נָשִׁים כַּשּׁוֹשַׁנִּים –
בָּאֲגַרְטָל נִתְיַבְּשׁוּ
מַשִּׁירוֹת עָלִים נוֹבְלִים
נִמְחוּ צִבְעֵיהֶם
עַיִן נִפְקַחַת וְנִסְגֶּרֶת
בֵּין שְׁמוּרוֹת
עַפְעַפַּיִם נְפוּחוֹת
בֵּין קְמָטִים
עוֹד מְהַבְהֵב
מַוְרִיד –
כֶּתֶם זָעִיר
כְּהֵד נְשִׁיקוֹת
רְחוֹקוֹת –
גֻּמַּת-חֵן
שֶׁהִשְׁחִירָה
מְחַיֶּכֶת פֶּתַע
כִּגְבִיעַ
פֶּרַח עָמֹק
שֶׁהִשְׁחִיר –
יָדַיִם
אֲרֻכּוֹת
בְּרֶשֶׁת גִּידִים
כְּחֻלִּים
מְסַפְּרוֹת עַל
פִּנַּת פְּסַנְתֵּר
בְּצֵל וִילוֹנוֹת כְּבֵדִים
בָּאָזְנַיִם סוֹבֵב
וַלְס שׁוֹפֶּן –
סָפוּג דְּמָעוֹת וְחִיּוּכִים
צָף מִסָּבִיב –
בּוֹחֵשׁ זִכְרוֹנוֹת
סוֹבֵב בִּשְׁבִילֵי גַּן
לַחִים מִגֶּשֶׁם
בַּמּוֹלֶדֶת הַיְּשָׁנָה –
כָּאן הֵן יוֹשְׁבוֹת
וְאוֹסְפוֹת
שְׁאֵרִית שְׁנוֹתֵיהֶן
קוֹפְצוֹת אֶגְרוֹפֵיהֶן
עֲלֵיהֶן
בְּעַקְשָׁנוּת;
שְׂעָרָן הַדָּלִיל
בּוֹכֶה –
כְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ –
בְּבֹקֶר סְתָו
לְאוֹר שֶׁמֶשׁ חִוֶּרֶת
הֵן מְלַקְּקוֹת
עַצְמוֹתֵיהֶן הַכּוֹאֲבוֹת
כַּעֲדַת חֲתוּלוֹת
צְנוּמוֹת קֵרְחוֹת
לְאַחַר לֵיל יְלָלוֹת יַחַד
•
• פירוש הסימן – שיר מן העיזבון שפורסם לאחר מותה. העיזבון הועבר למכון "גנזים". השיר נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.
בגיליון:
- שירי אסתר ראב: מוֹשַׁב זְקֵנוֹת
- יוסי אחימאיר: "מדינה פלסטינית – רעיון מזעזע"
- אורי הייטנר: לקסיקון תשפ"ה
- אהוד: ככל שיותר דגלי אש"פ מתנוססים בהפגנות הרחוב הפרועות, האלימות, האנטי ישראליות, האנטישמיות, הברבריות, רוחשות השינאה והתמיכה בעזה ובטרור האיסאלמי פלסטיני – כן יותר ויותר אזרחים דמוקרטים שומרי חוק במדינות מערב אירופה ובארה"ב מבינים כי המלחמה אינה רק של ישראל בהנהגת נתניהו נגד חמאס ושאר אויבי ישראל המוסלמים – אלא בין הציביליזציה המערבית לבין האיסלם הקיצוני, הברברי, תומך הטרור בכל העולם ובמיוחד באירופה הנוצרית –: שאותה ואותם הוא מקווה לערער ולכבוש מבפנים!
- רון בריימן: עד לאן יכול העליון לרדת?
- נסיה שפרן: 100 שנים להקמת ייוו"א (YIVO)
- משה גרנות: כוחה המאחד של התרבות
- משה גרנות: בין כרוניקה לבדיון
- אהוד בן עזר: ספר הגעגועים
- נעמן כהן: ברכת "שנה טובה" ומחלת הנפש הביביפוביה
- אהוד בן עזר: יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":: * אהוד: חלק ניכר מהתקשורת הישראלית, הנדפסת והמשודרת, ביחוד בחדשות "קול ישראל" מדי שעה, ממשיך לשרת את החמאס במתן כיסוי נרחב מאוד וממושך להפגנות לעצירת המלחמה, מול דירתו של נתניהו ובמקומות אחרים – ובקריאה לכניעה ל"עסקה"-כביכול של קבלת תנאי חמאס להפסקת המלחמה – תנאים שיבטיחו את המשך קיומו הברברי הרצחני ואת איומיו על ישראל!
- שאר הגליון
מאמרים
שירי אסתר ראב
מוֹשַׁב זְקֵנוֹת
יוסי אחימאיר
"מדינה פלסטינית – רעיון מזעזע"
את התשובה המוחצת לנשיא צרפת מקרון, המוביל את ההכרה הרב מדינתית ב"מדינה פלסטינית", נתן כבר לפני 43 שנה ראש הממשלה מנחם בגין לנשיא צרפת דאז, פרנסואה מיטראן. היה זה בעת ביקורו של הנשיא מיטראן בכנסת, שבו ראש הממשלה תיאר בנאומו את העליות והמורדות ביחסים בין צרפת לישראל והביע תקווה, כי "מיטראן, ידיד ישראל, יפעל למען חידוש הידידות ואולי אף הברית בין מדינותינו." ואז הוסיף: "חובתי לדבר גלויות – המכשול העיקרי הוא בתמיכה הצרפתית ברעיון המדינה הפלסטינית."
הנה כי כן, אין חדש בעמדה הצרפתית לגבי פתרון הסיכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא שאז ב-1982 עדיין לא היתה התמיכה הגלויה בו כה רחבת כבימינו, ימי הנשיא הצרפתי העויין עמנואל מקרון. "חובתי להסביר מה פירושה של מדינה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה כלפי מדינת היהודים" – אמר בגין לאורחו, והסביר: "היא היתה קמה על ההרים והגבעות של שומרון ויהודה. בידי אש"ף נמצא נשק סובייטי לרוב, טנקים, תותחים וטילי קטיושה. מכל נקודה בהרי שומרון ויהודה אפשר להגיע בנשק זה לפתח-תקווה, רמת-גן, בני-ברק, גבעתיים, תל-אביב. האם צרפת שוחרת הצדק יכולה לתמוך ברעיון המזעזע של יצירת סכנה כזו לעצם קיומו של עמנו?"
בגין המשיך: "לעם היהודי יש מדינה קטנטונת, יחידה במולדתו העתיקה – האם צריך להקים גם מדינה ערבית מספר 22? שתשאף להריסתה של המדינה היהודית, שתשפוך את דם אזרחיה יומם ולילה? כלום יכול העם הצרפתי להרשות לעצמו, אחרי מה שקרה במלחמת העולם השנייה, לתמוך ברעיון של מסירת הררי יהודה ושומרון בידי אוייב משמיד, כפי שהוא עצמו קובע בצ'ארטר הנודע לשימצה ובכל כינוסיו?"
ראש הממשלה ציין, כי בכוונה הוא משאיר את השאלות הללו ללא תשובה. "יהדהדו הן לא רק בחלל האוויר של הכנסת, אלא גם בחלל האוויר של האסיפה הלאומית בפאריז. יהדהדו הן בתחנות הרדיו והטלוויזיה של צרפת, במערכות העיתונים וגם בארמון האליזה שבו שוכן ידידינו היקר פראנסואה מיטראן..." והא סיים קטע זה בנאומו בהבעת אמונה, כי "גם במקרה זה ינצח הצדק, תעלה האמת ויוסר המכשול המכריע בדרך הידידות שהיא כה יקרה לנו, בין צרפת לבין ישראל."
קודם לכן העלה בגין על נס את רעיון "האוטונומיה המלאה, שאנחנו מציעים על פי הסכמי קמפ דיוויד, להעניק לתושבים הערביים ביהודה, שומרון וחבל עזה," והסביר: "משתקום מועצה מינהלית (לאוטונומיה), אנחנו נוציא את הממשל הצבאי. יהיו אלה שני שינויים היסטוריים בחייהם של התושבים הערביים של יהודה, שומרון ועזה. בפעם הראשונה תהיה להם נציגות נבחרת, אשר תטפל בענייניהם היומיומיים והממשל הצבאי יוצא. לא היה מצב כזה בימי השלטון הטורקי, הבריטי, או הירדני או המצרי."
רכבת ההכרה ב"מדינה פלסטינית" יצאה השבוע לדרך בלי שיש לה איזו שהיא משמעות מעשית בשטח. ועדיין מה שאמר ראש הממשלה המנוח לנשיא צרפת המנוח, מן הראוי שראש הממשלה נתניהו ישמיע לנשיא מקרון ולכל מאזיניו, ואף ירחיב ויוסיף נימוקים, בנאומו בעצרת האו"ם, ובכל הזדמנות נוספת.
יוסי אחימאיר
אורי הייטנר
לקסיקון תשפ"ה
אברהם – בנאומו בחידון התנ"ך ביום העצמאות, נתניהו שכח את שם בנו אבנר, וכינה אותו אברהם.
אגרוף ברזל – השם שנתניהו הציע למבצע "מרכבות גדעון ב'" לכיבוש עזה. אמנון אברמוביץ' ציין שזה השם שהנאצים כינו את הפוגרום ביהודים לאחר הצתת הרייכסטאג, והרעיון התמסמס.
אכיפה – אחת הסוגיות המרכזיות בהפסקת האש בצפון, היתה שאלת האכיפה של ההסדר, כדי לא לחזור על פארסת 1701. בפועל ישראל אוכפת את הפסקת האש ואינה מאפשרת לחיזבאללה להשתקם.
אמברגו – אמברגו נשק הוא איסור או הגבלה על מכירת כלי נשק, חימושים ואמל"ח למדינה כלשהי. מדינות באירופה ובמידה מסוימת אפילו ארה"ב הטילו אמברגו על ישראל במלחמה, בשלהי שלטון ביידן.
אני אשקם את ניר עוז – דבריו הראשונים של גדי מוזס עם שובו מהשבי לאחר 482 יום.
אסטרטגיית יציאה – עם הכניסה של צה"ל לתמרון קרקעי בלבנון תהו פרשנים ופוליטיקאים האם יש לישראל אסטרטגיית יציאה מלבנון ומן המלחמה.
באגס באני – במשפט נתניהו הוא נשאל על בובת באגס באני שמילצ'ן חיפש בכל רחבי ארה"ב כדי להיענות לדרישה של שרה נתניהו. לאחר מכן באגס באני היה ביטוי בקרב נתניהו ותומכיו להציג את המשפט, ככזה שעוסק בזוטות ומטריד את ראש הממשלה מניהול המלחמה.
בוננזה של נדל"ן – הפנטזיה של סמוטריץ' על אודות מה שתהיה רצועת עזה ביום שאחרי.
בטלנים – אמירה של יצחק יוסף, לשעבר הרב הראשי: גם לבטלנים אסור להתגייס.
בני מוות – הגדרה לצמרת חמאס שהייתה על הכוונת בהתקפת חיל האוויר בקטאר, בפי מבקרי המבצע. "כמובן שכל בכירי חמאס הם בני מוות, אבל..."
בני ערובה – נתניהו טען שהחשודים בפרשת קטארגייט יונתן אוריך ואלי פלדשטיין נתונים במעצר כבני ערובה. אמירה שלא התפרשה כגילוי נעלה של רגישות, שעה שעשרות בני ערובה ישראלים חטופים במנהרות חמאס בעזה.
ברית המשרתים – רעיון מרכזי בשיח הישראלי, של המרת הבריתות הפוליטיות הישנות, ובהן הברית בין הציונות הדתית למגזר החרדי, במסגרת "המחנה הלאומי" וקואליציית מלא-מלא, בברית חדשה בין החלקים בציבור שלחמו כתף אל כתף במלחמת "חרבות ברזל". את הכותרת "ברית המשרתים" הכתיר קלמן ליבסקינד במאמר ב"מעריב".
גיהינום – א. מיד לאחר בחירתו לנשיאות, איים טראמפ על חמאס, שאם עד כניסתו לתפקיד החטופים לא ישוחררו, "יפתחו שערי גיהינום" במזרח התיכון. האמירה הזאת הניעה את עסקת החטופים. ב. תיאור מקובל על הסבל של החטופים בשבי חמאס. ג. תיאור מנותק של נתניהו על שמונה שנות חקירתו ומשפטו.
גנבו לנו את המדינה – שורה פרובוקטיבית בשירו של אביב גפן "מדינה הפוכה", שאותו שר לראשונה בטקס המשפחות ב-7 באוקטובר והוא עורר סערה ציבורית. גפן הדהד בשורה זו דברים של שמעון שבס לאחר רצח רבין.
דיפ-סטייט – קונספירציה הזויה בקרב הימין הפופוליסטי בעולם, שהחלה בטורקיה, עברה לארה"ב וכמו כל דבר רע ייבאנו גם לכאן. על פי ההזיה, יש בישראל ממשלת צללים, ממשלת עומק, של האליטה הביטחונית, המשפטית, האקדמית והתקשורתית, שמנהלת למעשה את המדינה ומכשילה את ההנהגה הנבחרת. הקונספירציה הזאת משחררת את השלטון מכל אחריות לכישלונותיו, כי הדיפ-סטייט אשם, ומאדירה את הצלחותיו, כיוון שהושגו למרות הדיפ-סטייט. סביבת נתניהו והימין הקיצוני מפיצים כבר מספר שנים את הקונספירציה, וכחלק מהקונספירציות נגד צה"ל והשב"כ שנועדו לחלץ את נתניהו מאחריותו למחדל, נתניהו עצמו החל להפיץ את הבדותה.
האיראני השני בחשיבותו – הגדרה לנסראללה, שהוא אמנם לבנוני אך היה הציר המרכזי של ציר הרשע האיראני, לאחר חיסול סולימני, שני רק לחמינאי.
הברבור הכתום – כינוי בארה"ב לנשיא טראמפ.
הורגים תינוקות כתחביב – עלילת דם על מדינת ישראל, צה"ל ובנינו הלוחמים, שהשמיע יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן.
החלפת המשטר – פנטזיה על רקע מבצע "עם כלביא", לפיה הוא יביא להחלפת משטר האייתולות באיראן.
הישרדות – כינוי, נפוץ בעיקר בקרב הכותבים ב"הארץ", למשחק הציני של חמאס והפעלת הטרור הפסיכולוגי במימוש עסקת החטופים, כתוכנית הריאליטי "הישרדות".
הסדרה – הכינוי להפסקת האש עם חיזבאללה.
הצדעה – ההצהרה של גלנט לאחר ההודעה על פיטוריו מתפקיד שר הביטחון הסתיימה באקט סמלי של הצדעה ללוחמים והמפקדים בצה"ל ובכוחות הביטחון.
הריביירה של המזה"ת – הבטחתו של טראמפ לעתידה של עזה, שתשוקם בידי ארה"ב לאחר שתושביה יתפנו זמנית למדינות ערב.
הרעבה – עלילת דם אנטישמית נגד מדינת ישראל, כאילו היא מרעיבה את תושבי עזה. נפוצה בקרב תומכי חמאס ושונאי ישראל בעולם וב"הארץ".
התרעה שלפני ההתרעה – פיתוח של פיקוד העורף, שבו הציבור מקבל בטלפון הודעת התרעה על טילים ששוגרו לעבר ישראל מאיראן או תימן, דקות אחדות לפני האזעקה.
זבל – המונח "זבל" היה מרכזי בקמפיין הבחירות בארה"ב. קומיקאי התומך בטראמפ אמר באסיפת בחירות רפובליקאית ש"פוארטו-ריקו היא אי צף של זבל." דבריו עוררו סערה שפגעה בטראמפ, אך כעבור ימים אחדים התהפכה הכף כאשר הנשיא ביידן כינה, בתגובה, את אוהדיו של טראמפ "זבל צף." הקמפיין של טראמפ היטיב למנף לטובתו את האמירה הזאת. טראמפ התחפש לעובד משאית זבל והצטלם על משאית כזו.
זרק אותנו מתחת לגלגלי האוטובוס – ביקורת על הנשיא טראמפ לאחר הסכם הפסקת אש עם החות'ים, שבו הם התחייבו להפסיק לירות לעבר ספינות אמריקאיות, בלי שנדרשו לשים קץ לשיגור הטילים לעבר ישראל.
חומת ברזל – מבצע צה"ל בג'נין – הלחמה של שמות מבצע "חומת מגן" ומלחמת "חרבות ברזל".
חונטה – כינוי מכוער, שנתניהו הדביק לראשי מערכת הביטחון, כחלק מקמפיין הדיפ-סטייט.
חוק ההשתמטות – הההגדרה הרווחת והמדויקת ל"חוק הגיוס", שנועד לקבוע מכסות מזעריות לגיוס חרדי ולמעשה מנציח את ההשתמטות מצה"ל.
חוק מימון השתמטות – הכינוי הרווח ל"חוק המעונות" שנועד לממן את האברכים המשתמטים מצה"ל ולסבסד את המעונות לילדיהם אף שהם בוחרים לא לעבוד.
חוק פלדשטיין – הצעת חוק למתן חסינות לאנשי מערכת הביטחון שיעבירו מידע סודי לראש הממשלה. ההצעה גובשה בעקבות מעצרו של יועץ התקשורת אלי פלדשטיין, קצין מילואים במודיעין, שהעביר באופן בלתי חוקי מסמך סודי לראש הממשלה.
* חטופים – הסוגייה המרכזית שבה עוסקת החברה הישראלית בשנתיים האחרונות היא הטרגדיה של החטופים בידי חמאס בעזה.
בחוסר רגישות מקאברי אכזרי, אנשי הפלג הירושלמי בעדה החרדית מכנים "החטופים" את העריקים שנלכדו בידי מצ"ח.
חילוץ – ישראלים רבים מאוד נתקעו בחו"ל בעת מבצע "עם כלביא", שבו שמי הארץ היו סגורים, וישראל פעלה לחילוצם חזרה לישראל.
חתונת הדמים – כינוי מכוער לחתונתו של אבנר נתניהו, מצד גורמים רדיקלים במחאה שהסיתו לשיבושה. בסופו של דבר החתונה נדחתה בשל מבצע "עם כלביא" ולאחר מכן בוטלה.
טיהור אתני – עלילת דם שפלה על ישראל, כאילו ביצעה טיהור אתני ופשעי מלחמה בעזה, קיבלה הד עצום כאשר שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון ביטא אותה ובכך נתן תחמושת לגרועים בשונאי ישראל.
טקס המשפחות – טקס חלופי שיזם הארגון "קומו" ומשפחות החטופים היו שותפות ליוזמה, כאלטרנטיבה לטקס הממלכתי שיזמה הממשלה והפיקה מירי רגב.
המארגנים הגדירו את הטקס "הטקס הלאומי", וכינויים נוספים היו "הטקס העממי" ו"הטקס האלטרנטיבי". אך השם שתפס הוא "טקס המשפחות".
טראמפספר – כינוי גנאי לתכנית טראמפ לפינוי זמני מרצון של תושבי רצועת עזה לצורך שיקומה.
טרוריסט בחליפה – כינוי הולם לג'יהאדיסט הקנאי איש אל-קאעדה אחמד א-שרע, המכונה אל ג'ולאני, שלובש חליפות ועוטה על עצמו חזות מערבית, כדי לשפר את תדמית שלטונו המתהווה.
טרנספר – המלחמה בעזה החזירה לחיים את הקריאות לטרנספר של תושבי רצועת עזה. הקריאות הללו קיבלו תנופה לנוכח תוכנית טראמפ לעזה, שאינה טרנספר, אך שולליה מצד אחד ושוחרי הטרנספר מצד שני, מיהרו, כל אחד וטעמו הוא, להציגה ככזו.
יאכטת הסלפי – כינוי מבריק של משרד החוץ למשט הפרובוקטיבי והמיוחצן לעזה של גרטה טונברג וסלבס שונאי ישראלי נוספים.
יודנראט – מועצת היהודים בגטו – ההנהגה שמונתה בידי הכובש הנאצי. ח"כית (!) טלי גוטליב הטיחה את הביטוי כגידוף לאיש משמר בית המשפט, שמילא את תפקידו והוציא אותה בכוח מאולם בית המשפט, במצוותו המובנת מאליה של השופט, לאחר שהיא התפרעה באולם.
יו-יו – כינוי לגדעון סער בשל מהלכיו הפוליטיים – אופוזיציה, הצטרפות לממשלת החירום, התפטרות ממנה וחזרה אליה. הכינוי התבסס על ראיון איתו, אחרי הפרישה מהממשלה, שבו נשאל על האפשרות שיחזור לממשלה, והוא השיב שאינו יו-יו ואינו מזגזג.
יום השחרור – כינוי של טראמפ ליום שבו הכריז על תוכנית המכסים הגרנדיוזית, שגוועה בתוך ימים ספורים.
יום עצירה – כינוי של מטה משפחות החטופים ליום של השבתה חלקית של המשק להזדהות עם החטופים.
יו"ר ועדת ההשתמטות – בועז ביסמוט.
ייפתחו שערי גיהינום – איומו של טראמפ, לאחר בחירתו ולקראת כניסתו לתפקיד, על מה שיקרה לחמאס אם לא ישחרר את החטופים. האיום הביא לעסקת החטופים השנייה.
ימים נוראים – שמה של המתקפה הישראלית נגד איראן באוקטובר.
כיבוש עזה – השלב האחרון במלחמה להכרעת חמאס, עליו החליט הקבינט.
כלכלת בידוד – ביטוי שהשמיע נתניהו ב"נאום ספרטה", שבו התייחס להשפעת הבידוד המדיני על הכלכלה, ואף הזכיר אפשרות של כלכלה אוטרקית. לאחר מכן הסביר שכוונתו היתה לעצמאות בסיפוק אמצעי לחימה כדי לא להיות תלויים באחרים להגנת המדינה.
כלכלת חימושים – המחסור בחימושים למלחמה חייב חישוב מושכל של השימוש בהם, כדי לא להישאר ללא יכולת להמשיך את המלחמה.
כן, אבל – תשובתו השלילית של חמאס למתווה ויתקוף לעסקת חטופים.
כנפי דרור – השם הצה"לי למבצע השבת החטופים במסגרת העסקה.
להוריד את הרגל מהגז – כינוי לדרישה האמריקאית מישראל לצמצם את עצימות המלחמה בעזה ובלבנון.
להתיז את ראשו – אמירה חריפה של תא"ל (מיל') עופר וינטר, שעל פיו ראש הממשלה היה צריך להתיז את ראשו של הרמטכ"ל, כיוון שסיכל את מינויו (של וינטר) למזכיר הצבאי של רוה"מ.
לחץ אטומי – בעקבות החלטת הקבינט על כיבוש עזה, חמאס לראשונה התגמש בעמדתו באשר לעסקה חלקית. נתניהו טען בתגובה שחמאס נמצא בלחץ אטומי בשל החשש מהפעולה.
ליל גלנט 2 – לאחר פיטוריו של שר הביטחון גלנט, יצאו מפגינים לרחובות, בניסיון שלא צלח יפה לשחזר את ליל גלנט, שבו מאות אלפים יצאו בספונטניות לרחובות והצליחו לסכל את פיטוריו בפעם הראשונה.
לנשק לי את התחת – נשיא ארה"ב טראמפ סיפר במסיבת עיתונאים איך מנהיגי העולם מוכנים לנשק לו את התחת כדי להגיע אתו להסדר מכס.
Maga – ראשי התיבות של Make America Great Again, סיסמת הבחירות המובילה של טראמפ בכל מערכות הבחירות, שהועתקה מקמפיין הבחירות של דונלד רייגן. בשמה, יצא הפלג הבדלני בתנועה הטראמפיסטית נגד התערבות ארה"ב במלחמה באיראן.
מגנן –מתחם מוקף בחומות וסוללות חול, עפר או אדמה ברצועת עזה, שנועד להגן על רכב קרבי משוריין וחיילים בעת שהם חונים בתוכו.
מדושני עונג – כינוי גנאי מקומם של השר קרעי על הקיבוצניקים. שמא התכוון בעיקר למדושני העונג בניר עוז, בארי וכפר עזה?
מדינה מורכבת – הגדרה תמוהה של קטאר בפי ראש הממשלה, בתשובה לשאלה האם קטאר היא מדינת אוייב.
מחכים לכולם בבית – עדכון סיסמת המאבק למען שחרור החטופים, בדגש על כולם, לאחר החתימה על השלב הראשון בעסקה, שבה שוחררו חלק מן החטופים.
מחנה ריכוז – כינוי אנטישמי שנועד לעשות דה-לגיטימציה לרעיון של הקמת העיר ההומניטרית, שנועדה להגן על חייהם של אזרחי עזה באמצעות פינויים מאזורי הקרבות, באמצעות הדמייתה למחנות השמדה ורצח.
מכת פתיחה – המכה הפנטסטית של צה"ל באיראן, בפתח מבצע "עם כלביא".
מלחמת איראן הראשונה – הגדרה קצת מוזרה לעימות הישיר בין ישראל לאיראן. למה מוזרה? כי ההגדרה למלחמות "הראשונה" ניתנה תמיד כשפרצה המלחמה השנייה. כך במלחמות העולם, במלחמות לבנון, באינתיפאדות ובמלחמות המפרץ.
מלחמת התקומה – השם שנתניהו מציע למלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023.
מלחמת נצח – טענה כלפי ראש הממשלה ולאנשי הציונות הדתית, כאילו הם חותרים למלחמת נצח.
מלחמת שולל – כינוי שהוצא מערימת הגרוטאות של מלחמת שלום הגליל, בפי שוללי השלבים המאוחרים במלחמה, תוך התעלמות מן העובדה שזו המלחמה שבה הותקפנו בטבח 7 באוקטובר.
מלחמת 12 הימים – כינוי למבצע "עם כלביא", על שם מיספר הימים שלו, וכדי לשוות לו את תחושת הניצחון של מלחמת ששת הימים.
מממן חמאס – כינוי לנתניהו בפי ארגוני המחאה, בשל פעולתו הנמרצת לפני המלחמה להעברת כסף קטארי לחמאס. מטרת נתניהו היתה לקנות שקט באמצעות תשלום פרוטקשן.
ממשלת פידיון שבויים – הצעה של גנץ להקמת ממשלת אחדות מוגבלת בזמן של כל המפלגות הציוניות לצורך עסקה לשחרור החטופים.
מנותק קשר – שבועות אחדים לפני שחוסל, לא היה קשר עם סינוואר והיה ספק אם הוא בחיים. הוא הוגדר "מנותק קשר". זו היתה גם ההגדרה של ספי א-דין, המיועד לרשת את נסראללה אחרי ניסיון החיסול שלו, כשלא היה ידוע שאכן חוסל.
מצפון נקי – ב"ראיון" מוסרט ליועצו טופז לוק, אמר נתניהו שהוא ישן במצפון נקי, בכל הקשור למלחמה ולמחדל שקדם לה.
מרכבות גדעון – מבצע לכיבוש שטחים רבים ברצועה תוך הפרדה בין האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה לבין המחבלים.
משענת חיי – הגדרתה של שרה נתניהו בפי ראש הממשלה, לאחר חשיפת מעלליה המושחתים בתוכנית "עובדה". כזכור, משענת חייו בילתה במיאמי כאשר הוא עבר ניתוח והחלמה קשה.
מתווה ויתקוף – מתווה לעסקה חלקית לשחרור כמחצית החטופים. נתניהו תמך במתווה כל עוד חמאס התנגד לו וכשחמאס השיב לו בחיוב, נתניהו התעלם מכך.
מתן ומתן – הגדרה של נתניהו למשמעות המו"מ על עסקת חטופים, אם ישראל תפעל על פי דרישות מתנגדי הממשלה.
נאום הכפכפים – במסיבת עיתונאים רצופה שקרים אמר נתניהו שבשבעה באוקטובר חדרו מחבלים עם כפכפים וקלצ'ניקובים.
נאום ספרטה – נאום של נתניהו באירוע של חשבי האוצר לדורותיהם, שבו דיבר על "סופר ספרטה" ו"כלכלת בידוד".
נחיל כטב"מים – כינוי לשיגור בעת ובעונה אחת של מיספר כתב"מים – כלי טיס בלתי מאוישים.
נמבר וון – כינויה של פדוית השבי לירי אלבג.
נפגעת עבירה – הגדרה ששרה נתניהו ביקשה וקיבלה בדיון על ירי פצצות התאורה לעבר בית המשפחה בקיסריה.
סופר ספרטה – אמירה של נתניהו בנאום, שבו התייחס לבידוד המדיני. הוא ציין שישראל תהיה "סופר ספרטה" – אמירה שעוררה סערת רוחות, ירידת שערים דרמטית בבורסה ואילצה את נתניהו להסביר את עצמו במסיבת עיתונאים שכינס למחרת. האמת היא שנתניהו אמר שישראל תהיה "שילוב של אתונה וסופר ספרטה," אך חלקה השני של המשוואה מחק מהתודעה את חלקה הראשון.
סופת הוריקן – שר הביטחון ישראל כ"ץ נוהג להשמיע אמרות רהב באשר למלחמה, כמו הכינוי עליו חזר פעמים אחדות "סופת הוריקן" לפעולת צה"ל בעזה.
סטיקרים – גל פופולרי מאוד הנפוץ בכל רחבי הארץ – הפקת סטיקרים שעליהם ציטוטים מדבריהם של חללי צה"ל. תחנות אוטובוס ומיגוניות רבות כוסו בסטיקרים הללו.
סנקציות אישיות – התביעה של המתנגדים לחוק ההשתמטות היא הגדרה בחוק, שעל המשתמטים יוטלו סנקציות אישיות.
עוד יותר טוב – הפזמון החוזר ומתגבר בשירו של שאולוב "תמיד אוהב אותי," שהיה הלהיט ההיסטרי של השנה.
פגר פוליטי – בעדותו בבית המשפט נתניהו הגדיר את מצבו לאחר תבוסתו בבחירות 1999 במילים: "הייתי פגר פוליטי."
עוז וחרב – מתקפת הפתע של צה"ל ברצועת עזה לאחר קריסת הפסקת האש בין ישראל לחמאס בעסקת החטופים השנייה.
עיר הומניטרית – תוכנית להקמת עיר שאליה יועברו אזרחי רצועת עזה מאזורי הלחימה, כדי להגן על חייהם.
עם כלביא – המבצע להשמדת מתקני הגרעין והטילים ארוכי הטווח של איראן.
פטיש חצות – שם הקוד בארה"ב של המתקפה האמריקאית על מתקני הגרעין באיראן.
פינוי בינוי – כינוי לתוכנית טראמפ להוצאת תושבי רצועת עזה כדי לאפשר בנייתה מחדש כ"ריביירה של המזה"ת".
פרימטר – חיץ ביטחוני ריק מאוייב. עולה על סדר היום בדיונים על ההסדרים בעקבות המלחמה בעזה, בלבנון ובסוריה.
פרסונה נון גרטה – אישיות בלתי רצויה – הגדרה משפטית למסורב כניסה למדנה מסוימת. מספר מדינות הגדירו את השרים סמוטריץ' ובן גביר "פרסונה נון גרטה".
צווי מעצר – הטריבונל האנטישמי בהאג הוציא צווי מעצר שערורייתיים לנתניהו וגלנט, באשמת שווא של "פשעי מלחמה".
צונמי מדיני – כינוי ישן שטבע בשעתו אהוד ברק, על גל ענק של מתקפה בינלאומית על ישראל. הביטוי הזה חזר השנה, כביטוי למצור המדיני על ישראל בעקבות המלחמה.
צלילי הכרם – שם יצירתי למבצע חיל האוויר נגד החות'ים בתימן, עם רמיזה בקריצה לשמה של הלהקה שפעלה בשנות השבעים בשכונת כרם התימנים.
קבוצת הנשק – כינויה של קבוצת מדענים שעסקה בשלב האחרון והחשוב ביותר להרכבת נשק גרעיני באיראן. רוב חברי הקבוצה חוסלו במכת הפתיחה של מבצע "עם כלביא".
קטארגייט – כינוי לפרשת שחיתות ביטחונית הנחקרת בידי שב"כ והמשטרה, בעקבות חשדות לכך שהמקורבים ביותר לנתניהו בין אנשי לשכתו, קיבלו תוך כדי מלחמה שכר מהאויב הקטארי כדי שיקדמו קמפיין הלבנה שלו.
ראש הנחש – כינוי לאיראן, העומדת מאחורי הפרוקסיס שלה, ארגוני הטרור הפועלים נגדנו מכל העברים, ובהם חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי והחות'ים.
רון ארדים – רון ארד הוא נווט חיל האוויר שנפל ב-1988 בשבי ארגון אמל, הוחמצה הזדמנות לשחררו תמורת כופר ואבדו עקבותיו.
במאבק לשחרור החטופים הובע חשש שמא השתהות בהגעה לעסקה עלולה להפוך את החטופים לרון ארדים, כלומר יאבדו עקבותיהם.
שלוחת מיאמי – שרה נתניהו בלתה תקופה ארוכה אצל בנה יאיר במיאמי, והם כונו בכלי התקשורת "שלוחת מיאמי".
שמוקים – הגדרה לעצירים מבין קנאי נוער הגבעות בשיחה שבה הוקלט בסתר ראש החטיבה היהודית בשב"כ.
שנהיה ראויים להם – אמירה נפוצה, המעלה על נס את הגבורה וההקרבה של חללי צה"ל והבעת תקווה שמדינת ישראל תהיה ראויה לקורבנם.
שר ההשתמטות – ישראל כץ.
שרת התעופה – כינוי לשרת התחבורה מירי רגב, בשל טיסותיה הרבות לחו"ל.
תוכנית האלופים – תוכנית למלחמה בעזה שניסחה קבוצת אלופים וקצינים בכירים במילואים, בראשות אלוף (מיל') גיורא איילנד, ועיקרה הפעלת לחץ כבד על חמאס באמצעות פינוי האוכלוסייה האזרחית העזתית מצפון הרצועה ולאחר מן מצור כבד ומלחמה ללא מגבלות בצפון הרצועה, תוך התייחסות לכל מי שנשאר באזור כאל מחבל. מטרת המהלך היא להכניע את חמאס ולהביא לשחרור החטופים.
תמונת ניצחון – אחרי חיסול סינוואר נשמעה טענה שזו תמונת הניצחון של המלחמה, ועכשיו כשהשגנו אותה צריך לחתור לסיומה המהיר.
תקצרי – ביטוי קצר רוח וגס רוח של דוד ביטן, יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, כלפי שרי גת, דודתה של כרמל גת שנחטפה ונרצחה בשבי. הפך לסמל להתנהגות המכוערת של תומכי נתניהו כלפי משפחות החטופים.
תת-תרבות עבריינית – אופן התנהלות לשכת ראש הממשלה, כפי שהיטיב להגדיר גדי איזנקוט.
אורי הייטנר
[אהוד: אני ממליץ להיסטוריון בעתיד, שיקרא דברים אלה, להתייחס אליהם בביקורתיות, בייחוד לכל התייחסות הזוייה של הייטנר לנתניהו, ה"סמרטוט" בלשונו].
2. צרור הערות 24.9.25
* עמית או טורף – אם כולנו נפנים, שאויבינו אינם נמצאים בקיסריה ולא בקפלן, לא בבלפור ולא בצלאח א-דין, אלא בטהראן, בביירות, בצנעא, בדמשק, בדוחא ובעזה (העיר עזה, לא רחוב עזה), זה יהיה השלב הראשון בריפוי לאומי.
* מדינה על הנייר – כיוון שמדינה פלשתינאית היא איום קיומי על מדינת ישראל, ומאחר שנוכחנו הן בין אוסלו לחומת ברזל ביו"ש, ולאורך שלושים שנה ובעיקר ב-7 באוקטובר ברצועת עזה, מה משמעות עצמאות פלשתינאית בפועל – לא תקום ולא תהיה מדינה פלשתינאית. גם אם כל העולם יכיר בה, הוא יכיר במדינה על הנייר.
* להטביע את כבשת הרש – החלטת האו"ם על הקמת מדינה פלשתינאית כוללת גם את "זכות" השיבה.
משמעות הדבר, היא חלוקת ארץ ישראל המערבית למדינה פלשתינאית נקיה מיהודים בקווי 4.6.67, והטבעת כבשת הרש שתישאר מישראל במיליוני פלשתינאים.
* רוח גבית לטבח – תגובת חמאס להכרה במדינה הפלשתינאית היתה, שהתוצאה מצדיקה את כל הסבל, הכאב והקורבן ששילם העם הפלשתינאי בשנתיים הללו. ההחלטה מחזקת את נחישותו של חמאס להמשיך להחזיק בחטופים, לסרב להתפרק מנשקו ולמנוע בכך את הפסקת המלחמה, מתוך תחושה שיש להם גיבוי ממדינות המערב לאכזריותם הברברית.
מקרון הגיב בראיון ליונית לוי לטענתה שהצעד שהוא יזם הוא פרס לחמאס ולטבח, באמירה שההיפך הוא הנכון, כי חמאס נגד שתי מדינות. הוא עדיין לא קלט את הפילוסופיה של תוכנית השלבים, ולא למד את לקח ה"שלום של אמיצים" באוסלו ואת לקח ההתנתקות. למרבה הצער, גם אצלנו יש מי שלא למדו.
* המסר המרכזי – עצתי לנתניהו, לקראת נאומו בעצרת האו"ם ביום שישי - הקדש 95% מנאומך לתיאור מפורט של טבח שבעה באוקטובר.
תעשיית ההכחשה, ההשכחה וההעלמה של הטבח עובדת קשה מאוד החל ביום הטבח, והצלחתה בלתי נתפסת. אי אפשר להבין את הגל האנטי ישראלי הנורא הזה, בלי להבין את הצלחת הכחשת הטבח.
הבמה הזאת היא הזדמנות להזכיר לעולם מה היה כאן, על מה אנו נלחמים, נגד מי אנו נלחמים ומדוע חובתנו להשמיד את הארגון שביצע את הטבח. חייבים להזכיר לעולם, שהרוצחים והאנסים הברברים הם הנאצים של המאה ה-21. שהמלחמה שלנו בהם היא מלחמת הטוב ברוע המוחלט. שאנו נלחמים ברוע הזה לא רק כחובה לאומית ולא רק כהגנה עצמית, אלא בשם האנושות ולמען האנושות, בדיוק כמו מי שלחמו בנאצים של המאה ה-20.
את המסר הזה יש להעביר בראש ובראשונה באמצעות העובדות, בתיאור הפשעים נגד האנושות שנעשו בשבעה באוקטובר.
* טירוף על מלא – שעה שלוחמי צה"ל לוחמים להכרעת חמאס בעזה, ממשלת "על מלא" מבססת שלטון תואם חמאס בסוריה.
טירוף על מלא.
* משיחיות – מי שמאחל אחרי השנתיים האלה שנת שלום – הוא משיחי.
הוא משיחי במובן הטוב והטהור של המושג; של כמיהה לעתיד טוב יותר, כמו כל כמיהה משיחית לגאולה, גם בתוך מציאות קשה ומייאשת.
מי שאחרי 7 באוקטובר מדבר במושגים של מדינה פלשתינאית, נסיגה לקווי 7 באוקטובר ברצועת עזה וכו', הוא משיחיסט במובן הרע של המושג – אדם מנותק מן המציאות, דבק בדוגמה עבשה שאבד עליה כלח ולא ייתן לעובדות לבלבל אותו.
* מילה גסה – תופעה מדאיגה בקרב חלקים רחבים בציבור – המילה ניצחון הפכה למילה גסה. בברכות לשנה החדשה, בניגוד לשנה שעברה, הכול מברכים שהחיילים ישובו הביתה בשלום, שיהיה סוף למלחמה וכו', כאילו הדבר החשוב היחיד הוא שהמלחמה תסתיים ושהחיילים ישובו, וכלל לא משנה אם הם ישובו כמנצחים.
הרוח הזאת היא מן התופעות שראוי היה שתתנדפנה לכל הרוחות בשמחת תורה, 7 באוקטובר 2023 בשעה 6:29.
אבל יש לנו הכישרון לא ללמוד.
* בן גביר & זועבי – אני סולד מהאמירה שאין בלתי מעורבים בעזה. לכן אני תומך בכל הפעולות שאין כדוגמתן באף צבא בעולם כדי להימנע מפגיעה במי שאינם מחבלים – ההודעה מראש על כל תקיפה למרות אובדן ההפתעה, הנעת האוכלוסייה האזרחית למתחמים הומניטריים כדי להגן עליהם וכד'.
מי שלא מסכימה אתי, זו חנין זועבי, שבדברי התמיכה הנלהבים שלה בטבח הנורא, היא אמרה שאי אפשר להפריד בין חמאס לעם הפלשתינאי.
בן גביר לא היה מנסח את זה טוב יותר.
* ביריונות פוליטית – האם ח"כ דלאל הופל או מעד?
נניח שהוא מעד. גם אז מה שהיה שם היה מעשה אלימות ובריונות.
זו לא היתה הפגנה דמוקרטית לגיטימית לצד אירוע של הליכוד. זו היתה הפרת חוק אלימה, של חסימת הגישה לאירוע, מתוך מטרה לסכל אותו. זו אלימות. זו בריונות פוליטית.
כשח"כ דלאל הגיע למקום, הבריונים חסמו את דרכו. זו אלימות. זה ניסיון למנוע מח"כ את חופש התנועה בכנס פוליטי חוקי ולגיטימי. הוא ניסה לעבור בתוך האספסוף כדי להיכנס. בצדק. אין להיכנע לביריונות.
ואז לפי גירסה אחת הוא הוכשל ולפי השנייה הוא מעד. גם אם הוא מעד – זו מעידה בגלל הניסיון הביריוני לחסום את דרכו. הוא לא הלך בנחת ולפתע החליק על קליפת בננה.
ומה קרה אחרי שנפל? אלמלא היה מדובר בביריונים – הם היו מושיטים לו יד ומסייעים לו לקום. בכל זאת, אדם בן 70. מה הם עשו? המשיכו להתגודד, לצווח עליו, ולהשליך עליו חפצים. זו ביריונות. זו אלימות.
גם אילו היה מדובר בח"כ מחבורת הסְחְלֶה (גוטליב, קרעי, ואטורי, מאי גולן וחבר מרעיהם) המעשה היה ראוי לגינוי. אבל על מי הם התנפלו? על אחד הח"כים המתונים וההגונים ביותר בליכוד.
האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה. אחרי הסרבנות, זה הפשע החמור ביותר נגד הדמוקרטיה. מי שנוקט באלימות בשם המאבק בדמוקרטיה, משתמש בדמוקרטיה לשווא.
בשעת האירוע, היתה ישיבה של ראשי סיעות האופוזיציה. המְחָאָנִים בזים לאופוזיציה. היא לא לוחמנית, לטענתם. אבל האופוזיציה נוהגת כאופוזיציה לגיטימית במדינה דמוקרטית, בדרכים דמוקרטיות. אלה שיוצאים נגדם, רוצים מאבק לא דמוקרטי. הם לועגים להם על כך שהם פועלים כאופוזיציה פרלמנטרית בדרכים דמוקרטיות ובאחריות לאומית.
האנשים האלה מפחידים אותי. מי שבעיניהם המטרה של החלפת השלטון מקדשת את כל האמצעים – אם יעלו לשלטון, המטרה של הישארות בשלטון תקדש בעיניהם את כל האמצעים.
ובנוסף לכול – האנשים האלה עוד ישאירו את נתניהו בשלטון.
* נתניהו יתאכזב – ראשי השב"כ לשעבר לא הציגו שום נימוק ענייני להתנגדותם למועמדותו של דוד זיני לראשות השב"כ. הם טענו שהם מתנגדים כי נתניהו ניסה לשדל את ארגמן לפעולות למען האינטרס הפוליטי הפרטי שלו בניגוד לאינטרס הלאומי. האם ארגמן אשם בכך? לא. נתניהו. אם כך, התנגדותם אינה לזיני, אלא לכל מי שנתניהו ימנה. אבל הוא ראש הממשלה. האם הם רוצים שעד אחרי הבחירות לא יהיה ראש שב"כ? והאם לממלא מקום ראש השב"כ יהיה יותר כוח עמידה מול דרישה כזו של נתניהו? מכל מה שאומרים מי שמכירים את זיני, אין חשש שהוא ישתף פעולה עם דרישות מסוג זה. נתניהו עוד יתאכזב ממנו כפי שהתאכזב מאלשייך וממנדלבליט.
* בקשה מנומסת – כתושב הגולן אני מבקש בדחילו ורחימו מאייל גולן, מאי גולן ויאיר גולן, להחליף את שם המשפחה.
תודה מראש!
* שנה טובה – תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
נאחל לשובם של כל החטופים, החיים והחללים.
נאחל רפואה שלמה והחלמה מהירה לכל הפצועים, בגוף ובנפש.
נאחל נחמה ושמחה למשפחות שאיבדו את היקר להם מכל.
נאחל לניצחון והכרעה של צה"ל על אויבינו, ולשובם של החיילים בשלום ועטורי ניצחון.
נאחל לאיחוי הקרעים והשסעים בעם, לאחדות לאומית ולכידות חברתית.
נאחל לשנה ברוכה וגשומה, שתבשר לנו שפע של ברכה והצלחה.
ברך עלינו ה' אלוהינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה.
שנה טובה ומבורכת!
* ביד הלשון: אופקים – היישוב המרוחק ביותר מגבול עזה שאליו הגיעו המחבלים ב-7 באוקטובר הוא העיר אופקים, שחמישים מתושביה נרצחו.
אופקים עלתה לקרקע ב-1955. ראשוני תושביה היו עולים ממרוקו ותוניסיה. היא ממוקמת בצפון מערב הנגב. אופקים קמה כעיירת פיתוח. ב-1958 קיבלה מעמד של מועצה מקומית. ב-1995 קיבלה מעמד של עיר.
מקור השם אופקים הוא האופקים הנגלים ממנה לכל עבר. המילה אופק, מציינת קו דמיוני מרוחק, שבו נראה שהשמיים והארץ נוגעים זה בזה. מקור המילה הוא ערבי – אֻפְק. הצורה העברית קיימת מימי הביניים.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אגרוף ברזל – השם שנתניהו הציע למבצע "מרכבות גדעון ב'" לכיבוש עזה. אמנון אברמוביץ' ציין שזה השם שהנאצים כינו את הפוגרום ביהודים לאחר הצתת הרייכסטאג, והרעיון התמסמס.
אכיפה – אחת הסוגיות המרכזיות בהפסקת האש בצפון, היתה שאלת האכיפה של ההסדר, כדי לא לחזור על פארסת 1701. בפועל ישראל אוכפת את הפסקת האש ואינה מאפשרת לחיזבאללה להשתקם.
אמברגו – אמברגו נשק הוא איסור או הגבלה על מכירת כלי נשק, חימושים ואמל"ח למדינה כלשהי. מדינות באירופה ובמידה מסוימת אפילו ארה"ב הטילו אמברגו על ישראל במלחמה, בשלהי שלטון ביידן.
אני אשקם את ניר עוז – דבריו הראשונים של גדי מוזס עם שובו מהשבי לאחר 482 יום.
אסטרטגיית יציאה – עם הכניסה של צה"ל לתמרון קרקעי בלבנון תהו פרשנים ופוליטיקאים האם יש לישראל אסטרטגיית יציאה מלבנון ומן המלחמה.
באגס באני – במשפט נתניהו הוא נשאל על בובת באגס באני שמילצ'ן חיפש בכל רחבי ארה"ב כדי להיענות לדרישה של שרה נתניהו. לאחר מכן באגס באני היה ביטוי בקרב נתניהו ותומכיו להציג את המשפט, ככזה שעוסק בזוטות ומטריד את ראש הממשלה מניהול המלחמה.
בוננזה של נדל"ן – הפנטזיה של סמוטריץ' על אודות מה שתהיה רצועת עזה ביום שאחרי.
בטלנים – אמירה של יצחק יוסף, לשעבר הרב הראשי: גם לבטלנים אסור להתגייס.
בני מוות – הגדרה לצמרת חמאס שהייתה על הכוונת בהתקפת חיל האוויר בקטאר, בפי מבקרי המבצע. "כמובן שכל בכירי חמאס הם בני מוות, אבל..."
בני ערובה – נתניהו טען שהחשודים בפרשת קטארגייט יונתן אוריך ואלי פלדשטיין נתונים במעצר כבני ערובה. אמירה שלא התפרשה כגילוי נעלה של רגישות, שעה שעשרות בני ערובה ישראלים חטופים במנהרות חמאס בעזה.
ברית המשרתים – רעיון מרכזי בשיח הישראלי, של המרת הבריתות הפוליטיות הישנות, ובהן הברית בין הציונות הדתית למגזר החרדי, במסגרת "המחנה הלאומי" וקואליציית מלא-מלא, בברית חדשה בין החלקים בציבור שלחמו כתף אל כתף במלחמת "חרבות ברזל". את הכותרת "ברית המשרתים" הכתיר קלמן ליבסקינד במאמר ב"מעריב".
גיהינום – א. מיד לאחר בחירתו לנשיאות, איים טראמפ על חמאס, שאם עד כניסתו לתפקיד החטופים לא ישוחררו, "יפתחו שערי גיהינום" במזרח התיכון. האמירה הזאת הניעה את עסקת החטופים. ב. תיאור מקובל על הסבל של החטופים בשבי חמאס. ג. תיאור מנותק של נתניהו על שמונה שנות חקירתו ומשפטו.
גנבו לנו את המדינה – שורה פרובוקטיבית בשירו של אביב גפן "מדינה הפוכה", שאותו שר לראשונה בטקס המשפחות ב-7 באוקטובר והוא עורר סערה ציבורית. גפן הדהד בשורה זו דברים של שמעון שבס לאחר רצח רבין.
דיפ-סטייט – קונספירציה הזויה בקרב הימין הפופוליסטי בעולם, שהחלה בטורקיה, עברה לארה"ב וכמו כל דבר רע ייבאנו גם לכאן. על פי ההזיה, יש בישראל ממשלת צללים, ממשלת עומק, של האליטה הביטחונית, המשפטית, האקדמית והתקשורתית, שמנהלת למעשה את המדינה ומכשילה את ההנהגה הנבחרת. הקונספירציה הזאת משחררת את השלטון מכל אחריות לכישלונותיו, כי הדיפ-סטייט אשם, ומאדירה את הצלחותיו, כיוון שהושגו למרות הדיפ-סטייט. סביבת נתניהו והימין הקיצוני מפיצים כבר מספר שנים את הקונספירציה, וכחלק מהקונספירציות נגד צה"ל והשב"כ שנועדו לחלץ את נתניהו מאחריותו למחדל, נתניהו עצמו החל להפיץ את הבדותה.
האיראני השני בחשיבותו – הגדרה לנסראללה, שהוא אמנם לבנוני אך היה הציר המרכזי של ציר הרשע האיראני, לאחר חיסול סולימני, שני רק לחמינאי.
הברבור הכתום – כינוי בארה"ב לנשיא טראמפ.
הורגים תינוקות כתחביב – עלילת דם על מדינת ישראל, צה"ל ובנינו הלוחמים, שהשמיע יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן.
החלפת המשטר – פנטזיה על רקע מבצע "עם כלביא", לפיה הוא יביא להחלפת משטר האייתולות באיראן.
הישרדות – כינוי, נפוץ בעיקר בקרב הכותבים ב"הארץ", למשחק הציני של חמאס והפעלת הטרור הפסיכולוגי במימוש עסקת החטופים, כתוכנית הריאליטי "הישרדות".
הסדרה – הכינוי להפסקת האש עם חיזבאללה.
הצדעה – ההצהרה של גלנט לאחר ההודעה על פיטוריו מתפקיד שר הביטחון הסתיימה באקט סמלי של הצדעה ללוחמים והמפקדים בצה"ל ובכוחות הביטחון.
הריביירה של המזה"ת – הבטחתו של טראמפ לעתידה של עזה, שתשוקם בידי ארה"ב לאחר שתושביה יתפנו זמנית למדינות ערב.
הרעבה – עלילת דם אנטישמית נגד מדינת ישראל, כאילו היא מרעיבה את תושבי עזה. נפוצה בקרב תומכי חמאס ושונאי ישראל בעולם וב"הארץ".
התרעה שלפני ההתרעה – פיתוח של פיקוד העורף, שבו הציבור מקבל בטלפון הודעת התרעה על טילים ששוגרו לעבר ישראל מאיראן או תימן, דקות אחדות לפני האזעקה.
זבל – המונח "זבל" היה מרכזי בקמפיין הבחירות בארה"ב. קומיקאי התומך בטראמפ אמר באסיפת בחירות רפובליקאית ש"פוארטו-ריקו היא אי צף של זבל." דבריו עוררו סערה שפגעה בטראמפ, אך כעבור ימים אחדים התהפכה הכף כאשר הנשיא ביידן כינה, בתגובה, את אוהדיו של טראמפ "זבל צף." הקמפיין של טראמפ היטיב למנף לטובתו את האמירה הזאת. טראמפ התחפש לעובד משאית זבל והצטלם על משאית כזו.
זרק אותנו מתחת לגלגלי האוטובוס – ביקורת על הנשיא טראמפ לאחר הסכם הפסקת אש עם החות'ים, שבו הם התחייבו להפסיק לירות לעבר ספינות אמריקאיות, בלי שנדרשו לשים קץ לשיגור הטילים לעבר ישראל.
חומת ברזל – מבצע צה"ל בג'נין – הלחמה של שמות מבצע "חומת מגן" ומלחמת "חרבות ברזל".
חונטה – כינוי מכוער, שנתניהו הדביק לראשי מערכת הביטחון, כחלק מקמפיין הדיפ-סטייט.
חוק ההשתמטות – הההגדרה הרווחת והמדויקת ל"חוק הגיוס", שנועד לקבוע מכסות מזעריות לגיוס חרדי ולמעשה מנציח את ההשתמטות מצה"ל.
חוק מימון השתמטות – הכינוי הרווח ל"חוק המעונות" שנועד לממן את האברכים המשתמטים מצה"ל ולסבסד את המעונות לילדיהם אף שהם בוחרים לא לעבוד.
חוק פלדשטיין – הצעת חוק למתן חסינות לאנשי מערכת הביטחון שיעבירו מידע סודי לראש הממשלה. ההצעה גובשה בעקבות מעצרו של יועץ התקשורת אלי פלדשטיין, קצין מילואים במודיעין, שהעביר באופן בלתי חוקי מסמך סודי לראש הממשלה.
* חטופים – הסוגייה המרכזית שבה עוסקת החברה הישראלית בשנתיים האחרונות היא הטרגדיה של החטופים בידי חמאס בעזה.
בחוסר רגישות מקאברי אכזרי, אנשי הפלג הירושלמי בעדה החרדית מכנים "החטופים" את העריקים שנלכדו בידי מצ"ח.
חילוץ – ישראלים רבים מאוד נתקעו בחו"ל בעת מבצע "עם כלביא", שבו שמי הארץ היו סגורים, וישראל פעלה לחילוצם חזרה לישראל.
חתונת הדמים – כינוי מכוער לחתונתו של אבנר נתניהו, מצד גורמים רדיקלים במחאה שהסיתו לשיבושה. בסופו של דבר החתונה נדחתה בשל מבצע "עם כלביא" ולאחר מכן בוטלה.
טיהור אתני – עלילת דם שפלה על ישראל, כאילו ביצעה טיהור אתני ופשעי מלחמה בעזה, קיבלה הד עצום כאשר שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון ביטא אותה ובכך נתן תחמושת לגרועים בשונאי ישראל.
טקס המשפחות – טקס חלופי שיזם הארגון "קומו" ומשפחות החטופים היו שותפות ליוזמה, כאלטרנטיבה לטקס הממלכתי שיזמה הממשלה והפיקה מירי רגב.
המארגנים הגדירו את הטקס "הטקס הלאומי", וכינויים נוספים היו "הטקס העממי" ו"הטקס האלטרנטיבי". אך השם שתפס הוא "טקס המשפחות".
טראמפספר – כינוי גנאי לתכנית טראמפ לפינוי זמני מרצון של תושבי רצועת עזה לצורך שיקומה.
טרוריסט בחליפה – כינוי הולם לג'יהאדיסט הקנאי איש אל-קאעדה אחמד א-שרע, המכונה אל ג'ולאני, שלובש חליפות ועוטה על עצמו חזות מערבית, כדי לשפר את תדמית שלטונו המתהווה.
טרנספר – המלחמה בעזה החזירה לחיים את הקריאות לטרנספר של תושבי רצועת עזה. הקריאות הללו קיבלו תנופה לנוכח תוכנית טראמפ לעזה, שאינה טרנספר, אך שולליה מצד אחד ושוחרי הטרנספר מצד שני, מיהרו, כל אחד וטעמו הוא, להציגה ככזו.
יאכטת הסלפי – כינוי מבריק של משרד החוץ למשט הפרובוקטיבי והמיוחצן לעזה של גרטה טונברג וסלבס שונאי ישראלי נוספים.
יודנראט – מועצת היהודים בגטו – ההנהגה שמונתה בידי הכובש הנאצי. ח"כית (!) טלי גוטליב הטיחה את הביטוי כגידוף לאיש משמר בית המשפט, שמילא את תפקידו והוציא אותה בכוח מאולם בית המשפט, במצוותו המובנת מאליה של השופט, לאחר שהיא התפרעה באולם.
יו-יו – כינוי לגדעון סער בשל מהלכיו הפוליטיים – אופוזיציה, הצטרפות לממשלת החירום, התפטרות ממנה וחזרה אליה. הכינוי התבסס על ראיון איתו, אחרי הפרישה מהממשלה, שבו נשאל על האפשרות שיחזור לממשלה, והוא השיב שאינו יו-יו ואינו מזגזג.
יום השחרור – כינוי של טראמפ ליום שבו הכריז על תוכנית המכסים הגרנדיוזית, שגוועה בתוך ימים ספורים.
יום עצירה – כינוי של מטה משפחות החטופים ליום של השבתה חלקית של המשק להזדהות עם החטופים.
יו"ר ועדת ההשתמטות – בועז ביסמוט.
ייפתחו שערי גיהינום – איומו של טראמפ, לאחר בחירתו ולקראת כניסתו לתפקיד, על מה שיקרה לחמאס אם לא ישחרר את החטופים. האיום הביא לעסקת החטופים השנייה.
ימים נוראים – שמה של המתקפה הישראלית נגד איראן באוקטובר.
כיבוש עזה – השלב האחרון במלחמה להכרעת חמאס, עליו החליט הקבינט.
כלכלת בידוד – ביטוי שהשמיע נתניהו ב"נאום ספרטה", שבו התייחס להשפעת הבידוד המדיני על הכלכלה, ואף הזכיר אפשרות של כלכלה אוטרקית. לאחר מכן הסביר שכוונתו היתה לעצמאות בסיפוק אמצעי לחימה כדי לא להיות תלויים באחרים להגנת המדינה.
כלכלת חימושים – המחסור בחימושים למלחמה חייב חישוב מושכל של השימוש בהם, כדי לא להישאר ללא יכולת להמשיך את המלחמה.
כן, אבל – תשובתו השלילית של חמאס למתווה ויתקוף לעסקת חטופים.
כנפי דרור – השם הצה"לי למבצע השבת החטופים במסגרת העסקה.
להוריד את הרגל מהגז – כינוי לדרישה האמריקאית מישראל לצמצם את עצימות המלחמה בעזה ובלבנון.
להתיז את ראשו – אמירה חריפה של תא"ל (מיל') עופר וינטר, שעל פיו ראש הממשלה היה צריך להתיז את ראשו של הרמטכ"ל, כיוון שסיכל את מינויו (של וינטר) למזכיר הצבאי של רוה"מ.
לחץ אטומי – בעקבות החלטת הקבינט על כיבוש עזה, חמאס לראשונה התגמש בעמדתו באשר לעסקה חלקית. נתניהו טען בתגובה שחמאס נמצא בלחץ אטומי בשל החשש מהפעולה.
ליל גלנט 2 – לאחר פיטוריו של שר הביטחון גלנט, יצאו מפגינים לרחובות, בניסיון שלא צלח יפה לשחזר את ליל גלנט, שבו מאות אלפים יצאו בספונטניות לרחובות והצליחו לסכל את פיטוריו בפעם הראשונה.
לנשק לי את התחת – נשיא ארה"ב טראמפ סיפר במסיבת עיתונאים איך מנהיגי העולם מוכנים לנשק לו את התחת כדי להגיע אתו להסדר מכס.
Maga – ראשי התיבות של Make America Great Again, סיסמת הבחירות המובילה של טראמפ בכל מערכות הבחירות, שהועתקה מקמפיין הבחירות של דונלד רייגן. בשמה, יצא הפלג הבדלני בתנועה הטראמפיסטית נגד התערבות ארה"ב במלחמה באיראן.
מגנן –מתחם מוקף בחומות וסוללות חול, עפר או אדמה ברצועת עזה, שנועד להגן על רכב קרבי משוריין וחיילים בעת שהם חונים בתוכו.
מדושני עונג – כינוי גנאי מקומם של השר קרעי על הקיבוצניקים. שמא התכוון בעיקר למדושני העונג בניר עוז, בארי וכפר עזה?
מדינה מורכבת – הגדרה תמוהה של קטאר בפי ראש הממשלה, בתשובה לשאלה האם קטאר היא מדינת אוייב.
מחכים לכולם בבית – עדכון סיסמת המאבק למען שחרור החטופים, בדגש על כולם, לאחר החתימה על השלב הראשון בעסקה, שבה שוחררו חלק מן החטופים.
מחנה ריכוז – כינוי אנטישמי שנועד לעשות דה-לגיטימציה לרעיון של הקמת העיר ההומניטרית, שנועדה להגן על חייהם של אזרחי עזה באמצעות פינויים מאזורי הקרבות, באמצעות הדמייתה למחנות השמדה ורצח.
מכת פתיחה – המכה הפנטסטית של צה"ל באיראן, בפתח מבצע "עם כלביא".
מלחמת איראן הראשונה – הגדרה קצת מוזרה לעימות הישיר בין ישראל לאיראן. למה מוזרה? כי ההגדרה למלחמות "הראשונה" ניתנה תמיד כשפרצה המלחמה השנייה. כך במלחמות העולם, במלחמות לבנון, באינתיפאדות ובמלחמות המפרץ.
מלחמת התקומה – השם שנתניהו מציע למלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023.
מלחמת נצח – טענה כלפי ראש הממשלה ולאנשי הציונות הדתית, כאילו הם חותרים למלחמת נצח.
מלחמת שולל – כינוי שהוצא מערימת הגרוטאות של מלחמת שלום הגליל, בפי שוללי השלבים המאוחרים במלחמה, תוך התעלמות מן העובדה שזו המלחמה שבה הותקפנו בטבח 7 באוקטובר.
מלחמת 12 הימים – כינוי למבצע "עם כלביא", על שם מיספר הימים שלו, וכדי לשוות לו את תחושת הניצחון של מלחמת ששת הימים.
מממן חמאס – כינוי לנתניהו בפי ארגוני המחאה, בשל פעולתו הנמרצת לפני המלחמה להעברת כסף קטארי לחמאס. מטרת נתניהו היתה לקנות שקט באמצעות תשלום פרוטקשן.
ממשלת פידיון שבויים – הצעה של גנץ להקמת ממשלת אחדות מוגבלת בזמן של כל המפלגות הציוניות לצורך עסקה לשחרור החטופים.
מנותק קשר – שבועות אחדים לפני שחוסל, לא היה קשר עם סינוואר והיה ספק אם הוא בחיים. הוא הוגדר "מנותק קשר". זו היתה גם ההגדרה של ספי א-דין, המיועד לרשת את נסראללה אחרי ניסיון החיסול שלו, כשלא היה ידוע שאכן חוסל.
מצפון נקי – ב"ראיון" מוסרט ליועצו טופז לוק, אמר נתניהו שהוא ישן במצפון נקי, בכל הקשור למלחמה ולמחדל שקדם לה.
מרכבות גדעון – מבצע לכיבוש שטחים רבים ברצועה תוך הפרדה בין האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה לבין המחבלים.
משענת חיי – הגדרתה של שרה נתניהו בפי ראש הממשלה, לאחר חשיפת מעלליה המושחתים בתוכנית "עובדה". כזכור, משענת חייו בילתה במיאמי כאשר הוא עבר ניתוח והחלמה קשה.
מתווה ויתקוף – מתווה לעסקה חלקית לשחרור כמחצית החטופים. נתניהו תמך במתווה כל עוד חמאס התנגד לו וכשחמאס השיב לו בחיוב, נתניהו התעלם מכך.
מתן ומתן – הגדרה של נתניהו למשמעות המו"מ על עסקת חטופים, אם ישראל תפעל על פי דרישות מתנגדי הממשלה.
נאום הכפכפים – במסיבת עיתונאים רצופה שקרים אמר נתניהו שבשבעה באוקטובר חדרו מחבלים עם כפכפים וקלצ'ניקובים.
נאום ספרטה – נאום של נתניהו באירוע של חשבי האוצר לדורותיהם, שבו דיבר על "סופר ספרטה" ו"כלכלת בידוד".
נחיל כטב"מים – כינוי לשיגור בעת ובעונה אחת של מיספר כתב"מים – כלי טיס בלתי מאוישים.
נמבר וון – כינויה של פדוית השבי לירי אלבג.
נפגעת עבירה – הגדרה ששרה נתניהו ביקשה וקיבלה בדיון על ירי פצצות התאורה לעבר בית המשפחה בקיסריה.
סופר ספרטה – אמירה של נתניהו בנאום, שבו התייחס לבידוד המדיני. הוא ציין שישראל תהיה "סופר ספרטה" – אמירה שעוררה סערת רוחות, ירידת שערים דרמטית בבורסה ואילצה את נתניהו להסביר את עצמו במסיבת עיתונאים שכינס למחרת. האמת היא שנתניהו אמר שישראל תהיה "שילוב של אתונה וסופר ספרטה," אך חלקה השני של המשוואה מחק מהתודעה את חלקה הראשון.
סופת הוריקן – שר הביטחון ישראל כ"ץ נוהג להשמיע אמרות רהב באשר למלחמה, כמו הכינוי עליו חזר פעמים אחדות "סופת הוריקן" לפעולת צה"ל בעזה.
סטיקרים – גל פופולרי מאוד הנפוץ בכל רחבי הארץ – הפקת סטיקרים שעליהם ציטוטים מדבריהם של חללי צה"ל. תחנות אוטובוס ומיגוניות רבות כוסו בסטיקרים הללו.
סנקציות אישיות – התביעה של המתנגדים לחוק ההשתמטות היא הגדרה בחוק, שעל המשתמטים יוטלו סנקציות אישיות.
עוד יותר טוב – הפזמון החוזר ומתגבר בשירו של שאולוב "תמיד אוהב אותי," שהיה הלהיט ההיסטרי של השנה.
פגר פוליטי – בעדותו בבית המשפט נתניהו הגדיר את מצבו לאחר תבוסתו בבחירות 1999 במילים: "הייתי פגר פוליטי."
עוז וחרב – מתקפת הפתע של צה"ל ברצועת עזה לאחר קריסת הפסקת האש בין ישראל לחמאס בעסקת החטופים השנייה.
עיר הומניטרית – תוכנית להקמת עיר שאליה יועברו אזרחי רצועת עזה מאזורי הלחימה, כדי להגן על חייהם.
עם כלביא – המבצע להשמדת מתקני הגרעין והטילים ארוכי הטווח של איראן.
פטיש חצות – שם הקוד בארה"ב של המתקפה האמריקאית על מתקני הגרעין באיראן.
פינוי בינוי – כינוי לתוכנית טראמפ להוצאת תושבי רצועת עזה כדי לאפשר בנייתה מחדש כ"ריביירה של המזה"ת".
פרימטר – חיץ ביטחוני ריק מאוייב. עולה על סדר היום בדיונים על ההסדרים בעקבות המלחמה בעזה, בלבנון ובסוריה.
פרסונה נון גרטה – אישיות בלתי רצויה – הגדרה משפטית למסורב כניסה למדנה מסוימת. מספר מדינות הגדירו את השרים סמוטריץ' ובן גביר "פרסונה נון גרטה".
צווי מעצר – הטריבונל האנטישמי בהאג הוציא צווי מעצר שערורייתיים לנתניהו וגלנט, באשמת שווא של "פשעי מלחמה".
צונמי מדיני – כינוי ישן שטבע בשעתו אהוד ברק, על גל ענק של מתקפה בינלאומית על ישראל. הביטוי הזה חזר השנה, כביטוי למצור המדיני על ישראל בעקבות המלחמה.
צלילי הכרם – שם יצירתי למבצע חיל האוויר נגד החות'ים בתימן, עם רמיזה בקריצה לשמה של הלהקה שפעלה בשנות השבעים בשכונת כרם התימנים.
קבוצת הנשק – כינויה של קבוצת מדענים שעסקה בשלב האחרון והחשוב ביותר להרכבת נשק גרעיני באיראן. רוב חברי הקבוצה חוסלו במכת הפתיחה של מבצע "עם כלביא".
קטארגייט – כינוי לפרשת שחיתות ביטחונית הנחקרת בידי שב"כ והמשטרה, בעקבות חשדות לכך שהמקורבים ביותר לנתניהו בין אנשי לשכתו, קיבלו תוך כדי מלחמה שכר מהאויב הקטארי כדי שיקדמו קמפיין הלבנה שלו.
ראש הנחש – כינוי לאיראן, העומדת מאחורי הפרוקסיס שלה, ארגוני הטרור הפועלים נגדנו מכל העברים, ובהם חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי והחות'ים.
רון ארדים – רון ארד הוא נווט חיל האוויר שנפל ב-1988 בשבי ארגון אמל, הוחמצה הזדמנות לשחררו תמורת כופר ואבדו עקבותיו.
במאבק לשחרור החטופים הובע חשש שמא השתהות בהגעה לעסקה עלולה להפוך את החטופים לרון ארדים, כלומר יאבדו עקבותיהם.
שלוחת מיאמי – שרה נתניהו בלתה תקופה ארוכה אצל בנה יאיר במיאמי, והם כונו בכלי התקשורת "שלוחת מיאמי".
שמוקים – הגדרה לעצירים מבין קנאי נוער הגבעות בשיחה שבה הוקלט בסתר ראש החטיבה היהודית בשב"כ.
שנהיה ראויים להם – אמירה נפוצה, המעלה על נס את הגבורה וההקרבה של חללי צה"ל והבעת תקווה שמדינת ישראל תהיה ראויה לקורבנם.
שר ההשתמטות – ישראל כץ.
שרת התעופה – כינוי לשרת התחבורה מירי רגב, בשל טיסותיה הרבות לחו"ל.
תוכנית האלופים – תוכנית למלחמה בעזה שניסחה קבוצת אלופים וקצינים בכירים במילואים, בראשות אלוף (מיל') גיורא איילנד, ועיקרה הפעלת לחץ כבד על חמאס באמצעות פינוי האוכלוסייה האזרחית העזתית מצפון הרצועה ולאחר מן מצור כבד ומלחמה ללא מגבלות בצפון הרצועה, תוך התייחסות לכל מי שנשאר באזור כאל מחבל. מטרת המהלך היא להכניע את חמאס ולהביא לשחרור החטופים.
תמונת ניצחון – אחרי חיסול סינוואר נשמעה טענה שזו תמונת הניצחון של המלחמה, ועכשיו כשהשגנו אותה צריך לחתור לסיומה המהיר.
תקצרי – ביטוי קצר רוח וגס רוח של דוד ביטן, יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, כלפי שרי גת, דודתה של כרמל גת שנחטפה ונרצחה בשבי. הפך לסמל להתנהגות המכוערת של תומכי נתניהו כלפי משפחות החטופים.
תת-תרבות עבריינית – אופן התנהלות לשכת ראש הממשלה, כפי שהיטיב להגדיר גדי איזנקוט.
אורי הייטנר
[אהוד: אני ממליץ להיסטוריון בעתיד, שיקרא דברים אלה, להתייחס אליהם בביקורתיות, בייחוד לכל התייחסות הזוייה של הייטנר לנתניהו, ה"סמרטוט" בלשונו].
2. צרור הערות 24.9.25
* עמית או טורף – אם כולנו נפנים, שאויבינו אינם נמצאים בקיסריה ולא בקפלן, לא בבלפור ולא בצלאח א-דין, אלא בטהראן, בביירות, בצנעא, בדמשק, בדוחא ובעזה (העיר עזה, לא רחוב עזה), זה יהיה השלב הראשון בריפוי לאומי.
* מדינה על הנייר – כיוון שמדינה פלשתינאית היא איום קיומי על מדינת ישראל, ומאחר שנוכחנו הן בין אוסלו לחומת ברזל ביו"ש, ולאורך שלושים שנה ובעיקר ב-7 באוקטובר ברצועת עזה, מה משמעות עצמאות פלשתינאית בפועל – לא תקום ולא תהיה מדינה פלשתינאית. גם אם כל העולם יכיר בה, הוא יכיר במדינה על הנייר.
* להטביע את כבשת הרש – החלטת האו"ם על הקמת מדינה פלשתינאית כוללת גם את "זכות" השיבה.
משמעות הדבר, היא חלוקת ארץ ישראל המערבית למדינה פלשתינאית נקיה מיהודים בקווי 4.6.67, והטבעת כבשת הרש שתישאר מישראל במיליוני פלשתינאים.
* רוח גבית לטבח – תגובת חמאס להכרה במדינה הפלשתינאית היתה, שהתוצאה מצדיקה את כל הסבל, הכאב והקורבן ששילם העם הפלשתינאי בשנתיים הללו. ההחלטה מחזקת את נחישותו של חמאס להמשיך להחזיק בחטופים, לסרב להתפרק מנשקו ולמנוע בכך את הפסקת המלחמה, מתוך תחושה שיש להם גיבוי ממדינות המערב לאכזריותם הברברית.
מקרון הגיב בראיון ליונית לוי לטענתה שהצעד שהוא יזם הוא פרס לחמאס ולטבח, באמירה שההיפך הוא הנכון, כי חמאס נגד שתי מדינות. הוא עדיין לא קלט את הפילוסופיה של תוכנית השלבים, ולא למד את לקח ה"שלום של אמיצים" באוסלו ואת לקח ההתנתקות. למרבה הצער, גם אצלנו יש מי שלא למדו.
* המסר המרכזי – עצתי לנתניהו, לקראת נאומו בעצרת האו"ם ביום שישי - הקדש 95% מנאומך לתיאור מפורט של טבח שבעה באוקטובר.
תעשיית ההכחשה, ההשכחה וההעלמה של הטבח עובדת קשה מאוד החל ביום הטבח, והצלחתה בלתי נתפסת. אי אפשר להבין את הגל האנטי ישראלי הנורא הזה, בלי להבין את הצלחת הכחשת הטבח.
הבמה הזאת היא הזדמנות להזכיר לעולם מה היה כאן, על מה אנו נלחמים, נגד מי אנו נלחמים ומדוע חובתנו להשמיד את הארגון שביצע את הטבח. חייבים להזכיר לעולם, שהרוצחים והאנסים הברברים הם הנאצים של המאה ה-21. שהמלחמה שלנו בהם היא מלחמת הטוב ברוע המוחלט. שאנו נלחמים ברוע הזה לא רק כחובה לאומית ולא רק כהגנה עצמית, אלא בשם האנושות ולמען האנושות, בדיוק כמו מי שלחמו בנאצים של המאה ה-20.
את המסר הזה יש להעביר בראש ובראשונה באמצעות העובדות, בתיאור הפשעים נגד האנושות שנעשו בשבעה באוקטובר.
* טירוף על מלא – שעה שלוחמי צה"ל לוחמים להכרעת חמאס בעזה, ממשלת "על מלא" מבססת שלטון תואם חמאס בסוריה.
טירוף על מלא.
* משיחיות – מי שמאחל אחרי השנתיים האלה שנת שלום – הוא משיחי.
הוא משיחי במובן הטוב והטהור של המושג; של כמיהה לעתיד טוב יותר, כמו כל כמיהה משיחית לגאולה, גם בתוך מציאות קשה ומייאשת.
מי שאחרי 7 באוקטובר מדבר במושגים של מדינה פלשתינאית, נסיגה לקווי 7 באוקטובר ברצועת עזה וכו', הוא משיחיסט במובן הרע של המושג – אדם מנותק מן המציאות, דבק בדוגמה עבשה שאבד עליה כלח ולא ייתן לעובדות לבלבל אותו.
* מילה גסה – תופעה מדאיגה בקרב חלקים רחבים בציבור – המילה ניצחון הפכה למילה גסה. בברכות לשנה החדשה, בניגוד לשנה שעברה, הכול מברכים שהחיילים ישובו הביתה בשלום, שיהיה סוף למלחמה וכו', כאילו הדבר החשוב היחיד הוא שהמלחמה תסתיים ושהחיילים ישובו, וכלל לא משנה אם הם ישובו כמנצחים.
הרוח הזאת היא מן התופעות שראוי היה שתתנדפנה לכל הרוחות בשמחת תורה, 7 באוקטובר 2023 בשעה 6:29.
אבל יש לנו הכישרון לא ללמוד.
* בן גביר & זועבי – אני סולד מהאמירה שאין בלתי מעורבים בעזה. לכן אני תומך בכל הפעולות שאין כדוגמתן באף צבא בעולם כדי להימנע מפגיעה במי שאינם מחבלים – ההודעה מראש על כל תקיפה למרות אובדן ההפתעה, הנעת האוכלוסייה האזרחית למתחמים הומניטריים כדי להגן עליהם וכד'.
מי שלא מסכימה אתי, זו חנין זועבי, שבדברי התמיכה הנלהבים שלה בטבח הנורא, היא אמרה שאי אפשר להפריד בין חמאס לעם הפלשתינאי.
בן גביר לא היה מנסח את זה טוב יותר.
* ביריונות פוליטית – האם ח"כ דלאל הופל או מעד?
נניח שהוא מעד. גם אז מה שהיה שם היה מעשה אלימות ובריונות.
זו לא היתה הפגנה דמוקרטית לגיטימית לצד אירוע של הליכוד. זו היתה הפרת חוק אלימה, של חסימת הגישה לאירוע, מתוך מטרה לסכל אותו. זו אלימות. זו בריונות פוליטית.
כשח"כ דלאל הגיע למקום, הבריונים חסמו את דרכו. זו אלימות. זה ניסיון למנוע מח"כ את חופש התנועה בכנס פוליטי חוקי ולגיטימי. הוא ניסה לעבור בתוך האספסוף כדי להיכנס. בצדק. אין להיכנע לביריונות.
ואז לפי גירסה אחת הוא הוכשל ולפי השנייה הוא מעד. גם אם הוא מעד – זו מעידה בגלל הניסיון הביריוני לחסום את דרכו. הוא לא הלך בנחת ולפתע החליק על קליפת בננה.
ומה קרה אחרי שנפל? אלמלא היה מדובר בביריונים – הם היו מושיטים לו יד ומסייעים לו לקום. בכל זאת, אדם בן 70. מה הם עשו? המשיכו להתגודד, לצווח עליו, ולהשליך עליו חפצים. זו ביריונות. זו אלימות.
גם אילו היה מדובר בח"כ מחבורת הסְחְלֶה (גוטליב, קרעי, ואטורי, מאי גולן וחבר מרעיהם) המעשה היה ראוי לגינוי. אבל על מי הם התנפלו? על אחד הח"כים המתונים וההגונים ביותר בליכוד.
האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה. אחרי הסרבנות, זה הפשע החמור ביותר נגד הדמוקרטיה. מי שנוקט באלימות בשם המאבק בדמוקרטיה, משתמש בדמוקרטיה לשווא.
בשעת האירוע, היתה ישיבה של ראשי סיעות האופוזיציה. המְחָאָנִים בזים לאופוזיציה. היא לא לוחמנית, לטענתם. אבל האופוזיציה נוהגת כאופוזיציה לגיטימית במדינה דמוקרטית, בדרכים דמוקרטיות. אלה שיוצאים נגדם, רוצים מאבק לא דמוקרטי. הם לועגים להם על כך שהם פועלים כאופוזיציה פרלמנטרית בדרכים דמוקרטיות ובאחריות לאומית.
האנשים האלה מפחידים אותי. מי שבעיניהם המטרה של החלפת השלטון מקדשת את כל האמצעים – אם יעלו לשלטון, המטרה של הישארות בשלטון תקדש בעיניהם את כל האמצעים.
ובנוסף לכול – האנשים האלה עוד ישאירו את נתניהו בשלטון.
* נתניהו יתאכזב – ראשי השב"כ לשעבר לא הציגו שום נימוק ענייני להתנגדותם למועמדותו של דוד זיני לראשות השב"כ. הם טענו שהם מתנגדים כי נתניהו ניסה לשדל את ארגמן לפעולות למען האינטרס הפוליטי הפרטי שלו בניגוד לאינטרס הלאומי. האם ארגמן אשם בכך? לא. נתניהו. אם כך, התנגדותם אינה לזיני, אלא לכל מי שנתניהו ימנה. אבל הוא ראש הממשלה. האם הם רוצים שעד אחרי הבחירות לא יהיה ראש שב"כ? והאם לממלא מקום ראש השב"כ יהיה יותר כוח עמידה מול דרישה כזו של נתניהו? מכל מה שאומרים מי שמכירים את זיני, אין חשש שהוא ישתף פעולה עם דרישות מסוג זה. נתניהו עוד יתאכזב ממנו כפי שהתאכזב מאלשייך וממנדלבליט.
* בקשה מנומסת – כתושב הגולן אני מבקש בדחילו ורחימו מאייל גולן, מאי גולן ויאיר גולן, להחליף את שם המשפחה.
תודה מראש!
* שנה טובה – תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
נאחל לשובם של כל החטופים, החיים והחללים.
נאחל רפואה שלמה והחלמה מהירה לכל הפצועים, בגוף ובנפש.
נאחל נחמה ושמחה למשפחות שאיבדו את היקר להם מכל.
נאחל לניצחון והכרעה של צה"ל על אויבינו, ולשובם של החיילים בשלום ועטורי ניצחון.
נאחל לאיחוי הקרעים והשסעים בעם, לאחדות לאומית ולכידות חברתית.
נאחל לשנה ברוכה וגשומה, שתבשר לנו שפע של ברכה והצלחה.
ברך עלינו ה' אלוהינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה.
שנה טובה ומבורכת!
* ביד הלשון: אופקים – היישוב המרוחק ביותר מגבול עזה שאליו הגיעו המחבלים ב-7 באוקטובר הוא העיר אופקים, שחמישים מתושביה נרצחו.
אופקים עלתה לקרקע ב-1955. ראשוני תושביה היו עולים ממרוקו ותוניסיה. היא ממוקמת בצפון מערב הנגב. אופקים קמה כעיירת פיתוח. ב-1958 קיבלה מעמד של מועצה מקומית. ב-1995 קיבלה מעמד של עיר.
מקור השם אופקים הוא האופקים הנגלים ממנה לכל עבר. המילה אופק, מציינת קו דמיוני מרוחק, שבו נראה שהשמיים והארץ נוגעים זה בזה. מקור המילה הוא ערבי – אֻפְק. הצורה העברית קיימת מימי הביניים.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אהוד: ככל שיותר דגלי אש"פ מתנוססים בהפגנות הרחוב הפרועות, האלימות, האנטי ישראליות, האנטישמיות, הברבריות, רוחשות השינאה והתמיכה בעזה ובטרור האיסאלמי פלסטיני – כן יותר ויותר אזרחים דמוקרטים שומרי חוק במדינות מערב אירופה ובארה"ב מבינים כי המלחמה אינה רק של ישראל בהנהגת נתניהו נגד חמאס ושאר אויבי ישראל המוסלמים – אלא בין הציביליזציה המערבית לבין האיסלם הקיצוני, הברברי, תומך הטרור בכל העולם ובמיוחד באירופה הנוצרית –
שאותה ואותם הוא מקווה לערער ולכבוש מבפנים!
המנהיגים המטומטמים דוגמת מקרון וסטארמר באירופה, עדיין מקווים לפייס את הברברים המוסלמים, כמו
שצ'מברליין קיווה לפייס את גרמניה הנאצית!
ברחבי העולם ובייחוד במדינות מערב-אירופה את מקומו של צלב הקרס ממלא כיום דגל אש"פ!
רון בריימן
עד לאן יכול העליון לרדת?
פורסם לראשונה ב"חדשות-1" מיום 08.09.25
נדמה היה שכבר ראינו הכול בכל הנוגע למידת הניתוק של בית המשפט העליון מהציבור. לא מיותר להזכיר שבית המשפט העליון – בניגוד לרשויות השלטון האחרות, המחוקקת והמבצעת – לא נבחר על-ידי הציבור. אבל, עובדה זאת אינה מפריעה לו להתנהג לעיתים כממשלת-על, מעל הרשות המחוקקת ומעל הרשות המבצעת. זאת המהפכה המשטרית האמיתית המכה בישראל בעשורים האחרונים.
למרבה הצער, היום, 7 בספטמבר 2025, הסתבר לעם הכאוב היושב בציון שהעליון ירד עוד קומה. בשעה שחטופינו במנהרות החמאס מורעבים ומעונים – בחר בג"ץ להשחית את זמנו (בג"ץ 2858/24) על עתירות של ארגונים שעיקר דאגתם הוא זכויות המחבלים. די בהסתכלות על פניהם ועל התנהגותם של האסירים הביטחוניים בישראל כדי להגיע למסקנה שהם רחוקים ת"ק פרסה מלהיות רעבים. ההפך הוא הנכון, הם מדושני עונג וצוחקים עלינו כל הדרך אל הקנטינה. איש מהם אינו נמצא בסכנת מוות. המורעבים הם אזרחים וחיילים ישראלים הנתונים בסכנת מוות. הלוואי שחטופינו היו מקבלים רבע מ-2300 הקלוריות שמקבלים המחבלים ב"כלא" הישראלי.
למרבה החרפה, היום, 7 בספטמבר 2025, עשרים ושלושה חודשים מאז הטבח הנורא שביצעו מחבלי החמאס באזרחים ישראליים, החליט בית המשפט העליון, בשבתו כ-בג"ץ, להתערב בתזונתם של מחבלים בכלל ושל מחבלי נוח'בה בפרט. השופטים הוציאו צו שמחייב את שירות בתי הסוהר לנקוט בצעדים שיבטיחו את אספקת המזון בהתאם לדין. במקום לדחות את העתירות על הסף, בג"ץ קבע כי שירות בתי הסוהר אינו מבטיח אספקת מזון המאפשרת תנאי קיום בסיסיים לאסירים הביטחוניים בהתאם לחו ועל כן קיבל את העתירות.
מי שפוגע ברשות השופטת אינו אלא היא עצמה. היא זקוקה לאמון הציבור, אבל עושה הכול כדי לפגוע באמון בה מצד הציבור. אין מי שפוגע ברשות השופטת ומזיק לה יותר מהנזקים שהיא עושה לעצמה. למעשה היא מנסרת במו ידיה את רגלי הכיסא הרם שעליו היא יושבת. בכך היא כורתת את הענף שעליו היא יושבת.
פשיטת הרגל של בית המשפט העליון המנותק ממציאות חיינו צריכה לפסול את השופט יצחק עמית מלהתיימר למנות ועדת חקירה "ממלכתית" – אין חיה כזאת בחוק הישראלי – או מלהיות חבר בה.
פסיקת בג"ץ מהיום מנותקת ומקוממת. קשה שלא להיזכר בדברי ישעיהו בפרק ה': "וַיְקַ֤ו לְמִשְׁפָּט֙ וְהִנֵּ֣ה מִשְׂפָּ֔ח לִצְדָקָ֖ה וְהִנֵּ֥ה צְעָקָֽה."
ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן לאומי.
נדמה היה שכבר ראינו הכול בכל הנוגע למידת הניתוק של בית המשפט העליון מהציבור. לא מיותר להזכיר שבית המשפט העליון – בניגוד לרשויות השלטון האחרות, המחוקקת והמבצעת – לא נבחר על-ידי הציבור. אבל, עובדה זאת אינה מפריעה לו להתנהג לעיתים כממשלת-על, מעל הרשות המחוקקת ומעל הרשות המבצעת. זאת המהפכה המשטרית האמיתית המכה בישראל בעשורים האחרונים.
למרבה הצער, היום, 7 בספטמבר 2025, הסתבר לעם הכאוב היושב בציון שהעליון ירד עוד קומה. בשעה שחטופינו במנהרות החמאס מורעבים ומעונים – בחר בג"ץ להשחית את זמנו (בג"ץ 2858/24) על עתירות של ארגונים שעיקר דאגתם הוא זכויות המחבלים. די בהסתכלות על פניהם ועל התנהגותם של האסירים הביטחוניים בישראל כדי להגיע למסקנה שהם רחוקים ת"ק פרסה מלהיות רעבים. ההפך הוא הנכון, הם מדושני עונג וצוחקים עלינו כל הדרך אל הקנטינה. איש מהם אינו נמצא בסכנת מוות. המורעבים הם אזרחים וחיילים ישראלים הנתונים בסכנת מוות. הלוואי שחטופינו היו מקבלים רבע מ-2300 הקלוריות שמקבלים המחבלים ב"כלא" הישראלי.
למרבה החרפה, היום, 7 בספטמבר 2025, עשרים ושלושה חודשים מאז הטבח הנורא שביצעו מחבלי החמאס באזרחים ישראליים, החליט בית המשפט העליון, בשבתו כ-בג"ץ, להתערב בתזונתם של מחבלים בכלל ושל מחבלי נוח'בה בפרט. השופטים הוציאו צו שמחייב את שירות בתי הסוהר לנקוט בצעדים שיבטיחו את אספקת המזון בהתאם לדין. במקום לדחות את העתירות על הסף, בג"ץ קבע כי שירות בתי הסוהר אינו מבטיח אספקת מזון המאפשרת תנאי קיום בסיסיים לאסירים הביטחוניים בהתאם לחו ועל כן קיבל את העתירות.
מי שפוגע ברשות השופטת אינו אלא היא עצמה. היא זקוקה לאמון הציבור, אבל עושה הכול כדי לפגוע באמון בה מצד הציבור. אין מי שפוגע ברשות השופטת ומזיק לה יותר מהנזקים שהיא עושה לעצמה. למעשה היא מנסרת במו ידיה את רגלי הכיסא הרם שעליו היא יושבת. בכך היא כורתת את הענף שעליו היא יושבת.
פשיטת הרגל של בית המשפט העליון המנותק ממציאות חיינו צריכה לפסול את השופט יצחק עמית מלהתיימר למנות ועדת חקירה "ממלכתית" – אין חיה כזאת בחוק הישראלי – או מלהיות חבר בה.
פסיקת בג"ץ מהיום מנותקת ומקוממת. קשה שלא להיזכר בדברי ישעיהו בפרק ה': "וַיְקַ֤ו לְמִשְׁפָּט֙ וְהִנֵּ֣ה מִשְׂפָּ֔ח לִצְדָקָ֖ה וְהִנֵּ֥ה צְעָקָֽה."
ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן לאומי.
נסיה שפרן
100 שנים להקמת ייוו"א (YIVO)
בעקבות כתבה קודמת שפירסמתי כאן, העירו לי שכיום מקובל לכתוב יידיש ולא אידיש, כפי שאני כתבתי. אני מעדיפה את האיות הישן, שזכור לי מימי ילדותי ונעוריי. אולי מפני שהוא הולם את רוח השפה, שהחלה כז'ארגון והפכה אמנם לשפה מן המניין, אבל נותר בה עדיין משהו קצת פרוע ולא ממושטר. אולי אהיה האידישיסטית האחרונה.
בדיוק לפני 100 שנים, בשנת 1925, הוקמו שני מוסדות מרכזיים בעולם היהודי: האוניברסיטה העברית בירושלים, והמכון המדעי היהודי בווילנה, עיר הבירה ההיסטורית של ליטא. למעשה, שני המוסדות האלה ייצגו שתי אופציות שעמדו בפני רוב יהודי העולם. מה תהיה שפתו של העם היהודי: אידיש או עברית? מן הראוי להזכיר שלפני 100 שנים היוו היהודים האשכנזים לפחות 85 אחוזים מיהודי העולם. כולנו יודעים מי ניצח במאבק הזה. אף אחד לא יכול היה אז לנבא ששליש מבין יהודי העולם, רובם דוברי אידיש, יושמדו תוך דור אחד. את ההיסטוריה, כידוע, כותבים המנצחים. אספר כאן את הסיפור הפחות ידוע, את סיפורו של המכון המדעי היהודי, מכון ייוו"א (יידישער וויסנשאפטלעכער אינסטיטוט). ראשיתו של המכון באירופה, ומרכזו כיום בעיר ניו-יורק. הוא ידוע כ-YIVO, ומתנהל כמעט לגמרי באנגלית.
כאמור, בשנת 1925 דיברו מרבית יהודי העולם אידיש. היו גם שפות יהודיות אחרות. לדינו (ספניולית) היא בוודאי הידועה ביותר מביניהן, אך גם הקהילות היהודיות בארצות האיסלם דיברו בשפות יהודיות, שהתהוו שם במהלך הדורות. ההבדל בין האידיש לבין השפות היהודיות האחרות הוא בראש ובראשונה כמותי: ערב מלחמת העולם השנייה הרוב הגדול של יהודי העולם היו יהודים אשכנזים. רובם דיברו אידיש. ומאחר שהם חיו באירופה, שם נוצרה עד אז הספרות החשובה ביותר בעולם, הם כתבו גם יצירות ספרותיות בעלות ערך, שכמותן לא נכתבו בשום מקום אחר בעולם היהודי.
האידיש התחילה כניב של השפה הגרמנית. שורשיה ביהודים שהתיישבו לאורך נהר הריין בסביבות שנת 1000 לסה"נ. האידיש נולדה בערים שפייר, וורמס (ורמייזה), מיינץ (מגנצה). בתחילתה זו היתה שפה מדוברת בלבד, מעין דיאלקט פנימי גרמני-יהודי, אך במרוצת השנים נוצרה שפה נבדלת בפני עצמה. בהדרגה הפך גם הדיאלקט המקומי לשפה כתובה. וכמו בשפות יהודיות אחרות נבחר א"ב עברי, שהיה מוכר לכולם, לפחות לכל הגברים. התעודה הראשונה שנתגלתה, המכילה משפט באידיש, היא משנת 1272.
בעקבות מסעי הצלב, רדיפות וגירושים, עברו מרבית היהודים ממרכז אירופה ומערבה אל ממלכת פולין. היהודים התקבלו בשמחה בפולין, זכו להכרה חוקית, ומילאו תפקיד חשוב בתיווך בין האצולה הפולנית לבין האיכרים. וכך אימצה האידיש, בנוסף לגרמנית, עברית וארמית, גם את היסוד הסלאבי. האידיש במהותה לא היתה שפה טהרנית, ולא חששה לייבא מילים גם משפות אירופאיות נוספות. עם המצאת הדפוס במאה ה-16 החלו להדפיס בשלב מוקדם מאוד גם ספרים באידיש.
ועם זאת, האידיש נתפסה כעגה נמוכה. בתקופת ההשכלה החלו המשכילים לבוז לאידיש, שנתפסה כז'ארגון נחות. הסופר המודרני הראשון שכתב באידיש היה מנדלי מוכר ספרים (1835-1917). שלום עליכם אחריו כתב גם הוא באידיש. הם ידעו גם עברית כמובן. כל המשכילים היהודים באותה תקופה שלטו באידיש ובעברית, אך היו ביניהם כאלה שהעדיפו לכתוב באידיש, מכיוון שהיה חשוב להם להגיע אל המוני העם. היהודי הפשוט הכיר רק את העברית של בית הכנסת, ולא היה ביכולתו לקרוא ספר מודרני.
כאמור, יהודים משכילים התייחסו אל האידיש כאל ז'ארגון ולא כאל שפה של ממש. כדי להפוך את האידיש לשפה של ממש, שפה מודרנית, היה צריך לקבוע כללים לשפה: איות אחיד של המילים, תנועות אחידות, ובכלל סטנדרטיזציה של השפה. וכך התכנסה בשנת 1908 הוועידה הבינלאומית הראשונה לשפת האידיש. הכנס נערך בעיר צ'רנוביץ, אז בירת דוכסות בוקובינה באימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום באוקראינה). הסופר י"ל פרץ היה זקן המשתתפים בוועידה. הוא היה אז בן 56. זאת לא היתה התכנסות של קשישים שחששו מפני שינויים וניסו להגן על הקיים. היפוכו של דבר. בצ'רנוביץ הוכרזה האידיש כשפה הלאומית של העם היהודי.
ציון דרך נוסף אירע בשנת 1925. בוועידה שנערכה בברלין הוחלט להקים מכון מחקר מדעי שיעסוק כולו באידיש. נקבע שמשכנו של המכון יהיה בווילנה, עיר ואם בישראל, עיר עם אוכלוסייה יהודית גדולה, ומעמד תרבותי מרכזי בעברית וגם באידיש. אחד מן היוזמים היה הבלשן והסופר נחום שטיף. הוא הגדיר את האידיש כ"ציונות ריאליסטית," וזאת בניגוד לעברית, שהוגדרה כ"ציונות חזונית."
המכון הוקם ללא תמיכה ציבורית וללא מקורות כספיים של ממש. בתחילה הוא שכן בדירתו של מאקס ויינרייך, אחד היוזמים הפעילים ביותר. תפקיד המכון היה דומה מאוד בתחילתו לתפקידה של האקדמיה ללשון העברית: חידוש מילים, תיקוני טעויות, ובעיות אחרות בתחום השפה. אך למעשה זה היה המוסד האקדמי היהודי הראשון, שאסף את אוצרות יהדות מזרח אירופה, שהיו פזורים ברחבי היבשת וגם מחוצה לה.
ביוני 1941 נכבשה וילנה ע"י הגרמנים. שבוע לאחר מכן הגיע למכון נציג מטעם אלפרד רוזנברג, האידיאולוג הראשי של גרמניה הנאצית, שעמד בראש מטה הרייך לתפקידים מיוחדים. מטרתו היתה לאסוף חפצי יודאיקה בכל אירופה, למיין אותם, ולהעבירם לפרנקפורט כדי להקים מוזיאון ליהדות – בעולם ללא יהודים. נשלח צוות מיוחד שימצא אנשים מתאימים לצורך עבודת האיסוף. נמצאו 12 עובדים, סופרים, חוקרים ואנשי רוח, שתפקידם היה לסקור את כל פריטי ספריית שטראשון, הספרייה הגדולה של וילנה. היה עליהם למיין את הספרים ולהחליט אילו ספרים יישלחו לפרנקפורט, ואילו מביניהם ימוחזרו במפעלי הנייר. "בריגדת הנייר," כפי שהם נקראו, מנתה בסופו של דבר 40 עובדים.
אנשי "בריגדת הנייר" הצליחו להטמין מאות מסמכים וספרים נדירים בבורות שחפרו במרתף הבניין. למרבה המזל בניין הספרייה היה מחוץ לגטו, והם החלו להבריח לתוך הגטו, תוך סיכון רב, אלפי ספרים ועשרות אלפי מסמכים. החומר שנשמר, כ-30-40 אחוזים מן הארכיון, נחשב כיום לאוסף הגדול ביותר הקיים בעולם על חיי יהודי מזרח אירופה.
רוב אנשי "בריגדת הנייר" לא שרדו את המלחמה. אבל היו שהצליחו להימלט ליערות דרך צינורות הביוב לפני חיסול הגטו. מבין השורדים: המשורר אברהם סוצקבר, שהשתקע בישראל אחרי המלחמה; רוז'קה קורצ'אק, ממנהיגי האירגון היהודי הלוחם בגטו וילנה. גם היא השתקעה בישראל, בקיבוץ עין החורש, שם חי גם המשורר אבא קובנר, מפקד האירגון היהודי הלוחם בגטו; שמרק'ה קצ'רגינסקי, מחבר השיר "שטילער שטילער" (שקט שקט), שנכתב לאחר הרצח ההמוני של יהודי וילנה בפונאר. את הלחן חיבר המוסיקאי אלכסנדר תמיר, אז בן 12. קצ'רגינסקי השתקע בארגנטינה, שהיתה אז מרכז חשוב של אידיש.
החשש לגורלם של אוצרות התרבות היהודיים לא חלף גם לאחר סיום המלחמה. כ-5000 בתי כנסת היו קיימים טרם המהפכה הבולשוויקית, וכמעט כולם נסגרו במשך הזמן. לימוד העברית נאסר. השלטון הסובייטי דווקא תמך תמיכה מלאה בקביעה שהאידיש היא שפתו של העם היהודי, ובמשך תקופה מסויימת היתה האידיש אפילו אחת השפות הרשמיות באזורים מסויימים. כאשר הוקם בשנת 1934 המחוז היהודי האוטונומי בירוביג'אן, הוחלט ששפתו הרשמית תהיה אידיש.
היתה רק בעייה אחת: האידיש כוללת הרבה מאוד מילים בעברית. אך גם לכך נמצא פיתרון. המילים העבריות מופיעות אמנם באיות עברי, אך הקוראים מבטאים אותן אחרת. הסובייטים ביטלו את האיות העברי של המילים, ובמקומו אייתו את המילים כפי שביטאו אותן באידיש. דוגמא מובהקת: המילה שבת קיבלה איות חדש: שאבעס. (האות ע משמשת באידיש כתנועת סגול). המילה אמת נכתבה עמעס.
יש לי אפילו זיכרון אישי מימי ילדותי על ההשפעה שהיתה לשינוי הזה על קוראי האידיש בעולם. בדרך כלשהי הגיע העיתון היהודי-סובייטי סאוועטיש היימלאנד (המולדת הסובייטית) אלינו. אני זוכרת את אימא שלי יושבת במטבח וקוראת את העיתון. מפעם לפעם היתה מפסיקה ומתלוננת על המילים המוזרות שהיה עליה לפענח. לא ידעתי אז כמעט שום דבר על שפת האידיש, שהוריי דיברו ביניהם, אבל אף פעם לא איתי. ועם זאת, הבנתי שמשהו קרה לאידיש, שפת האם של אימא שלי. רק הרבה שנים מאוחר יותר, כאשר התחלתי להתעניין בשפה, הבנתי מה בדיוק קרה.
למרות כל הקשיים חלק מאוצרות הארכיון הגיע בסופו של דבר לניו-יורק. חלק מן הארכיון כבר נשלח לפרנקפורט, והאמריקאים שלחו אותו ב-1946 לניו-יורק. חלקים אחרים מתוך האוסף הוברחו בדרכים שונות. חלק ניצל מידי הסובייטים ע"י ספרן ליטאי, והוא שמור עדיין בארכיונים ליטאיים. גם החומר שנטמן בבורות שמור בארכיונים ליטאיים.
הארכיון בניו-יורק הוא האוסף הגדול ביותר בעולם בכל הנוגע לתרבות יהודי מזרח אירופה. בארכיון יש 40,000 כרכים באידיש, וזוהי הספרייה עם אוסף ספרי האידיש הגדול ביותר בעולם. ישנם 23 מיליון מסמכים ופריטים שונים. יש להם כתב עת ופרסומים אחרים. ייוו"א אינו עוסק כיום במילונאות, חידוש מילים ותקינות השפה, כמו בראשיתו. אך גם אם זוהי איננה הפעילות המרכזית שלו, אנשיו בכל זאת ממלאים גם את תפקיד האקדמיה של השפה. "כלל אידיש," או נוסח ייוו"א, נחשב כיום לאידיש הנכונה. המכון מתרכז כיום בחקר יהדות אשכנז, אך פונה גם אל הציבור הרחב. המכון מציע כיתות רבות ללימוד השפה, ולא רק בארה"ב (גילוי נאות: במאה שעברה למדתי במשך 3 חודשי קיץ את השפה). המכון עצמו מתנהל כמעט לגמרי באנגלית, וגם רוב פרסומיו מופיעים באנגלית.
אני מהססת להתנבא כיצד יחגגו את יובל ה-200 לייסוד ייוו"א בשנת 2125. אסתפק בכמה שאלות שאין לאף אחד תשובה עליהן:
האם יהיו מספיק יהודים בארה"ב שיהיה להם עניין לשמר את המוסד הזה?
האם מכון ייוו"א יקבע את מקומו במדינת ישראל?
והכי חשוב: האם מכון ייוו"א יחדל בכלל להתקיים כגוף הפונה אל הציבור הרחב, ויהפוך למקצוע אקדמי נידח בו יעסקו חוקרים בלבד?
מבט אל 100 השנים שחלפו מאז ייסודו של המכון ועד היום, מוכיח שאין שום אפשרות להתנבא – ובכך אסיים.
נסיה שפרן
משה גרנות
כוחה המאחד של התרבות
על "מצוותא עד מלוא – פריחתם ושקיעתם של מועדוני התרבות, 1981-1946"
מאת חגית הלפרין
רסלינג 2025, 364 עמ'
בספרה זה של פרופ' חגית הלפרין אנו פוגשים סקירה מפורטת של מועדוני התרבות שנוסדו, ותוקצבו (בצניעות!) על ידי מפלגות שהיתה ביניהן לא מעט עוינות: מפא"י, מפ"ם, אחדות העבודה, מק"י, והנה, מסתבר כי כאשר מדובר בתרבות חלה בין המועדונים לא מעט סובלנות, ואפילו שיתוף פעולה: אישים פוליטיים, אנשי רוח ואמנים בתחומים שונים מעניקים מטובם למועדונים השייכים לחטיבות פוליטיות מקוטבות. אהרן מגד, בוגר גבעת ברנר ושדות ים, עורך ספרותי של "למרחב" ו"דבר", מרצה ב"צוותא" של מפ"ם; מועדון "מלוא" של מפא"י חגג פעמיים את הוצאת ספריו של שלונסקי, ובמסגרת זאת הוא נשא דברים; ישראל כהן, ממנהלי "מלוא", יוזם קובץ יצירות של סופרים צעירים, בלי לבדוק בציציות לאיזו מפלגה הם משתייכים; מועדון "מלוא" מקדיש ערבים למרדכי טביב, יגאל מוסינזון ומשה שמיר, הקשורים דווקא ב"צוותא" של מפ"ם. ראש הממשלה, מנהיג מפא"י, מופיע ב"צוותא" המפ"מי, כנ"ל פנחס לבון; משה חורגל מקבל פרס "מלוא", למרות שהיה איש מפ"ם; אלכסנדר פן הקומוניסט, משתדל להיכנס למועדון "מלוא"; ישראל כהן מקרב ל"מלוא" את חברי "לקראת" – נתן זך, גבריאל מוקד ודויד אבידן; וכן מקרב את חברי "עכשיו" (גבריאל מוקד) ו"עקד" בהנהגת איתמר יעוז-קסט (לימים חברי "עכשיו" עוברים ל"צוותא"); מועדון "אחווה" של המפלגה הקומוניסטית, מק"י שעל דגלה חרותים אחוות עמים, אחווה בין יהודים לערבים, ואהדה לברית המועצות, עורכים בפתיחת המועדון דיון על "ימי צקלג" של ס' יזהר, סופר המזוהה עם רפ"י, ולימים חלק ממפלגת העבודה.
כשמועדון "צוותא" עובר למקום הקבע ברחוב אבן גבירול 30, מברכים אותו אנשי המחנה האחר – יגאל אלון ויצחק בן אהרון. יוצא מן הכלל הזה, שלפיו לתרבות אין ממש מפלגה, הוא מקרהו של השחקן מאיר מרגלית, שהופיע בקטעים מההצגה "החייל האמיץ שוויק ב"צוותא", ולכן נענש בכך שלא נתנו לו להרצות את הרצאת הפתיחה החגיגית של העונה.
גינוי וגם לעג על המתרחש במועדונים אלה מוזכרים בספר מדפיהם של העיתונים "חירות", "הצופה", "קול העם", אבל הייתי שואל את המחברת מדוע לא מוזכר בספר אף מועדון שנוסד על ידי אנשי חירות, הציונים הכלליים (הליברלים), אנשי הציונות הדתית (המפד"ל). לא מתקבל על דעתי שהמחברת התעלמה במכוון ממועדונים כאלה, וסביר יותר הוא שלא היו מועדונים כאלה כלל. כפי שההתיישבות העובדת וכינון כוח המגן היו תולדות של השמאל והמרכז, כך גם נושא התרבות, ולכן בימינו מצא הימין השולט לנכון לנקום ב"אינטליגנציה השמאלנית הפריווילגית."
[אהוד: כדאי לך ללמוד את תולדות השמאל ותנועת העבודה בארץ-ישראל, כי אז לא היית כותב הבלים כאלה על "נקמה" בשוטה שעומד כיום בראש "הדמוקרטים" השמאלנים בישראל!]
המחברת סוקרת את מועדוני התרבות מכל זווית אפשרית: היוזמים, המנהלים בפועל והמתחלפים, הקשיים למצוא מקום שיתאים לפעולות המועדון, מי ומי הופיעו בפני חברי המועדון, מה היו כללי היסוד של המועדון, איך התלבטו מנהליו עם חסרון הכיס הכרוני וכו'.
ראשון מועדוני התרבות היה "מועדון לתרבות מתקדמת", לימים – "צוותא". השם הוענק על ידי היוזם והרוח החיה של המועדון, אברהם שלונסקי, עליו כתבה המחברת שלושה ספרים ("המאסטרו, חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי", "הבריחה מן הארמון המכושף", "שלונסקי בארץ עוץ לי גוץ לי"). כבר ב-1946 התאספו 150 אנשי רוח מרקסיסטים בקיבוץ מרחביה, מתכננים יסוד מרחב תרבותי. על היוזמה הזאת בירכו אישים מרחבי העולם: אלברט איינשטיין, הווארד פאסט, שלום אש, מארק שאגאל, פול רובסון, ובאמת ב-1950 נפתח המועדון הזה שדגל בשיתוף פעולה יהודי-ערבי, בעד הערצת ברית המועצות, ונגד פשיזם ואימפריאליזם.
המחברת מתארת את הנדודים של המועדון, את התלונות של הדיירים השכנים, הקנסות על היעדר בטיחות, ועל היעדר רישיון – עד שהגיעו אל המנוחה והנחלה ב-1969 באבן גבירול 30 במרתף העליון[?], השוכן שם עד היום הזה. אנו מוצאים בין המופיעים במועדון זה (רוב המופיעים בהתנדבות) את שלישיית גשר הירקון ואורי זוהר. הנושאים הנידונים: יצירותיהם של לאה גולדברג, אבא קובנר, אהרן מגד, עמוס עוז. הרוח החיה של המועדון היה שלונסקי, הגם שלא תמיד הסכים עם דרכו של המועדון (הסתייג מפוליטיזציה, וגם מהפיכת המועדון למרכז בידור – "אוף ברודוויי ישראלי"), אבל המנהל בפועל, שעול כבד היה על כתפיו, היה שמואל פירסטנברג שכונה פיסקה, וב-1968 מחליף אותו שמעון מנחם, וגם את זה מחליף ניסים ציון (1976). כמנהל אומנותי מונה אלכס אנסקי
בשל חסרון כיס כרוני הוחלט על אירוע גרנדיוזי בהיכל התרבות שנועד לסייע כספית למועדון, בו הופיעו חנה רובינא, אהרן מגד, עמוס עוז, אבא קובנר, נתן שחם, משה שמיר, חנה מרון, אריק לביא, נחמה הנדל, יונה עטרי – מנחה: אורי זוהר.
שלושה משברים פקדו את הדוקטרינה הפרו סובייטית של המועדון: מעצר מרדכי אורן בפראג על ריגול כביכול, משפט הרופאים (רובם יהודים) שהואשמו בכוונה להרעיל את הנהגה הסובייטית, ומותו של סטלין "שמש העמים" (1953). האירועים האלה גורמים לפילוגים לשני הכיוונים – לאחדות העבודה מזה, ולמק"י מזה.
מקום מרכזי בספר נתון למועדון התרבותי "מלוא" – ראשי תיבות של "מועדון לסופרים ואומנים", אשר נוסד בעצם ימי הצנע – בשנת 1952. מייסדיו ומנהליו לאורך שנים בתיאום מעורר השתאות הם ד"ר יעקב הורוביץ וישראל כהן, אביה של המחברת, שהארכיון העשיר שלו אפשר צלילה עמוקה אל המאורעות הקשורים במועדון זה. וכאן אנו פוגשים גם פאוזה פיקנטית: בין שלונסקי ואשתו הראשונה של הורוביץ מתפתח רומן אהבה...
יעדיו של המועדון, שנוסד על ידי מפא"י, הם רוח תנועת העבודה, ציונות וסוציאליזם, אבל לא היה שופר של המפלגה. בפתיחת המועדון (18.12.1952) נושאים דברים שר החינוך והתרבות בן-ציון דינור (שטען כי סופרים ומשוררים צריכים גם לעבוד), ואליעזר שטיינמן (דיבר על עלילות משפט הרופאים). בין המרצים שהופיעו במועדון: זלמן שז"ר, משה שרת, זלמן ארן, משה דיין, גולדה מאיר. בפורים 1961 מופיעים פנינה זלצמן ודניאל בארנבוים מחופשים; אגב, פנינה זלצמן מילאה את הטופס כדי להתקבל במועדון בהרבה נונסנס, וכמו רבות מהמשתתפות לא הסכימה לגלות את שנת הולדתה.
האירוע המזעזע שפקד את ישראל ב-17.3.1954 כאשר פידאיונים רצחו 12 יהודים באוטובוס במעלה עקרבים – הטיל זרקור על התושייה של משה שרת, שהיה אז ראש ממשלה: כדי להפיג את הצער והדיכאון שאפף את העם, הוא מכריח את יעקב אורלנד ומרדכי זעירא, שלא ייצאו ממטבח המועדון עד אשר יסיימו לחבר שיר שמח. ואמנם הם מחברים את השיר המלבב: "אם גם ראשנו שח / ועצב סובבנו – / הבה ונתלקח / מן השמחה שבנו."
כאמור, מנהלי המועדון יוצרים קשר עם צעירים של אותם ימים, בלי לבדוק את האופק הפוליטי שלהם – אהרן אפלפלד, מקסים גילן, משה דור, גבריאל מוקד, דן מירון, יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ'. מוקדש מקום לאקדמאים צעירים כמו מנחם פרי וזיוה שמיר. ערבי ספרות מוקדשים לי"ד ברקוביץ', י"ח ברנר, אלבר קאמי, ש"י עגנון. ערבים מוקדשים למחזות כמו "פונדק הרוחות" של אלתרמן, ערבים אחרים מוקדשים לפיסול, למוזיקה, לציירים ראובן רובין ונחום גוטמן, לפנינה זלצמן ושושנה דמארי. בן גוריון מתארח פעמיים במועדון זה. הניסיון לקושש תקציבים במפלגה ובעיריית תל-אביב אינם צולחים, וב-1.7.1981 נסגר המועדון סופית, כאשר הלל ברזל מקונן עליו.
מועדונים "אח" ל"מלוא" הוא "בארי" בירושלים, שזוכה לארח את ראש הממשלה משה שרת, יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק, וכן רבים אחרים, כמו זלמן שז"ר, שלמה צמח, יצחק שנהר. השפעת מפא"י על מועדון זה היתה גדולה מאשר על "מלוא", וב-1980 שינה את שמו ל"מכון משה שרת".
יוזם מועדון מפא"י בחיפה הוא ראש העיר אבא חושי – הוא הגה ויסד פרויקט דיור לסופרים ואמנים שאין ידם משגת. המחברת מציינת אישים שנהנו מפרויקט זה: יעקב אורלנד, ש' שלום, אברהם קריב, יהודה בורלא, שמשון מלצר. אם אינני טועה, גם ג' שופמן נהנה מדיור שהעניקה עיריית חיפה. המועדון בחיפה כונה "המרתף", והיו"ר שלו היה יעקב אורלנד. בפתיחה (27.10.1954) הופיעו שושנה דמארי ומשה וילנסקי. ב-1958 המועדון נסגר.
מנהלי "מלוא" בתל-אביב הסכימו שגם המועדון בצפת ייקרא "מלוא", ומועדון זה אוכלס בעיקר באומנים מצפת, ומסופרים שהגיעו לצפת בעונת הקיץ, כמו יהושע בר יוסף, מעורר המהומות, מרדכי ברתנא, חיים הזז, בנימין תמוז, יוסף אריכא, עליזה נהור. ב-1965 מפא"י משתלטת על המקום, והמועדון שובק חיים.
בתל-אביב נוסדים עוד שני מועדונים למפא"י: "יחדיו" ו"בוסתן", ומועדון אחד של אחדות העבודה – "מדורה", שהרוח החיה בו היה יגאל אלון, ולידו דוד אשכול, אהרן מגד, לאה פורת, בן ציון תומר, ב"י מיכלי, גבריאל מוקד.
מועדון "אחווה" של מק"י נוסד בתל-אביב ב-1959, ובין המופיעים בו מיכאל הרסגור ואלכסנדר פן.
חגית הלפרין מתמודדת בספר זה עם תחום שלא נחקר קודם, ואשר מטיל זרקור על תקופה, בה הנצה תרבות ישראלית ייחודית, ובה הביעו אנשי רוח ואומנים את הגיגיהם לגבי עולם התרבות היאה למדינה צעירה ותוססת.
משה גרנות
משה גרנות
בין כרוניקה לבדיון
על ספרו של אהוד בן עזר "המושבה שלי"
אסטרולוג 2000, 458 עמ'.
[מתוך המכתב העיתי 1682, 23.9.2021]
את "המושבה שלי" קראתי לפני למעלה מעשור, והעובדה שלא כתבתי על ספר זה, כמו על ספריו האחרים, נובעת מהעובדה הפשוטה שממש התקשיתי להבדיל בספר זה בין כרוניקה לבידיון. המחבר, "האני המספר", מצהיר על עצמו מיספר פעמים שהוא כותב כרוניקה, שהוא משועבד לעובדות, ובאחד המקומות (עמ' 390) הוא מצהיר שכנקמה בתושבי המושבה הוא יתעד אותם כפי שהוא רואה אותם, והתיאור הזה הוא שיישאר בספרות העברית.
באמת יש בספר זה תיאור עובדות כהווייתן לגבי המושבה פתח-תקווה והטיפוסים שהתיישבו וחיו בה, אבל שמות הגיבורים שונו ללא הכר. המספר בגוף ראשון שמו בספר אורי בן עמי, ולא אהוד בן עזר, לאביו, ששמו בנימין, הוא קורא אלישע, ולדודתו, המורה והסופרת אסתר ראב, הוא קורא יעל. הספר הגדוש בגיבורים ובגיבורי משנה (פירוט מופיע ב-9 עמודים בסוף הספר), ולפחות חלק מהשמות משרים על הקורא תחושה של תיעוד אמת, כגון שמותיהם של גצל קרסל, שמעון רוקח, ציונה וארווין רבאו, לוי שקולניק (אשכול), נחום גוטמן (חיילים ב"גדוד העברי"), א"ב יפה, שרה אהרונסון, אבשלום פיינברג, יוסף לישנסקי, נעמן בלקינד, ישראל אהרוני הזואולוג המפחלץ, משה דיין, דויד בן-גוריון, הפרופסורים חיים שירמן, לאה גולדברג, ישעיהו תשבי, שמעון הלקין, מיקוניס, משה סמילנסקי, יוסף חנני, יעקב רבינוביץ' דן בן אמוץ – באמת רשימה חלקית.
ולעומת שמות "אמיתיים" אלה נתקל הקורא באישים בעלי תפקיד מרכזי בספר, אשר אמורים להיות דמויות היסטוריות, והקורא ממש מתקשה לזהותם: מי הוא אלימלך שפירא, סופר המושבה שהדובר מחקה אותו ומצטט אותו? – נראה לי שזה כפילו של המחבר. ומי זה זיאמה פולונסקי, שמתואר בספר כמתנדב בגדוד העברי ששמר עם שקולניק וגוטמן בפתח הבורדל של אום אל-טאך ביפו כדי שחיילים בריטים לא ייכנסו לשם? על זיאמה זה מסופר שהיה אהובה של יעל, שבעל את שיינע-פשה, צחת העור ובעלת החזה הענק, נצר לברון גרמני שהתגייר. על זיאמה זה מסופר מספר פעמים שלימים חתם על מגילת העצמאות, והיה שר שממשלת ישראל, וברור כי מי שיחפש בכתובים, לא ימצא תיעוד על אישיות חשובה כזאת בשם זיאמה פולונסקי.
עד כאן תיארתי בקצרה את המשוכות שהתקשיתי לעבור כדי שאוכל לכתוב על הספר, וכעת אפנה למטמונים שמצפים לקורא בספר הזה. בראש וראשונה מעוררת התפעלות הדרך בה עוצבו הדמויות – רובן בעיוות מכוון, ויחד עם זאת, הקורא חש שדמויות אלו חיות לנגד עיניו.
הרי מספר דוגמאות:
יוסקה המרסק, בנו של מנחם מוניש גולדשטיק, מרוקן המחראות במושבה, שנאלץ לשלוח את בנו הבריון (שגונב מאביו ומכה את אחותו) למוסד לעבריינים צעירים בגרמניה. שם הוא גומל לאנטישמים (מכה את מחרפיו, שם נפט במיכל המים, מחרבן בפתח חדרו של המנהל. יוסקה מתחתן עם פרלה המנשקת. כשאימו מתה, הוא שומר את גופתה בקרח.
דוד אלכס ההולל, עבד בצעירותו בחווה של אהרן אהרונסון בעתלית, ושם יצא לו לנשק את שרה (גיבורת ניל"י) לילה שלם. הוא מתהלל שהוא מתקן לטשרניחובסקי את שיריו. אלכס ואחיו אלישע (אביו של המספר – בחיים קראו לו בנימין) מתחפשים לבדווים ומכים את זיאמה פולונסקי, כי יעל אחותם אוהבת אותו (אותו סיפור מסופר בספר גם על הכאת אביתר, אהובה של יעל שנהרג במאורעות תרפ"א).
יונה מאיר קוסוחוב, המכונה יינע טאך קוס אוחתו, משותק בחצי פה, מכניס להריון את הכובסת הערבייה, שיולדת לו את שימל, שמינו אינו ברור, והוא מקים באסם בורדל.
סקנדל-סנדריל קוסוחוב אבול באר'ל, הצולע, אחיו של יונה מאיר המגמגם, ששינה את שמו לגרשוני. הוא נשוי לשיינע-פשה, נכדתו של ברון גרמני גר-צדק. לשיינע-פשה יש עור צח וחזה ענק המעורר תשוקה בלב גברי המושבה. זיאמה פולונסקי שנפצע מיריות שומר ערבי זוכה לחסותה של שיינע-פשה, וכאשר בעלה מתעכב ביפו, היא מפתה את זיאמה לשכב עימה. תשעה חודשים אחר כך נולדת בת בשם רותי, שהיתה משאת נפשו הבלתי מושגת של המספר. בספר מתוארת קמצנותו של סנדריל גרשוני כך שהרפגון של מולייר ואבא גראנדה של בלזק חיוורים לעומתו. סנדריל מתפתה לקנות ב- 16 נפוליאוני זהב כושי שהוצג בפניו כעבד, והתוצאה, "העבד" ברח עם סוסה ועגלה, ו"המוכרים" ו"העבד" מתחלקים בכסף שהצליחו לקחת מסנדריל בעורמה. הפרד המשוגע של סנדריל גורם למותה של בת-שבע דודתו של המספר ושל העובד הערבי של הסב, חאמד.
אום אל-טאך, בשמה האמיתי – חוה דובה הירש – אלמנתו של ינקל הירש, פותחת בית בושת במנשייה, שמבקרים בו מצמרת השלטון הטורקי. בספר ימצא הקורא תיאורים עסיסיים על חייה וחיי בנותיה בהוויית הפריצות, גירושן לפתח-תקווה, וגירושן משם על ידי "שומרי המוסר" של המושבה. תיאור מזעזע של חיי המגורשים לכפר סבא, ששמעון רוקח מנסה בכוחותיו הדלים לסייע. שתי בנותיה מתו, והיא פותחת בורדל ביפו ומעסיקה רק גויות. לבסוף, כשהאנגלים עוזבים את הארץ, והלקוחות שלה הם אנשים גסי רוח, היא פותחת חנות סדקית בנחלת בנימין בתל-אביב, ונעזרת במכרה, לוי אשכול, לפטור אותה מתביעותיו של מס הכנסה.
סבו של המספר, ששמו אינו מוזכר בכל הספר, קורותיו זהות לאלו של יהודה ראב – כולל העלייה ארצה מהונגריה, הנישואין עם אלמנה מהיישוב הישן בירושלים, הגירושין ממנה בלחץ משפחתה, כי לא הסכים להיות תלמיד חכם. הוא נושא נערה בת 16, שכבר הספיקה להיות גרושה, ומצטרף למייסדי פתח-תקווה (באר ראשונה, תלם ראשון). הוא נוכח לדעת איזה חורבן גורמת שנת השמיטה ככתוב בתורה למושבה, ובשמיטה השנייה הוא מצליף בשוט במי שאיננו מכן לעבד את האדמה.
בספר ימצא הקורא קטגוריה מושחזת נגד החרדים הקנאים שסולדים מהקדמה, מההיגיינה, שיודעים איך האל מעניש את בני האדם על ערבוב בנים ובנות בבית הספר וכד'. הסב מצליח להתגבר על מנהיג הסוורים בנמל יפו ג'וואד מוסתקים, וזה במקום לנקום בו – הוא הופך אותו לחבר בנפש. הסבא הגיבור הזה מצליח להתגבר על שישה ערבים שרצו לשדוד את כספו שנועד לקניית בהמות בלוד. מסופר עליו איך היכה בקת של טוריה את העובד שלו שגנב פרי הדר, וכן מתוארת התאונה הקשה שעבר בהתפוצצות במנוע המשאבה להשקיית הפרדס. למרות התאונה הקשה הזאת הוא חי עד גיל תשעים, וזוכה לראות בהקמתה של מדינת ישראל.
מסייה בוריס קלדס, אגרונום, פקיד הברון, נפרד מאשתו שנשארה בפריס, הכניס ערבייה בשם לטיפה להריון, והיא נמצאה טבועה בבריכה שלו. והוא בורח למצרים מפחד לנקמה. הוא הופך את אפרת, תאומתו של אביתר, בתו של גרישה ירקוני, בעל בית המלון – לפילגשו. אפרת היא חברתה ובת גילה של ארלטי בתו, וכמו זיאמה פולונסקי, גם הוא מתענג על מחמדי גופה של שיינע-פשה, וכשכוח הגברא שלו נחלש, הוא נוסע לדאבוס שבשווייץ כדי למצוא לכך מזור. במאורעות תרפ"א הוא מציל את המושבה מחורבן (שיח' שאקר כבר הכין כרה ענקית עבור הפורעים שאמורים לחסל את הגברים, לשבות את הנשים ולשרוף את בתי המושבה). הוא רוכב על סוס ליפו להזעיק את הבריטים להגן עלה מושבה, ואמנם שני גדודים הודיים השוכנים ליד הירקון, וגם מטוס היורה בפורעים – מצילים את המושבה.
יעל, הדודה של המספר (בת דמותה של אסתר ראב), מאוהבת באביתר, וכסופרת בעלת דמיון היא מחברת סיפור על מותו שכביכול אירע מפרסותיו של הפרד המשוגע, ולא נרצח על ידי הערבים במאורעות תרפ"א. בסיפור היא כביכול נושאת ברחמה את ילדו של אביתר, ומתכננת לירות בפרד ובבעליו, ולהתאבד. המספר יודע שאביתר ידע את יעל בבקתה שבחצר. יעל וארלטי (בתו של מסייה קלדס) מתאהבות בטייס גרמני שנחת ליד המושבה בדרך ליפו משום שאזל הדלק. אחר כך היא מתאהבת בפרולטר זיאמה פולונסקי, שנרמז כי הוא אולי אביה של רותי, אהובתו של המספר. ארלטי, חברתה, מתאהבת במורה חניאל גרינבלט גבעוני. יעל אהבה גם סטודנט מביירות, ובסוף נישאת ליהודי אמיד מקהיר.
הבאתי כאן דוגמאות אחדות מתוך למעלה ממאה דמויות שקורותיהן מתוארות בספר, והן מסוקרות בסדר אלפבית ב-9 עמודים בסוף הספר. כמעט לכל דמות יש איזה פגם: אחד עיוור בעין אחת מטרכומה שסבל בילדות, אחד חירש-אילם, אחד מגמגם, אחר צולע, שתיים משוגעות, אחד בן של משוגע, ולכן אינו רוצה להוליד ילדים, אחד עבריין, וכנראה מדובר בתמונת אמת, כי איזו ברייה יכולה לומר על עצמה שהיא מושלמת. שתי בנות בספר הן יפות ומושלמות: סרח בת אברשה פוגצ'וב מוביל הקרח, שסיומה, בעל בית הקולנוע, מבקר אצל אשתו כאשר זה מסובב את המושבה בעגלת הקרח. השנייה היא רותי היפה, בתה של שיינה-פשע, שיש סיכוי טוב שהיא בתו של זיאמה פולונסקי. היא יפיפייה (פגם קטן – אוזניה מכוערות), המספר חושק בה שמשך שנים, ואינו זוכה להיענות, כשנערים אחרים, סטודנטים, ורפתן זוכים בחסדיה. וכשבסוף היא נענית לו ונישאת לו, למרות תשוקתו הענקית אליה, הוא אינו מסוגל לממש את נישואיו, והם מתגרשים...
המעבר מאירופה לארץ ומהעולם החרדי אל ההתיישבות החקלאית הוא מעבר חד, ולא הכול מסוגלים להתמודד עמו. לכך מתווספים אירועים קשים בחיים, כגון הריון מחוץ לנישואין, ואנו פוגשים בספר שלנו מספר רב של מתאבדים: לטיפה שנאנסה על ידי קלדס; יוכבד הבלנית, שערבי בעל אותה, תולה את עצמה; היינץ משה (בנה של לוצי הגננת מפולין, שהתעברה מיוסקה המרסק, או מסטודנט איתו בילתה על שפת ים תל-אביב) שם קץ לחייו; בעל בית החרושת לגרביים מתאבד; בדווית שברחה משבטה עם מאהב כושי, מתאבדת בבאר מים כשבני שבטה מבקשים לרצוח אותה על חילול כבוד המשפחה; ארלטי, בתו של קלדס שנאנסה על ידי נוקם הדם על מות לטיפה, שמה קץ לחייה. אוליביה טפירו, אשת חיקו של המספר בימיו כסטודנט, מאבדת את עצמה לדעת על פסי הרכבת.
רוב הזכרים בספר שטופים בתאוות מין שאיננה יודעת שובעה, והקורא ימצא בספר את מעלליה של התשוקה הזאת: צעירים כפויים על ידי טבעם לאונן, הם מציצים לנערות מתפשטות ומאוננים, חלקם חושפים את אברי מינם בפני נערות, המבוגרים יותר מתגנבים למיטותיהן של נשים נשואות, ונדמה שהמושבה גדושה בממזרים.
המספר משתמש בביטויים הכי "עממיים" לתאר את תעתועי המין המתרחשים במושבה. ונקל להתרשם שיש קונטרסט בין הלשון "העממית" ובין הבלחות התרבות הגבוהה שמסתבר שהיא נחלתו של המספר: כבר מגיל צעיר מאוד הוא מתוודע אל הצו הקטגורי של קאנט, ליצירות היינה ושילר, ל"פאוסט" של גיתה ("ליל ולפורגיוס"), ל"כה אמר זרתוסתרא" של ניטשה, ל"פשר החלומות" של פרויד, ל"כלכלה מדינית", "כלכלה ומשטר", לדיקנס, קנוט המסון, לאוסקר ויילד, לכל כתבי עגנון, לבשביס זינגר. הוא מתארח אצל מרטין בובר אחרי שספר הביכורים שלו רואה אור.
בצורה נאמנה מתואר השלטון המושחת והאכזר של הטורקים, שעלול היה לדכא עד עפר את ההתיישבות הזעירה של היהודים בארץ ישראל, לולא החסות שהעניק קיסר אוסטריה באמצעות הקונסולים לאזרחי אוסטריה והונגריה. השליטים הטורקים, שאינם מזיזים אצבע בלי בקשיש, מתפארים בטבח שערכו בארמנים, באונס נשותיהם, ורומזים כי זה עלול להיות גם גורל היהודים אם לא יהגרו לכפרים הארמניים הנטושים, כי הקיסרות העות'מנית אינה מסכימה ליישוב יהודי בארץ ישראל.
סופרמנים הם נושא לכתיבה רומנטית, המיועדת בעיקר לנערים ולמי שנותר בעל אישיות ילדית. הספרות הריאליסטית מתארת על הרוב גיבורים שנכשלים בחייהם. כך כתבו הקלסיקונים – בלזק, פלובר, דוסטוייבסקי, טולסטוי. גם המספר שלנו מתאר כישלון אחרי כישלון בחייו: הוא נזרק מהגימנסיה, ונשלח לכפר הנוער בהרי ירושלים, שם הוא זוכה להשפלות. העבודה החקלאית מאוסה בעיניו. הוא כמה לסקס, ומנסה את מזלו אצל הכובסת, ואצל אימה הזקנה, ללא הצלחה. הוא עצלן, ולא מוכן להשקיע בעבודה חקלאית, דבר הנחשב לחטא חמור בעיני הוריו, ובמושבה בכלל. הוא עורג לרותי, שמתעלסת עם אחרים ומסרבת לחיזוריו. התסכול גורם לו לנהוג בה באלימות. כסטודנט הוא מתפרנס מהוראה בכפר הנוער שבו למד בנעוריו. שם מתאהבת בו תלמידה בשם אוליביה טפירו – אולִי – והוא, המורה שלה, בועל אותה. היא עוברת לגור אצלו, מוכנה לשמש לו שפחה, מוכנה ללמוד להיות "מושכלת" כדי שהוא יסכים לשאתה לאישה. היא נכנסת להריון, וכשהיא מבינה שהוא ממשיך לערוג לרותי, וכי לעולם לא יישא אותה לאישה, היא מפרנסת את עצמה ואותו מזנות, ומתאבדת על פסי הרכבת. המספר מתאר איך הוא ירד פלאים מבחינה מוסרית, ונהג בנערה המסכנה הזאת בדיוק כמו אביה, וכמו הנערים בכפר הנוער שפגעו בה מינית.
אומץ רב צריך כדי להתוודות על אירועים קשים כמו המסופר בספר זה. אני קראתי את הספר הזה בשנית, ונראה לי כי נחוץ לקורא בו אפילו שלוש פעמים כדי לרדת לכל עומקו, שמעט ממנו סקרתי ברשימה זאת. כאמור, הייתי קורא בו שוב, לולא הערימה הענקית של ספרים שעל שולחני, תשורתם של חבריי המבקשים ממני לחוות דעתי על כתיבתם.
משה גרנות
אהוד: תודה על קריאתך ב"המושבה שלי", שהוא לדעתי אחד הרומנים הבידיוניים החד-פעמיִים והמתעתעים ביותר של הספרות העברית וייזכר לדורות כקלאסיקה ארצישראלית, בעיקר של המושבות הראשונות – אבל רומן שזכה להתעלמות והושכח כפי שמושכחת מרבית יצירתי, כדי לתייג אותי במעמד של סופר נידח שאין מונים אותו בין הסופרים "החשובים" של זמנו.
מרבית המבקרים הספרותיים כלל לא קראו את "המושבה שלי", והוא נדחה בשעת על ידי מרבית הוצאות הספרים החשובות בארץ, כולל "עם עובד", ויצא לאור רק תודות לאלישע בן-מרדכי, הבעלים של הוצאת אסטרולוג, שאותו פגשתי באחד מערבי שבוע הספר בכיכר רבין לפני שנים רבות, ובזכותו גם הוצאתי את הכרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" ועוד רומנים וספרי-עיון שלי וספר השירים "יעזרהָ אלוהים לפנות בוקר" – כל אלה ללא שום עורך אלא בעריכה עצמית שלי.
אני מקווה כי הדורות הבאים יכירו בייחוד של כתיבתי – בעיקר על רקע הסופרים הגאונים "החשובים" והמשעממים שהיו בני-דורי.
לפעמים נדמה לי שלא אני כתבתי את "המושבה שלי", כי אחרת איך אפשר להסביר שאני שב ופורץ בצחוק פראי כל פעם שאני קורא בו קטעים שעדיין מצחיקים אותי כאילו לראשונה קראתים?
אגב, בשום מקום ברומן הבדיוני "המושבה שלי" לא נזכר שם המושבה פתח תקווה, אבל אופי כתיבתי הכמו-ריאליסטי משכנע את הקורא שדברים שאני בודה נתפסים כאילו אירעו ממש והם חלק מן ההיסטוריה. מבחינה זו "המושבה שלי" קרוב מאוד לסיפורי הברון מינכהאוזן, הדמות הספרותית שיצר הסופר הגרמני רודולף אריך רספה.
אהוד
אסטרולוג 2000, 458 עמ'.
[מתוך המכתב העיתי 1682, 23.9.2021]
את "המושבה שלי" קראתי לפני למעלה מעשור, והעובדה שלא כתבתי על ספר זה, כמו על ספריו האחרים, נובעת מהעובדה הפשוטה שממש התקשיתי להבדיל בספר זה בין כרוניקה לבידיון. המחבר, "האני המספר", מצהיר על עצמו מיספר פעמים שהוא כותב כרוניקה, שהוא משועבד לעובדות, ובאחד המקומות (עמ' 390) הוא מצהיר שכנקמה בתושבי המושבה הוא יתעד אותם כפי שהוא רואה אותם, והתיאור הזה הוא שיישאר בספרות העברית.
באמת יש בספר זה תיאור עובדות כהווייתן לגבי המושבה פתח-תקווה והטיפוסים שהתיישבו וחיו בה, אבל שמות הגיבורים שונו ללא הכר. המספר בגוף ראשון שמו בספר אורי בן עמי, ולא אהוד בן עזר, לאביו, ששמו בנימין, הוא קורא אלישע, ולדודתו, המורה והסופרת אסתר ראב, הוא קורא יעל. הספר הגדוש בגיבורים ובגיבורי משנה (פירוט מופיע ב-9 עמודים בסוף הספר), ולפחות חלק מהשמות משרים על הקורא תחושה של תיעוד אמת, כגון שמותיהם של גצל קרסל, שמעון רוקח, ציונה וארווין רבאו, לוי שקולניק (אשכול), נחום גוטמן (חיילים ב"גדוד העברי"), א"ב יפה, שרה אהרונסון, אבשלום פיינברג, יוסף לישנסקי, נעמן בלקינד, ישראל אהרוני הזואולוג המפחלץ, משה דיין, דויד בן-גוריון, הפרופסורים חיים שירמן, לאה גולדברג, ישעיהו תשבי, שמעון הלקין, מיקוניס, משה סמילנסקי, יוסף חנני, יעקב רבינוביץ' דן בן אמוץ – באמת רשימה חלקית.
ולעומת שמות "אמיתיים" אלה נתקל הקורא באישים בעלי תפקיד מרכזי בספר, אשר אמורים להיות דמויות היסטוריות, והקורא ממש מתקשה לזהותם: מי הוא אלימלך שפירא, סופר המושבה שהדובר מחקה אותו ומצטט אותו? – נראה לי שזה כפילו של המחבר. ומי זה זיאמה פולונסקי, שמתואר בספר כמתנדב בגדוד העברי ששמר עם שקולניק וגוטמן בפתח הבורדל של אום אל-טאך ביפו כדי שחיילים בריטים לא ייכנסו לשם? על זיאמה זה מסופר שהיה אהובה של יעל, שבעל את שיינע-פשה, צחת העור ובעלת החזה הענק, נצר לברון גרמני שהתגייר. על זיאמה זה מסופר מספר פעמים שלימים חתם על מגילת העצמאות, והיה שר שממשלת ישראל, וברור כי מי שיחפש בכתובים, לא ימצא תיעוד על אישיות חשובה כזאת בשם זיאמה פולונסקי.
עד כאן תיארתי בקצרה את המשוכות שהתקשיתי לעבור כדי שאוכל לכתוב על הספר, וכעת אפנה למטמונים שמצפים לקורא בספר הזה. בראש וראשונה מעוררת התפעלות הדרך בה עוצבו הדמויות – רובן בעיוות מכוון, ויחד עם זאת, הקורא חש שדמויות אלו חיות לנגד עיניו.
הרי מספר דוגמאות:
יוסקה המרסק, בנו של מנחם מוניש גולדשטיק, מרוקן המחראות במושבה, שנאלץ לשלוח את בנו הבריון (שגונב מאביו ומכה את אחותו) למוסד לעבריינים צעירים בגרמניה. שם הוא גומל לאנטישמים (מכה את מחרפיו, שם נפט במיכל המים, מחרבן בפתח חדרו של המנהל. יוסקה מתחתן עם פרלה המנשקת. כשאימו מתה, הוא שומר את גופתה בקרח.
דוד אלכס ההולל, עבד בצעירותו בחווה של אהרן אהרונסון בעתלית, ושם יצא לו לנשק את שרה (גיבורת ניל"י) לילה שלם. הוא מתהלל שהוא מתקן לטשרניחובסקי את שיריו. אלכס ואחיו אלישע (אביו של המספר – בחיים קראו לו בנימין) מתחפשים לבדווים ומכים את זיאמה פולונסקי, כי יעל אחותם אוהבת אותו (אותו סיפור מסופר בספר גם על הכאת אביתר, אהובה של יעל שנהרג במאורעות תרפ"א).
יונה מאיר קוסוחוב, המכונה יינע טאך קוס אוחתו, משותק בחצי פה, מכניס להריון את הכובסת הערבייה, שיולדת לו את שימל, שמינו אינו ברור, והוא מקים באסם בורדל.
סקנדל-סנדריל קוסוחוב אבול באר'ל, הצולע, אחיו של יונה מאיר המגמגם, ששינה את שמו לגרשוני. הוא נשוי לשיינע-פשה, נכדתו של ברון גרמני גר-צדק. לשיינע-פשה יש עור צח וחזה ענק המעורר תשוקה בלב גברי המושבה. זיאמה פולונסקי שנפצע מיריות שומר ערבי זוכה לחסותה של שיינע-פשה, וכאשר בעלה מתעכב ביפו, היא מפתה את זיאמה לשכב עימה. תשעה חודשים אחר כך נולדת בת בשם רותי, שהיתה משאת נפשו הבלתי מושגת של המספר. בספר מתוארת קמצנותו של סנדריל גרשוני כך שהרפגון של מולייר ואבא גראנדה של בלזק חיוורים לעומתו. סנדריל מתפתה לקנות ב- 16 נפוליאוני זהב כושי שהוצג בפניו כעבד, והתוצאה, "העבד" ברח עם סוסה ועגלה, ו"המוכרים" ו"העבד" מתחלקים בכסף שהצליחו לקחת מסנדריל בעורמה. הפרד המשוגע של סנדריל גורם למותה של בת-שבע דודתו של המספר ושל העובד הערבי של הסב, חאמד.
אום אל-טאך, בשמה האמיתי – חוה דובה הירש – אלמנתו של ינקל הירש, פותחת בית בושת במנשייה, שמבקרים בו מצמרת השלטון הטורקי. בספר ימצא הקורא תיאורים עסיסיים על חייה וחיי בנותיה בהוויית הפריצות, גירושן לפתח-תקווה, וגירושן משם על ידי "שומרי המוסר" של המושבה. תיאור מזעזע של חיי המגורשים לכפר סבא, ששמעון רוקח מנסה בכוחותיו הדלים לסייע. שתי בנותיה מתו, והיא פותחת בורדל ביפו ומעסיקה רק גויות. לבסוף, כשהאנגלים עוזבים את הארץ, והלקוחות שלה הם אנשים גסי רוח, היא פותחת חנות סדקית בנחלת בנימין בתל-אביב, ונעזרת במכרה, לוי אשכול, לפטור אותה מתביעותיו של מס הכנסה.
סבו של המספר, ששמו אינו מוזכר בכל הספר, קורותיו זהות לאלו של יהודה ראב – כולל העלייה ארצה מהונגריה, הנישואין עם אלמנה מהיישוב הישן בירושלים, הגירושין ממנה בלחץ משפחתה, כי לא הסכים להיות תלמיד חכם. הוא נושא נערה בת 16, שכבר הספיקה להיות גרושה, ומצטרף למייסדי פתח-תקווה (באר ראשונה, תלם ראשון). הוא נוכח לדעת איזה חורבן גורמת שנת השמיטה ככתוב בתורה למושבה, ובשמיטה השנייה הוא מצליף בשוט במי שאיננו מכן לעבד את האדמה.
בספר ימצא הקורא קטגוריה מושחזת נגד החרדים הקנאים שסולדים מהקדמה, מההיגיינה, שיודעים איך האל מעניש את בני האדם על ערבוב בנים ובנות בבית הספר וכד'. הסב מצליח להתגבר על מנהיג הסוורים בנמל יפו ג'וואד מוסתקים, וזה במקום לנקום בו – הוא הופך אותו לחבר בנפש. הסבא הגיבור הזה מצליח להתגבר על שישה ערבים שרצו לשדוד את כספו שנועד לקניית בהמות בלוד. מסופר עליו איך היכה בקת של טוריה את העובד שלו שגנב פרי הדר, וכן מתוארת התאונה הקשה שעבר בהתפוצצות במנוע המשאבה להשקיית הפרדס. למרות התאונה הקשה הזאת הוא חי עד גיל תשעים, וזוכה לראות בהקמתה של מדינת ישראל.
מסייה בוריס קלדס, אגרונום, פקיד הברון, נפרד מאשתו שנשארה בפריס, הכניס ערבייה בשם לטיפה להריון, והיא נמצאה טבועה בבריכה שלו. והוא בורח למצרים מפחד לנקמה. הוא הופך את אפרת, תאומתו של אביתר, בתו של גרישה ירקוני, בעל בית המלון – לפילגשו. אפרת היא חברתה ובת גילה של ארלטי בתו, וכמו זיאמה פולונסקי, גם הוא מתענג על מחמדי גופה של שיינע-פשה, וכשכוח הגברא שלו נחלש, הוא נוסע לדאבוס שבשווייץ כדי למצוא לכך מזור. במאורעות תרפ"א הוא מציל את המושבה מחורבן (שיח' שאקר כבר הכין כרה ענקית עבור הפורעים שאמורים לחסל את הגברים, לשבות את הנשים ולשרוף את בתי המושבה). הוא רוכב על סוס ליפו להזעיק את הבריטים להגן עלה מושבה, ואמנם שני גדודים הודיים השוכנים ליד הירקון, וגם מטוס היורה בפורעים – מצילים את המושבה.
יעל, הדודה של המספר (בת דמותה של אסתר ראב), מאוהבת באביתר, וכסופרת בעלת דמיון היא מחברת סיפור על מותו שכביכול אירע מפרסותיו של הפרד המשוגע, ולא נרצח על ידי הערבים במאורעות תרפ"א. בסיפור היא כביכול נושאת ברחמה את ילדו של אביתר, ומתכננת לירות בפרד ובבעליו, ולהתאבד. המספר יודע שאביתר ידע את יעל בבקתה שבחצר. יעל וארלטי (בתו של מסייה קלדס) מתאהבות בטייס גרמני שנחת ליד המושבה בדרך ליפו משום שאזל הדלק. אחר כך היא מתאהבת בפרולטר זיאמה פולונסקי, שנרמז כי הוא אולי אביה של רותי, אהובתו של המספר. ארלטי, חברתה, מתאהבת במורה חניאל גרינבלט גבעוני. יעל אהבה גם סטודנט מביירות, ובסוף נישאת ליהודי אמיד מקהיר.
הבאתי כאן דוגמאות אחדות מתוך למעלה ממאה דמויות שקורותיהן מתוארות בספר, והן מסוקרות בסדר אלפבית ב-9 עמודים בסוף הספר. כמעט לכל דמות יש איזה פגם: אחד עיוור בעין אחת מטרכומה שסבל בילדות, אחד חירש-אילם, אחד מגמגם, אחר צולע, שתיים משוגעות, אחד בן של משוגע, ולכן אינו רוצה להוליד ילדים, אחד עבריין, וכנראה מדובר בתמונת אמת, כי איזו ברייה יכולה לומר על עצמה שהיא מושלמת. שתי בנות בספר הן יפות ומושלמות: סרח בת אברשה פוגצ'וב מוביל הקרח, שסיומה, בעל בית הקולנוע, מבקר אצל אשתו כאשר זה מסובב את המושבה בעגלת הקרח. השנייה היא רותי היפה, בתה של שיינה-פשע, שיש סיכוי טוב שהיא בתו של זיאמה פולונסקי. היא יפיפייה (פגם קטן – אוזניה מכוערות), המספר חושק בה שמשך שנים, ואינו זוכה להיענות, כשנערים אחרים, סטודנטים, ורפתן זוכים בחסדיה. וכשבסוף היא נענית לו ונישאת לו, למרות תשוקתו הענקית אליה, הוא אינו מסוגל לממש את נישואיו, והם מתגרשים...
המעבר מאירופה לארץ ומהעולם החרדי אל ההתיישבות החקלאית הוא מעבר חד, ולא הכול מסוגלים להתמודד עמו. לכך מתווספים אירועים קשים בחיים, כגון הריון מחוץ לנישואין, ואנו פוגשים בספר שלנו מספר רב של מתאבדים: לטיפה שנאנסה על ידי קלדס; יוכבד הבלנית, שערבי בעל אותה, תולה את עצמה; היינץ משה (בנה של לוצי הגננת מפולין, שהתעברה מיוסקה המרסק, או מסטודנט איתו בילתה על שפת ים תל-אביב) שם קץ לחייו; בעל בית החרושת לגרביים מתאבד; בדווית שברחה משבטה עם מאהב כושי, מתאבדת בבאר מים כשבני שבטה מבקשים לרצוח אותה על חילול כבוד המשפחה; ארלטי, בתו של קלדס שנאנסה על ידי נוקם הדם על מות לטיפה, שמה קץ לחייה. אוליביה טפירו, אשת חיקו של המספר בימיו כסטודנט, מאבדת את עצמה לדעת על פסי הרכבת.
רוב הזכרים בספר שטופים בתאוות מין שאיננה יודעת שובעה, והקורא ימצא בספר את מעלליה של התשוקה הזאת: צעירים כפויים על ידי טבעם לאונן, הם מציצים לנערות מתפשטות ומאוננים, חלקם חושפים את אברי מינם בפני נערות, המבוגרים יותר מתגנבים למיטותיהן של נשים נשואות, ונדמה שהמושבה גדושה בממזרים.
המספר משתמש בביטויים הכי "עממיים" לתאר את תעתועי המין המתרחשים במושבה. ונקל להתרשם שיש קונטרסט בין הלשון "העממית" ובין הבלחות התרבות הגבוהה שמסתבר שהיא נחלתו של המספר: כבר מגיל צעיר מאוד הוא מתוודע אל הצו הקטגורי של קאנט, ליצירות היינה ושילר, ל"פאוסט" של גיתה ("ליל ולפורגיוס"), ל"כה אמר זרתוסתרא" של ניטשה, ל"פשר החלומות" של פרויד, ל"כלכלה מדינית", "כלכלה ומשטר", לדיקנס, קנוט המסון, לאוסקר ויילד, לכל כתבי עגנון, לבשביס זינגר. הוא מתארח אצל מרטין בובר אחרי שספר הביכורים שלו רואה אור.
בצורה נאמנה מתואר השלטון המושחת והאכזר של הטורקים, שעלול היה לדכא עד עפר את ההתיישבות הזעירה של היהודים בארץ ישראל, לולא החסות שהעניק קיסר אוסטריה באמצעות הקונסולים לאזרחי אוסטריה והונגריה. השליטים הטורקים, שאינם מזיזים אצבע בלי בקשיש, מתפארים בטבח שערכו בארמנים, באונס נשותיהם, ורומזים כי זה עלול להיות גם גורל היהודים אם לא יהגרו לכפרים הארמניים הנטושים, כי הקיסרות העות'מנית אינה מסכימה ליישוב יהודי בארץ ישראל.
סופרמנים הם נושא לכתיבה רומנטית, המיועדת בעיקר לנערים ולמי שנותר בעל אישיות ילדית. הספרות הריאליסטית מתארת על הרוב גיבורים שנכשלים בחייהם. כך כתבו הקלסיקונים – בלזק, פלובר, דוסטוייבסקי, טולסטוי. גם המספר שלנו מתאר כישלון אחרי כישלון בחייו: הוא נזרק מהגימנסיה, ונשלח לכפר הנוער בהרי ירושלים, שם הוא זוכה להשפלות. העבודה החקלאית מאוסה בעיניו. הוא כמה לסקס, ומנסה את מזלו אצל הכובסת, ואצל אימה הזקנה, ללא הצלחה. הוא עצלן, ולא מוכן להשקיע בעבודה חקלאית, דבר הנחשב לחטא חמור בעיני הוריו, ובמושבה בכלל. הוא עורג לרותי, שמתעלסת עם אחרים ומסרבת לחיזוריו. התסכול גורם לו לנהוג בה באלימות. כסטודנט הוא מתפרנס מהוראה בכפר הנוער שבו למד בנעוריו. שם מתאהבת בו תלמידה בשם אוליביה טפירו – אולִי – והוא, המורה שלה, בועל אותה. היא עוברת לגור אצלו, מוכנה לשמש לו שפחה, מוכנה ללמוד להיות "מושכלת" כדי שהוא יסכים לשאתה לאישה. היא נכנסת להריון, וכשהיא מבינה שהוא ממשיך לערוג לרותי, וכי לעולם לא יישא אותה לאישה, היא מפרנסת את עצמה ואותו מזנות, ומתאבדת על פסי הרכבת. המספר מתאר איך הוא ירד פלאים מבחינה מוסרית, ונהג בנערה המסכנה הזאת בדיוק כמו אביה, וכמו הנערים בכפר הנוער שפגעו בה מינית.
אומץ רב צריך כדי להתוודות על אירועים קשים כמו המסופר בספר זה. אני קראתי את הספר הזה בשנית, ונראה לי כי נחוץ לקורא בו אפילו שלוש פעמים כדי לרדת לכל עומקו, שמעט ממנו סקרתי ברשימה זאת. כאמור, הייתי קורא בו שוב, לולא הערימה הענקית של ספרים שעל שולחני, תשורתם של חבריי המבקשים ממני לחוות דעתי על כתיבתם.
משה גרנות
אהוד: תודה על קריאתך ב"המושבה שלי", שהוא לדעתי אחד הרומנים הבידיוניים החד-פעמיִים והמתעתעים ביותר של הספרות העברית וייזכר לדורות כקלאסיקה ארצישראלית, בעיקר של המושבות הראשונות – אבל רומן שזכה להתעלמות והושכח כפי שמושכחת מרבית יצירתי, כדי לתייג אותי במעמד של סופר נידח שאין מונים אותו בין הסופרים "החשובים" של זמנו.
מרבית המבקרים הספרותיים כלל לא קראו את "המושבה שלי", והוא נדחה בשעת על ידי מרבית הוצאות הספרים החשובות בארץ, כולל "עם עובד", ויצא לאור רק תודות לאלישע בן-מרדכי, הבעלים של הוצאת אסטרולוג, שאותו פגשתי באחד מערבי שבוע הספר בכיכר רבין לפני שנים רבות, ובזכותו גם הוצאתי את הכרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" ועוד רומנים וספרי-עיון שלי וספר השירים "יעזרהָ אלוהים לפנות בוקר" – כל אלה ללא שום עורך אלא בעריכה עצמית שלי.
אני מקווה כי הדורות הבאים יכירו בייחוד של כתיבתי – בעיקר על רקע הסופרים הגאונים "החשובים" והמשעממים שהיו בני-דורי.
לפעמים נדמה לי שלא אני כתבתי את "המושבה שלי", כי אחרת איך אפשר להסביר שאני שב ופורץ בצחוק פראי כל פעם שאני קורא בו קטעים שעדיין מצחיקים אותי כאילו לראשונה קראתים?
אגב, בשום מקום ברומן הבדיוני "המושבה שלי" לא נזכר שם המושבה פתח תקווה, אבל אופי כתיבתי הכמו-ריאליסטי משכנע את הקורא שדברים שאני בודה נתפסים כאילו אירעו ממש והם חלק מן ההיסטוריה. מבחינה זו "המושבה שלי" קרוב מאוד לסיפורי הברון מינכהאוזן, הדמות הספרותית שיצר הסופר הגרמני רודולף אריך רספה.
אהוד
אהוד בן עזר
ספר הגעגועים
רומאן
כנרת, זמורה-ביתן, מוציאים לאור
נכתב בעקבות הרומאן (שאזל)
"לשוט בקליפת אבטיח" משנת 1987
נדפס בישראל 2009
פרק שני
זנבות ארנבות וריח תרמילי כדורים ריקים
של רובה-ציִד. הבעל הנבגד
לא. גיורא לא היה שמן אלא מוצק. היה לו מבנה גוף מרובע ועורף עבה ועיניים כחולות מימיות-מעט וידיים שריריות וחזקות ושיער חום-בהיר קיפודי וקצר. אבא שלו היה השומר-הראשי של אחוזת פֶלְז, והיינו רואים אותו רוכב על אחד הסוסים המשובחים שבאורוַת האחוזה, חובש כובע אוסטרלי רחב-תיתורה, ורובה-ציד תקוע לצידו בנדן-עור חום ארוך שמחובר לאוכף.
הוא היה צייד מצויָן. לפעמים היתה להקת יונים נוחתת לתומה בטור-עולה על מקצוע של גג הרעפים החום-אדמדם. אחד מאותם גגות שהיו מכסים את ארבעת הבניינים הצהבהבים בני הקומתיים שהיוו את ארבע פינות חצר-האחוזה, הסגורה בחומה ביניהם.
אבא-של-גיורא היה עומד במשעול החול הטובעני, למטה, מחוץ לחצר, ליד הדקלים, מכוון את רובהו הטעון בכדור מיוחד שקליעוֹ אינו אחד אלא מורכב מהרבה כדורוני-עופרת קטנטנים ונוצצים, יוֹרֶה – וכמו במשיכת-קסם נעלָמה היתה הלהקה מתפרדת לשניים, חלקה האחד מתרומם ונס בשקשוק-כנפיים ובמעוף-בהלה, אבל חמש-שש יונים, ולפעמים אפילו עשר, היו מתגלגלות ירויות וחסרות-חיים מעבר לתעלת-המרזב העשויה פח אשר הותקנה לאורך השוליים של הגג, ונופלות ארצה אל החול הרך, בין כתמי העשב, ולעיתים עודן מפרפרות בחבטות-כנפיים על החול הקטיפתי, עד שהן נגאלות מגסיסתן בידי אבא-של-גיורא.
אחר-כך היה מורט ומנקה את בשרן ומתקין אותן לבישול, ותוך כדי עבודתו מתגלים בבשרן הרך גוּלוֹת-העופרת הקטנטנות, המבריקות, שהרגו אותן. ואנחנו עומדים לצידו ואוספים את הגולות הללו ושמחים עליהן כמוצאי שלל רב. ולעיתים היינו מגלים אותן בשעת האכילה של הצלי עצמו, חבויות בנתח הבשר הדק, ומי שלא נזהר עלול לגרוס אותן עד כדי שבירת השן.
לא רק את הגוּלוֹת היינו אוספים אלא גם את תרמילי הכדורים. אלה היו תרמילים יפהפיים בצבעי צהוב ואדום-עמוק וכתום, עשויים פיקת-נחושת וגליל-קרטון מבריק אשר על פניו מודפסים, לפי סוג הכדור – ציפורים, ראש-צבי או ארנבת. ולפי הציור היה סוג הבֶּרֶד – רֶסֶס גולות זעירות לבעלי-כנף, או שניים-שלושה כדורי עופרת גדולים יותר לצֵיד ארנבות, ואם אינני טועה, גולה גדולה אחת בלבד – היתה לצורך צֵיד חיות-בר גדולות כמו צבאים וחזירים.
ברשותנו היו, כמובן, רק התרמילים הריקים, אשר תוכם חלול ומשחיר בריח אבק-השריפה שמילא אותם בטרם ירייה. ככל שהיו טריים יותר, כן חזק היה עדיין ריח החריכה המיוחד, החריף, המלוח-מעט, שעמד בהם ושהיה מגרה את הנחיריים במין נעימות עוקצנית, צורבת, הבאה לאחר התפוצצות אבק-השריפה.
לי היה אוסף נכבד של תרמילים – כי אני הייתי ילד, יותר נכון כבר נער – אספן מטבעי, ולא הייתי זורק דבר אלא מוצא שימוש חדש לכל חפץ מעניין שבא לרשותי, ורובם לא היה צעצועים מוכנים וקנויים אלא ארגזי-עץ, קופסאות-פח, צינורות, מקלות, אבנים, בקיצור – גרוטאות מכל הבא ליד.
לפעמים היה אבא-של-גיורא חוזר ובידו ארנבת ירויָה. שעה ארוכה היה שוכב ואורב להן בחורשת האיקליפטוסים או בכרם הזיתים, ובבואו היה תולה אותה במהופך על אחת מרגליה האחוריות, וראשה כלפי מטה. ובסכין-גילוח מתחיל לפשוט בזהירות את עורה מעליה מקצה הרגל הנמצא עתה למעלה ועד לגולגולתה. העור היה מתפרד מהגוף באִוושה לחה של תנועת משיכה, הפרדה והפשלה, כאילו עוזרים לארנבת להשתחרר מבגד הדוק במיוחד.
לאחר שהסתיימה פשיטת העור היתה הארנבת תלויה באוויר ומתנודדת בעירומה כמו בשר באִטליז, אך אבריה עדינים כתינוק. אבא-של-גיורא היה מתווה בסכין חדה חתך לאורך ביטנה המהופכת, עד למִפתח-החזה, בולל בחלל-ביטנה ושופך החוצה את בני-מעיה, וכאשר נותר הבשר בלבד, היה מתחיל לבתרה מלמטה למעלה, מן הצוואר ועד לקרסול הדק, האחרון, של הרגל הקשורה למעלה. ובקערת-אמאיל לבנה היו מונחים זה לצד זה נתחי הבשר הראויים לבישול ולמאכל, וטיפות-הדם נמרחות כמו במשיכת מכחול על הדופן הצחורה של הקערה.
את הפרווה היה מעביר לגיורא, שכבר ידע היטב לנקותה משיירי השומן והבשר, למתוח אותה בעזרת מסמרים זעירים על גבי קרש רחב, חלקה הפנימי כלפי מעלה, לזרות עליה שִכבת מלח-בישול ולהניח אותה חשופה לשמש ימים אחדים עד אשר תתייבש היטב. העור, לאחר השטיפה והייבוש, היה מתגלה כקלף בהיר וטרי, ומהצד השני – פרווה חומה-צהבהבה ונעימה למגע.
מכל חלקי הארנבת אהבנו ביותר את זנבה. זנב זה, שכולו עוקץ דק-דק המצמיח סביבו פרווה שעירה ורכה – אותו היה אביו של גיורא קוצץ וזורק ארצה, ואנחנו היינו ממהרים לזכות בו. ימים אחדים לאחר שהִנחת לו להתייבש היה הזנב נעשה לצעצוע פלומתי רך ומלטף שנעים להעבירו על הלחי, למשמש בו ולהחליקו. בימינו אפשר לקנות מחזיקי-מפתחות שזנב שעיר שכזה מחובר להם והוא עשוי מפרווה סינתטית.
מכל צעצועיי סלדה אימא ביותר מזנבות הארנבות, והיתה אומרת שהם לא רק מגעילים אותה אלא גם מסוכנים לבריאות משום שהם נושאים מחלות ומסריחים. היתה לי תמיד מלחמה איתה על זנבות הארנבות, שהיו נעלמים באורח פלא מארגז הצעצועים שלי או מכל מקום אחר שהייתי שוקד להחביאם בו במגירותיי ובארון.
החברים העשירים במועדון הציידים בתל-אביב היו באים לאחוזת פֶלְז לצוד ארנבות. ברשותם היו רובי-ציד חדשים ומשוכללים, ואולם בקיאותם בלחיצה על ההדק ובקליעה למטרה לא היתה רבה ביותר. אבא-של-גיורא היה צד עבורם ארנבות, לפי הזמנה מראש מצד האדון פלז עבור ידידיו – ואלה היו חוזרים לתל-אביב כאשר מחגורותיהם משתלשלים במהופך פגרי ארנבות ירויות, לבושים מכנסי-רכיבה תפוחי-ירכיים, בְּרִיצֶ'ס, מגפי-העור שלהם מכוסים קרומי-בוץ מן השוטטות בדרכי האחוזה ובשביליה, וקני-רוביהם מפויָחים מן הבֶּרֶד שירו באוויר להנאתם.
אחרי שנים מצאתי אישוש לכך ברשימה שכתב אבא-של-גיורא בספר השומרים ובה סיפר בין השאר:
"טיולי הציד מפתחים את כושר ההליכה של השומר. לפעמים הוא עובר עשרות קילומטרים בזמן שהוא עוקב אחרי הציִד. את החיות שצדים אי אפשר לסחוב איתך כל הדרך, לכן נהוג לתלות אותן על עצים ולסמן את המקום, וכאשר השומר חוזר מהציד הוא אוסף אותן. החיפוש אחרי הציד, וההשארה שלו על עצים או במקומות-מחבוא אחרים, עוזרים לשומר להכיר את הסביבה מצוין. בקוטר של עשרות קילומטרים הוא מזהה כל עץ, שיח, אבן, שׁוּחה, לומד מה הקולות ששומעים בשדה, בחורשה ובפרדס.
"הציִד מפתח את התכונות האלה: סבלנות, התמדה, מארב, החלטה מהירה מתי ללחוץ על ההדק, שזה חשוב לא פחות מהקליעה עצמה, קליעה אינסטינקטיבית, ירייה למטרה מתנועעת, ירייה למטרה שמופיעה פתאום ונעלמת מיד, ובכלל, שומר שהוא צייד טוב מתפרסם וזוכה לכבוד והערכה אצל השכנים.
"כמה פעמים באו אלינו בשבת בבוקר, לאחוזת פלז, ידידים של אדון פלז מקלוב הציידים בתל-אביב. הם יודעים לקלוע מצוין למטרה, אבל בציִד הם טירונים. הארנבת מגיחה, האיש מהסס שניות בודדות, ועד שכיוון וירה, החיה התחמקה. למקרים כאלה אני צד מוקדם לפנות-בוקר ארנבות אחדות, ותולה אותן בכמה מקומות-סתר על המסלול שבו אני יודע שאלך עם הציידים. אחר-כך חוזרים הציידים לתל-אביב עם הארנבות שלי כאילו שהם צדו אותן..."
שבת אחת לפני-הצהריים חש אחד הציידים ברע. הטנדר של אחוזת פֶלז, הפוֹרְד האפור, החזיר אותו לתל-אביב. בקבינה בעלת הגג המעוגל הוא ישב עם רובה-הציד הדו-קני והארנבת הקרה שניצודה מראש.
הצייד, מעשירי תל-אביב, נכנס לווילה שלו ושמע אנחות וגניחות שהבהילו אותו מאוד. הוא מיהר פנימה ברובה שלוף ומצא את אשתו במיטה כשהיא מחוברת לגבר זר – הצייד-שלא-צד תפס ברגליה האחוריות של הארנבת המתה והִכה בה על חלקי גופם התחתונים של השניים בעודם תקועים זה בזו וגם טינף אותם ואת המצעים בכתמי דמה של הארנבת.
המאהב ביש-המזל התנתק, קפץ, פתח את החלון וברח החוצה. הבעל ירה אחריו ירייה אחת וכמובן שהחטיא, חרף אחוריו הערומים של המאהב, שבהקו למרחוק. רסס העופרת התפזר ונעלם בחולות תל-אביב ללא הותר עקבות. אף ציפור לא נפלה. שום רֶמֶשׂ לא ניזוק.
כדי שלא לערֵב בדבר את משטרת העיר העברית הראשונה, שעדיין היו בה קצינים בריטיים שהיו עלולים להפליל יהודים, נערך עוד באותו ערב בירור חשאי בפני ראש העיר ישראל רוקח בביתו שבשדרות רוטשילד. הצייד טען שכלל לא ירה, ולהוכחה – הרובה, שרק אחד הקנים שלו מפויח מהירייה שֶׁבּה, לדבריו, צד את הארנבת אותו בוקר באחוזה.
"הרי אם הייתי יורה ברובה גם במנוול שהתנפל על אשתי, שני הקנים היו מפויָחים!"
ראש העיר לא כל כך השתכנע. היו עדים ששמעו את הירייה. האישה כמובן הכחישה. ואולם הארנבת הקרה והקנה שלא פויָח הכריעו את הכף, וכל העניין הושתק. לא עבר זמן רב והבעל הנבגד זרק את אִשתו. והיו שאמרו שמחלתו לא היתה אלא הִתחלוּת. מזמן רצה להיפטר מאותה אישה בוגדנית, ותִיכנן עם אדון פלז ידידו את ההפתעה. את שם הבעל הנבגד אני מהסס לגלות מאחר שנכדיו הם כיום מעשירי הארץ. לימים סיפרתי את הדברים האלה לתומי במסיבת צמרת בכפר-שמריהו וחטפתי על כך סטירת לחי מאדם שמעולם לא פגשתי בו קודם.
והמאהב?
מי שקרא את "הלילה שבו תלו את סרג'נט מוֹרטוֹן" ואת "המושבה שלי" – יכול לחשוד בדודי ההולל אלכס, שהיו לו חברים בתל-אביב שתמיד התנדבו לעזור לו.
אהוד בן עזר
המשך יבוא
כנרת, זמורה-ביתן, מוציאים לאור
נכתב בעקבות הרומאן (שאזל)
"לשוט בקליפת אבטיח" משנת 1987
נדפס בישראל 2009
פרק שני
זנבות ארנבות וריח תרמילי כדורים ריקים
של רובה-ציִד. הבעל הנבגד
לא. גיורא לא היה שמן אלא מוצק. היה לו מבנה גוף מרובע ועורף עבה ועיניים כחולות מימיות-מעט וידיים שריריות וחזקות ושיער חום-בהיר קיפודי וקצר. אבא שלו היה השומר-הראשי של אחוזת פֶלְז, והיינו רואים אותו רוכב על אחד הסוסים המשובחים שבאורוַת האחוזה, חובש כובע אוסטרלי רחב-תיתורה, ורובה-ציד תקוע לצידו בנדן-עור חום ארוך שמחובר לאוכף.
הוא היה צייד מצויָן. לפעמים היתה להקת יונים נוחתת לתומה בטור-עולה על מקצוע של גג הרעפים החום-אדמדם. אחד מאותם גגות שהיו מכסים את ארבעת הבניינים הצהבהבים בני הקומתיים שהיוו את ארבע פינות חצר-האחוזה, הסגורה בחומה ביניהם.
אבא-של-גיורא היה עומד במשעול החול הטובעני, למטה, מחוץ לחצר, ליד הדקלים, מכוון את רובהו הטעון בכדור מיוחד שקליעוֹ אינו אחד אלא מורכב מהרבה כדורוני-עופרת קטנטנים ונוצצים, יוֹרֶה – וכמו במשיכת-קסם נעלָמה היתה הלהקה מתפרדת לשניים, חלקה האחד מתרומם ונס בשקשוק-כנפיים ובמעוף-בהלה, אבל חמש-שש יונים, ולפעמים אפילו עשר, היו מתגלגלות ירויות וחסרות-חיים מעבר לתעלת-המרזב העשויה פח אשר הותקנה לאורך השוליים של הגג, ונופלות ארצה אל החול הרך, בין כתמי העשב, ולעיתים עודן מפרפרות בחבטות-כנפיים על החול הקטיפתי, עד שהן נגאלות מגסיסתן בידי אבא-של-גיורא.
אחר-כך היה מורט ומנקה את בשרן ומתקין אותן לבישול, ותוך כדי עבודתו מתגלים בבשרן הרך גוּלוֹת-העופרת הקטנטנות, המבריקות, שהרגו אותן. ואנחנו עומדים לצידו ואוספים את הגולות הללו ושמחים עליהן כמוצאי שלל רב. ולעיתים היינו מגלים אותן בשעת האכילה של הצלי עצמו, חבויות בנתח הבשר הדק, ומי שלא נזהר עלול לגרוס אותן עד כדי שבירת השן.
לא רק את הגוּלוֹת היינו אוספים אלא גם את תרמילי הכדורים. אלה היו תרמילים יפהפיים בצבעי צהוב ואדום-עמוק וכתום, עשויים פיקת-נחושת וגליל-קרטון מבריק אשר על פניו מודפסים, לפי סוג הכדור – ציפורים, ראש-צבי או ארנבת. ולפי הציור היה סוג הבֶּרֶד – רֶסֶס גולות זעירות לבעלי-כנף, או שניים-שלושה כדורי עופרת גדולים יותר לצֵיד ארנבות, ואם אינני טועה, גולה גדולה אחת בלבד – היתה לצורך צֵיד חיות-בר גדולות כמו צבאים וחזירים.
ברשותנו היו, כמובן, רק התרמילים הריקים, אשר תוכם חלול ומשחיר בריח אבק-השריפה שמילא אותם בטרם ירייה. ככל שהיו טריים יותר, כן חזק היה עדיין ריח החריכה המיוחד, החריף, המלוח-מעט, שעמד בהם ושהיה מגרה את הנחיריים במין נעימות עוקצנית, צורבת, הבאה לאחר התפוצצות אבק-השריפה.
לי היה אוסף נכבד של תרמילים – כי אני הייתי ילד, יותר נכון כבר נער – אספן מטבעי, ולא הייתי זורק דבר אלא מוצא שימוש חדש לכל חפץ מעניין שבא לרשותי, ורובם לא היה צעצועים מוכנים וקנויים אלא ארגזי-עץ, קופסאות-פח, צינורות, מקלות, אבנים, בקיצור – גרוטאות מכל הבא ליד.
לפעמים היה אבא-של-גיורא חוזר ובידו ארנבת ירויָה. שעה ארוכה היה שוכב ואורב להן בחורשת האיקליפטוסים או בכרם הזיתים, ובבואו היה תולה אותה במהופך על אחת מרגליה האחוריות, וראשה כלפי מטה. ובסכין-גילוח מתחיל לפשוט בזהירות את עורה מעליה מקצה הרגל הנמצא עתה למעלה ועד לגולגולתה. העור היה מתפרד מהגוף באִוושה לחה של תנועת משיכה, הפרדה והפשלה, כאילו עוזרים לארנבת להשתחרר מבגד הדוק במיוחד.
לאחר שהסתיימה פשיטת העור היתה הארנבת תלויה באוויר ומתנודדת בעירומה כמו בשר באִטליז, אך אבריה עדינים כתינוק. אבא-של-גיורא היה מתווה בסכין חדה חתך לאורך ביטנה המהופכת, עד למִפתח-החזה, בולל בחלל-ביטנה ושופך החוצה את בני-מעיה, וכאשר נותר הבשר בלבד, היה מתחיל לבתרה מלמטה למעלה, מן הצוואר ועד לקרסול הדק, האחרון, של הרגל הקשורה למעלה. ובקערת-אמאיל לבנה היו מונחים זה לצד זה נתחי הבשר הראויים לבישול ולמאכל, וטיפות-הדם נמרחות כמו במשיכת מכחול על הדופן הצחורה של הקערה.
את הפרווה היה מעביר לגיורא, שכבר ידע היטב לנקותה משיירי השומן והבשר, למתוח אותה בעזרת מסמרים זעירים על גבי קרש רחב, חלקה הפנימי כלפי מעלה, לזרות עליה שִכבת מלח-בישול ולהניח אותה חשופה לשמש ימים אחדים עד אשר תתייבש היטב. העור, לאחר השטיפה והייבוש, היה מתגלה כקלף בהיר וטרי, ומהצד השני – פרווה חומה-צהבהבה ונעימה למגע.
מכל חלקי הארנבת אהבנו ביותר את זנבה. זנב זה, שכולו עוקץ דק-דק המצמיח סביבו פרווה שעירה ורכה – אותו היה אביו של גיורא קוצץ וזורק ארצה, ואנחנו היינו ממהרים לזכות בו. ימים אחדים לאחר שהִנחת לו להתייבש היה הזנב נעשה לצעצוע פלומתי רך ומלטף שנעים להעבירו על הלחי, למשמש בו ולהחליקו. בימינו אפשר לקנות מחזיקי-מפתחות שזנב שעיר שכזה מחובר להם והוא עשוי מפרווה סינתטית.
מכל צעצועיי סלדה אימא ביותר מזנבות הארנבות, והיתה אומרת שהם לא רק מגעילים אותה אלא גם מסוכנים לבריאות משום שהם נושאים מחלות ומסריחים. היתה לי תמיד מלחמה איתה על זנבות הארנבות, שהיו נעלמים באורח פלא מארגז הצעצועים שלי או מכל מקום אחר שהייתי שוקד להחביאם בו במגירותיי ובארון.
החברים העשירים במועדון הציידים בתל-אביב היו באים לאחוזת פֶלְז לצוד ארנבות. ברשותם היו רובי-ציד חדשים ומשוכללים, ואולם בקיאותם בלחיצה על ההדק ובקליעה למטרה לא היתה רבה ביותר. אבא-של-גיורא היה צד עבורם ארנבות, לפי הזמנה מראש מצד האדון פלז עבור ידידיו – ואלה היו חוזרים לתל-אביב כאשר מחגורותיהם משתלשלים במהופך פגרי ארנבות ירויות, לבושים מכנסי-רכיבה תפוחי-ירכיים, בְּרִיצֶ'ס, מגפי-העור שלהם מכוסים קרומי-בוץ מן השוטטות בדרכי האחוזה ובשביליה, וקני-רוביהם מפויָחים מן הבֶּרֶד שירו באוויר להנאתם.
אחרי שנים מצאתי אישוש לכך ברשימה שכתב אבא-של-גיורא בספר השומרים ובה סיפר בין השאר:
"טיולי הציד מפתחים את כושר ההליכה של השומר. לפעמים הוא עובר עשרות קילומטרים בזמן שהוא עוקב אחרי הציִד. את החיות שצדים אי אפשר לסחוב איתך כל הדרך, לכן נהוג לתלות אותן על עצים ולסמן את המקום, וכאשר השומר חוזר מהציד הוא אוסף אותן. החיפוש אחרי הציד, וההשארה שלו על עצים או במקומות-מחבוא אחרים, עוזרים לשומר להכיר את הסביבה מצוין. בקוטר של עשרות קילומטרים הוא מזהה כל עץ, שיח, אבן, שׁוּחה, לומד מה הקולות ששומעים בשדה, בחורשה ובפרדס.
"הציִד מפתח את התכונות האלה: סבלנות, התמדה, מארב, החלטה מהירה מתי ללחוץ על ההדק, שזה חשוב לא פחות מהקליעה עצמה, קליעה אינסטינקטיבית, ירייה למטרה מתנועעת, ירייה למטרה שמופיעה פתאום ונעלמת מיד, ובכלל, שומר שהוא צייד טוב מתפרסם וזוכה לכבוד והערכה אצל השכנים.
"כמה פעמים באו אלינו בשבת בבוקר, לאחוזת פלז, ידידים של אדון פלז מקלוב הציידים בתל-אביב. הם יודעים לקלוע מצוין למטרה, אבל בציִד הם טירונים. הארנבת מגיחה, האיש מהסס שניות בודדות, ועד שכיוון וירה, החיה התחמקה. למקרים כאלה אני צד מוקדם לפנות-בוקר ארנבות אחדות, ותולה אותן בכמה מקומות-סתר על המסלול שבו אני יודע שאלך עם הציידים. אחר-כך חוזרים הציידים לתל-אביב עם הארנבות שלי כאילו שהם צדו אותן..."
שבת אחת לפני-הצהריים חש אחד הציידים ברע. הטנדר של אחוזת פֶלז, הפוֹרְד האפור, החזיר אותו לתל-אביב. בקבינה בעלת הגג המעוגל הוא ישב עם רובה-הציד הדו-קני והארנבת הקרה שניצודה מראש.
הצייד, מעשירי תל-אביב, נכנס לווילה שלו ושמע אנחות וגניחות שהבהילו אותו מאוד. הוא מיהר פנימה ברובה שלוף ומצא את אשתו במיטה כשהיא מחוברת לגבר זר – הצייד-שלא-צד תפס ברגליה האחוריות של הארנבת המתה והִכה בה על חלקי גופם התחתונים של השניים בעודם תקועים זה בזו וגם טינף אותם ואת המצעים בכתמי דמה של הארנבת.
המאהב ביש-המזל התנתק, קפץ, פתח את החלון וברח החוצה. הבעל ירה אחריו ירייה אחת וכמובן שהחטיא, חרף אחוריו הערומים של המאהב, שבהקו למרחוק. רסס העופרת התפזר ונעלם בחולות תל-אביב ללא הותר עקבות. אף ציפור לא נפלה. שום רֶמֶשׂ לא ניזוק.
כדי שלא לערֵב בדבר את משטרת העיר העברית הראשונה, שעדיין היו בה קצינים בריטיים שהיו עלולים להפליל יהודים, נערך עוד באותו ערב בירור חשאי בפני ראש העיר ישראל רוקח בביתו שבשדרות רוטשילד. הצייד טען שכלל לא ירה, ולהוכחה – הרובה, שרק אחד הקנים שלו מפויח מהירייה שֶׁבּה, לדבריו, צד את הארנבת אותו בוקר באחוזה.
"הרי אם הייתי יורה ברובה גם במנוול שהתנפל על אשתי, שני הקנים היו מפויָחים!"
ראש העיר לא כל כך השתכנע. היו עדים ששמעו את הירייה. האישה כמובן הכחישה. ואולם הארנבת הקרה והקנה שלא פויָח הכריעו את הכף, וכל העניין הושתק. לא עבר זמן רב והבעל הנבגד זרק את אִשתו. והיו שאמרו שמחלתו לא היתה אלא הִתחלוּת. מזמן רצה להיפטר מאותה אישה בוגדנית, ותִיכנן עם אדון פלז ידידו את ההפתעה. את שם הבעל הנבגד אני מהסס לגלות מאחר שנכדיו הם כיום מעשירי הארץ. לימים סיפרתי את הדברים האלה לתומי במסיבת צמרת בכפר-שמריהו וחטפתי על כך סטירת לחי מאדם שמעולם לא פגשתי בו קודם.
והמאהב?
מי שקרא את "הלילה שבו תלו את סרג'נט מוֹרטוֹן" ואת "המושבה שלי" – יכול לחשוד בדודי ההולל אלכס, שהיו לו חברים בתל-אביב שתמיד התנדבו לעזור לו.
אהוד בן עזר
המשך יבוא
נעמן כהן
ברכת "שנה טובה" ומחלת הנפש הביביפוביה
בברכת "שנה טובה" ששלחתי לאנשים בוואטסאפ צירפתי סירטון, וכתבתי נוסח קבוע: "שנה טובה ומאושרת. שנת בריאות ונחת וניצחון מוחלט מהיר על אויבינו," הברכה הזו הטריפה אנשים. מדהים כמה אנשים שואפים להפסד. חלק ענו לי בנימוס שאינם מאמינים בניצחון מוחלט, והשיא הגיע מתשובה לברכה שקיבלתי מבת כיתתי בקיבוץ, שענתה לי כך: "קשקוש נעמן, אל תהיה נדיב בגופות חיילים, בחוסן העם ובהפקרות של השלטון – ביבי בוגד ומוביל אותנו לגיהינום במיוחד בעולם, בדידות וחרם עולמי... שלטון חסר לב ומטומטם, וביבי גם זימן את הפיגוע 7 אוקטובר בקיבוצים ובמושבים ובנובה, התפלק לא בכוונה. מקבל כספי חמאס. עזוב זה ויכוח אבוד... בכלל אל תענה לי."
כמובן שלא עניתי.
מדהים כמה מחלת הנפש הביביפוביה משפיעה על אנשים שלכאורה משכילים לפתח תורות קונספירציות הזויות.
צ'רצ'יל ונתניהו
במאמרו המצוין, (מאמר חובה לדעתי) "צוואתו של סינואר", של אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד, המסביר את האסטרטגיה של סינואר, חסר לדעתי קצת המרכיב הדתי-מוסלמי שלו, אבל החשיבות הרבה שלו נעוצה בהסברת הצורך בניצחון על החמאס.
רבים לגלגו ומלגלגים על השוואת נתניהו לצ'רצ'יל והוא מיטיב להגדיר את הדמיון:
"בפארפראזה על אמירה של צ'רצ'יל," כותב בן דוד, "נאמר, כי בעת מלחמה, מדינה זקוקה לממשלה המתאימה לנהל מלחמה. והממשלה הנוכחית עונה להגדרה דלעיל, לבטח כאשר עומד בראשה בימים אלו מנהיג בקנה מידה צ'רצ'ליאני, כמו נתניהו." ("חדשות בן עזר", 2092).
לאחר פרוץ המלחמה לצרצ'יל היה קל בהרבה. לא קמו כוחות בבריטניה שדרשו את הפסקת המלחמה בנאצים והצלת שלטונם בגרמניה. מן הבחינה הזו לנתניהו קשה הרבה יותר. רבים מצפים ממנו בחו"ל ובארץ להפסיק את הלחימה, ולהציל את שלטון החמאס בעזה, ולשקמו בכסף קטארי. נותר לנו רק לחכות ולראות אם נתניהו אכן יעמוד בלחצים ויתמיד בלחימה עד לחיסול כוחו של החמאס והג'יהאד בעזה.
ישראל – ספרטה ואתונה
בנאום שעורר ביקורת רבה הבהיר בנימין-זאב הלוי-מיליקובסקי-נתניהו "כי ישראל עומדת בפני בידוד מדיני גובר, ויש לפעול למען יכולת התחמשות וייצור הנשק עצמאי בעקבות התמשכות מלחמת חרבות ברזל. בנאומו ציין נתניהו "אנחנו אתונה וספרטה. אבל אנחנו הולכים להיות אתונה וסופר-ספרטה."
https://he.wikipedia.org/wiki/נאום_ספרטה
הצורך לייצר נשק ככל הניתן באופן עצמאי לאחר האמברגו שהטיל עלינו ביידן, מובן לכולם, אבל מיד הואשם נתניהו ברצון להפוך את ישראל לספרטה שקיימה משק אוטרקי כדי להישאר בשלטון, וזכה לא רק לגינויים רבים, אלא גם לתורות קונספירציה.
למשל פרופסור דניאל גוטווין איש "הדמוקרטים" כתב: התוכן המעמדי של "האוטארקיה":
המסר של נאום האוטארקיה הוא שינוי ביחסי הכוח המעמדיים בישראל. האוטארקיה היא הסתגלות לחרם הגובר על ישראל, שפוגע יותר במעמדות המבוססים תומכי המחאה (הייטק, אקדמיה וכו'); וכך חיזוק המעמדות הפגיעים, מצביעי נתניהו, שהנאום כוון אליהם, לנוכח שחיקת תמיכתם בו."
https://x.com/naaman_c/status/1969621526602265040?t=9yeI36gMUoinj8zu5NzCew&s=03
הוא גם ממליץ: "חובת קריאה! נעמה לזימי*: ספארטה + אוטארקיה = פאשיזם". מאמרה של הפיליסטינית הבורה נעמה לזימי שספק אם היא מבינה בכלל את המושגים הללו אך בכנות היא כותבת שקראה על ספרטה בגרוק: "מצדה כאן ועכשיו: המשוואה החדשה של נתניהו מאחורי הנאום שנשא ראש הממשלה בכנס אגף החשב הכללי, עומדת שפת קודים דרכה הוא משרטט את השלב הבא במהפיכה המשטרית ומציב מפת דרכים מסוכנת לישראל ולדמוקרטיה: ספארטה + אוטארקיה = פאשיזם."
https://x.com/gutweind/status/1970068594248823278
הבנתם? המשטר האוטארקי שהכריז עליו נתניהו אינו מדבר רק על אוטרקיה בייצור עצמי של נשק, אלא על קונספירציה מזימה פוליטית צינית שמטרתה יצירת חלוקה מעמדית בחברה הישראלית. פילוג מעמדי כאמצעי להגיע לשלטון.
אין ספק שזו קונספירציה הזויה. הרי גם הפרוטסטנטים הרלב"ים בעד יכולת עצמאית בייצור נשק להגנת ללא תלות במדינות זרות אחרי האמברגו של ביידן.
מעניין מכל מקום שאותם מבקרים אינם מזכירים את אתונה בנאומו כמודל לישראל, אלא רק את המודל הספרטני.
בוא נבחן למשל את המודל הדמוקרטי הפתוח, הלא אוטארקי של אתונה.
במהלך המאה ה-5 לפנה"ס, אתונה הרחיבה את השפעתה וכוחה על פני מאות ערי מדינה אחרות בים האגאי. למרות שהן כונו "בעלות ברית" ב"ליגה האטית-דלית" בראשות אתונה, בפועל הן נאלצו לשלם מס לאתונה, וכל ניסיון למרוד גרר תגובה צבאית אכזרית. כך, אתונה לא כבשה עיר אחת בלבד אלא יצרה רשת של שליטה על פני עשרות ערי מדינה. כאשר המטרה שליטה על המסחר.
האירוע הבולט ביותר שמדגים את הכיבוש האתונאי הוא הכיבוש של האי מלוס (Melos) בשנת 416 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפלופונסית. מלוס, שהיתה עיר-מדינה ספרטנית ניטרלית, סירבה להצטרף לליגה האתונאית. אתונה, בתגובה, הטילה מצור על האי, וכשתושביו נכנעו, האתונאים הרגו את כל הגברים באי, מכרו את הנשים והילדים לעבדות, ואיכלסו את האי מחדש במתנחלים אתונאים. אירוע זה, שתואר בפירוט על ידי ההיסטוריון תוקידידס, נחשב לאחד האירועים המבטאים את האכזריות והיהירות של האימפריה האתונאית.
בנוסף למלוס, אתונה השתלטה על ערי מדינה נוספות במהלך מלחמתה נגד ספרטה, כגון:
אגינה (Aegina): אגינה הייה פוליס עשירה ובעלת צי חזק, שהתחרתה עם אתונה על השליטה במסחר הימי. היריבות בין השתיים החלה עוד לפני המלחמה הפלופונסית, אך החריפה במהלכה. בשנת 431 לפנה"ס, עם פרוץ המלחמה הפלופונסית, אתונה גירשה את תושבי אגינה מהאי והשתלטה עליו. אתונה יישבה את אגינה מחדש עם מתיישבים אתונאים, מהלך שנועד לחזק את שליטתה האסטרטגית בים ולמנוע מאגינה לשוב ולהוות איום כלכלי או צבאי. תוקידידס, ההיסטוריון היווני, מציין שהמהלך הזה היה חלק מהאסטרטגיה של אתונה להחליש את בעלי הברית של ספרטה ולבסס את ההגמוניה שלה באזור
פוטיידאיה (Potidaea): עיר נוספת שהייתה חברה בברית של אתונה אך מרדה בה, דבר שהוביל למצור ממושך ולבסוף לכיבושה על ידי אתונה.
במהלך המלחמה הפלופונסית, אתונה נקטה צעדים תקיפים נגד פוטיידאיה (Potidaea), אחת מבעלות הברית לשעבר שלה, שהיתה ממוקמת בצפון יוון, באזור חצי האי כלקידיקי.
פוטיידאיה היתה קולוניה קורינתית אך גם חברה בליגה האטית-דלית, הברית שבראשה עמדה אתונה. עם הזמן, המתיחות גברה בין אתונה לקורינתוס, ואתונה החלה לחשוש מנאמנותה של פוטיידאיה. בשנת 432 לפנה"ס, פוטיידאיה מרדה בשלטון האתונאי, בתמיכת קורינתוס וספרטה. אתונה שלחה כוח צבאי כדי לדכא את המרד והטילה מצור על העיר.
המצור נמשך כשנתיים, והיה קשה במיוחד לתושבי פוטיידאיה, שסבלו מרעב ומצוקה קשה.
בסופו של דבר, העיר נכנעה לאתונאים, והם גירשו את התושבים המקוריים ויישבו את המקום מחדש עם מתיישבים אתונאים.
האם הדוגמה הזו של אתונה הכובשת ומיישבת ערים כבושות במתנחלים אתונאים מהווה מודל פוליטי לפרוטסטנטים הרלבי"ם?
בקשר לספרטה ראוי לזכור עוד דבר מעניין והוא ברית ההגנה ההיסטורית בין יהודה לספרטה.
יהודה המכבי, מנהיג מרד החשמונאים, חיפש בעלי ברית שיחזקו את מעמדו המדיני והצבאי מול הסלאוקים. ספרטה, אף שכבר לא היתה פוליס עצמאית, והיתה תחת השפעה רומית, שמרה על עצמאות מסוימת וניהלה קשרים דיפלומטיים עם עמים אחרים.
לפי ספר מקבים א' (פרק י"ב), נשלחו מכתבים בין יונתן בן מתתיהו (אחיו של יהודה) לבין שלטונות ספרטה, ובהם נטען לקשר קדום בין היהודים לספרטנים, אולי על בסיס אגדה או מיתוס של מוצא משותף. המכתבים הביעו רצון לשיתוף פעולה ולהכרה הדדית, ומדגישים את הערכים המשותפים של חירות, דת ומסורת.
מטרות הברית היו חיזוק הלגיטימציה של יהודה מול אויביו הפנימיים והחיצונית ויצירת רשת קשרים עם מדינות חזקות כדי להבטיח תמיכה בעת הצורך.
הצגת היהודים כעם בעל מעמד בין-לאומי, ולא רק קבוצה מורדת.
הברית הזו, גם אם הייה סמלית יותר מאשר צבאית בפועל, הצביעה על השאיפה של החשמונאים להשתלב בזירה המדינית של התקופה ולהציג את יהודה כישות עצמאית וריבונית.
אין שום עדות על ברית הגנה עם אתונה.
[* אהוד: הח"כ הסכלה והבורה נעמה לזימי היא תומכת נלהבת בעלילת הדם של חטיפת ילדי תימן בתקופת שלטונה של מפא"י, כיום מפלגת ה"דמוקרטים" שלה].
יו"ר הדמוקרטים, יאיר גולן:
"הכרה במדינה פלסטינית אחרי ה-7.10 זה באמת הרסני."
גם שעון מקולקל אומר את השעה הנכונה פעמיים ביום. גם יאיר גולדנר-גולן אומר לפעמים את האמת. הכרזת יו"ר הדמוקרטים, גולדנר-גולן: "הכרה במדינה פלסטינית אחרי ה-7.10 זה באמת הרסני לישראל. היינו צריכים להיות עכשיו בתהליך שבמרכזו העיקרון של היפרדות אזרחית –עם אחריות ביטחונית של ישראל" (103FM)
https://rotter.net/forum/scoops1/915615.shtml
היא אמת לאמיתה. ומיד עוררה ביקורת במפלגתו. גולדה זלטה שנייפצקי-גלאון, מיד קבעה ש"מדינה פלסטינית זה טוב לישראל. היא הפתרון הריאלי היחיד שבנמצא שבמסגרתו נוכל לחיות, להשתקם, לבנות, לרפא ולחתור לחירות ולשלום. הרי בסוף נגיע לשם אם נרצה ואם לא, וכשהעולם מושיט לנו יד אסור לנו להתעלם מהיד המושטת הזו".
https://x.com/zehavagalon/status/1969989716994043932?t=iDJwAGqYaaAKR1vHwqbf2Q&s=03
השאלה היא אם גולדנר-גולן אמר זאת לגופו של עניין, והוא באמת חושב כך, או אמר זאת רק כביקורת נגד מיליקובסקי-נתניהו?
יאיר גולדנר-גולן האם ז'דאנוב חדש?
בכנס של "הארץ" שנערך בטורונטו הכריז ראש "הדמוקרטים" יאיר גולדנר-גולן מהם המהלכים שיעשה כאשר יחליף את השלטון בישראל:
"הדבר הבא שאני אעשה, שאנחנו נעשה, הוא לשים מגבלות על הרשתות החברתיות באופן שלא יאפשר לעשות תעמולה ברוטאלית ברשתות החברתיות. כי זו בעייה עולמית, והיא צריכה להיות מיוזמת על ידי ארצות הברית של אמריקה, המקום שבו כל החברות הגדולות יושבות. פייסבוק, ואיקס, וכל השאר. זו בעיה מרכזית לדמוקרטיה בכל רחבי העולם, ואנחנו צריכים להתייחס אליה ברצינות."
https://www.instagram.com/reel/DOnwwJEkyXU/
עכשיו נותרה רק השאלה באיזו שיטה ילך "הדמוקרט" גולדנר-יאיר? האם כאיש המגדיר עצמו "שמאל" הוא ילך בדרכו של אנדריי אלכסנדרוביץ ז'דאנוב קומיסר התרבות של סטלין, וישלח את אלו המתנגדים לו ללוביאנקה או לגולג?
אני כבר מתחיל לפחד לכתוב עליו ברשת X. הוא ללא ספק גם יסגור את עיתון "חדשות בן עזר". הפשיזם גבר כאן!
חנין זועבי מתירה את דמם של הפלסטינים
כל הפלסטינים חמאס – אין בעזה בלתי מעורבים
בכנס באוסטריה אמרה ח"כ לשעבר מבל"ד חנין זועבי: "אלה שנכנסו ב-7 באוקטובר, לא נכנסו לגבולות ישראל, אלא לאדמות שלהם. אנחנו בוחרים להתנגד – ואלה לא חמאס שמתנגדים – זה העם הפלסטיני. אי-אפשר להבדיל בין חמאס לעם הפלסטיני."
https://x.com/kobbybarda/status/1969642488907644982?t=lqaI2pXpKx3K0e67T_eCAw&s=03
חנין זועבי קובעת שאין בעזה וביו"ש בלתי מעורבים. כולם כולם כל הפלסטינים חמאס, ובכך היא מתירה את דמם של כל הפלסטינים. את דבריה יש לפרסם בעולם, ובמיוחד לשלוח אותם לנשיא צרפת אימםאללה מקרון שקבע שיש לחסל את החמאס בעזה. (באווילותו אמר מקרון שביו"ש אין חמאס. כמובן שיש אבל רק בזכות צה"ל אין לו שם שליטה).
חנין זועבי חסרת יושרה. אם כל הפלסטינים חמאס הרי היתה צריכה לוותר על אזרחותה הישראלית ולהצטרף כמוסלמית לארגון החמאס בעזה, כפי שנהג מנהיגהּ והמנטור שלה עזמי בשארה (הנוצרי) שברח לקטאר. עזמי בשארה (הנוצרי) טען כזכור כי אין בכלל עם פלסטיני, תלמידתו חנין זועבי מסכימה איתו, וטוענת שאכן אין עם פלסטיני כולם חמאסניקים.
השאלה היחידה היא למה רק עכשיו היא נחקרה על דבריה. הרי הדברים נאמרו כבר לפני שנה למה רק עכשיו היא נאסרה? שתלך לעזה. קל וחומר עכשיו שמדינה פלסטינית מוכרת על ידי האו"ם שתלך לעזה.
הסכנה הגדולה בהחלטת עצרת האו"ם
נשיא צרפת אימםאללה מקרון התגלה כאחד מאויבי ישראל המסוכנים ביותר. יוזמתו חשפה כאילו מתנה מסוכנת יותר מדברי החמאס דווקא משום שהם נשמעים מתונים. מקרון הביא ביוזמתו נזק גדול לישראל שתוצאתו מי ישורנה. מעללו עלול להביא סכנת קיום לישראל.
הנוסח המלא של הצהרת ניו יורק שפורסמה בספטמבר 2025 במסגרת הוועידה הבינלאומית בניו יורק, ביוזמת צרפת וערב הסעודית, טרם פורסם במלואו עם זאת, עיקרי ההצהרה כפי שדווחו בתקשורת כוללים את הנקודות הבאות:
הצהרת ניו יורק להכרה במדינה פלסטינית – ספטמבר 2025
אנו, המדינות המשתתפות בוועידה הבינלאומית בניו יורק, מאשרות את מחויבותנו הבלתי מתפשרת לשלום, צדק, ביטחון, ולזכויותיהם של כל העמים באזור. מתוך הכרה בצורך הדחוף בפתרון מדיני לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אנו מכריזים בזאת:
1. הכרה במדינה פלסטינית.
אנו מכירים במדינה הפלסטינית בגבולות 1967, הכוללת את הגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה, כיישות ריבונית, עצמאית ובת קיימא.
2. פתרון שתי המדינות
אנו קוראים ליישום פתרון שתי המדינות, שבו ישראל ופלסטין יחיו זו לצד זו בשלום, ביטחון, הכרה הדדית, ושיתוף פעולה אזורי.
3. אחדות פלסטינית
אנו מדגישים את הצורך באיחוד הגדה המערבית ורצועת עזה תחת ממשלה אחת, חוק אחד ונשק אחד, תוך חיזוק מוסדות הרשות הפלסטינית.
4. סיום הכיבוש והאלימות
אנו דורשים את הפסקת ההתנחלויות, הסיפוח, ההריסות, ההסתה והאלימות מכל הצדדים, וקוראים לכיבוד זכויות האדם והמשפט הבינלאומי.
5. תמיכה בינלאומית
אנו מתחייבים לגיוס תמיכה פוליטית, כלכלית והומניטרית לרשות הפלסטינית, כולל העברת הכנסות מס, סיוע תקציבי, ושילוב במערכת הפיננסית הבינלאומית.
6. גישה ותנועה
אנו קוראים להסרת מגבלות תנועה, פתיחת מעברים, והבטחת חופש תנועה וסחר לפלסטינים, בהתאם להסכמים בינלאומיים.
7. אתרים קדושים
אנו מתחייבים לשמירה על הסטטוס קוו החוקי וההיסטורי באתרים הקדושים בירושלים, תוך כיבוד זכויות הדתות השונות.
8. צעדים בלתי הפיכים
אנו מציגים מתווה פעולה מוגבל בזמן ובלתי הפיך להקמת מדינה פלסטינית, תוך ליווי בינלאומי, פיקוח, ולוחות זמנים ברורים.
9. סוגיית הפליטים הפלסטינים
בהתאם להחלטה 194 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, אנו מכירים בזכותם של הפליטים הפלסטינים לשוב למולדתם או לקבל פיצוי הוגן על אובדן רכושם וחייהם. אנו קוראים לפתרון צודק, מוסכם ובר-קיימא לסוגיית הפליטים, שיתבסס על עקרונות המשפט הבינלאומי, תוך התחשבות בצרכים ההומניטריים, הדמוגרפיים והביטחוניים של כלל הצדדים.
אנו מתחייבים לפעול בשיתוף פעולה עם סוכנות אונר"א, מדינות מארחות, והקהילה הבינלאומית, כדי להבטיח את זכויותיהם, רווחתם ועתידם של הפליטים, ולתמוך בתהליך מדיני שיביא לסיום מצב הפליטות המתמשך.
ודוק: בהצהרה לא נדרש מהפלסטינים דבר, וקביעת זכות שיבת הפליטים מוכיחה כי רק חיסול מדינת היהודים הוא תוצאת ההצהרה.
התשובה לסר קיר רודני סטארמר
ראש ממשלת בריטניה סר קיר רודני סטארמר הכריז בגאווה:
Keir Starmer·
Today, to revive the hope of peace for the Palestinians and Israelis, and a two state solution, the United Kingdom formally recognises the State of Palestine.
"כיום, כדי להחיות את התקווה לשלום עבור הפלסטינים והישראלים, ולפתרון של שתי מדינות, בריטניה מכירה רשמית במדינת פלסטין".
הנה מה שכתבתי לו בתגובה:
נעמן כהן:
Starmer ,Your idiotic policy will hurt you and your family first Hamas was elected by the majority of Palestinian votes and both Hamas and the PLO are obligated, according to the words of Muhammad, to murder all Jews, including your wife and your children
סטארמר, המדיניות האידיוטית שלך תפגע בך ובמשפחתך קודם כל, חמאס נבחר ברוב קולות הפלסטינים, וגם חמאס וגם אש"ף מחויבים, על פי דברי מוחמד, לרצוח את כל היהודים, כולל אשתך וילדיך.
https://youtu.be/qHV2SZmkhug?si=PQU10snJ-L21H3bN
PA Mufti: Muslims will exterminate Jews (long version)
Moderator at Fatah ceremony: "Our war with the descendants of the apes and pigs (i.e., Jews) is a war of religion and faith. Long Live Fatah![I i
https://x.com/naaman_c/status/1969770147855655104?t=UkDAfarF4i4fhP937BAh9w&s=03
סר קיר רודני סטארמר לא הגיב. ממילא למשפחתו יש הגנה.
לא רוצים שלום רוצים לכבוש את כל ישראל
רשת הידיעות הפלסטינית The Palestine News Network מביאה ראיון עם אחד שראוי לשמוע את דבריו: הנה שמעו:
https://x.com/PaliNewsNetwork/status/1969034455277785203?t=N094Hg3yeRkCIm_pPx-PEw&s=03
לאחר הכרת בריטניה ב''פלסטין''
מחמוד עבאס תובע ממנה פיצויים ב-2 טריליון ליש''ט
לטענת אבא של מאזן הפיצוי הוא "בהתאם לחוק הבינלאומי" עבור אדמות שהיו תחת שלטון בריטי בין השנים 1917-1948."
הנה ראו את הביקורת על סטראמר בבריטניה:
"לאחר בגידתו של סטארמר בהכרה בפלסטין, מחמוד עבאס דורש כעת פיצויים 'בהתאם לחוק הבינלאומי' עבור אדמות תחת השלטון הבריטי בין השנים 1917-1948.
הערכות של עד 2 טריליון ליש"ט. בריטניה על הפרק הודות למכירת הלייבור. אסון בעל פרופורציות היסטוריות. 🇬🇧 זה מה שקורה כשבוגדים מנהלים את המדינה שלנו.
https://x.com/TheBritishIntel/status/1970031521395265922
האמת היא שסכום הרבה יותר גדול צריך אבא של מאזן לשלם לנו עבור השנים של הכיבוש הערבי.
כיצד השפה הערבית משפיעה על סופרת עברית
הסופרת רות לומפ-אלמוג ילידת פתח תקווה, כתבה ממואר מימיה בטירונות בצבא בדצמבר 1956, בין השאר היא כותבת: "היה לי חום גבוה, ארבעים מעלות. שוב נתנו לי אַה.בֶּה.צֵה."
(רות אלמוג, "תיזהרי. אנחנו יודעים הכול. מי שפותח את פיו מגיע לכלא. זיכרונות מגיוס דצמבר 1956", "אל-ארצ'", 23.9.25).
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2025-09-21/ty-article/.premium/00000199-664e-daaf-a79f-ef7e221a0000
ד"ר יאיר זיינפלד (1884-1958) היה רופא יהודי שסייע לחלוצים בגליל ובעמקים, לגדוד העבודה, וכן בתל אביב הקטנה בראשית היישוב העברי בארץ ישראל. ממציא התרופה A.P.C. (שילוב אספירין, פנצטין וקפאין).
המצאת ה-A.P.C.
בתקופתו של זיינפלד היה חוסר בתרופות למחלות שונות. התרופות העיקריות לכל המחלות היו אספירין, כינין ושמן-קיק. הוא דאג לתוספת של תרופות שיעזרו לחולי הקדחת למיחושי הבטן, החום הגבוה והקדחת שתקפו את העובדים שהתגוררו בתנאים ירודים. כדי לרפא ביעילות את חולי השפעת וקדחות, הוא המציא את הרכב התרופות: א.פ.צ. A.P.C. שהן שילוב של: אספירין, פנצטין וקפאין. הוא נתן המצאה זו ללא תמורה כספית לקופת החולים וזאת אף על פי שכמה מפעלים לייצור תרופות הפצירו בו לרשום את ההרכב כפטנט על-מנת לקבל תמלוגים מייצור התרופה. בארץ הופצו מיליוני כדורים של A.P.C. וגם בגרסאות קרובות כגון: אסיאלגן (של מפעל התרופות אסיא שהכיל אספירין, פנצטין וקודאין) בזמן המנדט ועד שנות השישים. ייצור שני התכשירים הופסק, לאחר שמרכיב הפנצטין נאסר לשימוש בעולם בשל תופעות לוואי קשות. (כיום ישנן תרופות דומות כאשר מרכיב הפנצטין הוחלף בפרצטמול).
https://he.wikipedia.org/wiki/יאיר_זיינפלד
בישראל היה נהוג לומר את שם ראשי התיבות של התרופה בגרמנית. האות C בוטאה צֶה, והתרופה נקראה לכן אָ.פֶּ.צֶ. והנה בהשפעת השפה הערבית שבה מבטאים את האות פּ כ-בּ, קוראת רות לומפ-אלמוג לתרופה " אה.בֶּה.צה.". הערבית התגברה אצלה על הגרמנית שפת הוריה, ועל העברית.
התגלית של טראמפ
והנה אחרי שמרכיב הפנצטין מתרופת (א.פ.צ. A.P.C) נאסר לשימוש, והוחלף בפרצטמול, יש התפתחות בעלילה. התגלעה סערה רפואית: הנשיא טראמפ הודיע שנמצאה הסיבה לאוטיזם והיא נטילת נשים בהריון את הפרצטמול.
"אני חושב שמצאנו תשובה לאוטיזם," הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כשהוא מצביע על הגורם, לדבריו: נטילת טיילנול – משכך כאבים מקבוצת פרצטמול (המקבילה האמריקנית לאקמול, דקסמול ודומיהם) – במהלך היריון."
"ה-FDA יודיע לרופאים שהשימוש בטיילנול בהיריון יכול להיות קשור לסיכון מוגבר מאוד לאוטיזם," אמר טראמפ לצד שר הבריאות רוברט פ. קנדי ג'וניור. "ליטול טיילנול זה לא טוב. אני אומר את זה, לא טוב."
https://www.ynet.co.il/health/article/hke9hekhll
כמובן שההכרזות של הנשיא טראמפ עוד זקוקות להוכחה.
עלית קרפ מעודדת אנטישמיות
כתבת "הארץ" עלית קרפ, כותבת על תובנותיה מביקורה בשוודיה ודנמרק: "השוודים מודאגים ממה שקורה באוקראינה ומפוטין. הם חוששים שגם תורם יגיע. גם הצטרפותם לנאט"ו גורמת לרבים מהם לדאגה, שכן בכך נשברות '200 שנות נייטרליות' שהשוודים דבקו בה והגנו עליה בכל ליבם.
"לא הפנו אלינו אנטישמיות בשוודיה ובדנמרק. רק הרבה שאלות על מה קרה לישראל? מהמסע שערכנו שם התרשמנו שיש עדיין בסקנדינביה אוהבי ישראל רבים, גם אם אינם אוהבים את ממשלת ישראל.
"ששטין ואחותה התיישבו לידנו, וכאשר נודע להן שאנחנו מישראל פתחו שתיהן כאחת בסיפורים על עבודתן כמתנדבות בשני קיבוצים בשנות ה-70 של המאה הקודמת: ששטין היתה מתנדבת בקיבוץ גלאון, ואחותה ברשפים.
"אחת מהן עבדה בחדר האוכל והשנייה בבית אריזה, והן דיברו בהתלהבות רבה על התקופה ההיא. הן היו אז צעירות, נמרצות, וחשו שהן שותפות למעשה הציוני, שאז עורר הערצה בקרב רבים בעולם (וגם במדינות סקנדינביה). שתיהן, כמו רבים אחרים שפגשנו במסענו בסקנדינביה, קיבלו אותנו במאור פנים, וכששמעו שאנחנו מישראל ביקשו לדעת מה קרה לאותה ישראל שאותה הם אהבו כל כך?
"אמרתי להם, שלא מדובר בימין ובשמאל, שכן כולנו חיים תחת ממשלות ימין רוב הזמן מאז 1977, ואף על פי כן כולנו שירתנו בצה"ל ואולי הפגנו מדי פעם, אבל מעולם לא פיעמה בנו תחושת סוף וחירום כמו שמפעמת בנו כעת.
"באותם ימים, כך אמרתי להם, האמנו שגם מי שדעתו אינה כדעתנו רוצה בטובת המדינה ורואה אותה לנגד עיניו. והיום אנחנו מאמינים שנתניהו הוא סוג של מקבת: כוחות אופל לחשו באוזנו שעליו להיות השליט, והוא מוכן לעשות הכול כדי להגשים את נבואתם, לא חשוב באיזה מחיר."
(עלית קרפ, "לא הפנו אלינו אנטישמיות בשוודיה ובדנמרק. רק הרבה שאלות על מה קרה לישראל", "אל-ארצ'", 20.9.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-09-20/ty-article-opinion/.premium/00000199-5d0f-de72-a7fd-7dcf24810000
למרבה הצער עלית קרפ מעודדת את האנטישמיות. בתשובה לשאלה מה קרה לישראל? היא אינה מסבירה לשוודים שקרה לישראל אסון גדול. טבח היהודים הגדול ביותר מאז השואה על ידי החמאס. התקפה מצד חיזבאללה ואיראן, אלא מסבירה שמה שקרה לישראל זה שהיא נפלה בידי חבורת קרימינלים בראשות פסיכופט." ברור שגם מי שאינו אנטישמי ישנא מדינה כזו של כוחות אופל המנהיגים אותה, שמנהיגה רוצח פסיכופט כמקבת, ומיד ייהפך לאנטישמי.
ודוק: גברת קרפ מסבירה לכולם כי האוייב אינו החמאס ויש לכן להכיר בו.
עיתון "הארץ" כבר זכה לאות קרושבאנו, עלית קרפ ממשיכה בדרכו.
מן הארכיון
גיליון 1022 23 בפברואר 2015
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe01022.php
אלישע פורת [ז"ל]
אנדלוס השנייה
מתוך גיליון 53 של המכתב העיתי מיום 9 ביולי 2005
בגיליון האחרון של Jewish Quarterly היוצא לאור בלונדון התפרסמו רשמי מסע מאל אנדלוז האמיתית מאת עדינה הופמן, שהיא אחת העורכות של הוצאת הספרים הירושלמית באנגלית "איביס"(*). בדבריה היא מטפחת את המיתוס או המטאפורה הכוזבים של אל אנדלוס – אנדלוסיה – כגן עדן תרבותי של שלוש הדתות, יהודים מוסלמים ונוצרים. פריחה תרבותית גדולה, שכל אחד משלושת היסודות תרם לה כביכול. זה חלומה הכוזב, והנוגע ללב בתמימותו, על אנדלוס החדשה, קרי המזרח התיכון.
הופמן, כמו אחרים לפניה, וודאי יהיו גם אחריה, בחוגים תרבותיים שונים וחבריהם לאידיאליזאציה – מסלפים לגמרי את המושג של אנדלוס. הפריחה התרבותית המשולשת שהפכה לסמל – היא פשוט עיוות של ההיסטוריה. הפריחה הזו נתאפשרה ונתקיימה אך רק תחת שלטון מוסלמי אכזרי ומוחלט. היהודים כמיעוט, ללא שום תביעות של עצמאות פוליטית כלשהי, במעמד נחות המוגדר היטב על ידי הקוראן. משוררים – בוודאי, אנשי כספים – כמובן. מתרגמים, אנשי לשון, בלשנים ובעלי אגרונים למיניהם – אדרבא ואדרבא. רק שכל אלה כפופים ללא שיור לסייף אל דין, לחרב האיסלם, אז – בגילגולה המאורי, הצפון-אפריקאי, שלא היה פחות אכזר ממשטרים איסלאמיים אחרים.
הנוצרים – תחילה כלוזרים, כמי שהפסידו את אנדלוס למאורים, אבל אחר כך כאויבים נחרצים, שהצליחו לבסוף לגרש את המוסלמים לכל הרוחות. איזה מין שיתוף שווה-שוקיים יכול להיות כאן? אגדה מולידה אגדה, וכמיהות הלב של יהודייה שמאלנית בת ימינו, מתלבשות בכסות אנדלוסית שקרית וכוזבת.
יש רק יתרון תעמולתי אחד למושג אנדלוס בעיניי, והוא: אל מול מודל מדינת הצלבנים שפרחה כאן כמאתיים שנה, והוכרעה על ידי ביריוני האיסלאם – יש להציב את מודל אנדלוסיה. לאמור, חרף שמונה מאות השנים שהאיסלאם שרץ בה, הוא סולק לבסוף בחרפה ולא חזר עד ימינו אלה. כלומר, למעלה מחמש מאות שנה. אני מוכן לחתום כעת על שטר של חמש מאות שנה למדינת ישראל. זהו בשבילי לפחות, הפירוש היחיד והקביל של אל אנדלוס – טריטוריה יחידה בעולם שהאיסלם הפסיד ולא כבש מחדש. תקוותי שפלשתין תהיה, במובן זה בלבד – אנדלוס השנייה.
כמובן שבגיליון הבא שהתפרסם אז תיקנתי את דברי אלישע פורת שאל-אנדלוס – היא הטריטוריה היחידה בעולם שהאיסלם הפסיד ולא כבש מחדש, שכן גם צרפת, פורטוגל, מלטה, איטליה, יוון, גיאורגיה וארמניה השתחררו מכיבוש ערבי-מוסלמי.
העליתי את זה מהארכיון כי כעת לאור העוינות הספרדית כלפי ישראל, אני מגיב לכל ספרדי המדבר נגד ישראל ובעד החמאס:
Hamas: Free, free Al-Andalus from Spanish occupation!
הגיבו להם כך גם אתם.
הצעד הדרמטי שמקדם מלך עבר הירדן נגד ישראל
הגיע הזמן לפתרון שתי המדינות בעבר הירדן
בדיווחים בעבר-הירדן נמסר כי המלך עבדאללה מוביל מהלך באו״ם להכרה במדינה פלסטינית, במקביל לגידול בשיח פנימי על איום ישראלי והיערכות אפשרית לעימות – מהארכת שירות החובה ועד קריאות לחימוש אזרחים.
בעיתונות העבר-ירדנית דווח כי המלך עבדאללה החל את ביקורו הרשמי בוושינגטון, במקביל לדיוני העצרת הכללית של האו״ם. כדי לקדם מהלך מתואם עם מדינות ערביות ואירופיות להכרה במדינה פלסטינית, במסגרת היוזמה סעודית-צרפתית. מקורות דיפלומטיים בירדן צוטטו כאומרים כי המהלך נועד לבלום את תוכניות ממשלת ישראל לסיפוח שטחים ביהודה ושומרון.
במקביל כלי תקשורת בעבר הירדן מסקרים עלייה ניכרת בשיח הציבורי והפוליטי סביב חשש מ״מזימה ישראלית״ נגד הממלכה. על רקע מתחים בגבול בבקעת הירדן, הועלו קריאות להיערכות רחבה: הארכת שירות החובה משלושה חודשים לשנה ומעלה, יוזמות להטלת "מס הרתעה" על חשבונות אזרחיים למימון הצבא, ואף הצעות להקים "צבא עם" ולחמש אזרחים.
בכירים פוליטיים ואנשי אקדמיה טוענים שהשלום עם ישראל "התברר כאשליה", וכי העימות הפך לבלתי נמנע. יו״ר הפרלמנט לשעבר, עבד אל-כרים א-דוג׳מי, צוטט כאומר שהעימות מול ישראל "בלתי נמנע," וכי יש לחזק את השורות בין הצבא והאזרחים. גם דמויות ציבוריות נוספות, בהן מנדוח אל-עבאדי, קראו להכשרת אזרחים, כולל נשים, למען "הגנה על המולדת." עוד צוין כי שמונה מפלגות הכריזו על יוזמת שביתת רעב לסולידריות עם עזה, וכי גדלה התדירות של התכנסויות שבטיות ועצרות אזרחיות בדרישה לאחדות פנים־עבר-ירדנית.
https://www.maariv.co.il/news/world/article-1235156
הגיעה העת לצאת במסע הסברה שממלכת עבר-הירדן כפי שנוסדה ע"י בריטניה היא היא המדינה הפלסטינית. בתשובה לפרופוגנדה הערבית הטוענת כי עבר-הירדן היא מדינה דו לאומית הכוללת את העם הערבי הפלסטיני (הרוב במדינה), ואת העם הערבי הפלישתי (המיעוט), יש לקרוא להם לחלק את מדינתם לשתי מדינות. פתרון שתי מדינות לשני עמים. מדינה ערבית-פלסטינית, ומדינה ערבית עבר-ירדנית.
כמובן יש לציין כי החלוקה אינה פשוטה מפני שבריטניה המציאה באופן מלאכותי את שני העמים האלו ואין ביניהם שום הבדל. הם זהים לחלוטין.
נעמן כהן
כמובן שלא עניתי.
מדהים כמה מחלת הנפש הביביפוביה משפיעה על אנשים שלכאורה משכילים לפתח תורות קונספירציות הזויות.
צ'רצ'יל ונתניהו
במאמרו המצוין, (מאמר חובה לדעתי) "צוואתו של סינואר", של אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד, המסביר את האסטרטגיה של סינואר, חסר לדעתי קצת המרכיב הדתי-מוסלמי שלו, אבל החשיבות הרבה שלו נעוצה בהסברת הצורך בניצחון על החמאס.
רבים לגלגו ומלגלגים על השוואת נתניהו לצ'רצ'יל והוא מיטיב להגדיר את הדמיון:
"בפארפראזה על אמירה של צ'רצ'יל," כותב בן דוד, "נאמר, כי בעת מלחמה, מדינה זקוקה לממשלה המתאימה לנהל מלחמה. והממשלה הנוכחית עונה להגדרה דלעיל, לבטח כאשר עומד בראשה בימים אלו מנהיג בקנה מידה צ'רצ'ליאני, כמו נתניהו." ("חדשות בן עזר", 2092).
לאחר פרוץ המלחמה לצרצ'יל היה קל בהרבה. לא קמו כוחות בבריטניה שדרשו את הפסקת המלחמה בנאצים והצלת שלטונם בגרמניה. מן הבחינה הזו לנתניהו קשה הרבה יותר. רבים מצפים ממנו בחו"ל ובארץ להפסיק את הלחימה, ולהציל את שלטון החמאס בעזה, ולשקמו בכסף קטארי. נותר לנו רק לחכות ולראות אם נתניהו אכן יעמוד בלחצים ויתמיד בלחימה עד לחיסול כוחו של החמאס והג'יהאד בעזה.
ישראל – ספרטה ואתונה
בנאום שעורר ביקורת רבה הבהיר בנימין-זאב הלוי-מיליקובסקי-נתניהו "כי ישראל עומדת בפני בידוד מדיני גובר, ויש לפעול למען יכולת התחמשות וייצור הנשק עצמאי בעקבות התמשכות מלחמת חרבות ברזל. בנאומו ציין נתניהו "אנחנו אתונה וספרטה. אבל אנחנו הולכים להיות אתונה וסופר-ספרטה."
https://he.wikipedia.org/wiki/נאום_ספרטה
הצורך לייצר נשק ככל הניתן באופן עצמאי לאחר האמברגו שהטיל עלינו ביידן, מובן לכולם, אבל מיד הואשם נתניהו ברצון להפוך את ישראל לספרטה שקיימה משק אוטרקי כדי להישאר בשלטון, וזכה לא רק לגינויים רבים, אלא גם לתורות קונספירציה.
למשל פרופסור דניאל גוטווין איש "הדמוקרטים" כתב: התוכן המעמדי של "האוטארקיה":
המסר של נאום האוטארקיה הוא שינוי ביחסי הכוח המעמדיים בישראל. האוטארקיה היא הסתגלות לחרם הגובר על ישראל, שפוגע יותר במעמדות המבוססים תומכי המחאה (הייטק, אקדמיה וכו'); וכך חיזוק המעמדות הפגיעים, מצביעי נתניהו, שהנאום כוון אליהם, לנוכח שחיקת תמיכתם בו."
https://x.com/naaman_c/status/1969621526602265040?t=9yeI36gMUoinj8zu5NzCew&s=03
הוא גם ממליץ: "חובת קריאה! נעמה לזימי*: ספארטה + אוטארקיה = פאשיזם". מאמרה של הפיליסטינית הבורה נעמה לזימי שספק אם היא מבינה בכלל את המושגים הללו אך בכנות היא כותבת שקראה על ספרטה בגרוק: "מצדה כאן ועכשיו: המשוואה החדשה של נתניהו מאחורי הנאום שנשא ראש הממשלה בכנס אגף החשב הכללי, עומדת שפת קודים דרכה הוא משרטט את השלב הבא במהפיכה המשטרית ומציב מפת דרכים מסוכנת לישראל ולדמוקרטיה: ספארטה + אוטארקיה = פאשיזם."
https://x.com/gutweind/status/1970068594248823278
הבנתם? המשטר האוטארקי שהכריז עליו נתניהו אינו מדבר רק על אוטרקיה בייצור עצמי של נשק, אלא על קונספירציה מזימה פוליטית צינית שמטרתה יצירת חלוקה מעמדית בחברה הישראלית. פילוג מעמדי כאמצעי להגיע לשלטון.
אין ספק שזו קונספירציה הזויה. הרי גם הפרוטסטנטים הרלב"ים בעד יכולת עצמאית בייצור נשק להגנת ללא תלות במדינות זרות אחרי האמברגו של ביידן.
מעניין מכל מקום שאותם מבקרים אינם מזכירים את אתונה בנאומו כמודל לישראל, אלא רק את המודל הספרטני.
בוא נבחן למשל את המודל הדמוקרטי הפתוח, הלא אוטארקי של אתונה.
במהלך המאה ה-5 לפנה"ס, אתונה הרחיבה את השפעתה וכוחה על פני מאות ערי מדינה אחרות בים האגאי. למרות שהן כונו "בעלות ברית" ב"ליגה האטית-דלית" בראשות אתונה, בפועל הן נאלצו לשלם מס לאתונה, וכל ניסיון למרוד גרר תגובה צבאית אכזרית. כך, אתונה לא כבשה עיר אחת בלבד אלא יצרה רשת של שליטה על פני עשרות ערי מדינה. כאשר המטרה שליטה על המסחר.
האירוע הבולט ביותר שמדגים את הכיבוש האתונאי הוא הכיבוש של האי מלוס (Melos) בשנת 416 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפלופונסית. מלוס, שהיתה עיר-מדינה ספרטנית ניטרלית, סירבה להצטרף לליגה האתונאית. אתונה, בתגובה, הטילה מצור על האי, וכשתושביו נכנעו, האתונאים הרגו את כל הגברים באי, מכרו את הנשים והילדים לעבדות, ואיכלסו את האי מחדש במתנחלים אתונאים. אירוע זה, שתואר בפירוט על ידי ההיסטוריון תוקידידס, נחשב לאחד האירועים המבטאים את האכזריות והיהירות של האימפריה האתונאית.
בנוסף למלוס, אתונה השתלטה על ערי מדינה נוספות במהלך מלחמתה נגד ספרטה, כגון:
אגינה (Aegina): אגינה הייה פוליס עשירה ובעלת צי חזק, שהתחרתה עם אתונה על השליטה במסחר הימי. היריבות בין השתיים החלה עוד לפני המלחמה הפלופונסית, אך החריפה במהלכה. בשנת 431 לפנה"ס, עם פרוץ המלחמה הפלופונסית, אתונה גירשה את תושבי אגינה מהאי והשתלטה עליו. אתונה יישבה את אגינה מחדש עם מתיישבים אתונאים, מהלך שנועד לחזק את שליטתה האסטרטגית בים ולמנוע מאגינה לשוב ולהוות איום כלכלי או צבאי. תוקידידס, ההיסטוריון היווני, מציין שהמהלך הזה היה חלק מהאסטרטגיה של אתונה להחליש את בעלי הברית של ספרטה ולבסס את ההגמוניה שלה באזור
פוטיידאיה (Potidaea): עיר נוספת שהייתה חברה בברית של אתונה אך מרדה בה, דבר שהוביל למצור ממושך ולבסוף לכיבושה על ידי אתונה.
במהלך המלחמה הפלופונסית, אתונה נקטה צעדים תקיפים נגד פוטיידאיה (Potidaea), אחת מבעלות הברית לשעבר שלה, שהיתה ממוקמת בצפון יוון, באזור חצי האי כלקידיקי.
פוטיידאיה היתה קולוניה קורינתית אך גם חברה בליגה האטית-דלית, הברית שבראשה עמדה אתונה. עם הזמן, המתיחות גברה בין אתונה לקורינתוס, ואתונה החלה לחשוש מנאמנותה של פוטיידאיה. בשנת 432 לפנה"ס, פוטיידאיה מרדה בשלטון האתונאי, בתמיכת קורינתוס וספרטה. אתונה שלחה כוח צבאי כדי לדכא את המרד והטילה מצור על העיר.
המצור נמשך כשנתיים, והיה קשה במיוחד לתושבי פוטיידאיה, שסבלו מרעב ומצוקה קשה.
בסופו של דבר, העיר נכנעה לאתונאים, והם גירשו את התושבים המקוריים ויישבו את המקום מחדש עם מתיישבים אתונאים.
האם הדוגמה הזו של אתונה הכובשת ומיישבת ערים כבושות במתנחלים אתונאים מהווה מודל פוליטי לפרוטסטנטים הרלבי"ם?
בקשר לספרטה ראוי לזכור עוד דבר מעניין והוא ברית ההגנה ההיסטורית בין יהודה לספרטה.
יהודה המכבי, מנהיג מרד החשמונאים, חיפש בעלי ברית שיחזקו את מעמדו המדיני והצבאי מול הסלאוקים. ספרטה, אף שכבר לא היתה פוליס עצמאית, והיתה תחת השפעה רומית, שמרה על עצמאות מסוימת וניהלה קשרים דיפלומטיים עם עמים אחרים.
לפי ספר מקבים א' (פרק י"ב), נשלחו מכתבים בין יונתן בן מתתיהו (אחיו של יהודה) לבין שלטונות ספרטה, ובהם נטען לקשר קדום בין היהודים לספרטנים, אולי על בסיס אגדה או מיתוס של מוצא משותף. המכתבים הביעו רצון לשיתוף פעולה ולהכרה הדדית, ומדגישים את הערכים המשותפים של חירות, דת ומסורת.
מטרות הברית היו חיזוק הלגיטימציה של יהודה מול אויביו הפנימיים והחיצונית ויצירת רשת קשרים עם מדינות חזקות כדי להבטיח תמיכה בעת הצורך.
הצגת היהודים כעם בעל מעמד בין-לאומי, ולא רק קבוצה מורדת.
הברית הזו, גם אם הייה סמלית יותר מאשר צבאית בפועל, הצביעה על השאיפה של החשמונאים להשתלב בזירה המדינית של התקופה ולהציג את יהודה כישות עצמאית וריבונית.
אין שום עדות על ברית הגנה עם אתונה.
[* אהוד: הח"כ הסכלה והבורה נעמה לזימי היא תומכת נלהבת בעלילת הדם של חטיפת ילדי תימן בתקופת שלטונה של מפא"י, כיום מפלגת ה"דמוקרטים" שלה].
יו"ר הדמוקרטים, יאיר גולן:
"הכרה במדינה פלסטינית אחרי ה-7.10 זה באמת הרסני."
גם שעון מקולקל אומר את השעה הנכונה פעמיים ביום. גם יאיר גולדנר-גולן אומר לפעמים את האמת. הכרזת יו"ר הדמוקרטים, גולדנר-גולן: "הכרה במדינה פלסטינית אחרי ה-7.10 זה באמת הרסני לישראל. היינו צריכים להיות עכשיו בתהליך שבמרכזו העיקרון של היפרדות אזרחית –עם אחריות ביטחונית של ישראל" (103FM)
https://rotter.net/forum/scoops1/915615.shtml
היא אמת לאמיתה. ומיד עוררה ביקורת במפלגתו. גולדה זלטה שנייפצקי-גלאון, מיד קבעה ש"מדינה פלסטינית זה טוב לישראל. היא הפתרון הריאלי היחיד שבנמצא שבמסגרתו נוכל לחיות, להשתקם, לבנות, לרפא ולחתור לחירות ולשלום. הרי בסוף נגיע לשם אם נרצה ואם לא, וכשהעולם מושיט לנו יד אסור לנו להתעלם מהיד המושטת הזו".
https://x.com/zehavagalon/status/1969989716994043932?t=iDJwAGqYaaAKR1vHwqbf2Q&s=03
השאלה היא אם גולדנר-גולן אמר זאת לגופו של עניין, והוא באמת חושב כך, או אמר זאת רק כביקורת נגד מיליקובסקי-נתניהו?
יאיר גולדנר-גולן האם ז'דאנוב חדש?
בכנס של "הארץ" שנערך בטורונטו הכריז ראש "הדמוקרטים" יאיר גולדנר-גולן מהם המהלכים שיעשה כאשר יחליף את השלטון בישראל:
"הדבר הבא שאני אעשה, שאנחנו נעשה, הוא לשים מגבלות על הרשתות החברתיות באופן שלא יאפשר לעשות תעמולה ברוטאלית ברשתות החברתיות. כי זו בעייה עולמית, והיא צריכה להיות מיוזמת על ידי ארצות הברית של אמריקה, המקום שבו כל החברות הגדולות יושבות. פייסבוק, ואיקס, וכל השאר. זו בעיה מרכזית לדמוקרטיה בכל רחבי העולם, ואנחנו צריכים להתייחס אליה ברצינות."
https://www.instagram.com/reel/DOnwwJEkyXU/
עכשיו נותרה רק השאלה באיזו שיטה ילך "הדמוקרט" גולדנר-יאיר? האם כאיש המגדיר עצמו "שמאל" הוא ילך בדרכו של אנדריי אלכסנדרוביץ ז'דאנוב קומיסר התרבות של סטלין, וישלח את אלו המתנגדים לו ללוביאנקה או לגולג?
אני כבר מתחיל לפחד לכתוב עליו ברשת X. הוא ללא ספק גם יסגור את עיתון "חדשות בן עזר". הפשיזם גבר כאן!
חנין זועבי מתירה את דמם של הפלסטינים
כל הפלסטינים חמאס – אין בעזה בלתי מעורבים
בכנס באוסטריה אמרה ח"כ לשעבר מבל"ד חנין זועבי: "אלה שנכנסו ב-7 באוקטובר, לא נכנסו לגבולות ישראל, אלא לאדמות שלהם. אנחנו בוחרים להתנגד – ואלה לא חמאס שמתנגדים – זה העם הפלסטיני. אי-אפשר להבדיל בין חמאס לעם הפלסטיני."
https://x.com/kobbybarda/status/1969642488907644982?t=lqaI2pXpKx3K0e67T_eCAw&s=03
חנין זועבי קובעת שאין בעזה וביו"ש בלתי מעורבים. כולם כולם כל הפלסטינים חמאס, ובכך היא מתירה את דמם של כל הפלסטינים. את דבריה יש לפרסם בעולם, ובמיוחד לשלוח אותם לנשיא צרפת אימםאללה מקרון שקבע שיש לחסל את החמאס בעזה. (באווילותו אמר מקרון שביו"ש אין חמאס. כמובן שיש אבל רק בזכות צה"ל אין לו שם שליטה).
חנין זועבי חסרת יושרה. אם כל הפלסטינים חמאס הרי היתה צריכה לוותר על אזרחותה הישראלית ולהצטרף כמוסלמית לארגון החמאס בעזה, כפי שנהג מנהיגהּ והמנטור שלה עזמי בשארה (הנוצרי) שברח לקטאר. עזמי בשארה (הנוצרי) טען כזכור כי אין בכלל עם פלסטיני, תלמידתו חנין זועבי מסכימה איתו, וטוענת שאכן אין עם פלסטיני כולם חמאסניקים.
השאלה היחידה היא למה רק עכשיו היא נחקרה על דבריה. הרי הדברים נאמרו כבר לפני שנה למה רק עכשיו היא נאסרה? שתלך לעזה. קל וחומר עכשיו שמדינה פלסטינית מוכרת על ידי האו"ם שתלך לעזה.
הסכנה הגדולה בהחלטת עצרת האו"ם
נשיא צרפת אימםאללה מקרון התגלה כאחד מאויבי ישראל המסוכנים ביותר. יוזמתו חשפה כאילו מתנה מסוכנת יותר מדברי החמאס דווקא משום שהם נשמעים מתונים. מקרון הביא ביוזמתו נזק גדול לישראל שתוצאתו מי ישורנה. מעללו עלול להביא סכנת קיום לישראל.
הנוסח המלא של הצהרת ניו יורק שפורסמה בספטמבר 2025 במסגרת הוועידה הבינלאומית בניו יורק, ביוזמת צרפת וערב הסעודית, טרם פורסם במלואו עם זאת, עיקרי ההצהרה כפי שדווחו בתקשורת כוללים את הנקודות הבאות:
הצהרת ניו יורק להכרה במדינה פלסטינית – ספטמבר 2025
אנו, המדינות המשתתפות בוועידה הבינלאומית בניו יורק, מאשרות את מחויבותנו הבלתי מתפשרת לשלום, צדק, ביטחון, ולזכויותיהם של כל העמים באזור. מתוך הכרה בצורך הדחוף בפתרון מדיני לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אנו מכריזים בזאת:
1. הכרה במדינה פלסטינית.
אנו מכירים במדינה הפלסטינית בגבולות 1967, הכוללת את הגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה, כיישות ריבונית, עצמאית ובת קיימא.
2. פתרון שתי המדינות
אנו קוראים ליישום פתרון שתי המדינות, שבו ישראל ופלסטין יחיו זו לצד זו בשלום, ביטחון, הכרה הדדית, ושיתוף פעולה אזורי.
3. אחדות פלסטינית
אנו מדגישים את הצורך באיחוד הגדה המערבית ורצועת עזה תחת ממשלה אחת, חוק אחד ונשק אחד, תוך חיזוק מוסדות הרשות הפלסטינית.
4. סיום הכיבוש והאלימות
אנו דורשים את הפסקת ההתנחלויות, הסיפוח, ההריסות, ההסתה והאלימות מכל הצדדים, וקוראים לכיבוד זכויות האדם והמשפט הבינלאומי.
5. תמיכה בינלאומית
אנו מתחייבים לגיוס תמיכה פוליטית, כלכלית והומניטרית לרשות הפלסטינית, כולל העברת הכנסות מס, סיוע תקציבי, ושילוב במערכת הפיננסית הבינלאומית.
6. גישה ותנועה
אנו קוראים להסרת מגבלות תנועה, פתיחת מעברים, והבטחת חופש תנועה וסחר לפלסטינים, בהתאם להסכמים בינלאומיים.
7. אתרים קדושים
אנו מתחייבים לשמירה על הסטטוס קוו החוקי וההיסטורי באתרים הקדושים בירושלים, תוך כיבוד זכויות הדתות השונות.
8. צעדים בלתי הפיכים
אנו מציגים מתווה פעולה מוגבל בזמן ובלתי הפיך להקמת מדינה פלסטינית, תוך ליווי בינלאומי, פיקוח, ולוחות זמנים ברורים.
9. סוגיית הפליטים הפלסטינים
בהתאם להחלטה 194 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, אנו מכירים בזכותם של הפליטים הפלסטינים לשוב למולדתם או לקבל פיצוי הוגן על אובדן רכושם וחייהם. אנו קוראים לפתרון צודק, מוסכם ובר-קיימא לסוגיית הפליטים, שיתבסס על עקרונות המשפט הבינלאומי, תוך התחשבות בצרכים ההומניטריים, הדמוגרפיים והביטחוניים של כלל הצדדים.
אנו מתחייבים לפעול בשיתוף פעולה עם סוכנות אונר"א, מדינות מארחות, והקהילה הבינלאומית, כדי להבטיח את זכויותיהם, רווחתם ועתידם של הפליטים, ולתמוך בתהליך מדיני שיביא לסיום מצב הפליטות המתמשך.
ודוק: בהצהרה לא נדרש מהפלסטינים דבר, וקביעת זכות שיבת הפליטים מוכיחה כי רק חיסול מדינת היהודים הוא תוצאת ההצהרה.
התשובה לסר קיר רודני סטארמר
ראש ממשלת בריטניה סר קיר רודני סטארמר הכריז בגאווה:
Keir Starmer·
Today, to revive the hope of peace for the Palestinians and Israelis, and a two state solution, the United Kingdom formally recognises the State of Palestine.
"כיום, כדי להחיות את התקווה לשלום עבור הפלסטינים והישראלים, ולפתרון של שתי מדינות, בריטניה מכירה רשמית במדינת פלסטין".
הנה מה שכתבתי לו בתגובה:
נעמן כהן:
Starmer ,Your idiotic policy will hurt you and your family first Hamas was elected by the majority of Palestinian votes and both Hamas and the PLO are obligated, according to the words of Muhammad, to murder all Jews, including your wife and your children
סטארמר, המדיניות האידיוטית שלך תפגע בך ובמשפחתך קודם כל, חמאס נבחר ברוב קולות הפלסטינים, וגם חמאס וגם אש"ף מחויבים, על פי דברי מוחמד, לרצוח את כל היהודים, כולל אשתך וילדיך.
https://youtu.be/qHV2SZmkhug?si=PQU10snJ-L21H3bN
PA Mufti: Muslims will exterminate Jews (long version)
Moderator at Fatah ceremony: "Our war with the descendants of the apes and pigs (i.e., Jews) is a war of religion and faith. Long Live Fatah![I i
https://x.com/naaman_c/status/1969770147855655104?t=UkDAfarF4i4fhP937BAh9w&s=03
סר קיר רודני סטארמר לא הגיב. ממילא למשפחתו יש הגנה.
לא רוצים שלום רוצים לכבוש את כל ישראל
רשת הידיעות הפלסטינית The Palestine News Network מביאה ראיון עם אחד שראוי לשמוע את דבריו: הנה שמעו:
https://x.com/PaliNewsNetwork/status/1969034455277785203?t=N094Hg3yeRkCIm_pPx-PEw&s=03
לאחר הכרת בריטניה ב''פלסטין''
מחמוד עבאס תובע ממנה פיצויים ב-2 טריליון ליש''ט
לטענת אבא של מאזן הפיצוי הוא "בהתאם לחוק הבינלאומי" עבור אדמות שהיו תחת שלטון בריטי בין השנים 1917-1948."
הנה ראו את הביקורת על סטראמר בבריטניה:
"לאחר בגידתו של סטארמר בהכרה בפלסטין, מחמוד עבאס דורש כעת פיצויים 'בהתאם לחוק הבינלאומי' עבור אדמות תחת השלטון הבריטי בין השנים 1917-1948.
הערכות של עד 2 טריליון ליש"ט. בריטניה על הפרק הודות למכירת הלייבור. אסון בעל פרופורציות היסטוריות. 🇬🇧 זה מה שקורה כשבוגדים מנהלים את המדינה שלנו.
https://x.com/TheBritishIntel/status/1970031521395265922
האמת היא שסכום הרבה יותר גדול צריך אבא של מאזן לשלם לנו עבור השנים של הכיבוש הערבי.
כיצד השפה הערבית משפיעה על סופרת עברית
הסופרת רות לומפ-אלמוג ילידת פתח תקווה, כתבה ממואר מימיה בטירונות בצבא בדצמבר 1956, בין השאר היא כותבת: "היה לי חום גבוה, ארבעים מעלות. שוב נתנו לי אַה.בֶּה.צֵה."
(רות אלמוג, "תיזהרי. אנחנו יודעים הכול. מי שפותח את פיו מגיע לכלא. זיכרונות מגיוס דצמבר 1956", "אל-ארצ'", 23.9.25).
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2025-09-21/ty-article/.premium/00000199-664e-daaf-a79f-ef7e221a0000
ד"ר יאיר זיינפלד (1884-1958) היה רופא יהודי שסייע לחלוצים בגליל ובעמקים, לגדוד העבודה, וכן בתל אביב הקטנה בראשית היישוב העברי בארץ ישראל. ממציא התרופה A.P.C. (שילוב אספירין, פנצטין וקפאין).
המצאת ה-A.P.C.
בתקופתו של זיינפלד היה חוסר בתרופות למחלות שונות. התרופות העיקריות לכל המחלות היו אספירין, כינין ושמן-קיק. הוא דאג לתוספת של תרופות שיעזרו לחולי הקדחת למיחושי הבטן, החום הגבוה והקדחת שתקפו את העובדים שהתגוררו בתנאים ירודים. כדי לרפא ביעילות את חולי השפעת וקדחות, הוא המציא את הרכב התרופות: א.פ.צ. A.P.C. שהן שילוב של: אספירין, פנצטין וקפאין. הוא נתן המצאה זו ללא תמורה כספית לקופת החולים וזאת אף על פי שכמה מפעלים לייצור תרופות הפצירו בו לרשום את ההרכב כפטנט על-מנת לקבל תמלוגים מייצור התרופה. בארץ הופצו מיליוני כדורים של A.P.C. וגם בגרסאות קרובות כגון: אסיאלגן (של מפעל התרופות אסיא שהכיל אספירין, פנצטין וקודאין) בזמן המנדט ועד שנות השישים. ייצור שני התכשירים הופסק, לאחר שמרכיב הפנצטין נאסר לשימוש בעולם בשל תופעות לוואי קשות. (כיום ישנן תרופות דומות כאשר מרכיב הפנצטין הוחלף בפרצטמול).
https://he.wikipedia.org/wiki/יאיר_זיינפלד
בישראל היה נהוג לומר את שם ראשי התיבות של התרופה בגרמנית. האות C בוטאה צֶה, והתרופה נקראה לכן אָ.פֶּ.צֶ. והנה בהשפעת השפה הערבית שבה מבטאים את האות פּ כ-בּ, קוראת רות לומפ-אלמוג לתרופה " אה.בֶּה.צה.". הערבית התגברה אצלה על הגרמנית שפת הוריה, ועל העברית.
התגלית של טראמפ
והנה אחרי שמרכיב הפנצטין מתרופת (א.פ.צ. A.P.C) נאסר לשימוש, והוחלף בפרצטמול, יש התפתחות בעלילה. התגלעה סערה רפואית: הנשיא טראמפ הודיע שנמצאה הסיבה לאוטיזם והיא נטילת נשים בהריון את הפרצטמול.
"אני חושב שמצאנו תשובה לאוטיזם," הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כשהוא מצביע על הגורם, לדבריו: נטילת טיילנול – משכך כאבים מקבוצת פרצטמול (המקבילה האמריקנית לאקמול, דקסמול ודומיהם) – במהלך היריון."
"ה-FDA יודיע לרופאים שהשימוש בטיילנול בהיריון יכול להיות קשור לסיכון מוגבר מאוד לאוטיזם," אמר טראמפ לצד שר הבריאות רוברט פ. קנדי ג'וניור. "ליטול טיילנול זה לא טוב. אני אומר את זה, לא טוב."
https://www.ynet.co.il/health/article/hke9hekhll
כמובן שההכרזות של הנשיא טראמפ עוד זקוקות להוכחה.
עלית קרפ מעודדת אנטישמיות
כתבת "הארץ" עלית קרפ, כותבת על תובנותיה מביקורה בשוודיה ודנמרק: "השוודים מודאגים ממה שקורה באוקראינה ומפוטין. הם חוששים שגם תורם יגיע. גם הצטרפותם לנאט"ו גורמת לרבים מהם לדאגה, שכן בכך נשברות '200 שנות נייטרליות' שהשוודים דבקו בה והגנו עליה בכל ליבם.
"לא הפנו אלינו אנטישמיות בשוודיה ובדנמרק. רק הרבה שאלות על מה קרה לישראל? מהמסע שערכנו שם התרשמנו שיש עדיין בסקנדינביה אוהבי ישראל רבים, גם אם אינם אוהבים את ממשלת ישראל.
"ששטין ואחותה התיישבו לידנו, וכאשר נודע להן שאנחנו מישראל פתחו שתיהן כאחת בסיפורים על עבודתן כמתנדבות בשני קיבוצים בשנות ה-70 של המאה הקודמת: ששטין היתה מתנדבת בקיבוץ גלאון, ואחותה ברשפים.
"אחת מהן עבדה בחדר האוכל והשנייה בבית אריזה, והן דיברו בהתלהבות רבה על התקופה ההיא. הן היו אז צעירות, נמרצות, וחשו שהן שותפות למעשה הציוני, שאז עורר הערצה בקרב רבים בעולם (וגם במדינות סקנדינביה). שתיהן, כמו רבים אחרים שפגשנו במסענו בסקנדינביה, קיבלו אותנו במאור פנים, וכששמעו שאנחנו מישראל ביקשו לדעת מה קרה לאותה ישראל שאותה הם אהבו כל כך?
"אמרתי להם, שלא מדובר בימין ובשמאל, שכן כולנו חיים תחת ממשלות ימין רוב הזמן מאז 1977, ואף על פי כן כולנו שירתנו בצה"ל ואולי הפגנו מדי פעם, אבל מעולם לא פיעמה בנו תחושת סוף וחירום כמו שמפעמת בנו כעת.
"באותם ימים, כך אמרתי להם, האמנו שגם מי שדעתו אינה כדעתנו רוצה בטובת המדינה ורואה אותה לנגד עיניו. והיום אנחנו מאמינים שנתניהו הוא סוג של מקבת: כוחות אופל לחשו באוזנו שעליו להיות השליט, והוא מוכן לעשות הכול כדי להגשים את נבואתם, לא חשוב באיזה מחיר."
(עלית קרפ, "לא הפנו אלינו אנטישמיות בשוודיה ובדנמרק. רק הרבה שאלות על מה קרה לישראל", "אל-ארצ'", 20.9.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-09-20/ty-article-opinion/.premium/00000199-5d0f-de72-a7fd-7dcf24810000
למרבה הצער עלית קרפ מעודדת את האנטישמיות. בתשובה לשאלה מה קרה לישראל? היא אינה מסבירה לשוודים שקרה לישראל אסון גדול. טבח היהודים הגדול ביותר מאז השואה על ידי החמאס. התקפה מצד חיזבאללה ואיראן, אלא מסבירה שמה שקרה לישראל זה שהיא נפלה בידי חבורת קרימינלים בראשות פסיכופט." ברור שגם מי שאינו אנטישמי ישנא מדינה כזו של כוחות אופל המנהיגים אותה, שמנהיגה רוצח פסיכופט כמקבת, ומיד ייהפך לאנטישמי.
ודוק: גברת קרפ מסבירה לכולם כי האוייב אינו החמאס ויש לכן להכיר בו.
עיתון "הארץ" כבר זכה לאות קרושבאנו, עלית קרפ ממשיכה בדרכו.
מן הארכיון
גיליון 1022 23 בפברואר 2015
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe01022.php
אלישע פורת [ז"ל]
אנדלוס השנייה
מתוך גיליון 53 של המכתב העיתי מיום 9 ביולי 2005
בגיליון האחרון של Jewish Quarterly היוצא לאור בלונדון התפרסמו רשמי מסע מאל אנדלוז האמיתית מאת עדינה הופמן, שהיא אחת העורכות של הוצאת הספרים הירושלמית באנגלית "איביס"(*). בדבריה היא מטפחת את המיתוס או המטאפורה הכוזבים של אל אנדלוס – אנדלוסיה – כגן עדן תרבותי של שלוש הדתות, יהודים מוסלמים ונוצרים. פריחה תרבותית גדולה, שכל אחד משלושת היסודות תרם לה כביכול. זה חלומה הכוזב, והנוגע ללב בתמימותו, על אנדלוס החדשה, קרי המזרח התיכון.
הופמן, כמו אחרים לפניה, וודאי יהיו גם אחריה, בחוגים תרבותיים שונים וחבריהם לאידיאליזאציה – מסלפים לגמרי את המושג של אנדלוס. הפריחה התרבותית המשולשת שהפכה לסמל – היא פשוט עיוות של ההיסטוריה. הפריחה הזו נתאפשרה ונתקיימה אך רק תחת שלטון מוסלמי אכזרי ומוחלט. היהודים כמיעוט, ללא שום תביעות של עצמאות פוליטית כלשהי, במעמד נחות המוגדר היטב על ידי הקוראן. משוררים – בוודאי, אנשי כספים – כמובן. מתרגמים, אנשי לשון, בלשנים ובעלי אגרונים למיניהם – אדרבא ואדרבא. רק שכל אלה כפופים ללא שיור לסייף אל דין, לחרב האיסלם, אז – בגילגולה המאורי, הצפון-אפריקאי, שלא היה פחות אכזר ממשטרים איסלאמיים אחרים.
הנוצרים – תחילה כלוזרים, כמי שהפסידו את אנדלוס למאורים, אבל אחר כך כאויבים נחרצים, שהצליחו לבסוף לגרש את המוסלמים לכל הרוחות. איזה מין שיתוף שווה-שוקיים יכול להיות כאן? אגדה מולידה אגדה, וכמיהות הלב של יהודייה שמאלנית בת ימינו, מתלבשות בכסות אנדלוסית שקרית וכוזבת.
יש רק יתרון תעמולתי אחד למושג אנדלוס בעיניי, והוא: אל מול מודל מדינת הצלבנים שפרחה כאן כמאתיים שנה, והוכרעה על ידי ביריוני האיסלאם – יש להציב את מודל אנדלוסיה. לאמור, חרף שמונה מאות השנים שהאיסלאם שרץ בה, הוא סולק לבסוף בחרפה ולא חזר עד ימינו אלה. כלומר, למעלה מחמש מאות שנה. אני מוכן לחתום כעת על שטר של חמש מאות שנה למדינת ישראל. זהו בשבילי לפחות, הפירוש היחיד והקביל של אל אנדלוס – טריטוריה יחידה בעולם שהאיסלם הפסיד ולא כבש מחדש. תקוותי שפלשתין תהיה, במובן זה בלבד – אנדלוס השנייה.
כמובן שבגיליון הבא שהתפרסם אז תיקנתי את דברי אלישע פורת שאל-אנדלוס – היא הטריטוריה היחידה בעולם שהאיסלם הפסיד ולא כבש מחדש, שכן גם צרפת, פורטוגל, מלטה, איטליה, יוון, גיאורגיה וארמניה השתחררו מכיבוש ערבי-מוסלמי.
העליתי את זה מהארכיון כי כעת לאור העוינות הספרדית כלפי ישראל, אני מגיב לכל ספרדי המדבר נגד ישראל ובעד החמאס:
Hamas: Free, free Al-Andalus from Spanish occupation!
הגיבו להם כך גם אתם.
הצעד הדרמטי שמקדם מלך עבר הירדן נגד ישראל
הגיע הזמן לפתרון שתי המדינות בעבר הירדן
בדיווחים בעבר-הירדן נמסר כי המלך עבדאללה מוביל מהלך באו״ם להכרה במדינה פלסטינית, במקביל לגידול בשיח פנימי על איום ישראלי והיערכות אפשרית לעימות – מהארכת שירות החובה ועד קריאות לחימוש אזרחים.
בעיתונות העבר-ירדנית דווח כי המלך עבדאללה החל את ביקורו הרשמי בוושינגטון, במקביל לדיוני העצרת הכללית של האו״ם. כדי לקדם מהלך מתואם עם מדינות ערביות ואירופיות להכרה במדינה פלסטינית, במסגרת היוזמה סעודית-צרפתית. מקורות דיפלומטיים בירדן צוטטו כאומרים כי המהלך נועד לבלום את תוכניות ממשלת ישראל לסיפוח שטחים ביהודה ושומרון.
במקביל כלי תקשורת בעבר הירדן מסקרים עלייה ניכרת בשיח הציבורי והפוליטי סביב חשש מ״מזימה ישראלית״ נגד הממלכה. על רקע מתחים בגבול בבקעת הירדן, הועלו קריאות להיערכות רחבה: הארכת שירות החובה משלושה חודשים לשנה ומעלה, יוזמות להטלת "מס הרתעה" על חשבונות אזרחיים למימון הצבא, ואף הצעות להקים "צבא עם" ולחמש אזרחים.
בכירים פוליטיים ואנשי אקדמיה טוענים שהשלום עם ישראל "התברר כאשליה", וכי העימות הפך לבלתי נמנע. יו״ר הפרלמנט לשעבר, עבד אל-כרים א-דוג׳מי, צוטט כאומר שהעימות מול ישראל "בלתי נמנע," וכי יש לחזק את השורות בין הצבא והאזרחים. גם דמויות ציבוריות נוספות, בהן מנדוח אל-עבאדי, קראו להכשרת אזרחים, כולל נשים, למען "הגנה על המולדת." עוד צוין כי שמונה מפלגות הכריזו על יוזמת שביתת רעב לסולידריות עם עזה, וכי גדלה התדירות של התכנסויות שבטיות ועצרות אזרחיות בדרישה לאחדות פנים־עבר-ירדנית.
https://www.maariv.co.il/news/world/article-1235156
הגיעה העת לצאת במסע הסברה שממלכת עבר-הירדן כפי שנוסדה ע"י בריטניה היא היא המדינה הפלסטינית. בתשובה לפרופוגנדה הערבית הטוענת כי עבר-הירדן היא מדינה דו לאומית הכוללת את העם הערבי הפלסטיני (הרוב במדינה), ואת העם הערבי הפלישתי (המיעוט), יש לקרוא להם לחלק את מדינתם לשתי מדינות. פתרון שתי מדינות לשני עמים. מדינה ערבית-פלסטינית, ומדינה ערבית עבר-ירדנית.
כמובן יש לציין כי החלוקה אינה פשוטה מפני שבריטניה המציאה באופן מלאכותי את שני העמים האלו ואין ביניהם שום הבדל. הם זהים לחלוטין.
נעמן כהן
אהוד בן עזר
יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר
שירים 1995-1955
אסטרולוג הוצאה לאור בע"מ, 2005
שער ראשון: שירים מוקדמים
פרידה ברוח הבוקר
תְּחוּשׁוֹת שֶׁנֶאֱסְפוּ בָּךְ
כָּאוֹר הַלֵּאֶה –
אֶלְחַשׁ סוֹד בַּחֲרִיצֵי פָּנַיִךְ
הַהוֹזוֹת –
אֶלֶף שָׁנִים לַחֲלוֹם רַךְ,
אֶלֶף שָׁנִים לְעָפָר וּדְמָעוֹת –
נֵלֵך אִישׁ לְעֶבְרוֹ,
חֲצוּיֵי-חִיּוּךְ, בְּמִלִּים
קַלּוֹת כְּקַשׁ, מִשְׁפָּחָה
שֶׁל עֲנָנִים דּוֹמַעַת, הַי –
הֲיִי שָׁלוֹם, זָרָה.
1962
אסטרולוג הוצאה לאור בע"מ, 2005
שער ראשון: שירים מוקדמים
פרידה ברוח הבוקר
תְּחוּשׁוֹת שֶׁנֶאֱסְפוּ בָּךְ
כָּאוֹר הַלֵּאֶה –
אֶלְחַשׁ סוֹד בַּחֲרִיצֵי פָּנַיִךְ
הַהוֹזוֹת –
אֶלֶף שָׁנִים לַחֲלוֹם רַךְ,
אֶלֶף שָׁנִים לְעָפָר וּדְמָעוֹת –
נֵלֵך אִישׁ לְעֶבְרוֹ,
חֲצוּיֵי-חִיּוּךְ, בְּמִלִּים
קַלּוֹת כְּקַשׁ, מִשְׁפָּחָה
שֶׁל עֲנָנִים דּוֹמַעַת, הַי –
הֲיִי שָׁלוֹם, זָרָה.
1962
ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
* אהוד: חלק ניכר מהתקשורת הישראלית, הנדפסת והמשודרת, ביחוד בחדשות "קול ישראל" מדי שעה, ממשיך לשרת את החמאס במתן כיסוי נרחב מאוד וממושך להפגנות לעצירת המלחמה, מול דירתו של נתניהו ובמקומות אחרים – ובקריאה לכניעה ל"עסקה"-כביכול של קבלת תנאי חמאס להפסקת המלחמה – תנאים שיבטיחו את המשך קיומו הברברי הרצחני ואת איומיו על ישראל!
* אודי ידידי, הסיפור שלך על חתונת הבלטה גרם לי כאב בטן מרוב צחוק. הפיליפינית שלי חשבה שהשתגעתי. עכשיו סוף סוף הבנתי מה יהודית הנהדרת מצאה בך. אתה פשוט איש מצחיק. אולי עוד יצא ממך משהו. תהיה לי בריא.
שלך,
פוצ'ו
* אהוד היקר, שלום. אני כעורך העיתון, עם כל המודעות שלי לערך "זכות הפרסום", לא הייתי מפרסם את דבריו המזוויעים של מוטי הרכבי המציע לגלח את שיער ראשה של יונית לוי כבוגדת, בגלל הריאיון שלה עם מקרון. או לפחות מגיב בחומרה רבה על דבריו הנלעגים של הפאשיסט הנתעב הזה.
לדעתי אתה חייב להקפיד על הרמה המוסרית של כתב העת שלך ובכך להקפיד גם על כבודך.
בברכת חג מכובד,
משה מוסק
* נשיא צרפת עמנואל מקרון החל את נאומו הלילה [23.9] בתמיכה באו"ם ואמר כי "מבקריו החריפים ביותר הם אלה שרוצים לשנות את שם המשחק – הם רוצים לשלוט." לדבריו, לישראל לעולם לא תהיה תחושת ביטחון אם "תנהל מלחמה מתמדת עם שכנותיה."
אהוד: האם האיש הזה אידיוט? ואולי הוא שריד של משטר וישי הפרו-נאצי?
* אהוד היקר, אהבתי את התיאור המעניין של נעמן כהן על הטיול שלו במלטה. אני אוהב את פוצ'ו, והלעג עליו של נעמן כהן לא בא לי טוב. השקפת עולם פוליטית שונה אינה מחייבת עקיצות וגידופים. פעם החלטתי לא להתעמת עם נעמן כהן, כי זה עלול להיות ויכוח ללא תכלה וקץ: הפעם הוא מוכיח לי שאני טועה, התורה שמאפשרת לאב למכור את בתו לעבדות עולם היא כן רלוונטית לנו כי חז"ל ורמב"ם פירשו ועידנו. אני משוכנע שטעיתי על כך שעניתי לו, הדברים שלי לא יהיו סוף פסוק, כי נעמן כהן תמיד מנצח בוויכוח.
שנה טובה,
משה גרנות
* אהוד, אני מתפעלת בכל שבוע מחדש מההתמדה יוצאת הדופן, מהרמה שנשמרת באדיקות. היוזמה שלך שמייצרת ומיוצרת מאנרגיה מתחדשת היא פלא בעיניי.
תודה רבה.
נאוה
שועלה
מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.
בעריכת הלית ישורון
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020
הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)
ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978
או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il
המחיר 59 שקלים לפני משלוח
אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.
הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.
הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2184 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה עשרים למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
פרופ' יוסי גלרון ב-Ohio State University
פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021]
"שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].
פינת המציאות: חינם!
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-16מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!
אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.
*
קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:
https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-16מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!
אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.
*
קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:
https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר
עד כה נשלחו קבצים חינם ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ PDFחינם
עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי
ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.
הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!
📑 בגיליון:
- שירי אסתר ראב: מוֹשַׁב זְקֵנוֹת
- יוסי אחימאיר: "מדינה פלסטינית – רעיון מזעזע"
- אורי הייטנר: לקסיקון תשפ"ה
- אהוד: ככל שיותר דגלי אש"פ מתנוססים בהפגנות הרחוב הפרועות, האלימות, האנטי ישראליות, האנטישמיות, הברבריות, רוחשות השינאה והתמיכה בעזה ובטרור האיסאלמי פלסטיני – כן יותר ויותר אזרחים דמוקרטים שומרי חוק במדינות מערב אירופה ובארה"ב מבינים כי המלחמה אינה רק של ישראל בהנהגת נתניהו נגד חמאס ושאר אויבי ישראל המוסלמים – אלא בין הציביליזציה המערבית לבין האיסלם הקיצוני, הברברי, תומך הטרור בכל העולם ובמיוחד באירופה הנוצרית –: שאותה ואותם הוא מקווה לערער ולכבוש מבפנים!
- רון בריימן: עד לאן יכול העליון לרדת?
- נסיה שפרן: 100 שנים להקמת ייוו"א (YIVO)
- משה גרנות: כוחה המאחד של התרבות
- משה גרנות: בין כרוניקה לבדיון
- אהוד בן עזר: ספר הגעגועים
- נעמן כהן: ברכת "שנה טובה" ומחלת הנפש הביביפוביה
- אהוד בן עזר: יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":: * אהוד: חלק ניכר מהתקשורת הישראלית, הנדפסת והמשודרת, ביחוד בחדשות "קול ישראל" מדי שעה, ממשיך לשרת את החמאס במתן כיסוי נרחב מאוד וממושך להפגנות לעצירת המלחמה, מול דירתו של נתניהו ובמקומות אחרים – ובקריאה לכניעה ל"עסקה"-כביכול של קבלת תנאי חמאס להפסקת המלחמה – תנאים שיבטיחו את המשך קיומו הברברי הרצחני ואת איומיו על ישראל!
- שאר הגליון