את המצב הקיים מזה שבעים שנה ואין הדבר מבטא את רצונו של הד"ר מנסור עבאס, ואת עמדת התנועה האיסלאמית... אלא הוא תיאר את המציאות עימה אנו מתמודדים."דהאמשה הוסיף בנימת לעג: "אומרים שד"ר מנסור עבאס הכיר ביהדותה של המדינה... ובכן, מדינת ישראל לא הייתה לגיטימית או מוכרת, לא על ידי העולם, לא על ידי הפלסטינים, ולא על ידי האומה הערבית והאיסלאמית אלא כאשר הגיעה ההכרה בה ע"י ד"ר מנסור [עבאס]. מה אמר מנסור עבאס? שאת המדינה הזו הם [היהודים] הקימו עבורם והם רוצים שהיא תישאר."
יהונתן דחוח-הלוי:
https://x.com/jdhalevi/status/2082133821122597309
מנסור עבאס אינו רואה בחמאס ארגון טרור: ראו את דבריו בסרטון:
https://x.com/avidichter/status/2082333703246655531
ודוק: מנסור עבאס מכיר בכך שהיהודים מכירים בישראל כמדינה יהודית אבל לא הוא...
נראה שמפעל ההכשרה מצליח בייחוד אצל חסידי גד אזנקוט (איילה בְּבֶּרְבֶּרִית).
אזנקוט וקטאר
לאחר הקמפיין של נפתלי בנט על הכרזת מלחמה נגד קטאר (קמפיין נכון אלמלא הידע כי מצידו זו נוכלות), יריבו – גד אזנקוט, הגיב על הטענות שבכוורת שלו יש אנשים שמייצגים את קטאר: "קטאר עושה פעילות שלילית אך איננה מדינת אוייב."
https://rotter.net/forum/scoops1/958573.shtml
אזנקוט נשאל בכנס על ידי תומכת פוליטית שלו, על הקשרים של הכוורת שלו עם קטאר. קשרים כלכליים ענפים, חלקם תורמים כבדים של הקמפיין הפוליטי של אזנקוט. כך שהביע חשש שגם כסף קטארי מגיע לקמפיין. השואלת היא תומכת גדולה של אזנקוט, שרצתה לקבל תשובה כדי להגיב ל"מכונת הרעל" על הפרסומים.
אזנקוט: קטאר לא מוגדרת מדינת אוייב, יש לה פעילות שלילית כלפי ישראל כמו טורקיה, אבל עדיין מקיימים איתם סחר.
https://rotter.net/forum/scoops1/958536.shtml
אופס, תומכי אזנקוט הם משתפי פעולה גדולים יותר עם קטאר מאשר אוריך...
יאיר גולדנר-גולן זוכה לפרסום בעולם בדומה לקרושבאנו
פיגוע בין-לאומי: בעיתון ה"טלגרף" הבריטי בו קוראים מיליוני אנשים ברחבי העולם, יצאו עם כתבת ענק על יאיר גולדנר-גולן בו מציגים אותו כיריב הפוליטי של נתניהו לקראת הבחירות ובחרו לצטט את האמירה המזוויעה שלו נגד חיילי צה"ל במהלך המלחמה: "הורגים ילדים כתחביב."
רה"מ נתניהו הגיב לכתבה ואמר: "הכותרת בטלגרף הבריטי מצטטת היום את דבריו של יאיר גולן, שותפו של איזנקוט: 'ישראל הורגת ילדים כתחביב.'
"איזה שקר מוחלט. איזה נזק נורא למאבקנו הצודק וללוחמינו הגיבורים. אני מגנה בתוקף את השקר הנתעב הזה! "
https://x.com/C14_news/status/2082398984916676618
השקר הזה כמובן לא משכנע את האנטישמים בעולם הממשיכים להאמין לעלילת הדם של גולדנר-גולן בדומה לעלילת הדם של קרושבאנו.
בתגובה לפרסום, ובמקום לקבל אחריות על דבריו ולהתנצל בפני העם היהודי, גולדנר-כגולן יוצא מיד בהאשמות של קונספירציה:
יאיר גולדנר-גולן: "תראו איזו מקריות מדהימה. בדיוק בשבוע שבו קמפיין הליכוד פותח במתקפת הסתה נגד הדמוקרטים ונגדי, עיתון ימין בריטי המזוהה עם תמיכה בנתניהו מפרסם כותרת שמהדהדת את אותו שקר ואת אותו עיוות שמכונת הרעל של נתניהו מפיצה בישראל.
"קשה שלא לתהות: האם שוב אזרחי ישראל עומדים מול מבצע השפעה בסגנון פרשת אוריך, איינהורן ו'בילד'? האם שוב נתניהו מוכן לפגוע במעמדה של ישראל בעולם, ולהפיץ מסרים כוזבים בזירה הבינלאומית, כדי לשרת את ההישרדות הפוליטית שלו?
"אין דבר שהאיש הזה, האחראי על המחדל הביטחוני הנורא ביותר שידע המדינה ב-7.10, לא יעשה בשביל להיאחז בכיסא. הגיע הזמן לשים לזה סוף – בקלפי. בבחירות האלה בוחרים ב-אמת."
https://x.com/YairGolan1/status/2082404752302772452
מר יאיר גולדנר-גולן, אולי תהיה אמיץ ותיקח אחריות על דבריך. עליך להתנצל בפני העם היהודי על כך שהפכת למהדהד התעמולה האנטישמית של קרושבאנו מחבר "הפרוטוקולים של זקני ציון". התבייש לך! קח אחריות ותתנצל על השקר!
והנה הוא עוד עולה עצמו ואומר:
יאיר גולן: "מאז הנאום ב-2016 (על התהליכים) התקרבנו לגרמניה הנאצית."
https://rotter.net/forum/scoops1/958701.shtml
אין שיעור לנזק שכבר גרם גולדנר-גולן לעם ישראל, ועשוי חלילה לגרום עוד בעתיד.
הרצל – ספרדים וגזענות אנטי-אשכנזית
בהמשך לכתבתו של מנחם רהט, "כבוד עולמים לסבו של הרצל שהטמיע בו את חזון תקומת ישראל", ("חדשות בן עזר", 2182), לא הוזכר שסבו היה יהודי ספרדי, והרצל הוא ממוצא ספרדי שלא למשל כמו המתחזה לספרדי הרב עבדאללה-עובדיה יוסף. זה כמובן לא משנה להוגי הגזענות האנטי-אשכנזית לסוגיה עם "הנביא" החדש בעל תורת "ההגמוניה (האשכנזית) הלא מודעת להגמוניותה"* – אבישי בן חיים.
אגב, היינריך שטרנבך-עמוס אילון שכתב את הביוגרפיה היפה של הרצל, כתב שהרצל רק התנאה לספרדי כי זאת היתה אופנה אז. הוא כמובן טעה.
גם פרשנים אחרים טועים. פרופסור דניאל גוטווין המתמחה בתורת הרצל כותב:
"על פי צוואתו של הרצל: 77 שנים אחרי הרצל – שרידיהם של שמעון (לייב) ורבקה הרצל, סבו וסבתו של חוזה המדינה, הוצאו מבית העלמין היהודי בבלגרד בדרכם לקבורה בישראל בפעילות של ההסתדרות הציונית העולמית וזק"א.
"סבו וסבתו של הרצל מובאים לקבורה בישראל, שהיא ניגוד של המדינה שחזה.
"רק סימלי הוא שישראל העכשווית נאחזת בפולחני קבורה ודוחה את חזון הלאומיות הליברלית והחברה הסוציאל-דמוקרטית של הרצל. 129 שנים לאחר קונגרס באזל, האתגר של הישראלים הוא דחיקת העיוות המשיחי של הציונות וחזרה למורשת הרצל."
https://x.com/gutweind/status/2082387836343382121
מן הראוי היה שיגנה את מנהיגו יאיר גולדנר-גולן שממשיך את התעמולה האנטישמית של קרושבאנו מחבר "הפרוטוקולים של זקני ציון" באימרתו שיהודים הורגים תינוקות כתחביב המופיעה היום בטלגרף הבריטי.
האם גולדנר-גולן, תואם קרושבאנו, הוא הוא הוא נושא מורשת הרצל?
עונה לו בעילום שם אחד הנושא את השם "רוויזיוניסט": "ממשיכו של הרצל זה נתניהו שמשלב לאומיות חזקה עם כלכלה חופשית וחירות פרט, הרצל לא היה סוציאליסט והכיר בזה ששוק חופשי זה המתכון לעוצמה (וזבוטינסקי אחריו). גם אתה דוחה את הלאומיות הליברלית כשאתה קורא לסוציאליזם שנוגד את הלאומיות ביסודו."
https://x.com/ZionCon9/status/2082402869232148684
גם הוא טועה. בניגוד לז'בוטינסקי התפיסה הכלכלית של הרצל ב"מדינת היהודים" ו"אלטנוילנד, היא "מוטואליזם" (הדדיות). דרך ביניים בין קפיטליזם לסוציאליזם: שוק חופשי ויזמות פרטית, אך בעלות ציבורית או ממשלתית על קרקעות, משאבי טבע ובנקים כדי למנוע ניצול ולדאוג לרווחת הכלל.
גם בן גוריון, וגם ז'בוטינסקי הם ממשיכי הרצל. לא יאיר גולדנר-גולן.
*בן דרור ימיני: סוכן הכאוס וההגמוניה אבישי בן חיים, האיש וההגמוניה. מסביר שנתניהו משריין אשכנזים, משום שאשכנזים צופים בערוצי ההגמוניה, והוא צריך לפתות אותם עם מועמדים אשכנזים. יש בוטים וירטואליים ויש בשר ודם."
https://x.com/BDYemini/status/2083101270705946856
הלאה הכיבוש הספרדי והאנטישמיות הספרדית
כל ספרד האירופית היא שטח ערבי כבוש שכל תושביו הערבים טרונספרו בכוח. וכל ארגוני הטרור האיסלמיים שואפים להחזירו לכיבוש ערבי-מוסלמי.
ספרד ממשיכה לכבוש גם חלק מאפריקה ששם נותרו בחבל סואטה תושבים ערבים, והנה עשרות אלפי ערבים ממרוקו היגרו לאותו אזור הגבול היבשתי היחידי עם האיחוד האירופי. וספרדים רבים כמיטב המסורת האנטישמית לדורותיה מאשימים בכך את היהודים. היהודים תמיד אשמים בכל*.
שחקן הסרטים הספרדי חאווייר בארדום אומר: "ההגירה של 60,000 אנשים ממרוקו לספרד תוכננה על ידי ישראל משום שספרד מתנגדת לרצח העם בפלסטין..."
https://x.com/landpalestine/status/2083515141589540984
ראו בקישור את התגובות ברשת, ואת התמונה שכל המהגרים המרוקאים לצרפת יוצאים מפיו של נתניהו.
*מה לנו שנלין על הספרדים האנטישמים אם זוהי גם דעתו של יאיר גולדנר-גולן.
"מועצת השלום" פירסמה את מתווה ההסכם לרצועת עזה
פירוק חמאס והמיליציות מנשק, נסיגה ישראלית והעברת השליטה לוועדה פלסטינית. אלה הם מעמודי התווך של "מפת הדרכים" ליישום תוכנית טראמפ. המסמך קושר בין שלבי הפירוק והנסיגה, מציב כוח בינלאומי שיפקח על היישום – ומציג את המהלך כחלק מ"מסלול אמין" שיוביל למדינה פלסטינית.
"מועצת השלום" לעזה חשפה את "מפת הדרכים" ליישום תוכנית השלום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ – המציבה תהליך הדרגתי, מוגבל בזמן ומפוקח בינלאומית, לפירוק ארגוני הטרור והמיליציות מנשקם ולנסיגה ישראלית מלאה מהרצועה.
לפי המסמך, תוך 14 ימים בלבד מאישור התוכנית בידי שני הצדדים, יושק לוח זמנים מפורט ששיאו בהעברת כל הסמכויות האזרחיות והביטחוניות לידי "הוועדה הלאומית לניהול עזה" (NCAG). התוכנית קובעת עיקרון ברור של "רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד": חמאס והפלגים הפלסטיניים יידרשו לוותר על השלטון, ואמצעי הלחימה הכבדים והמנהרות יוצאו משימוש ויאוחסנו בלעדית תחת סמכות הוועדה. נראה כי השלמת הפירוק מנשק והאכיפה בשטח יותנו וישולבו בנסיגה הדרגתית של כוחות צה"ל מהרצועה, תחת פיקוח של ועדת אימות בינלאומית ופריסת כוח ייצוב בינלאומי.
גורם מדיני מיהר להגיב – בעילום שם. "בהתייחס לפרסומים שונים מהבוקר על התקדמות מדינית ברצועת עזה, ישראל חזרה והבהירה כי לא תהיה נסיגה כלשהי של צה״ל מהקו הצהוב הנוכחי ללא פירוק אמיתי של חמאס מנשקו." מסר.
קראו את הנוסח המלא של ההסכם:
https://www.ynet.co.il/news/article/hjkp8fcrfg
בכיר חמאס, ראזי חאמד, לאל-ג'זירה: "ההצעה שחמאס הסכים לה עוסקת באחסון כלי נשק תחת פיקוח הממשלה הפלשתינאית החדשה, לא במסירתם, וזה עניין פנימי פלשתינאי, שלא נוגע לזרים. לא נסכים להתפרק מהנשק."
עוד הוסיף: "אם אין נסיגה ישראלית, ופירוק המיליציות של ישראל בעזה – אנחנו לא נעשה שום דבר."
אנחנו מוסיפים: ה"ממשלה" הזו תהיה כפופה לחמאס, ולכן חמאס יאפסן את הנשק שלו – אצלו... ומדובר רק בנשק "כבד". הרובים נשארים אצל המחבלים. ואגב, הג'יהאד האיסלאמי כבר הודיע הבוקר שהוא מתנגד להסכם. המשחק הרגיל.. "אז אתה לא תאפסן את הנשק –
https://t.me/myGplanet/38987
כמובן שההסכם לא ימומש והחמאס (וגם הג'יהאד האיסלמי, ופת"ח, לא יתפרקו מנשקם),
אבל מבחינה מדינית יש חשיבות לכך שהתוכנית נותנת הכשר לקיום של מדינה עצמאית בעזה כפי שנאמר בלשון ההודעה: "יישום מפת דרכים זו, לרבות סוגיית הנשק וסעיפים נוספים בתוכנית השלום המקיפה, ייצור תנאים מתאימים למסלול אמין לקראת השגת הגדרה עצמית פלסטינית והקמת מדינה."
יש לעמוד על כך ששום נסיגה לא תתבצע בלי פירוק אירגוני הטרור מנשקם. בלי שטיקים ובלי טריקים.
נעמן כהן
בדרך כלל אני מביא במדור "ואלה שמות בני ישראל" את שמות בני ישראל שאימצו שמות זרים. עתה אביא דוגמה הפוכה. זרים שאימצו שמות עברים, ובנוסף מקרה מוזר של עיברות שם עברי לערבית.
העולם חוגג עתה מאה שנה להולדתה של השחקנית הדוגמנית והזמרת נורמה ג'ין מורטנסן. (1926-1962). נורמה ג'ין מורטנסן אימצה את שם הבמה מרילין מונרו.
נורמה ג'ין מורטנסן-מרילין מונרו התגיירה ביולי 1956 לקראת נישואיה למחזאי היהודי-אמריקאי ארתור מילר. את הגיור והטקס הדתי ניהל הרב הרפורמי רוברט גולדבורג.
במהלך טקס הגיור היא בחרה בשם העברי אלישבע (Elisheba).
והנה מקרה נוסף. אליזבת רוזמונד טיילור; (1932-2011) שחקנית בריטית-אמריקאית. מצד אביה, טיילור היא צאצאית לבתי אצולה אנגליים ולבית המלוכה הסקוטי, כמו גם לבית פלנטג'נט.
ב-1959 לאחר מותו של בעלה היהודי מייק טוד התגיירה וקיבלה את השם העברי אלישבע רחל. הרב ד"ר מקס נוסבאום אמר כי הגיור בא לא בגלל בעלה היהודי או נישואיה העתידים עם השחקן היהודי אדי פישר. זו רצונה מימים ימימה.
https://www.nli.org.il/he/newspapers/hbkr/1959/03/29/01/article/6/?e=-------he-20--1--img-txIN|txTI--------------1
טיילור הצהירה שהיא לא התגיירה למענם, אלא רצתה לעשות זאת "מזמן" ו"אני מרגישה כאילו הייתי יהודייה כל חיי". אלכסנדר ווקר, מחבר הביוגרפיה של טיילור, מאמין שהיא הושפעה בהחלטתה מהסנדק שלה, ויקטור קאזלט, ומאימה, שהיו תומכים נלהבים של התנועה הציונית[6].
בעקבות גיורה הפכה טיילור לתומכת פעילה במטרות יהודיות וציוניות. בשנת 1959 רכשה איגרות חוב מהבונדס בשווי 100,000 דולר, מה שהוביל לצנזור סרטים שבהם השתתפה על ידי ארצות ערב ברחבי המזרח התיכון ואפריקה. כמו כן, נאסר עליה להיכנס למצרים כדי לצלם את "קלאופטרה" ב-1962, אך האיסור בוטל כעבור שנתיים לאחר שהפקידים המצריים סברו שהסרט מביא לפרסום חיובי של מדינתם. בנוסף לרכישת איגרות החוב מהבונדס, טיילור סייעה בגיוס כספים לארגונים כמו קק"ל והתיאטרון הקאמרי והיתה חברת הדירקטוריון של מרכז שמעון ויזנטל.
