(1981-1972)
כְּבָר פְּגַשְׁתִּיךָ פַּעַם
צֵל הַקִּיקָיוֹן
בְּסַעַר-זְוָעוֹת –
טוֹב לָפוּשׁ
תַּחַת הַקִּיקָיוֹן –
בְּטֶרֶם תַּעֲרִים עָלֶיךָ
נִינְוֵה;
בְּצֵל הַקִּיקָיוֹן
נוֹשֶׁבֶת רוּחַ שְׁקֵטָה;
פּוֹרֵחַ עַכְשָׁו
רוֹטֵט;
חֹסֶר הִגָּיוֹן
וְחֹסֶר כֹּל;
זִכְרִיּוֹת בְּעֵינֵי הַקִּיקָיוֹן
וְהוּא מְחַיֵּךְ
•
• פירוש הסימן – שיר מן העיזבון שפורסם לאחר מותה. העיזבון הועבר למכון "גנזים". השיר נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.
 

לוּלָבִים בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ וַעֲרָבוֹת חֲבוּטוֹת
מַסּוֹק אֶל-מוּל הַמַּיִם
אֶפֶס שָׁלֹשׁ חָלוּד מִמִּלְחָמוֹת קוֹדְמוֹת.
תַּחְבּשֶׁת-אִישִׁית פְּתוּחָה
חֲגוֹר מְרֻשָּׁל.
יָד.
מֵימִיָּה יְבֵשָׁה –
אֲנָשִׁים קָשִׁים, מֻצָּב עִקֵּשׁ.
 
מַבָּט אַחֲרוֹן
אֶל בּוֹרוֹת-קוֹמַת-אָדָם, שִׁרְיוֹן מְפֻיָּח בְּעֵרוֹם,
אוֹר צְהַבְהַב בְּסֵתֵר הַבִּצּוֹת –
 
כּוֹבְעֵי פִּלְדַת אַל-חֶלֶד, חַיָּל הָלוּם, קוֹל שֶׁנָּדָם
וַחֲשֵׁכָה –
לֹא עוֹד זוֹחֶלֶת.
סוכות 15/10/73
 
מוצב "בודפסט", היחיד שלא היה לאורך תעלת סואץ אלא על שפת הים התיכון בדרך אל פורט סעיד. גדוד קומנדו מצרי נשלח לכבוש אותו במיטב הציוד המודרני. קרבות קשים היו סביב לו והמוצב לא נפל. גם אנו נשלחנו לשם עם ציוד מיושן מאוד. כדי להתמודד עם הקומנדו  המצרי. מפקד הפלוגה היה עוזי דגני מקיבוץ יד מרדכי והוא נהרג שם יחד עם עוד 18 חיילים ו-35 פצועים. אנו, יחידת הסיור של הגדוד ע"ג ג'יפים, הובלנו אותם לשדה הקרב והעמסנו את המתים והפצועים אל 3 הליקופטרים –
הים, הביצות ואנשים דוממים היו עדים עם דמעה פה ושם.
 ממוצב בודפשט, ע"י מוטי אשכנזי, קמה תנועת המחאה על תיפקוד הגנרלים רחוק משדות הקרב.
 במלחמת העצמאות (1948) נהרג אבא של עוזי דגני ‏‏מ"פ ל'. עוזי  היה אז רק בן 3, ‏‏ב...כיבוש המצרי של יד מרדכי. ב"מלחמה" בימים אלו – בנו נפצע.
 
בקשר
לזכרו של המ"פ – עוזי דגני
"...אֶתְמוֹל, לְיַד 'בּוּדַפֶּסְט' הִתְרַסְּקָה פְּלֻגָּה"
מְדַוֵּחַ הַפָּקִיד בַּבָּסִיס הָעָרְפִּי,         
"18 הֲרוּגִים, כּוֹלֵל הַמ"פּ, 35 פְּצוּעִים"
מַמְשִׁיךְ הַפָּקִיד בַּבָּסִיס
"צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לַמִּשְׁפָּחוֹת" מוֹסִיף הַפָּקִיד.
"תַּאֲרִיךְ מְדֻיָּק?" שׁוֹאֵל הַחַיָּל מֵעֵבֵר לַקַָּו.   
"15.10.1973, בְּאֶמְצַע הַיּוֹם," עוֹנֶה הַפָּקִיד.
"אֵיזוֹ פְּלֻגָּה?"
"ל. (גְּדוּד 128), נָא לִיצֹר קֶשֶׁר עִם קְצִינֵי הָעִיר!"
"הֵם מְאֹד עֲסוּקים כָּרֶגַע,
קֶצֶב הָאֵרוּעִים רַצְחָנִי." "מִישֶׁהוּ מֻכָּר?"
"כֵּן, הַמ"פּ, מִקִּבּוּץ יַד-מָרְדְּכַי"
"הַקִּבּוּץ עִם מִגְדָּל הַמַּיִם הַפָּגוּעַ?"
"נָכוֹן, וְעִם הַפֶּסֶל הָהֶרוֹאִי לְיָדוֹ."
 
"קִבּוּץ נֶחְמָד, עִם הַדְּבַשׁ וְעִם הָעֹקֶץ"
צוֹחֵק הַפָּקִיד. "וּבְרֵכוֹת שְׂחִיָּה."
קַבֵּל תִּקּוּן: "בְּרֵכָה!
עֲבוֹר!"  
 
בתעלה של מים מתוקים
לֹא כִּסָּהוּ הַמִּדְבָּר, מִבְּעוֹד יוֹם נֶעֱזַב,
בַּחֲצִי יָמָיו.
חוֹלוֹת עָצְרוּ, שָׂבְעוּ נְדוֹד, בְּסִבְכֵי שִׂיחִים גָּוְעוּ עִקְבוֹת,
כְּלָבִים תוֹעִים וְצִפֳּרִים טוֹרְפוֹת.
הָיִיתָ גּוּף – אוֹהֵב, אָהוּב, רְדוּף חַיִּים, חָלוּם אִשָּׁה.
עַכְשָׁו פְּזוּר עֲצָמוֹת, פָּנִים קְטוּלוֹת
בִּתְעָלָה שֶׁל מַיִם מְתוּקִים –
מְחוֹל עִוְעִים וְחֶרֶב
נְטוּשָׁה.
 
סוֹבֵב אָבֵל הָרוּחַ בְּדֶרֶך הַבָּשָׂר
רַק צֶוֶת גִּ'יפּ סִיּוּר עָקַב אַחַר הָרֵיחַ –
איליה בר-זאב

* ההפתעה הבאה – בשבוע שבין יום הכיפורים תשפ"ד ל-7 באוקטובר 2023, סוגיה מרכזית בסדר היום הציבורי והתקשורתי בישראל היתה מלאת חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים. המסר המרכזי בדיון הזה, היה שלעולם לא עוד. לא נופתע עוד כפי שהופתענו אז. הדיון הזה נקטע באחת בשבת, שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023 בשעה 6:29.
שוב הופתענו, הפעם הפתעה גדולה יותר, שהביאה לאסון גדול יותר. ושוב נעמול על הפקת לקחים, מה לעשות כדי שלא נופתע שוב. איך למנוע את ההפתעה הבאה.
אכן, חשוב ללמוד ולהפיק לקחים ולחפש דרכים להבטיח שלא נופתע שוב. אולם הנחת העבודה שלנו צריכה להיות שנופתע. כפי שארה"ב הופתעה בפרל הארבור וב-11 בספטמבר, כפי שבריה"מ הופתעה במבצע "ברברוסה", וספק אם יש צבא בעולם שמעולם לא הופתע. כלומר, עלינו להיות ערוכים לכך שנופתע. כנראה אין דרך להבטיח בוודאות התרעה מוקדמת.
מה המסקנות אם זו הנחת המוצא שלנו?
ראשית, יש להכין את צה"ל ואת מערכת הביטחון ליכולת תגובה מהירה ויעילה הרבה יותר בתרחיש הפתעה. למשל, על חיל האוויר לייצר תורת לחימה לתגובה אפקטיבית ויעילה בזמן קצר הרבה יותר במקרה של הפתעה.
בעניין הזה, יש תפקיד מרכזי להגמ"ר – ההגנה המרחבית. ההגנה המרחבית מורכבת מיחידות מילואים צבאיות מאומנות וערוכות היטב, של תושבי אזורי הספר, שהנשק, התחמושת והציוד הקרבי שלהם נמצא אצלם בבית, והם מוכנים להתייצבות מיידית. חלקם משרתים כמחלקות הגנה ביישוביהם וחלקם כיחידות לוחמים להגנה אזורית, תפיסת הצירים ועמדות שולטות וניהול קרבות הבלימה שיאפשרו לצה"ל להיערך בתוך 48 שעות למתקפת הנגד.
אגב, בשנה וחצי האחרונות אני מרבה לכתוב על חשיבות ההגנה המרחבית. שבועיים לאחר 7 באוקטובר פירסמתי מאמר תחת הכותרת "הגמ"ר עכשיו". אבל האמת היא, שלא חשבתי כך ב-6 באוקטובר. כמו רבים אחרים, גם אני סברתי שההגמ"ר (למעט כיתות הכוננות, שיצאתי נגד נטילת כל הנשק שלהם) הוא אנכרוניזם, שאבד עליו כלח. ב-7 באוקטובר המציאות גרמה לי לשנות את דעתי. אני מתרשם שגם בצה"ל התרחש התהליך הזה, ואני מקווה מאוד שצה"ל אכן יבנה לאורך כל הגבולות מערכת חזקה של הגנה מרחבית.
שנית, יש הכרח בעומק אסטרטגי, שיבטיח גבולות בני הגנה. אלמלא סיני והגולן היו בידינו במלחמת יום הכיפורים, יתכן שצבא מצרים וצבא סוריה היו נפגשים במרכז הארץ בתוך יומיים.
מהבחינה הזאת, האזור החיוני ביותר לביטחון המדינה וקיומה הוא יהודה ושומרון ובקעת הירדן. נסיגה לקווי 4.6.67 פירושה, שמתקפה ממזרח כמו ב-7 באוקטובר תהיה על גוש דן ומרכזי האוכלוסייה הגדולים של ישראל. משמעות הדבר היא טבח בעשרות אלפי אזרחים. בחלק מן האזורים, רוחבה של המדינה קטן יותר מהמרחק בין גבול עזה לאופקים, שאליה הגיעו המחבלים ב-7 באוקטובר.
הירדן חייב להיות גבולה המזרחי של מדינת ישראל. כל הסדר הנוגע לפלשתינאים באזורים המאוכלסים בצפיפות ביו"ש, חייב להיות כפוף לעקרון-העל הזה, כלומר בין הים התיכון לירדן תהיה רק מדינה אחת – ישראל. יש מקום לאוטונומיה פלשתינאית, או למובלעות ירדניות מפורזות, אך בשום אופן לא מדינה פלשתינאית עצמאית עם רצף מזרחה עד איראן.
לכך, יש להוסיף תפיסה של רצועות ביטחון להרחקת הסכנה, כפי שיצרנו במזרח הגולן עם הפלת משטר אסד, וכפי שהיתה בלבנון עד שנת 2000 ולדעתי יש לשוב ולהקימה כעת.
שלישית, חובתה של ישראל לסכל מראש איומים לאורך גבולה, ולא להמתין בפאסיביות למתקפה, שעלולה, כפי שנוכחנו, לבוא בהפתעה. אילו במבצע "חומת מגן" (2002) לא בוטלה ברגע האחרון ההתקפה על רצועת עזה, היינו משמידים כבר אז את תשתיות הטרור כפי שעשינו ביו"ש, וצה"ל היה פועל בחופשיות כפי שהוא פועל ביו"ש מאז "חומת מגן". כך, לא רק שלא היה טבח 7 באוקטובר, אלא לא היו גם שני עשורים של ירי רקטות על יישובי הדרום וגם על מרכז הארץ וכל מה שקרה בין 2002 ל-7 באוקטובר. היו אלו עשרים שנות מחדל מתמשך, ש-7 באוקטובר הוא תוצאתו הישירה.
רביעית, עלינו להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה את המונח "מלחמת ברירה" כסלוגן לדה-לגיטימציה למלחמות ישראל. זהו אתוס עקום, שעל פיו מלחמה לגיטימית רק אם תוקפים אותנו בפועל ואנו נאלצים בלית-ברירה להתגונן. עלינו לראות את המצב הקיים מיום הקמת המדינה, שבו העולם הסובב אותנו עוין אותנו ורואה בקיומנו מציאות בלתי לגיטימית שיש לבטלה, כמצב של מלחמה תמידית, ולכן כל צעד התקפי ויזום שלנו הוא צעד הגנתי במלחמת אין ברירה. השאלה האם אנו יזמנו מתקפה או האוייב יזם מתקפה, אינה שאלה של מתי אנחנו צודקים ומתי לא, אלא מתי אנו מנצחים ומתי אנו מובסים, במלחמת האין-ברירה הצודקת שלנו. וכיוון שחובתנו לנצח, היוזמה צריכה להיות בידינו. הקם להורגך השכם להורגו. משמעות האות ה"א בראשי התיבות צה"ל – צבא ההגנה לישראל, הוא שההגנה הטובה ביותר היא התקפה, וכאשר מדינה מאוימת כישראל תוקפת ביוזמתה, זהו צעד הגנתי.
ממד ההפתעה הוא קריטי במלחמה. הדבר נכון גם במתקפת פתע בעיצומה של מלחמה, כמו מתקפת הביפרים והמשכה בימים שאחריה ושיאה חיסול נסראללה. במידה מסוימת זה מה שקרה גם במתקפה הלילית ברצועת עזה בשבוע שעבר. מלחמת ששת הימים לא פרצה בהפתעה, אלא בשיאה של תקופת המתנה בת כשלושה שבועות, אבל מתקפת הפתע של חיל האוויר שהשמיד בבוקר 5 ביוני את חילות האוויר של מצרים, ירדן וסוריה, הביא לניצחון הגדול. כך גם מתקפת הפתע של ישראל במלחמת סיני. ומנגד – מתקפת מצרים וסוריה במלחמת יום הכיפורים ומתקפת חמאס ב-7 באוקטובר.
על ישראל להיות הצד היוזם. לשם כך, יש להכשיר את הלבבות בחברה הישראלית, להיפרד מקונספציית "מלחמת ברירה" ו"מלחמת אין ברירה", ולהכשיר את הלבבות, עד כמה שאפשר, גם בדעת הקהל העולמית.

* האם טראמפ יממש את איומו? – "כל ירייה שהחות'ים יירו תיחשב מעתה כאילו נורתה מהנשק ומההנהגה של איראן," הזהיר טראמפ בראשית השבוע. מאז, שלוש פעמים תקפו החות'ים, שלוחיה של איראן, את ישראל, ובכל פעם הכניסו מיליוני ישראלים למקלטים ועוד ירי כושל שנפל בסעודיה.
עד כה, טראמפ טרם מימש את איומו. כמנהיג העולם החופשי, הוא אינו זקוק לירי טילים מתימן לישראל, כדי לממש את משימתו העליונה, השמדת מתקני הגרעין של איראן ורצוי שגם הפלת משטר האייתולות. בוודאי כאשר הם צפצפו בבוטות כזו על איומו.
איראן, שהמטרה המרכזית שאליה היא חותרת היא השמדת ישראל, רואה בישראל את "השטן הקטן", בעוד "השטן הגדול", האוייבת הראשית שלה, היא ארה"ב. איראן היא האיום הגדול ביותר על שלום העולם. במירוץ המטורף שלה לנשק גרעיני, היא נמצאת בישורת האחרונה.
לְמה טראמפ מחכה?

* אין סתירה – האקסיומה על סתירה בין הלחץ הצבאי לשחרור החטופים אינה נכונה.
העסקה הראשונה, שהייתה טובה יחסית גם מבחינת המחיר ששילמנו, נעשתה בעקבות לחץ צבאי עצים, מלווה במצור חלקי, כאשר חמאס חש שהחבל נכרך על צווארו, והיה זקוק להפוגה כמו לאוויר לנשימה. לאחר מכן, עברנו למלחמת דשדוש, פשיטות במקום לחץ רציף ופיטמנו את חמאס בכל טוב פינוקי הארץ בשיירות ה"הומניטריות". ולא התקדמנו כלל לעסקה. ובכל זאת, הם שילמו מחיר כבד, וכאשר הצטרף אליו האיום של טראמפ לפתוח את שערי הגיהינום, הם הסכימו לעסקה השנייה. הפעילות הנוכחית היא אחרי קיפאון במו"מ, כשהפסקת האש נוצלה להתעצמות חמאס. אין זה מן הנמנע שדווקא הפעולות של צה"ל תאפשרנה את חידוש שחרור החטופים.
בשנה הראשונה למלחמה, התנגדתי בתוקף לעסקה בתנאים שהיו על הפרק, אולם במקביל קראתי לפעולה עצימה ברצועה. משהמשכנו במלחמת הדשדוש, הזמן התארך, הסבל של החטופים גבר ומספר החללים בתוכם גדל, שיניתי את דעתי, וסברתי שיש להגיע קודם כל להסכם לשחרור החטופים ואח"כ לחדש את המלחמה, למרות הקושי בכך. זו עמדתי גם היום. אולם הפעולה הצבאית, שהיא מוצדקת לחלוטין, גם אם אני חושב שסדר הדברים צריך להיות שונה, עשויה לקדם את שחרור החטופים.

