נירה
 
 
תודות מקרב לב לנילי שחור
בשם בני משפחת בן עזר ראב והנלווים עליהם ובשם אוהבי שירתה של אסתר ראב ובשמי שלי אני רוצה להודות לך על היוזמה שלקחת על עצמך בהתנדבות ובמסירות כה רבה להכין את אירוע ההוקרה לאסתר ראב ב"צוותא" ביום שישי האחרון, ה-11.4.
הבה נקווה כי בעקבות האירוע, ועם החומר הוויזואלי והמוסיקלי שנאסף להכנתו – תוכלי ליזום ולקיים אירועים חוזרים מסוגו במקומות אחרים בארץ ובהרכבים דומים לזה שב"צוותא" – על אודות אסתר ראב וגם על משוררים אחרים כפי שעשית בשעתו ב"צוותא" את האירוע המוצלח למשורר טוביה ריבנר.
תבורך תבונתך.

 
נעמן כהן
מי המציא את העם היהודי? – הקוראן
"מעולם לא היה עם יהודי, קיימת רק דת יהודית", קובע פרופסור שלמה זנד בספרו "מתי ואיך הומצא העם היהודי?" ("אני כוזרי גאה" מוסף "ספרים" 19.3.08).
ספרו של זנד, מיועד לקדם את הרעיון שישראל צריכה להיות "מדינת כל אזרחיה", קרי מדינה ערבית.
בידוע שאין הגדרה אמפירית ואובייקטיבית למושג "עם". "עם" הוא קבוצת אנשים המגדירה את עצמה כ"עם".
גם אם זנד אינו מגדיר עצמו כחלק מהעם היהודי, לא ברור כלל לשם מה עשה את המאמץ האינטלקטואלי הגדול שלו. בספרו אין כל חידוש הגותי או מחקרי. ה"תגלית" שלו, שהיהודים אינם עם, אלא רק דת, "נתגלתה" כבר לפני 44 שנה ופורסמה ב"אמנה הפלשתינאית המפורסמת".
מעניין ששני ה"אינטלקטואלים", יאסר ערפאת ופרופסור זנד, ש"גילו" שהיהודים אינם עם, מתעלמים לחלוטין מן העובדה שהמושג "עם ישראל", הוא מושג מפתח בתרבות הערבית. ספר הקוראן מספר אך ורק על ההיסטוריה של "עם (שעב) ישראל". הנארטיב הערבי הוא על מלכיו נביאיו וגיבוריו של"עם ישראל" ולא של "דת ישראל". מעבר לכך, נביא המוסלמים מוחמד, טען ש"אללה" אלוהיו, (ודוק: לא אלוהי ישראל אלא "אללה" – אלוהים הערבי) מסר לו באמצעות המלאך גבריאל שרק "עם ישראל", הוא הזכאי לקבל את "ארץ ישראל" על שתי גדות הירדן. (סורה 7 פסוק 137) ו"אללה", אף מזהיר את "עם ישראל" לבל יוותר אפילו על שעל מאדמתו פן יאבד". (סורה 5 פסוק 21).
ניסיונו של זנד לדחוף את הערבים אזרחי ישראל לסד הלאום הישראלי: ("אני מכיר בלאום הישראלי"), נראה כהתנשאות גזענית פתטית, על רקע פרסום חזונם:
"אנו הערבים הפלסטינים החיים בישראל, ילידי הארץ ואזרחי המדינה, חלק מהעם הפלסטיני והאומה הערבית" ומן המרחב התרבותי הערבי, האסלאמי."
 
לסעוד עם רוצח
שני עובדים פלשתינאים במסעדה ברמת גן תיכננו להרעיל את הסועדים בה. השניים הם תושבי שכם בני 21 השוהים בישראל בניגוד לחוק. בחקירתם בשב"כ, הודו שני העובדים, אחמד אבו-ריאל ומוסטפה סלום, במעורבותם בתכנון הרעלה במסעדה "גריל אקספרס", שבה עבדו. מהחקירה עולה, שהם גויסו לחולייה של גדודי חללי אל-אקצה של הפתח, שקיבלה הנחיות ומימון מחיזבאללה. בראש ההתארגנות עומדים האני כעבי וחוסני צלאג.
אבו-ריאל וסלום היו אמורים לקבל מכעבי וצלאג רעל חסר טעם וריח, שאמור היה להשפיע כארבע שעות לאחר אכילתו. במערכת הביטחון מתייחסים להרעלת סועדים במסעדות כ"פיגוע אסטרטגי". ("הארץ" 11.4.08).
אין כמובן להפריז בסכנת ההרעלה אך עם זאת יש לשים לב למגמה, לשאיפה, לרישום המטרה: השמדת היהודים.
יהיו ודאי שיגידו שזו עלילת שווא כפי שטפלו על היהודים בימה"ב את אשמת "הרעלת הבארות" אבל במקרה דנן המעשה מסתמך על הצהרת כוונות מפורשת.
החמאס מצהיר בריש גלי על רצונו בהשמדת היהודים:
אמנת תנועת ההתנגדות האסלאמית – פלסטין (חמאס) פלסטין, 1 במחרם 1409 להג'רה, 18 באוגוסט 1988:
בשם אללה הרחמן והרחום "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה", [דברי] האימאם השהיד הקדוש חסן אלבנא רחמי אללה עליו: שהרי השליח [מחמד], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: "הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו". ([חדית'] אשר מופיע אצל אל-בח'ארי ומסלם).
והנה, לא רק החמאס מצהיר בריש גלי על השמדת יהודים ומנסה לבצע זאת. גם ארגון השהידים של הקצה (כתאאב שוהאדת אל אקצא) שולח את אנשיו להרעיל את היהודים. בדומה לחמאס גם ארגון "כתאאב שוהדא אל-אקצא" (בעברית "ארגון מתאבדי הקצה" או "ארגון השהידים של הקצה" הוא ארגון מוסלמי ולא ארגון חילוני כפי שמנסים להציגו. שימו לב למשמעות הדתית-מוסלמית שנתן ברגותי, הכביכול "חילוני" לאירגונו).
והנה הפתעה. מי סעד עם מייסד ארגון הרצח הזה שביצע ומבצע פשעי מלחמה ושולח מרעילי מזון?
בעת שברגותי, מייסדו של ארגון הטרור הזה שלח רוצחים לרצוח יהודים סעד עימו לא אחר מאשר ח"כ אורון המכונה ג'מוס. (בן עזר אנא אל תתקן, אורון פרסם כי בשל מראהו כונה בשומר הצעיר ג'מוס, ולא ג'ומס).
"אני מכיר את 'מרואן' (שימו לב לקרבה המתבטאת בכינוי בשם הפרטי. מעניין אם גם מרואן קורא לו ג'מוס?) הרבה לפני שהוא נכנס לכלא," מספר החבר אורון בראיון ל"הארץ": "היתה תקופה ארוכה שכשהיה משעמם בכנסת הייתי עולה למכונית עם דדי צוקר ונוסע לנגב חומוס ברמאללה עם מרואן." "אחוות עמים" בנוסח "על המשמר". "החברים" מנגבים חומוס ובין ניגוב לניגוב חומוס עם חברו אורון, ממשיך ברגותי לשלוח את אנשיו לרצוח יהודים.
מאז הורשע ברגותי כרוצח יהודים סדרתי, מבקר אותו אורון בכלא: "יותר ממה שאשתו רואה אותו," מספר אורון. "אולי רק העורך-דין שלו רואה אותו יותר ממני. במישור האישי בהחלט נוצרו בינינו יחסים קרובים," הוא מסכם.
"החבר" אורון, ידידו ודוברו של הרוצח הסדרתי ופושע המלחמה, מרואן ברגותי, ממשיך בקמפיין מתוקשר למען שיחרורו. הרעיון ששיחרורו של ברגותי מיידית ללא תנאי יהיה כדאי ויועיל למדינה. הוא רעיון נואל מבחינה מוסרית ורעיון אווילי מבחינת פוליטית. ברגותי הורשע ברצח בכוונה תחילה בשלושה פיגועים שונים, בהם נרצחו חמישה בני אדם; (ביניהם אפילו נזיר יווני לא יהודי) בניסיון לרצח בפיגוע נוסף; בפעילות באירגון טרור; בחברות באירגון טרור; ובקשירת קשר לביצוע פשע. בית המשפט שהרשיע את ברגותי גזר עליו חמישה מאסרי עולם ועוד 40 שנות מאסר.
מהבחינה הפוליטית הרעיון שברגותי ישוחרר ואז יילחם נגד החמאס (כי אין לו בג"ץ ו"בצלם") הוא רעיון אווילי מאין כמוהו. ברגותי, בדיוק כערפאת קודמו, יחבור לחמאס וימשיך בטרור, בדיוק כבעבר. כדאי לזכור, אירגונו ביצע ומבצע לא פחות רציחות מהחמאס.
 
הָלְאָה הַכִּבּוּשׁ!
הַשְּׁטַחִים הַכְּבוּשִׁים ע"י הָאִימְפֶּרְיָאלִיזְם
וְהַקוֹלוֹנְיָאלִיְזם הַעֲרָבִי:
22 מְדִינוֹת-דִיקְטָטוּרוֹת.
(מְלוּכָנִיּוֹת, נְשִׂיאוּתִיוֹת, פָשִׁיסְטִיוֹת)
סַהַ"כּ: 13350256 קמ"ר,
יוֹתֵר מִכָּל יַבֶּשֶׁת אֵירוֹפָּה,
שֶׁשִּׁטְּחָה רַק 10600000 קמ"ר.
הַכִּיבּוּשִׁים הָיוּ גְּדוֹלִים יוֹתֵר.
רַק הצָרְפַתים, הסְפָרַדים, הפּוֹרְטוּגזים,
הָאִיטַלְקִים, הָמָלְטְזִים, הָאָרְמֶנִים, הָגֶיאוֹרְגִים,
הִצְלִּיחוּ לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵעֹל הַכִּבּוּשׁ הָעֲרָבִי,
וְהגִּזְעָנוּת המוּסְלְמִית,
וּלְפָרֵק אֶת כָּל הַהִתְנַחֲלוּיוֹת הַעֲרָבִיוֹת.
(הַפְּרָסִים גַּם כֵּן חֶלְקִית הִצְלִּיחוּ)
מִי לֹא הִצְלִּיחַ?
לֹא הִצְלִּיחוּ הַמִצְרִים-הַאֶגִיְפְּטִים,
הָבֶּרְבֶּרִים, הַכּוּרְדִים, הָאַשׁוּרִים,
הַשְּׁחוֹרִים בִּדְרוֹם סוּדָן, הַיְּהוּדִים.
 
שִׁטְחֵי יְהוּדָה וְשׁוֹמְרוֹן שְׁנִכְבְּשׁוּ עַל יְדֵי
יִשְׂרָאֵל בְּּ-1967: 5900 קמ"ר.
 הָלְאָה הַכִּבּוּשׁ! (הערבי!)
 
 
זה עתה הופיע!
"מיץ גויאבות", ספרה החדש של תמר אדר
איורים: נורית צרפתי, בהוצאת "צפרא"
הפתעה נעימה לבני 9-6 ולסבים ולסבתות שחוו וזוכרים את תקופת המנדט. "מיץ גויאבות", ספרה החדש של הסופרת תמר אדר. הסיפור לוקח את הקוראים הצעירים לחוויית ילדות במציאות התל-אביבית בתקופת המנדט הבריטי. כאן נכונה לקוראים הזדמנות להתוודע למושגים כמו מנדט ועוצר, ובעיקר להתרשם מחברות הדוקה בין שתי ילדות תל-אביביות המסוגלות להינתק מהמציאות באמצעות הסיפורים, פרי דימיונה העשיר של אחת מהן. שם, בחצר מאחורי הבית, מתחת לעץ הגויאבות, שותה האחת בשקיקה את סיפורי חברתה ומפליגה יחד עימה אל עולמות קסומים. כך מזכירה הסופרת לקוראים, כי הדימיון האנושי הוא כלי יצירתי כמעט ללא גבולות ובאמצעותו אפשר להינתק גם ממציאות פרטית קשה כזו של הילדה היתומה, וגם ממציאות לאומית קשה כזו של המנדט, החיילים הבריטים המשוטטים ברחובות, ספינות המעפילים שנרדפו על ידם והעוצר הכפוי על התושבים.
תמר אדר מקפידה לנטוע את סיפורה בזמן ובמקום מוגדרים. לנעם, הנער שעימו חולקת המספרת את סיפור ילדותה, היא אומרת: "הבית עמד בלב תל-אביב ברחוב המלך ג'ורג', קרוב למקום שבו נמצא היום הקניון הענקי. והעץ שלנו – גם הוא כבר מזמן איננו." ויש כאן, אם תרצו, געגוע אל מחוזות ילדות, שהיו ואינם עוד.
את הספר "מיץ גויאבות" מלווים איוריה הצבעוניים והמרהיבים של המאיירת נורית צרפתי, החושפים את הקוראים הצעירים למציאות התל-אביבית של תקופת המנדט. הספר יצא בהוצאת "צפרא", הוצאה ייחודית המוציאה לאור אך ורק ספרים לפעוטות ולילדים.
תמר אדר היא סופרת, משוררת , תסריטאית ומחזאית ילידת תל-אביב. אדר, שכתבה עשרות ספרים לילדים ולנוער, בעברה היתה תסריטאית הבית של "אולפני הרצליה", כתבה תסריטים לסדרות פופולאריות רבות לילדים בטלוויזיה הכללית והחינוכית כמו: "אות-אות-אות", "טלפלא", "מה פתאום", "קשקשתא", "דודלי", "קרוסלה", "רחוב סומסום", "פרפר נחמד" ועוד. בנוסף , כתבה שני מחזות, שהועלו על הבמה: "חרוז הקסם הסודי" ו"אקו ולוגי". תמר אדר, שזכתה בפרס לספרות ילדים ונוער מטעם משרד החינוך והתרבות וב"פרס הצילינדר הנודד" של "אמנות לעם", מרבה לקיים מפגשים עם קוראים צעירים ומבוגרים ברחבי הארץ.
[דבר המפרסם]
 
 
חדש בהוצאת אגם: "אקו ולוגי" מאת תמר אדר
(זוכה פרס אנדרסן על האיורים)
סיפור אקולוגי לילדים
בימים אלו רואה אור בהוצאה מחודשת ספרה של תמר אדר "אקו ולוגי". הספר, שיצא לאור בשנות ה-90 וגם הומחז, יוצא בימים אלה בהוצאה מחודשת על גבי נייר נטול עץ. בשילוב איורים קסומים ויצורים דמיוניים, חושפים אקו והחברים את הילדים לבעיות אותם גורמים בני האדם לסביבה, ומציעים בסופן פתרון מלא תקווה. בסיום הקריאה אף מוצעת לקוראים הצעירים ההזדמנות להציע פתרונות יצירתיים משלהם לשמירה על הסביבה.
תמר אדר, סופרת, משוררת, תסריטאית ומחזאית, היא האימא הרוחנית של קישקשתא. את הטקסטים לתוכנית הטלוויזיה כתבו ברבות הימים יוצרים שונים, אולם אדר הייתה הראשונה בכותבים, וזו שעיצבה את אופיו בראשית דרכו. אדר כתבה תסריטים לסדרות טלוויזיה פופולאריות נוספות לילדים. בין ספרי הילדים שכתבה: "חתול, ספן, ליצן", "זקנה על נדנדה", "אקו ולוגי", "אימא עוד מעט תחזור", "לו-רק", "גם שוטר לובש פיז'מה", "עוד מעט יהיה לי אח או אחות", "הענקטן יהושע", "אני גן-חיות שלם", "לגור יש גור", "מחבואים", "ציף התחתן עם צוף", ועוד.
[דבר המפרסם]
 
 
פתחה הדמוקרטיה הישראלית את התחת
מאת המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים
 
רק כאשר סכין לצווארה היתה היהודייה בגלות נאנסת
ובסירחון סוסים וַבכי פותחת את הַקּוּס לַהַאידַמָק
ואילו הדמוקרטיה הישראלית ללא התנגדות מתמוססת
ופותחת את התחת בפני ארקאדי גאידמק*
 
* מתברר שהנ"ל יושב במו"מ עם 4 ח"כים שונאי ממון ושוחד בחירות – כדי לייסד מפלגה חדשה של קאקרים נקיי כפיים בשם "תנועת העכּוֹזים" שמטרתה לחרבן על הדמוקרטיה הישראלית. [מבטאים עכּוֹזים, עכּוֹז – ולא עכּוּזים, עכּוּז).
 
 
 

 
100 שנה ל"מכבי אבשלום" פתח תקווה
על שם אבשלום בן משה גיסין הי"ד
שנהרג בהגנה על המושבה במאורעות מאי 1921
 
לאהוד שלום,
השנה יש אירוע שהוא 100 שנה להיווסדה של מכבי אבשלום פתח תקווה.
האם תוכל להכניס לעיתון שכל מי שיש לו חומר היסטורי כולל תמונות שיעביר אליי?
תודה,
אבי שמואלביץ
aviruth@netvision.net.il
 
 
 
התנהגות פמיניסטית נאותה
אם נכונה השמועה שמר קצב היה שולף לעיתים בבוקר במשרדו את השמוק שלו ומבקש ממזכירתו ללחוץ אותו לשלום – הרי שדי היה אם מזכירה אחת, בגילוי שמוק אחד, בבוקר אחד, לפני שנים רבות – היתה תופסת בו חזק בעודו משפריץ ופותחת בצעקות אימים ומזעיקה לחדר את כל עובדות ועובדי המשרד – כדי למנוע שנים של ביזיונות ומשפטים ללא קץ וללא הוכחות חותכות.
גם סטירת לחי קולנית לבעל השמוק לא היתה מזיקה. זה היה קוטע באחת את הקריירה שלו.
אבל הן שתקו.
פמיניזם אמיתי הוא לעיתים רק קצת תושייה וקורט אומץ לב. אחרת, קרוב לוודאי שקצב, שאותו הייתן מוכנות היום לתלות בביצים שלו בכיכר העיר – יֵצא זכאי.
 
 
 
אוניברסיטת תל-אביב
הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין
החוג לספרות
החוג ללימודים כלליים ובין תחומיים
הוצאת זמורה ביתן
מזמינים את הציבור למפגש בסדרת
ספר פתוח לרגל הופעת ספריה של
ש.שפרה
משי לחשת לי
בהוצאת זמורה ביתן
המילים ככישוף והכישוף שבמילים
בהוצאת משרד הבטחון-ההוצאה לאור
ברכות:
פרופ' שלמה בידרמן, דיקאן הפקולטה למדעי הרוח
פרופ' מיכאל גלוזמן, ראש החוג לספרות
משתתפים:
פרופ' זיוה בן-פורת
ד"ר יורם כהן
ד"ר ניצה בן-ארי
תלמידי התוכנית לכתיבה יוצרת
והמשוררת ש. שפרה
מנחה: ד"ר יובל שחר
המפגש ייערך ביום רביעי, ט' באייר תשס"ח, 14.5.2008
בשעה 18:00, באולם 01, בניין וובּ, אוניברסיטת תל אביב
 
 
 
לקסיקון ישראל
60 שנה למדינה מ-1948 עד 2008
מאת: מרדכי נאור
"לקסיקון ישראל" כשמו כן הוא: סיפורה של ישראל בעשורים הראשונים לקיומה באמצעות יותר מ-1000 ערכים ארוכים וקצרים, על מה שהיה כאן בין תש"ח לתשס"ח. (ערוכים לפי סדר הא"ב). לצד נושאים מרכזיים ועקרוניים כגון חוקה, חוקי יסוד, "מיהו יהודי" וסוגיות דת ומדינה, נכללים בלקסיקון גם אירועים מכוננים וכאלה שהותירו בזמנו רושם, ונשכחו מאוחר יותר.
בלקסיקון נכללים לא מעט נושאים צבאיים וביטחוניים , שכן אלה העסיקו את המדינה ותושביה מימי לידתה ממש, ועדיין מעסיקים אותנו. לא נשכחו כמובן גם נושאים כלכליים, חברתיים ותרבותיים מהמיתון, האינפלציה משבר מניות הבנקים, ועד גלגוליו של המטבע הישראלי. גם לבני המיעוטים – ערבים, דרוזים, בהאיים ואחרים, החיים בישראל, מוקדשים ערכים מפורטים, וכן לא נעדרים גם הפולמוסים שצברו תאוצה בכל הקשור ליחסי ישראל והפלסטינים.
תמונות, תעודות ומסמכים מצורפים אל החומר הכתוב על מנת להאיר את עיני המשתמשים בלקסיקון. "לקסיקון ישראל" הוא כלי שימושי לתלמידים, למורים, לסטודנטים ולכל מי שמתעניין בקורות ישראל מכל הזוויות האפשריות. בחלקו האחרון של הלקסיקון מופיע נספח: "ימי המדינה שבדרך". 75 ערכים המהווים את היסוד לערכי הלקסיקון עצמו.
מחבר הלקסיקון, ד"ר מרדכי נאור, הוא סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל והעם היהודי. כתב וערך למעלה מ-100 ספרים בנושאים אלה, ובהם ביוגרפיות של פנחס ספיר וחיים לסקוב, "ספר העליות", "ספר המאה", "העם היהודי במאה ה-20", ו"הטור השמיני", מסע היסטורי בעקבות נתן אלתרמן. בספר 302 עמ' כולל מפתח שמות, עניינים ומקומות.
[דבר המפרסם]
 
 
צהריים ל-5 אצל מרתה בבצ"א ב-425 שקל
לא כולל התשר
אחרי אירוע ההוקרה לאסתר ראב היינו קצת עייפים ומאוד רעבים והגרון יבש – והלכנו בחבורה של חמישה למסעדה סמוכה ל"צוותא", הלא היא "מרתה" שבבית ציוני אמריקה, אבן גבירול 26 בתל אביב.
1 מרק כרישה לסופר נידח, מצויין, חמצמץ מעט וכנראה עם שמנת, 26 שקל.
5 מנות פרגיות בגריל, 4 מקלות-עץ שעליהם נתחים גדולים מאוד-מאוד של ששליק פרגיות בגריל ועליהם יצוק רוטב טעים בטעם "אלף האיים" בכל מנה, על מצע אורז מארבעה סוגים, עם רוטב עגבניות, ובתוספת חצי בצל יבש גדול קלוי אף הוא, וחצי עגבניה קלוייה. 59 שקלים המנה, יחד 295 שקלים.
ארבעה הסועדים הרעבים לא הותירו פירור בצלחת ואילו סופר נידח, שפתח יחד עימם אבל במרק, חיכה שיביאו לי את המנה העיקרית. בדרך כלל הוא אוכל לאט, ולא התגבר בזמן אמת אלא על חצי המנה ולכן ביקש שאת היתר יארזו לו בשקית-כלבים לקחת הביתה וכך היה באישור המיסתורית. לדעתו בששליק נותר יותר מדי טעם העוף ופחות מדי טעם הגריל.
2 מנות לחם הבית אפוי טרי עם חמאה, 24 שקלים. הערה לאופה: עוד קצת להחזיק את הלחם בתנור כדי שלא יהיה בצקי מדי בתוכו.
3 בקבוקי בירה קרלסברג בבקבוקים ו-1 טובורג מהחבית, 20 שקל כל יחידה, יחד 80 שקלים.
המלצרית הילה כמו יצאה מבימת האופרה. היא דיקלמה את שמות המנות המיוחדות לצהרי היום בצורה מהירה ומתנגנת ובחן מלאכותי רב עד שממש התבקשה לה הלחנה של ורדי או מוצרט. ליבה של הילה היה טוב על הסועדים, שם סבלו מצפירת אזעקה ממושכת של משרד סמוך בקיר משותף, שעל כן הביאה להםל חשבון הבית:
1 מנה של 4 כדורי גלידה קסיס, וניל, מנטה ואשכולית אדומה.
1 מנה של מוס שוקולד
ושתי המנות היו טעימות מאוד.
כד מים קרים עם כוסות, חינם.
מרתה, אבן גבירול 26, ת"א. 03-6966843.
 
 
גיורא לשם: הודעה לידידים
אני שמח להודיע לידידיי ולמכרי כי בימים אלה ראה אור ספר מסותיי החדש "ציירי הנמרים" בהוצאת קשב לשירה. הספר דן בסוגיות המעסיקות את התרבות היהודית, העברית והישראלית במאתיים השנים האחרונות.
בכל אחת מחמש המסות שבקובץ מגוללת פרשה היסטורית-תרבותית ססגונית, שמתארת שלב בהתפתחות התודעה העברית החילונית. עם האישים שהווייתם הרוחנית ויצירתם נדונות בקובץ נמנים היינריך היינה, גוסטב מאהלר, הרצל, קרל קראוס, יוסיף ברודסקי, ביאליק ואחרים. כן כולל הקובץ נספח ובו מבחר מכתמים של קרל קראוס מתורגם על- ידי מגרמנית.
את הספר אפשר לרכוש בחנויות הספרים. רכישה בהנחה אפשרית באתר הוצאת קשב לשירה, שכתובתו:
www.poetry.org.il
בברכה ובתודה,
גיורא לשם
 
 
 
נדודי אסתר ראב בכפר יחזקאל
אהוד בן עזר שלום,
כפר יחזקאל נוסד ב-1921, וב-1922 נעמי ינובסקי-נישולר (לימים גלבוע) – חברתה של אסתר מפתח תקווה, ויוסף ניישולר, עברו מרושמייה בכרמל לכפר יחזקאל. כך שבהחלט ייתכן שהשיר שנכתב ב-1922 נכתב בשדות כפר יחזקאל, שאז עוד נקרא עין טבעון.
בברכה, 
רזיה גלבוע
 
לרזיה גלבוע שלום רב,
אסתר ראב לא היתה באותה תקופה של שנות העשרים בשום גלגול של תחילתו של כפר יחזקאל, ולא שם כתבה את ראשוני שיריה. אמנם, השראה לראשוני שירי האהבה שלה היתה אולי אהבתה למשה כרמי-ינובסקי מפתח תקווה, אחיה של נעמי גלבוע, והמקומות שבהם כתבה את ראשוני שיריה היו פתח תקווה ובן שמן, שם שימשה מורה בעקבות משה כרמי.
אסתר כתבה שירים בכפר יחזקאל רק שנים רבות מאוחר יותר, כאשר עברה לגור שם תקופת זמן בעידודה של חברתה נעמי גלבוע, ותכלי לקרוא על כך בביוגראפיה של אסתר "ימים של לענה ודבש" שכתבתי על אודותיה.
אהוד בן עזר
 
אני זוכרת את אסתר מימי נעוריי בכפר יחזקאל, מתגוררת בַּ"הרחבה", בבית מוקף קוצים וקמשונים, ומתענגת עליהם.
רזיה
 
אכן, בשנים 1964-1967 גרה אסתר בכפר-יחזקאל, בבית חד-קומתי בודד ומוזנח באיזור של המושב שהיה מכונה "בהרחבה", מול הגלבוע, ושם כתבה את שירי הגלבוע שלה מאותה תקופה.
אהוד
 
 
 
 
אליהו הכהן
שמעון כהן – המלחין שלא הולך לעיבוד
מדוע אין שומעים על שמעון כהן? – תוהים חובבי זמר רבים המתגעגעים אל לוויית החן המוזיקלית שהעניק מעבד מוכשר זה למאות השירים העבריים אשר עברו תחת ידיו.
האמת היא ששמעון כהן מעולם לא חדל מפעילותו הענפה והמבורכת. גם אם אין קוראים על כך בעיתונים, הנה לקט ידיעות מעולם הקונצרטים, בזעיר אנפין:
* לפני ימים אחדים (ב-29.3.08) שודר הקונצ'רטו לטרומבון של המלחין הישראלי שמעון כהן לכל ארצות אירופה במסגרת קונצרט של התזמורת הלאומית של הרדיו הבולגרי.
* בעוד ימים אחדים (ב-17.4.08) תנוגן יצירתו של שמעון כהן "רישומים ירושלמיים" ע"י תזמורת פילדלפייה בקונצרט חגיגי שיוקדש לכבוד מלאת 60 שנה למדינה. זוהי רפסודיה לתזמורת שחיבר בשנת 1981 לפי הזמנת המלחין המנצח לאונרד ברנשטיין לכבוד פתיחת בריכת השולטן בירושלים. היצירה הרב-גונית הזו מבוססת על ארבע מנגינות-עם המייצגות ארבעה רובעים בירושלים העתיקה: מנגינה יהודית על פי לחן מגילת קהלת, מנגינה ערבית פלשתינאית, כוראל נוצרי ולחן ארמני.
* במלאת מאה שנים למושבה ראשון לציון חיבר שמעון כהן סוויטה כוריאוגראפית בשלושה פרקים בשם "מחולות לחג" לחגיגות ט"ו באב, יום ההולדת של המושבה. ("נצאה השדה", "אני לדודי ודודי לי", "שלהבת יה" – בכחנלייה).
* במלאת מאה שנים לבית הספר "חביב" בראשון לציון הלחין שמעון כהן סימפוניה בשם "אביב חיי".
* למילות מקאמה של חיים חפר הלחין שמעון כהן קנטאטה למקהלת נשים, קריין ותזמורת בשם "החיילים הצעירים שמתו".
* יצירתו הראשונה של שמעון כהן "רומאנסרו", רפסודיה לתזמורת המבוססת על רומאנסות ושירי עם בלאדינו הייתה זה מכבר לאחת היצירות המוכרות והאהובות.
כל המפורט לעיל הוא רק מקצת פועלו של שמעון כהן בשנים האחרונות בתחום המוסיקה. אך לאן נעלם שמעון כהן מעבד שירי הזמר של היישוב?  הייתכן כי התמסרותו לחיבור יצירות לאולם הקונצרטים באה לאחר שלא מצא תעסוקה רבה בעיבוד שירי זמר?
המלחין והמנצח שמעון כהן הוא אחד המעבדים הקלאסיים של שירי זמר ארצישראליים. לא רבים הם המוסיקאים המצויים בארץ המסוגלים לחבר עיבוד לתזמורת פילהרמונית  גדולה.  כנִין למשפחת אברמוביץ, הנמנית עם מייסדי המושבה ראשון לציון, החייה שמעון כהן במרוצת עשרות השנים האחרונות עשרות ואולי מאות שירי זמר מתקופת היישוב בכך שהעניק להם עיבוד תזמורתי רב השראה: "היו לילות", "רקפת", "נעולה היא דלתי", "הי ציוניוני הדרך", "יודקה", "על גבעות שיך אבריק", "שעון בן חיל" – כל השירים האלה ורבים אחרים שבו בגדול אל הקורפוס המושר של הזמר העברי לא  מעט בזכות השילוב המוצלח של קולה של אסתר עופרים ועיבודיו הבלתי נשכחים של שמעון כהן. הוא היה המעבד המוסיקלי והמלווה הנאמן של עשרות זמרות וזמרים  בארץ. הופעותיו כמנצח ומלווה בפסנתר במופעים רבים הונצחו בתוכניות רדיו וטלוויזיה רבות.
עוד בסוף שנות החמישים למאה שעברה החל שמעון כהן לעבד שירים עבריים ללהקת "לרוקדים הידד" ואחר כך לשמינייה לזמר עם ולתזמורת הבידור של "קול ישראל". יוזמה מיוחדת במינה הייתה הוצאת תקליט עיבודים של שירים עבריים לפסנתר ולתזמורת בנגינתו של שמעון כהן אשר גם ניצח על הביצוע. תקליט זה הופץ עד כה ב-11 מהדורות ולאחרונה יצא גם כתקליטור. קטעים מתוכו ("כלניות", "לא פעם בקיץ", "טיול לילי" ועוד) מושמעים תדיר ברדיו כמנגינות ביניים בין שידורים.
למגינת ליבי אינני מוצא את שמו של שמעון כהן מעורב לאחרונה בעיבודי שירים עבריים, גם לא במסגרת חגיגות 60 שנה למדינה. דומני כי כל שוחרי השיר העברי הנושאים עיניהם לחידוש הרפרטואר העשיר של זימרת הארץ במיטבה, מקווים כי מעבד מוכשר זה ייקרא לשוב ולרענן את השירים הרבים הזקוקים לעיבוד מחודש להנאת כולנו.
 

3. "בין חולות וכחול שמיים"
שלושתם עם ציוריו היפים של נחום גוטמן
ונוסף עליהם גם אלבום נחום גוטמן
לפני 28 שנים יצא לאור בהוצאת "יבנה" הספר "בין חולות וכחול שמיים", סיפר וצייר: נחום גוטמן, כתב: אהוד בן עזר.
 סיפור חייו זה של הצייר והסופר נחום גוטמן, כפי שסופר למר א. בן עזר – זכה להצלחה והדפסותיו נמכרות עד היום בעותקים רבים מדי שנה. לא מעט כיתובים על קירות מוזיאון נחום גוטמן בנווה צדק לקוחים מהספר "בין חולות וכחול שמיים"
הצלחת "בין חולות וכחול שמיים" הביאה בשעתו את הוצאת "יבנה" לבקש את מר א. בן עזר להמציא טקסט חדש לספר "יציאת מצרים בחרוזים" שכתב חנניה רייכמן עם ציוריו של מר נ. גוטמן, וכן לחדש את הגדת פסח שאותה מר נ. גוטמן צייר בשעתו. ישב מר א. בן עזר וכתב את "בצאת ישראל ממצרים" (1987) – סיפור יציאת מצרים לילדים, בלשונו-שלו ובלי חרוזים, וכן ההדיר הגדה מסורתית של פסח (1987) – ושניהם עם אותם ציורים מופלאים וצבעוניים של מר נ. גוטמן, ובמהדורה גדולה, מנוקדת ומאירת עיניים.
כל שלושה הספרים עדיין מצויים למכירה, וקל לרכוש מהם, בייחוד לקראת פסח, בדוכן הספרים שבמוזיאון נחום גוטמן בנווה-צדק, או ישירות בהוצאת "יבנה", רח' מזא"ה 4, תל-אביב, טל. 03-6297856. פקס 03-6293638.
כדאי אולי להזכיר שבמוזיאון ובחנויות שיש בהן ספרי אמנות ניתן לרכוש גם את "אלבום נחום גוטמן" שערך וכתב מר א. בן עזר, (הוצאת "מסדה", 1984 ואילך; הוצאת "מודן", 1997 ואילך, בהדפסות רבות), אלא למרבה הצער אין באלבום טקסט מקביל באנגלית ולכן הוא מיועד ליודעי עברית בלבד.
[דבר המפרסם]
 
 
אהוד בן עזר
פרשים על הירקון
פרק שני
לילה ראשון ביפו
חלק שני של הפרק
 
כל הלילה התהפך יהודה על משכבו, נרדם ומתעורר, נרדם ומתעורר. הסיבה היתה לא רק הפשפשים הרבים ששרצו במיטות האכסנייה היפואית ועקצו את הגוף ללא רחם – קדמו להם נחילי היתושים שפשטו לאחר השקיעה, כמלאכי-חבלה המבקשים למצוץ מן הבאים את שמחת העלייה לארץ-ישראל – אלא בגלל קטעי זיכרונות וחלומות ששבו ועלו בשנתו הטרופה.
 
יום חג בכפר-הולדתו סנט אִישְׁטְוַואן, חג הבציר. הכיכר מלאה בחורים ונערות בתלבושות צבעוניות, איכרים, עגלות, סוסים, ריקודים, וכמובן – תזמורת צוענים. יהודה בן הארבע מתרוצץ בתוך הקהל הרב, ההולל, בכיכר הכפר, והוא לבוש מדי ציידים שהביא לו אביו במתנה, מן העיר וספרים הסמוכה, ליום-הולדתו החל בחודש אב: מגפיים גבוהים, כובע ירוק שנוצה תקועה בו, ורובה-עץ בידו.
פתאום נטפל אליו איזה איש משונה, לבוש קרעים, ובחייכו חיוך טוב, החל ללטפו ולהיכנס עימו בשיחה. יהודה חש גאווה מרובה על הכבוד שחולק לו האיש המבוגר בשוחחו עימו, וללא חשש נתפתה ללכת אחריו רחוק מן ההמון, אל גבול אחד הכרמים עמוסי האשכולות, שהיו נטועים סביב כל חצר בכפר. מבלי דבֵּר דבר החל המבוגר לפשוט מעל יהודה אחד לאחד את מגפיו, את חליפת הצמר ולבסוף – את הכובע עם הנוצה! – רק את רובה-העץ השאיר בידו... ועד מהרה נעלם, כשהוא משאיר את הילד ממרר בבכי ומתגרד, מתגרד מפני עקיצות היתושים. למזלו, מצאוהו עד מהרה איכרים אחדים, כשהוא עירום-למחצה, עם הרובה בידו, והובילוהו לבית אביו –
אך משונה, עדיין הוא מגרד את גופו הערום עד שמתעורר לפתע מן השינה הקצרה שטרפה את זיכרונותיו, ומוצא עצמו שוכב חשוף-גו על מיטת הפשפשים החמה, המסריחה, באכסניה של השוחט האשכנזי ביפו...
והנה הוא בן תשע, וחייו – גן-עדן עלי-אדמות. אל האחוזה בכפר סנט אישטוואן בא לגור בן-דודתו אחות-אביו יהושע שטמפפר בן השמונה-עשרה, להיות מורה ליהודה ולאחיותיו. שיטתו של יהושע היתה ללמד את הילדים בחיק הטבע. נהג לקחת אותם לטייל בין הגבעות, החורשות והסלעים שהקיפו את הכפר. היה מספר להם, בשיעורי התנ"ך, על שמשון ומלחמתו בפלישתים, שאול ההולך אל בעלת-האוב, דוד ושר-צבאו יואב, שלמה המקים ממלכה גדולה. בשיעורי ההיסטוריה היה מתאר את יהודה המכבי ומלחמות החשמונאים. ולא סתם לימד אלא היה ממחיש את סיפוריו לילדים. בקרבת הכפר נמצא רכס גבעה המחולק בראשו לשני שיאים. יהושע היה קורא אותם פעם בשם סיני ומוריה, פעם יהודה וירושלים ופעם עיבל וגריזים, ומחייה באמצעותם, לפי הצורך, את סיפוריו, כאילו נמצאת ארץ-ישראל כולה על גבול הכפר סנט אישטוואן.
רוח גבורה החלה לפעם את התלמיד יהודה בהשפעת גיבורי התנ"ך. בסביבת הכפר נמצאו עדרי-כבשים עצומים ורועים נוהגים בהם. מאחורי הרועים היו נשרכים נערי-הרועים, ובידיהם מקלעות עשויות עשויות שתי רצועות קשורות לפיסת-עור. מנערים אלה, ובהם חברו הטוב אישטוואן לאנגי, למד יהודה את מלאכת קליעת האבנים במקלע.
יום אחד, לאחר שלמד מפי מורו יהושע את הפרק על דוד וגוליית, נתמלא יהודה רוח קרב עזה ושאיפה לנצח גם הוא במאבק נגד גדולים וחזקים ממנו.
לא ארכו השעות ויהודה יצא לבדו אל פרשת-דרכים במבואות הכפר, ובידו המקלעת, אותה הוציא ממחבוא ה"נשק" שאגר במיסתרים. הוא מילא את כיסיו בחלוקי-אבנים, כמסופר בתנ"ך, והכול היה מוכן לקרב המכריע, חסר רק גוליית, שיופיע משפלת פלשת, הנמצאת לרגלי הרי יהודה!
פתאום – והנה שיירה שלמה לפניו – עגלות רתומות לסוסים אבירים, נהוגות בידי בחורים בני-כפר, ענקים ובריאים, כל אחד שש אמות וזרת קומתו...
את הגדול שבהם שם יהודה מטרה למקלעתו. הוא הניח אבן בפיסת-העור, סובב את הרצועות מעל ראשו לתנופה, אחת ושתיים – שיחרר רצועה אחת – ואז עפה האבן בשריקה חדה ופגעה בראשו של ה"פלישתי"!
זרם דם קלח מאחורי אוזנו של "גוליית" – ו"דוד" נשא רגליו וברח. מובן שלא ברח לביתו, כיוון ששיער כי כבוד גיבורים לא מצפה לו שם. "דוד" ברח לעבר השדות ו"גוליית" רדף אחריו עד שהשיגו, הרחק מן הכפר, והחל להכותו בקצה העבה של השוט שבו הצליף קודם על הסוסים; גם החרים ממנו את המקלעת.
למזלו של הילד עבר שם במקרה איכר אחד, ממכרי לאזאר, והוא חילץ את יהודה ממכהו והביאו לבית האב כשהוא חבול ופצוע עד זוב דם.
מסיבות מובנות לא טרח יהודה לספר לאיש מה קדם לאותן מכות-רצח שספג מידי ה"פלישתי".
מיד רתם האב את הסוסים והעלה את הילד אליו לכרכרה, ממש כמו שהובא, לא הניח אפילו לפייגה, האם, לרחצו מן הדם; וללא שהות נסעו אל זקן-הכפר הסמוך, שממנו בא אותו עגלון. לאזאר נכנס אל בית זקן-הכפר לדרוש משפט-צדק לבנו, ואת יהודה הנאנח ונאנק השאיר שכוב בעגלה, בצל עץ תות גדול שבחצר – "כל עוד רוחו בו," כפי שהיה נוח לילד להיראות מאשר לספר את האמת ולספוג מכות נאמנות גם מידי אביו...
עוד המבוגרים מתווכחים בקולי-קולות בתוך הבית – פקח יהודה את עיניו וראה, מעל ראשו ממש, תותים שחורים וגדולים והמון ציפורים מנקרות בהם. קינא בציפורים שטועמות מתיקות שכזו – ומיד שכח את מצבו ה"מסוכן", טיפס לראש העץ ונהנה במלוא פיו מן התותים העסיסיים.
אותו רגע יצא לאזאר עם זקן-הכפר, הונגרי בעל שפם רחב-מידות ומקטרת המעלה ריח עישון טבק גס, החוצה, כדי להראות לו את הפצוע המסוכן, השותת דם – והילד איננו!
יהודה התכווץ על אחד הענפים, כחתול האורב לציפורים, ולא הוציא הגה מפיו כאשר החל אביו לקרוא לו בקול דואג:
"יודה! יודה! איפה אתה? לאן נעלמת?"
אך פתאום נשמט אחד התותים הבשלים ונפל ארצה – בדיוק בין שני המבוגרים. מיד נשאו אלה עיניהם למעלה... זקן-הכפר אחז במותניו מרוב צחוק, ואילו לאזאר כעס ורתח על הביזיון שגרם לו הילד. יהודה ידע היטב מה קורה כשאביו זועם ככה, ולכן לא הסכים לרדת מן העץ, למרות שציפורים החלו לנקר עתה במקוריהן גם את גופו, הטבול עסיס תותחים שחורים – עד שקיבל הבטחה, בערבות זקן-הכפר העומד מתחתיו ומעלה טבעות-עשן במקטרתו, כי האב לא ייגע בו לרעה לאחר שיסגיר עצמו.
וכך אמנם היה; יהודה חמק למטה ומצא עצמו על הרצפה, שוב – בחדר החשוך, המחניק, באכסניה של השוחט האשכנזי של יפו. הוא נרדם כנראה באמצע הרהוריו, והתעורר רק לאחר שעקיצות הפשפשים גירשוהו ממיטתו.
 
חזר ועלה יהודה על מיטתו כשהוא מהרהר במקלעת היקרה שגזל ממנו אותו "גוליית" ואשר שוב לא חזרה לידיו, ובדרך המוזרה בה הסתיים שיעור התנ"ך המעשי הראשון שלו. לצערו, לא האריך מורו יהושע לשבת בכפרם. הבחור לא הסתפק בחלומות שרקם יחד עם לאזאר דודו, לאסוף חבורת יהודים כפריים בהונגריה ולעלות לייסד מושבה בארץ-ישראל, אלא החליט להקדים וללכת אליה לבדו, ברגל – לפסוע על הרי יהודה האמיתיים ובסימטאות ירושלים, עיר דוד ושלמה.
הוריו של יהושע התנגדו לתוכניתו כי רצו שילמד תורה ויהיה דיין כאביו. הצעיר לא שמע להם אלא היה בדעה אחת עם דודו לאזאר. על שני אלה, כמו על יהודה הנער, השפיע המקום הרב שתפס, בחיי שכניהם ההונגרים, זכר המרד בהנהגת גיבורם הלאומי, לַאיוֹש קוֹשׁוֹט, שלחם לשחרור ארצם מעול האוסטרים. והנה לאחרונה השיגו סוף-סוף ההונגרים ראשית הכרה בעצמאותם, במסגרת מדינית שנקראה מעתה הקיסרות האוסטרו-הונגרית. בפעם הראשונה נערכו בחירות לפרלמנט שלהם, שמושבו נקבע בבודפשט הבירה, ולאזאר אף לקח בבחירות האלה חלק פעיל.
 
בראשית שנת 1869 טמן יהושע מטבע כסף אחד בכיסו ומפת מדינות אירופה והמזרח התיכון בצרורו הדל, ויצא לדרך. הוא עבר את סרביה ובולגריה, רגליו נפצעו בקוצים ובאבנים חדות. גם כשהיה עייף, רעב וקרוע-בגדים – המשיך לפסוע בדרכים קשות ומסוכנות, טיפס בהרים, חצה יערות, ולא פעם ראה את המוות פנים-אל-פנים. לבסוף הגיע לעיר-הנמל סלוניקי שביוון, שרוב תושביה היו יהודים, ואשר נמצאה תחת השלטון התורכי. הוא ניגש אל בית החכם-בַּאשַׁא, הרב הראשי של העיר, וסיפר לו על תלאותיו בדרך ועל חפצו העז להגיע מהר ככל האפשר לארץ-ישראל.
נתן לו החכם-באשא מכתב, ולפיו קיבלה אותו ספינה אחת להסיעו חינם עד סְמִירְנָה, היא העיר איזמיר אשר בתורכיה. זה היה הקטע היחיד בכל דרכו של יהושע שנסע בו ולא הלך ברגל; על כל אלה סיפר לימים במכתביו ליהודה. בסמירנה ירד מהספינה, הוסיף ללכת ברגל ימים ושבועות והגיע לביירות. הוא עבר דרכים נטושות ושוממות והתענה בחום ובגשם, ברעב ובצימאון – עד אשר עלה, דרך צידון, וכל עוד רוחו בו – לצפת. אבל שם לא רצה לשהות הרבה, ועד מהרה עזב את העיר הגלילית והוסיף ללכת עד שהגיע לשערי ירושלים, בלילה אחד בחודש סיוון תרכ"ט, קיץ 1869. זה קרה לפני שש שנים בדיוק.
התייצבה עתה נגד יהודה דמותו של יהושע, אשר במשך שבועות וחודשים נדד ברגל מעיר לעיר ומארץ לארץ, תרמילו על שכמו ומטהו בידו, עד אשר הגיע לעיר הנכספת והוא יושב בה עתה ומחכה בקוצר-רוח לבוא יהודה ואף רמז לו במכתבו האחרון: "עתידים אנו להתחיל בקרוב בפעולות!" –
ובליבו של יהודה עלה רעיון נועז: הן הימים לפני חג השבועות, חג העלייה לרגל: "עד כה נסעתי ברכבת ובאוניות – הבה אעלה גם אני כמוהו, לפחות את הדרך מיפו ירושלימה – ברגל!"
והוא נרדם.
 
המשך יבוא
 
בספר "פרשים על הירקון" מאת אהוד בן עזר (ראב), המוקדש לאימו דורה – מתוארות עלילותיהם של יהודה ראב (בן עזר) וחבריו שעלו מהונגריה לארץ-ישראל. הם חלמו, בירושלים, על הקמת המושבה העברית הראשונה פתח-תקווה, ויחד הגשימו את חלומם בשנת 1878.
יהודה, צעיר המתיישבים, היה בחור אמיץ וקצת שובב. הוא ברח מאישה שהשיאו לו בירושלים. עם אשתו השנייה, לאה, בת השש-עשרה, התיישב על אדמת מלאבס, היא פתח-תקווה. חפר באר, חרש שדות, שמר על המושבה בחברת ידידו, הפרש היהודי דאוד אבו-יוסף, וממנו למד כיצד להתהלך עם השכנים הערבים.
סדר פסח ראשון, הבאת ביכורים לירושלים, קטטות, מאסר, נטישת המושבה, רצח והתאבדות בבאר הנטושה, שיבה לפתח-תקווה והצגת פורים בסגנון תורכי, שנסתיימה בטבילה בשוקת הבהמות – הם חלק מעלילות הספר, שגיבורו האריך ימים וזכה, כבן תשעים, לחזות בהקמתה של מדינת ישראל.
"פרשים על הירקון" הוא סיפור אמיתי, מרגש ומרתק, הנקרא בנשימה עצורה. הספר יצא לאור בסדרת "נועזים" של הוצאת הספרים יוסף שרברק בע"מ, ביוזמת הבעלים זאב נמיר, בשנת 1989 – עם איוריו של דני קרמן. הספר מדוייק בפרטיו העיקריים, וניתן להסתמך עליו כמקור היסטורי בכל הקשור לתולדות פתח-תקווה, אף כי היריעה הסיפורית מרחיבה ומקשטת לעיתים את הפרטים ההיסטוריים באופן יותר ציורי.
"פרשים על הירקון" מתפרסם בהמשכים לרגל מלאת 130 שנה לייסודה של פתח-תקווה, המושבה הראשונה של העלייה הראשונה לארץ-ישראל. שנת יובל זו – תחילתה המדוייקת היא בשלהי קיץ תרל"ח, 1878, שאז נקנתה אדמת המושבה; המשכה בתקופת אחרי החגים של שנת תרל"ט, שלהי 1878, שאז נחפרה הבאר הראשונה, עלו על הקרקע המתיישבים הראשונים, רובם יוצאי הונגריה, ונחרש התלם הראשון בחנוכה תרל"ט, דצמבר 1878.
אהוד בן עזר: "פרשים על הירקון", צייר: דני קרמן. הוצאת ספרים יוסף שרברק, תל אביב, 1989, 192 עמ'. ניתן לרכוש את הספר המודפס בפנייה להוצאת ספרים שרברק, בלפור 16, ת"א. 03-6293343. למרבה המזל הספר טרם אזל.
 
 

ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחוכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפני כיסא כבודך שאם ייסתם אחד מהם או אם ייפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת, ברוך אתה יי רופא כל בשר ומפליא לעשות.
 
 
©
כל הזכויות שמורות
 
"חדשות בן עזר" נשלח חינם ישירות ל-1,810 נמעניו בישראל ובחו"ל ורבים מהם מעבירים אותו הלאה.
שנה רביעית למכתב העיתי שנוסד בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
 
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ.
לאחרונה הצטרף למועצת המערכת גם אהוד ב', לקקן של אהוד א' ואהוד ב'.
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
 
* * * * * *
חדש: עקב ההיקף הגדול של 6 רבי-הקבצים הראשונים, הגורם לקושי בהעברתם באי-מייל, אנחנו צורבים ונשלח חינם בדואר את תקליטור השנים 2005-2007, הכולל 304 גיליונות [וגם גיליונות של רב-קובץ 7, שנת 2008 עד גיליון 330 אך לשם כך יש לשלוח לנו כתובת דואר רגיל.
בתקליטור ישנם רק קבצי הוורד ולא הצרופות, שמדי פעם צורפו לגיליונות וקיומן צויין בגוף הגיליון. כל המבקש צרופה מסויימת כדאי לו להמשיך לשמור את הגיליון שבו (או בצמוד לו) נשלחה בראשונה, או לפנות אלינו ונשלח לו פעם נוספת באי-מייל את הגיליון הישן עם צרופותיו.
כל המקבל תקליטור רשאי לצרוב ממנו עותק ולשלוח לכל מי שמבקש ממנו, יחד עם הפרטים הכתובים על גביו – ובכך גם יקל מאוד עלינו את המשלוחים!
עד כה נשלחו תקליטורים ל-2.85% מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
* * * * * *
 
המשתתפים מתבקשים לקצר בדבריהם כדי לקדם את סיכויי פרסומם!
נא לשלוח את החומר בצרופות קובצי וורד רגילים של טקסט בלבד!
דרך קבע אנחנו מוצפים בכמויות גדולות של חומר
ולכן לא כולו יוכל להתפרסם או לקבל התייחסות
המודעות במכתב העיתי מתפרסמות חינם לפי שיקול דעת המערכת
 
חשוב מאוד לידיעת הכותבים אצלנו
אתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" של העיתונאי יואב יצחק
משתף פעולה עם "חדשות בן עזר" בכך שהוא מבקש לבחור מתוך המכתב העיתי שלנו רשימות וקטעים הנראים לו ראויים לפרסום אצלו:
"שלום לכם, אני מעוניין לפרסם באתרנו NFC רשימות מתוך כתב העת הנהדר שלכם. אשמח לקבל היתר לכך. בברכה, יואב יצחק."
מי שאינו מוכן שדבריו יתפרסמו גם ב"חדשות מחלקה ראשונה" – יודיע לנו על כך מראש או יציין זאת עם כל קטע מסויים הנשלח אלינו. שיתוף הפעולה נעשה מצידנו חינם, ללא כוונת רווח, כדי להגביר את תפוצת היצירות והדעות המתפרסמות אצלנו.
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְמַיֵל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
benezer@netvision.net.il
 
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל