ניצן לינדנר-אלון: ההנהגה סירבה לעסקאות, בשם הניצחון המוחלט. יש חטופים שיכלו לחזור בחיים
ראש מפקדת השבויים והנעדרים לשעבר, ניצן לינדנר-אלון, אמר כי כמה מהחטופים שנהרגו בשבי יכלו לחזור בחיים לו התקבלו החלטות אחרות בזמן המלחמה. בכנס הרצליה של המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן הוסיף אלון כי את המלחמה ברצועה "היה אפשר לסיים לפחות שנה קודם." ועוד הוא אמר כי "הקבינט וההנהגה המדינית סירבו לעסקאות מוקדמות יותר, שלמות, בשם אותו ניצחון מוחלט – שהוא בעצם כזב," וכי מדובר ב"מדיניות פנים" ולא באסטרטגיה.
לינדנר-אלון הוסיף כי הסכם חלקי נבחר "כדי לאפשר את המשך הלחימה." הוא העיר כי אף על פי שבבחירה היה היגיון מסוים, "לנהל מלחמה במשך שנתיים עד שבעצם הממשל האמריקאי כפה עלינו את סיומה זו לא היתה הדרך האופטימלית – לא מבחינת אורך הזמן, המחירים ששילמנו, בכל המובנים ובכל הממדים." לדבריו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהתנגד לכמה מההסכמים שנדונו, לא יכול "לקחת קרדיט על החזרת כל החטופים."
בריאיון לפודקאסט של נדב פרי, סמוטריץ' אמר כי יש לו השפעה "דרמטית, שלא לומר מכרעת" על ניהול המלחמה. לדבריו, אלמלא הוא, המלחמה ברצועת עזה "היתה נעצרת עוד לפני רפיח." בחודש אפריל אשתקד אמר שר האוצר בריאיון בגלי ישראל כי שחרור חטופים, לדעתו, אינו בראש סדר העדיפויות של הממשלה. "צריך להגיד את האמת – להחזיר חטופים זה חשוב מאוד־מאוד, אבל זו לא המטרה הכי חשובה," אמר אז. לדבריו, שחרור החטופים בעסקה היה כניעה "לפרוטקשן של ארגון טרור שמחזיק לנו חטופים, ולכן הדרך היחידה להשיב את החטופים המוחזקים ברצועה הייתה לחץ צבאי."
https://x.com/Haaretz/status/2072226653456011435
גד אזנקוט: ניצן אלון הוא גיבור ישראל
גד אזנקוט: "אלף ימים למחדל החמור ביותר מיום הקמת המדינה, שר בממשלת המחדל מעז להטיל רפש ולשקר, להאשים בטבח את מי שלא היה בתפקיד באותו בוקר אבל התייצב מיד לסייע: אלוף (מיל׳) ניצן אלון, ראש מפקדת השבויים והנעדרים לשעבר.
"ניצן אלון הוא גיבור ישראל ואדם שהביא לחילוצם והצלתם של חטופים, בניגוד מוחלט לשר חסר אחריות שהוא וחבריו למפלגה התנגדו לעסקאות להצלת חטופים. ניצן, בניגוד להם, היה זה שהישיר מבט למשפחות שחרב עליהן עולמן. שנלחם על חיי החטופים והחטופות ויש לו מניית זהב בהחזרתם.
"זו לא פליטת פה: זה דף המסרים של ממשלת שבעה באוקטובר. אות הקלון יינשא לעולם על מצחם של חברי הקבינט, הם חברי המפקדה העליונה של ישראל, ב-06:29 בשבעה באוקטובר:
"בנימין נתניהו יואב גלנט בצלאל סמוטריץ׳ איתמר בן גביר ישראל כ״ץ יריב לוין מירי רגב גילה גמליאל אלי כהן אבי דיכטר."
https://x.com/gadi_eisenkot/status/2072575941994319914
אלון לינדנר-ניצן צודק. אפשר היה להשיג הרבה יותר. אפשר היה לשחרר את כל החטופים מיד. אפשר היה להיכנע כבר מהיום הראשון ה-8 באוקטובר כפי שהכריז ח"כ מיכאל לוי: "אני אומר בשמי ובשם סיעתי ("יש עתיד") יש לשלם כל מחיר. כל מחיר לא מעניין אותי. להחזיר אותם בכל מחיר הביתה. להיכנע לכל כל דרישות החמאס ולהחזיר את החטופים תמורת הכול הכול!" (כולל ירושלים יפא חיפה עכא).
https://x.com/GadiTaub1/status/2072538704476873010
עמית סגל: ניצן אלון רצה עסקת כניעה לחמאס.
עמית סגל: "כשניצן אלון אומר שניצחון מוחלט בשבילו הוא כזב הוא מתכוון לתבוסה מוחלטת. מהן העיסקאות שניתן היה לקבל אז. ב-23-24. הוא מדבר שהחטופים נרצחו ב-2023. נסיגה מלאה עד הפרימטר ז"א שהקיבוצים רואים את החמאס. ערבויות בינלאומיות שהמלחמה לא תחודש. חומרים לשיקום עזה. ובעצם היינו מגיעים למצב שהוא התבוסה המוחלטת.
ממשלת ישראל לדעתי בצדק רב התנגדה לדבר הזה עד שהיא קיבלה עיסקה שמעולם לא הונחה בידיו של ניצן אלון. שצה"ל נמצא על 60 ואולי 70 אחוז משטח הרצועה. שחמאס נמצא כרגע עם הגב אל הקיר. הופרד מהמשענות שלו בעולם. איראן לא דואגת לו כלל. זה לא ניצחון מוחלט אבל יותר קרוב ממה שהיה. ניצן אלון אמר שניתן היה להציל 40 חטופים. ניתן היה אולי להציל אבל במחיר ניצחון מוחלט של החמאס."
https://x.com/GadiTaub1/status/2072506329877410230
שפטו אתם אם ממשלת ישראל עשתה את הדבר הנכון. ההיסטוריה תשפוט.
סיכום: כמו גולדה בשעתה גם למיליקובסקי-נתניהו אחריות עליונה למחדל אי מניעת הטבח באי יישום מסקנות ועדת אגרנט (בדיוק כמו האחריות של בנט, למפל-לפיד, ליברמן, ואזנקוט) ומן הראוי היה שהוא (והם) יפנו את מקומם לאנשים ראויים יותר, אבל בהינתן שמבחינת המציאות זה לא קורה ויש אפשרות בחירה רק בין אלו. הרי נתניהו הוכיח את עצמו בניהול המלחמה, כאשר ניהל אותה הפעם בכישרון רב תוך הרצון לנצח ולהביס את האוייב בייחוד נוכח האסטרטגיה של אזנקוט שתמך בהמשך "מדיניות ההכלה" כלפי החמאס, חיזבאללה, ואיראן.
גנרל פרדינאן פוש Ferdinand Foch, (1851-1929) מרשל צרפת, פילדמרשל בריטניה, ומרשל פולניה, שעיצב את תורת המלחמה הצרפתית במלחמת העולם הראשונה אמר ש"הרצון לנצח הוא תנאי ראשון לניצחון". בלשונו
Victoire, C'est La volonté
הניצחון הוא הרצון. לנתניהו היה ויש מאז המלחמה את הרצון לנצח.
הצביעות נחשפת: אמיר עדאקי היועץ של גדי איזנקוט –
והקשר לקטארים.
לאחר שגד אזנקוט תקף בחריפות ובאופן סדרתי את סביבתו של בנימין נתניהו על קבלת כספים מקטאר וכינה אותה "מדינה עוינת", מתברר כי היועץ שלו הוא אמיר עדאקי – מבכירי חברת 'פרספשן' לשעבר שהעניקה שירותי ייעוץ גם לקטארים.
בנוסף, עורך הדין יוסי בנקל, שהעניק שירותים לגופים קטאריים, העמיד לאחרונה ערבות עתק של 100,000 שקלים לטובת איזנקוט.
אמיר עדאקי, אחד מבכירי חברת 'פרספשן' שהעניקה שירותים לקטאר – מייעץ ונותן שירותים לקמפיין של גדי איזנקוט.
הנה כך מופיע עדאקי באתר חברת פרספשן, מספר 2 אפילו לפני יונתן אוריך. וכך נכתב עליו: "מנהל הקריאייטיב, עומד בחזית יצירת התוכן, ומנווט בצורה מופתית בין הפוליטיקה למסחר."
https://rotter.net/forum/scoops1/955381.shtml
איך נקראת מפלגתו של אזנקוט? מפלגת "ישר". יושר אין פה.
שאלה מוסרית
בראיון שעשה עמית סגל עם שקמה שוורצמן-ברסלר-ווינדמן, הוא שאל אותה "כפוסטר של התנועה הפרוטטנטית" בלשונו, "מדוע עכשיו היא אינה מפגינה למען סרבנות כמו לפני ה-7 באוקטובר?"
היא התחמקה מתשובה.
https://www.youtube.com/shorts/cMn_l253SPo
אבל ההשאלה שהיה צריך לשאול אותה היא השאלה המוסרית, בדומה לזו שהצגתי בעבר לעמרי רונן הרכש הפוליטי החדש של "הדמוקרטים":
https://x.com/omrironen24/status/1681928406420660231
"והנה האתגר המוסרי-מחשבתי: ונניח רק נניח שאכן היתה קמה דיקטטורה (ולא רק ביטול עילת האי סבירות), האם גם אז הייתם מסרבים להגן על הקיבוצים והערים בישראל מטבח החמאס, החיזבאללה, ואיראן? והולכים בגאווה כצאן לטבח?
ודוק: יש להילחם נחרצות נגד דיקטטורה ובעד דמוקרטיה, אבל האם במקרה של דיקטטורה (לא עלינו) היית את שקמה שוורצמן-ברסלר-ווינדמן מפקירה את משפחתך לטבח?"
https://x.com/ShikmaBressler/status/1782038593290092737
שלחתי אליה את השאלה. נראה אם תענה ותגיב.
לינה משותפת
בראיון המעניין שעשתה עדינה בר-אל עם הדס שטייף "לא מפחדת מאף אחד" (אגב ראוי להביא בראיון את שם משפחתה המקורי) היא מספרת: "כאשר הדס היתה בת שנתיים עברה המשפחה לדגניה א'. בקיבוץ זה נולד אחיה עודד. אחר כך הם עברו לקיבוץ גשר הזיו. "אחת הסיבות לכך היתה הלינה המשותפת בדגניה א', שהפריעה מאוד לאימי." מעידה הדס. ("חדשות בן עזר", 2174).
זה מוזר כי אני כבוגר הלינה המשותפת זוכר שתמיד אמרו שדווקא בראשון הקיבוצים שנוסד בעבר הירדן בגדה המזרחית, דגניה, אין לינה משותפת.
בדגניה התחבטו בבעיית החינוך המשותף והלינה המשותפת עם הולדת הבן הראשון גדעון ברץ, והילד השני משה דין (שהוריו עזבו את הקבוצה).
בשנת תש"ז 1947 כתב יוסף ברץ את הספר דגניה (א) שיצא בהוצאת "חבר הקבוצות, י-ם תש"ז.
יוסף ברץ מסכם בגאווה את הישגי הקבוצה: "במשך שנות קיומה של דגניה נולדו לנו מאה ושלושים ילדם כן ירבו. עליהם נוספו ילדים שבאו עם הוריהם. חמישה ילדים עזבו עם הוריהם.
דגניה שונה מכל הקיבוצים. שם הילדים נשארים גם בלילה בבית הילדים. אמנם מציאותו של הילד בחדר ההורים בלילה מפריע לפעמים את מנוחתם אולם אי נעימות זו שכרה בצידה. הצורך הנפשי של ההורים להיות קשורים לילדיהם בא על ידי זה לסיפוקו." (יוסף ברץ, "דגניה א", י-ם תש"ז עמ' 63)."
מעניין מבחינה היסטורית שחלוץ הקיבוצים דגניה, היה גם חלוץ באי קיום לינה משפחתית, ודווקא החלטה חכמה זו לא זכתה לחיקוי בקיבוצים האחרים.
מכל מקום משפחת הורי הדס (לימים שטייף) לא עזבה את דגניה בגלל הלינה המשותפת.
"השלום" העבר-ירדני
למרות הסכם השלום: ממשלת עבר-הירדן אישרה היום מצב לפיו אין שגריר עבר-ירדני בישראל ולהפך.
רועי קייס: שגריר ירדן בישראל מסיים רשמית את תפקידו. בירדן פורסם היום צו מלכותי שאושר על ידי הממשלה שמעביר את שגריר ירדן בישראל, ר'סאן אל-מג'אלי בחזרה למשרד החוץ ברבת עמון החל מה-15 ביולי 2026. אל-מג'אלי מונה לתפקידו כשגריר בישראל ב-2018 ושהה במדינה עד לנובמבר 2023, אז הוא הוחזר לארצו על ידי משרד החוץ במחאה על המלחמה של ישראל בעזה והתקרית בבית החולים אל-מעמדני ברצועת עזה (שבהתחלה יוחס לישראל ואז התברר שמדובר ברקטה של הג'יהאד האסלאמי שנפלה עליו). מאז הוא שהה ברבת עמון ולא שב לישראל. המשמעות היא שכרגע אין באופן רשמי שגריר ירדני בישראל, על אף שהוא כבר לא נמצא פה מנובמבר 2023. יש לציין שגם שגריר ישראל בירדן, רוגל רחמן, שהגיש את כתב האמנה שלו לפני טבח שבעה באוקטובר נמצא בארץ מאז נובמבר 2023, עת הירדנים החליטו להשיב את שגרירם בחזרה ולא לאפשר לשגריר ישראל לחזור לרבת עמון.
https://x.com/kaisos1987/status/2072734497666470250
אסור לישראל להסכים לזאת. אם ממשלת עבר-הירדן אינה מקיימת את תנאי השלום על ישראל להפסיק את הזרמת המים אליה. אדרבא ששגריר עבר-הירדן בישראל יטפל בבעייה.
בושה וחרפה: גוטרש מנחם את טהראן על מות ח'אמינאי
בזמן שהעם האיראני משלם במשך שנים את מחיר הדיכוי, האלימות וההרפתקנות של המשטר, מזכ"ל האו"ם הפורטוגזי האנטישמי אנטוניו גוטרש, בחר לשוחח עם שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י ולהביע תנחומים על מותו של עלי ח'אמינאי.
מדובר ביריקה בפרצופם של מיליוני איראנים שנרדפו, דוכאו ונמחצו תחת שלטון ח'אמינאי,
https://rotter.net/forum/scoops1/955400.shtml
גוטרש ייזכר לדיראון עולם כמו איימון דה ואלירה המנהיג האירי שהביע תנחומים על מות היטלר.
בְּרָא כַּרְעֵיהּ דַּאבוּהַּ (עירובין דף ע' עמוד ב')
כמו בשיר האידישאי המפורסם איפה לוקחים קצת מזל, היה למשורר אריה בומשטיין-סיוון קצת מזל, ובנו אלוף בומשטיין-בן הוא עורך "הארץ". (איתרע מזלו של הסופר אהוד בן עזר שהעיתון אינו מזכיר את יובלו ה-90) – שדאג לפרסם לו מאמר זיכרון ביום השנה ה-11 למותו של אביו ובייחוד ש"מתברר שאין רלבנטיים יותר לימינו שירי המחאה שכתב בימי מלחמת לבנון הראשונה" המתאימים לאידיאולוגיה של העיתון. "ולא יוכל אדם להסתתר, אף לא בצל עצמו."
בקיץ 1983, במלאות שנה לפרוץ מלחמת לבנון הראשונה, ראה אור קובץ שירי המחאה האנטי־מלחמתיים "ואין תִכלה לקרבות ולהרג – שירה פוליטית במלחמת לבנון" בעריכת חנן חבר ומשה רון. מבין השירים בקובץ בלטה שירתו של אריה בומשטיין-סיון, כדאי לשוב ולעיין באותם שירי מחאה נוקבים הכתובים בסגנונו המחוספס, הפרוזאי־למחצה, של המשורר ה"מעורב", כהגדרת סיון את עצמו.
השיר הראשון שלו באנתולוגיה מופיע תחת כותרת המשנה "המוני כפיות מוקטנות" הלקוחה משירו "אחרי מאה שנות התיישבות" (עמ' 62-61). שיר זה משחזר את השתאות החלוצים העברים בארץ נוכח יכולתו של שיח הצבר לשמר את מימיו גם בשיא הקיץ הישראלי הלוהט, ויכולת ההישרדות וההתרבות המדהימה של השבלולים באותם תנאים אקלימיים קיצוניים.
הסמיכות המטונימית בין משוכות הצברים לכפרים הערביים ודימוי השבלולים ל"הֲמוֹנֵי כָּפִיּוֹת מֻקְטָנוֹת", קושרים בעליל בין עלי הצבר והשבלולים לבין הקיום הערבי הילידי בארץ, קיום המנוגד למהלכי ההתיישבות העברית החדשה שעקרה את משוכות הצברים, "וּבִמְקוֹמָם הַשִּׁכּוּנִים, מְעַפְעֲפִּים בַּשֶׁמֶשׁ". הילידות האמיתית, כך נרמז בשיר, היא ילידותם של תושבי הארץ הערבים.
