מה הולך פה?
ראש ממשלתנו שב מביקורו בסין, שם שוטט בגבורה, למרות הקור הנורא, על החומה המפורסמת, סייע לחליבת פרות בחווה שיֶדע ישראלי הפליא להגדיל בה את תנובת החלב, הצטלם בלי חשך וגם שוחח אי פה אי שם עם מנהיגי המדינה האדירה שאירחה אותו.
ממה שגילה לנו מר אולמרט בנדיבותו כי רבה על השיחות הללו יוצא שמנהיגי סין הבטיחוהו, כי לא יניחו לאיראן, בשום פנים ואופן, לפתח נשק גרעיני. ובכן, אנחנו יכולים להירגע? אבל מה על המידע הבלתי-מרגיע בהחלט שהתקשורת מספקת לנו על עמדת סין כלפי הפעילות הגרעינית האיראנית, לרבות מאמציה – בשיתוף עם רוסיה – למנוע נקיטת עיצומים של ממש נגד טהראן מצד הקהילייה הבינלאומית?
מה הולך פה, לכל הרוחות?
הייתכן – הדם קופא לעצם המחשבה – שמר אולמרט איננו אומר אמת? שהוא המציא את סיפור המעשה הזה כדי לזקוף לזכות עצמו הישג כלשהו שהשיג במסעו הסיני זוּלת טיול עֲלֵי שׁוּר, חליבת פרות וצילומים נחמדים לאלבום המשפחתי?
אך האם בכלל אפשר שאהוד מחמדנוּ, ישר-הדרך וישר-הלב, יוליך אותנו בכחש?
והלא דבר זה עומד בסתירה גמורה לאופיו, להתנהגותו בעבר ולעשייתו בהווה!
ניחא. חוששני שלעולם לא נדע מה נאמר שם, בחדרי חדרים, בביג'ינג המעטירה.
אם כן, הבה נפנה אל השירה הסינית ונצטט שיר של דוּ פ'וּ, מגדולי הפייטנים של האומה העתיקה והכבירה הזאת, שחי וכתב במאה השמינית לספירה. נדמה לי שנמצא בשיר זה, הלקוח מ"שמונה שירי סתיו" (תוכלו לחזור אליו באנתולוגיה "108 שירים מן הקלאסיקה הסינית", בחר ותירגם דן דאור, הוצאת "חרגול", 2001), משהו שיזכירכם מדינה אחרת, קטנה לאין ערוך וקרובה לבלי שיעור.
 
שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים שֶׁהַבִּירָה צַ'אנְג-אָן דּוֹמָה לְלוּחַ שַׁחְמָט
מֵאָה שָׁנִים שֶׁל אֵרוּעִים וַחֲדָשׁוֹת לֹא יוּכְלוּ לָעַצְבוּת
בָּתֵּי מִדּוֹת שֶׁל נְסִיכִים וְשׁוֹעִים, לְכֻלָּם בְּעָלִים חֲדָשִׁים
לוֹבְשֵׁי הַמַּדִּים וְחוֹבְשֵׁי הַשְׂרָרָה שׁוֹנִים מֵאֵלֶּה שֶׁל פַּעַם
יָשָׁר צָפוֹנָה בְּמַעַבְרֵי הָרִים תֻּפֵּי הָאָרָד רוֹעֲמִים
בִּקְרָבוֹת הַמַּעֲרָב מֶרְכָּבוֹת וְסוּסִים, מִכְתָּבִים עָפִים וְשָׁבִים
דְּרַקּוֹנֵי הַמַּיִם נִדְמָמִים נִרְדָּמִים בַּנָּהָר הַקַּר שֶׁל הַסְּתָו
מְכוֹרָתִי וִימֵי שָׁלוֹם רְחוֹקִים טוֹרְדִים אֶת מַחְשְׁבוֹת לִבִּי
  
חֶרְפָּה
יו"ר – יפה לשעה זו – מפלגת העבודה הודיע על מינוי השר הערבי הראשון שיכהן בממשלת ישראל למן קום המדינה. הוא עשה זאת במסגרת מיכסת השרים שמפלגתו זכּאית לה – לאחר התפטרות שר התרבות והמדע אופיר פז-פינס – ומיד פרצה מהומת אלוהים במפלגה ומחוץ למפלגה.
אינני מכיר את ח"כ ראלב מג'אדלה, שיירש את כסאו של השר הפורש, וגם אין לי עניין להשוות בינו ובין המועמד הערבי האחר לכהונה. זאת אף זאת, בהחלט יש רגליים לסברה, שלמינוי יש נגיעה ישירה למעמדו המתדרדר של היו"ר מר פרץ ולמאמציו הנואשים לבלום את הגלישה המתמשכת לעבר הלא-כלום, והלוואי שהיה בא לעולם על רקע שונה ועל סמך מניעים טהורים כשלג ראשון בטרם יהיה למידרס נעליהם של עוברים ושבים. ואף על פי כן, זהו אקט היסטורי חיובי, יהיו נסיבותיו הפרגמטיות והאנוכיות אשר יהיו, ומן ההכרח להבין את משמעותו דווקא בהקשר של היחסים העכורים, טעוני חומר-הנפץ, הקיימים להוותנו בין רוב ומיעוט במדינה שבה חיים השניים אלה בצד אלה.
רצה הגורל שהדברים האיומים ביותר שנאמרו על-ידי מְגַנֵּי המינוי יצאו מפיה של אשת הימין הלאומני התוקפני, ח"כ אסתרינה טרטמן (יו"ר ישראל ביתנו), שצירוף מפלגתה לממשלה גרם להתפטרותו של שר התרבות והמדע בעוד מפלגתו שלו מוסיפה, לגנוּתה, לדבוק בכיסאותיה.
הגברת טרטמן, שמעודי לא היה לי הכבוד להתוודע אליה – ואולי הַחֶסֶר הזה הועיל לבריאות שנינו – הכריזה, כי "ישראל היא מדינה יהודית", ובהביעה את התקווה שהשֵם יעזור לנו לשמור על צביונה זה, ואת ביטחונה שלה שישראל "צריכה להתנהל על-פי ערכי היהדות", הגדירה את מינויו של ח"כ מג'אדלה כ"הורדת גרזן על הציונות הפוגעת באופי היהודי של המדינה" וקראה "לבער את הנגע הרע מקרבנו."
גידופים מְבִישִׁים אלה, שהגזענות המסלידה מזדקרת מתוכם כמרצע, שופכים אור חרדות על המפלגה שח"כ טרטמן היא היו"ר שלה, אבל לא פחות מזה על דמותה של הממשלה שמפלגתה של אסתרינה המתוּקה יושבת בתוכה. דומה שאני פטור מלהרחיב את הכתיבה על משמעות העובדה, שמפלגת העבודה לא דרשה משותפתה הבכירה בממשלה לסלק ממנה לאלתר את "ישראל ביתנו" ולא הצהירה על נטישתה את ממשלת הַחֶרְפָּה אם דרישתה לא תתקבל.
 
על הירח יותר טוב
צר לי להודיע, קוראים חביבים, שהצעתי לרכוש את טירתו של רב-ערפד דראקולה שהועמדה למכירה ברומניה ולהועידה למושב אפ"ח (רב-תחמן אולמרט, רב-בטחון פרץ ורב-אלוף חלוץ) נפלה על אוזניים ערלות. הציבור גילה אדישות מוחלטת לסיכוי שהשלישייה המנצחת שלנו תשתקע בטירה שתיקנה ותשופץ (אפשר לסמוך על מר אולמרט שיגייס את מיטב הקבלנים) על חשבון הציבור אסיר-התודה במקום הידוע ביפי נופיו. אינני יורד לסוף האדישות הזאת, אבל לא בזה ענייננו. יש לי רעיון אחר.
קראתי במוסף "תל אביב" של "ידיעות אחרונות" מיום שישי שעבר, כי מנהל עירוני א' לאמנויות בעיר העברית הראשונה השקיע אלף ש"ח מכספי בית-הספר ברכישת 16 דונאם על אדמת הירח (ועוד ארבעה דונאם קיבל חינם) – באמצעות איזה אתר אינטרנט ישראלי המשֹכּיל לנצל פירצה מסויימת בחוק הבינלאומי – ובדעתו להקים שם, על הירח, כאשר תתחיל בעוד כמה עשרות שנים התיישבות אנושית בעקבות הקמת בסיס מאוייש של נאס"א, בית ספר בשם "בירכת הלבנה".
למיטב ידיעתנו אין מנהל עירוני א' סהרורי, ובכלל, עשרת אלפי ישראלים כבר השקיעו בנדל"ן על הירח. לא יהיה משעמם.
אז במקום לשלוח את שלושת גדולי האומה לרומניה (כן, זו שהצטרפה בימים אלה לאיחוד האירופי והפטריוטים הישראליים כבר עומדים בתור לקבלת דרכונים רומניים על סמך המוצא של אבות אבותיהם), אשר בה הם עלולים להיות מוטרדים על-ידי המוני תיירים בעלי זיקה למציצת דם ספרותית,
מוטב לשגרם לווילות-העתיד על הירח. הם יוכלו לקרוא שם בנחת את "מהאדמה אל הירח" של ז'ול ורן ואת "האנשים הראשונים על הירח" של ה.ג'. ולס ולהשוות את תפיסת הדמיון היוצר של אבות הסאיינס פיקשן למציאות הלוּנארית מצד אחד ולזו הישראלית והמזרח-תיכונית מצד שני. השוואה זו תעסיק אותם במידה כזאת שאנחנו, יושבי פינתנו הנידחת בכדור-הארץ, נהיה פטורים מדאגה לגבי רעיונות מהפכניים שהשלושה עלולים להגות בשבילנו אם רק תהיה להם השהות המספיקה לכך.
אבל תמיד יוכלו למצוא זמן מה להופעות מרחיבות-דעת ומחממות-לב לפני תלמידי בית הספר התיכון "בירכת הלבנה".
 
הַס פן תעיר
כבר ארבעים שנה צַפָּרִים – ברובם מתנדבים – בישראל מתייצבים על משמרתם בעונה זו של השנה כדי לספור את הציפורים בתחומי ארצנו. הם עושים זאת – כחלק ממיבצע כלל-עולמי – בשבת כיוון שביום זה קל יותר לאנשים רבים להתפנות למשימה. גם בשבת זו האחרונה היו אמורים לעשות זאת אילמלא יצא עליהם קיצפם של שני שומרי שבת מהוללים, השר ישי (ש"ס) והשר עזרא (קדימה, לשעבר הליכוד), שהמחשבה על חילול יום המנוחה הקדוש הכרוך בתצפית הציפורים ובספירתם עשתה את בשרם חידודין חידודין. את נֵס הצלתה של השבת מידי מחלליה הרים שר התמ"ת ישי, המייצג את מחנה שלומי-האמונים באופן בלתי-אמצעי, והצטרף אליו בדיצה השר לאיכות הסביבה עזרא, המייצג אותם – כהרבה יוצאי ליכוד הנאמנים לערכי היהדות – בעקיפין, והוא גם המופקד על הרשות לשמורת הטבע, שבחסותה נערך מיפקד בעלי-הכנף.
לא הועילו מחאות פקחים בשמורת הטבע שטענו, כי הגזירה פירושה "כפייה דתית ומכת מוות למיפקד". לא הועילו גם ההסברות ששומרי-מצוות משתתפים שנה-שנה במיפקד במקומות שונים המאפשרים להם חזרה בעוד מועד לבתיהם בטרם כניסת השבת. שני צדיקי הדור, זה החרד וזה הלא-כל-כך-חרד, שיתפו פעולה (אף על פי שמלאכתם היתה צריכה להיעשות בידי אחרים, כראוי לצדיקים שכמותם) והיכו על החומש את המתנכּלים ליראת השֵם.
אדישותם של החרדים לטבע, לנוף, לחי ולצומח היא מן המפורסמות. "המהלך בדרך ושונה ופוסק ממישנתו ואומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו" ( אבות ג') – רצונכם, במימרה מישנאית זו מקופל כל שוויון-הנפש ההרסני כלפי הטבע ושימורו, וכל האטימות האסתיטית, האופייניים לאותו ציבור. מילא, הרתיעה מפני כלבים, שהיא תכונה גלותית נפוצה בקרב לובשי-השחורים. אבל במה חטאו הציפורים? ציפורי דרור או ציפורי נפש, ציפורי שיר או ציפורי נוד:   
אחת היא להם.
וכלום שמענו, עד לרגע-הקילוּד הזה, איזה ציוץ של התרסה מצד, נאמר, מה שיודעי ח"ן מכנים האגף החילוני בכנסת? לעניין זה תופס שיר-הילדים הידוע של ח"נ ביאליק: "קן לציפור בין העצים / ובקן להּ שלוש ביצים / ובכל ביצה, הס פן תעיר / ישן לו, ישן לו אפרוח זעיר".
 
איזה שֵם!
ברחוב מרכזי בתל-אביב צדה עיני חנות נעליים קטנה ושמה "נעלי קליגולה".
קַלִּיגוּלָה?
בלטינית מקורו של השם ב"קַלִּיגָה", הסנדל המסומר שהיו חיילי רומי נועלים, ובהקטנה "סנדל-חיילים קטן", כינוי שהוענק, כשהיה ילד והופיע לפני חיילי אביו, בלבוש צבאי על-פי מידותיו ובסנדלי-צבא קטנים, למי שלימים נעשה אחד הקיסרים הנוראים ביותר של האימפריה הרומית, שופך-דם אכזרי מאין כמוהו, מושחת-מין ומגלומאן מטורף. ארבע שנים – מ-37 עד 41 לספה"נ – שלט גאיוס קיסר אוגוסטוס גרמאניקוס, הלא הוא "קליגולה", ורוב הזמן היה זה שלטון של טֶרוֹר אימתני, ששיגעונו של האוחז בו בקו עלייה בלתי פוסק, עד שנרצח הקיסר באחד ממסדרונות ארמונו. הוא מי שביקש לעשות את סוסו האהוב אינקטאטוס, ששכן בארמון אדונו ולעתים מזומנות סעד בחברתו, לקונסול, והוא גם זה שלאחר שהכריז את עצמו לאל תבע להכניס את פסלו לבית המקדש בירושלים וכמעט שגרם בכך להתקוממות עממית.
ובכן, מה מניע את בעליה התל-אביבי של חנות נעליים להעניק לה את כינויו של הקיסר הרומאי המבעית? רק בגלל הקשר המקצועי? או מפני שיש למנעיל היחפים הזה אהדה מוזרה לרוצח בטוֹגה בעלת שוּלי הארגמן?
והיא נפלאתה ממני.