מדינת ישראל היא יצרנית האירועים הבולטת ביותר בעולם. כבר מראשיתה ובמשך 77 שנותיה, מדובר על היסטוריה רצופה של מלחמות והסכמי שלום, כיבושים ונסיגות, עליות, מורדות וזעזועים. עצמאותנו כרוכה במחיר דמים כבד. מדינה יהודית שקמה בתוך מרחב ערבי-מוסלמי ענקי, שאינו מעכל את עצם קיומה בתחומו. ישראל נאלצת להיאבק בהתמדה על שרידותה, מול צונאמי מתמיד של איומים מחוץ ומבית.

למן הכרזת עצמאותה, ישראל נתונה במצב גיאופוליטי שאין לו אח ורע בתבל. מכל עבר ולאורך כל שנות קיומה נשמעות קריאות להשמדתה. מדינות תבל בוחנות אותה בזכוכית מגדלת, בעויינות אף בקנאה, שופטות את התנהלותה לחומרה, דורשות ממנה מה שאינן דורשות מעצמן וממדינות אחרות. שלא ברצונה, ישראל היא נושא מרכזי בכל דיוני האו"ם על כל מוסדותיו – כמובן לשלילה. מדינה לבדה תשכון.

בתולדותנו, לטוב ולרע, אירוע גורר אירוע. מלחמת ששת הימים הביאה את שיחרור יהודה ושומרון, איחוד ירושלים והתיישבות. מלחמת יום הכיפורים הולידה אירועים לא פחות חשובים – המהפך השלטוני, הסכמי השלום עם מצרים וירדן, החלת החוק והשיפוט ברמת הגולן.

כך גם, ובמיוחד, האירוע הטראומתי של ה-7 באוקטובר. שנתיים ועשרה חודשים של מלחמה שניכפתה עלינו, שבה הדפנו את אירגוני הטרור והוכחנו שוב את עוצמתנו ורצון הקיום שלנו. דף חדש, עקוב מדם, טעון בדאגות, נפתח באותו יום מר ונמהר בתולדות המדינה. אנחנו בתקופה חדשה, שונה מכל מה שקדמה לאותו מחדל אסוני. גם אירוע נורא זה, פריצת מחבלי חמאס לשטח ישראל וטבח באזרחים שלווים, נפל עלינו בעקבות אירוע טראומתי קודם – ההתנתקות מרצועת עזה.

בפרספקטיבה של עשרים שנה, כבר ברור גם לאלה שתמכו בזמנו בצעד זה, כמה חמור הוא היה, מסוכן, הזוי. אמנם גלעד שרון, מאיר שטרית, יאיר גולן, אמנון ה"מאתרג" ודומיהם, יצדיקו אותו גם כיום, מתוך נאמנות לאבי הרעיון ומבצעו, ראש הממשלה דאז אריאל שרון ז"ל. הם לא יודו איזו טעות אסטרטגית היתה ההתנתקות, צעד אנטי ציוני בעליל.

אלה היו ימי בלהות, שערוצי הטלוויזיה חוזרים ומראים לנו אותם שוב ושוב בימים אלה. עם זאת, מלחמת אחים שהיתה על הסף, לא פרצה – בעיקר הודות לעוז הרוח והאמונה של אלפי המפונים ותומכיהם. פצע העקירה נטבע בלב האומה. חמור מזה: לקח הצעד ההתאבדותי הזה נחקק היטב בתודעת אויבינו ועודד אותם בניסיונם לפעול להשמדתה.

מכנים אותה התנתקות, הפרדה כביכול בין יהודים לערבים. הכיצד? – הערבים נשארים על מכונם ואילו היהודים זזים משם, מתנתקים, ואם תרצו – בורחים. בצדק מכנים אותה עקירה או גירוש. יהודים גורשו בידי שלטון יהודי מחבל ארץ במולדתם ההיסטורית. במבטו המוטעה של האוייב הערבי, היהודים כנראה לא באמת דבקים בקרקע – כך כנראה גם במקומות אחרים ב"פלסטין". כל שצריך הוא להגביר הלחץ עליהם, לאיים עליהם, להפחיד אותם, לפגוע בהם, לנסות שוב ושוב לתקוף.

המילה היאה ביותר לאותה התנתקות אומללה היא – טרנספר. מושג מעורר חלחלה, שיפי נפש בתוכנו מזהירים אותנו מפניו ככל שמדובר באוכלוסייה ערבית כלשהי. לא כן ביהודים. טרנספר שממשלה יהודית ביצעה בכוחנות לכעשרת-אלפים מתיישבים. אפילו לא טרנספר מרצון של 'גנדי'. "תשעה באב" של גוש קטיף.

תוצאתו זועקת זה עשרים שנה לשמיים: הרס ישובים פורחים, גרירת תושביהם בכוח מבתיהם בידי חיילי צה"ל הדומעים, והשארת השטח לברברים של חמאס. מעתה – אמרו התומכים – אין להם עילה לתקוף אותנו, יילכו בעקבות המתיישבים היהודים, יקימו על החורבן היהודי כפרים משלהם, עזה תהיה כסינגפור. שלום ישרור בגבול.

האם לקח הטרנספר הזה נלמד אצלנו? – בספק גדול. גם אחרי שעזה הפכה למיתחם לוחמני מתחת לאדמה ומעליה, גם לאחר שבמשך עשרים שנה חמאס דרס את המוני נתיניו ונערך ל-7 באוקטובר הנורא, "מבול אל-אקצא" כלשונו המתלהמת, עדיין נמצאים בתוכנו "דוד גרוסמנים", רחמנים על אכזרים, שיאשימו את ישראל – לא את חמאס – בפשעים, בהרעבה, באסון ההומניטרי בעזה. יתר על כן, ישנם פוליטיקאים ופרשנים, שמטיפים ל"מדינה פלסטינית" ביו"ש. במילים אחרות: חזרה על פשע הטרנספר שביצע אריאל שרון למתיישבי חבל עזה. טרנספר ליהודים – כן, לערבים – חס וחלילה. רק מוחות מעוקמים יתמכו ברעיון נואל זה, שמשמעו בעתיד - "7 באוקטובר" בשרון וביתור ישראל.

הרוב השפוי בעמנו הפנים את לקח הטרנספר העצמי מלפני עשרים שנה, לא ייכנע ללחצים מבית ומחוץ להקים "מדינה פלסטינית" שתהיה סכנה קיומית לישראל, ולא יאפשר טרנספר לחצי מיליון תושבים ביו"ש.

2. הרהורים לעת מצוקה

מה זה, שהעולם מאביס בלי סוף את העזתים? כמה עוד טונות של מזון יוכנסו לרצועת עזה? כמה עוד משאיות עמוסות בכל טוב ייכנסו ומאות מצנחים ינחתו?

דומה כי יותר משדואגים לעזתים – מתריסים בכך נגד ישראל. רוצים להמחיש את גודל ה"רעב" ולהמאיס עוד יותר את ישראל ולבודדה. והאבסורד הגדול – רוב המשאיות העמוסות מגיעות מישראל.

במאבק ההסברתי כבר כשלנו. כל שנעשה מעתה לא ישכך את ההפגנות, התקיפות, הכרזות נגד ישראל וישראלים.

דבר אחד צריך לשוב ולעשות – להראות שוב ושוב את זוועות ה-7 באוקטובר הארור, מי תקף, מי פלש, מי רצח, מי אנס, מי שרף. דומה, שזוועות היום הנורא ההוא כבר נשכחו והעולם התהפך על הצד המתגונן.

לכמה שעות, לכמה ימים, שוב היינו תחת רושם הזוועות שמעולל החמאס. ראינו את רום ברסלבסקי ואת אביתר דוד – ברזונם, ביגונם, כשהם ממש על סף מוות.

מי להם דואג, לחטופינו האומללים? על מי מהם חושב העולם הנאור? ולמה ישראל נכנעת ללחץ הבינלאומי, ומעבירה סיוע לעזתים הפורעים? עברו יומיים והשניים הנמקים במינהרות, ירדו מהכותרות. שוב נשכחו. בשמי עזה מצנחים עמוסים כל טוב יורדים ארצה, לרווחת האספסוף והטרוריסטים. במקום לתת להם חכות, נותנים להם דגים. עד מתי?

יאיר נתניהו – די! אתה יושב לך במיאמי הרחוקה ומחלק לנו ציונים?

אי אפשר להינתק מהמחשבה, שבשם אביך ראש הממשלה, אתה מדבר בלי מעצור. עובדה: אין הוא אוסר עליך להתבטא כאוות נפשך.

טלי גוטליב – די! די להתפרע בכל פורום, להתפרץ בכל ישיבה, גם אם אין להכחיש שדברים נכונים את משמיעה, לעתים.

מה עשתה מצרים למען עזה? – כלום. הכול דיבורי סרק. התיווך שלה ושל קטאר לא הוביל לשום מקום. יתר על כן, אל לנו לשכוח, כי רוב האמל"ח הגיע לחמאס ממצרים, במינהרות מתחת ציר פילדלפי.

את מצרים לא באמת מטריד מצב העזתים. היא שונאת אותם. היא אינה מוכנה לקלוט אפילו פליט אחד. אבל הנשיא א-סיסי, מצטרף למקהלת המאשימים אותנו ב"פשע הרעבה".

בינתיים הוא מתגבר את כוחותיו בסיני, מתמרנים בניגוד להסכמי השלום עם ישראל.

כחבר מועצת העיתונות, אני מתנגד נחרצות לסגירת תאגיד השידור או גלי צה"ל. את התחנה הצבאית יש להפריט, לבל תהיה חלק מצבא ישראל הממלכתי.

התאגיד מקרין תוכניות חשובות, שערוצים מסחרים לא יתנו להן במה. אבל אי אפשר שלא לשאול: אם התאגיד נתמך בידי כספי ציבור – מדוע גם בו ישנן פרסומות רבות הגוזלות ממעט הצופים זמן רב?

שמא יוכל להתקיים עליהן בלבד ולקרעי לא תהיה יכולת לסוגרו? ומדוע התאגיד חוטא אף הוא בביקורת לא פרופורציונלית על הממשלה?

ידיעה אתמול בחדשות רשת ב':

ראש הממשלה לשעבר בנט אמר....

ושוב – ראש הממשלה לשעבר בנט אמר....

ראש הממשלה לשעבר בנט הוסיף...

ראש הממשלה לשעבר בנט...

התקשורת לא רק מדווחת על חדשות, גם יוצרת אותן. לרוב במגמתיות בלתי מוסתרת.

די ללבות בתקשורת את המחלוקת בין ראש הממשלה לרמטכ"ל! מחלוקת לגיטימית, עניינית, שלא תוביל לפיטורי או התפטרות רב-אלוף זמיר.

באיראן אנשי תקשורת ותרבות תומכים במנהיג העליון ובמדינתם ללא כל סייג, בישראל אנשי תרבות (תרבות?) משתפים פעולה עם הקמפיין העולמי ושל "הארץ" להאשמת ישראל בהרעבה ובפשעים ברצועת עזה.

גם לביקורת – אפילו מוצדקת, וזה לא המקרה – יש גבול, יש אחריות, בוודאי במצב הלחימתי שהמדינה שרוייה בו והאנטישמיות גואה. אבל אז איך יקבל דוד גרוסמן במה בעיתונות חוץ?

את יריב לוין שלנו, העיקש, האמיץ, העומד על דעתו – תוקפים שוב ושוב. אבל את לוין השני, עמירם, מעלים על נס כשהוא מגדף בקיצוניות את ראש הממשלה ואינו בורר מילותיו.

הוא וכמותו עוד לשעברים, מנופחים מרוב חשיבות עצמית.

יוסי אחימאיר

פורסם לראשונה ב"חדשות-1" ביום 3.8.25.

"מעצמות" אירופה – בריטניה ובעיקר צרפת – הפגינו לא אחת קוצר ראייה פוליטי וחולשה אסטרטגית מול איומים ברורים. לולא תמיכת ארצות הברית, ספק אם היו מצליחות להיחלץ מהמלכודות שאליהן קלעו את עצמן.

צרפת, שקרסה במהירות מול גרמניה הנאצית ביוני 1940, שוחררה רק בזכות מאמץ עצום של בעלות הברית, ובראשן ארצות הברית.

בריטניה, בניגוד לצרפת, גילתה עמידה מרשימה בקרב על בריטניה (1940), שבו הצליחה לבלום את חיל האוויר הגרמני, ללא עזרת ארצות הברית. בהמשך המלחמה היא נאלצה להסתמך בהיקף נרחב על העוצמה האמריקאית, עד לניצחון ב-1945.

שתי הדוגמאות הבאות ממחישות את הנתק של בריטניה וצרפת מהמציאות בהזדמנויות מכריעות

א. ב-1916, לקראת תום מלחמת העולם הראשונה, שתי ה"מעצמות" הללו חילקו ביניהן את המזרח התיכון בקווים גסים ושרירותיים – הסכם סייקס-פיקו (בריטי וצרפתי, בהתאמה) – ויצרו את המציאות המורכבת המסבכת את החיים במזרח התיכון במאה השנים האחרונות.

ב. ב-1938, ערב מלחמת העולם השנייה, שתי ה"מעצמות" הללו שגו בהבנת האיום הגרמני וראשי ממשלותיהן – אדוארד דאלאדייה (Édouard Daladier) ו-נוויל צ'מברלין (Neville Chamberlain) – הסגירו את צ'כוסלובקיה – הסכם מינכן הפייסני (ספטמבר 1938) – לתוקפן הגרמני. "שלום בדורנו" הפך עד מהרה לסמל לשגיאה מדינית נוראה הנובעת מקריאה שגויה של המציאות.

אבל, אותן "מעצמות" קצרות-רואי הן המובילות את הגל העכור באירופה, שיסודותיו נטועים באנטישמיות הידועה מאז ומתמיד, והמופע הנוכחי שלו הוא מדינה לעם המומצא, בתוככי ארץ ישראל, ועל אף כל מה שראו ב-7 באוקטובר 2023. בהקשר זה נאמר שוב ושוב השקר של "פתרון שתי המדינות", שהוא היפוכו המוחלט של שלום.

במאמר מוסגר ניתן להזכיר כאן את צביעותו של מקרון, שרק לפני ימים אחדים קבע את יום ה-12 ביולי מדי שנה כיום שבו תציין צרפת את יום הזיכרון השנתי לאלפרד דרייפוס, היום שבו זוכה הקצין היהודי צרפתי מאשמת בגידה. לכאורה צעד נגד האנטישמיות. חלפו רק ימים אחדים ואותו מקרון חשף את פרצופו האמיתי ואת תוכניותיו האנטישמיות: פרס לטרור ומדינה פלשתינאית בלב ארץ ישראל.

לאותו נשיא מנותק ועויין כדאי להציג נתונים אחדים על מגמות האיסלמיזציה של צרפת: שיעור המוסלמים בצרפת הוא כ-10%, ובפריז רבתי (כולל הפרברים) הוא נושק ל-20%. בקרב ילדים מתחת לגיל 15 הנתונים גבוהים יותר ומצביעים על המגמה. הנתונים המקבילים הם 18% בכלל האוכלוסייה, ובפריז הרבה יותר מכך.

אם צרפת, ומדינות צבועות/אנטישמיות אחרות, היו באמת דוגלות בזכויות האדם היו מכבדות גם את זכותו של אדם לחופש הגירה, ובהקשר זה היו מתנדבות לאפשר לעזתים הרוצים בכך להגר אליהן. במקום לסייע לחמאס למנוע מזון מהעזתים, צרפת, ומדינות צבועות/אנטישמיות אחרות, יכולות לקבל לתחומן עזתים לפי מפתח מסוים. לדוגמא: כל אחת מהמדינות הגדולות (כמו צרפת, בריטניה, גרמניה ועוד) – 200,000 עזתים; המדינות הבינוניות (כמו ספרד ועוד) – 100,000 עזתים; המדינות הקטנות (כמו נורבגיה, אירלנד ועוד) – 50,000 עזתים. מדינות אירופה המנסות לפגוע בישראל – ובהמשך הדרך גם בעצמן – מוזמנות לשלוח את אוניותיהן ומטוסיהן להסיע את המהגרים העזתים המעוניינים להגר.

רבות מדובר על ההסברה הישראלית אשר מתקשה להסביר את מה שכמעט לא ניתן להסביר: תמונה של ילד עזתי רעב (גם אם אינו עזתי ו/או אינו רעב) מול טנקים ישראלים. קל יותר להסביר שעוד לפני שתוקם מדינה פלשתינאית בארץ ישראל יתפרק האיחוד האירופי המלאכותי למרכיביו.

כמו כן, יש להבהיר כבר עתה לצרפת, בריטניה ומדינות אחרות המתכוונות להכיר במדינה פלשתינאית לצד ישראל בתחילה ועל חורבותיה בהמשך – שהתגובה הישראלית המיידית לצעד כזה תהיה סיפוח צפון הרצועה, שם פעלו עד איוולת ההתנתקות והגירוש הגזעני, לפני עשרים שנה בדיוק, של שלושה יישובים פורחים: ניסנית, דוגית, אלי סיני. וכמובן, יש להפסיק עוד היום כל פעילות אירופית ביהודה ובשומרון.

ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן לאומי

חשש לחייהם של עשרים ישראלים חטופים

שכמעט גוססים

אבל רק הוא יואשם במותם –

אם ייתן פקודה להשמדת החמאס הנאצי המחזיק בהם!

הדם על הידיים של המסרבים לפעול כנגד מתירי דמם של ראש הממשלה ומשפחתו.

לאחר שכינו אותו היטלר, צ'אוסקו, גבלס, סטלין, כרוצ'וב, ארדואן, התליין, הדיקטטור השטן, המפלצת, המחריב ועוד, לאחר שהפילו את פסל הזהב שיצרו, הציבו מיצגי שנאה מאיברי מין מתנפחים ועד לחבל תלייה מעל ראשו, לאחר מסעות הציד, הרדיפה, המצור על בית ראש הממשלה, הירי לעבר ביתם, הלפידים הבוערים וקריאות ההסתה לרצח.

לאחר ש"הוכיחו" באותות ומופתים כי מר הפקרה מפקיר את החטופים, מעדיף אותם מתים, מאריך את המלחמה ונפילת החיילים כדי לשמר את שלטונו, לאחר שקבעו כי ראש הממשלה הוא הסכנה הגדולה למדינת ישראל יותר מאיראן, מהחמאס, מהחיזבאללה, מאל ג'ולני, לאחר שאיחלו לו מיתות שונות ומשונות – מכונות הרעל ממשיכות להפיץ את הארס המזוקק.

לאחר שמכונות הרעל והשנאה הפועלות בעצימות גבוהה שלא נראתה כמוה מעולם במחוזותינו, מראשי ממשלה מתוסכלים ומתוסבכים, דרך רמטכ"לים חסרי אחריות, ראשי זרועות ביטחון מופקרים, פוליטיקאים, תועמלנים המתחזים לעיתונאים, אנשי אקדמיה חלולים ורפה תבונת חיים, אנשי תרבות ורוח אשר אין בהם טיפת רוח.

לאחר פעילות בלתי פוסקת, מכונות השנאה המייצרות רעל מזוקק ארס מרוכז, טיפות של שנאה קטלניות, עלילות דם נוראיות, עלילות כזב מסוכנות, פועלות במלא העוצמה, על בסיס הרעלה יום יומית, לעיתים שעתית, נגד ראש הממשלה ומשפחתו.

הרצח רשום באותיות של קידוש לבנה על כל קיר, אל מול מכונות ההסתה הנוראיות ניצבות מערכות המפקירות ומתירות באפס מעשיהם, את דמו של ראש הממשלה ובני ביתו.

היועצת המשפטית לממשלה, הפרקליטות, מערכות המשפט והאכיפה, השב"כ, כולם נאלמו דום, נשיא המדינה התבטא כמו כדי לצאת ידי חובה, כל הלשעברים מכלל המערכות, המתבטאים על כל אירוע איזוטרי וביזארי, מילאו פניהם מים, איפסנו את ליטרת הזעזוע, את מלאי הגינוי, את מסיבות העיתונאים וההצהרות הדרמטיות לתקשורת, דמם של ראש הממשלה ובני ביתו הותר גם על ידם והוא על ידם.

רוצחים פוטנציאלים מסתובבים באין מפריע ביננו, מושפעים מהרעל, מסוממים מהארס, מאמינים כי ברציחתם יצילו את המולדת ויגאלו את העם היהודי מהאיש השנוא ביותר לדידם.

אחת מהרוצחים הפוטנציאלים נעצרה בעת שפעלה לרכוש מטול RPG כדי להתנקש בחיי ראש הממשלה, היא הוסגרה לשלטונות על ידי אחד מחבריה לארגון שנאת ראש הממשלה שהבין כי הרצח כבר כאן.

הדם על ידיהם של כל מי שאינם פועלים נגד הסתה פושעת וחסרת גבולות המשתוללת בגלוי ברחובות ישראל, מעל מרקעי הטלוויזיה, בקשתות החברתיות, השב"כ טרם איתר את מחתרת הקנאים מהשמאל הרדיקלי המשגרת מזה למעלה משנה איומי רצח ופגיעה בשרים וח"כים מהימין.

קריאות "בוגד" הפכו לכוס התה של דמויות ציבוריות מופקרות וחסרות אחריות, הקריאה לרצח ראש הממשלה ופגיעה בבני משפחתו כחלק מהתרת דמו של ראש הממשלה וגורמי האכיפה? קולם לא יישמע.

השבוע, אחת ממכונות הרעל המובילות פירסמה תמונה בה הולבש ראשו של ראש הממשלה על פרצופו של המחבל, עבד אל-עזיז סאלחה, אחד ממבצעי הלינץ', המניף את ידיו המגואלות בדם.

המסית הנורא טרם נעצר, טרם נחקר, טרם נשאל, דמם של ראש הממשלה ובני משפחתו הותר.

המסיתים הנוראיים, אינם מתייראים מאימת הדין, חשים חסינים מכל אפשרות של אכיפה, הם הרי הרגילו את העם כי להם מותר לחסום עורקי תנועה ראשיים, להבעיר מדורות באמצע הכבישים, לתקוף שוטרים ולהסית ללא גבולות, מסיתים אלה נרמלו את העבריינות והבריונות, ההסתה הפרועה והתרת דמם של ראש הממשלה ומשפחתו.

התקווה כי עם חילופי גורמי האכיפה והחוק , יחל השינוי המיוחל, לא עוד אכיפה בררנית, לא עוד "אנשים אחרים", לא עוד אי שיווין בפני החוק, העבריינים והמסיתים ימצאו עצמם במקום הראוי להם, בחדרי החקירות.

עמנואל בן סבו

המניב תשואה גבוהה לארה"ב

פורסם לראשונה ב"חדשות מחלקה ראשונה", 3 באוגוסט 2025

האם ישראל נהנית מסיוע חוץ שנתי של ארה"ב? או, האם ישראל נהנית מהשקעה שנתית של ארה"ב, בעלת סיכון נמוך המניבה תשואה גבוהה לארה"ב, ומהווה בעלת ברית יחידה של ארה"ב, הנלחמת בשיטתיות באיומים משותפים (טרור סוני ושיעי), ומשתפת פעולה לקידום אתגרים משותפים לישראל וארה"ב (שמירה על עליונות טכנולוגית ביטחונית ואזרחית)?

הערכת גודל התשואה הריאלית של ההשקעה השנתית של ארה"ב בישראל (3.8 מיליארד דולרים) חייבת להתחשב בעלות-תועלת של ההשקעה השנתית בבסיסי צבא של ארה"ב ברחבי העולם ובתקציב הביטחון האמריקאי ל-2026 (טריליון דולרים), הכולל הרבה סעיפים בעלי סיכון הרבה יותר גבוה מההשקעה בסיכון נמוך/אפסי בישראל.

לפי דו"ח "שירות המחקר של הקונגרס האמריקאי"CRS)לארה"ב (לפחות) 128 בסיסי צבא מעבר לים ב-51 מדינות. להערכת משרד הביטחון של ארה"ב, ההשקעה השנתית בבסיסים היא 31.7 מיליארד דולרים, בנוסף להוצאות נלוות. מחקר של "מכון קווינסי" השמרן/בדלן העריך את תקציב הבסיסים ב-2021 ב-55 מיליארד דולרים, ו"הפרויקט לעדיפויות לאומיות" הליברלי ממסצ'וסטס ו"המכון הפרוגרסיבי לחקר מדיניות" מעריכים את העלות השנתית ב-80 מיליארד דולרים.

לפי דו"ח CRS במרץ 2024 היו 54,774 אנשי צבא ארה"ב בבסיסי צבא ביפן בעלות של 5.7 מיליארד דולרים (2 מיליארד דולרים במימון יפני) ו-28,500 בדרום קוריאה בעלות של 4.7 מיליארד דולרים (מיליארד דולרים במימון דר' קוריאני), כ-35,112 חיילים בגרמניה (7.3 מיליארד דולרים ו-1.2 מיליארד דולרים במימון גרמני), 12,441 באיטליה (2.8 מיליארד דולרים ו-0.5 מיליארד דולרים במימון איטלקי), 9,421 בבריטניה (2.2 מיליארד דולרים; 0.8 מיליארד דולרים במימון בריטי), 3,479 חיילים בבחריין (1-2 מיליארד דולרים), 8,000 בקטר (2.5 מיליארד דולרים; 1.8 מיליארד דולרים במימון קטארי). כ-1,150 חיילי ארה"ב נמצאים בבסיסים באפריקה, ו-1,650 באמריקה הלטינית.

מ-1967, ישראל מהווה בסיס קדמי אמריקאי היעיל ביותר מבחינה מבצעית ופיננסית, מאוייש על ידי כוח אדם מיומן ולא על ידי חיילים אמריקאיים. התרומה הקריטית, הפרו-אקטיבית והייחודית של ישראל לצבא ארה"ב הודגמה על ידי המתקפה של חיל האוויר הישראלי על איראן ביוני 2025, שפגעה קשות בחיל האוויר ובתשתית ההגנה האווירית של איראן, וחיסלה רבים מצמרת הביטחון הלאומי באיראן, ובכך סללה את הדרך להפצצת שלושה מתקני גרעין איראניים ע"י ארה"ב ללא התנגדות מעשית.

ישראל מאריכה את הזרוע האסטרטגית של ארה"ב, ותורמת לכוח ההרתעה של ארה"ב יותר מכל בעלת-ברית אחרת, משדרגת את כושר התמרון המבצעי של ארה"ב במזרח התיכון, אפריקה ואסיה, ומחזקת את היציבות של המשטרים הערביים הפרו-אמריקאיים החוששים מאיום קיומי של איראן ו"האחים המוסלמים". ישראל מגבילה את כושר התמרון של רוסיה וסין במזרח התיכון, מרתיעה גורמים רדיקלים אנטי-אמריקאים, משדרגת טכנולוגיות ביטחוניות ומסחריות של ארה"ב, ישראל, ומשתפת את ארה"ב בניסיונה הקרבי הייחודי בתחומי חיל האוויר, חיל הים, כוחות היבשה, המודיעין, לוחמה בטרור, הגנה נגד טילים, לוחמה אלקטרונית וסייבר. ארה"ב גם נהנית מהמרחב האווירי, הנמלים, מאגר המודיעין, הלוגיסטיקה ותורות האימונים של צה"ל.

תרומת ישראל לשדרוג כוח ההרתעה של ארה"ב משמעותית יותר ממיליארדי הדולרים שישראל מעניקה לארה"ב במעמדה כמעבדה בתנאי-קרב, החוסכת לארה"ב 10-20 שנות מחקר ופיתוח –(לדוגמא, עלות מחקר ופיתוח של F-35המשודרג באופן דרמטי ע"י ישראל, היא כ-55 מיליארד דולר.

ישראל היא גם "אולם התצוגה היוקרתי" המפגין מדי יום את יתרון תעשיות הביטחון של ארה"ב על פני התעשיות בסין, רוסיה, צרפת, בריטניה ואיטליה, והיא מהווה זירה מובילה לגיבוש תורות לחימה עבור צבא ארה"ב, ומידע מודיעיני קריטי של ארה"ב ("שקול ל-5 סוכנויות ביון" לפי ראש מודיעין חיל האוויר האמריקאי לשעבר). ישראל היא גם מרכז החדשנות המוביל עבור 250 ענקי טכנולוגיה מארה"ב, המפעילים בישראל מרכזי מחקר ופיתוח.

היכולות הצבאיות והאזרחיות של ישראל מעניקות לארה"ב מאחז אסטרטגי – ללא ההוצאות הכרוכות בהקמת בסיס צבאי קבוע – באזור קריטי בין הים התיכון, הים האדום, האוקיינוס ההודי והמפרץ הפרסי, ובין אירופה, אסיה ואפריקה. אזור זה הוא המחולל המוביל של הטרור האסלאמי העולמי האנטי-אמריקאי, מקור 48% מעתודות הנפט העולמיות, וצומת קריטית של נתיבי ספנות מסחריים. המיקום הגיאו-אסטרטגי והיכולות המוכחות של ישראל חוסכות לארה"ב את הצורך להגדיל את הנוכחות הישירה שלה, שהיתה דורשת עלות שנתית של 15-20 מיליארד דולרים הכרוכה בייצור, פריסה, הפעלה ותחזוקה של נושאות מטוסים נוספות, לצד 5-10 אוגדות כוחות קרקע.

שיתוף הפעולה האמריקאי-ישראלי התפתח ליחסי win-win ייחודיים, לתועלת הדדית, כביש דו-סטרי שעוצמתו מאפילה על חילוקי דעות תכופים בין ירושלים לוושינגטון. ישראל הפכה מצרכנית ליצרנית של ביטחון לאומי וכלכלה, מנטל אסטרטגי למכפלן-עוצמה אסטרטגי עבור ארה"ב, המוקירה מאוד את ההשקעה השנתית הנדיבה של ארה"ב, ומעניקה לארה"ב תשואה כלכלית וביטחונית של מאות אחוזים להשקעה השנתית של 3.8 מיליארד דולרים.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר

* מלחמת הדשדוש – לא היתה מלחמה צודקת יותר ממלחמת "חרבות ברזל". לא היתה מלחמה כושלת כמלחמת "חרבות ברזל".

מלחמת "חרבות ברזל" היא מלחמה במפלצת של רוע צרוף, שטבחה, אנסה וחטפה מאות אזרחים ישראליים, ושכל חזונה מסתכם בהשמדת ישראל. זו מלחמת הטוב ברע. המלחמה הזו צודקת היום בדיוק כשהיתה ביומה הראשון. הקונצנזוס הלאומי על מטרותיה – מיטוט חמאס והחזרת החטופים, היה מקיר אל קיר.

ובמשך 22 חודשים, הצבא החזק במזה"ת ואחד החזקים בעולם, לא הצליח להכריע ארגון טרור. כמעט שנתיים, ושתי מטרות המלחמה לא הושגו. זה כישלון קולוסלי מחפיר.

היו הישגים לא מבוטלים במלחמה הזאת. כמובן שההישגים בלבנון, בסוריה ובאיראן, אך גם בעזה. חמאס ספג מכות קשות ואיבד את כל הנהגתו. אך בשורה התחתונה, לא השגנו את מטרות המלחמה, הגם שלפני שנה ורבע היינו, כידוע, "כפסע מהניצחון המוחלט."

המלחמה הזו היא מלחמת הדשדוש. שבועות יקרים חלפו עד שנתניהו אזר אומץ והסכים לתמרון הקרקעי בעזה. התמרון בראשיתו היה עוצמתי, אך איטי מאוד ומסורבל מאוד. אמנם הסיבה לכך היתה הרצון לחסוך בחיי חיילינו, אך כך לא מנצחים. הלחץ הביא לעסקת החטופים הראשונה, אך לאחר מכן עברנו לדשדוש. שיטת הפשיטות שבה שוב ושוב אנו חוזרים לאזור שכבר לחמנו בו וכבשנו אותו, ואנו נדרשים שוב להקיז דם על כיבושו בפעם השנייה, השלישית והרביעית. ולאורך כל התקופה העברנו אספקה, שחמאס השתלט עליה והגביר באמצעותה את אחיזתו בשלטון בעזה. את הרעיון, שהוצע כבר בתחילת המלחמה, בידי גיורא איילנד ואחרים, להפריד בין האוכלוסייה האזרחית למחבלים, כדי שניתן יהיה לבצע מצור אפקטיבי, התחלנו ליישם אחרי למעלה משנה וחצי, כשכבר היה מאוחר, אולי מאוחר מדי, וגם את זה עשינו בצורה מהוססת ומגומגמת.

כבר בשבוע הראשון של המלחמה, היה שיח על אורך החבל שנקבל מארה"ב ומהעולם. הרי המסקנה מכך היא שיש לנהל מלחמת בזק בכל העוצמה כדי להכריע בתוך שבועות את חמאס. אך במלחמת הדשדוש מסמסנו כל צעד והכשלנו את עצמנו, ושחקנו את המילואים ואפילו את הסדיר ואת מעמדנו בעולם. ונחלנו תבוסה מדינית ותודעתית, כי הפקרנו את הזירה הזאת לתעמולת הכזב של חמאס וקטאר. יש להקים ועדת חקירה על המחדל הנורא בשנים שקדמו ל-7 באוקטובר וועדת חקירה נוספת למלחמה הכושלת.

* השעיר לעזאזל החדש – האם ישראל כץ הוא השעיר לעזאזל החדש? הכישלון, עד כה, של המלחמה בעזה, גם אחרי החלפת שר הביטחון והרמטכ"ל (שהוחלפו בכלל בשל חוק ההשתמטות, כפי שהתרברב נתניהו באוזני הרבנים), מחייב מציאת שעירים חדשים לעזאזל, שעליהם יפיל נתניהו את האשמה. כדי לדעת מה באמת חושב נתניהו כדאי תמיד לראות מה מצייץ המעי הגס של "המשפחה", היורד למיאמי. כאשר המסר מחלחל, נתניהו מתחיל להשמיע אותו בקולו. ע"ע הקונספירציה המטורללת על ה"דיפ-סטייט". הילדז צייץ שזמיר מבצע פוטש והוא עבריין פלילי. אבל יש כאן בעייה, הרי מי מינה את זמיר? מי ראש הממשלה? היורד מאשים את ישראל כץ. יהיה מעניין במדמנה.

* הסכם עם השטן – המחבלים הברברים, עבי הבשר ומדושני העונג, המפוטמים עד מעל אוזניהם מתפנוקי ביזת הסיוע ההומניטרי, מרעיבים את החטופים כפי שעשו מוריהם באושוויץ. ובמקביל, מפיצים תעמולת כזב גבלסית המאשימה את ישראל ב"הרעבה", כביכול. אסור לנו לוותר על אף אחת משתי מטרות המלחמה. אסור לנו לוותר על החטופים. אסור לנו לוותר על מיטוט חמאס. כעת, הדחוף ביותר הוא להחזיר את החטופים, כל עוד הם בחיים. במיוחד, כאשר איננו רואים דרך למוטט את חמאס בטווח הקצר. כן, בהסכם גרוע ומסוכן עם השטן. אבל אסור לנו לוותר על השמדת חמאס. זו חובתה של המדינה להבטחת חיי אזרחיה וילדיה. התחייבותנו בעסקת סחיטה, עם אקדח המכוון לרקה, אינה מחייבת אותנו. גם לא ערבויות-שמרבויות של ארה"ב. וכשנחדש את המלחמה בלי חשש לחיי החטופים, זו תהיה מלחמה בלי עכבות.

* כמו בלבנון – כאשר אני קורא לעסקת חטופים גם במחיר הפסקת המלחמה הצודקת כל כך, אך בלי לוותר על מימוש המטרה של מיטוט חמאס לאחר מכן – האם אני בטוח שכך ננהג אחרי העסקה? על מה אני מבסס הנחה זאת? לא. איני בטוח. וההיסטוריה אינה נותנת לי סיבות טובות להאמין שכך ננהג. הרי אני זוכר את האיומים על מה שנעשה על כל הפרה קטנה באוסלו, בהתנתקות, בנסיגה מלבנון ואחרי מלחמת לבנון השנייה, ואת הפער התהומי בין האיומים לביצוע. אבל אני מאמין ששבעה באוקטובר חולל אצלנו שינוי תפיסתי. אני רואה זאת באופן שבו ישראל אוכפת את הפסקת האש בלבנון, ולא רק כתגובה לירי, והם אינם יורים עלינו, אלא כדי לסכל את ניסיונות חיזבאללה להשתקם. זו התנהלות הפוכה לדוגמאות שהזכרתי. וכך גם פעולתנו בסוריה. אז אולי לא ניזום חידוש מלא של המלחמה, כפי שאני מציע, אבל אני מאמין שננהג לפחות כפי שאנו נוהגים בלבנון.

* אופציית אנטבה – אין בוקר, מאז תחילת המלחמה, שאיני קם ורץ לקרוא במבזקים האחרונים אם צה"ל חילץ את החטופים. עד היום. אני מתאכזב מידי בוקר, אך איני מוותר על הפנטזיה. ב-8 באוקטובר כתבתי: "אני מקווה שאנו זוכרים לא רק את אופציית גלעד שליט, אלא גם את אופציית אנטבה." הבנתי כמובן, שזה מקרה שונה, ושהחטופים יפוזרו למקומות מסתור רבים, רובם תחת הקרקע, אך קיוויתי שנעשה כל מאמץ להגיע אליהם ולשחרר אותם.

את התשובה קיבלתי מהר מאוד, כאשר צה"ל חילץ את אורי מגידיש. הבנתי שאכן, לא אבדה רוח אנטבה. וכך היה גם בעוד מבצעי חילוץ, שבהם חולצו שבעה חטופים חיים ועוד מספר חטופים חללים. עצם שחרורם הוא ההוכחה שהאופציה קיימת, וכאשר יש מודיעין ותוכנית מבצעית בת מימוש – צה"ל מחלץ חטופים. זו גם ההוכחה עד כמה מעטים המקרים העומדים בשני הקריטריונים. "אופציית אנטבה" אינה רק חילוץ בכוח. הממשלה שהחליטה על מבצע אנטבה, החליטה גם על עסקת חטופים, ולא כתרגיל השהייה, אלא מתוך נכונות לבצעה.

גם היום – ככל שהדבר ניתן, יש להעדיף חילוץ בפעולה צבאית, אך בכל מקרה, חייבים להציל אותם, גם בעסקה רעה.

* כן, הצבא המוסרי ביותר בעולם – האם אי פעם, בתולדות המלחמות בעולם, היה עוד מקרה שמדינה במלחמה העבירה מאות משאיות אספקה לאויביה, כפי שישראל עושה מדי יום לאורך 22 חודשי המלחמה? האם אי פעם, בתולדות המלחמות בעולם, היה עוד מקרה שצבא מוותר מראש על ממד ההפתעה, שהוא אחד הממדים המכריעים במלחמה, ומודיע ימים מראש על כל אזור שהוא עומד לפעול בו, כדי לאפשר לאזרחים לעזוב אותו, תוך ידיעה שהוא מאפשר גם לאוייב להיערך למתקפה?

לא היה מעולם דבר כזה, אלא אך ורק אצלנו, במלחמת "חרבות ברזל". ודווקא אותנו מוקיע המערב הצבוע ומעליל דווקא עלינו עלילות דם על "הרעבה", "ג'נוסייד", "פשעים נגד האנושות" וכו', כאידיוט שימושי המדקלם תעמולת זוועה של ארגון טרור נאצי ברברי. והדבר הכואב ביותר הוא איך בתוכנו יש כל כך הרבה אידיוטים שימושיים של תעמולת חמאס, שהיא המשך ישיר לטבח; ישראלים המדקלמים את עלילות הדם על ישראל ועל צה"ל. כאשר אנו רוצים להקים עיר הומניטרית שמטרתה הגנה על אזרחי עזה והצלת חייהם, ישראלים יוצאים נגד המהלך ומכנים אותו מחנה ריכוז, כמו המחנות שנועדו לרכז יהודים כדי להשמיד אותם.

מדובר בעיוות שכלי, נפשי ומוסרי.

* הטרור משתלם – מדינות אירופה, שמדקלמות את תעמולת ארגון הטרור חמאס, שמבודדות את ישראל כיוון שהיא מעזה לממש את זכותה וחובתה להגנה עצמית ומודיעות שתכרנה במדינה פלשתינאית עצמאית, מעבירות מסר ברור, שהטרור הרצחני משתלם. המסר הזה, שכל המוסלמים בעולם מפנימים אותו, יחזור בריבית דריבית למדינות אירופה.

* אין להם פיינשמקרים – בכל פעם כשמדברים על מחדל ההסברה, על השיתוק שתפס אותנו במאבק על התודעה, קמים כמה חוכמולוגים ו"מסבירים" שאין משמעות להסברה, שהבעייה אינה בהסברה אלא במדיניות ואי אפשר להסביר את מה שקורה בעזה. אבל מי שהעולם מתמסר לתעמולה שלו, מול השיתוק שלנו, הוא חמאס. הם מבינים את המשמעות של התעמולה, ואין להם פיינשמקרים שמסבירים להם, שאי אפשר להסביר את הטרור הנפשע שלהם. והם מביסים אותנו בקרב על התודעה. השקר שלהם מביס את האמת בקרב על התודעה.

* נגד העדר – אומץ לבו של של עידן עמדי בשדה הקרב אינו זקוק להוכחה. לעתים, נדרשים יותר תעצומות נפש לגילוי אומץ לב אזרחי. אין גילוי אומץ לב אזרחי כמו לא להיות חלק מהעדר, לא כל שכן ללכת נגד העדר.

כאשר במיליה מסוים כמעט 100% באותה דעה וזו דעה כל כך שונה מזו של כלל הציבור, אין זו אלא עדריות גרידא. הרי אין סיבה שהתפלגות הדעות באותה קבוצה תהיה שונה מאשר בחברה הסובבת. אבל כשהם עדר – כולם מתיישרים. כך היה בקרב האמנים במערב שהתייצבו לצד סטלין בשנות החמישים. עידן עמדי מסרב להתקרנף ולהיות חלק מהעדר. הוא דבק באמת.

יתכן שעמדי יקבל צל"ש צבאי. הוא לבטח ראוי לצל'ש אזרחי.

* הפתרון הסופי על פי גדעון לוי – "הארץ" יוצא מגדרו בשבחי ההכרה של מדינות באירופה במדינה פלשתינאית. יוצא דופן הוא גדעון לוי. לוי מצטרף למגנים את המהלך. גם הוא מציג את המהלך – פרס לתוקפן. אלא שבעיניו התוקפן הוא ישראל, והפרס, הוא שבמקום צעדי ענישה וסנקציות חריפות נגד המדינה השנואה עליו כל כך, מסתפקים בהצהרה מדינית שאינה כואבת. "ההכרה היא תחליף מעושה לחרמות ולענישה שצריכים להיות מוטלים על מדינה שמבצעת ג'נוסייד. ההכרה היא מס שפתיים חלול שממשלות אירופה המהוססות והחלשלושות נוקטות כדי להראות לדעת הקהל הזועמת שלהן שהן אינן שותקות."

כמובן שבהתאם לשיטה של מורו ורבו גבלס, הפשקוויל שלו רצוף כולו בחזרה אובססיבית על עלילת הדם: "מדינה שמבצעת ג'נוסייד... בעזה מורעבים... רצח עם... ישראל ממשיכה להרוס, להרעיב ולטבוח ותוכנית הטיהור האתני של ממשלתה מתממשת בעזה תחילה..."

לאחר שאובמה נבחר, פרסם לוי פשקוויל תחת הכותרת "אנא, בכוח" ובו הוא תבע מאובמה להפעיל כוח נגד ישראל. לאחר מכן, שוב ושוב נזף בו בפשקוויליו, על כך שאינו עושה זאת.

אם מדיניות אירופה תטלנה סנקציות, לוי יגנה אותן על כך שזה לא מספיק, לא כואב מספיק. הוא לא יסתפק בפחות ממצור מוחלט על ישראל, אולי מכיבושה בכוח.

בסוף הפשקוויל הוא אמר, אמנם בשפה מכובסת, לאן הוא חותר: "הפתרון היחיד שעוד נותר: דמוקרטיה בין הים לירדן; אדם אחד, קול אחד. אפרטהייד או דמוקרטיה." במילים לא מכובסות, הוא תומך בהשמדת המדינה היהודית והקמת מדינה לא-יהודית על חורבותיה. כמובן שאת המדינה הזאת יציפו מיליוני פלשתינאים במסגרת תביעת "זכות" השיבה, שלה הוא מטיף, כדי להבטיח את צביונה. המדינה הזאת תהיה "דמוקרטית" כמו שאר מדינות ערב.

ה"פתרון היחיד" נוסח גדעון האו-האו לוי, הוא הפתרון הסופי.

* הניצוץ האנושי – אשתו הנוכחית של התועמלן האנטי ישראלי גדעון לוי, היא שוודית, לא יהודייה, אקטיביסטית פרו-פלשתינאית מנעוריה, שהגיעה לארץ מתוך הזדהותה עם המאבק הפלשתינאי נגד מדינת ישראל, ומכאן היכרותה עם לוי והחיבור ביניהם. היא חיה בארץ, בלי לדעת מילה בעברית, אך מעורה מאוד בנעשה. הוא סיפר השבוע בשידור, שמאז 7 באוקטובר חל מהפך של מאה ושמונים מעלות בעמדותיה, והיא נעשתה אנטי פלשתינאית ופרו ישראלית מובהקת, והדבר מביא למתיחות ביניהם ומאתגר את הזוגיות שלהם.

יש, כנראה, לאותה אישה ניצוץ אנושי, ולכן הטבח הנורא זעזע אותה וגרם לה לפקוח עיניים, להתפכח ולחשב מסלול מחדש. ללוי, לעומת זאת, לא רק שאין ניצוץ יהודי, אלא גם ניצוץ אנושי אין לו. הוא איש רע וערל לב, ולכן טבח שבעה באוקטובר אפילו לא סדק את שריון אטימותו.

* מפלגת העריקים – חגי מטר, איש השמאל הרדיקלי האנטי ציוני, אנטי ישראלי, אוטו-אנטישמי, שערק משירות בצה"ל, והעדיף שנתיים בכלא על שירות בצבא ההגנה לישראל, מדווח שהוזמן לדבר בכנס של כמאה פעילים במפלגת "הדמוקרטים", שפועלים להפעלת לחץ על הנהגת מפלגתם שתסית לעריקה מהמלחמה. הוא מספר איך תיאר באוזניהם בהרחבה את עלילת הדם על ישראל ועל צה"ל, שהמסקנה ממנה היא עריקה מהמלחמה.

כן, אלה פעילים של מפלגה שמתיימרת להמשיך את דרכה של תנועת העבודה...

ב-1993 הוחלט להעניק את פרס ישראל לפרופ' ישעיהו ליבוביץ'. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין הודיע שיחרים את הטקס, כי אינו מוכן ללחוץ את ידו של מי שמטיף לסרבנות. ליבוביץ' ויתר על הפרס. חצי שנה לאחר מכן נחתם הסכם אוסלו. ליבוביץ' אמר, שכעת, לאחר הסכם אוסלו, הוא שולל סרבנות. אם אחרי אוסלו הפלשתינאים ימשיכו את המאבק והטרור, יש להילחם בהם ואסור לסרב. והנה, אחרי שמהמדינה הפלשתינאית העצמאית והנקייה מיהודים בעזה יצאו הפלשתינאים לטבח נאצי ברברי ב-7 באוקטובר – במפלגה שמתיימרת להמשיך את מורשת רבין, מאה פעילים קוראים לערוק מהמלחמה על הגנת המדינה. כמוהם כמי שב-7 באוקטובר היו פונים למחבלים: בואו, רצחו אותנו, בואו אנסו אותנו, בואו חמודים, חטפו אותנו. אנשים חפים ממוסר וממצפון.

* מנותקים – סדר היום של ממשלת הפיגולים וקואליציית סדום מעידה על ניתוק מוחלט מעם ישראל ומצרכיו. שעה שהתפרסמו תמונות חטופינו כמוזלמנים, במה עוסקת הישיבה של הממשלה המנותקת? בסידורי אבטחתו, על חשבון משלם המיסים, של הילדז היורד מהארץ לגולת התפנוקים במיאמי ובאבטחתו של נתניהו, אחד האנשים המאובטחים ביותר בעולם. זה הנושא הראשון. והכול, כדי שאספסוף השרים ישתלח ביועמ"שית, במערכת המשפט ובשב"כ וכעבדים נרצעים הם יתחרו בדברי חנופה לבוס. ובהמשך הישיבה, הריטואל הבלתי חוקי של הדחת היועמ"שית, מתוך מגמה להגיע למשבר חוקתי. ממשלת פיגולים מנותקת זורעת פילוג בעם, בעיצומה של מלחמה, במקום לבצע את תפקידה של מנהיגות לאומית במלחמה – לאחד את העם. והכנסת מתכנסת לאשר את הדחתו של יו"ר ועדת החוץ והביטחון, כיוון שהוא לא מילא את המשימה שממשלת הפיגולים ששולטת בכנסת, בניגוד לכללי הדמוקרטיה, כפי שהיא מנסה להשתלט על הרשות השופטת, הטילה עליו – לעגן בחוק את ההשתמטות הממארת של שבט שלם בישראל ואת מימון ההשתמטות מכספי המילואימניקים, הנאנקים תחת עול מאות ימי המילואים, בחוק מושחת ורקוב. בשעת מלחמה קשה ועקובה מדם, כאשר צה"ל מדמם והחברה הישראלית מדממת, אחרי מאות הרוגים ואלפי פצועים, בצבא שנכנס למלחמה קטן מדי, וכאשר הצורך בלוחמים הוא עניין קיומי דחוף – זה מה שמעסיק את קואליציית סדום – טיפוח ההשתמטות ההמונית והבטחת המשכיותה. ממשלת קלון לאומי.

[אהוד: אתה כנראה לא תירגע עד שאלה המושפעים מדבריך ההזויים יתנקשו בחיי נתניהו].

* ממשלה מחרחרת ריב ומדון – ההחלטה הבלתי חוקית לערוף את ראש היועמ"שית היתה אמורה להידון בשבוע שעבר, אך היא נדחתה, כדי לא להרבות פילוג בעם ישראל בתשעת הימים. תשעה באב עבר, סימנו וי על הצום, ואצו רצו להרבות פילוג ושנאת חינם בעם ישראל למחרת תשעה באב.

* השר העבריין – על ועד עובדי משרד התקשורת להורות לעובדים לא לבצע אף הנחיה שתצא מלשכת השר העבריין. וכמובן שיורה להם לצפצף על הוראתו העבריינית של השר העבריין להפר את פסיקת בית המשפט.

* גם זה לא חוק גיוס – יש להודות על האמת – גם הצעת החוק של אדלשטיין אינה חוק גיוס אמיתי, אלא חוק השתמטות. אבל היא לא סיפקה את המשתמטים. אז קיפדו את ראשו. עכשיו ביסמוט יקדם חוק השתמטות גורף יותר. ספק אם גם הוא ישביע את תיאבון המשתמטים.

* כלב השמירה – למה אני שמח שביסמוט יהיה יו"ר ועדת החו"ב של הכנסת? כי אני בוטח בו, שיהיה כלב שמירה אימתני, מה זה אימתני – רוטוויילר הוא גוויה נטולת שיניים לידו, והוא ימלא היטב את שליחותו להפעיל פיקוח פרלמנטרי על הממשלה, בתחום החשוב של ביטחון ישראל ויחסי החוץ שלה. כפי שהיה כעורך "ישראל היום".

* חוזה הקקיטוסקרטיה – הרצל בנה את ההסתדרות הציונית כארגון דמוקרטי, שהיה במהרה המדינה שבדרך והתשתית למדינת ישראל הדמוקרטית. כל שוקל שקל (חברי ההיסטוריון פרופ' אודי מנור חישב ומצא שערכו של השקל הציוני היה כ-120 שקל בערך המטבע הישראלי היום, כלומר מחיר שווה לכל נפש) הוא בעל זכות לבחור ולהיבחר. ההסתדרות הציונית העניקה זכות בחירה לנשים, שעה שבכל העולם רק מדינה אחת, ניו-זילנד, העניקה זכות זו (שלוש שנים קודם לכן). הקונגרס הציוני הנבחר היה המוסד העליון של התנועה, שהתכנס אחת לשנה, ובין קונגרס לקונגרס הוועד הפועל הציוני שימש כפרלמנט. אבל הרצל היה מפוכח, והוא הכיר גם את הצדדים האפלים בדמוקרטיה, את הסכנות הגלומות בה. "הדמוקרטיה, אשר מלך לא יעמוד בראשה, אינה יודעת כל מעצור לרוחה, אם תהלל או תקלל, תרבה להג בבתי המחוקקים והיא המגדלת מפלגת אנשים, שענייני המדינה הם אומנותם... יצר לב ההמון רע מלב בחיריו בבתי המחוקקים, כי הוא מאמין בכל כזב ודבר הבל ואזניו קשובות לכל פושק שפתים."

כן, הרצל הזהיר מפני שלטון העסקנים הבינוניים, ואת האספסוף המונע בידי דמגוגים, נתון למכונות רעל ופייק ניוז והופך לבייס אימתני. אפשר לומר שהרצל חזה גם את הקקיטוסקרטיה (שלטון הגרועים ביותר) בישראל היום, כשהאנשים הירודים ביותר בחברה, כמו קרעי, גוטליב, ואטורי ומאי גולן הם שרים וח"כים.

* והנה משפח – נציב תלונות הציבור על שופטים ממליץ לשקול הדחת סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, השופט הדוסופוב יורם ברוזה, מתפקידו. כפי שכתבתי ביום שבו התפרסמו התבטאויותיו הדוסופוביות האלימות – יש להדיח את השופט ברוזה. הוא אינו ראוי להיות שופט בישראל. לא יכול להיות משפט צדק בראשותו, ולא יכולה להיות תחושה של משפט צדק בראשותו. הצדק צריך להיעשות ולהיראות. מן התלונות שהגיעו לנציב, עולה תמונה מבהילה של הטלת אימה על השופטים, שפחדו להתלונן על הדוסופוב. ולמי שמשום מה חושבים שאין להדיח אותו – בדקו עם מצפונכם מה הייתה דעתכם אילו אמר בדיוק אותם דברים על הערבים.

* לא תרצח – השבוע לפני עשר שנים ארע אחד הפשעים המזעזעים בתולדות המדינה – רצח הנערה שירה בנקי בידי הרוצח הנתעב ישי שליסל, במהלך מצעד הגאווה בירושלים. הוא עבר על "לא תרצח", כביכול בשם ה"יהדות". באותו לילה, ביצע המחבל הרוצח עמירם בן אוליאל, גיבור כנופיית בן גביר, פיגוע רצחני מזעזע. הוא הצית למוות תינוק ושני הוריו ופצע קשה את אחיו בן ה-4, בכפר דומא. כל חטאם הוא היותם ערבים. גם הרוצח הנתעב הזה עשה זאת, כביכול, בשם ה"יהדות".

באותה שבת, שבת נחמו, קראנו את פרשת "ואתחנן", ובה עשרת הדיברות, ובהם "לא תרצח".

בדרשה לקבלת שבת למחרת שני מקרי הרצח, אמרתי: "כפי שנוכחנו, לאסוננו, אתמול והבוקר, יש מי שנושאים את שם האלוהים לשווא, לא רק בדיבור אלא במעשה, ורואים את עצמם מוסמכים לבטל את הדיבר 'לא תרצח' בשם קנאותם הפנאטית. על העם היהודי לנהל מלחמת חורמה במוטציה הפגאנית הקנאית שיצאה ממנו, ועלולה להמיט אסון על כולנו."

* המהפכה הלהט"בית בחברה הדתית לאומית – ביליתי השבוע בחתונה ייחודית ומיוחדת, מרגשת במיוחד. חתונה של שני גברים. אחד החתנים הוא בן למשפחה דתית. הוריו, טליה וחיים בומש, הם אנשים מובילים, מרכזיים ודומיננטיים מאוד בקהילה הדתית לאומית בקריית שמונה.

הקבלה שלהם את אלידע היתה מוחלטת, ללא פקפוק וללא תנאי, מן הרגע הראשון, לפני ואחרי יציאתו מהארון. החופה הייתה יפה ומרגשת מאוד, אנושית מאוד. יהודית מאוד.

מה שבלט בעיניי במיוחד היה הקהל. קהל גדול מאוד של דתיות ודתיים, של כיפות סרוגות וכיסויי ראש מכל הספקטרום וציציות בחוץ. הם באו ושמחו באופן הטבעי והמובן מאליו ביותר.

לפני עשר שנים, זה היה בלתי אפשרי. אבל החברה הדתית לאומית עברה בעשור הזה קפיצת דרך מהפכנית בקבלתה את הלהט"ב. היא נמצאת היום במקום מתקדם יותר מכפי שהיתה החברה החילונית לפני עשרים שנה. תאמרו – אז איך תסביר תופעות כמו מפלגת נועם וגילויי הומופוביה בוטים בקרב גורמים בציונות הדתית? ואני טוען, שהיא הנותנת. לפני עשור התופעה הזאת לא הייתה קיימת, כי היא ריאקציה למהפכה שציינתי. אך זו מלחמת מאסף שאין לה כל סיכוי, כי זו מלחמה במהלך היסטורי גדול, שאין ממנו חזרה.

* מסלפת את דבריי – חוה ליבוביץ' מסולפת את דבריי. לא כתבתי שישראל אינה נוקפת אצבע למען הדרוזים ולכן הצדקתי עריקת חיילים דרוזים כדי להגן על אחיהם, אלא להיפך. שיבחתי את ההתערבות להצלת הדרוזים, וכתבתי חמש סיבות מדוע על ישראל להתערב. אחת הסיבות היתה, שאם ישראל תשב בחיבוק ידיים, תהיה עריקה של חיילים דרוזים לעזרת אחיהם. הוספתי, שאני במקומם הייתי נוהג כך.

* ביד הלשון: איל – אחת הפינות האחרונות הוקדשה ליישוב שקם ולא שרד ממזרח לאגם החולה, אשמורה, שמה העברי של דרדרה. סופר שם שבאחד הגלגולים ישב שם גרעין איל.

הגרעין הוקם בידי עולים חלוצים שורדי שואה ממזרח אירופה, חברי תנועת דרור. אחרי תקופת הכשרה בכפר סבא הם עלו לדרדרה, אך אחרי מלחמת השחרור עברו להתיישב ממזרח לקיבוץ רמת הכובש. הקיבוץ קיבל את שם הגרעין, המבטא עוז ואומץ.

עם הפילוג בקיבוץ המאוחד, הצטרפו לאיל, שנשאר בקיבוץ המאוחד, שלושים חברים מקיבוץ בית העמק, שעבר לאיחוד הקבוצות והקיבוצים, ואליהם הצטרפו גרעינים של תנועת הצופים.

לימים קמו בקרבת הקיבוץ היישובים כוכב יאיר וצור יגאל (שהיום הם מועצה אחת, ועל שניהם כתבתי בפינה זו).

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com

גלי בהרב-מיארה ויצחק עמית!

בוז לממשלת ישראל המסורסת ולנאשם העומד בראשה – חסרי הסמכויות, התושייה והמעש, שנבחרו כחוק!

לתעמולת הכזב של השמאל

3 פעמים, 3 פעמים נכנע עם ישראל לתעמולת הכזב של השמאל. לא, לא, בל נטעה, עם ישראל נכנע מדי יום לתעמולת הכזב של השמאל כפי שמופצת על ידי ערוצים 12, 13, 11 "הארץ", ווינט ועוד, יש הנכנעים בזעם ויש הנכנעים בשמחה אחר ששטפו את מוחם יום יום במשך שנים, אבל אני לא מתכוון לכניעה היום יומית –

אני מתכוון להסכם אסון אוסלו של רבין ופרס (מאמין שזה הסכם פרס, רבין האמיתי לא התדמית שנבנתה על ידי השמאל, הולך שולל),

הסכם הגירוש מגוש קטיף של שרון (כמו תמיד מאמצים שם יפה ״ההתנתקות״),

והבריחה של אהוד ברק מלבנון.

3 פעמים האמין עם ישראל בתעמולת הכזב שתביא שלום ואחווה ושלוש פעמים שילמנו מחיר דמים נוראי על הנאיביות של שירי השלום.

הסכם אוסלו זכור לי היטב. רבין הבטיח שתוך 9 חודשים יישב כל איש בישראל תחת גפנו ותחת תאנתו ולא תהיה עוד מלחמה. מוכרח להודות שכאדם שמאמין בערכי הימין (אגב כנער הייתי בשומר הצעיר, אני לא חושב ששינית את דעותיי מאז, הדעות של השומר הצעיר אז נחשבות היום לימין קיצוני) אז כימני שלא האמין לשירי השלום, יוני השלום, מאכלי השלום (זוכרים את האופנה אז) תמיד חשבתי שכל נסיגה או כניעה חלקית תתקבל כחולשה ותקדם מלחמה ולא להיפך. ובכל זאת כשרבין חזר ואמר נביא שלום תוך 9 חודשים התגנבו ספקות לעמדותיי ותהיתי אולי אני טועה? אולי באמת ניתן לקבל שלום תמורת שטחים. הרי כולנו מוכנים לתת עבור שלום אמיתי גם את קפלן וגם את הרצליה – זיכרו החמאס קורא לכל יישוב או עיר יהודית – התנחלות).

אמרתי לעצמי 9 חודשים מוגזם ולא מציאותי, אבל אם יהיה שלום תוך שנתיים אודה בשמחה שטעיתי ואשנה את עמדותיי. לדאבוני בדיוק אחרי שנתיים היו הפיגועים בדיזנגוף, נתניה, ירושלים. ישראלים רבים שילמו בחייהם את מחיר הטעות (היום קוראים לזה מיסקלקולציה) של רבין ופרס.  

אז מה עשינו בהסכם אוסלו, המשכנו את שיר השלום, שכחנו את הנופלים הבאנו את רוצח הישראלים ערפאת ונתנו לו שלטון עצמי, צבא, נשק, יכולת לנהל כלכלה וכאמור לא רק ששילמנו בדמים על ה״מיסקלקולציה״ אלא שגם סגרנו את הדרך חזרה. אין דרך וכל מה שנשאר לקוות שה-7/10 לא יחזור על עצמו בכפר סבא, בת חפר חדרה ועוד. 

ערפאת מעולם לא הסתיר את דעותיו, מיספר חודשים אחרי הסכם אוסלו הצהיר ערפת בפומבי בדרום אפריקה שהשלום אותו עשה עם ישראל הוא שלום חודיבייה (שלום שמוחמד עשה עם שבטים יהודים כדי שלא יתערבו בכיבוש מכה, וכשהתחזק נלחם בהם, ראו ״קרב חייבר״, והרג את כולם). אז מה עשתה התקשורת הישראלית עם הצהרה המזעזעת שנוגדת את כל מה שסיפרו לנו, הצהרה שהיתה אמורה לעורר כל ישראלי שהאמין בשלום. התקשורת שהיתה כולה בשמאל  (לא היו עדיין ערוצי 14, 15 גלי ישראל והרשתות החברתיות) – הסתירו את ההצהרה ולמי שכבר שמע בכל זאת אמרו, לא לא הוא רק אומר אבל לא מתכוון. כאמור למדנו בדרך הקשה שהוא מתכוון לכל מילה שאמר.

בגירוש קטיף כבר הייתי פחות נאיבי, לא האמנתי לרגע אחד שגירוש יהודים יביא שקט (כבר אז אפילו השמאל הפסיק לדבר על השלום הפעם הסיסמה הייתה הבטחת שקט). אבל  עדיין הייתי תמים. כן האמנתי ששרון עצמו מאמין שזה פתרון. לא האמנתי בפתרון אבל האמנתי ששרון כן מאמין בפתרון. היום די ברור שגירוש היהודים מגוש קטיף היה קשור לפתיחת התיק נגד שרון ומשפחתו על ידי מערכת המשפט, תיק ״האי היווני״. אבל כששרון הסכים לגרש יהודים הכול נשכח והכל נסלח. (אברמוביץ בערוץ טבע את מטבע הלשון ״לאתרג״ – לאתרג את שרון)  התיק היה ברור חד משמעי לא היה צריך לגרור זקנות חולות סרטן לחדרי החקירות כדי שילדיהן ישקרו ויפלילו את שרון, לא היה צריך להעמיד צוות של 80 חוקרים – התיק היה ברור ומפליל. אבל ברגע ששרון הסכים לגרש יהודים, דבר שהתאים לאג׳נדה התקשורתית/משפטית שנשלטו על די השמאל, הכול נסלח והכול נשכח.

כמו תמיד גם הפעם תעמולת הכזב עבדה שעות נוספות. זוכרים ״פחדני השלום״; ״מי שאומר שיהיו קטיושות מעזה מדבר שטויות״; ״ההתנקות תביא ביטחון״; ״אם הערבים ירו ירייה אחת מעזה צה"ל ייכנס בהם בכל הכוח״ (ראו לינק מצורף). המהלך לווה באגרסיביות משפטית חסרת תקדים. נערות בנות 14 נזרקו לחדרי חקירות , אנשים נגררו באלימות, אנשים שלא נהגו באלימות כפי שנהוג היום בקפלן הוכו ללא רחם והכל בגיבויי בג״צ. כ-10,000 ישראלים גורשו מבתיהם ונזרקו והכול למען השלום ״נולדתי לשלום שרק יגיע.״ בכירי מערכת הביטחון הבטיחו בתקשורת שההתנקות (גירוש) תביא ביטחון.

אבל המחיר הנורא לא איחר להגיע, תושבי שדרות ונתיבות היו הראשונים ששלמו את המחיר, וכשהחמאס השתכלל  הטילים הגיעו לאשקלון, אשדוד ועד ירושלים ותל אביב. מחיר הדמים היה נורא – רצח, שכול, פציעות, הרס, ושריפת שדות. וכמובן עם המיסקלקולציה הגיע גם ה-7/10 והמלחמה עדיין נמשכת. המיספרים מדברים בעד עצמם. מכיבוש הרצועה ועד ההתנתקות (הגירוש) נהרגו בעזה במשך 38 שנה 230 ישראלים, מההתנקות ועד היום 20 שנה נרצחו 1870 ישראלים ועד 900 חיילים והמיספרים עולים!

הבריחה של אהוד ברק מלבנון לא רק שהביאה עלינו את החיזבאללה, אלא גם שיכנעה כל מיעוט במזרח התיכון שאי אפשר לסמוך על הישראלים. לא רק ברחנו מלבנון ונתנו רוח גבית לטרור, אלא גם בגדנו בבני בריתנו הנוצרים המרונים. גם אז כמו היום תעמולת הכזב עבדה שעות נוספות. זוכרים את ״4 האימהות״ שעמדו כל פעם בצומת אחרת עם עשרות כלי תקשורת סביבם? גם אז הבטיחו לנו שקט ושלווה. עוד קודם לכן זוכרים את סברה ושתילה, קבוצה אחת של ערבים נכנסת לכפר של קבוצה אחרת ועושה טבח (הפעם טבח קטן ״רק״ כ-200 איש, בכפרים אחרים שישראל לא היתה מעורבת היו אלפי הרוגים כמו שנהוג אצל הערבים) – אבל במקרה הזה מדובר בקבוצה אוהדת ישראל וכמובן ברגע שישראלים מעורבת, ולמרות ששום חייל ישראלי לא הרג אפילו לבנוני אחד בכפרים סברה ושתילה – השמאל מיד יחס את הרצח לישראל.

הבריחה הזאת הביאה 150,000 טילים שהיו מכוונים לישראל. זוכרים. זוכרים את ההבטחות בתקשורת לעשרות אלפי הרוגים ושבועות של עלטה, זוכרים. למזלנו מי שטיפל בחיזבאללה וגם באיראן היה המוסד. המוסד ראה את האוייב בלבנון, באיראן, בסוריה ורק לא בישראל, אפילו לא הקים חטיבה יהודית במוסד וכך ניצלנו ממה שהבריחה של אהוד ברק מלבנון היתה יכולה להביא עלינו. אין לי את המיספרים אבל ללא ספק שילמנו מחיר יקר מאד והיינו עלולים לשלם הרבה יותר.

אז, אחרי שתעמולת הכזב גרמה לאלפי הרוגים, עשרות אלפי פצועים, שדות שרופים ובנינים מפוצצים – היינו מצפים מהשמאל שיבוא ויגיד סליחה טעינו. אנחנו אשמים באסונות שהבאנו על עם ישראל. כל מה שאמרנו התגלה כשגוי ואנחנו מכים על חטא ומבקשים סליחה מעם ישראל. 

אבל כמובן זאת לא דרכו של השמאל. עם עוד כסף ממקורות פרוגרסיביים אמריקאיים, אירופאיים ועוד מקורת עלומים נבנה בעזרת משרדי פרסום נרטיב חדש. אז לדבר על שלום כבר אף אחד לא יקנה. לדבר על שקט אותו דבר – אין סיכוי שמישהו יאמין. לדבר על הפרדה, התנתקות – כבר ראינו שלא עובד. אז נמצא פתרון, נאשים את נתניהו. נחזור שוב שוב על הסיסמה – אתה הראש אתה אשם, נחוזר על השקר שנתניהו נתן כסף לחמאס, בפועל השב״כ כפה את דעתו להעביר כסף קטארי (אינני אומר אם זה נכון או לא, הרי הקטארים לא היו צריכים את ישראל כדי להעביר כסף לחמאס וגם העבירו בצינורות רגילים, אבל השקר הוא ש״בכרי מערכת הביטחון״ דרשו וקיבלו ועכשיו שכחו) – אז תופרים תיקים, ממציאים עלילות, לא מפסיקים להסית ולהפיץ שנאה. וכך במקום שירי שלום הגענו לשירי שנאה,

מוטי הרכבי  

חובה לצפות בסרטון:

https://www.youtube.com/watch?v=1TJZR0HUtdk

JEWS are as ugly and disgusting as everyone else – they have lost the moral high ground.

I am so ashamed.

Bibi and the Judea and Samaria group and the SETTLERS are fascist fanatics – THEY HAVE DESTROYED ISRAEL 

GET REAL I am so sorry I love you and Judith and Ben but I don’t love Israel anymore. 

אהוד: שבתי וקראתי וניסיתי להבין לנפשה של הכותבת. אולי כיהודייה החיה בניו-יורק היא מרגישה צורך להיבדל, בעיני תושבי עירה הלא-יהודים – מהתדמית הנאצית שתעמולת חמאס-גבלס מצליחה לצייר בה את מעשי ישראל, הנלחמת על קיומה, ובכך כאילו הכותבת אומרת לאמריקאים הלא-יהודים, ולמשתתפים בהפגנות הרחוב ההמוניות הפלסטיניות – אני לא שותפה ולא אחראית למעשים הנפשעים של היהודים בישראל. אני בסדר. אני כמוכם. אני אדם מוסרי. אני לא כמו בני עמי בישראל שמעשיהם ממיטים עליי בושה ומצדיקים כלפיי וכלפי היהודים שינאה.

כמובן שהיא אינה מבינה שאין שום קשר בין ההתנחלויות בגדה לבין טבח 7 באוקטובר – אבל היא זקוקה מאוד להיאחז ברשע ישראלי כלשהו כדי להצדיק את קיומה היהודי-אמריקאי ה"מוסרי" הנבדל.

* "לדונלד טראמפ יש כפתור אדום במשרד – שנועד לדאוג לו לדיאט קולה." אהוד: סוף סוף, חוץ ממחשבות זימה – יש לדונלד ולי עוד משהו משותף, אבל בלי הכפתור.

* יונתן אנגלנדר: "נכון להבוקר, בבתי החולים בישראל מאושפזים במצב קשה 15 ילדים ותינוקות שחלו בחצבת – מחלה שהרפואה המודרנית הביסה לפני 60 שנה ויש נגדה חיסון שמונע את ההדבקה ב-98% מהמקרים. מאות חולים נוספים אובחנו, והערכות מדברות על יותר מאלף חולים שטרם אובחנו. העומס שהתפרצות כזו מעמיסה על מערכת הבריאות מובנת מאליה – אם צוותים רפואיים מבזבזים זמן ומשאבים על חולים במחלות שכבר הובסו, יש להם פחות זמן ומשאבים לחולים אחרים.

"עידו אפרתי מדווח שהתסכול במערכת הבריאות גדול. כולם מכירים בו, אבל מעטים מוכנים לנסח אותו בצורה ברורה: ההתפרצות ממוקדת בשכונות חרדיות בגלל ששיעור החיסון באוכלוסייה החרדית נמוך באופן יחסי. בלשון פחות פורמלית, זוהי התפרצות של מחלה מסוכנת – מבחירה. בחירה של חרדים לא לחסן את ילדיהם, בחירה לגדל יותר ילדים מכפי שהם יכולים לממן ולכן נאלצים לגור בצפיפות (כר פורה להתפרצות מחלות), בחירה של רבנים להותיר את הציבור שלהם בור, מבודד, כלוא בעבר." ["הארץ" באינטרנט, 6.8].

אהוד: וממשפחות חרדיות פרימיטיביות מפגרות אלה, המקריבות את ילדיהן על מזבח הבערות ולא מחסנות אותם – אתם מקווים לגייס חיילים נבערים למלא את שורותיו של צה"ל?

הלא מה שמעניין אתכם באמת זה לדפוק את ביבי ולהרוס את ממשלת ישראל בעיצומה של המלחמה!

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!