* באיחור של 17 חודשים וחצי – מתקפת הפתע הלילית של צה"ל בעזה, בלילה שבין יום שני לשלישי, התמקדה לראשונה במנגנון האזרחי של שלטון חמאס. ונשאלת השאלה, מדוע המתנו 17 חודשים וחצי מאז שהממשלה הציבה את המטרה של מיטוט שלטון חמאס, עד שעשינו את הצעד המתבקש.

* כתם שחור – ממשלה שיושבים בה מי שהיו, בצדק, יעדים מודיעיניים של שב"כ במשך עשרות שנים, כמו ראש הכנופייה הפרחח, יושבת להדיח את ראש השב"כ, רק כדי לסכל חקירת חשדות לפשעים ביטחוניים חמורים ביותר בסביבתו הקרובה ביותר של ראש הממשלה.
שעה שחיילי צה"ל מחרפים את נפשם על הגנת המולדת ברצועת עזה, ממשלת הפיגולים, המשתמטים, המושחתים והקרנפים מתכנסת להמשך הצעדים המפלגים את העם, קורעים ומשסעים אותו, במקום לאחד אותו בשעת מלחמה.
ממשלת השתמטות, ובראשה אדם שאינו כשיר לראשות ממשלה, ראש הממשלה הכושל ביותר בתולדות מדינת ישראל, שאחראי לאסון הגדול בתולדות המדינה, תושלח לפח האשפה של ההיסטוריה, ותיזכר לדיראון עולם ככתם שחור בתולדות העם היהודי.

* ביקורת שיפוטית הכרחית – המחלוקת בכל העולם החופשי על האקטיביזם השיפוטי, נוגעת לביקורת שיפוטית על החקיקה. גם לשמרנים שבשמרנים ברור שאין דמוקרטיה בלי ביקורת שיפוטית על החלטות הרשות המבצעת. בוודאי ששאלות הנוגעות לניגוד עניינים, הן התגלמות הנושאים המחייבים ביקורת שיפוטית. וברור שבמדינת חוק הממשלה מחויבת לקיים את החלטות בג"ץ.

* פוטש שלטוני – אם הממשלה האנרכיסטית תעשה פוטש ותפר את פסיקת בג"ץ, תהיה הצדקה לפעולות שעד היום חשבתי שהן אסורות – שביתה כללית שאינה מוגבלת בזמן במשק, בשיתוף פעולה של ההסתדרות עם המעסיקים ועוד. אם אין כללי משחק – אין כללי משחק.
אבל יש קווים אדומים. שני דברים שבשום מקרה אסור לעשותם – רצח ראש הממשלה ועריקה מהמלחמה.

* גם נתניהו מבין – נתניהו יודע שבג"ץ אינו יכול לאשר את פיטורי ראש השב"כ בעיצומה של חקירת פרשת "קטארגייט", החוקרת את החשדות הביטחוניים החמורים ביותר בתולדות המדינה. הוא יודע שבמדינת חוק לא יינתן לנחקר לפטר את חוקרו.
אז למה בכל זאת הוא מקדם את המהלך? כדי לקדם את הנראטיב הבכייני שלו על הדיפ-סטייט. הנה, בג"ץ לא מאפשר לי למשול, בלה בלה בלה. הוא יודע שהסתה נגד מדינת החוק, נגד מערכת המשפט, מחזקת אותו בבייס.

* בלמים על השלטון – פיטורי ראש השב"כ נתקלים במוקש פרוצדורלי – עליהם להידון קודם כל בידי ועדת גרוניס למינוי בכירים, ובהם ראש השב"כ. הו, הנה עוד הוכחה להשתלטות הדיפ-סטייט. פתאום הממשלה אינה רשאית לפטר את ראש השב"כ אלא מחייבת ועדה של אנשים בלתי נבחרים, בראשות שופט שהעם לא בחר בו. אבל יש בעייה ב"אקדח המעשן" הזה, והיא שמי שהחליט על כך, הוא הממשלה עצמה, כלומר זו החלטתם של נבחרי הציבור. נו, בטח נבחרי ציבור סמולנים שהם שפוטים של הדיפ-סטייט. לא, זו ממשלת נתניהו ב-2016. נתניהו הטיל על ועדת שרים לדון בעניין והממשלה קיבלה את המלצתם. למה הממשלה שמה אזיקים על ידיה?
כנראה שנתניהו של 2016 אינו נתניהו של 2025. לא שנתניהו מודל 2016 ("הערבים נעים בהמוניהם") היה מופת לטוהר מידות, ממלכתיות ודמוקרטיה, אבל כראש ממשלה היה חשוב לו עדיין לקבוע כללי מנהל תקין, ובהם איזונים ובלמים על השלטון.
והנה, כעת נתניהו מצפצף על החלטת הממשלה שהוא עצמו הוביל. האם זה חוקי? לבג"ץ יהיה מה לומר בנדון. אבל האנרכיסט מאיים לצפצף גם על החלטת בג"ץ.

* בלתי שפוי – ראש הממשלה, המתחבא בפחדנותו אחרי הכינוי "מקור בכיר", מאשים את ראש השב"כ שהוא ידע שעות קודם על הכוונה של חמאס לבצע את הטבח ולא עשה דבר. במילים אחרות, הוא מאשים אותו בבגידה ושיתוף פעולה עם חמאס. במשך שנה וחצי הוא נתן לפרעושים שלו להפיץ את הקונספירציות, והנה הוא עושה זאת בעצמו.
כעת ברור. נתניהו אינו שקרן, כי גם לגדול השקרנים יש קווים אדומים. הוא לא רק מושחת. הוא לא רק ראש הממשלה הכושל בתולדות המדינה. הוא לא רק בלתי כשיר. הוא לא שפוי. הוא פשוט לא שפוי. האיש הזה מסוכן.

* איסור על הכחשת – כפי שבכל מדינה מתוקנת יש חוק האוסר על הכחשת השואה, כך יש לחוקק חוק האוסר על הפצת עלילת הדם הנוראית על צה"ל והשב"כ באשר ל-7 באוקטובר, שאותה מפיץ ראש הממשלה; עד עכשיו באמצעות פרוקסי ועכשיו בגלוי.

* אפילו בשתיקה – מומחים לשפת גוף, למדו כיצד לזהות מתי נתניהו משקר.
בשני מצבים: כשהפה שלו פתוח וכשהפה שלו סגור.

* הנחיתי – הנחיתי את צה"ל, הנחיתי את צה"ל, הנחיתי את כוחות הביטחון, הנחיתי והנחיתי והנחיתי והנחיתי עד שההנחיות הגאוניות הובילו ל-7 באוקטובר.

* לכאורה – חמאס הוא פרוקסי של קטאר.
קטאר היא המממנת של חמאס.
קטאר מימנה את טבח 7 באוקטובר.
המימון הקטארי היה בתמיכה וסיוע של ממשלת ישראל וללא כל בקרה לאן הולך הכסף, שלא בכדי הגיע במזוודות של מזומנים, ובמקום שישמש לרווחת תושבי עזה, הוא שימש להתעצמות חמאס ולהכנת הטבח.
מלחמת "חרבות ברזל", שנפתחה בטבח 7 באוקטובר, היא מלחמה בין ישראל לזרוע של קטאר. קטאר, שהיא צד במלחמה, גוזרת קופונים מתדמית של "מתווכת", כביכול, בין הצדדים. התדמית הזאת נועדה לשפר את תדמיתה במערב, החיונית לכלכלתה, בלי לוותר על מהותה כספונסרית של חמאס. ישראל, שקיבלה אותה כמתווכת, סייעה לעיצוב התדמית השקרית.

במהלך המלחמה (וגם בשנים שקדמו לה), קטאר עורכת קמפיין הלבנה אדיר במערב.
לכאורה, יועציו הקרובים של בנימין נתניהו, קיבלו כסף מקטאר כדי לקדם את הקמפיין הזה.
כיוון שאין אלה אנשים בעלי השפעה תקשורתית בינלאומית אדירה, התשלום דווקא להם נובע מכך שהם עובדי לשכת ראש ממשלה ישראל. מכאן שקטאר, לכאורה, מימנה פרוקסי שלה סביב ראש ממשלת ישראל, כאמצעי השפעה על ישראל, שהיא האוייב הגדול שלה. עם מקבלי השכר מקטאר נמנה דוברו הביטחוני (!) של נתניהו, שמונה לתפקידו, בניגוד לכללי הביטחון, למרות שלא עבר סיווג ביטחוני.
אם אכן קטאר שילמה לאנשים שסביב נתניהו, יש שלוש אפשרויות. האחת, שגם הוא קיבל כסף. השנייה, שהוא לא קיבל כסף אך ידע. השלישית, שהוא לא ידע, כלומר שאין הוא שולט אפילו על הסביבה הקרובה לו, ברמת חוסר שליטה מופקרת. אני מתפלל לכך שהאפשרות הראשונה אינה הנכונה (ואני מתקשה להאמין שהיא נכונה). לגבי האפשרויות השנייה והשלישית, איני יודע איזו חמורה יותר.
איני כותב את המילה "לכאורה" (במקומות שכתבתי אותה, לא בעובדות מוצקות כמו העובדה שקטאר עומדת מאחורי חמאס) לתפארת המליצה, אלא כיוון שבאמת ובתמים איני יודע מה האמת. מה שיסיר את המילה לכאורה, ואני מייחל שיסיר לחלוטין כל חשד ויוכיח שהכול עורבא פרח, הוא חקירה יסודית.
חקירת פרשת קטארגייט היא הכרח לאומי וביטחוני עליון. הניסיון לסכל את החקירה, להציג אותה כרדיפה, להדיח את ראש השב"כ – הארגון שמבצע את החקירה, ואת היועמ"שית – מי שהחליטה על החקירה ומובילה אותה, אינו סתם ניסיון למנוע את חקר האמת, אלא לכאורה ניסיון לשבש פעולה חיונית ביותר לביטחון המדינה.
לכן, חובה ביטחונית לסכל את שני ניסיונות ההדחה הללו, כל עוד מתנהלת החקירה, ואני מקווה ששופטי בג"ץ יעשו את הדבר הנכון לביטחון ישראל.

* הימין החדש - על פי הרחש-בחש ברשת בימים האחרונים, אני מבין שנולדה הגדרה חדשה למושג ימין בישראל. ימין הוא מי שתומך בכך שהאויב הקטארי יממן עובדים בלשכת ראש הממשלה – המקום הרגיש ביותר לביטחון ישראל. מעניין.

* אבסורד – יש אבסורד גדול יותר מאשר שהאיש שאשם במחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה, שהמיט על העם היהודי את האסון הגדול ביותר מאז השואה, ימנה את ראש השב"כ הבא?

* הזגג – בסצנה מתוך סרט הראינוע של צ'רלי צ'פלין "הנער", צ'פלין שולח את הנער שאימץ לנפץ חלונות, והוא הולך אחריו כזגג ומתקן את החלונות.
משל, למה הדבר דומה? לראש ממשלה, שתעשיית השקרים וההסתה שלו מסיתים לאורך שנים נגד בית המשפט, היועמ"שית והשב"כ, ואח"כ מסביר שצריך לפגוע בהם ולערוף את ראשיהם, כי לציבור אין בהם אמון.

* היאיריזציה של ביבי – בכל פעם שכתבתי שהילדז הגולה במיאמי הוא המעי הגס של "המשפחה", ושהוא אומר את מה שהראש אינו מרשה לעצמו לומר בקולו, אך עדרי עובדי האלילים מבינים שהדברים הזורמים בתעלות הביבים, תרתי משמע, באו "מפי הגבורה", נעניתי בתגובות כמו "יאיר נתניהו הוא אדם פרטי", "נתניהו ממלכתי, אף פעם לא אמר דברים כאלה". נו, עכשיו הוא איבד גם את הבושה, ומפיץ בעצמו את הזבל הרעיל הזה.
הנה, דוגמית לפשקוויל נתעב של ראש ממשלה, הנלחם בארסיות נגד מוסדות מדינתו ורוב עמו, והפעם בלי להסתתר מאחורי הילדז, ברדוגו וביביריונים מסוגם: "באמריקה ובישראל, כשמנהיג חזק מהימין מנצח בבחירות, הדיפ-סטייט בשירות השמאל משתמש באופן מעוות במערכת הצדק כדי לסכל את רצון העם. הם לא ינצחו לא בישראל ולא באמריקה. אנחנו עומדים חזקים ביחד." הנה, היאיריזציה של ביבי.
אבל יש לו גם הומור: "מנהיג חזק". כן, ראינו ב-7 באוקטובר כמה המנהיג הזה חזק. אחרי פיגוע בתקופת ממשלת לפיד, הוא הסית: "המחבלים, המרצחים, מרגישים שיש פה ממשלת חולשה, משום שממשלה שתלויה בתומכי טרור לא יכולה להילחם בטרור." אז הנה, המחבלים, המרצחים, הרגישו שיש פה ממשלת חולשה, משום שממשלה שתומך טרור אחראי על ביטחון הפנים שלה לא יכולה להילחם בטרור. וראינו בכמה נטבחים זה עלה לנו.
[אהוד: המחבלים הרגישו "שיש פה ממשלת חולשה" בגלל הפגנות המחאה שאתה ושקמה ברסלר הייתם שותפים להן, וכך אתם מתנהגים גם כיום!]

* מתוקף אחריותם – עידו נתניהו, אחיו של ראש הממשלה, אמר שוועדת חקירה צריכה לעסוק במהות ולא במסקנות אישיות. ואכן, מן הראוי היה שהאחראים למחדל – בראש ובראשונה ראש הממשלה, ואח"כ הכפופים לו – שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן, מפקד פיקוד דרום, מפקד אוגדת עזה ואחרים – יטלו אחריות, ישאו באחריות ויתפטרו, ויאפשרו לוועדה להתמקד במהות, שכוללת הצבעה על האחריות האישית, אך ללא צורך לעסוק במסקנות אישיות.
ואכן, זולת האחראי הראשי, כל השאר התפטרו או הודחו. כעת על נתניהו להתפטר ולפטור את ועדת החקירה הממלכתית, שחייבת לקום, מהצורך לבזבז את זמנה ולהתיש את הציבור במכתבי אזהרה אישיים, שמחייבים הליך כמו שיפוטי, ובמסקנות אישיות. את המסקנות צריכים לשאת האחראים מתוקף אחריותם.

* בין צ'מברליין לנתניהו – צ'מברליין היה מנהיג כריזמטי ונערץ על ההמונים לא פחות מנתניהו. אבל כאשר מדיניותו הפייסנית כלפי היטלר המיטה אסון על אירופה, הוא התפטר בבושת פנים. כאשר מדיניותו הפייסנית של נתניהו כלפי חמאס וחיזבאללה המיטה אסון על ישראל, עובדי האלילים ממשיכים לסגוד לו, ומריעים לו כאשר הוא נמלט בברחנות מוגת לב מאחריותו ומגלגל אותה ללא בושה על הכפופים לו, שביצעו את מדיניותו.
אגב, יש הבדל בין צ'מברליין לנתניהו. הדומה הוא המדיניות הפייסנית שהמיטה אסון. ההבדל, הוא שבמקביל למדיניות הפייסנות, צ'מברליין הכין היטב את צבאו למלחמה. ההשוואה בין נתניהו לצ'מברליין עושה עוול לצ'מברליין.

* איבדו אוריינטציה – בני גנץ השתתף בהפגנה נגד הדחת ראש השב"כ והתקבל בקריאות "בוגד" מפי קנאים בקרב המפגינים. למה הוא בוגד? כי בשעה הקשה ביותר בתולדות המדינה, לאחר טבח 7 באוקטובר, הוא עשה את המעשה הפטריוטי המתחייב, והצטרף לממשלה. הקנאים המטורפים האלה, איבדו את המצפן. הם שכחו מי האוייב שלנו, מה המלחמה שלנו, מי עמית ומי טורף. הם איבדו קשר עם המציאות.

* איזו אופוזיציה – בישיבת ראשי האופוזיציה הציע בני גנץ לפרסם הודעת גינוי לסרבנות, כלומר לעריקה מהמלחמה. סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן הטיל וטו. ההבדל בין גנץ לגולן הוא ההבדל בין אופוזיציה-לממשלה לבין אופוזיציה-למדינה.

* סור מרע ועשה רע – כאשר אני כותב נגד התופעה המזוויעה של הסתה לעריקה מהמלחמה, אני מקבל תגובות שונות מתומכי הפשע או כאלה שאולי לא תומכים אבל "מבינים" את מי שבוחרים לערוק, ואחת הנפוצות שבהן היא הפניה לסוגיית ההשתמטות החרדית. "ומה עם החרדים?" ו"אתה מוכן שהילדים שלך ישרתו כאשר החרדים משתמטים?" וכו'.
כאשר התגייסתי לצה"ל החרדים השתמטו. סלדתי אז מהתופעה, בזתי מכל עומק נשמתי לכל משתמט, ולא זו בלבד שזה לא פגע כהוא זה במוטיבציה שלי לשרת, אולי זה אפילו הגדיל אותה, כדי להיות שונה ככל הניתן מהם. וכמובן שגם הילדים שלי שירתו ומשרתים כלוחמים, ללא קשר לתופעת המשתמטים. פראיירים?! אנחנו פראיירים גאים!
יתר על כן, המשתמטים אינם היחידים שעושים דברים רעים. יש גם גנבים, אנסים ורוצחים. האם זאת סיבה שגם אני אגנוב, אאנוס או ארצח? אנשים שמים לב לטמטום בטיעונים שלהם?
המוטו שלי הוא "סור מרע ועשה טוב". מי שהמוטו שלו הוא "סור מרע ועשה רע" – הצלע השניה במשוואה מוחקת את הראשונה. אין שום הבדל בינו לבין אלה שהוא כביכול מתנגד למעשיהם.

* משמעות העריקה – בכל יום ויום חייב ישראלי לראות כאילו היום הוא ה-7 באוקטובר.
מי שעורק מצה"ל ("סירוב", "אי התייצבות" וכל המכבסה) כאילו הוא אישית פתח את דלת הממ"ד והזמין את החמאסניק לירות בראשו של התינוק ולאנוס את אימו בטרם ירצח אותה.

* תאוות השלטון או בניין המדינה – אם תעיר ביביסט מצוי, צרכן של תעשיית השקרים וההסתה ושל ערוץ התעמולה, הוא ידלקם כמו תוכי את הקשקוש על הוועדה למינוי שופטים, ששופטים ממנים את עצמם, שגוזלים מנבחרי הציבור את הזכות לבחור את השופטים, השתלטות הדיפ-סטייט בלה בלה בלה. כמובן שכמו קצת יותר מ-99.99% מדפי המסרים שהם מדקלמים, אלה הבלים.
את מבנה הוועדה למינוי שופטים, קבעו נבחרי העם, הכנסת. היה זה דבר שבעידן האפל של נתניהו אי אפשר להעלות על הדעת – הממשלה ויתרה על כוחה, למען חיזוק הדמוקרטיה. כשקמה המדינה, בסערת מלחמת השחרור, הממשלה בחרה את השופטים. כעבור שנים ספורות, הממשלה מרצונה ויתרה על כוחה, מתוך הבנה שמסוכן להעניק כוח רב מדי לממשלה, ושתפקיד הרשות השופטת להגן על האזרח מפני השלטון, ולכן מן הראוי להחליש את כוחו של השלטון במעורבות בבחירת השופטים. המבנה נועד להבטיח אי תלות של השופטים בממשלה, ולא מראית עין של תלות כזו, ושאינטרסים מפלגתיים לא יהיו מעורבים בבחירת השופטים.
ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, היא שיצרה את המבנה. את ההצעה שהתקבלה בסופו של דבר, הציע ח"כ יעקב שמשון שפירא מטעם מפא"י, לימים שר המשפטים. בהציגו את החלטת הוועדה למליאת הכנסת הוא אמר: "הממשלה נהגה בתבונה מדינית רבה שלא הלכה בדרכי תאוות השלטון, כי אם בדרך מטרת בנין המדינה... הממשלה הסתלקה מרצונה הטוב מהסמכות שיש לה היום, ויכלה לקבוע גם לגבי העתיד, למנות את השופטים, והעבירה זאת למעשה לוועדה, שהרוב בה – לפי הצעת ועדת החוקה – אינו לא של הממשלה ולא של תומכי הממשלה; הרוב הוא 3 שופטים של בית הדין העליון ושני נציגים של הסתדרות עורכי הדין."
בדיוני הוועדה היו מחלוקות, אך לא על עצם העיקרון של ועדה בלתי תלויה ושאינה נשלטת בידי הממשלה והקואליציה, אלא מה המבנה שיבטיח את אי התלות הזאת. תנועת החירות בהנהגת מנחם בגין, שהיה קנאי לרעיון עליונות המשפט – מעקרונות היסוד של תנועתו ושל הליכוד עד הקדנציה השנייה של נתניהו, טען שבהצעה שהובאה, יש עדיין כוח רב מדי לפוליטיקאים. ההרכב שתנועת החירות הציעה היה שונה: ארבעה שופטים, שני חברי כנסת – נציג הקואליציה ונציג האופוזיציה, שני נציגי לשכת עורכי הדין ושר המשפטים.
המהפכה של יריב לוין, היא העדפת תאוות השלטון על בניין המדינה.

* המומר – שני יהודים ביקשו להמיר את דתם. נאמר להם שעליהם לחצות בשחייה את הנהר. היהודי האחד הגיע לגדה השנייה וראה את חברו טובע וזועק: "הצילו!"
"תטבע תטבע, יהודון מסריח."
נזכרתי בסיפור הזה, לנוכח התגוללותו הגסה של גדעון סער ביועמ"שית, שהוא עצמו מינה, אחרי שחצה את הנהר.

* סער צודק – אני מזדהה עם כל מילה בתגובה שסער של השנה שעברה היה אומר על נאומו של סער בדיון על הדחת ראש השב"כ.

* התנפלות גסה – גיא פלג, בחוצפה בלתי נסבלת, התנפל על תא"ל (מיל') דדי שמחי, וכינה אותו פעם אחרי פעם באובססיה "חבר הכנסת שמחי". שמחי, כמובן, אינו ח"כ. אבל פלג פירש, למקרה שמישהו לא הבין, שמה ששמחי אומר באולפן, נועד לשריין לו מקום בליכוד.
כולנו התחלחלנו השבוע כאשר סמוטריץ' התנפל על אילה מצגר, ששכלה את חמיה, על גסות רוחו. זאת, אף על פי שהיא התפרצה לישיבה והפרה את הסדר. ואף על פי כן, יש מוסכמה של כבוד יתר למשפחת השכול.
אבל גיא פלג התנפל בגסות רוח על שמחי, שהוא מופת של נימוס באולפן, אך ורק כיוון שהוא משמיע דעות אחרות משלו. פלג מטיל דופי בדעותיו שמחי, כאילו לא ייתכן שזו תהיה דעתו של אדם, אלא אם הוא רוצה להרוויח עליה תגמול. זו התנהגות זולה ונפסדת בכל מקרה, קל וחומר כאשר מדובר באב שכול, ששכל את בנו ב-7 באוקטובר.
אגב, אם שמחי היה מכוון את דברי כדי להתקבל לרשימת הליכוד, הוא לא היה קורא להקים ועדת חקירה ממלכתית ולא היה אומר, כפי שאמר באותו שידור, שהממשלה חייבת לציית לצו בית המשפט.

* מהו יותר? – האם ניסים ואטורי יותר טיפש או יותר רשע?
התשובה היא: כן.

* שני סוגי מנהיגות – פרשת השבוע שקראנו אמש, "ויקהל", ופרשת השבוע שנקרא השבוע – "פקודי", מתארות את בניית המשכן. אנו רואים שם תופעה נפלאה, של עם שלם שנרתם בהתנדבות, בתרומה, בנדיבות, למשימה לאומית גדולה. כל התיאורים מציגים בולמוס של תרומה והתנדבות: "כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'... כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומר כל כלי זהב, וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה'. וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים, ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים הביאו... כל איש ואישה אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה אשר צווה ה' לעשות ביד משה, הביאו בני ישראל נדבה לה'..." וכו' וכו' וכו', עד שבאיזשהו שלב כבר אין צורך בתרומה ובנדבה ומשה מורה לעצור את השטף. איזה יופי! אשר העם שככה לו! כמו רקפות בין הסלעים, הפנים היפים של הארץ מתחבאים!
אבל יש בעייה. אם נגלגל את הסרט שבוע אחורה, לפרשת "כי תשא", אנו רואים בדיוק אותה התלהבות ליצירת עגל הזהב. איך זה ייתכן, שאותו עם נרתם באותה דרך לשתי מטרות הפוכות? התשובה נעוצה במנהיגות.
בפרשת "כי תשא", כאשר משה נעדר בשל שליחותו להר סיני, אהרון הוא המנהיג. במשבר עגל הזהב, אנו רואים שאהרון היה מנהיג פופוליסט, שמתאים את עצמו לבייס, שמקבל החלטות על פי סקרי דעת הקהל; הזנב מכשכש בכלב. ההמון רוצה עגל זהב? יאללה, בסדר, שיהיה עגל זהב. במשנה, מסכת סוטה, מתוארת המציאות בעקבתא דמשיחא, התקופה שתקדם לגאולה המשיחית. זו תקופה איומה ונוראה, של משבר לאומי ענק. בין התיאורים הקשים, נכתב "פני הדור כפני הכלב". מפרש זאת הסלנטר, רבי ישראל מסלנט, אבי תורת המוסר (1810-1883): "תכונתו של הכלב שהוא רץ לפני בעליו, וכשמגיע לפרשת דרכים הוא נעצר כדי לדעת אנה יפנה בעליו. כך גם המנהיגים העומדים בראש הציבור, נוהים אחרי הרחוב במקום שהרחוב יפנה אחריהם."
בפרשות "ויקהל" ו"פקודי" אנו רואים מנהיגות אחרת, של מנהיג אמת, משה, שכמו בן גוריון שאמר: "איני יודע מה רוצה העם, אבל אני יודע מה רצוי לעם," הוא הציב משימות לאומיות, עיצב וחינך את העם לתרבות של חובות ומצוות, וידע לגייס את העם לתכלית אמת.
ואילו היום אנו רואים תופעה מדהימה. למרות שיש לנו הנהגה חלולה, ובראשה מנהיג כושל, אטום, נרקיסיסט, מלא בעצמו, ובשעת משבר המדינה שבאחריותו – צה"ל ומשרדי הממשלה, נעלמה. ואף על פי כן, ראינו מנהיגות מלמטה, של מאות אלפי מילואימניקים שזינקו אל תוך התופת ושל מאות אלפי מתנדבים, שהחליפו את המדינה ועשו ועושים טוב לעם ישראל, בחינת במקום שאין הנהגה – נהיה אנו ההנהגה.

* המסקנה המתבקשת – פדוי השבי אלי שרעבי תיאר בנאום מרגש במועצת הביטחון את התוצאות של שכנות עם מדינה פלשתינאית עצמאית. בתגובה, הודיע שגריר צרפת לאו"ם על הקמת כנס לקידום חזון "שתי המדינות". אני מבין ש-7 באוקטובר אחד לא הספיק לו.

* גדי מוזס – דמות מופת.

* מה החזון שלי – בשבוע שעבר עלה ביוטיוב ובספוטיפיי ראיון עומק איתי, שאורכו שעה ותשע דקות, בהסכת של ד"ר ניקולאי טבך "מה החזון שלך"? ניקו מארח בכל פרק בהסכת דמות אחרת בחברה הישראלית, המציגה את חזונה למדינת ישראל. בהסכת הצגתי בהרחבה את השקפת עולמי וחזוני הציוני-ממלכתי. ההסכת מופיע בגיליון זה של "חדשות בן עזר" כצרופה. אתם מוזמנים לצפות ולהאזין!
[אהוד: זו אינה צרופה אלא קישור:]
https://www.youtube.com/watch?v=bOCyBNHUPDQ

* ביד הלשון: תל עדשים – תל עדשים הוא מושב עובדים בעמק יזרעאל, כחמישה ק"מ מצפון לעפולה. המושב משתייך למועצה האזורית עמק יזרעאל ולתנועת המושבים.
תל עדשים הוא אחד היישובים הראשונים בארץ ישראל, שהוקם מלכתחילה כהתיישבות ביטחונית, מטעמים ביטחוניים. הוא נוסד, לראשונה, ב-1913, כיישוב של ארגון השומר – ארגון הביטחון הראשון ביישוב הארצישראלי. היישוב הוקם במקום זה במטרה להגן על קו הנפט מעיראק לחיפה שעבר באזור [???]. ב-1917 היישוב התפלג והתפורר. נותרו בו שתי משפחות בלבד, שדבקו במקום ובייעודו – שמירה.
ב-1923 עלו למקום 40 משפחות חלוצים שעלו מרוסיה ופולין, שהתארגנו בפתח תקווה וזיכרון יעקב. הן הקימו מחדש את היישוב כמושב עובדים. מהקמתו ועד מלחמת השחרור, סבל היישוב מבעיות ביטחוניות רבות. שוב ושוב הותקף היישוב בידי שכניו מכפר איכסאל. על אף יחסי הכוחות הכמותיים שהיו באופן חד משמעי לרעת תל עדשים, הוא עמד במתקפות בשל אופן התארגנותו, למעשה כמשלט עם מגדלי שמירה והגנה היקפית, נשק מתקדם (יחסית) שאוחסן בסליקים ברחבי המושב ובעיקר נחישותם וגבורתם של התושבים.
מקור השם, הוא שמו של כפר ערבי נטוש בקרבת מקום, שנקרא תל עדס, שפירושו תל עדשים. היישוב נקרא תחילה תל עדש. בין תושביו היה אלכסנדר זייד ותקופה מסוימת גם א.ד. גורדון. עם הקמת המושב, שונה שמו לתל עדשים. הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל רפאל איתן – רפול, היה בן וחבר תל עדשים. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, גם המרגל האיראני וסוחר הסמים גונן שגב.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com

מַחֲלַת הַקַּצֶּרֶת מִמֶּנָּה סָבַל אָבִי בְּיַלְדוּתִי
הֵכִילָה בְּשִׂמְחָה אֶת עֶקְרוֹן הַשִּׁוְיוֹן
הָעוֹמֵד בִּבְסִיס עֶרְכֵי הַקִּבּוּץ,
עֻבְדָּה:
כְּשֶׁרָכַשׁ אָבִי בְּהִזְדַּמְּנוּת
מַקְרֵר קָטָן וְיָשָׁן לְאִחְסוּן תְּרוּפוֹתָיו לְמַחֲלָתוֹ,
צִדְּדָה הַמַּחֲלָה בְּדִבְרֵי מַזְכִּיר הַמֶּשֶׁק:
"מְסֹר לְלֹא דִחוּי אֶת הַמַּקְרֵר שֶׁרָכַשְׁתָּ לִרְשׁוּת הַקּוֹלֶקְטִיב,
פֶּן יְבֻלַּע לְךָ."
גַּם בַּמַּחֲלָה הִתְקַיְּמָה, כַּנִּרְאֶה זִיקַת הִשַּׂרְדּוּת...
אֲבָל אָבִי הַמָּנוֹחַ עָמַד בְּסֵרוּבוֹ לְצַיֵּת לָעִקָּרוֹן הַקִּשֵּׁחַ
וּמִלְחַמְתוֹ בְּעֶרֶשׂ הַסּוֹצִיָאלִיזְם הַמֵּעִיק וּבַגַּמָּדִים,
קָשְׁתָה עָלָיו אַף יוֹתֵר מִמִּלְחַמְתוֹ בַּמַּחֲלָה.
אִישׁ בִּסְבִיבָתוֹ הַקְּרוֹבָה מִלְּבָדִי, לֹא יָדַע
שֶׁכָּל אֵימַת שֶׁאָבִי הָיָה עוֹבֵר הֶתְקֵף קַצֶּרֶת,
הָיִיתִי לוֹקֶה בְּחֹם גָּבֹהַּ.
אֲנִי, שֶׁרְאִיתִיו בְּקֹצֶר יָדוֹ וּבְקֹצֶר נְשִׁימָתוֹ,
מֻתְקָף בּוֹ-זְמָנִית בִּשְׁתֵי חֲזִיתוֹת,
לֹא סָלַחְתִּי
וְאִחַלְתִּי בְּלִבִּי לְחֶבֶר הָרָעִים אֲשֶׁר בְּקִרְבֵּנוּ
שֶׁיִּצְנַח כְּמַעֲשֶׂה הַשֶּׁמֶשׁ עֶרֶב בְּעַרְבּוֹ
לְמַעֲמַקֵּי בְּרֵכוֹת הַדָּגִים הַמַּאֲפִירוֹת
אֲשֶׁר לְמַרְגְּלוֹת הַגִּלְבֹּעַ.

(בְּתַרְגּוּם חָפְשִׁי: "בִּזָּה", "שֹׁד") פּוֹגְרוֹם קָטָן בְּבַגְדָּד –
סְתָם עֲרָבִים הִתְרַגְּזוּ וְהָרְגוּ 197 יְהוּדִים
(לְפִי הַעֲרָכוֹת אֲחֵרוֹת מֵעַל ל-1,000)
כּוֹלֵל תִּינוֹקוֹת שֶׁלְּרַגְלֵיהֶם אֶצְעֲדַת זָהָב עִם פַּעֲמוֹנִים,
שֶׁנִּקְרֵאת גְּ'נִיגְּ'ל. הִגִּיעַ לְקִבּוּץ כִּסּוּפִים,
בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ כַּלָּנִיּוֹת מַאֲמִינוֹת
שֶׁהַדָּרוֹם אָדֹם מֵהֶן
וְלֹא מֵהַשְּׁחִיטָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל
בְּנֵי עַזָּה אוֹתָם הַנָּ"ל לִמֵּד אַהֲבָה,
נְתִינָה, חִבּוּק, וְסֻגְיוֹת שֶׁפֻּתְּחוּ בְּאֵירוֹפָּה עַל
טוּב לֵב.
18/03/2025

אֵירוֹפָּה, קֻבַּת בֹּשֶׁת
כְּנֵסִיָה הַנּוֹצְרִית פְּקוּחַת עֵינַיִם
וְסִינָגוֹגָה שֶׁלִּבָּהּ הַיְּהוּדִי רָאָה
דָּם יְהוּדִים בֶּן 2000 שָׁנָה
מְטַפְטֵף בֵּין מִכְחוֹלֵי גְּדוֹלֵי הָאָמָּנוּת:
אֶת הַמַּגֶ'נְטָה עִרְבְּבוּ עִם צָהֹב,
בואו נעשה צבא מדם
עַל צִיּוּר הַיְּהוּדִי עֲטוּר הַקּוֹצִים.
 
כַּמָּה דָּם שָׁפְכוּ בֵּין תְּוֵי הַוַּלְסִים
כָּל תָּו שֶׁל וַגְנֶר אוֹ שׁוֹפֶנְהָאוֶר אוֹ מִי לֹא,
דָּמָה לְעַמּוּדֵי הַחַשְׁמַל סְבִיב מַחֲנוֹת הַהַשְׁמָדָה.
הֵם שֶׁהֶעֱנִיקוּ לָעוֹלָם אֶת
הָאֲדוֹלְפִים וְהַפִּיהְרֵרִים---
מְצַטְּטִים לִי אֶת יְשַׁעְיָהוּ,
מְבַקְּשִׁים שֶׁאַגִּישׁ אֶת לֶחְיִי הַשְּׁנִיָּה.
18/03/2025

צילה
לִפְנֵי שָׁנִים
הִיא יָצְאָה מִן הַחֶדֶר
אֲבָל צִלָּהּ שֶׁהָלַךְ
עַד לַדֶּלֶת
חָזַר.
26/01/22

הגאוה
כִּי הַנָּכֶה [אֵין מִלְבָדּוֹ] יָכוֹל לִהְיוֹת גֵּאֶה,
גֵּאֶה: רַק הַמִּתְגַּבֵּר עַל קֹשִׁי!
מְגֻנָּה הַגַּאֲוָה בַּלֵּדָה לְעֵדָה אוֹ גֶּזַע.
חוֹשֶׂפֶת אֶת הַנָּכוּת הָעֲלוּבָה, הַגִּזְעָנִית.
אַשְׁרֵי הַמִּתְגַּבֵּר עַל חִסָּרוֹן – גֵּאוּתוֹ גַּאֲוָה.
הַסְּפּוֹרְטַאי קְטוּעַ הָרֶגֶל
הַמְּשַׁנֵּן בְּעַל-פֶּה פּוֹאֵמוֹת וְשִׁירִים – הִתְגַּבֵּר עַל הַשִּׁכְחָה.
אִם לִהְיוֹת עִירָאקִי הוּא נָכוּת
אשכנזי גאה באשכנזיות שלו, גאה מרוקאית,
עַל מַה הִתְגַּבְּרוּ?
כָּל מִלָּה מְגִיחָה כְּעֻבָּר
חֶבֶל טַבּוּר סְבִיב צַוָּארָהּ
בְּשׁוּרָה שֶׁל שִׁיר.
אַשְׁרֵי בַּעַל מִגְבָּלָה שֶׁעָבַר אֶת הַמְּשׁוּכָה
שְׁאָר הַמִּתְגָּאִים נָכֵי רוּחַ.
25/01/22
 
אריסטובולוס בירושלים
אָרִיסְטוֹבּוּלוֹס כּוֹבֵשׁ בֵּית שְׁאָן, הַשּׁוֹמְרוֹן, וְהַגָּלִיל
גִיֵּר אֶת הָעַרְבִים: מִילָה וּשְׁמִירַת שַׁבָּת.
כָּלָא אֶת אִמּוֹ עַד מָוֶת,
[כָּךְ אוֹמְרִים הַפְּרוּשִׁים]
כָּלָא אֶת אֶחָיו, אָלֶכְּסַנְדֶּר יַנַּאי וְאַבְשָׁלוֹם.
כָּבַשׁ אֶת הַגָּלִיל וְאֶת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
הָעֵמֶק הַזֶּה, שֶׁכָּעֵת אֲנִי חוֹרֵשׁ וְזוֹרֵעַ שׁוּב.
 
וְהוּא, נִפְרַד מֵאָחִיו אַנְטִיגוֹנוּס,
הוֹרָה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס חֲגוּר חֶרֶב.
אֲבָל רַעְיָתוֹ, שְׁלוֹמְצִיּוֹן,
הִיא אֶת אַנְטִיגוֹנוּס שׂוֹטֶמֶת.
שָׁלְחָה לוֹ: "אָרִיסְטוֹבּוּלוֹס אָחִיךָ,
חוֹשֵׁק לִרְאוֹתְךָ גֶּבֶר, בּוֹא לָאַרְמוֹן חָגוּר כִּמְנַצֵּחַ..."
וְהַתָּמִים בָּא מְזֻיָּן. אֶת זֹאת יְרוּשָׁלַיִם תְּנַסֶּה לִשְׁכֹּחַ.
אֲנִי אַזְכִּיר לָהּ:
זְרִיזָה סַכִּין שְׁלִיחֵי שְׁלוֹמְצִיּוֹן נִנְעֲצָה בַּנִּמּוֹל הָאֻמְלָל,
אֲנִי, בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל מַבִּיט בְּדַם כַּלָּנִיּוֹת
מֵעַל יִזְרְעֶאל נוֹדְדוֹת אֲנָפוֹת,
עֲנָנִים מַמְרִיאִים שׁוּב שְׁחֹרִים
הַּמַטָּס, לְהָרֵי יְהוּדָה,
לִבְדֹּק שְׁמוּעוֹת בִּירוּשָׁלַיִם.
24/01/22
יוסף עוזר

זמורה, ביתן, מודן – הוצאה לאור
תל אביב, 1979
פרק 21
ערב אחד חזרו מירה וחיימסון לדירתם ומצאו את גברת שולדנפריי בחדר-המדריגות המואר פוסעת הלוך-וחזור מול דלת דירתה הפתוחה כדי סדק מואר: היא פסעה ונאנחה והתנשמה בקולניות ופכרה כפות-ידיה והרימה והצניחה אותן כטחנת-רוח (היא היתה אישה שמנה) –
"הוי! הוי וַהַבוי! הוי! הוי וַהַבוי – "
ושולדנפריי הגוץ הסתובב לצידה, שקט וחיוור ומדליק את האור במדריגות מדי פעם, ואמר רק זאת: "אז למה היינו צריכים לצאת הערב, למה – "
תחילה סבר חיימסון שגברת שולדנפריי חלתה מאוד, אולי בליבה, והם מחכים בחוץ לאמבולנס שיבוא לקחתם, או אולי מת להם מישהו קרוב במשפחה. אבל מירה, שהיתה בעלת תפיסה מהירה ממנו, הבינה מיד, גנבים! – והחלה רועדת ונועצת ציפורניה בזרועו של אפריים. "בוא נלך מכאן, אפי, אולי הם עוד בפנים – "
"מי? מי?" פתח וסגר ופתח וסגר שולדנפריי החיוור את הדלת שלא נפתחה אלא כדי סדק שאיפשרה לה שרשרת-הביטחון הסוגרת עליה מבפנים. ובין דחיפה לטריקה ביצבץ הפס הצר והמואר-מאוד של מבוא-הדירה, שהיה דומם ונתון בערבוביה גמורה. "להיכנס ולפתוח מבפנים צריך – " המשיך שולדנפריי בקולו הנחנק-קימעה, "מבפנים! זה לא יעזור – "
הקולות בחדר-המדריגות העירו שכנים שיצאו בחלוקים מדירותיהם. האסון קירב לבבות. כולם השיאו עצות. "סולם! צריך סולם – " הודיע שולדנפריי.
סולם הובא. שולדנפריי וחיימסון ירדו ועשו דרכם בחושך אל מאחורי-הבניין, ליד פחי-הזבל. בדירתו המוארת והריקה של שולדנפריי שרר שקט מבשר-רעות. שולדנפריי הציב את הסולם מתחת למרפסת המיטבח. חלון-הזזה אחד, שמסגרתו אלומיניום, היה פתוח. שולדנפריי טיפס וחיימסון החזיק בסולם. שניהם רעדו. חתולה מיוחמת החלה מייללת לפתע בחצר הסמוכה והפחידה אותם בצריחתה האנושית-כמעט. אדמת החושך, תערובת של פסולת-בית עירונית ודשא-דל, היתה זרה להם כמו ניצבו על אדמת אוייב. גם הסולם רעד. "נו תִחְזִיק כבר– " גער שולדנפריי בחיימסון. בעצם אני, שצעיר ממנו, צריך הייתי לעלות, – הירהר חיימסון. אך למה לי להשאיר שם טביעת-אצבעות. עלולים לחשוד בי שאני פרצתי.
שולדנפריי העפיל בסולם עד גובה הצצה למיטבחו הפעור, ומיד ירד כאילו ראו שם עיניו דבר נורא. הדירה היתה נטושה ומוארת כולה. כופה ריקנותה גם החוצה. הם קיפלו יחד את הסולם, ובדרכם חזרה לחדר-המדריגות, מוארים-למחצה באור ששופע מחלונות הדירה הפרוצה, בין פחי-הזבל לגדר-החיה שגדלה פרע, פנה לפתע שולדנפריי אל חיימסון ואמר בקולו החנוק-קמעה:
"ואיך מירה, בחורה טובה. אני מתכוון, כמו בין גברים – "
"מה?" השיב חיימסון כאינו מבין, אך בנפשו חש כמו הזדהם משהו. מה זה מרשה לעצמו ויודע על מירה שהוא, חיימסון, אינו יודע?
"מפני שאתה חבר חיימסון, איש משכיל שמופיע בטלוויזיה ולך אני יכול להגיד שאשתי, היא כבר לא כל-כך," המשיך שולדנפריי כממלט מצוקות מעולם-אחר שמודחק ומפעפע בתוכו. "היא חולה, המסכנה, כבר הרבה שנים, ואני – " נחנק-כמו והשתתק.
וכשהופיעו באור הצהבהב-הקמצני של חדר-המדריגות כבר חזר שולדנפריי אל מראיתו החיוורת והנדהמת שמקודם, וסיפר על צורת הפריצה כמסביר מחלה אנושה של בן-משפחה.
ובינתיים היתה זו מירה היחידה שהתעשתה וצילצלה להזעיק את ניידת-המשטרה. ואכן לא עבר זמן רב והופיעו שני שוטרים מסורבלים במעילי-רוח מאוד משומשים, וכול נשקם פנס רב-עוצמה. שוב נלקח הסולם אל מאחורי-הבית. שוב הוצב על מקומו הקודם, ושני השוטרים חזרו על המחזה שהתרחש רגעים לא-רבים לפני-כן. אפילו החתולה חזרה על יללת הייחום החייתית-המגרה שלה. זה בוודאי הקול שמשמיעות השֵׁדוֹת ברצותן להזדווג לבני-אדם, הרהר חיימסון, שהחל מדפדף לאחרונה בספרייתה של מירה ב"משנת הזוהר" של תשבי, ובספרי קבלה אחרים, וספרות עברית, שהתאספו אצלה מתקופת לימודיה הראשונה באוניברסיטה, בטרם פנתה לעשות את התואר השני בחוג לתורת הספרות הכללית.
הסולם פירכס תחת רגליו של השוטר השמן, אשר במאמץ-רב ובחוסר-זריזות גמור הצליח להרים סוף-סוף את פלג-גופו העליון אל מעבר למעקה המרפסת המזוגגת, ולהידחק פנימה, מותיר על מעיל-הרוח כתמי סיד שנשחק. כמורגל בפעולה צבאית לא פסע קדימה עד שלא עזר לשני, המחפה עליו, להיכנס אף הוא, והכול בכבדות של אנשים שאינם מורגלים בפעילות יומיומית לשמירת כושרם הגופני.
עד שחזרו שוב שולדנפריי וחיימסון עם הסולם לחדר-המדריגות – כבר היתה דלת הדירה פתוחה לרווחה, ודיירי-הבית הסקרנים הסתובבו בחלוקיהם באור החזק, ובתוכם גברת שולדנפריי השמנה וההמומה שמתרוצצת מחדר לחדר כתרנגולת שנלקחו אפרוחיה וסופקת כפיים בקריאות "הוי ואבוי!"
כל פנים-הדירה היה הפוך. והורגש בו ריח סירחון עז. מגירות היו מושלכות החוצה וכל תוכנן נפזר על הרצפה. שברי-זכוכית של דלת-פנימית מנופצת, מכונת-תפירה הפוכה בחדר-המבוא. שברי מערכת חרסינה יקרה, וכנראה עתיקה, שהושלכה סתם-כך מן המדפים לרצפה באיזו וַאנדליות ואולי גם כעס על שלא נמצא להם לגנבים שלל רב-ערך בדירה. נזרקו גם ניירות רבים, ונתלשו קרעי בד-ריפוד. אך הדבר המזוויע, המסליד והמכוער ביותר – התגלה בחדר-השינה. אחד הפורצים, שכנראה היה להם זמן למכביר, כרע-עשה צרכיו על הרצפה, קינח בכלי-מיטה, וכתב בצוֹאתו על הקיר, למראשותֵי המיטה הזוגית –
"עוד נחזו"
לקצה הרי"ש כנראה לא הספיק להם החומר.
כשקראה זאת גברת שולדנפריי היא התעלפה ונפלה על המיטה הסתורה, צנחה כגוש דומם. מיד קמה בהלה שהשכיחה אפילו את הפריצה ואת מהפיכת הדירה ואת הניסיונות הנמרצים של שני השוטרים, שעיקר מאמציהם עד כה הושקעו בגירוש כל הזרים מן הדירה, כולל חיימסון שעזר להם קודם, "אדון, גברת, יש לך מה לעשות פה? בבקשה לצאת החוצה – " ומתקרבים עד כדי נגיעה במרפק.
הזעיקו רופא שגר בבית שכן. גברת שולדנפריי התעוררה. הגיעה גם ניידת המז"פ (המחלקה לזיחוי פלילי) כדי לחפש טביעת אצבעות. כמובן שלא מצאו, והסתפקו בדגמי-צואה שגירדו בזהירות מדעית מן הקיר, וכתבו ומילאו דו"ח על הפריצה. אך בשעה שהתרחשו כל שאר המעשים הללו, וקולות הזזה וחריקה המשיכו להישמע מן הדירה, כבר היו חיימסון ומירה בדירתה למעלה.

"אם זה יקרה אצלי בדירה אני אתאבד." אמרה מירה.
חיימסון היה גאה על שלקח קודם חלק פעיל במבצע ההצלה. הוא מצץ סוכריה-נגד-צרבת ושאל:
"יש לך ביטוח לדירה?"
הכול היה רשום עדיין על שמה של מירה. הם טרם החליטו אם למכור את שתי הדירות ולקנות דירה אחת גדולה יותר. בינתיים השכירו את דירתו.
"אני חושבת שהפוליסה מונחת באחת המגירות. כבר לא נגעתי בה כמה שנים. מורידים לי אוטומטית מחשבון-הבנק."
"זה אבסורד. צריך להוסיף כל שנה לפחות שלושים אחוז לערך הפוליסה לפי שיעור האינפלציה. אם יפרצו לך לדירה לא תקבלי כמעט כלום, זה תת-ביטוח. מוכרחים להכפיל כבר מחר, בטלפון. רק תתני לי את שם הסוכן שלך. וכדאי גם לעשות רשימת חפצי-הערך, והמיספרים של כל המכשירים, זה בטח לא עשית – "
"את זה נעשה כשנתגרש – " אמרה מירה.
"מה את כועסת? זאת הדרך היחידה להתגונן נגד הגנבים!"
"אמרתי לך שאני אתאבד אם זרים יחללו את הדירה שלי."
"זאת גישה ממש פטישיסטית. הינה, למשל, קיבלת אותי!"
"אתה זה משהו אחר." אמרה ללא-התלהבות. "אותך אני אוהבת."
"בגלל מפתח-הגנבים שלי?" נדחק אליה פתאום והתחכך בירכה מן הצד.
"תפסיק להיות גס שכזה." אמרה. "זה בכלל לא מתאים לך, בגילך, האינפנטיליות הזאת."
"תגידי, היה לך משהו עם שולדנפריי?"
"תגיד, אתה מטורף?"
"אולי הוא היה עוקב אחרי האורחים שבאים אלייך?"
"מה אתה מנסה לרמוז?"
"שום דבר. אבל הוא עושה רושם של אדם קצת מיסכן, לא?"
"אפי, אתה יודע, לפעמים אתה ממש מגעיל אותי. אבל אם אתה דווקא רוצה אז אני אגיד לך בדיוק מה היה ביני ובין שולדנפריי. קודם כול, הוא הוציא לי את המיץ במשך שנים עם עניין דמי-ההסכמה עבור העברת המניות על שמי בחברת גוש-חלקה של הבית. ודבר שני, הוא לא החמיץ שום הזדמנות להציץ לי אל תוך החולצה או החלוק, ולא פעם אחת גירשתי אותו מהדירה כשהיה נכנס בתירוץ של ועד-בית. ואם אתה דווקא רוצה לדעת אז אני שמחה מאוד שחירבנו לו בחדר-השינה, לטארטיף הזה!"

*
כעבור שבועיים הסתיימה הפרשה של גברת שולדנפריי. היא לא התאוששה מאז ליל-הגניבה. כבד באותו לילה לקחו אותה ליחידה לטיפול-נמרץ בבית-החולים העירוני, ואיבחנו אצלה אוטם שריר-הלב. שבועיים שכבה, נרגשת ודואגת לצלחותיה השבורות ולכתם-הצואה שעל מיטתה אשר אליה לא חזרה לשכב מאז אותו לילה. "אני ידעתי שהם יבואו אותו לילה," חזרה שוב ושוב, "כל הערבים אנחנו יושבים בבית. לא סרט. לא תיאטרון. ורק בערב הזה הלכנו לראות את הנכדים, וזה מה שקרה." – "אז אם ידעת למה לא אמרת? לא היינו יוצאים!" – היה שולדנפריי חוזר ורוטן וגוער בה מבלי להבין את מצבה החמור.
ובבוקר היום הארבעה-עשר לאחר הפריצה, כאשר ישבה על הסיר על מיטתה אשר ממנה לא ירדה, פקע ליבה ונקרע. וכול מאמצי הרופאים להצילה, בכול המכשירים החשמליים שעלולים לעורר מתים – לא הועילו.
אהוד בן עזר
המשך יבוא

אלבר קאמי פותח את ספרו "המיתוס של סיזיפוס": "בעייה פילוסופית רצינית באמת יש רק אחת: ההתאבדות. להכריע אם כדאי לחיות את החיים האלה, אם לאו, פירושו לענות על שאלת היסוד של הפילוסופיה. בעולם שניטלו ממנו פתאום האשליות והמאורות, אדם מרגיש עצמו זר. גלות זו אין לה תקנה, מפני שהיא חסרה את זיכרונות המולדת האבודה, או את תקוות הארץ המובטחת. פירוד זה בין האדם לבין חייו, בין השחקן לתפאורה שלו, הוא הוא תחושת האבסורד. לפי שכל האנשים השפויים חשבו פעם על התאבדותם, אפשר להסכים, בלי הסברים נוספים, כי יש קשר ישיר בין רגש האבסורד לבין השאיפה אל האין."
לפי קאמי דווקא ידיעת האבסורד שאנחנו יודעים שאין לנו סיכוי להפסיק לגלגל את האבן במעלה ההר שוב ושוב לעולמי עד – היא זאת שמאפשרת לאדם להיות מאושר. בכך שהוא בוחר למרוד באבסורד הקיומי הזה באמצעות שימורו של אותו האבסורד. האדם יודע שהדבר הוודאי היחידי בחייו הוא המוות עומד נגד הרצון האנושי להבין את העולם. המאבק בין הרצון להבין, לבין ההכרה שלעולם לא נצליח להבין, יוצר סבל בלתי נמנע, שאותו ניתן לפתור באמצעות ההתאבדות.

"גַּם אֶת-סִיזִיפוֹס רָאִיתִי בְּעֹצֶר עִנּויָיו הַגְּדוֹלִים:
גּוֹלֵל בִּשְׁתַּיִם כַּפּוֹתָיו אֶבֶן-הַמִּדּוֹת הַגְּדוֹלָה.
וְהָיָה בְּגָלְלוֹ הָאֶבֶן, נֶאֱחָז בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו,
עַד פְּנֵי הָרָמָה יְבִיאֶנָּה, כְּבָר יֹאמַר לְגוֹלֵל אֶל-עֵבֶר
שִׂיא אוֹתוֹ הָר, וְהַכֹּחַ הַגָּדוֹל הוּא יַהַפְכֶנָּה.
שׁוּב תִּתְגּוֹלֵל הָאֶבֶן זוֹ הַנּוֹכֶלֶת לַשָּׂדֶה.
שׁוּב יַסִּיעֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ מִתְמַתַּח מְלֹא אָרְכּוֹ, אֲבָרָיו
יִזְּלוּ שִׁפְעַת זֵעָה, וְאָבָק יְכַסֶּה אֶת־רֹאשׁוֹ."
(הומרוס, אודיסיאה 11, 593-600, תרגום: שאול טשרניחובסקי).
https://benyehuda.org/read/5592#ch11136
דניאל כהנמן (5 במרץ 1934 – 27 במרץ 2024) פסיכולוג קוגניטיבי אמריקאי ממוצא ישראלי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2002. החליט לממש את האבסורד ולהתאבד, וסיים את חייו מרצונו בהליך של התאבדות בסיוע רפואי בשווייץ.
כהנמן לא סבל ממחלה קשה שהצדיקה המתת חסד בשלב שבו החליט על סיום חייו.
באמצע אותו חודש בו בחר לסיים את חייו הוא טס מניו יורק לפריז עם בת זוגו ברברה טברסקי, כדי להתאחד עם בתו ומשפחתה. הם בילו כמה ימים בטיולים ברחבי העיר, ביקרו במוזיאונים ובבלט. כהנמן, שחגג 90 באותו חודש, החל לשלוח הודעה אישית במייל מסביבות 22 במרץ לכמה עשרות הקרובים אליו ביותר. "זהו מכתב פרידה שאני שולח לחברים כדי לספר להם שאני בדרכי לשווייץ, שם יסתיימו חיי ב-27 במרץ. גיליתי לאחר קבלת ההחלטה שאני לא מפחד מהמצב של אי-קיום, ושאני חושב על המוות כמו ללכת לישון ולא להתעורר. התקופה האחרונה באמת לא היתה קשה, למעט צפייה בכאב שגרמתי לאחרים. אז אם חשבתם להרגיש צער עליי, אל תעשו זאת."
https://www.ynet.co.il/health/article/sy8j8ag2jg
ניצול אושוויץ, ויקטור פרנקל, בספרו "האדם מחפש משמעות", ממשיך בתורת הלוגותרפיה שפיתח את הגישה האקזיסטנציאליסטית בציטוט מניטשה: "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה – יוכל לשאת כמעט כל איך." רק מי שיש לו משמעות ומטרה בחייו יצליח להתמודד עם קשיים. לכהנמן לא היו קשיים, אבל גם לא למה.
כפרנקל גם כהנמן היה ניצול שואה. הוא נולד בתל אביב אך חי בפריס. היה ילד בן שבע בפריז כאשר פלשו אליה הגרמנים. יהודים נדרשו לענוד טלאי מגן דוד צהוב ונאסר עליהם לעבור ברחוב אחרי שש בערב. באחד הימים, כששיחק בביתו של חבר נוצרי, הבין כהנמן שאיחר את שעת העוצר. הוא מספר שהפך ברעדה את הסוודר החום שלו, לבש אותו כשחלקו הפנימי מופנה כלפי חוץ, וצעד במהירות לביתו. עד היום הוא זוכר את ליבו ההולם בעוצמה בהליכה הקצרה ההיא. "במורד הרחוב הריק ראיתי לפתע חייל גרמני מתקרב. הוא לבש את המדים השחורים שנאמר לי לפחד מהם במיוחד. האצתי את קצב הליכתי, אבל הוא סימן לי לגשת אליו. הייתי אחוז אימה שמא יבחין בטלאי הצהוב שבתוך הסוודר." אבל החייל הרים אותו בזרועותיו וחיבק אותו. "הוא דיבר אליי ברגש עז, בגרמנית. כאשר הוריד אותי הוא פתח את הארנק שלו, הראה לי תמונה של ילד ונתן לי כסף. הלכתי הביתה כשאני בטוח יותר מתמיד שמה שאימא שלי אמרה לי כל השנים היה מדויק: בני האדם מורכבים ומעניינים לאין-קץ".
אז היה לו למה לחיות. לא עכשיו.
יכול היה לחיות לפחות עוד עשור חיים משמעותיים ולתרום לחברה. לפחות לתרום לצדקה את 200 האלף שקל ששילם לדיגניטס בשוויץ על מותו. (אפשר בזוזים מעטים לקנות כדורי שינה).
בכתבה לא נמסר מה נעשה עם גופתו. האם נקבר בקבר ישראל, או גופתו נשרפה בקרמטוריון, או נתרמה למדע?
היהדות שוללת התאבדות. כהנמן נולד למשפחה דתית מליטא. הוא צאצא לשושלת של רבנים מליטא. המפורסם ביותר בשושלת זו הוא הרב יוסף שלמה כהנמן, מייסד ישיבת פוניבז' בבני ברק שהיה דודו של כהנמן (אח אביו אפרים). בנעוריו היה בוגר שבט משואות של עדת הצופים הדתיים. אבל הוא הגדיר את עצמו אתאיסט.
ישנן התאבדויות שתרמו לאנושות, למשל התאבדותו של היטלר. ישנן התאבדויות שנתנו השראה במאבק למען החירות. למשל התאבדות אלעזר בן יאיר במצדה שהאמין בהשפעה הודית בגלגול נשמות, וביכר מוות על עבדות, או התאבדותו של מרדכי אנילביץ' בגטו ורשה.
ישנן התאבדויות כמפלט ממחלה עם סבל נוראי, מחלה פיסית או נפשית.
ישנן גם התאבדויות במטרה לרצוח, כטרוריסטים המתאבדים האיסלמו-נאצים.
ההתאבדות של כהנמן אינה מובנת. אולי יוכל להסבירהּ בעתיד פסיכולוג שיזכה בפרס נובל.
ומכיוון שיש פחד רציונלי איך לסיים את החיים אם הם כרוכים בסבל בשעה שאין לך כבר את היכולת הפיסית לעשות זאת, הנה מה שכתבתי בייפוי הכוח המתמשך שלי שחתמתי עליו:

ייפוי כוח מתמשך
בעניינים רפואיים:
1. מיופה כוחי יוכל לחתום (או שלא לחתום), להסכים (או שלא להסכים) לפי שיקול דעתו לכל עניין רפואי שלגביו רופא או מוסד רפואי ידרוש לקבל את הסכמתי לטיפול שיינתן לי (או שלא יינתן לי) ולפעול מול הצוות הרפואי ולהחליט לפי שיקול דעתם.
2. למען הסר ספק הוראתי ובקשתי היא כי במקרה חו"ח אהיה חולה סופני לא יינתנו לי טיפולים שמטרתם הארכת חיים, ולצורך זה אף חתמתי על ייפוי כוח של משרד הבריאות לפי חוק זכויות הנוטה למות.
3. כמו כן אני מבקש כי יינתנו לי משככי כאבים בכל כמות שתידרש ומכל סוג שיידרש וכן תרופות פסיכיאטריות ככל שיידרש, הכול על מנת למנוע ממני סבל גופני ונפשי.

מִצאו מטרה בחיים. רק בריאות לכולם.

הירידה מהארץ
עצובה מאד הירידה מהארץ במיוחד של מוחות כשל דניאל כהנמן ועמוס טברסקי. לאחרונה התפרסם על גל גדול של יורדים לאחר טבח ה-7 באוקטובר, והנה מסתבר שיותר ממחצית היורדים מהארץ, הם ילידי ברית המועצות לשעבר (רובם לא יהודים) שעלו ארצה בשנה הקודמת – פליטים מאוקראינה ורוסיה שעצרו פה לרגע, הצטיידו בדרכון ישראלי מבוקש, וסל קליטה והמריאו ליעדם הבא בעולם. יתרה מזו – בניגוד לטענה על בריחת מוחות, בפועל שיעור המשכילים מבין היורדים צנח ולא זינק.
https://rotter.net/forum/scoops1/892193.shtml
אבל, על כל יורד חבל.

תוכנית השלום של מנסור עבאס
מנסור עבאס:
בפגישתי עם נשיא המדינה מר יצחק הרצוג, הצגתי את עיקרי ״יוזמת גשרים של פיוס ושלום״, להפסקת המלחמה והחזרת כל החטופים. זו הדרך לדעתי לסיום הסכסוך והפסקת שפיכות הדמים בין שני העמים.
זו דרך ערכית ריאלית של הכרה הדדית בזכויותיו של כל צד להגדרה עצמית, לחיים בביטחון ובשלום בשותפות ובסובלנות, בעד שלום איזורי ביחד עם שלום ופיוס בילטרלי ישראלי פלסטיני.
https://x.com/mnsorabbas/status/1902764537180311809?t=YqR6jz2S4T_cqKHkgLdB4w&s=03
נעמן כהן:
מר עבאס, פניתי אליך בעבר להיות הערבי-המוסלמי הראשון שיצהיר בערבית שדברי מוחמד (באמנת החמאס) לפיהם יש לרצוח את כל היהודים
https://youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
הם לדידך גזענות שאתה מגנה. לא הצהרת זאת. כחבר התנועה האיסלמית עליך להצהיר זאת. שתיקה כהודאה דמיא. ולא, כל דיבוריך על שלום הם צביעות.
אם תגיע הפעם תגובה. גם אאדכן.

מחקר המשך: האם אולי עכשיו יש בגבעת חביבה ערביי "דו קיום" שאינם גזענים?
שנים רבות לפני אירועי ה-7 באוקטובר נחרדתי מהגזענות האיסלמו-נאצית אצל ערביי ישראל בהם נתקלתי אישית, והתחלתי במחקר שטח אמפירי מקורי באמצעות שאלונים למצוא ערבי-מוסלמי, אזרח ישראל שאינו גזען. מטעמים פוליטיים מעולם לא נעשה בארץ מחקר דומה. מעולם לא למדתי בחוג לסוציולוגיה, או בחוג למדע המדינה, אך במלא הצניעות המחקר הזה עולה על מאות מחקרים ממומנים ומכווני מטרה על יחס ערביי ישראל ליהודים, ולמדינת היהודים. את תוצאות המחקר הצגתי כאן. למרבה הצער ע"פ המחקר טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען. (אם אתם מכירים כזה אנא הציגוהו).
והנה התגובה שקיבלתי אז למסקנת המחקר: (11.10.2010) –

נעמן כהן, דוּדוּ אמיתי ואהוד בן עזר
דודו אמיתי: [ציטוט מגיליון 581] נעמן [כהן] עוד יכול לכתוב שהשנאה לישראל מאחדת את כל ערביי ישראל ושאין "ערבי אחד בוגר סמינר גבעת חביבה לדו-קיום, שיצהיר שדברי מוחמד באמנת החמאס בהם הוא תובע את השמדת היהודים הם לגביו גזענות ולא מופת מוסרי," נשאלת השאלה באיזה פח אשפה של דברי בלע, שנאת האחר, בורות וגזענות הוא נובר?
אהוד: אגב, לפני שאתה משמיץ אותנו, יש לך תשובה עניינית לשאלה של נעמן כהן? [ציטוט מהערה בגיליון 581].
דודו אמיתי: אתה שואל ברצינות?! זה לא ברור מהתשובה שלי?! זה לא ברור לך מהיכרותך עם הציבור הערבי בארץ?! רואים בהשמדת היהודים (בה' הידיעה) מופת מוסרי?! אתה צריך אותי לעדות כזאת?! האם זו דוגמה לפער עליו מצביע מדד השלום האחרון?
אני מתחלחל משאלתך זו (ייחסתי לך יותר רוחב דעת) אבל אם יש צורך אסדר מפגש עם כמה מידידיי כאן.
אני עדיין לא מאמין ששאלת את זה ופירסמת.
עצוב –
דודו
אהוד: היו לי כמה וכמה ידידים ערבים ישראליים, סופרים, שהיו "גשר לשלום עם שכנינו," החלפנו הרבה מחמאות וקיימנו מיפגשים משותפים, אבל אחרי האינתיפאדה של שנת 2000, והדברים הכואבים שאמרתי וכתבתי על אודותיה, הם נעלמו וגם אינם עונים למכתביי. כן, אני מאוד פסימי. ואני לא חושב שיחסי ידידות בין יהודים לערבים, וגם קירבה פוליטית, חשובים וחיוביים ככל שיהיו, יסירו מעלינו את האיום הקיומי. לולא צה"ל לא היינו מחזיקים כאן מעמד אפילו יום אחד, וידידינו הערבים, אם היו מנסים לעזור לנו, היה צפוי להם גורל דומה לזה שמונה לנו תחת כיבוש פלסטיני-ערבי! כן, המזרח התיכון איננו הבועה של גבעת חביבה!

נעמן כהן: פח האשפה בגבעת חביבה
על דבריי שאין "ערבי אחד בוגר סמינר גבעת חביבה לדו-קיום, שיצהיר שדברי מוחמד באמנת החמאס בהם הוא תובע את השמדת היהודים הם לגביו גזענות ולא מופת מוסרי." מגדף אותי החבר דודו אמיתי, (חב"ע 581), באומרו שאני נובר "באיזה פח אשפה של דברי בלע, שנאת האחר, בורות וגזענות."
ושוב מעניינת מאד החיבה של אנשי "השומר הצעיר" למונח "אשפה". בדומה לבולשביקים שאימצו את המונח, ממשיך גם החבר אמיתי להשתמש בו כל אימת שאין לו טיעון הגיוני. בשעתו מצאו בטיוטה מודפסת של נאום של משה קליינבוים-סנה את ההערה בכתב ידו: "טיעון חלש, להרים את הקול." בדומה לכך נוהג החבר אמיתי. כשאין לו טיעון הגיוני, כמנהג אנשי השוה"צ הוא שולח את בר-השיח לפח האשפה.
חבר אמיתי, במקום להשתמש בתארים "פח אשפה", "דברי בלע", "שנאת האחר", "בורות", ו"גזענות", אנא הראה את ידענותך, אהבת הזולת שלך, ואי-גזענותך, והוכח את בורותי. אנא הבא "ערבי אחד בוגר סמינר גבעת חביבה לדו-קיום, שיצהיר שדברי מוחמד באמנת החמאס, בהם הוא תובע את השמדת היהודים – הם לגביו גזענות ולא מופת מוסרי!" – הנה לך אתגר, הבא את ריאד כבהא מנהל המרכז היהודי-עֲרָבי לשלום בגבעת חביבה. אנחנו מחכים.
שימו נא לב להבדל. קבלת החוק המחייב מתאזרח להכיר בכך שישראל היא מדינה יהודית גררה מיד הפגנות של יהודים. ראו למשל את השחקנית הנפלאה חנה מאירצ'ק-מירון שנזעקה מיד להפגנה בכיכר העיר. חנה מירון נעמדה על רגל אחת (רגלה השנייה נקטעה בפיגוע טרור ערבי) וקראה את מגילת העצמאות שבה נאמר שישראל מדינה יהודית. חנה עצמה מאמינה שישראל צריכה להיות מדינה יהודית אך היא מפגינה בטענה שהדברים עלולים לפגוע בערבים. שימו לב, למרות שנפגעה קשות ע"י הטרור הערבי היא דואגת לכבוד הערבי. השמעתם פעם על ערבי המפגין נגד אמנת החמאס הקוראת להשמדת היהודים? השמעתם פעם על ערבי האומר שיהודים עלולים להיפגע ממנה? מה לעשות, חבר אמיתי, עד עתה טרם נמצא ערבי איש רוח, או איש ציבור שיצא נגד אמנת החמאס.
ראו למשל את ח"כ אחמד טיבי שמזדהה עם אמנת החמאס הקוראת לחיסול ישראל ולהשמדת היהודים בעולם: http://www.youtube.com/watch?v=CI2ezTQRug4
מעניינת עוד יותר היכולת האנאליטית הדיאלקטית של החבר אמיתי. שימו לב להיגיון: מי שמביא את העובדה שעד עתה טרם קם ערבי איש רוח, או פעיל ציבור, או בוגר קורס לדו-קיום בגבעת חביבה, שהצהיר או הפגין שדברי מוחמד באמנת החמאס בהם הוא תובע את השמדת היהודים הם לגביו גזענות ולא מופת מוסרי," – הוא – הוא הגזען האומר דברי בלע ושנאת האחר. עולם הפוך. לפי החבר אמיתי, מי שמזדהה עם אמנת החמאס אינו גזען ואילו מי שקובע את העובדה שאין ערבי שיצא נגדה, הוא גזען. הבנתם את זה? דומני שזה מפותל יותר מהדיאלקטיקה ההגליינית.
איני אוהב את השימוש בביטוי "אשפה". (אצלנו בחדר האוכל בקיבוץ ניסו לעדן קמעא את המילה "אשפה" והשתמשו בביטוי "ציבורית" או "כלבויניק"), אבל אם בכל זאת שואל החבר אמיתי באיזו אשפה אנחנו נוברים? נשיב לו: באשפה של גבעת חביבה. הנה נבור לנו קצת אשפה בפח המוסד. שימו לב לכתוב באתר המוסד:
"המרכז היהודי-ערבי לשלום הוקם בגבעת חביבה, סמינריון הקיבוץ הארצי, בשנת 1963, במטרה לקרב בין היהודים לערבים בישראל, ולחנך להיכרות ולשותפות בין שני העמים. המרכז פועל ברוח ההומניזם ושוויון ערך האדם. הוא שואף להוות גורם מוביל במימוש הדמוקרטיה והשוויון האזרחי בין יהודים לפלשתינים אזרחי ישראל, ובהשגת פיוס ושלום בין עמי האזור. המרכז מהווה בית-יוצר למודלים חדשניים לקידום מטרותיו החינוכיות והחברתיות, הוא מתנהל ופועל בדרכים של מפגש, דיאלוג, שותפות, לימוד, עיון וחקר. מפגשים."
הנה סמינר דו-יומי בגבעת חביבה, המפגיש נוער יהודי וערבי ישראלי לסדרה של סדנאות של התוודעות הדדית אשר מטרתן הפחתת הניכור ההדדי ויצירת כר ראשוני לעיצוב של עתיד משותף המבוסס על כבוד הדדי. התוכנית נתמכת על ידי אנשי עסקים ישראלים וקרנות מחו"ל. אי אפשר להכחיש. מילים יפות. מטרות נעלות שאני חותם עליהן בהתלהבות. אבל, הנה עובדה מדהימה. בכל הפעילויות הללו של גבעת חביבה אין פעולה כלשהי היוצאת נגד הגזענות הערבית-מוסלמית. בכל הפעולות יוצאים רק נגד הגזענות היהודית. איך נסביר את העובדה שאנשי הדו-קיום של גבעת חביבה אינם יוצאים נגד הגזענות הערבית-מוסלמית?
ההסבר פשוט. כבר מרקס קבע ש"ההוויה קובעת את ההכרה" ו"אלוהים של היהודי הוא הממון." מענקים וכספים מקבלים רק על פעילות דו-קיום שיוצאת נגד הגזענות של היהודים. כדי לממן את פעילויות גבעת חביבה יש לצאת נגד היהודים, רק לזה יש תקציב. רק לזה מוכנים המממנים לתת את ממונם. גם כאן אני מקווה שאני טועה. אדרבא יציג לנו החבר אמיתי, סילבוס, דיון, הרצאה, בגבעת חביבה, העוסקים במסגרת שיעורי ה"דו קיום", גם בגזענות המוסלמית, למשל באמנת החמאס. החבר אמיתי, בקשר לאשפה עליך לדעת, אם לא מנקים אשפה זה מתחיל להצחין.
("חדשות בן עזר", 582 14.10.2010).
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe00582.php
דוד (דודו) אמיתי, לא יכול היה אז לשאת את חרפתו, חרפת העובדה שקיבל תשלומי עתק שנים רבות במטרה להביא פיוס ושלום ולהילחם בגזענות, ולמרות זאת לא הצליח למצוא במוסדו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען. ואז במקום לפעול חינוכית ולחנך להתנערות מגזענות הוא פשוט הטיל חרם על בן עזר.
הנה אתר מוסד גבעת חביבה:
https://www.givathaviva.org.il/about/
התרומות לגבעת חביבה מיישות מדינות זרות:
https://www.guidestar.org.il/organization/510490451/fe-donations?year=2023
לאחרונה התמנתה מיכל סלע כמנכ"לית חדשה של גבעת חביבה. בראיון איתה מה עשתה במוסד לאחר ה-7 באוקטובר היא פירטה: " הממשלה ניצלה את ההלם כדי לרדוף אזרחים ערבים, כדי להעביר חוקים נגד מורות ומורים ערבים, כדי לשדוד את הקופה הציבורית. אבל אני באמת מאמינה שרוב הישראלים מתנגדים לזה. שרובם מבינים שאין דרך אחרת מלבד חיים משותפים. שלום הוא ערך חינוכי חברתי שאת רוצה לגדל לאורו ילדים וילדות. אנחנו לא חולמות. אנחנו מקדמות מערכת ערכים ופתרונות חברתיים ומדיניים שהם הרבה יותר מחוברים לקרקע מהפתרון הגזעני משיחי. לחנך ילדים רכים לשלום במקום למלחמה.
"צריך ללמד את הילדים מהי דמוקרטיה. צריך לעשות רפורמה בחינוך הממלכתי, שעל פי חוק אמור לעגן את ערכי הדמוקרטיה. וצריך ללמד את הילדים מהי גזענות. ילדים לא נולדים גזענים. זאת האמת הפשוטה. גזענות היא כלי שליטה והדרה שאפשר להכיר בו, להתנגד לו, להתחסן מפניו."
(עופרה רודנר, "מנכ"לית מיכל סלע 'הממשלה ניצלה את המשבר הקטסטרופלי כדי לשדוד את הקופה הציבורית'." "אל ארצ'י", 29.1.25).
https://www.haaretz.co.il/literature/fivebooks/2025-01-29/ty-article-magazine/.premium/00000194-a1d9-d9aa-afff-a1d9cfc20000
מילים נכונות אבל שוב שימו לב, אין מילה אחת על הגזענות הערבית-מוסלמית גזענות כזו יוק. ושוב כסף היא מקבלת מחו"ל רק עבור "טיפול" בגזענות היהודית.
לכן, החלטתי לשוב ולבחון את ערביי ה"דו קיום" של גבעת חביבה, ולראות האם חל בהם שינוי לאחר מאורעות ה 7 באוקטובר, ושלחתי להם את המכתב הבא:

שלום רב. כעובד גבעת חביבה מוסד הפועל לשינוי חברתי, לקידום חברת מופת בישראל; חברה דמוקרטית שוויונית ומשגשגת לכלל אזרחי ואזרחיות ישראל, החותרת לשלום עם שכנותיה ולפתרון מדיני על בסיס שתי מדינות שחיות בשכנות טובה, ושותפות יהודית-ערבית, ולאור המאורעות האחרונים, ומתוך הערכה לפעילותך החינוכית שאמורה "לבנות גשרים בין התלמידים ובין משפחות וקהילות ערביות ויהודיות" ומשאיפתך "לחנך לאורם של ערכי אנוש הומניסטיים כגון : כבוד הדדי, שוויון בין בני אדם, שוויון ערך האדם, יושר, צדק, אמון בין בני אדם וסובלנות" אני פונה אליך ישירות לעשות היסטוריה ולהיות הערבי-המוסלמי הראשון שייצא נגד אידיאולוגית תנועת החמאס (מפלגה שקבלה את רוב קולות הערבים-הפלשתינאים בבחירות דמוקרטיות) ויצהיר בערבית לקהל הערבי כי דברי מוחמד המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים הם גזענות ולא מופת מוסרי.
https://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug
רק הצהרה כזו מפיך תהיה אפקטיבית במאבק למען אותם ערכים נעלים שברצונך לחנך אליהם. וכמובן זה התנאי היחידי להיאבק גם בגזענות היהודית.
שתיקה כהודאה דמיא. ללא הצהרה זו אין לך כל זכות מוסרית להתיימר לחנך לדו-קיום.
בתקווה לשינוי.

מוחמד דראושה מנהל אסטרטגיה (המכתב נשלח לו בעבר ומאז הוא הביע את תמיכתו בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי של החמאס).
mmd@givathaviva.org.il
עולא נג'מי יוסף – מנהלת המרכז היהודי ערבי לשלום
directorjacp@givathaviva.org.il
יעקוב איברהים – מנהל מחלקת מנהיגות
Leadership@givathaviva.org.il
אלאא אסמאעיל – רכזת תכנית שפה משותפת
safa1@givathaviva.org.il
זכריא מחאמיד – רכז תכנית ימ"י
jacp@givathaviva.org.il
ד"ר גזאל אבו ריא – מרכזי הגישור ואתגרים
gazal@givathaviva.org.il
יוסף ג'בארין – מנהל תוכניות "פרחי הייטק" ותוכנית אתגרים
yousef@givathaviva.org.il
רולא נסיר – רכזת פיתוח מקצועי – השתלמויות
Hishmo@givathaviva.org.il
אאדכן את הקוראים אם חל שינוי ויש תקווה.

שניפיצקי-גלאון:
"זו המדינה שלנו - לא שלו. ואנחנו ננצח"
"למבצע שהחל בעזה יש סיבה אחת, והיא אינה החטופים או השמדת חמאס. המטרה, שהושגה, היא החזרת איתמר בן גביר לקואליציה כדי להבטיח את אצבעות עוצמה יהודית בהצבעה על התקציב. זו גם הסיבה המרכזית להחלטת בנימין נתניהו לפטר את ראש השב"כ רונן בר. זה היה התנאי השני שהציב בן גביר לחזרתו. התנאי הראשון פיטורי היועמ"שית – קיבל איזו מחווה לא מחייבת. מדינה שלמה משועבדת לתנאים שהציב כהניסט הזוי לראש ממשלה שאיבד כל ערך. חמש שנים אחרי החלטת בג"ץ לדחות את העתירה שלא לאפשר לנתניהו להרכיב את הממשלה בשל היותו מואשם בפלילים, ברור שהאחריות על כתפי היועמ"שית, ראש השב"כ ועלינו, העם. זו המדינה שלנו – לא שלו, ולא של אוסף השודדים שמנסים להשתלט עליה. ואנחנו ננצח".
(זהבה גלאון, "זו המדינה שלנו לא שלו", "אל-ארצ'", 18.2.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-03-18/ty-article-opinion/.premium/00000195-a963-d610-a79d-aff35dd20000
גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון, לידיעתך כעולה חדשה. נכון המדינה היא שלנו, ולא של נתניהו, אבל גם לא שלך, היא של כולנו. ואנחנו באמת ננצח, ולא החמאס שלמען הצלתו ושיקום משטרו בעזה את נאבקת.

מיהו בוגד ומי שורף מחסנים?
בנימין גנץ השתתף בהפגנת הפרוטסטנטים נגד פיטורי ראש השב"כ רונן ברזובסקי-בר.
אחד המפגינים קרא לו: בוגד! ובנימין גנץ חש להכותו. המשטרה התערבה ומנעה את החיכוך ביניהם.
לאחר מכן בנימין גנץ פרסם את דבריו ברשת x:
"היום יצאתי להפגנה החשובה נגד פיטורי ראש השב"כ. התקבלתי באהדה על ידי רבים מהמפגינים שהם פטריוטים ישראלים שאיכפת להם מהמדינה. בתוך הקהל היה גם קומץ לא מייצג של שורפי אסמים, ששונאים את נתניהו יותר מאשר הם אוהבים את המדינה. אלו אנשים שאין להם בושה לכנות אותי, שסיכנתי את חיי תחת אש למען המדינה במדים במשך עשרות שנים, שכבר שש שנים נאבק למענה בשדה הפוליטי – ״בוגד.״ זה זעזע רבים כשאלו היו קומץ חרדים קיצוניים בכותל, וזה צריך לזעזע כל אזרח עכשיו – לא בגללי, אלא בגלל המסר לחברה שלנו. שלא נתבלבל, אף אחד לא חסין מביקורת, גם אני. אבל גם בימים הקשים שעוברים עלינו, צריך לזכור – המשימה שלנו היא לאחד את החברה הישראלית, לשמור על הדמוקרטיה, ולא להסית ולשנוא. הקומץ הקיצוני הזה מסוכן לא פחות מהקיצוניים בצד השני ואני לא מתכוון להיכנע להם, אני אמשיך בדרך הראויה להצלת המדינה שלנו, בדיוק מהשנאה הזו, בדיוק מהשוליים הקיצוניים שמדרדרים אותנו לתהום מסוכנת."
מני וביה השיב לו יאיר גולדנר-גולן העומד בראש מה שהוא מכנה "הדמוקרטים":
"שורפי אסמים? המפגינים שיצאו היום לרחובות הם אוהבי ישראל הגדולים ביותר שפגשתי. אזרחים ציונים ופטריוטים שנאבקים בכל כוחם להציל את המדינה, הדמוקרטיה וחיי החטופים. תודה לכם."
חברת סיעתו של גנץ, ח"כ פנינה תמנו-שטה, לא חיכתה הרבה והגיבה לגולן: "כמה סלקטיבי אתה יכול להיות?! אתה נותן גיבוי לקומץ שקוראים למפקדך בעבר בוגד?! תפסיק לקושש אהדה על חשבון האמת ואחריות. תומכים ברוב המפגינים הפטריוטי, ולא בקומץ מסיתים ושורפי אסמים. תודה בני גנץ, המבוגר האחראי היחיד בזירה."
https://www.israelhayom.co.il/news/politics/article/17574902
יישר כוח לבנימין גנץ על דבריו. מי שמעודד שורפי אסמים וסרבנות ראוי יותר לתואר בוגד, וגם מזה יש להימנע.

שוקן: האוטו-אנטישמי האמיתי הוא בנימין נתניהו
הנה דו שיח בין עמוס שוקן לביני:
עמוס שוקן: האוטואנטישמי האמיתי הוא בנימין נתניהו שמה שהוא מוביל בעזה גרם לגל אנטישמי בעולם. אי אפשר להתעלם מזה.
נעמן כהן: מר שוקן, התבייש לך, להמשיך את המסורת האנטישמית להאשים את היהודים בשנאתם. אתה הרי מהדהד את היטלר שבנאומו המפורסם ברייכסטג ב-1939 האשים את היהודים בהשמדתם. לדידך להילחם בפשיזם האיסלמו-נאצי- ג'יהאדיסטי זו הסיבה לאנטישמיות? חזור בך.
עמוס שוקן: יש לך ספק על מה שקרה בעולם כאשר ישראל הפציצה ומחקה את העיר עזה והרגה בלי אבחנה עשרות אלפי לא מעורבים? ראית את ההפגנות נגד ישראל במקומות רבים בעולם. מלבד שהיינו העיתון היחיד שדיווח על זה בישראל זה לא עניין אף אחד כאן, אבל בעולם זה כן עניין, וילדים עזתים הרוגים היו על שערים של עיתונים רבים בעולם. מצער שזה מביא לאנטישמיות אבל העולם מזהה גם יהודים שאינם ישראלים עם ישראל.
נעמן כהן: מר שוקן, שוב אתה מהדהד את היטלר שהאשים את היהודים בהשמדתם ואחר האשים אותם בהפצצת ברלין ודרזדן. ההבדל הוא שהיטלר שמר את תוכנית ההשמדה בסוד ואילו החמאס ואש"פ מכריזים בגלוי שיש ע"פ מוחמד להשמיד את היהודים כתנאי לגאולה ולא בגלל נתניהו, או "הכיבוש היהודי"...
מר שוקן, ההפגנות בעולם הם של מוסלמים. יש 57 מדינות מוסלמיות 22 ערביות על 13 מיליון קמ"ר של שטחים כבושים. אם היו בעולם 57 מדינות יהודיות ורק מדינה מוסלמית אחת, לא היו בעולם הפגנות נגד ישראל, ונגד הכיבוש היהודי.
מר שוקן, העולם מעריך את הצרפתים הספרדים הפורטוגזים המלטזים היוונים האיטלקים הגיאורגים והארמנים שהצליחו לסלק את הכיבוש הערבי והגזענות המוסלמית, ולפרק את כל ההתנחלויות הערביות.
העולם החופשי גם מעריך את ישראל ומצר על המצרים, הכורדים, והבֶּרְבֶּרִים שטרם הצליחו לסלק את הכיבוש הערבי.
https://x.com/AmosSchocken1/status/1902255972019531980?t=29zBVBgr2wyVW5MtxVRDng&s=03
ממליץ לקרא את המשך הדו-שיח הארוך בינינו בקישור.

הבה נלך כצאן לטבח!
דומה היה שסיסמת הפרוטסטנטים הישנה בהנהגת אייקון התנועה הפרוטסטנטית שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן: "הבה נלך כצאן לטבח" (עד ספטמבר לא יהיה לישראל צבא") לא תחזור לאחר הטבח הנורא של ה-7 באוקטובר 2023 עקב המחדל הנורא של צה"ל בו הלכו רבים כצאן לטבח, אבל הנה עתה היא פורץ בחזרה וביתר שאת.
"שמי אלון גור. בן 43, נשוי, אבא ל-2 מתוקים ועוד מתוקה הארץ הזו חשובה לי מאוד מאוד בחרתי להקדיש את חיי כדי לנסות לייצר פה עתיד טוב יותר – עושה את זה עם המון אופטימיות ותקווה גם ברגעים האפלים ביותר (כי אי אפשר אחרת)".
https://x.com/meravseve/status/1901988585420558780?t=IZblX4uh7n4C4msilHI63g&s=03
"‏היום בבוקר נשברתי. ‏לפני כמה שעות נפגשתי עם מפקד הטייסת שלי והודעתי לו עד כאן. ‏הגבול נחצה. ‏בנקודה בה המדינה שוב מפקירה את אזרחיה ביודעין ובאור יום, ‏בנקודה בה השיקולים הפוליטיים הציניים והקרים עולים על כל שיקול אחר, ‏בנקודה בה חיי אדם איבדו את הערך שלהם, ‏בנקודה בה ממשלה מתנקשת בשומרי הסף שלה בכל דרך אפשרית, ‏בנקודה בה המלך נהיה יותר חשוב מהממלכה."
"הבה נלך, אני ילדיי, משפחתי, ועמי, כצאן לטבח!"
יפה פעל מפקד חיל האוויר שמיד לאחר הודעת הנווט כי הוא מסרב לטוס – הוא הודח ע"י מפקד חיל האוויר
https://www.kan.org.il/content/kan-news/defense/872138/
נווט הקרב, אלון גור, שהודח מהמילואים, התפטר לבקשת מועצת המכינות מתפקידו כראש המכינה הצבאית הנגב בראשה עמד, על אף שלטענתו הוא לא רואה סתירה בין התפקיד לבין הסרבנות.
https://rotter.net/forum/scoops1/892033.shtml

מיכאל מאייר: התגייסתי לצבא כדי להגן על העם שלי. חתמתי קבע כדי להגן על העם שלי. עשיתי מילואים כדי להגן על העם שלי. הדבר שהכי יעזור להגן על העם שלי עכשיו הוא לסרב לקחת חלק בלחימה בשירות חבורת בוגדים מטונפים ובניגוד מוחלט לאינטרס של עם ישראל.
"בעקבות הציוץ הזה הודיעו לי על הדחתי משירות מילואים. כמה דברים שחשוב לי להגיד לגבי זה :כל אדם חייב שיהיו לו קווים אדומים. מבחינתי, הם נחצו מזמן. לא אקח חלק בפעולה שמונעת מאינטרסים זרים ומשמעותה הפקרת החטופים למותם, שליחת חיילים להרוג ולהיהרג לשווא והמשך ההתדרדרות הרב-תחומית של מדינת ישראל. כל זה תחת שלטון שמזמן איבד כל לגיטימציה ולמען שימור כוחו בלבד. לא אהיה אחד מאלו שיגידו "רק מילאתי פקודות."
"הבה נלך, אני ילדיי, משפחתי, ועמי, כצאן לטבח!"
https://x.com/MichaelMajerIL/status/1902249170209030527?t=xPMOSe6yxRc6tApFrmJDoA&s=03

אלה קידר גרינברג: שמי אלה קידר גרינברג. חונכתי להיות גבר וחייל. בגיל 14 יצאתי מהארון כאישה טרנסית ודחיתי את ההסללה המגדרית. עכשיו, בגיל 18, אני מסרבת להתגייס, ודוחה את ההסללה המיליטריסטית. עם המחאה נגד ההפיכה המשפטית והשמאל בתוכה, נפתחה בפניי האפשרות לקחת את התסכול שחוויתי ולהמיר אותו לתקווה, ולפעולה פוליטית. השתלבתי במהרה במאבק בכיבוש כפעילה ומארגנת, תחילה בגוש נגד הכיבוש במחאות השבועיות בקפלן, ובהמשך ברשת מסרבות, בבנק"י, בחד"ש ובמפלגה הקומוניסטית.
ועכשיו – אני מסרבת. הסיבה העיקרית למעשה הזה היא שהמדינה שלי מחוללת רצח עם בעזה. מאות אלפים נרצחו בהפצצות, הרס מכוון של תשתיות, הרעבה, וירי חסר הבחנה. אם הממשלה הפשיסטית שלנו תקיים את הבטחתה, מאות אלפים נוספים עוד ירצחו.
"הבה נלך כל הטרנסיות כצאן לטבח!"
https://x.com/Mesarvot_/status/1902616383193571519?t=t_0gUqMDrZT3tsA3M7-dfQ&s=03
הסרבנית חסרת המצפון, אלה קידר גרינברג, טרנסית בת 18, הגיעה אתמול לבסיס תל השומר כדי להכריז על סירובה להתגייס לצבא, במחאה על הכיבוש והמלחמה.
אלה נשפטה למאסר של 30 יום בכלא הצבאי.
https://x.com/mekomit/status/1902654366537961586?t=sFlVMrzlZt02iTixfHEi_Q&s=03
פעם לחמו הטרנסיות על גיוס לצבא, ועתה לשחרור מהצבא.
ודוק: הליכה כצאן לטבח אינה מוסרית.

קללות
ראומה קדם: "ראש ממשלת ישראל במתקפת מוות על אזרחי ישראל בוגד, משת״פ, מפקיר, רוצח בנימין נתניהו פושע מלחמה. אוייב העם. הורג את שארית ילדינו בשביל עוד יום בכיסא! מי שהפקיר והביא לרצח בתי, חתני ונכדיי – מות ימות בייסורים קשים. אנרגיית השכול והכאב תפרק את עצמותיך ראש הנחש יתנפץ קוצב הלב שלך יפסיק לפעום לא. תחמוק. מהדין."
https://x.com/KedemReuma/status/1902252059346227334?t=wtaK7KAPCxB-hRy4FgbeQQ&s=03
סתם דוגמה בודדת מהרבה פוסטים עם קללות אינפנטיליות ברשת.

עוזי בלומר-ארד יועצו לשעבר של נתניהו: "אם היו מעירים אותו בליל ה-7 באוקטובר, זה היה יכול להשפיע."
פרופ' עוזי בלומר-ארד, יועצו לשעבר של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מעריך כי אילו היו מעירים את נתניהו בליל 6 באוקטובר, ייתכן שהדבר היה משנה את מהלך האירועים למחרת. "אם היו מעירים את נתניהו, סביר שהוא היה אומר, 'אני דורש בירורים מיידיים', ייתכן שהיה אומר, 'אני לא חוזר לישון, אני רוצה להיות מדווח בשוטף, אפילו להשתתף בדיונים בטלפון'," מסביר ארד. "יכול להיות שהיה נוכח שהבירור לא נעשה בהרכב המתאים. זה היה מטריד אותו והוא היה דורש שהגורמים הנכונים יתערבו. אולי הוא היה עושה פעולה שהיתה מגבירה את ההבנה שיש פה התקפה מתגלגלת. אם הוא היה מתערב, זה היה יכול להשפיע ולשפר את התגובה ההגנתית.
"הכשל היה בשתי המערכות: ההתרעה וההרתעה," הוא אומר. "היה חסר איסופי במידע על רמת הכוונות של חמאס. הצבא והמודיעין לא ידעו שמשהו קורה והעירנות התחילה רק יממה לפני כן, כשהופיעו סימנים מובהקים. העליונות המודיעינית היתה של סנוואר. הוא ביצע הונאה והביא את מדינת ישראל להערכה שגויה והוא עשה את זה באמצעים מודיעיניים. המשימה העליונה שמוצבת לפתחה של קהילת מודיעין, על כל זרועותיה, היא למנוע מצב שבו המדינה שלך תופתע, ובכל זאת סנוואר הפתיע בצורה האכזרית ביותר."
לדבריו, כישלון המודיעין נבע "בעיקר מהעובדה שלא היה לנו אף מקור נגיש לצמרת חמאס שיכול היה לחזק את תפיסת ראש הממשלה נתניהו. מישהו שיכול היה לספר שהוא ישב עם סנוואר ובכירי ארגון הטרור ושמע לפחות מאחד מהם שלא יתקוף כי הוא מורתע או כי זה לא משתלם לו כלכלית. הדו"ח של השב"כ מודה בבירור שלא היה לו מידע חי. היתה רק תוכנית וסימנים מעידים. הבעייה שכשראש ממשלה מפתח אסטרטגיה ובונה על עמדות היריב, הוא צריך להסתמך על מודיעין איכותי, ובפועל לא היה מידע כזה לא מכיוונו של השב"כ ולא ממקורות אחרים. היה ריק אחד גדול."
(שרי מקובר בליקוב, "עוזי ארד, 'אם היו מעירים אותו בליל ה-7 באוקטובר, זה היה יכול להשפיע', "מעריב", 20.3.25).
https://www.maariv.co.il/news/military/article-1181475
באמת חבל שלא העירו. ועוד יותר חבל שלא העירו את החיילים בעוטף, ואת חוגגי מסיבת הנובה.
עכשיו חסידי ברזובסקי-בר כאילו מגלים תגלית ש"בסיום הערכת המצב של ראש השב''כ ב-5:30 לפנות בוקר, כשעה לפני תחילת טבח 7 באוקטובר, נכתב שיש לעדכן את רל''ש הרמטכ''ל ואת לשכת רה''מ." ולכן האשמה היא של נתניהו:
https://rotter.net/forum/scoops1/892284.shtml
אבל זה כמובן פייק בגלל זה לא פורסם מה בדיוק עודכן, ובכל מקרה נאמר בדיווח שזה לא במיידי. דיווח כזה שאף אדם לא היה מעיר בשבילו, לא את שר הביטחון, קל וחומר את ראש הממשלה.

הנביא
נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן בריק-ברק מנבא מלחמת אזרחים בעם. בריק-ברק לא קורא למלחמת אזרחים. הוא רק מסביר שזה מה שיקרה.
גם אהוד ברוג-ברק לא קרא למלא את הירקון בגופות של יהודים, חלילה וחס. הוא רק ניבא שזה מה שיקרה ואז יקראו לו...
https://x.com/GadiTaub1/status/1902779895245099308?t=3W35Ly6ND6mp4DzvltmJKQ&s=03
נביאים היזהרו בנבואתכם, היא עלולה להיות נבואה שתגשים את עצמה. נבואה מעודדת מלחמת אזרחים.
אפשר להירגע. אם מייצ'סלב בגון-מנחם בגין לא הצליח לפתוח מלחמת אזרחים בניסיון הפוטש של אלטלנה, כשצבא הכיבוש המצרי נמצא 30 ק"מ מתל אביב, גם הפרוטסטנטים בהנהגת שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן, אהוד ברוג-ברק, ומשה סמולינסקי-יעלון – לא יצליחו.
בכל מקרה נתניהו חייב לציית להחלטות בית המשפט העליון ולמנוע קרע חמור יותר בעם. ממילא אין לבית המשפט העליון שום יכולת חוקית למנוע את פיטורי ברזובסקי-בר, אחד האחראים הראשיים למחדל אי מניעת טבח ה-7 באוקטובר.

ומי ישמור על השומרים? מי יחקור את החוקרים?
המשורר הסטיריקון הרומאי אנטישמי, דֶקִימוּס יוּנִיוּס יוּבֶנָאלִיס כתב: "מי ישמור על השומרים?" (Quis custodiet ipsos custodes?).
ראש השב"כ רונן אברהם ברזובסקי-בר, מתרץ את התפטרותו בנימוק שעליו לסיים את החקירה בפרשת קטארגייט, בה מואשמים אליעזר פלדשטיין, יונתן אוריך, וישראל איינהורן. דא עקא הוא עצמו קיבל מתנה באלפי דולרים מקטאר. כרטיס VIP לחצי המונדיאל כאורח של אמיר קטאר.
גיל בירגר שטוען שהעביר לפלדשטיין כסף מלוביסט של קטר היה שותף של יובל רבין, שמעון שבס ואמנון ליפקין שחק. בנוסף, בירגר הוא פעיל מאוד בתנועה הפרוטסטנטית, מושך בחוטים ומגייס כספים. ומדוע אם כן יתרום לאנשי נתניהו? את הכול יש לחקור.
(פרשת פלדשטיין)
https://www.ynet.co.il/news/article/sksuzjd3yl
https://www.calcalist.co.il/local_news/article/ry4l8eu2kg
אז מי יחקור את הנחקרים והחוקרים? מה האינטרס של בירגר תומך התנועה הפרוטסטנטית להעביר כספים מקטאר לפלדשטיין?

מה מתרחש בשירות הבטחון הכללי בשנים האחרונות
"הגיע הזמן לדבר ברצינות על מה שמתרחש בשירות הבטחון הכללי בשנים האחרונות," כותב קלמן ליבסקינד.
"ראשי שב"כ מדברים על 'דמוקרטיה' ולא מבינים מה משמעותה. התחקיר הפוליטי אודות מחדל ה-7 באוקטובר. הטענה הנכונה להתמכרות לשקט של הדרג המדיני מוזרה כשהיא באה מארגון שזה הדי.אנ.איי שלו.
מסמך "עיקרי תחקיר 7/10 של שירות הביטחון הכללי" – לבד מהודאה באשמה, שאיש לא היה זקוק לה. היה עמוס בשרשרת מחמאות מביכות של השב"כ על עצמו ("חזק", "יציב", "צנוע", "ערכי", "מקצועי"), על הערכים שלו ("ממלכתיות", אמת", "רעות", "יושרה", "שקיפות"), ועל התחקיר הנפלא שביצעו אנשיו ("נוקב", "יסודי", "אחראי", "שקול", "ממלכתי", "עצמאי", "בלתי תלוי", "מקיף").
ב"תחקיר" הזה מחבריו התאמצו מאוד להטיל את האחריות לכישלון בגזרתם על צה"ל ועל הדרג המדיני. אבל על שורה אחת ראוי להתעכב במיוחד: זו שקבעה שאחת הסיבות המרכזיות לבניית כוחו של חמאס, סיבות שאיפשרו את יציאתו למתקפה, היא מדיניות החתירה ל"שקט". זו כמובן אבחנה מדויקת מאוד. אלא מה? שהגוף האחרון בישראל שיכול להאשים מישהו בהתמכרות ל"שקט" הוא שירות הביטחון הכללי, ארגון שהחתירה לשקט הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהדנ"א שלו. שוב ושוב מזהירים ראשיו להשתדל ללכת על קצות האצבעות כדי לא להעיר את הערבים מרבצם, לא להרגיז אותם, לא לעצבן אותם, לא לתת להם תירוצים לתקוף אותנו. טרור ערבי ביו"ש? זה בגלל הטרור היהודי. טרור חמאסי ברצועת עזה? זה בגלל יהודים שעולים להר הבית.
בפיגוע שבו נרצחו שני שוטרים בנשקים שהוסתרו בהר הבית, ברגע שהותקנו בכניסות להר גלאי מתכות, כאלה שיש באינספור אתרים ברחבי הארץ, ואחרי שהערבים פתחו במהומות אלימות בתגובה, המליץ השב"כ להסיר אותם.
כך הבקשה של ראש השב"כ מהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר למתן את פעילות המשטרה במזרח ירושלים – הריסת בתים בלתי חוקיים והגברת האכיפה – משום שהיא "עלולה לגרום להתלקחות רחבה." כך הלחץ של השב"כ על ראש הממשלה לחתור לסיומו של מבצע מגן וחץ במאי 2023 נגד הג'יהאד האסלאמי, מתוך חשש שמא חמאס יצטרף גם הוא למערכה.
השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, מספר שהשב"כ התנגד לעשות חסימה אלקטרונית בכלא בטענה שזו תביא למהומות של המחבלים.
ארגמן טען שהמליץ בזמנו לפגוע בראשי חמאס, המלצה שנדחתה על ידי בנימין נתניהו. אם היינו פוגעים בסנוואר ובדף, הסביר, היינו פוגעים "דרמטית" בחמאס "בלי לטבוע בבוץ העזתי."
הבעייה שבחיסולים מרחוק לא מפרקים את חמאס. את חמאס אפשר לפרק רק בכוח. בכיבוש שטח. אתם זוכרים את השב"כ מציע הצעה כזו?
ב-2018 התראיין ראש השב"כ לשעבר יורם כהן אצל אילנה דיין בגלי צה"ל. הימים היו ימי ההתפרעויות האלימות של העזתים על הגדר. כהן, כמו רבים אחרים, ניסה להסביר שבסופו של דבר מה שבעזה רוצים זה שקט ורווחה, ותיאר כיצד נמצא חמאס בשפל כלכלי ובבידוד מדיני. "הנושא המרכזי שלפי דעתי הם עובדים עליו זה איך לשנות את המדיניות הישראלית, לצאת מהמצור... כלומר, לפתח כלכלה, תנועה של אנשים, להוריד את האבטלה ולאפשר חיים סבירים..."
זו היתה תפיסת עולם שכמעט כל ההנהגה המדינית והביטחונית לקתה בה. זו היתה התשוקה לראות בעזה מדינה נורמלית עם אוכלוסייה נורמלית שיש לה צרכים, ושלנו יש עניין לספק אותם גם אם בעזה לא מפסיקים לקרוא להשמדתנו, ולהאמין שעם ביוב הולם וצנרת מים איכותית הם ישכחו את הרצון שלהם, את האמונות שלהם ואת הכוונות שלהם.
עמי איילון, עוד ראש שב"כ לשעבר, שאחרי 7 באוקטובר אמר לאל-ג'זירה שאם היה פלסטיני "שגר בגדה המערבית או בעזה" - היה נלחם בישראל, וכשנשאל כמה מלוכלכת הייתה המלחמה שלו בישראל במקרה כזה, השיב – אחרי שראה את חמאס טובח ורוצח ואונס וחוטף – "הייתי עושה הכל כדי להשיג את החירות שלי."
השב"כ תולה גם בכסף הקטארי את בניית כוחו של חמאס, בדרך ל-7 באוקטובר. אבל ראינו את השב"כ תומך בעצמו בהעברת הכסף הזה. כך לדוגמה בינואר 2019, אחרי שהממשלה עיכבה את העברת הכספים. "מערכת הביטחון, בישיבת הקבינט, כמעט בפה מלא, כולם אומרים לדרג המדיני, לשרים: צריך להעביר את הכסף," והטענה היא: "את הירי ביצע בכלל הג'יהאד האסלאמי, לא חמאס... עמדת מערכת הביטחון, גם צה"ל, גם השב"כ, גם גורמי ביטחון נוספים, ממליצים להעביר את הכסף הקטארי."
"עמדת צה"ל והשב"כ שהוצגה לשרים היתה שיש לחדש את העברת הכסף הקטארי בימים הקרובים, אם יישמר השקט בגבול." כך בדיוק היה כאשר בתיאום עם גורמי הביטחון, ובהם השב"כ, הכריז שר הביטחון בני גנץ באוגוסט 2021 על חידוש העברת כספי הסיוע מקטאר לרצועת עזה, בצירוף דברי תודה חמים לקטאר, ש"לוקחת על עצמה תפקיד חיובי באזור."
"נתניהו, בנט, לפיד וגנץ – כל אחד לפי משך הזמן שבו היה בידו להשפיע – תרמו את תרומתם לחמאס. נתניהו יותר, אחרים פחות, אבל התפיסה היתה אותה תפיסה. כן, גם אצל שירות הביטחון הכללי שעכשיו מנסה לשפוך כמה שיותר דליים על הממשלה, ולהשאיר את עצמו יבש.
"אני לא מכיר את מ' או את ר' או את שאר האותיות שמככבות בבורסת השמות של המועמדים לעמוד בראש השב"כ אחרי רונן בר. אם הבא בתור יגיע מאותה אסכולה שמובילה את השב"כ, שום דבר לא ישתנה. אסכולה שמככבת ב'תחקיר' השב"כ על 7 באוקטובר, אשר משוכנעת שאם רק היהודים יתנהגו יותר יפה, הכול יהיה יותר טוב. אסכולה שקובעת, כך לפי השב"כ ב'תחקיר' שלו, שהיחס שלנו למחבלים בכלא והעליות של יהודים להר הבית – 'הפרות', כפי שקורא להן הארגון – הן חלק מ"הסיבות המרכזיות לבניית הכוח של חמאס שאפשרו את היציאה למתקפה.
"שירות הביטחון הכללי מפספס כבר הרבה מאוד זמן. הוא פספס את הפלישה הנוראית ליישובי העוטף ב-7 באוקטובר. קודם לכן הוא פספס את האירועים בערים המעורבות בימי שומר החומות. מדובר בארגון שחזק מאוד בצד הטקטי, ביכולת להגיע אל המחבל הבודד ולהביא מידע על מה שמתכננים שני חברי חוליה שמסתובבים בג'נין, אבל חלש מאוד ביכולת לראות את התמונה הגדולה. ואת מחירה הכבד של החולשה הזו שילמנו יותר מפעם אחת."
(קלמן ליבסקינד, "הגיע הזמן לדבר ברצינות על מה שמתרחש בשירות הביטחון הכללי בשנים האחרונות", "מעריב", 21.3.25).
https://www.maariv.co.il/journalists/article-1181882
יש להחליף במהרה את ראש השב"כ, ולשקם את הארגון והחשוב ביותר יש לשנות את הקונספציה של ההכלה, החתירה לשקט.

מי נגד בג"צ?
נפתלי בנט 26.4.2018: "מכיוון שבג"צ במשך השנים רק מרחיב את היקף התערבותו. אין ברירה אלא לרסנו. בג"צ לא השכיל לרסן את עצמו. ציבור אשר חש שקבוצה זעירה של שופטים, שמייצגים גישה מאוד מסוימת, נטלה לעצמה את מושכות השלטון מכאן הזעם הנצבר. פסקת ההתגברות תציל את בג"צ מעצמה. נשיב את האיזון.
איילת שקד 16.11.2019: אם יוגש כתב אישום נגד נתניהו ונתניהו יכהן כרוה"מ, אנחנו חברי הכנסת נחליט אם הוא יישאר. לא שופטי בג"צ. חוק היסוד מאפשר לו להישאר רוה"מ עד פסק דין חלוט. אם בג"צ ידרוס חוק יסוד זו רעידת אדמה משטרית. סוג של הפיכה, ואני בטוחה שבג"צ לא יעשה את זה.
איילת שקד 16.11.201: במדינת ישראל כולם מתייצבים כשנקראים למילואים וכולם מצייתים לפסיקת בית המשפט.
https://rotter.net/forum/scoops1/892267.shtml
הנה ההוכחה "דברים שרואים מפה לא רואים משם..."
לפחות תיהנו מהשיר. מילים: יעקב רוטבליט מנגינה: מתיתיהו ארג'נטו-כספי:
https://www.youtube.com/watch?v=T94ecseCVq0

שינוי קונספציה? וויטקוף לא שלל את פתרון שתי המדינות: "חמאס לא נעולים אידיאולוגית" "קטאר אנשים טובים"
שליחו המיוחד של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ למזרח התיכון, סטיבן צ'ארלס וויטקוף, קיים ריאיון נרחב עם "כתב הבית" של הרפובליקנים, טאקר קרלסון, והתייחס לשלל נושאים שעומדים על הפרק – ובהם החטופים וההתנהלות מול ראש הממשלה בנימין נתניהו, קשריו עם קטאר, עתיד רצועת עזה בצל המלחמה והמגעים של הממשל מול איראן.
וויטקוף דיבר על חמאס כגורם ששולט בעזה, ואמר כי "אני חושב שהם רוצים להישאר שם בעזה עד קץ הזמן והם רוצים לשלוט בעזה. וזה לא מקובל. מה שמקובל עלינו זה שהם צריכים להתפרק מנשק. אז אולי הם יוכלו להישאר שם קצת, להיות מעורבים פוליטית, אבל לא יכול להיות שארגון טרור ינהל את עזה. כי זה לא יהיה מקובל על ישראל. אז פשוט נחווה את אותן חוויות בדיוק. כל חמש, 10, 15 שנים, יהיה לנו 7 באוקטובר. זה מה שחמאס רוצה – זה לא אפשרי."
באותה סוגייה וויטקוף הפתיע כשסיפר כי להתרשמותו ניתן לסיים את הסכסוך על-ידי דיאלוג עם חמאס: "אמרתי לנשיא, אני לא חושב שחמאס כל כך נעולים על עצמם אידיאולוגית, הם לא בלתי-ניתנים לשכנוע מבחינה אידיאולוגית כמו שאומרים עליהם. אני מאמין שהם עוטים את אפוד המתאבדים על ילדים צעירים שלא יודעים מה הם עושים, והם מספרים להם סיפור. אבל ברגע שאתה מבין את זה, ברגע שאתה מבין שהם רוצים לחיות, אז הצלחת לדבר איתם בצורה יעילה יותר. ואז הגעתי למסקנה שהם רוצים חלופות. אנחנו נמצאים במשא ומתן עכשיו, אולי לעצור חלק מהתקיפות הישראליות האלה ואולי לסיים את הסכסוך הזה בעזרת דיאלוג."
לדבריו, "תוכניות פיתוח לעזה יכולות לכלול פתרון שתי מדינות, יכולות גם לא לכלול. בשבילי זאת רק מילה, המשמעות של שתי מדינות בעיניי היא איך יש לנו חיים טוב יותר לפלסטינים שחיים בעזה? בוא נגיע למקום הזה. אבל לא מדובר רק בדיור."
הקטארים? "אנשים טובים שרוצים שלום."
וויטקוף גם התייחס לביקורת על האובייקטיביות שלו ביחס לקטאר, מממנת הטרור שמשמשת כמתווכת מול חמאס, ושאיתה וויטקוף ניהל יחסים עסקיים שנים ארוכות כמפתח נדל"ן. "הותקפתי על היותי פרו-קטארי, אבל צריך לזכור שקטארים הם מתווכים. איך לא אשתף פעולה עם המתווך? אחרת אהיה לא מועיל. אני צריך לדעת כל מה שהם יודעים. וככה גם הנשיא טראמפ פועל. קטאר רוצה יציבות באזור. היא מדינה קטנה ורוצה להיות מוכרת כ'משכינת שלום'. אנשים מבקרים את קטאר כאילו יש להם מניעים נסתרים, אבל זה מגוחך. הם אנשים טובים, הם מתווכים אמיתיים שרוצים להביא להסכם שלום.
"קטאר היא אומה קטנה, כנראה שיש לה את התוצר לנפש הגבוה ביותר בעולם. אני חושב שהם רוצים יציבות ולא נותנים להם מספיק קרדיט. אין ספק שהם בת ברית של ארה"ב. בעבר, היו להם כמה דעות שהן קצת יותר קיצוניות-איסלאמיסטיות, אבל היא מתמתנת לא מעט. הם אנשים טובים והגונים."
בהתייחס למכתב של טראמפ לחמינאי, אמר וויטקוף כי "הנשיא רוצה קודם פתרון דיפלומטי עם איראן. אני חושב שזה בר השגה, הוא שלח מכתב לאיראנים. כזכור, ההגנה האווירית שלהם נמחקה בתקיפה הישראלית, ואיראן פגיעה היום. הם מדינה קטנה לעומת שלנו. אם נשתמש בכוח מוחץ, זה היה מאוד-מאוד רע עבורם. הנשיא כתב להם 'אני נשיא של שלום. זה מה שאני רוצה, אין שום סיבה שנעשה את זה צבאית. אנחנו צריכים לדבר, אנחנו צריכים להפסיק את התפיסות השגויות, אנחנו צריכים ליצור תוכנית אימות כדי שאף אחד לא ידאג מהנשק הגרעיני'."
לדברי וויטקוף, "האיראנים הושיטו יד חזרה. דרך ערוצים צדדיים. אני חושב שיש אפשרות אמיתית לפתור את זה באופן דיפלומטי. הנשיא הודה שהוא פתוח להזדמנות לנקות את הכול עם איראן, לאפשר לה לחזור לעולם ולהיות אומה גדולה שוב, ללא סנקציות ועם יכולת להצמיח מחדש את הכלכלה שלהם. הם יכולים להצטרף לחבר הלאומים ואנחנו יכולים לנהל מערכת יחסים טובה. זו האלטרנטיבה שהוא מציג. הוא רוצה לבנות אמון. הנשיא לא רוצה לצאת למלחמה, אבל הוא ישתמש בפעולה צבאית כדי לעצור מלחמה. רק אז הוא בעצם רוצה להשתמש בפעולה צבאית. במקרה הספציפי הזה, אני מקווה שזה לא יהיה נחוץ."
https://www.ynet.co.il/news/article/rjvfsjin1e
הליצנים כינו את שליחו של טראמפ "ויתקוף" ותהו מתי הוא יתקיף את ישראל.
רעיונותיו של ויתקוף מאד מדאיגים. נראה שהוא חוזר לקונספציות הישנות של ההכלה של החמאס בסגנון החיזבאללה. חזון המפריד בין ארגון החמאס כארגון צבאי למדיני. הקביעה של ויתקוף ש"חמאס לא כל כך נעולים על עצמם אידיאולוגית," כל כך מופרכת וחסרת ביסוס במציאות, כל כך הקונספציה הקודמת שיש בה משום חשש רב לעתיד. הוא הדבר ביחסו לקטאר שלדבריו הם "אנשים טובים" קטאר היא הלא המממנת ומפיצה בעולם את הגזענות האיסלמו-נאצית-ג'יהאדיסטית, בפירוש לא אנשים טובים גם אם הם מרפדים בכסף את כיסיו.
והדבר האחרון המדאיג הוא הושטת היד לשלום לאיראן כדי למנוע ממנה נשק גרעיני. בשעה שלגבי איראן יש רק דרך אחת – הרוצה בשלום ייכון למלחמה: Si vis pacem, para bellum.
מדאיג מאוד.
נעמן כהן