אלישבע רחל טיילור גם תמכה בזכותם של יהודי ברית המועצות לעלות לישראל. היא ביטלה את ביקורה בברית המועצות בשל גינויה את ישראל עקב מלחמת ששת הימים, גייסה כספים למען פצועי צה"ל במלחמת יום הכיפורים וחתמה על מכתב מחאה נגד החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם, שקבעה כי הציונות היא גזענות. בשנת 1976 הציעה עצמה כבת ערובה במקומם של יותר מ-100 אזרחים ישראלים אשר נחטפו לאנטבה במהלך טיסה של חברת "אייר פראנס". היא שיחקה בסרט "ג'נוסייד" משנת 1982, שעסק בשואה וזכה בפרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר.
https://he.wikipedia.org/wiki/אליזבת_טיילור#cite_note-3
כאמור אלישבע רחל טיילור תרמה לעליית יהודי ברית המועצות, ועתה יחד עם מאה שנים להולדתה של אלישבע-מרלין מונרו, חוגגים בארץ 30 שנה לקריירה של הזמרת שרה חוּדָדָאטוֹב. (ח'ודא בפרסית ובשפות הקווקז אלוהים. דאט מתנה. כלומר מתנת האל).
שרה חוּדָדָאטוֹב נולדה בעפולה ב-1978 לנקדימון, ירקן, ולאלישבע, עקרת בית, שעלו עם משפחתם לישראל בשנת 1976 מהעיר דרבנט שבדגסטן.
בשנת 1994 כשהיתה בת 16 החליטה עם מנהלה האישי אבי גואטה להחליף את שמה לשם עברי קליט בו תוכל להופיע, ואימצה את השם העברי המודרני שרית חדד. (חדד בערבית מסגר, נפח, חרש ברזל). והנה עיברות שם קווקזי לערבית... (מעניין שלא לקחה לעצמה את השם סמית' או שמידט).
מזל טוב לשרה מסגר.
מפעל ההכשרה של מנסור עבאס רע"ם והתנועה האיסלמית ממשיך במלא עוזו.
אם אורי הייטנר רק מכשיר אותו, למנהיגו בנט, הרי חבר כנסת יואב סגלוביץ מ"יש עתיד" לא רק מכשיר אותו לבנט חבר מפלגתו החדשה ב"יחד", אלא גם מצטרף אליו למפעל הכשרות כמעמיד עצמו לשריון ע"י מפלגת רע"ם.
https://www.ynet.co.il/news/article/yokra14851245
עאדל אל-חמאמדה, פרשן ערבי ישראלי המתמחה בפוליטיקה הישראלית ובמפלגות ערביות, מנתח את הסיבות האפשריות העומדות מאחורי הדיווח על הצטרפות חבר הכנסת יואב סגלוביץ' ל"רשימה הערבית המאוחדת" (רע"מ). "בין אם סגלוביץ' יצטרף לרע"מ ובין אם לאו – התעמולה והפרסום השיגו את מטרתו של מנסור עבאס: להעסיק את דעת הקהל היהודית בנושא כזה. כותרות כאלה מסייעות לרע"מ לחבור לאחר מכן לממשלת אזנקוט; וליצור לגיטימציה הולכת וגדלה לשותפות עם מנסור עבאס."
אם סגלוביץ' אכן יצטרף בסופו של דבר לרע"מ, הדבר יגדיל את הסיכוי שהיא תיכנס לממשלה הבאה, וסגלוביץ' יהיה שר – כלומר, לרע"מ יהיה שר, וזה דבר חשוב ביותר. זה יהיה השר הראשון שמגיע ממפלגה ערבית, ואולי אפילו השר לביטחון הפנים.
סגלוביץ' (בן ה-67 הוא דמות שמאלנית, סגן השר לביטחון הפנים לשעבר, ומייסד יחידת להב 433. ונותרת השאלה: כיצד זה יתורגם לקולות בקלפי, או האם מצביעי רע"מ יקבלו חבר כנסת יהודי, ומה תהיה מידת ההשפעה של צעד כזה על מצביעי רע"מ?
https://x.com/jdhalevi/status/2083345557129679301
ודוק: סגלוביץ' כשר מטעם רע"ם יוכל לטרפד כל מלחמה נגד החמאס, חיזבאללה, או איראן.
והנה כמה עובדות הסותרות את מפעל ההכשרה:
מנסור עבאס מבהיר כי דבריו על הכרה בישראל כמדינה יהודית פורשו שלא כהלכה, ומכחיש שהוא כינה את האסירים הפלסטינים הביטחוניים טרוריסטים.
ב-4 בינואר 2025, חבר הכנסת מנסור עבאס, יו"ר "הרשימה הערבית המאוחדת" (רע"מ) התארח בתוכניתו של נאיף אל-אחמרי בערוץ אל-ערבייה:
נאיף אל-אחמרי: יש מי שאומר שהד"ר מנסור [עבאס] בחר בדו-קיום עם החברה הישראלית ולהשאיר את הסוגייה הפלסטינית מאחוריו, במובן זה שהוא אמר באחד הימים שישראל היא מדינה יהודית ותישאר כזו, והם שואלים: האם זה לא חלק מהמפעל הישראלי הקולוניאלי-התנחלותי שחותר לרוקן את האדמות הפלסטיניות? כך גם מציינת הנשיאות הפלסטינית בהודעתה בתגובה להצהרתך?
מנסור עבאס: לא, ההצהרה שלי לא הובנה בצורה הנכונה. אדוני היקר, עמדתנו הפוליטית ברורה ומפורשת היא שיש להקים את המדינה הפלסטינית בגדה ובעזה ובירושלים [אל-קדס] המזרחית עם הסרת ההתנחלויות – מדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית, כמובן לצד מדינת ישראל. אבל אנחנו הערבים הפלסטינים בישראל, גם בפתרון הסופי, כפי שמופיע בהחלטת המועצה הלאומית הפלסטינית [מל"פ] משנת 87 [עבאס מתייחס למושב ה-19 של המל"פ שנערך באלג'יר בין 12 ל-15 בנובמבר 1988, שבו פורסמה הוכרזה הכרזת העצמאות הפלסטינית] אנחנו מחוץ לפתרון הפוליטי שאימץ ארגון השחרור הפלסטיני [אש”ף]. הוא [אש"ף] אימץ את פתרון שתי המדינות, ולכן הפתרון הזה הוא בגדה ובעזה ובירושלים [אל-קדס] המזרחית, ואפילו הסכמי אוסלו שהם למעשה יישום מעשי של החלטת המועצה הלאומית הפלסטינית, לא התייחסו אלינו [ערביי ישראל] מזווית כלשהי. לכן החלק הזה של העם הפלסטיני שנשאר בארצו בשנת 48 ונושא את זהותו הערבית-פלסטינית והאזרחית במדינת ישראל, מקיים את תפקידו כערבי-פלסטיני, כאזרח במדינת ישראל, מבסס את קיומו, מעצים את חברתו ותומך בסוגייתו הפלסטינית. ואני אמרתי בצורה ברורה ומפורשת שכל המאמץ שלי כעת מושקע כמעט בקרב הפוליטיקאים הישראלים וגם בקשרים בינלאומיים וערביים, כדי לתרום לעצירת המלחמה נגד עמנו הפלסטיני, ואחר כך אם ברצון אללה, שיהיה לנו תפקיד בדחיפה לכיוון הסדר פוליטי ישראלי-פלסטיני.
נאיף אל-אחמרי: אתה מצדיק חלק מהעמדות בכך שהובנו באופן שגוי, כמו ההצהרה הזו שבה תיקנת ותיארת את האסירים הפלסטינים כמחבלים וכטרוריסטים. ואני שמח לשאול על החלק הזה. אבל יש ד"ר [מנסור עבאס], האומרים שיש לך מסר כפול – מסר ל[זירה] הפנימית ומסר ל[זירה] החיצונית: מסר לתקשורת הערבית והפלסטינית, ומסר אחר לתקשורת הישראלית ולתקשורת הזרה הבריטית, האמריקאית ואחרות.
מנסור עבאס: הבעייה שלי היא שיש לי מסר פוליטי אחד, ולכן הישראלי אינו מרוצה ממני, הפלסטיני אינו מרוצה ממני, הערבי אינו מרוצה ממני, וגם לא אלה שחושבים בדרך שונה. אל תשכח שיש לי יריבים פוליטיים בתוך החברה הערבית שתמיד שואפים לעוות את תדמיתי ולסלף את עמדותיי, את מחויבותי ואת זהותי. לכן פעם נוספת, המסלול הפוליטי שלנו ברור ושקוף, עמדותינו הפוליטיות ברורות ושקופות. ועכשיו, אם תרצה שאסביר את כל ההצהרות או את כל האמירות – אני יכול להסביר אותן, אבל יש מהות לשיח הפוליטי שאנחנו מקיימים ברשימה הערבית המאוחדת [רע"מ]. יש מהות לשייכות שלנו הערבית-פלסטינית, גם המוסלמית, ויש מחויבות לפרויקט פוליטי שדורש את סיום הכיבוש והקמת המדינה הפלסטינית והסרת ההתנחלויות בגבולות 67', ושתהיה מדינה [פלסטינית] לצד מדינת ישראל. ואנחנו כאזרחים ערבים פלסטינים נושאים את הזהות הערבית-פלסטינית, מממשים את קיומנו, מעצימים את קיומנו, נאחזים באדמתנו, מחזקים את נוכחותנו, משרתים את חברתנו הערבית ומשרתים את עמנו הפלסטיני.
נאיף אל-אחמרי: אני רוצה שתסביר לי למה תיארת את האסירים הפלסטינים כמחבלים וכטרוריסטי?. ההצהרה הזו, אתה יודע שהיא היתה אמירה [המכוונת] ל[זירה] החיצונית.
מנסור עבאס: לא אחי.
נאיף אל-אחמרי: יש סרטון של הראיון.
מנסור עבאס: אתה צריך לוודא את המידע ומה שאמרתי בשפה העברית. העיתונאי שאל אותי: האם ביקרת אצל המחבלים [בבית הסוהר]? אמרתי: אני לא ביקרתי מחבלים [בבית הסוהר]. אילו שאל אותי האם ביקרתי אסירים פלסטינים [בבית הסוהר], הייתי אומר לו: אני לא ביקרתי אסירים פלסטינים [בבית הסוהר].
נאיף אל-אחמרי: ולכן אתה קורא להם אסירים, הם לא מחבלים ולא טרוריסטים כפי שציינת. כי יש מי שאומר שההצהרה הזו היתה הסיבה לפירוק הרשימה הערבית המשותפת בכנסת מלכתחילה.
מנסור עבאס: לא לא, אין לזה קשר כלשהו. פעם נוספת מתקיים תהליך הסילוף של דבריי. שים לב שתרבות הסילוף קיימת בהיקף רחב. כלומר, הסיעות הפלסטיניות בוגדות זו בזו או מאשימות בכפירה זו את זו, מאשימות זו את זו בשיתוף פעולה [עם ישראל]. ולכן, בכנות, זה חלק מהאווירה הכללית הפלסטינית. לכן אין צורך למקד תשומת לב לדבר הזה. אני היום ובכל יום מקיים את תפקידי גם כנבחר וכמנהיג פוליטי של הערבים הפלסטינים בתוך מדינת ישראל, וגם את היותי פלסטיני המשרת את הסוגייה הפלסטינית, וההנהגות הפלסטיניות יודעות איזה תפקיד אני ממלא באופן יומיומי כדי לעצור את המלחמה הזו [המערכה הצבאית שניהל צה"ל ברצועת עזה בתגובה למתקפת השבעה באוקטובר 2023] ולנסות להגיע להסכם לסיום המשבר שאנחנו נמצאים בו.
סימוכין: https://youtube.com/watch?v=F6XzaOyD93g
יונתן דחוח הלוי:
https://x.com/jdhalevi/status/2082641414672859473
האם השייח' מנסור עבאס הכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית?
בשיחה עם מוחמד מג'אדלה, פרשן ערוץ 12 ומנהל ערוץ החדשות א-נאס, בוועידת ישראל לעסקים (21 בדצמבר 2021) נשאל מנסור עבאס: "ישראל מדינה ללא חוקה וללא גבולות, אבל היא מדינה יהודית. אתה יכול לקבל את זה כערבי?"
על כך השיב עבאס: "מדינת ישראל נולדה כמדינה יהודית. זו החלטתו של העם היהודי שהוא מקים מדינה יהודית. נקודה. השאלה כיום היא לא מה הזהות של המדינה. היא ככה נולדה, היא ככה תישאר. השאלה היא מה מעמדם של האזרח הערבי ושל החברה הערבית במדינת ישראל היהודית."
סימוכין: https://tinyurl.com/3xbv9rty
עבד אל-מאלכ דהאמשה, בכיר בתנועה האיסלאמית ולשעבר יו"ר רע"מ, הבהיר, כי דברי עבאס אינם מבטאים שינוי בעמדת התנועה האיסלאמית ומפלגת רע"מ.
דהאמשה: "ראש רשימת רע"מ, חבר הכנסת מנסור עבאס, תיאר את המצב הקיים מזה שבעים שנה ואין הדבר מבטא את רצונו של הד"ר מנסור עבאס, ואת עמדת התנועה האיסלאמית... אלא הוא תיאר את המציאות עימה אנו מתמודדים."דהאמשה הוסיף בנימת לעג: "אומרים שד"ר מנסור עבאס הכיר ביהדותה של המדינה... ובכן, מדינת ישראל לא הייתה לגיטימית או מוכרת, לא על ידי העולם, לא על ידי הפלסטינים, ולא על ידי האומה הערבית והאיסלאמית אלא כאשר הגיעה ההכרה בה ע"י ד"ר מנסור [עבאס]. מה אמר מנסור עבאס? שאת המדינה הזו הם [היהודים] הקימו עבורם והם רוצים שהיא תישאר."
יהונתן דחוח-הלוי:
https://x.com/jdhalevi/status/2082133821122597309
מנסור עבאס אינו רואה בחמאס ארגון טרור: ראו את דבריו בסרטון:
https://x.com/avidichter/status/2082333703246655531
ודוק: מנסור עבאס מכיר בכך שהיהודים מכירים בישראל כמדינה יהודית אבל לא הוא...
נראה שמפעל ההכשרה מצליח בייחוד אצל חסידי גד אזנקוט (איילה בְּבֶּרְבֶּרִית).
אזנקוט וקטאר
לאחר הקמפיין של נפתלי בנט על הכרזת מלחמה נגד קטאר (קמפיין נכון אלמלא הידע כי מצידו זו נוכלות), יריבו – גד אזנקוט, הגיב על הטענות שבכוורת שלו יש אנשים שמייצגים את קטאר: "קטאר עושה פעילות שלילית אך איננה מדינת אוייב."
https://rotter.net/forum/scoops1/958573.shtml
אזנקוט נשאל בכנס על ידי תומכת פוליטית שלו, על הקשרים של הכוורת שלו עם קטאר. קשרים כלכליים ענפים, חלקם תורמים כבדים של הקמפיין הפוליטי של אזנקוט. כך שהביע חשש שגם כסף קטארי מגיע לקמפיין. השואלת היא תומכת גדולה של אזנקוט, שרצתה לקבל תשובה כדי להגיב ל"מכונת הרעל" על הפרסומים.
אזנקוט: קטאר לא מוגדרת מדינת אוייב, יש לה פעילות שלילית כלפי ישראל כמו טורקיה, אבל עדיין מקיימים איתם סחר.
https://rotter.net/forum/scoops1/958536.shtml
אופס, תומכי אזנקוט הם משתפי פעולה גדולים יותר עם קטאר מאשר אוריך...
יאיר גולדנר-גולן זוכה לפרסום בעולם בדומה לקרושבאנו
פיגוע בין-לאומי: בעיתון ה"טלגרף" הבריטי בו קוראים מיליוני אנשים ברחבי העולם, יצאו עם כתבת ענק על יאיר גולדנר-גולן בו מציגים אותו כיריב הפוליטי של נתניהו לקראת הבחירות ובחרו לצטט את האמירה המזוויעה שלו נגד חיילי צה"ל במהלך המלחמה: "הורגים ילדים כתחביב."
רה"מ נתניהו הגיב לכתבה ואמר: "הכותרת בטלגרף הבריטי מצטטת היום את דבריו של יאיר גולן, שותפו של איזנקוט: 'ישראל הורגת ילדים כתחביב.'
"איזה שקר מוחלט. איזה נזק נורא למאבקנו הצודק וללוחמינו הגיבורים. אני מגנה בתוקף את השקר הנתעב הזה! "
https://x.com/C14_news/status/2082398984916676618
השקר הזה כמובן לא משכנע את האנטישמים בעולם הממשיכים להאמין לעלילת הדם של גולדנר-גולן בדומה לעלילת הדם של קרושבאנו.
בתגובה לפרסום, ובמקום לקבל אחריות על דבריו ולהתנצל בפני העם היהודי, גולדנר-כגולן יוצא מיד בהאשמות של קונספירציה:
יאיר גולדנר-גולן: "תראו איזו מקריות מדהימה. בדיוק בשבוע שבו קמפיין הליכוד פותח במתקפת הסתה נגד הדמוקרטים ונגדי, עיתון ימין בריטי המזוהה עם תמיכה בנתניהו מפרסם כותרת שמהדהדת את אותו שקר ואת אותו עיוות שמכונת הרעל של נתניהו מפיצה בישראל.
"קשה שלא לתהות: האם שוב אזרחי ישראל עומדים מול מבצע השפעה בסגנון פרשת אוריך, איינהורן ו'בילד'? האם שוב נתניהו מוכן לפגוע במעמדה של ישראל בעולם, ולהפיץ מסרים כוזבים בזירה הבינלאומית, כדי לשרת את ההישרדות הפוליטית שלו?
"אין דבר שהאיש הזה, האחראי על המחדל הביטחוני הנורא ביותר שידע המדינה ב-7.10, לא יעשה בשביל להיאחז בכיסא. הגיע הזמן לשים לזה סוף – בקלפי. בבחירות האלה בוחרים ב-אמת."
https://x.com/YairGolan1/status/2082404752302772452
מר יאיר גולדנר-גולן, אולי תהיה אמיץ ותיקח אחריות על דבריך. עליך להתנצל בפני העם היהודי על כך שהפכת למהדהד התעמולה האנטישמית של קרושבאנו מחבר "הפרוטוקולים של זקני ציון". התבייש לך! קח אחריות ותתנצל על השקר!
והנה הוא עוד עולה עצמו ואומר:
יאיר גולן: "מאז הנאום ב-2016 (על התהליכים) התקרבנו לגרמניה הנאצית."
https://rotter.net/forum/scoops1/958701.shtml
אין שיעור לנזק שכבר גרם גולדנר-גולן לעם ישראל, ועשוי חלילה לגרום עוד בעתיד.
הרצל – ספרדים וגזענות אנטי-אשכנזית
בהמשך לכתבתו של מנחם רהט, "כבוד עולמים לסבו של הרצל שהטמיע בו את חזון תקומת ישראל", ("חדשות בן עזר", 2182), לא הוזכר שסבו היה יהודי ספרדי, והרצל הוא ממוצא ספרדי שלא למשל כמו המתחזה לספרדי הרב עבדאללה-עובדיה יוסף. זה כמובן לא משנה להוגי הגזענות האנטי-אשכנזית לסוגיה עם "הנביא" החדש בעל תורת "ההגמוניה (האשכנזית) הלא מודעת להגמוניותה"* – אבישי בן חיים.
אגב, היינריך שטרנבך-עמוס אילון שכתב את הביוגרפיה היפה של הרצל, כתב שהרצל רק התנאה לספרדי כי זאת היתה אופנה אז. הוא כמובן טעה.
גם פרשנים אחרים טועים. פרופסור דניאל גוטווין המתמחה בתורת הרצל כותב:
"על פי צוואתו של הרצל: 77 שנים אחרי הרצל – שרידיהם של שמעון (לייב) ורבקה הרצל, סבו וסבתו של חוזה המדינה, הוצאו מבית העלמין היהודי בבלגרד בדרכם לקבורה בישראל בפעילות של ההסתדרות הציונית העולמית וזק"א.
"סבו וסבתו של הרצל מובאים לקבורה בישראל, שהיא ניגוד של המדינה שחזה.
"רק סימלי הוא שישראל העכשווית נאחזת בפולחני קבורה ודוחה את חזון הלאומיות הליברלית והחברה הסוציאל-דמוקרטית של הרצל. 129 שנים לאחר קונגרס באזל, האתגר של הישראלים הוא דחיקת העיוות המשיחי של הציונות וחזרה למורשת הרצל."
https://x.com/gutweind/status/2082387836343382121
מן הראוי היה שיגנה את מנהיגו יאיר גולדנר-גולן שממשיך את התעמולה האנטישמית של קרושבאנו מחבר "הפרוטוקולים של זקני ציון" באימרתו שיהודים הורגים תינוקות כתחביב המופיעה היום בטלגרף הבריטי.
האם גולדנר-גולן, תואם קרושבאנו, הוא הוא הוא נושא מורשת הרצל?
עונה לו בעילום שם אחד הנושא את השם "רוויזיוניסט": "ממשיכו של הרצל זה נתניהו שמשלב לאומיות חזקה עם כלכלה חופשית וחירות פרט, הרצל לא היה סוציאליסט והכיר בזה ששוק חופשי זה המתכון לעוצמה (וזבוטינסקי אחריו). גם אתה דוחה את הלאומיות הליברלית כשאתה קורא לסוציאליזם שנוגד את הלאומיות ביסודו."
https://x.com/ZionCon9/status/2082402869232148684
גם הוא טועה. בניגוד לז'בוטינסקי התפיסה הכלכלית של הרצל ב"מדינת היהודים" ו"אלטנוילנד, היא "מוטואליזם" (הדדיות). דרך ביניים בין קפיטליזם לסוציאליזם: שוק חופשי ויזמות פרטית, אך בעלות ציבורית או ממשלתית על קרקעות, משאבי טבע ובנקים כדי למנוע ניצול ולדאוג לרווחת הכלל.
גם בן גוריון, וגם ז'בוטינסקי הם ממשיכי הרצל. לא יאיר גולדנר-גולן.
*בן דרור ימיני: סוכן הכאוס וההגמוניה אבישי בן חיים, האיש וההגמוניה. מסביר שנתניהו משריין אשכנזים, משום שאשכנזים צופים בערוצי ההגמוניה, והוא צריך לפתות אותם עם מועמדים אשכנזים. יש בוטים וירטואליים ויש בשר ודם."
https://x.com/BDYemini/status/2083101270705946856
הלאה הכיבוש הספרדי והאנטישמיות הספרדית
כל ספרד האירופית היא שטח ערבי כבוש שכל תושביו הערבים טרונספרו בכוח. וכל ארגוני הטרור האיסלמיים שואפים להחזירו לכיבוש ערבי-מוסלמי.
ספרד ממשיכה לכבוש גם חלק מאפריקה ששם נותרו בחבל סואטה תושבים ערבים, והנה עשרות אלפי ערבים ממרוקו היגרו לאותו אזור הגבול היבשתי היחידי עם האיחוד האירופי. וספרדים רבים כמיטב המסורת האנטישמית לדורותיה מאשימים בכך את היהודים. היהודים תמיד אשמים בכל*.
שחקן הסרטים הספרדי חאווייר בארדום אומר: "ההגירה של 60,000 אנשים ממרוקו לספרד תוכננה על ידי ישראל משום שספרד מתנגדת לרצח העם בפלסטין..."
https://x.com/landpalestine/status/2083515141589540984
ראו בקישור את התגובות ברשת, ואת התמונה שכל המהגרים המרוקאים לצרפת יוצאים מפיו של נתניהו.
*מה לנו שנלין על הספרדים האנטישמים אם זוהי גם דעתו של יאיר גולדנר-גולן.
"מועצת השלום" פירסמה את מתווה ההסכם לרצועת עזה
פירוק חמאס והמיליציות מנשק, נסיגה ישראלית והעברת השליטה לוועדה פלסטינית. אלה הם מעמודי התווך של "מפת הדרכים" ליישום תוכנית טראמפ. המסמך קושר בין שלבי הפירוק והנסיגה, מציב כוח בינלאומי שיפקח על היישום – ומציג את המהלך כחלק מ"מסלול אמין" שיוביל למדינה פלסטינית.
"מועצת השלום" לעזה חשפה את "מפת הדרכים" ליישום תוכנית השלום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ – המציבה תהליך הדרגתי, מוגבל בזמן ומפוקח בינלאומית, לפירוק ארגוני הטרור והמיליציות מנשקם ולנסיגה ישראלית מלאה מהרצועה.
לפי המסמך, תוך 14 ימים בלבד מאישור התוכנית בידי שני הצדדים, יושק לוח זמנים מפורט ששיאו בהעברת כל הסמכויות האזרחיות והביטחוניות לידי "הוועדה הלאומית לניהול עזה" (NCAG). התוכנית קובעת עיקרון ברור של "רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד": חמאס והפלגים הפלסטיניים יידרשו לוותר על השלטון, ואמצעי הלחימה הכבדים והמנהרות יוצאו משימוש ויאוחסנו בלעדית תחת סמכות הוועדה. נראה כי השלמת הפירוק מנשק והאכיפה בשטח יותנו וישולבו בנסיגה הדרגתית של כוחות צה"ל מהרצועה, תחת פיקוח של ועדת אימות בינלאומית ופריסת כוח ייצוב בינלאומי.
גורם מדיני מיהר להגיב – בעילום שם. "בהתייחס לפרסומים שונים מהבוקר על התקדמות מדינית ברצועת עזה, ישראל חזרה והבהירה כי לא תהיה נסיגה כלשהי של צה״ל מהקו הצהוב הנוכחי ללא פירוק אמיתי של חמאס מנשקו." מסר.
קראו את הנוסח המלא של ההסכם:
https://www.ynet.co.il/news/article/hjkp8fcrfg
בכיר חמאס, ראזי חאמד, לאל-ג'זירה: "ההצעה שחמאס הסכים לה עוסקת באחסון כלי נשק תחת פיקוח הממשלה הפלשתינאית החדשה, לא במסירתם, וזה עניין פנימי פלשתינאי, שלא נוגע לזרים. לא נסכים להתפרק מהנשק."
עוד הוסיף: "אם אין נסיגה ישראלית, ופירוק המיליציות של ישראל בעזה – אנחנו לא נעשה שום דבר."
אנחנו מוסיפים: ה"ממשלה" הזו תהיה כפופה לחמאס, ולכן חמאס יאפסן את הנשק שלו – אצלו... ומדובר רק בנשק "כבד". הרובים נשארים אצל המחבלים. ואגב, הג'יהאד האיסלאמי כבר הודיע הבוקר שהוא מתנגד להסכם. המשחק הרגיל.. "אז אתה לא תאפסן את הנשק –
https://t.me/myGplanet/38987
כמובן שההסכם לא ימומש והחמאס (וגם הג'יהאד האיסלמי, ופת"ח, לא יתפרקו מנשקם),
אבל מבחינה מדינית יש חשיבות לכך שהתוכנית נותנת הכשר לקיום של מדינה עצמאית בעזה כפי שנאמר בלשון ההודעה: "יישום מפת דרכים זו, לרבות סוגיית הנשק וסעיפים נוספים בתוכנית השלום המקיפה, ייצור תנאים מתאימים למסלול אמין לקראת השגת הגדרה עצמית פלסטינית והקמת מדינה."
יש לעמוד על כך ששום נסיגה לא תתבצע בלי פירוק אירגוני הטרור מנשקם. בלי שטיקים ובלי טריקים.
נעמן כהן
אהוד בן עזר
50 שירי מתבגרים (29)
רכגולד ושות' חברה בע"מ-עירית שגיב, מוציאים לאור
תל אביב 1987
ציורים ועטיפה דני קרמן
29.
אִם אֲנִי צוֹמַחַת בִּמְדִינָה
דּוּ-לְאֻמִּית
חֵצִי מִמֶּנִּי שַׁיָּיך לָעַרְבִים
וְחֵצִי לַיְּהוּדִים –
וּמָה עִם הַדָּתִיִּים,
אֵיפֹה הֵם –
אֵיפֹה הֵם
יְנַשְּׁקוּ לִי?
תל אביב 1987
ציורים ועטיפה דני קרמן
29.
אִם אֲנִי צוֹמַחַת בִּמְדִינָה
דּוּ-לְאֻמִּית
חֵצִי מִמֶּנִּי שַׁיָּיך לָעַרְבִים
וְחֵצִי לַיְּהוּדִים –
וּמָה עִם הַדָּתִיִּים,
אֵיפֹה הֵם –
אֵיפֹה הֵם
יְנַשְּׁקוּ לִי?
דבורה סלפ-גוטמכר (דבויש'ה)
כתבים לחברים ולארכיון לאורך השנים.
אודי שלום,
תוך כדי חיפוש חומר לחג היובל לעין גדי, מצאתי מכתבים ששלחתי לפני שנים אחדות לשרהלה אלבר, מי שהיתה עורכת ה"אפיק" ושותפה פעילה בעשייה מבורכת ל"חג היובל" לעין גדי. אני מעתיקה קטעים, שבודאי יזכירו לך נשכחות...
אם תרצה – תפרסם...
ברכות לבביות ליום הולדתך, עד מאה כשלושים עם יהודית.
שיהיה לכם ולבני ביתכם חג פסח כשר, חג אביב שמח
וכל הטוב האפשרי
מדבוישה ואלי ומיכל גם...
חיפה, י"ג אב תשס"א
2.8.2001
מדבורה סלפ-גוטמכר (דבויש'ה) (דור גרעין "שדמות")...
לשרה'לה השלום והברכה,
שמחתי לקבל את מכתבך.
אני שמחה להיות מנוייה על ה"אפיק". אשמח להמשיך לקבלו בעתיד.
מכיוון שביקשת תגובה - אשמח לציין, שהעלעל משודרג מעת לעת לרמה גבוהה.
אולי אני משוחדת, כי "ראשי במזרח על אף שאני בצפון"... אבל – באמת מגיעות לך מחמאות. ואני גם יודעת מה זה להפיק עלון בקביעות...
הייתי עורכת, מדפיסה (על שעוונית) ומוציאה לאור (במכונת שכפול של "גסטטנר") את העלון של הגרעין עוד בהיותנו בהכשרה, בקרית-ענבים, טרם עלייתנו לעין-גדי. אז נקרא העלון "ציוני דרך".
הגיליון האחרון של "ציוני-דרך" יצא לאור בי"ד ניסן תשט"ז, 26.3.56.
אצטט לך את "דבר המערכת" מאותו עלון:
"עלון זה יהא עלון אחרון וסוגר לרשימת "ציוני-הדרך" אשר הנחנו אחרינו בדרכנו מגרעין למשק. ציונים אשר שקפו את חיינו, לבטינו ומעשינו – ולו רק תכפו יותר – היה ערכם גדל ורב.
לאחריו נחלק את "מעמסת" הביטוי הכתוב בין שני סוגי עלונים, הראשון – אשר ישא את השם "ערוגות", שיופיע בתכיפות של מחדש עד חדשיים – יהא רב כמות ויהווה את עלונו של המשק. השני – יהא עלעלון שבועי אשר עיקר מטרתו – אינפורמציה לחברים במשק ולנמצאים מחוצה לו ותגובות שונות בהיתול ובכבד-ראש. העלעלון יהא קטן-כמות אך תכיפותו, כך אנו מקוים, תשמר.
זו התכנית. לגבי התוכן – עלון חייב לשקף את חיי החברה שלמענה הוא נכתב ולהלכה חייב להיווצר מאליו – מתוך בעיות ולבטים. המציאות שונה בהחלט. עלון נוצר מתוך ריצה ו"נדנוד" ושאר צורות שכנוע לכתיבת-חומר. את שביל הביניים אנו מקוים למצוא ע"י חלוקת העלון למדורים קבועים כמו – תגובות, במשק, טבע וצומח, ארכיאולוגיה וכו', ומציאת אנשים המוכנים לספק חומר קבוע למדור מסויים. יחד עם זה נשארת הקריאה אל כל החברה – הבו חומר לעלונינו!"
בתאריך י"ח בניסן תשט"ז, 30.3.1956, יצא לאור ה"אפיק" עלעלון קבוצת עין-גדי,
מס' 1. העלעלון הופק מדי שבוע ביום שישי.
דרישת שלום חמה לזאביק, לנחמה, ליוכבד, לצ'רלי – שותפים ותיקים להפקת העלעלון.
המאחלת לך התחדשות מתמדת ובהצלחה,
דבויש'ה
*
חיפה, יום שלישי, פעמיים כי טוב, כ"ה אב תשס"א 4.8.2001 למניינם...
היסטורית ה"אפיק" – עלעלון שבועי – ריכוז מידע מאת דבוישה,
מתוך כתבים לחברים ולארכיון לאורך השנים.
אם ב"אפיק" עסקינן – לפניך פרפראות נוספות מ"מזכרת נשכחות"...
להשכלה אישית ובעיקר לחיוכים...
מתוך "אפיק" עלעלון קבוצת עין-גדי, כ"ז בתמוז תשי"ז 26.7.57, שנה ב' מס' 41 (57)
... מכונת ה"גסטטנר" הישנה שלנו, זו שהיתה מדפיסה בשארית כוחותיה ובגניחות אחרונות כל עלעלון ועלעלון, עד שהופעת כל דף נוסף היתה בחינת נס למשה, ליוכבד ולי, עלתה סוף-סוף לחופשת תיקון בתל-אביב. משהגיעה למשרד "גסטטנר" נערכה לה קבלת פנים נרגשת כלבת אבודה החוזרת לבית הוריה. זה ארבעים שנה ששוב לא ראו במשרד מכונה מסוגה ובכך תובן אותה התרגשות אמהית, כמעט, למראיה. במשך החודש ששהתה שם למדה שיטות הדפסה מודרניות אצל מכונות חדישות יותר ונחה מעט תוך טיפול טוב והיתה מועמדת להישלח למשרד "גסטטנר" המרכזי באנגליה לקבלת פרס על התואר – "המכונה הישנה ביותר של 'גסטטנר' בעולם, שעודנה מדפיסה." עתה, משחזרה, והוחלפו מרבית גלגליה, גליליה, שרשראותיה וברגיה אנו תקווה כי רמת הדפסתו של העלון תעלה..." א. (1)
(1) העורך היה אז אודי בן עזר.
הערה שלי: מעניינת התפתחות הזדהות הכותבים:
מתחילה, לא היתה משמעות לשם הכותב לעלון. היו "דוברים" בעילום שם, ולא מתוך כוונת זדון. באופן טבעי העורך היה מוסר את החומר להדפסה, ולפי כתב-היד היה ברור למערכת ולמדפיסה (אני, דבוישה) מיהו הכותב... פשוט ה"אני" היה מצטנע...
כוח היחד היה דומיננטי יותר מן ה"אני"... אחר-כך בא השלב של "חתימה", ציון האות הראשונה בשם כותב ה"מאמר". בהמשך – ציון השם הפרטי המלא או הכינוי... שם פרטי ושם משפחה צויינו, כאשר היו בקטגוריה של כינוי... (כמו שרה שילו...)
רק אחרי שנים רבות, בצמוד לשינויים האחרים, החלו לציין את השם הפרטי ושם המשפחה. עוד מעט יוסיפו גם את התואר...
ו ע ו ד ...
הערות, הארות ו"תוספתות" להיסטורית ה"אפיק"
(מתוך עשר שנים ראשונות)
שובצה כותרת מעוצבת, חדשה וקבועה אפיק (ואיור כף תמר)
החל מעלעל מס'176, ט' כסלו תשכ"ב, 17.11.61, עיצוב מעשה ידיה של נחמה גנור. כותרת ששימשה אותנו בנאמנות, עד חג העשור (כנראה עד שהשעוונית שבקה...)
אגב, המאיירים המקצועיים שליוו אותנו: זאביק רוזנבוים, אורי שולביץ, בנדלה (רות בן-דב) קדרי, נחמה גנור ודודו שליטא.
העריכה הטכנית: בדרך כלל הקלדה (מה שהוגדר כ"הדפסה" ) במכונת כתיבה, על שעוונית של "אוניה", ובשימוש חרטים מיוחדים לאיורים. שכפול במכונת "גסטטנר". בדרך כלל בצבע שחור.
כשהתקדמנו ורצינו לגוון בצבע – היינו מתכננים מיקום מדוייק לכל צבע, על שעווניות שונות. על גליל הגסטטנר מורחים צבע רצוי, משכפלים, מנקים את המכונה, מורחים צבע שונה, משכפלים, מנקים וכן הלאה... לעיתים, היה דוביק גביש עוזר בנושא חילופי הצבעים והנקיונות ב"מכונת הגסטטנר." הצבע היה יקר מאוד ולכן התכנון היה מדוקדק מאוד. גוונים, כמויות – עבודת הדפס אומנותית ממש... רק במקרים חריגים קיבלנו אישור לרכוש דפי פוליו צבעוניים, לשילובם בחגיגיות ב"אפיק" וגם - - - לדף הצהוב של צ'רלי...
תקופה מסויימת – צ'רלי הפיק עלעלון בשם: "אפיקיר" עתון צהוב של משק עין גדי, יוצא אחת למתי שמתחשק, אין המערכת אחראית לתוכן...
אמרות כנף; מעשיות; סיפורים / בדיחות מתוך השראה של חיי היום-יום; השמצות – הכול ברוח טובה, הומוריסטית.
במשך הזמן החבר'ה היו מסתובבים עם פתקים בכיס ומוסרים למזכירות – כדי שהכתוב יגיע לצ'רלי ויתפרסם... בעיקרון צ'רלי היה מו"ל עצמאי... בלילות... תקתק באצבע אחת...
לעתים הייתי עוזרת לו בהדפסה. בהמשך – החומר הראוי התפרסם ב"אפיק" במדורים "דפיק" או "טפיק" (לפי העניין...)
דוגמא לעבודת הפקה מיוחדת, במגבלות הטכניות שהיו לנו:
דיזנגופיק – עלעל פורים תשכ"ב (1962).
גזרנו מילים ואותיות מעיתונים ושיבצנו כטקסט בצמוד לתמונות – קריקטורות של חברים.
נחמה וזאביק רוזנבוים היו אמונים על השרבוטים... החומר הגולמי, שהיה מעשה טלאים נשלח לת"א, הועבר לגלופה מיוחדת, מותאמת למכונת הגסטטנר הענתיקה שלנו, חזר למשק, שוב גזרנו, הדבקנו ושיכפלנו... עבודת-יד אמיתית! נמצאים ברשותי הדפים ה"מקוריים" של אותו "דיזנגופיק"! כרכתי אותם עם כל האפיקים של אותה שנה... בחינת דפי-המקור מאז, בהשוואה לְמה שאפשר לעשות היום, זה ממש מעורר פליאה, השתאות, כמה עבודה הושקעה אז... ועשינו את זה בנחישות ובהנאה רבה. דוביק גביש היה אז במערכת ה"אפיק", ואני גם המדפיסה. אני זוכרת שגייסתי את ידידַי לגזור מעיתונים אותיות בגדלים שונים; לחפש מילים מאוד מסויימות, כדי לחסוך בעבודת ההצמדה של אות לאות ליצירת מולים שלמות. וכולם נענו ברצון... יצא –"חבל על הזמן" כמו שאומרים היום ...
תוספת בעקבות יום הולדת 90 לחנן רז 23.5.2026
שלחתי לו ברכה וצירפתי דף דוגמא מה"דיזנגופיק"
28.7.2026
ובכן, כנראה שהגיעה העת לסַפֵּר – אחד מאותם ספורים שלי, שהוצנעו במכוון... (יש לי עוד כמה סיפורים מוכמנים במלאי...)
בעקבות שאלות ופניות של חברים אליי, ותגובתו של אודי בן עזר לשאלתו של ליישי, איך נולד השם "אפיק" לעלון השבועי בקבוץ עין גדי, שממשיך להופיע בהתמדה עד היום הזה, – זה הזמן לגלות:
אני, דבוישה, זו, ש"הדביקה" את השם "אפיק", לעלון השבועי.
אודי היה העורך הראשי. אני הייתי המדפיסה. אבל מדי שבוע היה צריך לקבל ממרכזי הענפים דווח על מה מתפתח בענף. זו היתה משימה לא פשוטה, מכיוון שהיה צריך לרדוף אחרי החברים, בשדה, בחדר האוכל בקיצור – בכל מקום.
בנעורַי למדתי קצרנות עברית וזו היתה בשבילי הזדמנות לראיין, ובו בעת לרשום את דברי המרואיין במהירות. החבר'ה חשבו, שאני סתם מקשקשת על הנייר ותהו איך אזכור את כל האינפורמציה, אבל סמכו עליי.
באחת הפעמים שרגא העז ושאל אותי, מדוע אני "מקשקשת" בזמן שהוא מדבר. כתבתי לו: אני פשוט יודעת קצרנות. כשבאתי למזכירות להדפיס את כל החומר במכונת הכתיבה – ראיתי, שראשי המילים "אני פשוט יודעת קצרנות" – "אפיק" – יתאימו לשם העלון. הצעתי וזה התקבל מיד, כי אפיק זה מתחבר טוב בעין גדי...
ומאוחר יותר, כשצ'רלי כתב באפיק את "דפיק" הוא חייך ואמר לי:
זה מסתדר מצויין: גם דבוישה פשוט יודעת קצרנות וגם מתאים להומור...
עם הזמן, כשהיה לי עומס עבודה במזכירות, במרפאה ועוד, הרגלתי את החבר'ה, שיביאו את כתביהם למזכירות. ובהמשך, אפילו היו משאירים פתקים על לוח המודעות.
אז זהו. התלבטתי אם "להוציא לאור" את העובדה הזו.
ליישי, אתה שיכנעת אותי...
אולי, אם תנוח עלי רוח הכתיבה, אעלה "עוד ממעללי המוכמנים"...
דבוישה
ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי,
תגובות, הערות, הארות, והודעות
* *
לפני 60 שנה, ב-כ' באב תשכ"ו, 1966, נפטר בפתח תקווה אבי, בנימין בן עזר (ראב) והוא בן 62 שנים בלבד. צעיר בניהם של יהודה ולאה ראב בן עזר. חייו לא היו קלים כי רוב ימיו עסק בחקלאות.
* *
קטעים מוויקיפדיה
על הסופר משה סטבסקי-סתוי ובאר טוביה
בסוף שנת 1911 עלה סטבסקי לארץ ישראל. בארץ עבד כפקיד בגימנסיה העברית "הרצליה" והמשיך בעבודתו הספרותית. בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה שומר וחקלאי בבאר טוביה, בבן שמן ובפתח תקווה, ובחלק מהשנים אף היה חבר בארגון המגן. בתקופה זו עמד בראש ועד הפועלים בפתח תקווה. ב-1922 הקים רפת בתל אביב ושימש כרפתן למשך 8 שנים רצופות. בשנים אלו פירסם שורה של סיפורים, אגדות ושירים בפרוזה מחיי הארץ: שפע, בנגב, האורח, הבוקר אור, דיצה, לאחותי באר טוביה. במהלך התקופה חי הרבה במחיצת הערבים והאזין לשיחותיהם, ששימשו חומר למרבית סיפוריו.
בשנות ה-40 חזר סתוי להתגורר במושב באר טוביה. תוך שהוא סובב בכפרים הערבים שבאזור ועוסק בקניית תבואות למד את אורחות חייהם של תושבי הכפרים. בתקופה זו פירסם את ספריו בן השמן מבגדד והכפר הערבי המתארים את ההוויי הערבי והפולקלור המזרחי. לעיתים אף חתם בפסבדונים מ. אבו נעמן, כמנהג הערבים המכונים על שם בניהם. בשנים אלו סתוי הפך למוביל ספרות הערביסטים הישראלי. השערה אומרת כי עיברת את שמו מסטבסקי לסתוי משום ששמו של אחד החשודים ברצח ארלוזורוב היה סטבסקי.
אהוד: משה סטבסקי היה ידיד קרוב של דודתי המשוררת אסתר ראב, ואני זוכר אותו מילדותי מבקר אצלנו בפתח תקווה. חשבתי אז שיש רק שני סופרים בארץ ישראל ושמם משה – משה סטבסקי ומשה סמילנסקי.
ספרו הכפר הערבי עזר לי רבות בספרי המושבה שלי, ואילו הוא בספרו מודה לדודי ברוך בן עזר ראב שממנו למד רבות על הכפר הערבי.
* *
ג'וחא: אתם לא מכירים את טראמפ. הוא עובד עליכם ועל האיראנים – בפטפוטי התקשורת. חכו עד סוף הקיץ ותראו כיצד איראן מתפוררת בלי מים וחשמל!
* *
אהוד: הלחץ של איראן על ארה"ב בסגירת מצר הורמוז – הוא למעשה חלק מהמלכודת המתגלגלת שמכינים טראמפ ונתניהו, המחכים בסבלנות ובעצה-אחת לסוף הקיץ הלוהט – שיביא על איראן את ההתפוררות מבית והכניעה המוחלטת.
[אנחנו חוזרים על הערכת המצב הזו כבר כמה חודשים!]
אהוד שלום,
לדעתי אתה צודק, ובסוף אוגוסט, תבוא המלחמה האמיתית באיראן.
רוני
אהוד: או שאפילו לא תבוא כי הם ייכנעו לנוכח ארבעים מעלות חום ומחסור במים, חשמל ומשכורות למנוולים.
ואולי ההתפוררות תתרחש בבת אחת – מגדל הקלפים יקרוס מחר!
*
ג'וחא: גורל דובאי – מגדל בבל!
*
* מיכל סנונית מוסיפה לדברי פוצ'ו על השאלה שלא נשאלה בראיון.
אכן, המעשה בחתונה שלי היה אמת לאמיתה. הקהל באולם מולנו. החתונה האזרחית על הבמה, כאשר המחתן הוא מחברי הקיבוץ. הטקס נגמר. בעלי מזה כמה דקות ואני יורדים מהבמה. מולי כל בני המשפחה וחברי הקיבוץ.
פתאום אני חוזרת לבמה לבד, רוקעת ברגליים ואומרת: "לא לא לא. בשום אופן לא," ועוד כל מה שפוצ'ו כתב. כולם פעורי פה. האימא שלו והאימא שלי הולכות להתעלף. בעלי המום. לא גיליתי לו את מה שאני מתכננת. כבר אני מעיפה אותו?
ואז אני מסיימת שזהו הסוודר שאני שונאת.
הטקסט לקוח מתוך ספרו של פוצ'ו "איה הג'ינג'ית".
כל האולם נושם לרווחה ופורץ בצחוק. איך זה בא לי לראש אינני יודעת.
תמימות תמיד הייתה בי ולא עוזבת אותי עד היום. וההומור הוא של צעירונת בת 21.
* אהוד היקר, תודה על פרסום הרשימה על ספרו של אריאל שנבל. אודה לך אם תסכים לפרסם את הרשימה שלי על הספרון של בני דון יחייא בנושא אימרות שנונות.
קראתי בעניין רב את דבריו של נעמן כהן על משפחת מנוחין שצאצאיהם אנטישמים ואוהדי נאצים. מדהים!
אני מסכים עם נעמן כהן כי הלשון הבוטה של אייל מגד נגד אוהדי נתניהו היא בלתי נסבלת. כל טענה צריכה להיות עניינית, ללא גידופים ולשון בוטה. בנושא הזה אפשר לכלול את יאיר גולן, ראש הדמוקרטים, שדבריו לוקים ברשעות, שאין בהם דבר וחצי דבר עם דמוקרטיה (למשל, השאיפה שלו לסגור את ערוץ 14, בשם חופש העיתונות!)
אהוד היקר, אתה בוודאי שם לב שאני כותב יותר מדי, מפגיז אותך בסיפורים ובמאמרים. כיוון שאינני מעלה בדעתי לפנות אליך בבקשה לפרסם 3-2 כתבים שלי בגיליון אחד – אני פונה גם לאכסניות אחרות. אין שום אפשרות של השוואה! אתה מפרסם בצורה מכובדת, ובזמן סביר, ואם אינך מתכוון לפרסם, אתה מודיע מיד. ואילו עורכי כתבי עת אחרים (ברשותך, לא אנקוב בשמות), מבטיחים לפרסם, ושומרים את כתב היד במשך שבועות וחודשים, ולעיתים מודיעים אחרי המון זמן כי מוותרים על הפרסום. יש כתב עת שמפרסם אותי אחרי שבועות, ואפילו חודשים, ואז מחלק את המאמר ל-3 המשכים! פלא הוא אם הקוראים זוכרים במה מדובר. אתה באמת אוניקום, וחשתי רצון להביע לך תודה על כך.
שלך –
משה גרנות
* אהוד ידידי שלום! תעלומת השם "אפיק" כבר עלתה על הפרק מיספר פעמים במרוצת השנים ולא נמצאה לה תשובה חד משמעית.
מאחר ולא הייתי בסוד העניין בשעתו אני יכול רק להביע את דעתי.
ההסבר בגיליונך האחרון שהכוונה אולי לסדייר במקום לעריג'ה ("ערוגות") נראה לי מופרך.
נראה לי שהיתה כאן כוונה יותר אידיאולוגית. כשם שבחרנו את השם "שדמות" (שדמה – שדה חקלאי מטופח) לגרעין שלנו מבין מיספר שמות שהוצעו (בכנס הגרעין ברמת יוחנן) כך גם "אפיק" שמלבד הפירוש המקובל זה גם דרך פעולה, כיוון ומסלול.
גם האפשרות עליה הצביע ליישי – "כאפיקים בנגב" – סבירה מאוד.
ככל שעוברות השנים הסיכוי לתשובה מוחלטת וחד משמעית כנראה הולך ואוזל...
יונתן
אהוד: האמת שהשם "אפיק" לעלון עין גדי, שהיה מודפס במכונת הסטנסיל הישנה – נראה לי אז כה טבעי שגם אני כבר לא זוכר כיצד בחרתי בו.
* אהוד: אל תשכחו! – ח"כ נעמה לזימי היא פוליטיקאית מסוכנת! היא תומכת נלהבת בעלילת הדם של חטיפת ילדי תימן שאירעה כביכול בתקופת שלטונה של מפלגת-האם שלה, מפא"י ז"ל!
*
ארכיון הגיליונות המלא של "חדשות בן עזר"
מחפשים מאמר ישן? רוצים לקרוא גיליונות קודמים?
אתר האינטרנט החדש "חדשות בן עזר במרשתת" של אלי ארגון
מאפשר לכם גישה נוחה, מהירה ומותאמת לנייד לכל הגיליונות שפורסמו מאז פברואר 2005 ועד היום.
1. ללא רישום: קריאה חופשית של כל הגיליונות ודפדוף בתוכן העניינים של המאמרים. העתקת קישור לכל מאמר ושיתופו לקוראים נוספים.
2. עם רישום (חינם): אפשרויות חיפוש מתקדמות לפי שם כותב/מחבר.
היכנסו עכשיו, קראו ושתפו עם חברים: https://hbe.mifgash.com
נשמח לקבל את תגובותיכם והצעותיכם.
שועלה
מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.
בעריכת הלית ישורון
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020
הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)
ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978
או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il
המחיר 59 שקלים לפני משלוח
אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.
הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.
הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2182 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה עשרים למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
פרופ' יוסי גלרון ב-Ohio State University
פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].
"שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.2023].
פינת המציאוֹת: חינם!
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-70 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "חִצֵי שנונים" מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-42 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-17מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הקובץ "אהוד בן עזר בן 90" (14 עמ') מראיינת עדינה בר-אל. עד כה נשלחו קבצים ל-2172 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!
אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.
*
קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:
https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-12מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,376 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-70 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "חִצֵי שנונים" מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-42 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-17מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הקובץ "אהוד בן עזר בן 90" (14 עמ') מראיינת עדינה בר-אל. עד כה נשלחו קבצים ל-2172 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!
אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.
*
קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:
https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-12מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,376 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.
עד כה נשלחו קבצים חינם ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ PDFחינם
עד כה נשלחו קבצים ל-2,254 נמעני המכתב העיתי
ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.
הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!
📑 בגיליון:
- אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד: מאחורי הקלעים של מפעל הנקניקיות
- יוסי אחימאיר: שר הביטחון נגד ה"מחיקון"
- מוטי הרכבי: המדען היהודי הגדול יונה סאלק
- עמנואל בן סבו: הפשיזם החדש
- אורי הייטנר: 1. רפורמה קונסטרוקטיבית בהסכמה רחבה (א')
- אורי הייטנר: 2. צרור הערות 2.8.26
- עדינה בר-אל: "שואבים מהבאר"
- משה גרנות: הדרך המהירה להעלות חיוך על השפתיים
- אהוד: עכשיו שמלאו לי 90
- נעמן כהן: ואלה שמות בני ישראל
- אהוד בן עזר: 50 שירי מתבגרים (29)
- דבורה סלפ-גוטמכר (דבויש'ה): כתבים לחברים ולארכיון לאורך השנים.
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי,: תגובות, הערות, הארות, והודעות
- שאר הגליון