"הֲרֵי זֶה, מַעְגָל יְצִירָתִי מֻשְׁלָם, / וַאֲנִי, שֶׁלֹּא יָצַרְתִּי דָּבָר / הַמַּגִּיעַ לִקְצֵה קַרְסֻלָּיו / מַרְגִּישׁ מְיֻתָּר וְנִכְלָם, / כָּל־כָּךְ מָלֵא כְּלִמָּה / עַד כְּדֵי רָצוֹן לְהִקָּבֵר. // לִקְרַאת חֲצוֹת גַּם זֶה עוֹבֵר: / אֶפְשָׁר לִיצֹר דָּבָר אַחֵר"
הבית הראשון בשיר מתאר את לידתה של החידה הראשונה בעיני החלוצים, "כְּשֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ אֶל מוֹשְבוֹתֵיהֶם / עַל פְּנֵי כְּפָרִים עַרְבִיִּים, בֵּידֶגֶ'ן, לְמָשָׁל, / עָבְרוּ לְאֹרֶךְ מְשׂוּכוֹת־הַצַּבָּרִים וְהִשְׁתָּאוּ" וגו'. מובן שההצמדה המיתממת של שיחי הצבר לכפרים הערביים דווקא איננה מקרית, ולא מקרית גם הזכרת שמו של הכפר הערבי בידג'ן, שנמחה במלחמת השחרור ועל מקומו נבנה בית דגן. בסיום המשורר עצמו חושף את בורותו־כביכול ביחס לחיים האותנטיים בארץ, "אַחֲרֵי מֵאָה שָׁנָה שֶׁל הִתְיַשְּׁבוּת בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל / אֲנִי, מִכָּל מָקוֹם, אֵינִי יוֹדֵעַ."
השיר "מתוך הערפל" (עמ' 96-95) כולל בית שלם, שעניינו מצוקתם של הפליטים הפלסטינים, קורבנותיו של הסכסוך היהודי־ערבי המאבדים "בַּפַעַם הָרְבִיעִית" את ביתם, "(רַק הַפְּלִיטִים בַּפַּעַם הָרְבִיעִית / יְמַלְּאוּ אֶת חֲרִיצֵי פְּנֵיהֶם / עֲשַׁן זְרָדִים מַצְחִין, כְּמוֹ רְעָלוֹת שֶׁלֹּא כֻּבְּסוּ / לְמַעְלָה מִשְׁלֹשִׁים שָׁנָה)." הפרטים המקומיים בצורת הזרדים והרעלות עומדים בניגוד ברור למעמדו של המשורר הצופה בהם ממרחק בתיווכו של מסך הטלוויזיה המנוכר.
סופו של השיר הופך את עונת הקיץ שבה פרצה מלחמת לבנון הראשונה לסמל של אי־יכולת להכחיש, להסתיר או להדחיק את תוצאותיה ההרסניות (בית ד'), "הֲלֹא תּוֹךְ זְמַן קָצוּב הַשֶּׁמֶשׁ תַּעֲמֹד בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם – / שֶׁבְּעוֹנַת הָאוֹר הַזּוֹ אֵין בָּהֶם אַף עֲנָנָה – / וְלֹא יוּכַל אָדָם לְהִסְתַּתֵּר / אַף לֹא בְּצֵל עַצְמוֹ."
השיר הרביעי משל סיון בקובץ, "אימאז' בביירות" (עמ' 106-105), מתכתב עם מהדורות החדשות הטלוויזיוניות בתקופת מלחמת לבנון. השיר מסמן בכוכבית את סיומו של אחד הטורים בבית השלישי, "וַאֲנִי, שֶׁלֹא יָצַרְתִּי דָּבָר*". כך מחווה המשורר את דעתו בלשון חריפה במיוחד על ציורי הלשון שלו עצמו ובתוך כך גם משקף את עמדתו ביחס לתפקודו הלא מספק של המשורר בעיתות מלחמה. בתחתית השיר הזה מופיעים תאריכים משמעותיים בהקשרה של המלחמה בלבנון.
בשיר זה המשורר רואה עצמו כמי שמצופה ממנו להיות צופה לבית ישראל אך הוא אינו אלא צופה טלוויזיה מסורס, "צַרְכָן שֶׁל אֳמָּנוּת וּמִלְחָמָה וּסְפּוֹרְט." בכותרת השיר נרמזת תחרות מקאברית בין התמונות הקשות לצפייה, כלשון קרייני החדשות בטלוויזיה, של הילד "שֶׁפָּגְעָה בּוֹ פִּצְצַת־זַרְחָן / וְהוּא דּוֹמֶה מְאֹד לְפִתָּה אֲפוּיָה דַּק־דַּק. – / צִיּוּר חָזָק, צִיּוּר חָזָק, שֶׁלֹּא / אֲנִי יָצַרְתִּי אֶלָּא מִישֶׁהוּ אַחֵר" לבין "מְשׁוֹרֵר, יוֹצֵר" (שם) המביט בקנאה מדומה ב"מַעְגָּל יְצִירָתִי מֻשְׁלָם" (בית ג') המוקרן בטלוויזיה והמתואר במונחים הלקוחים מערוץ האופנה הטלוויזיוני, "הַמְפַקֵּד מְתַכְנֵן וְגוֹזֵר, הַלּוֹחֵם מְעַצֵּב, / הַצַּלָּם מִתְרַשֵּׁם וּמַקְרִין לָעוֹלָם" (בית ב').
"הֲרֵי זֶה, מַעְגָל יְצִירָתִי מֻשְׁלָם, / וַאֲנִי, שֶׁלֹּא יָצַרְתִּי דָּבָר / הַמַּגִּיעַ לִקְצֵה קַרְסֻלָּיו / מַרְגִּישׁ מְיֻתָּר וְנִכְלָם, / כָּל־כָּךְ מָלֵא כְּלִמָּה / עַד כְּדֵי רָצוֹן לְהִקָּבֵר. // לִקְרַאת חֲצוֹת גַּם זֶה עוֹבֵר: / אֶפְשָׁר לִיצֹר דָּבָר אַחֵר."
ההלעגה העצמית של המשורר מגיעה לשיאה בסוף השיר המבוסס על כפל משמעותם של מילים וביטויים. הביטוי העממי "רוצה לקבור את עצמי מבושה" הנרמז בסוף השיר מהדהד באופן אירוני־ביקורתי את קבורת חללי המלחמה, בעוד שה"פתרון" שמוצא המשורר לעצמו כיוצר מתוסכל שאינו מצליח לייצר אימאז'ים חזקים כמו תמונות המלחמה בלבנון, כלומר יצירת "דָּבָר אַחֵר", מהדהד את המשמעות התלמודית של הצירוף ללשון נקייה לחזיר.
המשורר על זהותו המקומית ומעצים את המרחק בינו לבין המקום הארץ ישראלי, שכן בעוד שהילד החרוך מפצצת הזרחן מדומה כאמור "לְפִּתָּה אֲפוּיָה" (זהו ה"אימאז' בביירות"), ומזוויע ככל שהדבר יישמע, הדימוי מחזק את זהותו המקומית של הילד הפלסטיני, והרי שהמשורר נותר איש שאיננו מחובר לשום מקום אלא לרצף תוכניות טלוויזיה מזדמנות. בניגוד לאופוריה ששרתה בציבור הישראלי בשבועות הראשונים של אותה מלחמה סיון מעמיד במוקד שיריו את מחיריה הכואבים של המלחמה כפי שעשה עוד בקובץ "שירי שריון" מ-1963.
(שלמה הרציג, "ולא יוכל אדם להסתתר, אף לא בצל עצמו", "אל-ארצ'", 30.6.26).
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2026-06-30/ty-article/.premium/0000019f-17d7-d222-a9ff-97d7c0750000
הנה זה בית היוצר של עורך עיתון "הארץ" אלוף בומשטין-בן שאמנם לא שמר את שם משפחת אביו, אבל הולך בדרכו כ"צופה לבית ישמעאל" והפך את העיתון בעריכתו למעין כלי תעמולה אנטי יהודית בנוסח קרושבאנו. בְּרָא כַּרְעֵיהּ דַּאבוּהַּ.
שתי נשים בבל"ד: ערבייה-נוצרייה ופרסית-יהודייה
לראשונה בהיסטוריית המפלגה: בל"ד בחרה מועמדת פרסית-יהודייה בפריימריז
מאות חברי וחברות מפלגת בל"ד בחרו את הרכב רשימת המועמדים לכנסת, במסגרת הפריימריז שהתקיימו בשפרעם. יו"ר המפלגה סאמי אבו שחאדה שמר על המקום הראשון ברשימה, ואמר לאחר פרסום התוצאות כי "אנחנו ממשיכים להוביל את השיח ואת האלטרנטיבה הדמוקרטית החשובה ביותר המערכת הפוליטית בישראל." ממשיכים לקדם הקמת רשימה משותפת – גם בלי רע"מ.
בחמשת המקומות הראשונים: אחרי אבו שחאדה (נוצרי) נבחר בכר עואודה (מוסלמי), פעיל פוליטי ותיק בבל"ד; ד"ר מהא כרכבי סבאח (נוצרייה), אשת אקדמיה, רופאה ופעילה חברתית שפועלת לשילוב נשים; חסן נסאסרה (מוסלמי), פעיל פוליטי וחברתי; ומוז'גאן אבגינסז-אורלי נוי (פרסייה יהודייה) יו"ר הנהלת ארגון "בצלם".
אבו שחאדה אמר כי הבחירה בו היא "כבוד גדול ואחריות אדירה. חבריי בבל"ד הטילו עליי היום להנהיג את המפלגה. היום אנחנו מתקדמים עוד צעד בדרך לחזרת בל"ד לכנסת. בקרוב כולם יראו את הכוח הפוליטי שבל"ד תביא למערכת הפוליטית." בהודעה הרשמית מטעם המפלגה נמסר: "נציב אלטרנטיבה דמוקרטית מהותית, נפעל נגד גזענות ופשיזם."
במפלגה גם התייחסו באופן אישי להצבתה של מוז'גאן אבגינסז-אורלי נוי במקום החמישי ברשימה, והגדירו זאת כ"החלטה היסטורית". בעבר התמודדו מטעם בל"ד מועמדים יהודים, כמו עינת ויצמן שהיתה במקום השישי ברשימה בבחירות הקודמות, אך נוי היא הראשונה שנבחרה בפריימריז.
יו"ר המפלגה הנוצרי אבו שחאדה, שנבחר כעת פעם נוספת, מכהן בתפקיד החל מינואר 2021. מייסדה הוא חבר הכנסת לשעבר הנוצרי עזמי בשארה, שהתפטר מהכנסת ועזב את ישראל לאחר שנחשד בסיוע לארגון הטרור חיזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה. כיום הוא שוהה בקטאר ומשמש כבעלים של ערוץ החדשות הקטארי "אל-ערבי" והעיתון "אל-ערבי אל-ג'דיד".
https://www.ynet.co.il/news/article/h111cawamze
נקווה שכשם שעזמי בשארה הנוצרי עזב לקטאר, כך גם מוז'גאן אבגינסז-אורלי נוי תיקח ממנו דוגמה ותעזוב לאיראן.
חזרה בתשובה
אורי זאכי תקף את בצלם: "זו בושה וחרפה, הארגון הפך לאנטי-ישראלי"
אורי זאכי, לשעבר יו"ר הנהלת מרצ, תקף בחריפות את ארגון בצלם ואמר כי הוא "ארגון אנטי-ישראלי" וכי הוא מתבייש שהיה קשור אליו בעבר. לדבריו, הארגון "אנטי-ישראלי" וטען כי הקצין לאורך השנים ופועל כיום נגד ישראל.
"אני לא יודע איך הוא קורא לעצמו בכלל ארגון ישראלי. זו בושה וחרפה," אמר זאכי. לדבריו, "אני ממש מתבייש שהייתי קשור אליו."
זכי הסביר כי בעבר הזדהה עם פעילות הארגון, בין היתר כאשר, לדבריו, קידם ערכים שהתבססו על דרכו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין.
עם זאת, הוסיף כי "ארגון שמדבר על אפרטהייד במדינת ישראל, בזמן שיושב מנסור עבאס בקואליציה, מראה שזה ארגון שהוא פשוט אנטי-ישראלי, שעובד נגד ישראל."
עוד אמר כי "בצלם הפך להיות ארגון הרבה יותר קיצוני" והזכיר כי בעבר גם יו"ר מפלגת העבודה לשעבר עמיר פרץ היה חבר במועצה הציבורית של הארגון. "דברים השתנו, מה אפשר לעשות?" הוסיף.
https://www.inn.co.il/news/699850
"מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ, וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם" (משלי כ"ח י"ג).
קונגרס יהודי אנטי ציוני בדבלין: "אנחנו פועלים לשנות את היהדות… אנחנו צריכים להיאבק ביהדות הממוסדת"
במהלך "הקונגרס היהודי האנטי ציוני" שנערך בדבלין, אחד הנואמים עלה לבמה והצהיר כי "יהודים" הם "מזיקים לכל כדור הארץ," ותיאר אותם כ"מנוע הכאוס של האנושות." לאחר מכן הוא אמר שיש לשנות את הדת והתרבות היהודית כדי "להציל את האנושות" דבר שזכה למחיאות כפיים מהקהל.
זו אינה תופעה חדשה. בשנת 1921 הוקם "איגוד היהודים הלאומיים הגרמנים," שהתאפיין בעוינות קיצונית כלפי הזהות היהודית המסורתית. חברי הארגון בזו למורשתם, התייחסו בזלזול גלוי ליהודי מזרח אירופה, והתנגדו בחריפות לציונות. בהמשך הם אף תמכו במפלגה הנאצית.
בדומה לאיגוד היהודים הלאומיים הגרמנים, מטרתם של אותם אנטי ציונים היא הטמעה מלאה ומחיקת הזהות היהודית.
רבים מהיהודים האנטי ציונים החילונים אינם רק שונאים את ישראל, אלא גם את הדת היהודית, התרבות היהודית וההיסטוריה היהודית.
יהודי אנטי ציוני נוסף מאירלנד, אחד מכמה בודדים במדינה, עלה לנאום ואמר:
"כולכם דיברתם על הצורך לשנות את היהדות, ואני מסכים עם זה לחלוטין. אני חושב שכל מי שנמצא בחדר הזה מסכים איתכם. בהמשך הוסיף כי יש להם "משימה נפרדת, שבמסגרתה, בזמן שאנחנו פועלים לשנות את היהדות… אנחנו צריכים להיאבק ביהדות הממוסדת."
https://rotter.net/forum/scoops1/954914.shtml
אותם יהודים אוטו-אנטישמים חושבים שאימוצם את האנטישמיות האנטי-ציונות ושנאת ישראל תציל אותם, טועים כמובן. גורלם יהיה בדיוק כגורלו של מקס נאומן שתמך בהיטלר. לגבי המוסלמים הם בכל מקרה קופים וחזירים שיש להורגם ע"פ דברי מוחמד כתנאי לגאולה.
"תסמונת עזה" (שטוקהולם)
בתגובה לדבריו של ראש העיר המוסלמי-שיעי גזעני-אנטישמי של ניו יורק, זוהרן ממדאני שהכריז כי אינו מכיר בישראל כמדינה יהודית כי אין עם יהודי, והיהודים התומכים בישראל הם מפלצות, מיהרו אנטישמים רבים לתמוך בו. דומה שמאז קרל לואגר ראש העיר האנטישמי של וינה לא קם אנטישמי כמותו, אך בניגוד לזמנו של לואגר הפעם גם יהודים רבים, ואף ישראלים אצים לתמוך בו.
מעוז ינון המתנאה בעצמו כאחד ממובילי "ועידת השלום העממית" ו"קואליציית הגיע הזמן", שהוריו בלהה ויעקובי ינון ז"ל, נרצחו בביתם שבמושב נתיב העשרה במהלך מתקפת הפתע ב-7 באוקטובר 2023. ביתם נפגע באופן ישיר מטיל/רקטה מטווח קצר (או רקטת RPG) ששיגרו מחבלי חמאס, מה שגרם להתלקחות מהירה של המבנה ולמותם המיידי – פירסם כתב תמיכה.
"ראש העיר ניו יורק, זוהרן ממדאני," כותב ינון, "עורר סערה כשהשווה את השדולה הפרו־ישראלית איפא"ק ל'מפלצות' שמעבירות מיליונים בכסף אפל. בטורו האחרון (היומית 24.06), מתייחס לכך מורן שריר ומאשים את ממדאני ואת תומכיו בכך שהם "לא מבדילים בין ישראלי לישראלי ובין יהודי ליהודי." שריר טוען, כי ממדאני משתמש ברטוריקה "סמי־אנטישמית", כשהוא תוקף את הלובי הישראלי־האמריקאי איפא"ק.
אך מבט קצר על המציאות חושף תמונה הפוכה: ממדאני מבחין היטב בין ישראלים למדיניות ממשלת ישראל, ובין יהודים שוחרי שלום לבין ביקורת לגיטימית על המדינה. אני יכול להעיד על כך מניסיוני האישי: לפני פחות משבועיים נפגשנו עם ממדאני, שותפי הפלסטיני עזיז אבו סארה ואני, בעיריית ניו יורק. היתה זו פגישה רשמית שבה הענקנו לו עותק של ספרנו, "העתיד הוא שלום", המתעד את המסע המשותף שלנו בישראל ובשטחים הפלסטיניים בעקבות השכול האישי של שנינו. הדובר של ממדאני הדגיש, כי הפגישה התמקדה במאבק באנטישמיות, איסלאמופוביה ושנאת ערבים, ובחשיבות של קידום שלום, כבוד, ביטחון וזכויות אדם לכל.
לפני שבועות ספורים, ב-2 ביוני 2026, הדגים ממדאני את מחויבותו לרעיונות הללו כאשר נאם באירוע הגאלה השנתי של הארגון הרבני הפרוגרסיבי "תרועה" (T'ruah). מדובר בארגון שמחויב במידה שווה לזכויות האדם והביטחון של ישראלים ופלסטינים. בעוד שארגונים יהודיים ממסדיים הכריזו מלחמה על ממדאני ומחרימים אותו, הוא עמד על הבמה ושיבח את "תרועה" כ"כוח הפועל למען הטוב."
ממדאני הבהיר לא אחת שתפקידו הוא להבטיח את ביטחונם של יהודי ניו יורק ולוודא שהם מרגישים שייכים לעיר. אני עד: ממדאני רואה במחנה השלום הישראלי והיהודי שותף טבעי. ולא רק הוא. בנאום הזכייה של בראד לנדר, אחד מאותם מועמדים לקונגרס ש"ראש העיר סימן ואישר" כדברי שריר, לנדר הזכיר את החשיבות שבביטחון לשני העמים הישראלי והפלסטיני.
לנדר דיבר מפורשות על ההתנגדות למימון מלחמות נתניהו בכספי המיסים האמריקאיים, אבל הוא גם דיבר על החובה לדאוג לביטחון ולחופש של שני העמים. הוא הבטיח שבכהונתו כחבר קונגרס הוא יעמוד על זכויות הפלסטינים, ובאותה נשימה – הוא יפעל נגד גזענות כלפי יהודים. הוא הדגיש: זה לא סותר, זו אותה משימה.
כן, רבים (גם אם לא כולם) מאלה שמכונים בתקשורת הישראלית "מתנגדי ישראל" אינם מתנגדים לישראל. להפך, הם תומכי ישראל. הם לא נגדנו, הם בעדנו. הם בעד עתיד בטוח, צודק ושוויוני. כבר ראינו לאן ה"תמיכה" הבלתי מסויגת של ממשל ביידן ואחר כך של ממשל טראמפ במדיניות של נתניהו הביאה אותנו, לאיזה אסון היא קלעה אותנו. המדיניות של איפא"ק. אנחנו זקוקים לשינוי דרמטי. מבקרי ישראל בארה"ב הם ידידינו. הם אלה שיכולים לסייע לנו להיחלץ מהתהום שחיבוק הדוב של "אוהבי ישראל" הביא אותנו אליה.
ממדאני, לנדר והחברים האחרים — דעו: יש ציבור ישראלי גדול שוחר שלום, שמברך אתכם על התנגדותכם למדיניות ישראל. יש לכם פרטנרים פה."
(מעוז ינון, "אני יכול להעיד מניסיוני האישי: ממדאני כן מבדיל בין ישראל לממשלתה", "אל-ארצ'", 26.6.29).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-06-29/ty-article-opinion/.premium/0000019f-141d-dd59-a9ff-fd5dd5f90000
אז מי שתומך בישראל הוא מפלצת. ומי שאינו מכיר בזכות העם היהודי לריבונות אינו מפלצת.
היהודי לנדר "דיבר מפורשות על ההתנגדות למימון מלחמות נתניהו בכספי המיסים האמריקאיים, אבל הוא גם דיבר על החובה לדאוג לביטחון ולחופש של שני העמים." איך הוא בדיוק ידאג לביטחון היהודים?
ממדאני וחבריו, טוען ינון, הם "ידידי ישראל..." עם ידידים כאלו מי צריך אויבים?
מעבר לרצון להתפרסם ולעשות כסף ממכירת ספרו, דומה שינון ובני מינו כיונתן זייגן בנה של ויויאן סילבר שנרצחה ונשרפה חיה כאקטיביסטית פרו-איסלמית, לוקים "בתסמונת עזה".
בדומה לתסמונת שטוקהולם המתארת תופעה שבה שבוי מפגין נאמנות ואפילו חיבה כלפי השובה שלו, ועלול לתפוס את המצילים או כוחות המשטרה כאויבים, משום שהם מסכנים את השובה.
https://he.wikipedia.org/wiki/תסמונת_סטוקהולם
כך ב"תסמונת עזה" מזדהה קרוב המשפחה של הנטבח ע"י החמאס, עם אלו שטבחו במשפחתו.
אותם יהודים אוטו-אנטישמים חושבים שאימוצם את האנטישמיות האנטי-ציונות ושנאת ישראל תציל אותם, טועים כמובן. גורלם יהיה בדיוק כגורלו של מקס נאומן שתמך בהיטלר. לגבי המוסלמים – היהודים בכל מקרה קופים וחזירים שיש להורגם ע"פ דברי מוחמד כתנאי לגאולה.
לו לפחות היה מצליח ינון למצוא ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען. הרואה בדברי מוחמד (המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ) גזענות שהוא מגנה. אבל לא רק שלא הצליח, אלא גם לא ניסה למצוא כזה בהשפעת "סינדרום עזה".
סימן טוב ומזל טוב
לורה פיניו מורה למחול מקליפורניה, שונאת ישראל, נישאה באופן מקוון לתושב עזה כדי לסייע לו לקבל אזרחות אמריקנית ולקדם את "הזכויות והחירויות של הפלסטינים."
מורה קליפורנית קיצונית, המתנגדת לישראל, נישאה באופן מקוון לתושב עזה כדי לסייע לו לקבל אזרחות אמריקנית ולקדם את האג'נדה הפרו פלסטינית שלה.
לורה פיניו, מורה למחול בבית הספר התיכון קנוגה פארק בקליפורניה, הודיעה על נישואיה במהלך וובינר של ארגון CODEPINK שנערך ב־16 ביוני תחת הכותרת: "מאתגרים את הציונות בבתי הספר שלנו."
כאשר פעילת CODEPINK מרסי וינוגרד בירכה אותה על נישואיה וביקשה שתספר על חייה, פיניו, בת 51, פתחה בנאום ארוך וטענה כי נישאה לסאלם ס. א. אבו עמרה רק כדי לקדם את "הזכויות והחירויות של הפלסטינים."
https://rotter.net/forum/scoops1/954890.shtml
מזל טוב לחתן אבו עמרה שילמד מחול בקליפורניה.
נאחל לכל הגברים העזתים הרווקים שיתחתנו עם כלות האמריקאיות ויזכו לחופש מהחמאס.
(אגב בהזמנות זאת אזכיר כיצד חירבתי בזמנו בשתי דקות הפגנה של אותו ארגון CODEPINK האנטי-ציוני בתל אביב).
https://hbe.mifgash.com/a_lnk/456/13?author=4
מיכל פעילן: משתינה או משטינה?
מיכל פעילן: "הממשלה משתינה על הלוחמים שלה, משתינה על האזרחים שלה, ואפילו לא מנסה לשכנע אותם שזה גשם, אלא אומרת אנחנו משתינים עליכם מהמקפצה תבלעו את זה ויהיה לכולם בהצלחה."
https://x.com/YinonMagal/status/2068412251720036707
מריבוי השימוש שעושה פעילן במילה השתנה, האם גברת פעילן לוקה באורופיליה ומתחרמנת ונהנית מ- Golden shower? או היא סתם משטינה?
הכרה בשואת הארמנים
בתגובה למדיניות טורקיה המליץ שר החוץ גדעון משה זריצ'נסקי-סער להכיר בשואת הארמנים. ההכרה טרם נעשתה.
האמת שאני לא מבין בדיוק מה פירוש "הכרה". האם ישראל מכירה במלחמת העולם הראשונה? את השאלה הזו שאלתי גם במוזיאון השואה בארמניה. אגב הם הראשונים שהשתמשו במילה הנוצרית "הולוקוסט".
בדיוק לפני עשר שנים כתבתי בצורה נרחבת על שואת הארמנים ובעיית ההכרה בה, ולא אלאה בשנית את הקוראים שמוזמנים לקרא:
"מאה שנה לשואת הארמנים" (גיליון 1042 4.5.2015)
https://hbe.mifgash.com/a_lnk/1042/14?author=4
חבל שהנושא לא מוצה אז. היום יש סיכוי שהוא ינוצל דווקא פוליטית נגד ישראל כתמריץ נוסף להאשימה בהאשמה השקרית של ג'נוסייד בעזה.
(הארמנים כבר מגיבים בקרירות)
https://www.ynet.co.il/news/article/rjqla6xmzl
ראש ממשלת ארמניה, ניקול פאשימיאן, אחד מראשי המדינה היחידים שמשתתף בהלוויית עלי ח'אמנאי.
גם בארץ יש מי שמנצלת את ההחלטה להאשים את ישראל בפשעי מלחמה:
גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון:
"מה ייצא לי משואת הארמנים? איזו בושה"
בתום שנים ארוכות ומבישות הודיע בגאווה שר החוץ, גדעון סער, כי יביא לאישור הממשלה והכנסת הצעה להכרה ברצח העם הארמני. מה השתנה מהימים שבהם אותם אנשים התפתלו בניסוחים עקומים על "זוועות העם הארמני" ו"טרגדיית העם הארמני"? לא המצפן המוסרי, רק מפת האינטרסים.
החלטת הממשלה עכשיו להכיר ברצח העם הזה היא לא ניצחון מוסרי. רצח עם, פשע הפשעים, משמש את הממשלה הזו כתחליף זול וזמין לעלבון פומבי. עתה, כשהוחלט שאין עוד איך להציל את היחסים עם טורקיה, הכרנו ברצח עם כמו שהושבנו אז, לפני שנים, את השגריר הטורקי על כיסא נמוך.
זו ממשלת פושעי מלחמה. נגד ראש הממשלה תלוי צו בבית הדין הבינלאומי בהאג. חברי הממשלה השתמשו בכוח שניתן להם כדי לקרוא בעצמם לביצוע פשעי מלחמה. הממשלה הזו מורכבת מאנשים שהסבירו שאין בלתי מעורבים בעזה, שקראו לשקול הטלת פצצת אטום על הרצועה, שקראו להרעיב (ואף הרעיבו) מיליוני בני אדם, שדרשו למחוק יישובים שלמים מעל פני האדמה, ואף עשו זאת. עתה, חבר ההומניטרים הזה נזכר פתאום לחמול על קורבנותיה של האימפריה העות'מאנית. אנשים שהובילו אותנו בדהרה אל ספסל הנאשמים בהאג, מטיפים לעולם כעת על צדק.
מדינת ישראל צריכה להכיר ברצח העם הארמני. קודם כל, פשוט כי הוא קרה. כי הוא עובדה היסטורית. לאחר מכן, משום שזו חובתנו ההיסטורית, כי זה המשקל המוסרי המינימלי ביותר שהוטל עלינו. במקום זאת, מה שקיבלנו הוא ממשלה של פושעי מלחמה, ארכיטקטים של טיהור אתני והרעבה המונית, שגם רצח עם מצליח להוציא מהם רק שאלה אחת: מה ייצא לי מזה. איזו בושה.
(זהבה גלאון, "מה ייצא לי משואת הארמנים. איזו בושה", "אל-ארצ'", 29.6.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-06-29/ty-article-opinion/.premium/0000019f-0ee3-de47-a7bf-3ff3616e0000
אז הנה בכל זאת יצא לגולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון משהו משואת הארמנים. היא מציגה עצמה ברבים כצדקת מוסרנית. הדבר היחיד שלא מובן מדוע היא עדיין תומכת בראש מפלגתה יאיר גולדנר-גולן? שהרי הוא תבע להרעיב את תושבי עזה עד מוות... "מצידנו תרעבו למוות. זה לגיטימי לחלוטין."
https://x.com/mcl_bgn/status/1925472549825040792
לצדקת "הביישנית" אוהבת כספי "הזולת" זה הרי לא באמת נוגע.
הזד אריה יזדי שר"י
הזד הכופר ביהדות, אריה יזדי, מהעיר יזדי באיראן, קילל את הרמטכ"ל בעצרת נגד גיוס לצה"ל ואמר: "הרמטכ"ל הארור, יימח שמו וזיכרו."
https://www.ynet.co.il/news/article/hy2gnnlqzg
נשיב לזד בשפתו יזדי – "שר"י.
נעמן כהן
נעמן כהן
ניצחון מוחלט על החמאס או של החמאס?
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר