של פרנצ'סקה אלבנזה
האנטישמית, פרנצ'סקה אלבנזה, איטלקית החיה בתוניס, העובדת כדווחית מיוחדת מטעם האו"ם ל"שטחים הפלסטיניים הכבושים", שמרבה בהתבטאויות אנטישמיות והצדיקה את טבח ה- 7 באוקטובר, והוטלו עליה סנקציות מטעם הממשל האמריקאי – יצאה בקונספירציה אנטישמית חדשה ברוח "הפרוטוקולים של זקני ציון" – ישראל כובשת את יוון ומאיימת בכיבוש איטליה.
וכך היא כותבת ומזהירה את האיטלקים:
Francesca Albanese, UN Special Rapporteur oPt
"האיטלקים, החל מהסלנטינים, הפוגליאנים וכל הדרום, צריכים להבין מה קורה ליוון. להגן על פלסטין מהאפרטהייד (מודל פוליטי שמתפשט) אינו מעשה צדקה, אלא של אוטו-שימור, לפני שהסכנה תנשוף לנו בעורף."
תומך בה יווני בשם יאניס (יוחנן) וארופקיס: Yanis Varoufakis – "ההפיכה של יוון ללוויין ישראלי מתקדמת במהירות מסחררת. זה מבשר רעות עבור רוב היוונים, עבור השלום באזורנו ועבור אירופה ומזרח התיכון הרחב יותר. חובה להתנגד לכך."
https://x.com/yanisvaroufakis/status/2090296290273894847
על זה הגבתי ליאניס וארופאקיס:
נעמן כהן: יאניס (יוחנן בעברית), אתה וודאי משתוקק ומחכה לכיבוש טורקי חדש של יוון...
https://x.com/naaman_c/status/2090648923106873523
וכך הגבתי לאנטישמית פרנצ'סקה אלבנזה:
נעמן כהן: כל האיטלקים מדרום איטליה וסיציליה צריכים להיזכר בגורלם של האיטלקים תחת כיבוש ערבי-מוסלמי. רק ישראל מגינה עליהם מכיבוש ערבי נוסף.
הפיליסטינית הבורה והטיפשה פרנצ'סקה, אינה מזכירה את הכיבוש הערבי-מוסלמי של דרום איטליה שהיא נאבקת עבורו, ורק ישראל מצילה את איטליה.
https://x.com/FranceskAlbs/status/2090329559476433331
והנה מוזר מאד ממי אני מקבל לייק על דבריי (ולא בפעם הראשונה)? מערבייה בעזה בשם ביסאן עאודה (ביסאן-בית שאן, עואודה – השיבה). עיתונאית עזתית המסקרת את הנעשה בעזה.
https://x.com/OwdaBisan224
למה היא התכוונה למה היא שלחה לי לייק?
עריקת עליתות הציונות הסוציאליסטית
יחיעם ויץ: "הצעד של יואב סגלוביץ מביא בשורה אופטימית מלאת תקווה"
הפרופסור הגמור להיסטוריה יחיעם ויץ, (בנו של רענן ויץ, ממנהיגי ההתיישבות וממעצבי מפת ההתיישבות בישראל, ראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות ב-1984. חתן פרס ישראל. ונכדו של יוסף וַיְץ מראשי קרן קיימת לישראל, ומהפעילים המרכזיים בהתיישבות, ייעור וברכישת קרקעות בארץ ישראל בתקופת היישוב ובשנות המדינה הראשונות. שכונה בשמות "אבי היערות" ו"אבי הטרנספר". מנהלו הראשון של מינהל מקרקעי ישראל) – פעיל מתוך "ביביפוביה" במכונת ההכשרה של "התנועה האיסלמית" "האחים המוסלמים". וכהיסטוריון הוא עושה זאת בהשוואה היסטורית:
"יואב סגלוביץ נקט צעד דרמטי, שעשוי לשנות את פני הזירה הפוליטית. הוא שואף להצטרף לרע"מ, מפלגה ערבית מוסלמית שכל נציגיה בכנסת הם ערבים, כמיספר שתיים ברשימה מיד אחרי היו"ר מנסור עבאס. מדובר באיש הממסד הישראלי. הוא היה ח"כ מטעם יש עתיד וגם דמות מרכזית בממסד הביטחוני. בשנים 2009-2013 כיהן כמפקד אגף החקירות במטה הארצי של משטרת ישראל.
"מבחינת היסטורית ניתן לראות בו את ממשיכו ויורשו של מתי פלד, גם פלד, היה קשור באופן הדוק לממסד. ב-1941 הצטרף לפלמ"ח, וב-1946 התחתן עם זאבה (זיקה) שהיתה בת משפחת קצנלסון הידועה והבולטת – זלמן שזר היה דודה – וכך הוא התקרב ללב הממסד הציוני.
"בימי מלחמת העצמאות לחם בקרבות מרים, ואחרי המלחמה המשיך לשרת בצה"ל, ונחשב לאיש צבא מבריק המחזיק בדעות רדיקליות; ראש הממשלה השני, משה שרת, רשם ביומנו האישי באוקטובר 1953, כי פלד קבע שניתן ואף מותר לצה"ל לכבוש את שטחי הגדה המערבית, שהיו אז בידי ממלכת ירדן. במלחמת ששת הימים כיהן כראש אגף אפסנאות בדרגת אלוף. הוא התנגד לימי ההמתנה ותמך בפתיחה מיידית במלחמה, לצד אלופים כמו אריאל שרון ואברהם יפה שלימים חברו לליכוד.
"אחרי שפלד השתחרר הוא שינה את טעמו. הוא היה מוכן לוותר על כל שטח הגדה, וטען שיש להגיע להסדר לגבי ירושלים. כאיש פוליטי נהפך ליותר ויותר רדיקלי.
"ב-1984, לקראת הבחירות לכנסת ה-11, פלד הצטרף לרשימה המתקדמת לשלום, שמנהיגה היה מוחמד מיעארי.
"יואב סגלוביץ מצטייר כאדם יציב יותר, נטול טלטלות כמו אלה שמתי פלד עבר בחייו. צעדו הנוכחי מביא בשורה אופטימית מלאת תקווה. הייתי רוצה מאוד לראותו בתפקיד השר לביטחון הלאומי במקום השר הנוכחי, שהוא תועבה."
(יחיעם ויץ, "הצעד של יואב סגלוביץ מביא בשורה אופטימית מלאת תקווה", "האל-ארצ'", 18.8.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-08-18/ty-article-opinion/.premium/000001a0-1519-d129-a3ba-573bfea30000
לזכותו של ויץ יש לומר שלפחות הוא לא הביא כדוגמא לסגלוביץ' את בנו של מתתיהו איפנלד-פלד. מיקו, שירד מהארץ והפך לאנטישמי קיצוני תומך במכחישי שואה, ומזדהה עם אויבי ישראל הרוצים להשמידה.
https://en.wikipedia.org/wiki/Miko_Peled
וכבר כתבתי עליו: "בוועידת הלייבור הצטייר קורביין כאוהב ציון לעומת מיקו איפלנד-פלד שטען בוועידה כי יש לאפשר לאנשים לפקפק בהתרחשות השואה: 'זה נוגע לחופש הביטוי, החופש למתוח ביקורת על כל נושא ולדון בכל נושא, בין שמדובר בשאלת 'השואה – כן או לא?' – בין שמדובר בפלסטין, בשחרור, כל קשת הנושאים. לא צריכים להיות גבולות לדיון.'
הוא אף השווה את ישראל לנאצים: "אנחנו לא מזמינים את הנאצים ונותנים להם שעה להסביר מדוע הם צודקים; אנחנו לא מזמינים את גזעני האפרטהייד מדרום אפריקה להסביר מדוע האפרטהייד היה טוב לשחורים; וכך עלינו להימנע גם מהזמנת הציונים – זה דבר דומה מאוד."
בניגוד ליאיר, בנם של אנשי הלח"י משה וטובה סבוראי, שבגד בתורת הוריו הפך אוטו-אנטישמי ואנטי-ציוני קיצוני המחויב לחיסול ישראל, הבן, מיקו פלד, רק ממשיך את תורת אביו. ככתוב "שמע בני מוסר אביך":
האב, מתתיהו (מתי) איפלנד-פלד (1923-1995), יליד הארץ להורים שעלו מאוקראינה, התחיל את הקריירה כפלמ"חניק, המשיך אותה כאלוף בצה"ל וחבר המטכ"ל בששת הימים, שהאיץ במטכ"ל לצאת למלחמה, וסיים אותה כאנטי-ציוני, חבר "התנועה המתקדמת לשלום".
הבן, מיקו איפלנד-פלד המתגורר בארצות הברית, חיבר ספר בשם:
The General's Son – Journey of an Israeli in Palestine
בו הוא תיאר את התהפכות האידיאולוגיה ההדרגתית שלו ושל אביו, נגד הציונות, והפיכתם לאקטיביסטים פרו-איסלמיים, והוא מותח בו ביקורת חריפה על מדינת ישראל וצה"ל.
נכדתו של איפלנד-פלד, סמדר, (בתה של בתו נורית פלד) נרצחה בפיגוע התאבדות במדרחוב בן יהודה בירושלים ב-4 בספטמבר 1997 ונקברה בקיבוץ נחשון, ליד סבה, אבל הרצח הנתעב ע"י האיסלמו-נאצים רק העצים את הזדהותה של אימהּ נורית פלד, הידועה כאקטיביסטית פרו-איסלמית קיצונית, עם הרוצחים ומטרותיהם. הנה בנים גידל ורומם מתתיהו איפלד-פלד חינך לשנאת ישראל.
והנה אותו אקטיביסט פרו-איסלמי, הגזען האנטישמי, מוזמן ע"י המשטר הפשיסטי האיסלמי-נאצי, האיראני מכחיש השואה, להורות את משנתו בפני "משמרות המהפכה".
את הביקור הוא פותח בביקור הזדהות עם משפחות השאהידים האיראנים, שם הוא נזכר בבניו איתן ודורון, ושמח שהם כבר לא בישראל ולא ייהרגו ע"י האיראנים.
לאחר ההזדהות עם השהידים האיראנים הוא נותן הרצאה לחיילי הצבא הפשיסטי האיסלמו-נאצי המכונה חיילי "משמרות המהפכה": וכך הוא מתאר את ההרצאה:
"נכנסתי להיכל התפילה, מלווה במתורגמן ומיספר עיתונאים שליוו אותי במהלך הטיול, קיבלו את פנינו והובלנו למושב עם מיקרופון. כבערך 10 שורות של גברים צעירים יושבים, 20 ישבו על הרצפה עם רגליהם שלובות ובערך מאה אנשים נוספים בלבוש אזרחי אשר ישבו לצד הקירות של ההיכל הגדול. אף על פי שהייתי מצפה מצוערים צעירים באימונים להיות ישנוניים וחסרי מנוחה, הם היו קשובים ומטופחים היטב. בבירור השמנת והסלתה של צעירי איראן, והנה אני, מחזיק בשני זהויות אשר הם עלולים למצוא עצמם נלחמים בהם מלחמה קטלנית. החלטתי בראשי לא להתאפק ולהוציא הכול החוצה:
"'למרות שאני מוצג כאמריקני, ואני אכן מתגורר בארה"ב, אני למעשה לא מארה"ב. אני ישראלי, בנו של גנרל בצבא הישראלי, וגם אני שירתתי בצבא הישראלי.'
"עצרתי לדקה לראות מה יקרה. אחרי הכול, היה זה גוב האריות, ועל פי הממשלות הישראליות והאמריקאיות, הם טרוריסטים. האולם היה שקט כפי שאולם עם מאות אנשים יוכל אי פעם להיות. המשכתי:
"'אני כאן היום בגלל שאני מתנגד לציונות ומדינת ישראל אשר הוקמה על מדינה פלסטינית גנובה, על חשבון חייהם של פלסטינים.'
"זה לא הולך להיות מספיק, לכן הייתי צריך להמשיך, עמוק יותר:
"'שינוי כזה כמו שאני עברתי בדרך כלל מגיע כתוצאה של חוויה טרגית והמקרה שלי אינו שונה. נקודת מבטי ותפיסת העולם שלי השתנתה כאשר שלושה צעירים פלסטינים ביצעו משימת התאבדות בירושלים והרגו את בתה בת ה-13 של אחותי.'
"לאחר שסיימתי את דבריי, היה זמן לשאלות ותשובות והשאלה האחרונה היתה בנוגע להערה שאמר המנהיג העליון של איראן, כי בעוד 25 שנים לא תהיה ישראל. הם תהו מה חשבתי על ההערה שלו.
"משם פנינו לבית ספר תיכון מקומי לשיחה נוספת. פעם נוספת נכנסו אל תוך היכל התפילה, הפעם בבית ספר תיכון, וכאן קרוב למאתיים תלמידים ישבו ברגליים שלובות על הרצפה מרוצפת השטיח, כבערך מאה מבוגרים יושבים סביב המתחם, וכסאות ומיקרופון הוקמו בחזית. אמרתי לתלמידים שאני מירושלים, פלסטין. ושאלתי אותם מה הם יודעים לגביה.
"במהלך שלב השאלות והתשובות, אני נשאלתי האם זה נכון כי יהודים הגיעו לפלסטין וקנו שם אדמות ולאחר מכן הפלסטינים הגיעו ולקחו אותם. 'לא,' השבתי שלא כך היה, אני השבתי: 'היו אלה היהודים הציוניים אשר הגיעו ולקחו את האדמה והבתים מן הפלסטיניים.'
[מעניין שבניגוד לאיפלנד-פלד יש בין האיראנים יש הסבורים שהארץ שייכת ליהודים ולא לפלסטינים. נ.כ.]
"'האם נחוץ 'היטלר' לשחרור פלסטין?' שאל צעיר גבוה, בעל מראה נאה שנעמד ואמר כי הוא חושב ש'פלסטין תוכל להיות חופשייה רק אם יהיה היטלר נוסף.'
"הזכרתי לנער את ההצהרה שנאמרה על ידי המנהיג העליון, שבעוד רבע מאה מעכשיו ישראל לא תתקיים, ואיתגרתי אותו ואת האחרים לחשוב למה הוא התכוון בכך? האם הוא רוצה שאנשים ימותו? האם הוא רוצה שנשים וילדים יסבלו ויהפכו פליטים חסרי בית? כמובן שלא. מה שדיבר עליו המנהיג העליון הוא סיום המשטר הציוני האכזר והגזעני הקיים בפלסטין כיום ולראות אותו מוחלף במדינה שבה יהודים, נוצרים ומוסלמים יהיו חופשיים להתפלל יחדיו, בדיוק כפי שעשו בעבר."
http://rotter.net/forum/scoops1/478500.shtml
פשוט לא ייאמן, בשעה שחסידי הדמוקרטיה באיראן יוצאים נגד משמרות המהפכה הפשיסטיים, מיקי איפלנד-פלד תומך בהם, מעריץ את מנהיגם העליון, ומייחל לניצחונם בחיסול מדינת היהודים. האם יש בוגד שפל ונאלח ממנו? ממש זרע השטן.
https://hbe.mifgash.com/a_lnk/1351/21?author=4
והנה יחיעם ויץ הקרוי ע"ש דודו יחיעם ויץ, שנהרג בקרב על גשר אכזיב – רואה בתנועה האיסלמית "האחים המוסלמים" "בשורה אופטימית מלאת תקווה" וחושב שנציגהּ סגלוביץ, יצליח לתפקד בממשלה היהודית בשליחותה.
מעניין מה עוד יכשיר יחיעם ויץ במפעל ההכשרה שלו?
מג'אדלה לועג ליחיעם ויץ, אורי הייטנר, ובני מינם
כתב ערוץ 12 מוחמד מג'אדלה הערבי-מוסלמי לועג ליחיעם ויץ, אורי הייטנר ובני מינם הפעילים במפעל הכשרת "התנועה האיסלמית" "האחים המוסלמים" "החמאס" של מנסור עבאס.
צפו בקטע הזה מתוך הפודקסט של נדב פרי עם מוחמד מג'אדלה. פחות מדקה, אבל מסמל את רוח השיחה כולה: רוח רמייה, הסתרה והולכת שולל.
מג'אדלה לועג לישראלים ה"מעיקים" וה"מעייפים" המבקשים מערבים ישראלים לגנות את חמאס, כאילו מובן מאליו שערביי ישראל מגנים את חמאס ורואים אותו כארגון טרור.
ונדב פרי זורם, ומוסיף לגלוג משל עצמו, ושניהם מסתירים את העובדה החותכת שמנסור עבאס, מי שלהלבנתו התכנס הפודקסט, מסרב בעקשנות לגנות את חמאס או להגדירו כארגון טרור, ואף מפוצץ ראיונות כשהוא מתבקש לעשות כן.
וזאת מכיוון שרע"מ ומנסור עבאס מקושרים בעבותות לחמאס ובמובן יסודי אף מייצגים אותו בכנסת ישראל.
וכמוהו גם מוחמד מג'אדלה עצמו, המגלגל כאן עיניים ופורש זרועות לצדדים, ושוב מתחמק, כאילו איננו יודעים שגם אחרי זוועות 7.10 הוא מתמיד בסירוב עיקש להגדיר את חמאס כארגון טרור. לכו חפשו אמירה כזו שלו. לא תמצאו, ולא כי לא שאלו אותו.
ויושבים להם שני התועמלנים האלה ולועגים יחד לישראלים הטרחנים המעיקים המעייפים האלה, המבקשים לשמוע מערביי ישראל שגם בעיניהם חמאס הוא ארגון טרור, ולעולם לא שומעים.
מערכון של החמישייה זה מזכיר להם, חחח
https://x.com/hananamiur/status/2090144350428606590
בסוף השיחה הם שוב לועגים לנו ופרי החנפן שובר שיא. מג'אדלה האהבל המוגבל מספר שבכיר במפרץ שאל אותו 'איך הפסדתם ב 48' לחוליגנים האלה', ונדב עונה לו 'אם זה היו הם ב -48 (כלומר הליכוד והימין) לא הייתם מפסידים'.
בינתיים נראה שהולך להם. מפעל ההכשרה של "התנועה האיסלמית" "האחים המוסלמים" מצליח לכבוש אידיוטים שימושיים רבים.
פחד – תאמר נפאר: חשבתם מה עובר על צוות רפואי פלסטיני מול מטופל במדים?
עיתונאי "הארץ" הערבי-מוסלמי תאמר נפאר כותב ביושר על מערכת הערכים שלו ועל זה מגיעה תודה למערכת "הארץ". אתם היהודים," כותב נפאר, "חשבתם איך מרגיש רופא פלסטיני שצריך לטפל בחייל במדים? אולי גם לו יש טראומה?"
אני מאמין, שרופא, בתפקיד או לא בתפקיד, חייב לטפל בכל אדם במצוקה, לא חשוב הזמן, הרקע, הגזע או השפה. אבל בהתפרצות טראומה של מטופל – לא רופא ערבי ולא רופא יהודי לא יכולים לטפל במחלה הנפשית הישראלית. לא ברור לי איך מאירוע שבו הועלו טענות קשות נגד אנשי צוות בבית חולים הגענו כל כך מהר לדיון על עצם נוכחותם של אנשי צוות ערבים ועל השפה הערבית בבתי חולים. אם השפה הערבית הפכה אצל מישהו לנורת אזהרה שמעוררת שדים, הנה עצה מלא־רופא: התרחקו ממנה. בקשו רופא דובר עברית.
אינני פסיכיאטר, אבל אם משכיבים את החברה הישראלית על הספה, הסימפטום די ברור: היא מחזיקה בכוח כמעט מוחלט, ובכל זאת רואה את עצמה כקורבן חסר אונים. חייל מגיע ממערכת המחזיקה מטוסים, טנקים, רחפנים, מחסומים ונשק, ומולו פלסטיני עם סטטוסקופ ותרופות. ובכל זאת הערבית היא איום, והחייל – קורבן.
ואיש אינו שואל מה עובר על צוות רפואי פלסטיני כשהמדים נכנסים לחדר שלו. הם לא יודעים מה עשה החייל. איפה הוא משרת? האם הוריד בניין? האם ירה בחפים מפשע? וכשהוא מסביר איפה כואב לו, האם קולו מזכיר לצוות חייל שצעק עליו במחסום "תחזור אחורה!" כשניסה לבקר את משפחתו? הצוות אינו יודע מה החייל שמולו עושה בשירות הצבאי שלו. זאת בדיוק הנקודה. אבל האפשרות שהוא סובל מטראומה אינה מעניינת איש. הפלסטיני הוא תמיד זה שנדרש להכיל.
הרופא לא מפסיק להיות פלסטיני כשהוא לובש חלוק. הוא לא צריך לבלוע את כל האנושיות שלו מול מדים ולא צריך להציל יהודי כדי לקבל תעודת בן־אדם.
לכן העצה שלי דומה דווקא לזאת של משפחת החייל: שצוות רפואי של יהודים יטפל בחיילים. לא כדי לחסוך מהם את הטראומה בשמיעת ערבית, אלא אולי כדי לחסוך מהצוות הרפואי הפלסטיני את הטראומה. להם אין אפילו את פריבילגיה להתלונן."
(תאמר נפאר, "חשבתם מה עובר על צוות רפואי פלסטיני מול מטופל במדים?" "אל-ארצ'", 18.8.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-08-18/ty-article-opinion/.premium/000001a0-0f1e-d75f-a3be-1f7e62c00000
פחד. הוא אומר אמת. לכן יש לקבל את עצתו ולהעמיד שמירה ופיקוח תמידי על חיילים המטופלים ע"י רופאים ערבים שרובם מתגברים על השנאה ליהודים אך נשקפת סכנה מאלו שלא.
בוגרי הרפואה של אוניברסיטת חלב בסוריה:
"אנחנו באים, יהודי, נשפוך את דמך כמו נהרות."
אינטליגנציה ותואר ברפואה אינם מבטלים את האסלאם.
https://x.com/DanBurmawy/status/2090612512991388069
"קום התנערה עם חלכה"
חזון החברה הישראלית של אבישי בן חיים:
בורגנים מערביים-מוגרבים – פרולטרים אשכנזים.
הנה ויכוח טיפוסי על חזון החברה הישראלית בין המרקסיסט פרופסור דניאל גוטווין (תומכם של נעמה לזימי, ומשה רדמן-אבוטבול, (שבעברו תמך בארמנד-עמיר פרץ, חיים וישניה-רמון, חיים אורון ג'מוס, ויצחק רוביצוב-רבין שפירקו את ההסתדרות ומסרו בחצי חינם את נכסי "חברת העובדים" לטייקונים קפיטליסטיים) – לבין אבישי בן חיים המערבי-מוגרבי, מפתח "תורת הזהויות" ומלחמת הזהויות של היהודים המערביים-מוגרבים "המתוקים" מול היהודים המזרחיים (האוסט יודה האשכנזים) המרירים. "תורת ההגמוניה". ישראל הראשונה מול ישראל השנייה:
דניאל גוטוויין: אבישי, אתה לא מפתח את הגותו של גרמשי, אלא מעוות אותה לצרכי תעמולה. ביסוד ה"הגמוניה" של לנין וגרמשי עמד מושג המעמד; הם נחלקו בשאלת מופעיו הפוליטיים. הניתוח שלך מבטל את המעמד וממיר אותה בזהות, ומתעלם מאי-השוויון הכלכלי, וכך מסייע להנצחתו. לכן, אתה לא חלק מהמסורת הפרשנית שלהם.
אבישי בן חיים: מכובדי. אתה כותב שאני עושה שימוש משובש בכוונה במושג הגמוניה של גראמשי. למה להציג את זה ככה? גראמשי שינה את ההבנה הלניניסטית של המושג ואני משנה את ההבנה הגראמשיאנית. ככה מתפתחים רעיונות ככה מתפתחת הגות. זה הפיתוח שלי את מושג ההגמוניה וזו ההרחבה שלי של מאבק השוויון.
השמאל מתמקד במאבק על העלאת שכר לפועלים, אבל אני אומר: לא מסתפק בשכר יותר טוב לפועלים. לא מוכן שנהיה יותר הפועלים.
לכן המאבק שלי הוא בהחלט גם זהותי ותרבותי. וגראמשי לימד אותנו שהמשמעות היא מעמדית.
נעמן כהן: מר בן חיים, שנבין, אתה כותב: "לא מוכן שנהיה יותר פועלים." למה אתה מתכוון ב "לא מוכן שנהיה"? האם אתה לא מוכן יותר שהמערביים-מוגרבים יהיו פועלים, והם יהיו רק בורגנים? והפועלים יהיו רק היהודים המזרחיים (אוסט יודה אשכנזים)?
האם זה החזון שלך לחברה הישראלית?
https://x.com/naaman_c/status/2090392530571460742
אבישי בן חיים כהרגלו לא ענה על השאלה. אי אפשר שלא לגחך משני "החזונות", של לנין וגראמשי, ושל בן חיים בהקשר החברה הישראלית. הם כל כך מנותקים מהמציאות.
מורשת בגין
אבינדב בגון-בגין, נכדו של. שנטש את תורת סבו הפך לאקטיביסט פרו איסלמי – מתקיף ובצדק את תורת הזהויות וההגמוניה וההסתה של אבישי בן חיים. לטענתו זה ההיפך מתורת סבו.
וכך היגבתי לו:
נעמן כהן: מר אבינדב בגון-בגין. דבריך על היהודי המערבי-מוגרבי בן חיים המסית ומפלג בשם "מזרחיים (לא אוסט יודה) נכונים, אבל עליך להודות שסבך מייצ'סלב בגון-מנחם בגין, ידע לעשות שימוש דמגוגי יפה מאוד באותה הסתה גם אם בכסות לשון של "כולנו אחים אשכנזים – עירקים" (לא מרוקאים)...
וכך הוא השיב וחסם אותי:
אבינדב בגין Avinadav Begin: "מר נעמן כהן, היתה תחושה שנתקלתי פעם באחד מהגיגך, נגמרה לי כבר מזמן, אבל מזמן הסבלנות למופרעים הגמורים שמלהגים אצלי דברי בלע. שמאל כמו ימין. 'דמגוגי הבורות שלך מתנפנפת כדגל ברוח, אתה משפריץ אותה לכל עבר, עם השקרים הפתולוגים שלך, לא יודע אם אתה בוט או אידיוט אבל תסתלק מהדף שלי."
https://x.com/AvinadavBegin/with_replies
מסתבר שבדבר אחד הוא בכל זאת דומה לסבו שעשה בחוסר סובלנות לדעות אחרות בניסיון הפוטש שעשה נגד ממשלת ישראל, וניסה להשתלט באלימות ובכוח על הכנסת עם אופנוענים.
גזענות או פחד?
משה גרנות: "נעמן כהן מצפה שסומיה בשיר תכריז שדברי מוחמד באמנת החמאס שחובה על מוסלמים לרצוח יהודים – אינם היגד מוסרי, אלא גזעני – והרי נעמן יודע שכל הרהור על דבריו "הנכוחים" של מוחמד מזמינים רצח (ראו שארלי הבדו בפאריס)". ("חדשות בן עזר", 2188).
לא הבנתי מה רוצה לומר משה גרנות, האם הוא רוצה לומר שהערבים המוסלמים אינם גזענים אלא רק פחדנים? והרי עצם הפחד מהחברה כדבריו, מראה שהחברה הערבית-מוסלמית היא גזענית.
עדיין נמשיך לחפש ערבי-מוסלמי שאינו גזעני וגם לא פחדן.
והנה אולי מצאנו אחת.
אחד הרגעים הבולטים ביותר במערכת הבחירות השוודית התרחש במהלך הדיון הטלוויזיוני בין ראשי המפלגות כאשר סימונה מוהמסון, ראש מפלגת המרכז הליברלית ושרת החינוך והשילוב של שוודיה, הופיעה כשהיא לובשת מגן דוד. מוהמסון נולדה בשם סימונה מוחמד. אביה פלסטיני ואמה לבנונית, ממשפחה ממוצא שיעי מוסלמי. זה הפך את המחווה למיוחדת במיוחד. מוהמסון הסבירה את בחירתה:
"אני לובשת את מגן דוד למען הילדים שאינם מעזים לעשות זאת בשוודיה של היום." היא התעמתה עם מפלגת השמאל בעקבות חשיפות שחברי כנסת שלה שלחו מכתבי תמיכה לאסירים פלסטינים שהורשעו בפיגועי טרור שגרמו למותם של ישראלים. "אני חושבת שמפלגת השמאל צריכה לתת דין וחשבון על שליחת מכתבי אהבה לחמאס ועל הפצת הפחד ברחובותינו," היא אמרה. הערותיה באו בעקבות מחלוקות חוזרות ונשנות שבהן פוליטיקאים ממפלגת השמאל הפיצו תיאוריות קונספירטיביות אנטישמיות והביעו תמיכה בארגוני טרור. מאז ה-7 באוקטובר, הפגנות פרו-פלסטיניות בשוודיה כללו רטוריקה אנטישמית והבעות תמיכה בארגוני טרור כמו חמאס, החזית העממית לשחרור פלסטין וחיזבאללה. בחודשים שלאחר ה-7 באוקטובר, המדינה רשמה כמעט פי חמישה יותר פשעי שנאה אנטישמיים מאשר בתקופה המקבילה שנה קודם לכן. סקר שנערך בקרב יהודים שוודים מצא כי יותר מארבעה מכל חמישה חשו חוסר ביטחון בעת חבישת סמלים יהודיים, בעוד שכמעט מחציתם דנו בעזיבת שוודיה בגלל אנטישמיות. על רקע זה, מגן הדוד של מוהמסון הפך למעשה מובהק של הצדעה עם הקהילה היהודית הנתונה במצור בשוודיה: היא בחרה ללבוש דווקא את הסמל שאותו רבים מהיהודים השוודים חשים כיום פחד להציג."
https://x.com/drdanielschatz/status/2089634347980554493
תמיד יש תקווה.
מה אפשר ללמוד מההסתבכות האמריקאית הראשונה מעבר לים
1793, מערב הים התיכון. 11 ספינות אמריקאיות דוהרות בזו אחר זו ומאיצות לעבר חופי אלג'יר. על סיפונן גברים חמושים, מאומנים היטב, חלקם מפזרים לאוויר המלוח שאגות קרב וקריאות הלל לאל הטוב שזיכה אותם ליום הזה. רק עשר שנים קצרות קודם לכן סילקו האמריקאים מחופי הרפובליקה החדשה שלהם את הצי המפואר של האימפריה הבריטית, והם כעת אומה גאה במיוחד ושאפתנית במיוחד.
11 הספינות שדוהרות לחופי אלג'יר הן ספינות סוחר אמריקאיות, שנחטפו על מטענן וצוותיהן בלב ים על ידי פיראטים מוסלמים – הם החמושים, הם הזועקים את שם אללה, הם שהסיטו את חרטומי הספינות האלה אל חופי אפריקה. לא מדובר בחדשות מרעישות; המשטרים המוסלמים של טריפולי, תוניס, אלג'יר ומרוקו – הפעילו במשך 300 שנה רשתות פיראטים שצדו במים הפתוחים ספינות מכל הבא ליד, בזזו את תכולותיהן, חטפו את אנשיהן ומכרו אותם בשווקי העבדים של ערי הנמל הגדולות. בין המאות ה-16 ל-19 יותר ממיליון נוצרים אירופים נחטפו על ידם. בג'ונגל הרטוב של הים התיכון היו גם שודדים נוצרים, המון, והם חטפו אזרחים מוסלמים, המון. ועדיין, לטרור הימי הברברי, כתעשייה ממוסדת, כמקור הכנסה רשמי שממלא את קופת האוצר, לא היו מתחרים.
את הכסף הגדול הם עשו מגביית פרוטקשן, דמי חסות שנתיים, מממשלות אירופיות, תמורת התחייבות לא לפגוע בספינות אזרחיות שלהן. את הכסף הקטן הם עשו מגביית תשלומי כופר עבור אזרחים ומלחים שכבר נחטפו, לאחר שמדינות המוצא שלהם בחרו לא לחדש את המנוי לשירותי ההגנה הנדיבים שהוצעו להם. כל המעצמות הימיות של אירופה שילמו את ביטוח החובה הזה, שנה אחרי שנה, מול כל שליט מוסלמי בנפרד. הן הסכימו לכך משום שהקמה ותחזוקה של כוחות הגנה ימיים היו יקרות יותר. בריטניה שילמה, צרפת שילמה, ספרד, הולנד, הממלכות הסקנדינביות, הנסיכויות של איטליה. כולם שילמו.
ומה עם האמריקאים? ובכן, כל עוד הם היו תחת חסותה של בריטניה, ספינות סוחר אמריקאיות נהנו מהגנה משום שהן נכללו בפוליסה המשפחתית ששילם מלך בריטניה ג'ורג' השלישי עבור מושבותיו. אבל כעת, כשארה"ב הכריזה על עצמאותה, היתה זו עבור המלך חובה נעימה לעדכן את השליטים הברברים על לקוח חדש שישמח לשלם להם דמי חסות: ממשלת ארה"ב. תחת ממשלי ג'ורג' וושינגטון וג'ון אדמס, ארה"ב שילמה למשטרים הברברים את דמי הסחיטה המבוקשים. ב-1801, אחרי שתומאס ג'פרסון נכנס לבית הלבן כנשיא השלישי, הפאשה של טריפולי, מושל המחוז, הודיע לו על העלאה של הפרמיה. ג'פרסון סירב לתנאים החדשים, ובתגובה הפאשה נקט פעולה סבירה למדי והכריז מלחמה על ארה"ב.
זה המפגש הראשון אי פעם בין אש אמריקאית למשטר מוסלמי או ערבי.
הפאשה מכריז מלחמה, כוח אמריקאי נשלח להטיל סגר ימי על נמל טריפולי, ספינת הקרב פילדלפיה נופלת בשבי על 307 אנשיה ומוצתת כליל במבצע קומנדו לילי שנועד למנוע משוביה להשתמש בה כספינת קרב. ולבסוף, כיתת נחתים קטנטונת, שמונה חיילים במספר, יוצאת למסע לאורך מאות קילומטרים בחברת אלף לוחמי אופוזיציה מקומיים, כדי להפיל את הפאשה של טריפולי ולהמליך במקומו את אחיו הגולה. הפאשה כל כך נבהל מהמצעד הזה, שהוא ירד מהעץ וביקש מהאמריקאים הסכם שלום. ארה"ב מיהרה להיענות לתחנוניו, קיפלה את כוחותיה בחזרה הביתה ונטשה את שותפיה בשדה הקרב, נתונים למעשי נקם על ניסיון הפיכה כושל.
הנה שני שיעורים שקיבלנו: ראשית, הפקרה של בעלי ברית בשדה הקרב היא לא דבר חדש. ושנית, גם במלחמות של פעם לא תמיד ידעת מי ניצח. ובכל מקרה, מה שיגמור לתמיד (בינתיים) את הפיראטיות המוסלמית של הים התיכון יהיה הכיבוש הצרפתי של אלג'יריה (1830) – שלומיאלי יותר, אלים יותר ובוגדני יותר מכל הרפתקה צבאית אמריקאית עד אז או מאז.
גיבור הסיפור הוא ג'פרסון הוא נטה למדיניות חוץ מרוסנת – אבל נגרר למלחמה הראשונה של ארה"ב מעבר לים.
אחת הסיבות למדיניות החוץ הניצית של ג'פרסון כלפי המשטרים הברברים היא חטיפת ספנים אמריקאים לעבדות, (לו עצמו היו עשרות עבדים באחוזה שלו בווירג'יניה).
התייצבותם של המחברים לימינו של ג'פרסון נועדה בראש ובראשונה להדגיש את ההתבוננות האסטרטגית שלו ביחס למקומה של אמריקה בעולם. בעוד שיריבו, אדמס, טען כי במצבה הכלכלי והגיאו־פוליטי של ארה"ב מוטב לקנות את הביטחון הימי בכסף, כלומר, לשתף פעולה עם הסחטנות המוסלמית (בין השאר, כי לדעתו מלחמה נגד המשטרים הסוחטים לא תסתיים לעולם), לשיטתו של ג'פרסון אי אפשר לקנות בדמי החסות ביטחון בים לאורך זמן, ולכן מוטב להנחית על הבריונים של טריפולי מכה ניצחת. 200 שנה אחרי, המחלוקת נותרה בדיוק כפי שהיתה, ורק עולם המושגים השתנה. זה אומר: לא תאמין באיזה קלות מלחמה צודקת הופכת למלחמת נצח. וזה אומר: פייסנות מול טרור מובילה לעוד טרור.
בין אובמה לטראמפ:
ב-1801 ארה"ב היא חור נידח בסוף העולם – ב-2026 היא העולם עצמו; ב-1801 היא עדיין לא אימפריה –ב-2026 היא כבר לא אימפריה.
אובמה וטראמפ מופקרים באותה מידה, שכן האחד לא מסוגל לירות והשני לא מסוגל לחשוב אובמה דחף את מצרים לידי האחים המוסלמים בשם הדמוקרטיה, מסר את סוריה לפוטין בשם זכויות האדם, ובטיפולו בגרעין האיראני התייחס לאייתולות כאילו היו עוד ראשי מדינה מערבית ליברלית – בשם הדיפלומטיה. טראמפ, מצידו, יצא למלחמה בלי הכנה מוקדמת של הזירה המדינית, ובשילוב קטלני של קריזה וקפריזה הצליח לגרום לניכור של רוב מדינות המערב כלפי מלחמה שהן עצמן פיללו לה במשך שנים.
(איתי מאירסון, "מה אפשר ללמוד מההסתבכות האמריקאית הראשונה מעבר לים", "אל-ארצ'", 11.8.26).
https://www.haaretz.co.il/literature/study/2026-08-11/ty-article-magazine/0000019f-f15d-db94-a3df-fddfdbf70000
אנחנו כמובן מצדדים בג'פרסון ובטראמפ שלא נענים לסחטנות ונלחמים בה. הצרפתים ששמו סוף לסחטנות הפיראטים הערבים ע"י כיבוש אלג'יריה עושים היום את הדרך ההפוכה.
פיראט יהודי ממרוקו
ואם הזכרנו את הפיראטים הערבים והסחטנות שלהם אי אפשר שלא להזכיר גם את הנקודה היהודית. בפעם ההיא לא כבעלי ברית של אמריקה.
דון שמואל פאלאצ'ה (Samuel Pallache (1550-1616, היה רב, דיפלומט, סוחר, מרגל ושודד ים יהודי יליד מרוקו שייסד בסוף המאה ה-16 את צי הקורסארים של הסולטנות, שפעל גם בתיאום עם השלטון ההולנדי. עסק בחסות הסולטאן השליט בשוד ימי של ספינות ספרדיות ששבו עמוסות סחורות מיבשת אמריקה.
שמואל פאלאצ'ה נולד בפאס שבמרוקו כבן למשפחת רבנים מקהילת המגורשים שבפאס. כאיש משכיל שדיבר שפות רבות, הוטלו עליו על ידי שלטונות מרוקו שליחויות דיפלומטיות שונות באירופה. אחרי ניצחונה הגדול של מרוקו בקרב שלושת המלכים ב-1578, ארצות אירופה – כולל ספרד הקתולית – רצו קשרים דיפלומטיים עם הממלכה השריפית. שליחותו הדיפלומטית הראשונה, אליה יצא יחד עם אחיו יוסף הייתה למדריד, שליחות שכנראה לא עלתה יפה. שמואל עורר בביקורו זה בספרד את חמתה של האינקוויזיציה, אולי משום שעזר לאנוסים לעזוב את הארץ ועודד אחרים לחזור ליהדות.
האחים פאלאצ'ה יצאו אחר כך לשליחות נוספת לאמסטרדם, בשם הסולטאן מולאי זידאן. על פי כמה היסטוריונים הם היו היהודים הגלויים הראשונים שהתיישבו באמסטרדם. ב-1596 שמואל אירגן את המניין הראשון בביתו לתפילות יום הכיפורים והקים גם את בית הכנסת הראשון בעיר.
שמואל פאלאצ'ה שימש כשגריר מרוקו בהולנד בין 1609-1616, ותיווך בכריתת הסכם השלום ב-1610 בין מרוקו להולנד, ההסכם הראשון בין מרוקו המוסלמית לארץ נוצרית. ההסכם היה למעשה כריתת ברית לשיתוף פעולה של כמה ארצות כנגד ספרד. בהמשך, הוא פיקד על צי קטן של קורסארים (שודדי ים בחסות השלטון) של מרוקו. הוא נהג לתקוף ספינות ספרדיות שחזרו עם סחורות מאמריקה ואת שלל הסחורות מכר לאורך חופי מרוקו. המחקר ההיסטורי הראה שפאלאצ'ה התנהג במידת-מה כסוכן כפול, ניהל יחסים טובים עם בית המלוכה הספרדי והעביר לו מידע מסווג על היחסים בין המרוקאים וההולנדים. כאשר זה התגלה לבסוף, הפופולריות שלו אצל הסולטאן צנחה.
בספינת הדגל שלו היה בית-כנסת קטן וכן שהיה רב מוסמך. למרות עיסוקו האלים, הקפיד פאלאצ'ה על קלה כחמורה ונהג לומר תדיר כי הוא אינו מתפרנס משוד עוברי הימים. עקב היותו צאצא למגורשי ספרד עלתה השאלה אם התכוון לנקום בכתר הספרדי על גירוש ספרד. עוד מסופר עליו שכשהיה מגיע לבית כנסת, היו האנשים מבקשים ממנו בנימוס: "כבוד הרב, אין זה ראוי להכניס חרב לבית התפילה," והוא היה תמיד עונה: "לא תרד חרבי ממותני עד שלא אנקום במלך ומלכת ספרד על כל מה שעשו לאחיי היהודים."
ב-1614 השתלט על ספינה פורטוגזית והפליג עמה לכיוון הולנד. בגלל סערה נקלעה ספינתו לנמל פלימות' בבריטניה, ואף שהיה בידיו כתב חסות ממלך אנגליה, הצליח השגריר הספרדי בלונדון להביא למעצרו בטענה שהוא שודד ים. פאלאצ'ה הועמד לדין, אך לאחר משפט דרמטי זוכה מחוסר ראיות ושוחרר.
לאחר המשפט שב לאמסטרדם וב-5 בפברואר 1616 נפטר ממחלה ממארת. הוא נקבר בבית הקברות בית חיים שליד אמסטרדם – אודרקרק. נערכה לו הלוויה ממלכתית רבת משתתפים, בנוכחות מאוריץ, נסיך אורנז', הסטאדהאודר (שליט) של הולנד, שהיה ידידו האישי. על מצבתו נחקק "הנושא טוב עם אלוהים ועם אנשים."
לשמואל פאלאצ'ה היו שני בנים, יצחק ויעקב-קארלוס, שניהם שימשו לימים כדיפלומטים בשירות מרוקו. אחיו, יוסף פאלאצ'ה, ירש את מקומו ועד 1636 עמד בעצמו בראש צי של קורסארים ממרוקו.
https://he.wikipedia.org/wiki/שמואל_פאלאצ'ה
נקווה שהיום אין יהודים התורמים לסחטנות הימית של איראן גם לאור העובדה המדהימה של מיספר היהודים הגדול בישראל שריגלו עבור האיראנים.
נעמן כהן
נעמן כהן
קונסיפרציה אנטישמית חדשה
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר