ביום ראשון האחרון, בין השעות 18.00-20.00, שודרה ברצף אחד ב"קול המוסיקה" של "קול ישראל" תוכנית שאותה הינחה אליהו הכהן בסמינר לוינסקי – על חייו ויצירתו של המורה והמלחין חנינא קרצ'בסקי שלימד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב בתקופת ראשית המאה ה-20 וראשיתה של העיר או הפרבר "אחוזת בית". הרצאתו המרתקת והמרגשת של אליהו הכהן לוותה בביצועי השירים בידי שתי מקהלות, שלצערנו לא עמדו כל-כך על הגובה, אולי ההקלטה לא היתה טובה דייה, ובביצוע החי היו הן טובות יותר.

לצערנו איש לא הודיע לנו על כך עד לבוקר אותו יום, לאחר שהגיליון הקודם לשידור, גיליון 268, כבר נשלח לנמענים, וכך לא יכולנו להודיע להם על כך. אנחנו ממליצים לעקוב אחר לוח שידוריו של "קול המוסיקה", אולי ייאותו לתת שידור חוזר וגם להודיע עליו מבעוד מועד. אפשר גם לפנות אליהם ולבקש זאת.

יהודה גור-אריה

חוסר-רצון – גרוע מרשלנות תורמת

לאחר התאונה המחרידה בשבוע שעבר, שבה מחץ נהג משאית רכב פרטי והרג אב ובתו ופצע את האם וילד נוסף, התברר – להפתעת החוקרים – כי לנהג זה רשומות 195 הרשעות על עבירות-תנועה. בהמשך, העיתונות מדווחת על נהגים נוספים [ביניהם נהגי אוטובוס] עם גיליונות של למעלה מ-300 הרשעות (!) על עבירות-תנועה.

והכול שואלים: כיצד זה יתכן, שנהגים-עבריינים מועדים כאלה ממשיכים לנהוג ולהשתולל בכביש ולסכן נוסעים, ואין שום גורם שדואג להוריד אותם מן הכביש ומן הרכב, עוד בטרם הרגו מישהו בתאונה?

מתברר שישנם גורמים כאלה, שיכולים לפעול ולהציל את הציבור מנהגים-רוצחים אלה בפוטנציה, למצוא את הסעיפים המשפטיים הרלוונטיים ולשלול את רישיונם ואף להחרים את רכבם של עבריינים אלה.

הגורמים הללו הם: 1. משרד התחבורה, 2. משטרת התנועה, ו-3. משרד המשפטים.

הצעה: שלילה מינהלית של רשיון הנהיגה

אינני מאלה הנוהגים לומר: אמרתי לכם! אבל אני רוצה לספר כאן מניסיוני [המתסכל]: בשנת 2001 פניתי אל הנהלת משרד התחבורה בהצעה לשלול באופן אדמיניסטרטיבי את רישיון הנהיגה של כל נהג, בעל גיליון של עשרות הרשעות על עבירות-תנועה. [אז עוד לא היה ידוע על נהגים עם מאות הרשעות]. נוכחתי ש"קופת שרצים" זו מתגלה בדרך-כלל לאחר תאונה קטלנית. ואני טענתי: מדוע לא להקדים תרופה למכה ולאתר נהגים כאלה לפני שהם מבצעים תאונה קטלנית, ולנקוט נגדם אמצעים מינהליים-משפטיים, כדי להורידם מן הכביש ומן ההגה ולמנוע מהם המשך נהיגה פרועה וסיכון המשתמשים האחרים בכביש?

העליתי רעיון זה לפני הפקידות הבכירה של משרד התחבורה אז, אך אלה דחו אותי בקש ובטענות-שווא בלתי-ראויות [בין היתר, שלא כל ההרשעות מתייחסות לנהיגה שיש בה סיכון המשתמשים בכביש]. פקידים בכירים אלה [שמותיהם שמורים אצלי בתיק הרלוונטי; חלקם ודאי ממשיכים להחזיק בתפקידיהם הבכירים שם] פשוט התחמקו מלעסוק בכך. מה שהם כן הצליחו זה "לנער" מעליהם את "המטריד הסדרתי". ואכן נואשתי מהם וחדלתי לצערי ממאבקי זה.

וכך נמשך הקטל הנורא בכבישים, ומאות – ואולי אלפים – קיפחו את חייהם. וליבי מתכווץ מכאב, במחשבה, שאילו שמעו לי, אולי היו נמנעות כמה תאונות.

ארבעה תקנים...

מישהו מן הנוגעים בדבר [נדמה לי: במשטרה] חישב ומצא, שלשם איתור נהגים כאלה [נניח עם 100 הרשעות ומעלה] דרושים תקנים של 4 [ארבע!] משרות; והם לא יכולים להרשות זאת לעצמם...

אלוהים אדירים! ארבעה תלמידים בחופשה; ארבעה גמלאים-מתנדבים, ארבע פקידות בהריון מתקדם יכולים לשבת חודש או חודשיים מול צגי המחשב ולשלוף את שמותיהם של הנהגים-העבריינים-המועדים, ואף פירוט הרשעותיהם וחומרתן.

אלא שכל מי שאמור ויכול ומוסמך להחליט ולהפעיל את ה"מבצע" הזה, הוא פשוט לא רוצה! למה לו? למה להסתבך באיזה "תיק" נוסף, לשקוע בעבודה נוספת ולקחת על עצמו "כאב-ראש" נוסף?

כפי שישנו המונח "רשלנות תורמת", במקרה זה ישנה איזו "ברירת מחדל" של חוסר-רצון לפעול, גרוע מ"רשלנות תורמת". והתוצאה: עוד ועוד הרוגים ופצועים.

אם אנשים אחראים ואיכפתיים בשלוש הרשויות שהזכרתי: משרד התחבורה, משטרת התנועה ומשרד המשפטים יזיזו סוף-סוף את התחת [בפירסום זה, כאן, הרי מותר להשתמש בביטוי זה] ויתחילו לפעול בכיוון המוצע כאן, אולי ימנעו תאונה אחת או שתיים [או מאתיים], ואם יצילו אפילו נפש אחת בישראל, יהיה זה שכרם [וגם שכרי שלי].

       האם מישהו, שם למעלה, יתייחס לדברי הפעם?

Sir Winston Churchill – May 17, 2007

The River War, first edition, Vol. II, pages 248-50

Unbelievable, but the speech below was written in 1899! I am sending the attached short speech from Winston Churchill, delivered by him in 1899 when he was a young soldier and journalist. It probably sets out the current views of many but expressed in the wonderful Churchillian turn of phrase and use of the English language.

"How dreadful are the curses which Mohammedanism lays on its votaries! Besides the fanatical frenzy, which is as dangerous in a man as hydrophobia in a dog, there is this fearful fatalistic apathy. The effects are apparent in many countries, improvident habits, slovenly systems of agriculture, sluggish methods of commerce, and insecurity of property exist wherever the followers of the Prophet rule or live. A degraded sensualism deprives this life of its grace and refinement the next of its dignity and sanctity. The fact that in Mohammedan law every woman must belong to some man as his absolute property, either as a child, a wife, or a concubine, must delay the final extinction of slavery until the faith of Islam has ceased to be a great power among men. Individual Moslems may show splendid qualities, but the influence of the religion paralyses the social development of those who follow it. No stronger retrograde force exists in the world. Far from being moribund, Mohammedanism is a militant and proselytizing faith. It has already spread throughout Central Africa , raising fearless warriors at every step; and were it not that Christianity is sheltered in the strong arms of science, the science against which it had vainly struggled, the civilization of modern Europe might fall, as fell the civilization of ancient Rome."

ב"10 אידלסון", דיזנגוף 117, ב-138 שקלים!

מעולם לא ישבנו ב"כסית" המיתולוגית ברחוב דיזנגוף 117, רק היינו עוברים מדי פעם על פניה ורואים שם יושבים את מאורות התרבות שלנו וגם את המתחזים והגרפומנים המקצועיים. מעולם לא היינו שייכים לחבורה ספרותית כלשהי וגם לא עשינו לנו מנהג קבוע לשבת בשום מקום אחר חוץ מאשר פגישות ענייניות, שלאחרונה אנחנו מעדיפים לקיימן בקומה התחתונה של "אצל יהודית" ב"גן העיר" תל אביב.

והנה, אתמול בבוקר ישבנו סוף-סוף לראשונה, בחברת זוג ידידים, בחלל שהיה פעם "כסית" ואילו עכשיו נדד או גלה אליו הקפה-קונדיטוריה "אידלסון 10" ושמו מעתה "קונדיטוריה אידלסון 10". מתברר שיש לו עוד שני סניפים ברחוב בן יהודה 252 ורחוב ויצמן 57, גם הם בתל אביב.

לקחנו שתי ארוחות בוקר לארבעה סועדים. שתי חביתות עם בצל וירקות עלו 104 שקלים (מחיר בסיסי), וכללו שלל מטעמים באיכות יוצאת מן הכלל. כל מנה-לשניים כללה, לבד מן החביתה: פרוסת חציל קלוי-מוחמץ לצד החביתה, קערית סלט ארצישראלי עשוי היטב עם בצל, פרוסות נקניק הונגרי, פרוסות גבינה צהובה, צלוחית ריבה, צלוחית חמאה, סלסלה מלאה פרוסות לחם מיוחד, באגט וקרואסונים קטנים מלוחים ומתוקים. קערית חמאה, 1 קפה הפוך, ו-1 כוס מיץ תפוזים טרי. לספלי הקפה נוספו 2 מגשיות קטנות עם 4 עוגיות טעימות כל אחת.

בתוספת 6 שקלים לכל ארוחה-לשניים קיבלנו עם החביתה קערית בייקון מטוגן היטב, פריך, וקערית תפוחי אדמה אפויים-מטוגנים ומתובלים היטב. ממש מעדן, שיר הלל ללא-כשר. תוספת של קערית גבינת שמנת לבנה לא חוייבה בחשבון. בוהריים, או בראנץ', נהדרים.

תוספות של 1 קפה הפוך, 12 שקלים, ואספרסו כפול אחד, 10 שקלים – העלו את מחיר הארוחה המרובעת והמשביעה ל-138 שקלים + 20 תשר, ס"ה 158 שקלים, שהם 39.5 שקל לאדם! ביציאה גם התרשמנו מאוד ממיבחר העוגות של הקונדיטוריה וקנינו עוגת פקאן וקוניאק ב-35 שקל וטעמנו בבית, טובה מאוד, ויש אצלם עוד מיבחר גדול ומפתה.

השירות מצויין, על צהריים כבר ויתרנו באותו יום, אך על נושא אחד עמדה המיסתורית וגם התריעה בדלפק: כל מערכות הסכו"ם לשולחנות יחד עם המחשב ניצבים ממש בפתח בית השימוש, בנישה של הכניסה אליו. מאחר שמעולם לא שתינו ולא השתנו ב"כסית" ההיסטורית אין אנו יודעים אם זוהי מורשת העבר שלא השתנתה או לא השתינה או תיכנון לקוי של חיסכון במקום בקונדיטוריה "10 אידלסון" החדשה. כוכב של מישליין הם לא היו מקבלים.

קונדיטוריה 10 אידלסון, דיזנגוף 117, ת"א, טל. 03-5299295.