זַעֲקִי אַמְסְטֶרְדַּם
יִשְׁאַג רֶמְבְּרַנְדְט –
אֶת צָהֳלַת-חַיָּיו
וְעָצְבּוֹ הַנּוֹקֵב;
כְּנָהָר שׁוֹטֵף
לְתוֹךְ הַנֵּצַח:
קִירוֹתֶיךָ רוֹעֲדִים
"רִיקְסְמוּזֵאוּם" –
מֵהֵד פִּצּוּצִים
קְרוֹבִים
עָנָן קוֹדֵר
נָח עַל "הַפִּינַקוֹטֶק" –
מִינְכֶן הַיָּפָה,
עֵינֵי זְאֵבִים שְׁחוֹרִים
לוֹטְשִׁים לָךְ סַכִּינִים;
שַׁנְז-אֶלִיזֶה,
הַטְּוִילְרִי וְהַלוּבְר?
הוּנִים בִּשְׁעָרַיִךְ
פָּרִיז!
עוּרָה עוֹלָם, נַעֵר אָבָק
מֵעָלֶיךָ!
1972

נמצא בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.

* הזגג הסורי – בסרטו "הנער", מלמד הנווד צ'רלי צ'פלין את הילד שמצא ואימץ, לרוץ לאורך הרחוב ולנפץ חלונות, על מנת שהוא, הזגג, ילך אחריו ויתקן אותם.
הזגג הסורי הוא אל-ג'ולאני, שהמיליציות שלו ירדו לג'אבל דרוז לבצע טבח בדרוזים, ובעקבות זאת צבאו הרשמי מוזמן לרדת לשטח ולהחזיר את הסדר על כנו, בדחיפת ארה"ב ובהסכמה בשתיקה של ישראל.

* הפתעה לטובה – כאשר בגין נשאל מדוע לא עידכן את ארה"ב לפני תקיפת הכור בעיראק, הוא השיב שידע שאם יעדכן ארה"ב תתנגד, הוא ידע שלמרות ההתנגדות הוא יורה על הפעולה, וחשב שעדיף להפתיע אותם ולא לפעול בניגוד לבקשתם-דרישתם.
טראמפ טוען שהופתע מההפצצות הישראליות בסוריה, ואני מסיק מכך, שנתניהו פעל באותה דרך של בגין ומאותם טעמים. טוב שהוא נהג כך.

* כשלי המערכה – אנו בדרך לעסקת חטופים. תהיה זו עסקה רעה מאוד, אך לא יהיה מנוס מאישורה. אני מקווה שהגברת הלחץ הצבאי ומו"מ קשוח ימתנו את נזקי העסקה. אני מאמין שאנו גם בדרך לעסקה סופית וגם היא תהיה רעה. אני מקווה שיהיה בנו הכוח להמשיך להילחם בחמאס אחי העסקה.
איך הידרדרנו למצב הזה?
בראש ובראשונה בשל האופן הקלוקל שבו ניהלנו את מלחמת הדשדוש. לא דשדשנו "כדי להאריך את המלחמה מסיבות פוליטיות" כפי שמספרים לנו הקונספירטורים, אלא מתוך זהירות יתר ורצון לחסוך בחיי חיילים. במבחן התוצאה, אחרי כמעט שנתיים לא הצלחנו להכריע את חמאס (אף שהסבנו לו פגיעות קשות מאוד והיו לנו הישגים בלתי מבוטלים). העומס על המילואים הפך בלתי נסבל, עד כדי כבילת ידינו להמשך המערכה. גם שחיקת הסדיר גדולה. גם הנזק הכלכלי והמדיני המצטבר, ובסופו של דבר, כנראה שגם מחיר הדמים, שנפרס על פני 22 חודשים, גדול יותר.
עוד שתי שגיאות חמורות נוגעות למו"מ על העסקה. האחת, היא עצם ההכרה בקטאר, העומדת מאחורי חמאס, שמימנה את הטבח, שמממנת את המסע הבינלאומי לדה-לגיטימציה לישראל, כ"מתווכת", אף שברור שמטרתה להציל את חמאס ולמנוע מאתנו ניצחון. זו איוולת מדינית ממדרגה ראשונה.
השנייה, היא שהשלמנו עם כך שחמאס לא סיפק לנו עד היום את שמות החטופים ומידע על מצבם ולא איפשר לנציגי הצלב האדום לבקר אותם. היה עלינו בראשית המלחמה להתנות מעבר משאית האספקה הראשונה, במילוי התנאים האלמנטריים האלה – הומניטרי תמורת הומניטרי.
ועדת החקירה הממלכתית תידרש לחקור גם את אופן ניהול המערכה, הצבאית והמדינית.

* השקר התורן – כמעט שנתיים ואנו רחוקים מההכרעה; מהניצחון המוחלט שלפני כשנה ורבע היינו "כפסע" ממנו.
תעשיית השקרים וההסתה כבר מפיצה את התירוצים. הכול בגלל ההנחיות של היועמ"שית והפצ"רית.
כל מי שרואה את ההרס ברצועת עזה, את הערים המשוטחות, את מיספר ההרוגים העזתים, יודע שאין מגבלות על צה"ל.
אבל שקרנים בני שקרנים, אין להם בעייה להמציא ולהפיץ שקרים נתעבים, כדי להסיר את האחריות ממנהיגם הכושל, כדי להסית נגד מערכת המשפט הישראלית וכדי להפיץ שנאת חינם, שחביבה עליהם בעיקר בימי בין המיצרים.

* לשיטתו העקומה – עורך השוקניה אלוף בן פרסם פשקוויל קיצוני נגד היועמ"שית בהרב מיארה, תחת הכותרת "קפלניסטית בירושלים, ביביסטית בעזה." כמובן שמסר המאמר הוא "ביביסטית בעזה." במאמר הוא תוקף אותה בחריפות על הגיבוי המשפטי שהיא מעניקה למלחמה ולפעולות צה"ל בעזה, ולכל ה... וכאן הוא מדקלם את סעיפי האישום השוקניסטי ועלילת הדם הנוראית נגד מלחמת המגן והקיום שלנו.
לשיטתו, הוא צודק. אכן, בהרב מיארה, הפרשנית המוסמכת של החוק, אינה מפרשת את חוקי המלחמה על פי בית המדרש ברח' שוקן, שעל פיו אסור למדינה היהודית להתגונן, ומימוש זכותה להגנה עצמית הוא פשע נגד האנושות. אכן, היא מעניקה גיבוי משפטי מובהק לצה"ל ולמלחמה, ולכל מה שהשוקניסטים מציגים כ"פשעי מלחמה."
בניגוד למי שתוקפים אותה על כך שהיא "כובלת את ידי צה"ל," שהם סתם שקרנים, הוא צודק, לשיטתו העקומה.

* ניצחון מזהיר – ביקב הגולן נערך ביום שני ערב הוקרה להנהגות צח"י (צוותי חירום יישוביים) בגולן, בעקבות מבצע "עם כלביא" ועל פועלנו לאורך כל המלחמה.
בלב הכנס היתה הרצאה של אוהד חמו, וכן הצגת מחקר של המכללה האקדמית תל-חי (או-טו-טו אוניברסיטה) על צח"י והחוסן החברתי ביישובי הגולן (אני בין המרואיינים במחקר). ובסיום, סגן ראש המועצה יעקב שה-לבן הציג את מסקנות הצוות האסטרטגי הגולני בנושא חירום וביטחון (שהייתי חלק ממנו). הכנס נפתח בדברים של ראש המועצה אורי קלנר ומנכ"ל המכללה אלי כהן.
בהרצאתו, הציג אוהד חמו תמונה אופטימית מאוד, של ניצחון ישראלי מזהיר על הציר האיראני שהיה מיועד להשמיד את ישראל; ניצחון מעשי ולא פחות חשוב – תודעתי. פירקנו את איראן מכל הפרוקסי שנועדו להיות חומת המגן שלה והיא השקיעה בהם כחמישים מיליארד דולר. ההישג הגדול ביותר, לטענתו, היה שבירת חיזבאללה. וגם את חמאס הבסנו. חמאס לא ישלוט עוד בעזה, אם כי הוא לא ייעלם. איראן איבדה את מעמדה כמעצמה. ישראל ביצרה את מעמדה כמעצמה, בשינוי דרמטי מהדימוי שלה אחרי 7 באוקטובר כנמר של נייר. הוא הציג כביטוי לשינוי המהותי את האופן שבו ישראל אוכפת את הפסקת האש בלבנון, כולל שהיה בחמש נקודות בלבנון והרג 240 מחבלי חיזבאללה מאז הפסקת האש, לעומת הסיטואציה העלובה שבה ישראל פחדה לפנות אוהל של חיזבאללה בשטחנו.
אני מקווה מאוד שהמציאות שחמו הציג נכונה. אני מקווה לא פחות שהיא אינה הנחת העבודה שלנו, לבל נחטא בזחיחות ואופוריה הרות אסון. אולי כדאי שאקרא לצורך איזון וצינון איזו רשומה של יצחק בריק.

* דאגתי ללוין – על פי תחקיר "ניו יורק טיימס", בפתח ישיבת הממשלה ב-7 באוקטובר ישב יריב לוין על גרם המדרגות ובכה. במשך שבועות בתחילת המלחמה, לוין נעלם לגמרי מן הרדאר; לא התראיין, לא הצטלם. אני מודה ומתוודה שדאגתי לו. חששתי שיתאבד. היה לי ברור שהמצפון מייסרו קשות.
אני שמח שחששי התבדה, אבל לא האמנתי שכליותיו כלל לא ייסרו אותו. לא העליתי על דעתי, שבעיצומה של המלחמה, במקום לעשות הכול כדי ללכד סביבה את העם, הוא ימשיך להוביל את המהפכה המשטרית, ידהר למשבר חוקתי ויעז להצהיר ש"אינו מכיר" בנשיא בית המשפט העליון וכעת הוא במסע של עריפת ראשים.
איש מסוכן.

* קריאת הקרב המצמררת – ההתקפה הברברית על איימן עודה ראויה לכל לשון של גינוי והוקעה.
אני סולד מדעותיו של עודה ובעיקר מהתבטאויותיו בזמן המלחמה, אך אין בהן בשום אופן כדי להצדיק אלימות בכלל, וכלפי נבחר ציבור בפרט. גם אילו מדובר היה בבן גביר, שבעיניי הוא מזיק ומסוכן אף יותר מעודה, זו היתה עמדתי.
מה שזעזע אותי יותר מהאלימות הפיזית, היה קריאות הקרב הכהניסטיות "מוות לAרב*ם", שצריכות לצמרר כל יהודי בעל מינימום תודעה היסטורית. הקריאות מעידות, שהבעייה של הפורעים עם עודה אינה פעולותיו ודבריו, אלא עובדת היותו ערבי, ובתור שכזה מגיע לו הפתרון הסופי נוסח קריאת הקרב שלהם.
... וח"כית ה[----]ת טלי גוטליב שיבחה את הפורעים וכתבה שהיא גאה בהם.

* אנחנו לא אתכם – אני נגד הדחתו של איימן עודה וכמובן שהוקעתי את ניסיון הלינץ' שנעשה בו ללא סייג, ובלי כל מיני "יחד עם זאת" ו"אבל מצד שני" וכד'.
מכאן ועד כתובת ענק שנתלתה על גשר בכביש 6: "איימן, אנחנו אתך,", רב המרחק.
איני יודע מי הם ה"אנחנו" האלה, אבל אני לא איתם וכך למעלה מ-90% מהציבור היהודי בישראל.
איימן עודה מסרב עד היום להשלים עם קיומה של מדינה יהודית. הוא רוצה שישראל תהיה מדינה דו לאומית בכבשת הרש של קווי 4.6.67 ולצידה מדינת לאום פלשתינאית נקייה מיהודים שיגורשו ממנה בהמוניהם. רק ליהודים אין זכות להגדרה עצמית, על פי תפיסתו.
בכל מלחמה, כולל הנוכחית, הוא מזדהה עם האוייב – "עזה תנצח". מבחינתו, אין הבדל בין מחבלים ורוצחים שיושבים בכלא הישראלי, לבין אזרחים ישראלים שנחטפו ממיטותיהם בפשע הנורא ביותר נגד האנושות מאז השואה.
אני חושב שהדמוקרטיה הישראלית יכולה להכיל אותו. אני יכול להבין את הקונפליקט הפנימי של ערביי ישראל, שהמדינה שבה הם אזרחים נמצאת במלחמה עם עמם. לכן, למשל, אני מעדיף לאין ערוך את עודה על פני עופר כסיף, שהוא בעיניי ט[---]ת אוטו-אנטישמית בזויה ונתעבת.
הכלת עודה ודומיו מעידה על איתנותה של הדמוקרטיה הישראלית. אבל הזדהות עם עודה ומפלגתו היא בעיניי תופעה חולנית.

* הפגנה ליד בית האב – קבוצת אימהות לחיילים הפגינה ליד ביתו של הרמטכ"ל אייל זמיר, בתביעה להפסיק את המלחמה. הן צעקו "אין לנו בנים למלחמות מיותרות" ושאר אלטע-זאכן מן הזן התבוסתני שהמיט עלינו 7 באוקטובר אחד, ואם נחזור אליו נפתח את הדרך ל-7 באוקטובר שני. ובכלל, עצם הרעיון של הפגנה ליד ביתו של הרמטכ"ל, הוא חלק מאובדן הגבולות במאבקים ציבוריים במדינה. מה, הוא איש פוליטי שאתן מפגינות נגדו? אני שולל גם הפגנות ליד בתים פרטיים של פוליטיקאים, אבל ליד בתיהם של קציני צה"ל?! התחרפנתן?
זמן קצר אחרי שקראתי על ההפגנה הזאת, ראיתי רשומה של חנוך דאום, ובה תמונה של אבא שפוגש את בנו הקצין היום, ברצועת עזה, והם מתחבקים בחום. אותו קצין נמצא כבר חודשים רבים בלחימה. שם האב – אייל זמיר. גם לאייל זמיר אין בנים למלחמות מיותרות, אבל אייל זמיר הוא אדם אחראי ורציני, והוא יודע שישראל הותקפה ב-15 במאי 1948 ומאז היא במלחמה על קיומה, ואחריותנו לגבות את בנינו ובנותינו הלוחמים, ולא להחליש אותם בהפגנות מיותרות.

* בלתי שוקניסטי בעליל – מוקי צור מגלם את כל מה שזר ל"הארץ" ו"הארץ" מנוכר לו – ציונות, סוציאליזם, התיישבות, קיבוץ, חלוציות, הגשמה, ערכי תנועת העבודה ובעיקר השילוב ביניהם. אף על פי כן, מוסף "הארץ" ערך עמו ראיון עומק, לכבוד קבלת תואר ד"ר לשם כבוד מהאוניברסיטה הפתוחה. יש לציין שהריאיון היה הוגן, והכתבה חפה מציניות שוקניסטית, אף על פי שמוקי הביע עמדות שמתנוסס עליהן דגל כחול-לבן של דעות "בלתי שוקניסטיות בעליל."
"הארץ" מגויס בחודשים האחרונים בעיקר להטפה לעריקה מן המלחמה. מוקי צור שולל את הסרבנות. הוא מסביר שסירוב מוצדק רק לפקודה שמתנוסס עליה דגל שחור של "בלתי חוקית בעליל," והמקום של צעירים מוסריים והומניסטיים הוא שם, במלחמה. "יש להם מצפון, והם אלה שיעצרו התקפות שמנוגדות לקוד המוסרי." המלחמה בעזה אינה כזאת. הוא מזכיר שזאת "מלחמה טוטלית מול שלטון טוטליטרי שמאיים עלינו." הוא מביע תקווה שהמלחמה תקוצר ככל הניתן, "האם זה אפשרי לקצר, אני פשוט לא יודע."
מוקי מדבר על כך שאסור לאבד את התקווה לשלום ואת החתירה לשלום, אך אין הוא מתבלבל. מי שאצלם צריך לחול השינוי הגדול, שיאפשר זאת, הם הערבים. "כל עוד הם רואים בנו אויב נצחי בתהליך תיאולוגי שמוביל להשמדה – יהיה קשה לצאת מהמעגל שאנחנו סובבים בו". התפקיד שלנו הוא 'למצוא את האנשים בצד השני שרוצים בשינוי,' וביקורתו היא על שהרבה זמן לא חיפשנו.
מוקי צור תומך במחאה נגד המהפכה המשטרית. שנינו נאמנו בהפגנה שנערכה ליד אנדרטת האריה השואג בתחילת המחאה. אך הוא אינו חוסך ביקורת גם מן המחאה. "הם חטאו לעיתים בשטחיות ובכך ציידו את הצד השני בתחמושת. למשל, האשימו ב'משיחיות' והשתמשו במושג באופן פוליטי כדלק לתעמולה. בן-גוריון אמר על עצמו שהוא משיחי, והתכוון שהקמת מדינת ישראל היא קפיצה בהיסטוריה." מוקי חושש מהקרע בחברה הישראלית. "צריך להבחין בין מחלוקת שמבקשת לברר את האמת לבין מחלוקת שתכליתה לפלג. מחלוקת טובה מעלה שאלות ומציגה חידות, בצניעות והבנה שאולי גם אני לא צודק לגמרי. מחלוקת שמבקשת לפלג אומרת דבר אחד: אני האמת, ומולי יש שקר. וככל שאעלה את עוצמת ההתנגשות, אנצח. חבל שבני הדור הנוכחי במקום לגלות ענווה – כותשים זה את זה." הוא בפירוש לא מאשים רק צד אחד במצב.
מוקי אינו שייך לדוסופובים ואינו נבהל כלל מהקמת בתי כנסת בקיבוצים ואף מזכיר שבקיבוצו, עין גב, הוקם בית כנסת כבר בשנות ה-70. "בקיבוץ, בית הכנסת לא מחליף את התרבות החילונית. יש גם וגם. החגים הקיבוציים נשמרים כהלכתם. חברים ותושבים מתפללים בבית כנסת, ואחרי כן באים לטקס המסורתי בדשא הגדול עם נגינה והגברה, ריקודי נשים ואוכל לא כשר. מדובר במהלך פוסט-חילוני שבעיניי מבטא תפיסה ליברלית: נלמד את מקורות היהדות, נפרש אותם גם לפי דרכנו. בית כנסת בקיבוץ לא פוגע בליברליות, להפך – הוא מוסיף לה." הוא מודאג מהקרע סביב סוגיות הדת, ומאשים בו את הקיצונים משני הצדדים. "עכשיו הגשר נשבר ונפערה תהום בין הצדדים והתהום – מטופחת. כל צד מטפח אותה בקנאות, מתוך בורות ובעזרת הבורות. כמו שברים אחרים, גם השבר הזה נהפך לכלי פוליטי, שני הצדדים משתמשים בו כדי לצבור כוח. זה משתק את היכולת לבנות גשר חדש שיוכלו לעבור בו לשני הכיוונים."
כאמור, דבריו של מוקי הוגשו בצורה הוגנת ובכבוד רב. השוקניזם בא לידי ביטוי בטוקבקים. "נו טוב, מה יש לצפות מקומיסר עיוור ודוגמטי? המדינה מתפוררת, מתפרקת מכל ערך, הופכת בצדק למצורעת, וזה בכל כוחו מנסה מציאות בלתי מתקבלת על הדעת באופטימיות זחוחה של איש שכל כולו צביעות והתחסדות. איש דוחה... קונפורמיסט שטחי עם מסכה ומניירות של איש עמוק ומקורי. בפועל, אקסהביציוניסט ונרקיסיסט חסר תקנה... פילוסוף בגרוש. קיבוצניקים יהירים חסרי השכלה ואכזריים בצורה קיצונית. כנראה שלא יסולח למתקראים חלוצים שנטשו משפחותיהם בגיא ההריגה האירופי. ואת הגיא הזה הביאו לכאן ומיישמים כיאה לנאצים ארורים.. וכן הלאה וכן הלאה.
טוב, אילו הוא חשק בתשואות האספסוף השוקניסטי, היה עליו להאשים את ישראל בהרג תינוקות כתחביב ולהסית לסרבנות.

* האתוס החלוצי והשירות במילואים – פרופ' אשר כהן , ד"ר שני אומיאל-פלדמן וד"ר מנחם לזר ערכו מחקר עומק על מספר המגויסים למילואים בכל צורות התיישבות.
אציג כאן את הנתון של אחוז המשרתים בגיל 20-44 מקרב כלל בני הגיל:
1. קיבוצים דתיים – 49.7%. 2. יישובים קהילתיים דתיים – 40.1%. 3. מושבים דתיים –32.8%. 4. יישובים קהילתיים מעורבים (חילונים ודתיים) – 32%. 5. יישובים קהילתיים חילוניים – 30.4%. 6. קיבוצים חילוניים – 29.6%. 7. מושבים חילוניים – 27.9%. 8. מושבים מעורבים – 20.2%. 9. מועצות מקומיות – 17.99%. 10. ערים – 10.9%.
שני נתונים בולטים במיוחד במיספרים הללו. האחד הוא שבקרב הציבור הדתי לאומי מיספר המשרתים [היחסי] גדול יותר מאשר בקרב החילונים. השני, הוא שאחוז המשרתים [היחסי] בקרב המגזר הכפרי גבוה באופן דרמטי מאשר במגזר העירוני. אמנם המגזר העירוני כולל גם את המגזר המשתמט, אך גם ללא קשר לכך, הפער נשאר דרמטי.
האתוס החלוצי חזק מאוד בקרב הציבור במגזר הכפרי ואלה התוצאות. אגב, אני, ששירתי 14.5 חודשים במילואים אחרי 7 באוקטובר ומאז שחרורי בדצמבר 2024 נקראתי לכמה ימי אימונים, נמצא מחוץ לסטטיסטיקה, כיוון שאני מבוגר בכמעט עשרים שנה מגיל המדגם. אם יעשו מחקר על אחוז המתנדבים מעל גיל השירות, אני משוכנע שהפער בין המגזר הכפרי לעירוני יגדל מאוד.

* בין האינטרס הלאומי לאינטרס העסקני – יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, נאמן לתפקידו ולאחריותו לביטחון המדינה, ומגן על האינטרס הביטחוני, מול המתקפה של האינטרס העסקני, לשמר בכל מחיר את קואליציית 7 באוקטובר עם המשתמטים. לכן, הקואליציה פועלת להדחתו, והחלפתו באיזה עסקנצ'יק קטן וחסר אחריות, פיון נאמן של הבייס, שישחק את המשחק המושחת שלהם.
בדמוקרטיה פרלמנטרית נורמלית, ועדות הרשות המחוקקת מפקחות על פעולות הרשות המבצעת. אצלנו, בעיקר בשנים האחרונות, הכנסת הפכה להיות אסקופה נדרסת של הממשלה, השולטת בה ביד רמה. מכאן האפשרות ההזויה שראש ממשלה מדיח יו"ר ועדה. מטרת המהפכה המשטרית היא להשליט את הרשות המבצעת גם על הרשות השופטת.
ישראל חייבת לחוקק חוקה, שתגן על הדמוקרטיה ותעגן את הפרדת הרשויות והאיזונים והבלמים ביניהן. בראש ובראשונה, יש לחזק את הרשות המחוקקת, שנחלשה מאוד, גם ביחס לרשות השופטת, אך בעיקר ביחס לרשות המבצעת.
בין השאר, יש לעגן את עצמאות הכנסת, עצמאות ועדות הכנסת ועצמאות יו"רי הוועדות. יש לקבוע שהדחת יו"ר ועדה מחייבת תמיכה של 75% מחברי הוועדה בהצבעה חשאית.

* האפס המוחלט – יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת הוא אחד התפקידים המרכזיים, וגלריית האישים שכיהנו בתפקיד מכובדת מאוד, וכוללת אישים כמו זלמן ארן, חיים צדוק, יצחק נבון, משה ארנס, אליהו בן אלישר, אבא אבן, עוזי לנדאו, מופז, ליברמן, צביקה האוזר ואחרים. בהחלט, נבחרת ראויה לשבח.
ולמה נזכרתי בכך? כי שמעתי שואטורי, האפס המוחלט, מתמודד על התפקיד לאחר הדחתו הצפויה של יולי אדלשטיין, שמפריע לממשלת הפיגולים לחוקק את חוק ההשתמטות המושחת.
בעצם, אם זו תהיה ועדת ההשתמטות - היא ראויה ליו"ר כואטורי.

* גלנט ברח – יואב גלנט הודח מתפקידו שר הביטחון מסיבה אחת ויחידה - נתניהו ראה בו, בצדק, אבן נגף בדרך לחקירת חוק ההשתמטות המושחת.
גלנט יודע זאת, כמובן. הוא אמר זאת לאחר ההדחה. ניתן היה לצפות ממנו להישאר בכנסת כדי לעמוד בראש המערכה נגד החוק. היה עליו לעמוד לצדו של אדלשטיין מול הלחצים של נתניהו והאיומים של הבייס. היה עליו לארגן קבוצת ח"כים מהקואליציה שתהיה מחויבת לסיכול החוק, בכל מחיר. ומי יודע, אולי האצבע שלו היא שתעמוד בין קבלת החוק לדחייתו.
אבל גלנט ברח.

* המשרתים – מוטי ברגר מלין על שאני מגדיר את המשתמטים – משתמטים. אוקיי, מעכשיו אגדיר אותם "המשרתים".

* פשע נגד ביטחון המדינה – חשיפת שמו של לוחם שב"כ, תוך סיכון במזיד של חייו, אינו בגדר "דיבורים" (גיליון 2074), אלא מעשה פלילי; פשע נגד ביטחון המדינה.

* ההיסטוריה חוזרת – שעה שנתניהו הצביע שוב ושוב ושוב ושוב בעד עקירת גוש קטיף ויישובי צפון השומרון, יולי אדלשטיין היה ממנהיגי המורדים.
כאז – כן עתה, אדלשטיין נאמן לדרך ונתניהו נאמן לאינטרסים פוליטיים אישיים.

* נתניהו וההתנתקות – אחד השקרים החביבים על נתניהו, הוא טענתו כאילו התנגד להתנתקות, שבימים אלה ימלאו לה עשרים שנה. לא זו בלבד שהוא תמך בהתנתקות – מעמדו הבכיר היה כזה, שהוא היחיד שיכול היה למנוע אותה, אילו התייצב נגדה. אולם בכל הזדמנות שהיתה לו להשפיע – הוא תמך. לא בהתלהבות, תמיד בכפל לשון (היו שטענו שמאחורי הקלעים הוא פעל גם נגדה), אך הוא תמך.
ב-2 במאי 2004 נערך משאל חברי הליכוד. עד ספירת הקולות, ההנחה הרווחת היתה שיש לשרון רוב (אחרת הוא לא היה מביא את ההחלטה למשאל ולא מתחייב לכבד את תוצאותיו). בכל התקופה שקדמה למשאל, נתניהו הודיע שוב ושוב על תמיכתו בתוכנית.
לאחר שבמשאל חברי הליכוד היה רוב נגד ההתנתקות, נתניהו תבע לכבד את תוצאות המשאל. כזכור, שרון צפצף על תוצאות המשאל, וב-6 ביוני 2004 הביא את ההתנתקות להחלטת הממשלה. לפני ההצבעה הוא פיטר שני שרים מתנגדים. בהצבעה, 14 שרים הצביעו בעד, 7 נגד. התומכים היו: שרון, נתניהו, לבנת, שטרית, לבני, אולמרט, מופז, עזרא, וחמשת שרי שינוי. יש לציין, שבממשלה אין משמעת סיעתית. ההצבעה היא אישית. והיו שרים מהליכוד שהתנגדו, כמו צחי הנגבי. נתניהו הצביע בעד.
ב-26 באוקטובר 2004 עלתה ההתנתקות להצבעה בכנסת. נתניהו הגיש ברגע האחרון אולטימטום, שאם ההתנתקות לא תובא למשאל עם, הוא יצביע נגד. שרון סירב אפילו לדון בכך, ועמד על כך שתהיה הצבעה בכנסת בו ביום, תהיינה תוצאותיה אשר תהיינה. נתניהו, למרות האולטימטום ובניגוד להתחייבותו, הצביע בעד. אחרי ההצבעה הוא הודיע שאם לא יוחלט בתוך 14 יום על משאל עם – הוא יתפטר. חלפו 14 יום, לא הוחלט על משאל עם, והוא נשאר בתפקידו.
ב-16 בפברואר 2005 הובא חוק יישום תכנית ההתנתקות לאישור הכנסת. רק 11 מח"כי הליכוד הצביעו בעד. נתניהו נמנה עמם.
רק ב-7 באוגוסט 2005, 8 ימים לפני ביצוע ההתנתקות בפועל, כשכבר הכול היה אבוד (אחרי שמתנגדי ההתנתקות – המפד"ל, האיחוד הלאומי ושרנסקי כבר פרשו מן הממשלה והרוב היה מובטח לחלוטין), הביא שרון להחלטה טכנית של הממשלה את ביצוע השלב הראשון של החלטות הממשלה והכנסת על ההתנתקות; עקירת נצרים, מורג וכפר דרום. רק אז נתניהו הצביע נגד והתפטר.
תעשיית השקרים וההסתה הביביסטית פיברקה איזה סרטון שבו רסיסי אמיתות, מילה של נתניהו פה או אמירה על נתניהו שם וממנה בדתה סיפור מופרך לחלוטין על פיו נתניהו התנגד להתנתקות. כשנתניהו מספר על התנגדותו להתנתקות, כביכול, הוא משקר במצח נחושה.
תומכי נתניהו, בניסיונם הפאתטי להרחיק מעליו את האחריות למחדל 7 באוקטובר, נוהגים להרחיק עדותם להתנתקות. אכן, להתנתקות חלק משמעותי בהידרדרות שהביאה ל-7 באוקטובר, ולו בשל הנסיגה מציר פילדלפי, שבמקום חיץ בין מצרים לרצועת עזה, היה לאוטוסטרדת ההברחות לחמאס. אולם ברור שאי אפשר לתלות את המחדל באירוע שקדם לו ב-18 שנה, כאילו לא היה מה לעשות באותן 18 שנים כדי להסיר את האיום. ובמרבית התקופה נתניהו היה ראש הממשלה. אך נתניהו אחראי גם להתנתקות. רק אחריותו של שרון גדולה משלו.

* רחוק מהעין, קרוב ללב – בתקופת ההתנתקות ניהלתי את מתנ"ס הגולן. כאדם פרטי הבעתי את התנגדותה לה. כיוון שכתבתי על כך שורת מאמרים ב"שישי בגולן", כל תושבי הגולן הכירו את עמדתי, אך המתנ"ס מעצב טבעו הקהילתי ובתוקף כללי החברה למתנ"סים, הוא גוף א-פוליטי לחלוטין, וכמובן שלא יכול להביע עמדה בסוגיה כמו ההתנתקות. מצד שני, איך גוף המעודד מעורבות אזרחית פעילה יכול לעמוד מנגד? מצאתי פתרון.
מתנ"ס הגולן אימץ את מתנ"ס גוש קטיף באותה תקופה. לא ביטאנו עמדה פוליטית, אך הפגנו סולידריות אנושית, סולידריות של מתיישבים.
אירחנו את צוות מתנ"ס גוש קטיף, השחוק והמותש מהמצב (גם מהמצב הביטחוני), ליומיים הפגה בגולן. כולנו נרתמנו לפעול איתם, להנעים את זמנם, לטייל עימם בגולן ובעיקר, להקשיב להם ולגלות אכפתיות. זה היה חשוב להם כל כך.
לאחר מכן צוות מתנ"ס הגולן ערך יום הזדהות במתנ"ס גוש קטיף. באירוע אחר, וחבורת הזמר של ילדי הגולן "פרחי הגולן" ערכה מופע במתנ"ס גוש קטיף. ובעלי התפקידים שלנו עמדו בקשר ותמיכה עם מקביליהם שם. אני שוחחתי רבות עם נעמי אלדר, מנהלת מתנ"ס גוש קטיף.
לאחר ההתנתקות, התראיינה נעמי לעיתון "במתנ"סים". נעמי סיפרה בכאב על התסכול מכך שכל המתנ"סים הקרובים פיזית, התנכרו לחלוטין, אפילו לא הרימו טלפון של אכפתיות. רק מתנ"ס הגולן הרחוק נרתם לאורך כל התקופה לעזרתנו.
כן, רחוקים היינו מן העין, אך מתנ"ס גוש קטיף היה קרוב ללבנו.
סוגיה אחרת שבה עסקנו הייתה הסרבנות. היו דיבורים על סרבנות, בעיקר בגוש הדתי בגולן. היה שיח כזה בקרב הנוער. הסרבנות אינה דעה פוליטית. היא מעשה בלתי לגיטימי, שמדינה אינה יכולה לחיות איתו. ולכן, פעלנו ברמה החינוכית והקהילתית נגד הסרבנות. את האירוע השנתי ביום השנה לרצח רבין הקדשנו באותה שנה לסוגייה. כותרת האירוע היתה: "לא לסרבנות." כלומר, זה לא היה רב שיח בעד או נגד הסרבנות, כי תמיכה בסרבנות אינה עמדה לגיטימית. ארגנתי גם ערב מיוחד, תחת אותה כותרת, בשלוחת חספין (השלוחה הדתית), בהשתתפות אלוף (מיל') יעקב עמידרור. עמידרור היה מהמתנגדים הבולטים להתנתקות, ובאותה מידה, מהמתנגדים הבולטים לסרבנות. אני עצמי דיברתי על הנושא בכנס של תנועת בני עקיבא בגולן.
מדי ערב תשעה באב, מאז 2001, אנו עורכים התכנסות קהילתית מיוחדת, כלל גולנית, של חילונים ודתיים. באותה שנה, התכנסנו במועדון יונתן, ערב ההתנתקות. האווירה היתה של... תשעה באב, אווירה של חורבן, אך לא של אבל על חורבן לפני 2000 שנה, אלא על חורבן שאנו בפתחו.
בשבוע של ההתנתקות, המועצה האזורית ובכלל זה המתנ"ס היתה בחופשת קיץ מרוכזת ובהדממה. וכך, לאורך ימי העקירה ישבתי מול הטלוויזיה, ובלב כואב צפיתי במראות הקשים. לאחר ימים אחדים, בננו אסף, שהיה אז בן 6, בכה שנמאס לו כבר מההתנתקות, כי כל הזמן אבא בטלוויזיה. הבנתי שאני חייב להעניק קצת מהחופשה למשפחה. נסענו לרכבל בצוק מנרה. ושם, בתור לרכבל, קיבלתי טלפון ממיכל רייקין, סגנית ראש המועצה ויו"ר המתנ"ס. היא הודיעה לי שאוטובוס של עקורים מנצר חזני עושה את דרכו לגולן, למדרשת הגולן. לא ברור לכמה זמן הם באים – ללילה, לשני לילות, ליותר. האם המתנ"ס יכול לקחת על עצמו את הארגון? כמובן שהשבתי בחיוב. התקשרתי לבת שבע, מנהלת שלוחת חספין, והיא נרתמה כל כולה לעניין. הם היו חודשים אחדים במדרשה ואח"כ עברו לקראווילות באבנ"י אית"ן וקבוצה גדולה מתוכם השתקעה באבנ"י אית"ן. לאורך כל התקופה הזאת, המתנ"ס העניק את כל הליווי החברתי והתרבותי, ובימים הראשונים גם הלוגיסטי, לעקורי נצר חזני.

* לנו לנו תהיה – הסיבוב הראשון במלחמה בינינו לבין הערבים על הארץ היה ב-1920, מאורעות תר"פ. הן החלו בגליל, ושיאן קרב תל-חי ונמשכו בירושלים. לאורך השנה היו התקפות ספורדיות של ערבים על יהודים בירושלים ובפסח – פוגרום, שבו המון ערבי מוסת, בהנהגת המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, התנפל על השכונות היהודיות, רצח שבעה יהודים, פצע 216, אנס, הצית בתים, בזז והחריב מצבות.
המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי אירגן את ההגנה בירושלים ופיקד עליה. בזכות פעולת ההגנה, הפורעים נהדפו ונמנע אסון כבד לאין ערוך.
ז'בוטינסקי ולוחמי ההגנה שעמו הואשמו ב"החזקת נשק בלתי חוקי וארגון קנוניה להביא לידי מעשי אלימות ורצח." ז'בוטינסקי נדון ל-15 שנות מאסר ועבודת פרך ו-12 מחבריו נדונו ל-3 שנות מאסר ועבודת פרך. הם נשלחו לרצות את עונשם בכלא עכו. כעבור חודשים אחדים, עם מינויו לתפקיד של הנציב העליון הראשון של המנדט הבריטי הרברט סמואל, הוא העניק חנינה לכל אסירי המאורעות, היהודים והערבים.
בשבתו בכלא, כתב ז'בוטינסקי את שיר אסירי עכו, שנפתח במילים:
מִנִּי דָן עַד בְּאֵר שֶׁבַע,
מִגִּלְעָד לַיָּם,
אֵין אַף שַׁעַל אַדְמָתֵנוּ
לֹא כֻפַּר בְּדָם.

דָּם עִבְרִי רָווּ לָשֹׂבַע
נִיר וָהַר וָגַיְא;
אַךְ מִדּוֹר וָדוֹר
לֹא נִשְׁפַּךְ טָהוֹר
מִדַּם חוֹרְשֵׁי תֵּל חַי.

השיר מסתיים במילים:
לָנוּ, לָנוּ, תִּהְיֶה לָנוּ
כֶּתֶר הַחֶרְמוֹן, כֶּתֶר הַחֶרְמוֹן.

נבואתו זו התגשמה השנה, באיחור אופנתי של 105 שנה.
ביום שישי, כ"ט באלול, ימלאו 85 שנים למותו של ז'בוטינסקי.

* ישראל צופים – ב-1991, בהיותי סטודנט לתואר ראשון, גייס אותי יהודה הראל לחברת "וקטור" שהקים; חברה שהובילה תהליכי שינוי בקיבוצים ברוח חזון "הקיבוץ החדש" שלו, תפיסה שהאמנתי בה וקידמתי אותה באורטל. הוא גייס אותי למיזם ששילהב את דמיוני – להקים מחדש את קיבוץ ייט"ב בבקעת הירדן, ברוח הקיבוץ החדש.
הוא ציוות אליי את חבר צוות "וקטור", היועץ הארגוני ישראל צופים מקיבוץ הרדוף. הכימיה בינינו הייתה נהדרת, פגשתי איש חכם וטוב שכיף לעבוד אתו. המיזם לא צלח. התנועה איפשרה לנו אותו בהנחה שניכשל, אך מרגע שהצלחנו, גייסנו גרעין משפחות והראשונות החלו להגיע למקום, היא סילקה אותנו.
בינתיים החל המאבק על הגולן ויהודה ואני נרתמנו אליו. יהודה סגר את "וקטור". ישראל צופים החל לעבוד כיועץ ארגוני עצמאי. הוא אימץ תפיסה של הפרטת הקיבוץ, והוביל תהליכי הפרטה בקיבוצים רבים וקנה לו שם של איש ההפרטות של התנועה.
ב-1996, נבחרתי לקדנציה השנייה שלי כמזכיר, והתחלתי תהליך אסטרטגי, שכלל שינויים רבים בכל תחומי החיים, כקיבוץ שיתופי ומתוך רצון לקיים את אורטל כקיבוץ שיתופי. פניתי לישראל וביקשתי ממנו להיות מנחה התהליך. הבחירה הזאת לא היתה מובנת מאליה וגרמה להרמת גבות רבות; למה שיתופניק כמוני בוחר דווקא באדם המזוהה ביותר עם ההפרטה, להנחות תהליך שנועד להבטיח את המשך היותנו שיתופיים? הסיבה היתה שהאמנתי בו, במקצועיותו כמנחה ובכימיה המצוינת בינינו. הגענו להסכמה שהוא אינו מוביל התהליך אלא המנחה שלו. עיקר העבודה היתה עם צוות ההיגוי המצומצם, המטבח שבו הגינו את הרעיונות שהבאנו לצוות הרחב. הצוות כלל את מרכז המשק, מנהל משאבי אנוש, הגזברית ואני, מזכיר הקיבוץ – יו"ר הצוות. וישראל עובד אתנו.
הרווחנו מנחה מעולה. הכימיה שהיתה בינו לביני התרחבה לכימיה בינו לבין כל אחד מחברי הצוות. עבדנו כשנתיים וחצי כמעבדה יצירתית ומקורית. מה הוא הרוויח? ראשית, הוא אהב את האנשים ונהנה לעבוד אתנו. מקצועית, עניין אותו להנחות תהליך שונה מהתהליכים שהוא עושה בקיבוצים. ושיווקית, היה לו חשוב לשדר, שהוא יודע להתאים את עצמו לקיבוץ שבו הוא עובד, ולכיוונים שהקיבוץ בוחר.
שנים אחדות עוד היינו בקשר, שלאט לאט דעך. שמעתי היום בתדהמה ובצער על פטירתו.
איש יקר, מיוחד במינו. יהי זכרו ברוך!

* ביד הלשון: ובניתי את ירושלים וריחמתיה – מאיר פרוש, שר ירושלים ומסורת ישראל המתפטר, סיים מכתב במילים הללו: אני מאחל שנזכה כולנו לראות בקיום הפסוק: "ובניתי את ירושלים ורחמתיה" (זכריה א', ט"ז).
יפה ואך טבעי שהשר למסורת ישראל יצטט פסוקים מהתנ"ך ובוודאי כאלה הנוגעים לירושלים, הרי הוא גם שר ירושלים. אלא שזכריה א', ט"ז הוא פסוק לגמרי אחר: "לָכֵן כֹּה-אָמַר ה': שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים, בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ, נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְקָו יִנָּטֶה עַל-יְרוּשָׁלִָם."
אז מאיפה פרוש הביא את הפסוק? אין פסוק כזה. כנראה הוריד אותו מצ'אט GPT.
בשביל הבורות הזאת שיחררנו אותו מצה"ל?
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com

אתם עשויים להיות הורים של פושע מלחמה!
עמוס שוקן מפרסם זאת בכותרת עיתונו באנגלית ומוסיף בעברית: "קשה לכם לשמוע אבל זאת האמת: תחשבו על זה: יכול להיות שאתם הורים לבן פושע מלחמה."
נעמן כהן: מר שוקן, יכול להיות שגם אתה הורה של פושע מלחמה, יכול להיות. לעומת זאת בטוח שאתה תומך בפשעי המלחמה של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי על ידי הדהוד התעמולה שלו במסגרת מאבקך להצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו. היזהר שלא תיזכר בהיסטוריה כאדם שהשפעתו דומה לקרושבאנו.
עמוס שוקן: הגזמת. יש אדם אחד שתיחזק את החמאס לפני 7/10, וממשיך להבטיח את קיומו עכשיו, שמו בנימין נתניהו שמסרב לכל פיתרון אחר של ״היום שאחרי.״ לא הצעת מצרים שראוי לקבל מטעמים רבים, ובטח שלא הרשות הפלסטינית שמקיימת תיאום ביטחוני כל השנים עם ישראל. את שלטון החמאס מנציח נתניהו, האוייב הגדול ביותר שקם למדינת ישראל ואוייב לא הגדול ביותר אבל גדול לעם היהודי.
נעמן כהן: מר שוקן, אני שמח שלא הכחשת את השוואת השפעתך לזו של קרושבאנו*, ולגופו של עניין אתה בהחלט צודק שמדיניות הכלת החמאס של נתניהו (בתמיכת עיתונך) היתה טעות גדולה. השאלה עכשיו אם מצילים את שלטון החמאס בעזה ומשקמים את כוחו, כתמיכתך בשעה ששום כוח לא יכנס לעזה בלי חיסול החמאס. ודאי לא הרשות.
https://x.com/naaman_c/status/1947512622699475257?t=kihzaBXyDJEIdRO_iOcvFg&s=03
קשה להפריז בתרומתו של עיתון "הארץ" באנגלית למסע האנטישמי נגד היהודים בעולם כיום. העיתון מהדהד את כל התעמולה של החמאס במאבקו להצלת שלטונו בעזה ושיקומו. בעתיד עוד ייערכו מחקרים רבים על תרומת העיתון לאנטישמיות ולרצח יהודים.
עמוס שוקן אינו מעלה על הדעת שהורים שיש להם בן בצבא הם הורים לבן שמציל אותו אישית ואת משפחתו מרצח במיוחד כשהוא בעל רכוש ערבי מופקע שעליו הקים את עיתונו.

*פאבל קרושבאנו, מפיץ עלילת הדם שיהודים משמשים בדם ילדים נוצרים לפולחן, שהביאה לפוגרום קישינב, והמחבר והמפיץ הראשון של "הפרוטוקולים של זקני ציון".

ראוי איש זה להינחר כחזיר
העיתונאי ראובן בן מרדכי בריינין שכתב בעיתונים העבריים "המליץ", "התורן", "הצפירה", "המגיד" ו"השילוח", ואחר היגר לניו יורק, ביקר ברוסיה בשנות ה-20 ופרסם שמצב היהודים שם טוב. סירובו לפרסם את רדיפות היהודים בברית המועצות עורר עליו את זעמם של רבים, בהם של חיים נחמן ביאליק. ביאליק תקף את בריינין בחריפות וטען נגדו כי לא ניצל את הבמה הכתובה לנקיטת עמדה בנוגע לגורל היהודים באימפריה הרוסית: "מעשה בריינין הוא מעשה נבלה ותועבה (...) יצא בריינין, זקן עובר בטל זה, לבאר בעולם ישועת ישראל ברוסיה. ראוי איש זה להינחר כחזיר. יש להפילו לבלי הוסיף קום, כי לא באמת ובתמים הוא עושה את מעשהו [...] כי נמכר לעקר [=לגויים] בכסף ובטובת הנאה."
https://he.m.wikipedia.org/wiki/ראובן_בריינין

דו"ח חדש: כך המפלגה הקומוניסטית הסינית מסיתה נגד ישראל
מתוך הקמפוסים והרחובות בארה''ב
מסתבר שלא רק עיתונו של עמוס שוקן מפיץ תעמולת הסתה נגד ישראל, אלא גם סין.
מאז מתקפת חמאס הרצחנית על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, רחובות ארה"ב התמלאו בגל של הפגנות אנטי-ישראליות, חלקן אלימות, רבות מהן אנטישמיות במובהק. הדוח החדש והמטריד מתאר כיצד סין – באמצעות זרועות ההשפעה שלה במערב – משקיעה במכוון בליבוי שנאה כלפי ישראל והיהודים, תוך ניצול מאבקים חברתיים ואקדמיים בארה"ב.
המעורבות הסינית אינה נובעת מאהדה אמיתית לזכויות הפלסטינים. סין עצמה רודפת מיעוטים מוסלמים כמו האויגורים, ואין לה עניין אמיתי בזכויות אדם. אלא שמבחינת CCP (המפלגה הקומוניסטית הסינית), כל החלשה של ארה"ב מבפנים – בפרט דרך פילוג אתני ואידיאולוגי – משרתת את מטרותיה. הדו"ח מראה כיצד CCP עושה שימוש בתשתית של תעמולה, מימון עקיף, חדירה לאקדמיה ורתימת קבוצות פרוגרסיביות כדי להשפיע על דעת הקהל האמריקאית.
1. תעמולה סינית גלובלית אנטי-ישראלית.
כלי תקשורת בבעלות המדינה הסינית – כמו CGTN, Global Times, China Daily הפיצו מאז 7 באוקטובר נרטיבים שקריים על ישראל: רצח עם, אפרטהייד, תקיפות מכוונות של בתי חולים. הם מעתיקים ישירות את התעמולה של חמאס ומצדיקים טרור בשם "שחרור".
המסרים האלה מופצים גם דרך רשתות חברתיות בסינית ובאנגלית, כולל על ידי שגרירויות סיניות, משפיענים פרו-סינים ובוטים.
2. מימון עקיף של ארגונים אנטי-ישראליים.
הדוח מצביע על כך שארגונים כמו CODEPINK (שמתנגדת ל"נורמליזציה" עם ישראל) וה-ANSWER Coalition (שאחראית להפגנות גדולות באוקטובר) מקבלים תמיכה בחלקה ישירה או דרך מתווכים, מגופים המקושרים ל-CCP. חלקם משתתפים באופן קבוע באירועים סיניים, מביעים תמיכה במדיניות הפנים של סין, ומשמשים שופר לא רק נגד ישראל אלא נגד עצם הרעיון של דמוקרטיה מערבית.
3. חדירה לקמפוסים, היעד המרכזי!
קמפוסים אמריקאיים הפכו לזירה מועדפת על CCP:
קבוצות סטודנטים מארגונים כמו Students for Justice in Palestine מקבלים תמיכה רעיונית ולעיתים לוגיסטית דרך רשתות של "החזית המאוחדת" מנגנון סיני שמגייס תמיכה זרה במסווה של "שלום עולמי" או "צדק חברתי".
המרצים עצמם מקבלים מימון, מענקים או שיתופי פעולה עם מוסדות סיניים שמקדמים אנטי-ציונות במסווה של פוסט-קולוניאליזם. כנסים בנושא "פלסטין" מגייסים שותפים לקו סיני ברור: אנטי-אמריקאי, אנטי-ישראלי, אנטי-ליברלי.
4. חיבור מלאכותי בין חמאס ל-BLM
המפלגה הקומוניסטית מנסה לייצר ברית בין קבוצות מוחלשות בארה"ב לבין הפלסטינים. דוברים פרו-סינים מדגישים דמיון מדומה בין יחסי שחורים-לבנים בארה"ב לבין הסכסוך הישראלי-פלסטיני, תוך האשמת ישראל ב-"הדרכת כוחות משטרה אמריקאיים."
זהו ניסיון ציני ומחושב: להפוך את מדינת ישראל לאוייב משותף של כל המיעוטים בארה"ב.
5. החזית המאוחדת, זרוע הגיוס והחדירה
גוף מרכזי בתוכנית הסינית הוא United Front Work Department, המזהה פעילים פרוגרסיביים, עיתונאים, מרצים וסטודנטים שמביעים סימנים של אנטי-ציונות ומציע להם תמריצים כדי לאמץ עמדות קרובות לעמדה הסינית. מדובר לעיתים בהזמנות להרצאות, מימון פרויקטים, הצעות לשיתופי פעולה אקדמיים ועוד.
אז מה אפשר לעשות? הדו"ח מסיים בהמלצות מעשיות:
לחייב מוסדות אקדמיים לחשוף כל מקור מימון זר (מנסה לחייב שקיפות של תרומות זרות לאוניברסיטאות).
– לאסור על שת"פ מוסדי עם גופים הקשורים ל-CCP בתחומי מדעי הרוח והחברה.
– להפעיל פיקוח על ארגונים רדיקליים המקבלים מימון ממקורות עוינים.
– לדרוש גילוי נאות של קשרים בין פעילים לבין מדינות זרות.
https://rotter.net/forum/scoops1/909228.shtml
הסינים מצליחים בכך בפעולתם יחד עם המימון של קטאר, ועובדת הצלחתם להשתלט על המפלגה הדמוקרטית, למשל הצלחת ההודי המוסלמי-שיעי אנטישמי ממדאני מדאיגה.
הבעייה שקשה מאוד לעשות זאת בגלל המימון הגדול של קטאר בדיוק לאותן פעולות.

עלילת דם על יהודים כמציתים את הכנסייה בטייבה
מסתבר שלא רק "הארץ" והסינים מלבים עלילות דם נגד יהודים. גם נוצרים בטייבה מעלילים על יהודים.
האירוע בטייבה מסתמן כעימות פנים-ערבי והכנסייה לא נפגעה. תמונות של יהודים שסייעו בכיבוי האש הופצו והוצגו 'כמתנחלים שמלבים את הלהבות.'
ירושלים, 20 ביולי 2025 חקירה עצמאית של שירות העיתונות הישראלית חשפה סתירות קריטיות בטענות לפיהן ישראלים קיצוניים הציתו במכוון כנסייה בת 1,500 שנה בכפר הפלסטיני טייבה. בניגוד להאשמה שדווחה בהרחבה, TPS-IL מצאה ראיות למאמצי כיבוי אש של תושבים יהודים מקומיים והעלתה ספקות רציניים לגבי מקור השריפה – מה שהטיל צל על המניעים הפוליטיים מאחורי הטענה שהעלה מנהיג נוצרי בולט בארץ הקודש.
ב-14 ביולי, הפטריארך היווני-אורתודוקסי של ירושלים תיאופילוס השלישי, יחד עם הפטריארך הלטיני של ירושלים הקרדינל פיירבטיסטה פיצבלה ודיפלומטים מ-20 מדינות, ביקרו בכנסיית סנט ג'ורג' באזור בנימין. "ישראלים קיצוניים מההתנחלויות הסמוכות הציתו בכוונה ליד בית הקברות של העיירה וכנסיית סנט ג'ורג'," הכריז תיאופיליס השלישי.
"זו לא רק הפרה של רכוש, אלא התקפה ממוקדת על קהילה שהיתה במשך זמן רב סמל לדו-קיום ושלום," אמר תיאופילוס.
הפטריארכים וראשי הכנסיות בירושלים קראו לחקירה שקופה של המתקפות, וקראו לרשויות הישראליות למצות את הדין עם האחראים. הם ציינו כי פעולות המתנחלים ליד טייבה "התאפשרו והתאפשרו על ידי מדיניות המדינה." ההאשמות בדבר "אלימות מתנחלים" התבססו על הצהרות של ראשי הכנסייה ועיריית טייבה, שפרסמה סרטון שבו נראים לכאורה מתנחלים מציתים את האש.
שגריר ארה"ב מייק האקבי ביקר במקום ביום שבת, וכינה את התקרית "פעולת טרור.
"לבצע מעשה חילול הקודש על ידי חילול מקום שאמור להיות מקום פולחן, זה מעשה טרור, וזה פשע," אמר האקבי. "צריכות להיות לכך השלכות, וצריכות להיות לכך השלכות קשות, כי זה אחד המעוזים האחרונים של הציוויליזציה שלנו, המקומות שבהם אנחנו סוגדים."
בחינה מדוקדקת יותר של התיעוד מגלה משהו אחר: כמה צעירים מהחווה היהודית הסמוכה נראים רצים במעלה הגבעה עם ציוד כיבוי אש ואפודי זוהר, ומנסים לכבות את הלהבות – לא להצית אותן.
אחד הרועים המעורבים בתקרית סיפר שהוא היה בשדה ורעה את בעלי החיים כשלפתע פרצה שריפה במרחק של כמה מטרים משם שהפחידה אותם. י' התקשר לחקלאי לדווח על השריפה וניסה לחנוק את האש בחולצתו. תוך כדי כך הוא ראה כמה פלסטינים יוצאים מבית הקברות, צועקים וזורקים עליו דברים.
כמו כן, שריפות נפרדות ב-7, 8 ו-11 ביולי תועדו בשטחי מרעה במרחק של עשרות מטרים ממתחם הכנסייה. בכל המקרים, חקלאי יהודי שהחווה שלו נמצאת ליד מתחם הכנסייה התלונן במשטרה שמישהו הצית את השטח שבו רועה הצאן שלו.
דובר הפטריארכיה הלטינית, שיש לה נציגים בטייבה, אמר כי מתחם הכנסייה היה מטרה מכוונת להצתה באותם תאריכים בדיוק – 7, 8 ו-11 ביולי. השריפה, אמר "לא הופיעה משום מקום," וקישר את התקרית לתסיסה רחבה יותר בכפר באותה תקופה. לדבריו, קבוצות מתנחלים נכנסו לטייבה, גרמו להפרות סדר, הפחידו תושבים, עצרו אנשים מקומיים ויצרו מתיחות.
"אף אחד לא צילם את ההצתה עצמה," הוא ציין, "אבל זה קרה כחלק מרצף של תקריות מטרידות."
"במקום להיות מנהיגי אמת, מנהיגי הכנסייה הללו הפכו לשחקנים הנשלטים במועצת המנהלים," אמר עמית ברק, מומחה לענייני נוצרים בישראל ולשעבר מנהל פרויקטים של המועצה להעצמה נוצרית. ברק עובד מזה שנים עם הקהילה הנוצרית בישראל ומסייע לחבריה להשתלב בשירות הצבאי והלאומי. באמצעות תפקיד זה, הוא נחשף לפעילות האזרחית והפוליטית של הכנסיות במדינה. "בעבר האשימו את היהודי. היום הם מאשימים את 'המתנחל'," הוא אמר.
לדברי ברק, "לכנסיות הללו בישראל יש קשרים הדוקים מאוד עם מועצת הכנסיות העולמית, גוף שתמיד ניסה לשחק את המשחק וללבוש מסכות. אבל ביוני היא פרסמה הצהרה שהסירה את כל המסכות והניחה הכול על השולחן." ההצהרה מ-24 ביוני קראה לכנסיות ולמוסדות אחרים להטיל סנקציות על ישראל, לתמוך בחקירות פשעי מלחמה, ולתייג את פעולותיה כ"אפרטהייד", בין היתר.
ברק אמר "מנהיגי הכנסייה נופלים למלכודת פעם אחר פעם. הם פשוט לא בודקים את העובדות. הם נסחפים בהאשמות שווא, והקמפיין נגד ישראל נצמד בקלות ל'מתנחלים'."
ישראל גנץ, יו"ר מועצת יש"ע, ארגון גג המייצג את היישובים היהודיים ביהודה ושומרון, אמר: "אנחנו נתונים לעלילות דם אכזריות מצד גורמים פלסטינים שמבקשים לפגוע בהתיישבות ביהודה ושומרון וליצור סכסוך בינינו לבין הקהילות ובין המדינות. אני מקווה שכל הנוגעים בדבר יתעמקו בנושא ויכירו את המתרחש בשטח – כפי שהוכח פעם אחר פעם, ישנם דיווחים כוזבים רבים שהם חלק מהמלחמה הבינלאומית של הפלסטינים נגד ההתנחלויות ומדינת ישראל."
הפטריארכיה הלטינית של ירושלים היא חלק מהכנסייה הקתולית ותחת סמכותו הישירה של האפיפיור. הפטריארכיה האורתודוקסית של ירושלים היא חלק מהכנסייה האורתודוקסית המזרחית ותחת סמכות השיפוט של הפטריארכיה האקומנית של קונסטנטינופול.
בעוד שבשנת 1922 היוו הנוצרים 11% מאוכלוסיית ארץ הקודש כולה, כיום הם מהווים רק 1% מאוכלוסיית הרשות הפלסטינית. הקהילה הנוצרית הפלסטינית מתמודדת עם אפלייה שיטתית של הרשות הפלסטינית, הטרדה, אלימות ומחיקה מתוכנית הלימודים בבתי הספר.
להלן העובדות:
* רועי הבקר של חוות רימונים בבנימין סובלים כבר תקופה ארוכה מהטרדות, תקיפות והצתות בשטחי המרעה, בין השאר מצד הכפר טייבה – כפר נוצרי סמוך.
* בתאריך 03/07 הציתו ערבים מהכפר שריפה בשטחי המרעה כדי למנוע אפשרות של רעייה יהודית במקום. הצתות נוספות התרחשו גם בתאריכים 07/07, 08/07 ו11/07.
* האירוע שעורר סערה התרחש בתאריך 07/07. בפעם השנייה בשבוע הציתו ערבים מהכפר שריפה שהחלה להתפשט במהירות. תושבי החווה קפצו לנקודה עם מפוחים מוטורים ומחבטי כיבוי – הכלים האולטימטיביים להתמודדות עם שריפות בשטחים פתוחים, והצליחו להשתלט על הדליקה. במקביל, התפשטו הלהבות גם לכיוון הכפר, אך בחווה התעקשו להיאבק גם על כיבוי המוקד הזה למרות שהיו יכולים להגיד בקלות "שיאכלו את הדייסה שבישלו," ובלמו את האש רגע לפני שזו נכנסה לקו הבתים שם נמצאים בין היתר כנסייה ובית קברות עתיקים.
* בכל האירוע לא נגרם נזק בשום צורה לא לכנסייה ולא לבית הקברות, ובטח שאלו לא "הוצתו כליל" או "חוו נזק כבד," בין היתר הודות לתושבים שנאבקו באש בידיים חשופות.
* כאן החלה עלילת דם פרועה כדי להפוך את אירוע ההצתה מטרור ערבי-נוצרי – ל"טרור יהודי."
* תמונות של נערים יהודים נאבקים בלהבות עם מפוחים ומחבטים פורסמו על ידי שונאי ישראל ומותגו כ"מתנחלים שמלבים את הלהבות שהציתו." גינויים נרחבים יצאו, משלחות נוצריות גדולות פקדו את המקום ובכירים בממשל האמריקני קראו למצות עם המציתים היהודים את הדין.
https://rotter.net/forum/scoops1/909154.shtml
במשטרה מבהירים כי מהממצאים בשטח עולה באופן חד משמעי כי לא היתה הצתה בכנסייה בכפר טייבה. מדובר בפייק ניוז שהודהד בתקשורת בעולם.
דוברות המשטרה: בניגוד לפרסומים שגויים ובהמשך לסיקור תקשורתי זר בעניין טענות לכאורה על הצתת אתר הכנסייה הארכאולוגית של סנט ג'ורג' בכפר טייבה – ברצוננו להבהיר כי הפרסומים הללו שגויים עובדתית, חסרי כל בסיס ראייתי, ועלולים להטעות את הציבור.
מפקד מחוז ש"י הטיל את החקירה על צוות חקירה מיוחד בימ"ר ש"י. בנוסף, מינה מפקד המחוז בחמישי האחרון ועדה בודקת בראשות סגן מפקד המחוז לבחינה של כלל השתלשלות האירועים במערכות המידע המשטרתיות, כולל הדיווחים והתלונות שהוגשו, טענות על אופן הטיפול באירוע והסקת מסקנות – זאת לצד החקירה של הצוות המיוחד.
מהממצאים שנאספו בשטח עולה באופן חד משמעי כי לא נגרם כל נזק למקום הקדוש.
הוברר כי מדובר באירוע שריפה מקומית בשטח פתוח סמוך – ללא מבנים, ללא גידולים חקלאיים וללא פגיעה בתשתיות. עם קבלת הדיווח, שוטרי משטרת ישראל החלו בבדיקת נסיבות האירוע.
למען הסר ספק, נבהיר כי מוקד החירום של משטרת ישראל (100) קיבל פניות גם מתושבים ישראלים וגם מתושב פלסטיני אחד. בניגוד לפרסומים מסוימים – לא התקבלו פניות חוזרות או נוספות מצד גורמים פלסטיניים.
https://rotter.net/forum/scoops1/909229.shtml
הבעייה שתושבי הכפר היודעים את האמת לא מתלוננים כי מטרתם להאשים את היהודים.

מאין החוצפה?
אמאל אסעד: "מהיכן שאבתם את החוצפה לקבוע שייכות של הארץ ליהודים? על מה מבוססת טענת הזכות והבעלות של היהודים על הארץ? אם זו רק אותה אמונה משיחית בהבטחה אלוהית – למה שלא תחכו לבוא המשיח? (או שמא אתה אדוני ראש הממשלה הנך גם משיח היהודים אדוני הארץ?)"
http://rotter.net/forum/scoops1/488776.shtml
אמנם אמאל אסעד הוא תת אלוף בצה"ל וגיבור מלחמה, אבל אפילו גיבור המלחמה המרשל פטן, מעולם לא טען שצרפת אינה שייכת לעם הצרפתי.
ומי כמובן מזדהה עם דבריו החצופים של אמאל אסעד, וללא כל ביקורת? היורש של בן גוריון במפלגת העבודה – אברהם גבאי. 
http://rotter.net/forum/scoops1/492032.shtml
מעניין שדבריו החצופים הללו של אמאל אסעד לא הוזכרו כלל ע"י התקשורת הישראלית המשודרת או הכתובה, אלא רק ברשתות החברתיות.
ומעניין לא פחות שאת הדברים האלה פרסמתי ב"חדשות בן עזר" גיליון 1367 מתאריך 6.8.2018, והנה הם נמחקו מהרשת. מי דאג למחוק אותם?
והנה מסתבר ששנאתו של אמאל אסעד ליהודים מתפרצת פעם נוספת כאשר בראיון לרפי פרחודניק-רשף על מצב הדרוזים בסווידה הוא מלין על היהודים: "עצם העובדה שראש הממשלה התחייב זמן רב לפי המאורעות לבוא לעזרת הדרוזים היא גרמה למה שקרה." (דקה 16.31) "מה שישראל עזרה בהפצצה רק גרמה לדרוזים נזק." (דקה: 21:28)
והוא ממשיך: "אני מלווה את היהודים מאז שהתגייסתי בגיל 18 ואני מכיר אותם אחרת. מה קרה לכם היהודים? שאני רואה את הילדות בסווידה, מה נהיה מכם? מה נהיה מכם העם היהודי? איפה הערכים האנושיים היהודיים? מה נהיה מכם?" (דקה 21:10)
https://www.mako.co.il/mako-vod-channel2-news/rafi_reshef-2025/13c48d0bf25c7910/VOD-ab4da3773562891027.htm
למרות החוצפה להאשים את היהודים בטבח הדרוזים בסוריה, יש להמשיך לעזור לדרוזים באספקת נשק, ותקיפות אוויריות כדי להצילם מטבח וגם כדי להגשים את חלומו של יגאל פייקוביץ'-אלון להקמת מדינה דרוזית או אוטונומיה דרוזית לצידנו. (רצוי גם עלווית וכורדית)

עלווים, דרוזים, כורדים, יהודים
סווידא: המיליציות האיסאלמיות – "מוכנים לשחוט את המיליציות הדרוזיות, ואחר כך – ממשיכים מזרחית לנהר הפרת" (כלומר לשחוט את הכורדים).
והנוכלים של ג'ולאני בדמשק? לא רלבנטיים. האיסלאמיסטים כבר לא סופרים אותם:
https://t.me/MyGPLANET/30695
אחר כך כמובן יבוא תור היהודים.

יעקב ריכטר – הבה נלך כצאן לטבח!
הטייקון יעקב ריכטר (80) יליד קיבוץ רמת יוחנן, טייס קרב לשעבר בחיל האוויר הישראלי, שלזכותו נזקפות 11.5 הפלות של מטוסי אוייב, איש עסקים שהונו מוערך בכ-2 מיליארד דולר, ברשימת 500 עשירי ישראל, אקטיביסט פרו-איסלמי, איש "הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל)", אחד מראשי ומממני התנועה הפרוטסטנטית שהכריז: "אני בעד מלחמה נחושה עיקשת ובלתי מתפשרת עד שנסלק את הנגע הזה טוטאלית. הדבר הזה יגמר בניצחון שלנו בלי שום ספק במקרה שלנו שאין לו שום אח ורע במדינות אחרות הכוח הביטחוני הוא אנחנו המוחים. והכוח הכלכלי הוא אנחנו. אנחנו הכלכלה ואנחנו הפתרון של המדינה ולא הממשלה," ויו"ר תנועת "דרכנו" לשעבר שתמך בעבר בסרבנות בנימוק ש"אסור לטוס בשביל דיקטטור" – הופיע לראיון בתוכנית הפטריוטים, והביע תמיכה מחודשת בסרבנות בעידוד סרבנות כשהכריז: "אילו אני איש מילואים – אני מפסיק התנדבות."
https://x.com/C14_news/status/1947379281757409591?t=_e66pawVYPouAgCtZ-t_HQ&s=03
https://x.com/LTurkishdizi/status/1947396094809313396?t=4-LWjSiXBcim1uvHseYA5w&s=03
את העידוד לסרבנות הוא מייחס למלחמה בעזה שנעשו בה לדבריו פשעי מלחמה, אבל המחדל הגדול של המראיינים היה שהם לא הקשו על ריכטר בשאלה האם התמיכה שלו בסירוב טייסים לסרב לשרת במלחמה נגד החמאס בעזה כוללת גם סירוב להגן על ישראל מהחיזבאללה בלבנון, מאיראן ומסוריה? האם לדעתו כל כולנו ללכת כצאן לטבח?
הנה עוד הוכחה למה מובילה מחלת הנפש ה"ביביפוביה" שריכטר לוקה בה לאור הצהרתו שהאוייב אינו חמאס או חיזבאללה, או איראן – אלא נתניהו הורס הדמוקרטיה. כדי ללחום באוייב נתניהו, הוא מביא לכך שנלך כצאן לטבח בידי אלו שאינם אויבים.

הפיליסטיני רשף חן, לא שר "נפש יהודי"
עו"ד רשף חן, המתנאה בעצמו כח"כ מטעם שינוי בכנסת ה-16, מתנאה גם בכך שהוא לא שר: "נפש יהודי".
"בשבת האחרונה," מספר חן, "הייתי בהפגנה. האירוע החל בשירת התקווה. רבים וטובים, שמדינת ישראל יקרה לליבם, שרו בקול ובכוונה שעוד לא אבדה תקוותנו להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים. אך כבר בתחילת השיר מצאתי את עצמי מתקשה עם הפתיח המגדיר ומסייג את תקוותנו בביטוי 'כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה.' חשבתי על אחיי, אזרחי המדינה שאינם יהודים כמוני, וממילא אין מפעמת בליבם נפש יהודית הומייה. נזכרתי שהצעתי, לשנות בו רק מילה אחת. במקום 'יהודי' נשיר 'ישראל'.
"בזוכרנו שיעקב (ישראל) הוא אבי העם היהודי, שהרי בדיוק משום כך נקראה מדינת הלאום היהודית על שמו, סבורני שהשינוי הקטן שיבוצע בתיאור הנפש הלאומית שלנו לא יפגע כהוא זה בכוחו ומשמעותו הלאומית היהודית של ההמנון, והוא יאפשר ליתר אזרחי ישראל לחלוק את התקווה למדינה שבה יוכל כל אזרח לקוות לחירות ושוויון ואחווה, על בסיס היותו אזרח ישראלי, ללא סתירה בוטה ופוגענית בין מילות ההמנון לזהותו ה'לא יהודית'.
"החלטתי כי מעתה אהיה 'סרבן המנון', ושרתי, שכל עוד פועמת בליבי נפש ישראל הומייה, לא תֹאבד תקוותי כי כל אזרחי מדינת ישראל ללא הבדל דת גזע ומין יזכו לחיות בשלום ורעות כעם חופשי בארצנו. כך אעשה מעתה, ואולי גם אחרים – יהודים ושאינם יהודים – יבחרו לנהוג כך".
(עו"ד רשף חן, ח"כ בכנסת ה-16, חיפה, "הארץ", מכתבים למערכת "הארץ" 22.7.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/letters/2025-07-21/ty-article-opinion/.premium/00000198-2c0a-da4b-a7d9-3f9ae44b0000
איזו פיליסטיניות. רשף חן המתנאה בנאורותו על ידי הכרזתו שכשהוא שר "נפש ישראלי הומייה" במקום "נפש יהודי" ובכך נותן שוויון לערבים, דא עקא שדווקא הערבים רואים בכינויים "ישראלים" כפייה גזענית. הם מגדירים עצמם ערבים-פלסטינים.
ודוק: רק יהודים מדירים אותם מערביותם ומכנים אותם רק פלסטינים.
מה שמוזר הוא שהערבים מבינים את מה שרשף חן אינו מבין – שהעם היהודי הוא עם ישראל, ועם ישראל הוא העם היהודי. עם יהודי ועם ישראל אלו שני מושגים חופפים, וכשהוא שר "נפש יהודי" או "נפש ישראלי" זה בדיוק אותו דבר בשביל הערבים.

שווער צו זיין א ייד – קשה להיות יהודי
האם באמת כדאי עדיין להיות יהודי?
בשנות 1912 כתב שלום בן מנחם נחום רבינוביץ', שנודע בשם העט "שלום עליכם" את המחזה "שווער צו זיין א ייד" – "קשה להיות יהודי." ובאמת היה אז קשה להיות יהודי באימפריה הרוסית, וגם במרוקו.
לאחר 113 שנים שואל שגיא אלבז*, המתנאה בהיותו "מרצה בבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב, ועמית מחקר בכיר במכון למחשבה ישראלית" האם באמת כדאי עדיין להיות יהודי, ובמיוחד בארץ ישראל.
"החיים בישראל הפכו לבלתי נסבלים עוד לפני הטבח ביישובי העוטף והמלחמה האינסופית ברצועת עזה," כותב אלבז, "אף ישראלי לא אוזר אומץ לשאול: האם הזהות הדתית מסכנת את הקיום היהודי בישראל ובעולם? וראוי גם לתהות מה הופך את הקיום שלנו כיהודים חילונים לנכון ו'משתלם' עבורנו?
"כדי לענות על השאלות הללו, חשוב לבחון את ההיסטוריה. הדת היהודית הפכה לאבן ריחיים על צוואר חסידיה, שרבים מהם התרחקו ממנה במרוצת הזמן. הרוב המכריע מקרב היהודים בחר להתבולל, להמיר את דתו או להיות חסר דת. רק מעטים מהם נותרו יהודים.
"שיעור ההתבוללות של היהודים הלא דתיים בתפוצות הוא גבוה גם בעשרות השנים האחרונות. אין נתונים רשמיים על היקף התופעה, אך ההערכות הן, כי מחצית מהנישואים של יהודים בצפון אמריקה ובמזרח אירופה – שם נמצאים הריכוזים של יהודים הגבוהים בעולם – הם נישואי תערובת. עשרות אלפי ישראלים בחרו להגר ממולדתם כי התקשו לשאת על כתפיהם את מטען היהדות הקולקטיבית הבדלנית, השמרנית המסתגרת.
"זוג חברים, הורים לתינוקת ופעוט, החליטו להגר להולנד, שנה לפני 7 באוקטובר 2023. האם יהודייה והאב אינו יהודי. שם משפחתו אינו מסגיר את יהדותם של הילדים, וההורים הקפידו לרשום אותם למסגרות חינוך לא יהודיות כדי להיטמע בחברה הכללית. בחלוף שלוש שנים הושלם תהליך הסוציאליזציה: הילדים אינם יהודים הלכה למעשה, אלא הולנדים חסרי דת, והשפה המקומית שגורה בפיהם. זהו סיפור אחד מרבים, שממחיש את תהליך השחרור מהיהדות.
"עשרות אלפי ישראלים – רבים מהם משכילים ומבוססים – בחרו לעזוב את מולדתם בשנים האחרונות מכיוון שהתקשו לשאת את מטען היהדות הקולקטיבית על כתפיהם. ההחלטה להגר קשה, וכרוכה בקורבן אישי לא פשוט. אך רבים מוכנים לשלם את המחיר ולברוא לעצמם עולם חדש קטן – מנותק מהקנאות היהודית – שהופך לבית עבור צאצאיהם. עולם שבו לא יחושו נרדפים ומאוימים.
"אולי, בניסיון לקטוע את הרצף ההיסטורי המאופיין בהפניית גב ליהדות, יש לחזור ליסודות אזרחיים ולאומיים ולבנות מחדש את ישראל: לא עוד מדינה המושתתת על זהות דתית ולאומנות קיצונית, אלא מדינה דמוקרטית מופרדת מדתה ומחוברת אל הלאומיות הישראלית שלה."
(שגיא אלבז, "האם באמת כדאי עדיין להיות יהודי?" "אל-ארצ'י", 21.7.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-07-21/ty-article-opinion/.premium/00000198-2c17-d19d-abbe-ae1faf0b0000
רוב הישראלים שירדו מהארץ לא ירדו בגלל היהדות, או בגלל רצונם להשתחרר מהיהדות – את זה הם יכלו לעשות גם בארץ (כמר אלבז). ביניהם אגב יש גם דתיים רבים, הם ירדו בגלל הכסף בעיקר וגם בגלל סכנת המלחמה. (יוצאים מהכלל רק הפולקיסטים הגרמנים החדשים בניה של נרי רחל וייס-לבנה-הירשפלד, שהכריזו כי נהפכו לגרמנים כדי להשתחרר מהיהדות).
לא ברור למה בדיוק מטיף מר אלבז? האם שנפסיק להיות יהודים? אין לזה הרי שום קשר לרצון לחיות במדינה דמוקרטית.
זהות היא עניין אישי שכל אדם בוחר לעצמו. אם מר אלבז חושב שלא כדאי לו להיות יהודי שיבחר לו זהות אחרת כרצונו. הוא יכול לחזור למרוקו להתאסלם והיות בעל זהות של מרוקאי-מוסלמי, ולהיות מרוצה. אבל מה הוא רוצה מאיתנו?

*מקור השם אלבז בערבית, מהמילה "אל-באז" (الباز), שמשמעותה "הבז" (ציפור טרף ממשפחת הנציים), או "מאלף הבזים". ייתכן והשם ניתן לאדם שעסק בגידול בזים או אילופם.

"מגמה מסוכנת":
המהלך הדרמטי של הארגון היהודי האנטי-ציוני בארה"ב
לאחר שנים של מחאות קולניות נגד ישראל בקמפוסים ובמרחב הציבורי, "קול יהודי לשלום" משנה כיוון והופך לשחקן פוליטי: זרוע חדשה תגייס תרומות ללא חשיפה, תקדם מועמדים פרוגרסיביים ותתמקד בהדחת נבחרים פרו-ישראליים
מהנהר לים – עכשיו גם בקלפי. הארגון היהודי-אמריקני האוטו-אנטישמי "קול יהודי לשלום" (Jewish Voice for Peace), שנמצא בחזית המחאות הפרו פלסטיניות מאז מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר ומזדהה החמאס, מבצע מהלך דרמטי – מעבר ממחאות וכנסים בקמפוסים לזירה הפוליטית.
לאחר שנים של פעילות כעמותה ללא מטרות רווח, שמוגבלת על פי חוק מלהתערב בבחירות, JVP משנה מבנה ארגוני ומעביר את מרכז הכובד לזרוע הפוליטית שלו – JVP Action – מתוך מטרה מוצהרת: להשפיע על מועמדים, לקדם פרוגרסיביים ולהדיח תומכי ישראל.
הארגון נמצא במרכז כותרות בארה"ב, עם שורה של פעולות מתוקשרות – מהשתלטות על בניין קנון בקונגרס במהלך הפגנה נגד המלחמה בעזה, דרך חסימת הכניסות למגדל טראמפ בניו יורק, ועד חסימות נרחבות של גשרים, מנהרות וכבישים מרכזיים – בהם גשר מנהטן וגשר הזהב – לצד הפגנות המוניות בקמפוסים ברחבי המדינה.
ב-JVP מודים בגלוי כי מחאה מסורתית אינה מספקה עוד. "הפגנות וסקרים לא משנים את מדיניות ארה״ב. כדי לשנות - צריך כוח אמיתי," נכתב בדף חדש שפירסם הארגון באתרו. בהתאם, המבנה הקיים יתהפך: JVP יהפוך לארגון תומכים שיעסוק בעיקר בחינוך, תרבות ואומנות לקידום "זהות יהודית אנטי-ציונית", בעוד ש-JVP Action, שפועל במעמד משפטי המיועד לארגונים לקידום רווחה חברתית, יוביל את הפעילות האלקטורלית, עם חופש גיוס כספים כמעט מוחלט וללא חובת חשיפת תורמים.
זהו אחד היתרונות המרכזים ברה-ארגון: כגוף "כסף אפל" (Dark Money) JVP Action אינו מחויב לחשוף את זהות התורמים, בשונה מוועדות פוליטיות רגילות.
המגמה הזו אינה מקרית. התחזקות האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית, ובעיקר ניצחונו הסנסציוני של זוהראן ממדאני בפריימריז לראשות עיריית ניו יורק, סיפקה ל-JVP תחושת מומנטום. ממדאני, שנודע בעמדותיו החריפות נגד ישראל, היה בין המועמדים הראשונים שזכו לתמיכת הארגון.
מבחינת JVP, מדובר בראיה לכך שהקמפיינים שלו מצליחים לשנות את השיח הציבורי – ולא רק בקמפוסים. בארגון אומרים כי הבחירה ברגע הזה נובעת מתפיסה כי "נוצר סדק בכוח הציוני," כלשונם, ושהציבור האמריקני פתוח יותר מאי פעם לביקורת על התמיכה האוטומטית בישראל.
המהלך מתרחש גם בזמן שהארגון מדווח על קפיצה דרמטית בהיקפי המימון. לפי הדוחות הכספיים האחרונים, JVP גייס כ-11 מיליון דולר בשנה החולפת – פי כמה מהיקפיו בעבר. הזרוע הפוליטית רשמה הכנסות של כ-800 אלף דולר בשנה האחרונה, עם שאיפה להרחיב משמעותית את היקף התקציב לקראת בחירות אמצע הקדנציה בשנה הבאה.
בהקלטה מהישיבה הפנימית שבה אושר השינוי, אחד החברים הביע חשש כי המעבר לפעילות פוליטית יבוא על חשבון הפגנות וצעדי מחאה ישירים. בתגובה, הנהגת הארגון הדגישה כי "העבודה האלקטורלית היא כלי נוסף בארגז הכלים שלנו – לצד מחאות, קמפיינים לחרם ופעולות אזרחיות."
ארגונים יהודיים פרו-ישראליים מסתכלים מהצד על המהפך ומזהירים מפני "מגמה מסוכנת": "מדובר בשדרוג מסוכן של תנועת אנטי-ציונית," אמר ג'ונתן שולמן, מנכ״ל The Jewish Majority. "הרטוריקה והטקטיקות הללו מחלישות את הסיכוי להסדר שלום ותורמות לעלייה באלימות נגד יהודים."
https://www.ynet.co.il/judaism/article/bj1dpav8gx
ל-57 המדינות המוסלמיות נוסף ארגון יהודי.
כשקיים ארגון יהודי התומך בחמאס המחויב להשמדת כל היהודים בעולם כתנאי לגאולה (כולל את חברי הארגון התומכים בו), אי אפשר שלא להיזכר ב"איגוד היהודים הגרמנים-לאומיים" (Verband nationaldeutscher Juden) שייסד מקס נאומן (Max Naumann) שתמך בהיטלר ודגל בהתבוללות מוחלטת של יהודים בגרמניה וקרא לחיסול הזהות האתנית היהודית. התנגד לציונות וליהודים ממזרח אירופה, וראה בהם איום על האינטגרציה היהודית בגרמניה. למרות הפטריוטיות הקיצונית שלו ושל האיגוד, ממשלת גרמניה הנאצית לא קיבלה את כוונותיהם, והאיגוד הוכרז בלתי חוקי על ידי הממשלה הנאצית ב-18 בנובמבר 1935. נאומן עצמו נעצר על ידי הגסטפו ונכלא, אך שוחרר לאחר מספר שבועות. הוא נפטר ממחלת הסרטן בשנת 1939.
https://en.m.wikipedia.org/wiki/Association_of_German_National_Jews
זה לא עזר ליהודים בגרמניה, וזה גם לא יעזור ליהודים באמריקה.

מקרה פסיכיאטרי
ד"ר גלומובוביץ' ומר בן-ישי
לא ידענו אבל העיתונאי הוותיק רון גלומובוביץ'-בן ישי (82), הופיע פתאום בדמות חדשה של פסיכיאטר.
ד"ר גלומובוביץ' הפסיכיאטר קבע דיאגנוזה: "את ישראל מנהלת ממשלה לא שפויה. צריך להפיל אותה. אילו היתה לנו ממשלה רציונלית ופרגמטית," הוא מאבחן, "היא היתה מבינה שבמלחמה הזאת כבר ניצחנו כמעט בכל הזירות. אבל ראש הממשלה ושריה מוליכים אותנו לכיוונים שהולכים ונעשים מוזרים, מזיקים ומסוכנים יותר ויותר. אני פשוט פוחד מהם. לא בלב קל אני קורא להפיל ממשלה נבחרת בישראל, אבל אירועי הימים האחרונים הביאו אותי למסקנה אחת ויחידה, מסקנה שמעולם לא הגעתי אליה בכל חיי – את ענייני מדינת ישראל מנהלת כיום ממשלה לא שפויה."
ומהי הדיאגנוזה של ד"ר גלומובוביץ', איפה חוסר השפיות?
הממשלה משסעת את העם, הממשלה מקדמת חוק פטור מגיוס, הממשלה פוגעת בדמוקרטיה. הממשלה מתכננת עיר הומניטרית, כל אלו לאבחנת הפסיכיאטר ד"ר" גלומובוביץ' הם מעשים לא שפויים ונתניהו הלא שפוי רוצה ניצחון מוחלט על החמאס.
אבל בסוף מסכם העיתונאי בן ישי בדיוק את מדיניות נתניהו (הלא שפוי): "על ישראל לעמוד במשא ומתן על היום שאחרי ברצועה על שני עקרונות חשובים: האחד, ישראל תהיה האחראית הבלעדית והאחרונה לביטחונה ולביטחון אזרחיה. העיקרון השני, צה"ל יוכל לקיים הגנה קדמית בשטח הרצועה. וכל עוד לא יוסכמו שני עקרונות אלו, ישראל רשאית להתעקש שלא תהיה הפסקת אש קבועה. ישראל גם צריכה לסייע לארה"ב ולממשל טראמפ להגיע להסכם בעניין הגרעין והטילים עם איראן. זה אפשרי, אבל ייקח זמן."
ולמרות זאת הוא מאיים: "אם הממשלה הזאת לא תעלה בתוך שבועות ספורים על מסלול רציונלי שישרת אותנו, האזרחים, לא תהיה ברירה: כולנו ניאלץ להירתם למאמץ להפיל אותה באמצעות שביתה כללית ללא תאריך סיום במשק, שתלווה ביציאה המונית לרחובות. אין לנו ברירה, רק כך, כמו שנאמר בתפילה, 'נעביר ממשלת זדון מהארץ' ונסיים את 'מצעד האיוולת', לפני שהממשלה הזו תסב נזקים חמורים יותר, אולי בלתי הפיכים, לביטחון ולמרקם החברתי שלנו."
(רון בן ישי, "את ישראל מנהלת ממשלה לא שפויה. צריך להפיל אותה", 15.7.25).
https://www.ynet.co.il/news/article/yokra14440539
ההתחזות של רון גלומובוביץ'-בן ישי לפסיכיאטר, והגדרת האי שפיות שלו מעידה רק עליו.
ביקורת היא תמיד לגיטימית עד שמגיעים לאי שפיות בנוסח הביקורת הפוליטית הסובייטית.
זיקנתו של גלומובוביץ'-בן ישי, מביישת את צעירותו.

כמה אחוזים קיבלה גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון?
מענק בגובה כ-2 מיליון שקל הוענק לארגון "זולת" בכדי שינסח ניירות עמדה בנוגע ל-אלימות משטרתית וישפיע על החקיקה הקשורה לרפורמה המשטרתית.
https://www.c14.co.il/article/1275290
מעבר לחומרת הנושא שלא יעלה על הדעת שפרלמנט יתיר לארגונים הממומנים על ידי ממשלות זרות להשפיע על חקיקה, ובכלל שמדינות זרות ממנות פוליטיקה פנימית בישראל מעניין כמה אחוזים מהמענק קיבלה אישית גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון, שכידוע מינתה את עצמה ל"נשיאת" זולת ומקבלת הון כנשיאה?

כפר דרום – דיר אל בלח מנזר התמרים.
דובר צה"ל בערבית יצא בהודעת פינוי חריגה מחלק הדרום מערבי של דיר אל-בלח במחנות המרכז, כולל אוהלים, לקראת מתקפה של צה"ל: "מרחיבים את פעילותו גם לאזור בו טרם פעלנו בעבר. נא להתפנות מייד למרחב ההומניטרי במואסי."
https://www.maariv.co.il/news/military/article-1216340
לפי צבי אילן השם המקורי של העיר דיר אל בלח (בערבית מנזר התמרים) היה "דרום" או "כפר דרום". לדבריו, בימי התלמוד היה במקום כפר עברי, ובו התגורר רבי אליעזר בן יצחק איש כפר דרום. שם זה השתבש, אולי בתקופה הערבית הקדומה, ל"דיר א-רום" – מנזר הביזנטים – ואחר כך הפך לדיר אל-בלח. בתקופה הצלבנית נשמר השם העתיק בצורת "דרום" או "דרון". היה זה שמה של מצודה רבת חשיבות שסימלה את גבולה של ממלכת ירושלים הצלבנית.
ויקיפדיה הצרפתית מציינת ששמה של דיר אל בלח הוא "Darum"
https://fr.wikipedia.org/wiki/Deir_el-Balah

שתי תקוות שני חלומות וההבדל ביניהן
יוסי אחימאיר: עוד זמן-מה התרפקו הבאים על זיכרם של יצחק ושולמית, לא לפני שזרים כיסו את מצבותיהם והקהל שר את שני ההימנונים: "חיילים אלמונים" ו"התקווה". ("חדשות בן עזר", 2074).
התקווה של נפתלי הרץ אימבר: "עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם"
התקווה של אברהם שטרן (יאיר): "חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד ארצנו!"
תקוותנו וחלומנו הוא לא למות, אלא לחיות כדי "להיות עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם."
נעמן כהן

שירים 1995-1955
אסטרולוג הוצאה לאור בע"מ, 2005

שער ראשון: שירים מוקדמים

צוואה

אַבָּא לֹא שִׁלֵּם בַּזְּמַן
אֶת חוֹבוֹתָיו
לָאַהֲבָה.

לָכֵן כָּלְאוּ
נוֹשִׁים
אֶת לְבָבוֹ –

וַאֲנִי שֶׁנּוֹלַדְתִּי בַּכֶּלֶא,
פּוֹרֵעַ הַשְּׁטָרוֹת
אֲשֶׁר כָּתַב בַּחֲלוֹמוֹ.

1961