ארכיון קישורים אודות צור קשר התחברות
חדשות בן עזר #2111 27/11/2025 ז' כסלו התשפ"ו

מאמרים

שירי אסתר ראב

מַקְהֵלַת הָאַשְׁכָּבָה

*
בַּעַל הַחֶרְמֵשׁ
מִתְקָרֵב אַט –
לֹא אִירָא רַע:
נַחְשׁוֹלֵי-יַרְקוֹן
זַכִּים כַּבְּדֹלַח –
יִהְיוּ סְבִיבִי
יַרְקוֹן –
בִּבְדֹלַח-מֵימָיו
כְּאָז
יַקִּיפֵנִי,
עֲרָבוֹת תְּלַטֵּפְנָה
בְּזַלְזַלִּים לַחִים –
פָּנַי הַמְּשֻׁלְהָבִים;
אֶמְסֹר כֹּחִי
לְרֵיחוֹת הַסּוּף
וְכָרֵי-דֶּשֶׁא
מִסָּבִיב –
וְאַט אֵרָדֵם
לְקוֹל דָּג
מִתְנַפֵּץ
עַל שֶׁטַח הַמַּיִם –
מְרַצֵּד
וְשׁוֹלֵחַ גַּלֵּי כֶּסֶף
רוֹטְטִים בְּעִגּוּל – – –

1972

• שיר מן העיזבון. נמצא בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.

אהוד בן עזר

ההערות שלי

משבר המים באיראן
אחת ההצעות להרתיע את איראן היתה הפצצה של אחד הסכרים הגדולים שלה. איזה מזל שלא נקטנו בדרך הזו. וכך, בדרך פלא, איש לא מאשים את ישראל במשבר הסכרים הריקים ממים, ושאינם מייצרים חשמל – וזאת כאשר הצמא והחשיכה מערערים את איראן!

פרס ישראל לעיתונאות – לאיילה חסון!

לפצות את סמל אלאור אזריה
אני חושש כי ההתנכלויות לחיילי צה"ל התרחשו בפרקליטות הצבאית כבר בתקופת הפצ"ר שרון אפק כאשר הרשיעו, שללו את דרגתו ושלחו את סמל אלאור אזריה המסכן לכלא צבאי. אני, בכל גיליון, תמכתי בו ובחפותו כל אותה תקופה. על הפרקליטות הצבאית לבטל את פסק דינו, להתנצל בפניו, להחזיר לו את דרגת הסמל שנלקחה ממנו ולפצות אותו על הימים שבהם סבל בבית הסוהר הצבאי.

אסונות בעולם – ואצלנו...
ברחבי העולם מתרחשים אסונות נוראים, חלקם אסונות טבע, חלקם מעשה ידי אדם: שיתוק תעופה אזרחית ברוסיה, שריפות ענק בהונג קונג, סופות שלגים נוראות בגרמניה, איטליה ושוויץ, בצורת נוראה באיראן, שיטפונות נוראים שממוטטים גשרים ובניינים וגובים חיי אדם בספרד ובסין – ואצלנו תודה לאל מזג אוויר נעים, ושקט תקשורתי – משפט נתניהו נמשך, הרמטכ"ל ושר הביטחון מתקוטטים, איזה אסון איזה אסון מת ברל כַּצְנֶלֶסוֹן! והעולם כמרקחה1
עמנואל בן סבו

1. המאבדים עולמם מדעת

עצוב לי על המורשת שמותירים אחריהם חלק מנבחרי הציבור, פוליטיקאים, גנרלים, הוגי דעות, כלכלנים ואנשים בעמם בעבר ובהווה.

עצוב לי מאוד על המורשת שראשיתה תפארת ואחריתה ביזיון, עצוב לי מאוד מאוד על בלבול הערכים, הנורא שפשה בקרב חלק מהאנשים הטובים הללו, עצוב בריבוע על הרקב המוסרי, הצחנה הנוראה העולה מהם, אחריתם חרפה, בושה ועליבות.

בין המיעוט השונא, המחרים, המנרמל כמעט כל רעה חולה בחברה הישראלית ישנם דמויות מופת שהיו מושא לכבוד, להערצה, מודל לחיקוי בבחינת והיו עינך רואות את מצביאך, נבחריך, ועתה הפכו למשל ולשנינה לבוז ולעג, לסוחרי ערכים אומללים.

ליבי ליבי עליהם, עיניי יורדה דמע איך איפשרו לשנאה להיטמע בגופם, איך איפשרו לאיבה לנוח בשלום על לוח ליבם, איך טחו עיניהם מראות את המפולת אליה הובילו אומה שלימה בעיניים קרועות לרווחה, איך אטמו אוזנם משמוע את רחש מלחמות האוייב המתרגשות, איך קראו בגרון ניחר לסרבנות, לפירוק החברה, לפירוק הצבא ויצאו להבעיר מדורות במרכזי כבישים, לזרוע הרס וכאוס במדינה שלימה ולהיות בטוחים כי הם, רק הם "מצילים את הדמוקרטיה."

עצוב לי עליהם מאוד, בהם אנשים רבי זכויות, בעלי אות כבוד בתרומתם לחברה בישראל, לתקומת העם היהודי, בהם גיבורים, עזי נפש, איך שחה קומתם, איך ביקשו לשלוח יד איש באחיו, איך יצרו מצג שווא בארץ ובעולם כאילו מדינת העם היהודי היחידה בעולם לפני חורבן, מפורקת ומותשת.

בעיקר ליבי מלא בצער על "הצלחתם" לרתום עשרות אלפי אזרחים נאמנים, אוהבי מדינת ישראל ללא תנאים, אנשים שחבורה קטנה של אנרכיסטים קיצוניים, רדיקליים, בהם ממומנים על ידי גורמים עלומי שם ואינטרסים, חבורה פונדמנטליסטית, קנאית משיחית והזויה, השוליים של השוליים, הצליחה לטעת בהם את תחושת האפרטהייד והדיקטטורה העומדת מבוישת מחוץ לדלת ועוד רגע תשתלט על מוסדות המדינה.

עצוב על שנאלצנו להתמודד עם טבח שבת שמחת תורה כדי להבין שאחים אנחנו, שהשנאה, ההפקרות והקוטביות אותם הובילה חבורת האנרכיסטים הביאה אותנו עד הלום.

עצוב לי שהרוב המוחלט של מערכות המדינה שהיו וקיצונית זו, הצטרפה אליהם בחדווה וליבתה את המחלוקת והשנאה בשמחה.

אחרי טבח שבת שמחת תורה, נדמה כי השוליים הסהרוריים הופכים להיות שמורת טבע, קטנה, זניחה, שולית, עדיין נאחזת בציפורניה הסדוקות במוקדי ההשפעה והכוח, מביטה לאחור ואינה מוצאת את העם, העם החכם בחר בדרך של חיבור.

עצוב מאוד משום שחלק מהאנשים שנפלו לתהומות השנאה ולמחוזות האיבה היו אמורים להיכתב באותיות של זהב על כותל המזרח בהיכל התחייה הלאומית, בהיכל התקומה על עשייתם ותרומתם ולשיברון הלב מה שייזכר מחלקם הוא מחלוקת, חרמות, פילוג שנאה.

חלקם לא יהיה עם גיבורי התהילה כי אם עם מחוללי הפילוג ועל זה עצוב לי מאוד.

2. אחרי שנות ראינו רעה

אחרי ימי הסופה והסער, ימי הטלטלה והזעזוע החברתי, ימי הקריעה הלאומית, אחרי ימי יד איש בצוואר רעהו, אחרי ימים בהם הקצוות היו למרכז והשוליים הסהרוריים והמסוכנים קיבלו לגיטימציה, אחרי שהרחובות נשטפו בשנאה ובערו בלהבות האיבה, אחרי שאויבנו פירשו את השבר הלאומי והפגיעות המתמשכות בחוסן הלאומי כדלק שהניע את טבח שבת שמחת תורה, אחרי שעם הגיבורים התרומם והתנשא, הגיעה העת.

אחרי שבכינו יחדיו על חורבן הקהילות, על השריפה הנוראה שעלתה בבתינו, באחינו ובאחיותינו, בילדינו ובקשישינו, באזרחינו, אחרי שמחינו את הדמעות, פשטנו את בגדי התבוסה, את השק ואפר שהוצע לנו ולבשנו את גלימת הגבורה והניצחון, אחרי שזעקנו בכיכרות למען החטופים, למען הנעדרים, למען החללים, אחרי שהתפללנו לשובם, להחלמתם של הפצועים בגוף ובנפש, הגיעה העת.

אחרי כל אלה, אחרי שנות ראינו רעה, שנות כאב וחרון, שנות צמיחה והתעוררות, שנות התעוררות יהודית, שנות גבורה ועוז, שנות תקווה ועת רצון שמה שהיה לא יהיה עוד, שנות שיח גרדומים, הסתה פרועה וצחנה שמילאה את חלל חיינו , הגיעה העת.

בעוד כשנה ילכו אזרחי ישראל לבחור את ההנהגה באופן הדמוקרטי, כיאה לדמוקרטיה היהודית-ישראלית התוססת, יבחרו את נבחרי הציבור שיעבדו למען האזרחים והמדינה, למען הדורות הבאים.

החובה שלנו כאזרחים היא להחזיר את השוליים הסהרוריים, את הקצוות הקיצוניים, את המומחים בפילוג, שיסוי, יצירת קרעים, בפרובוקציות, במאה דיבורים אפס מעשים – למקום הראוי להם, מחוץ למעגלי ההכרעה וההשפעה, מחוץ לכותלי בית הנבחרים, להותיר אותם במחסן הגרוטאות של שורפי האסמים.

המציאות המדממת במדינת ישראל, המחיר הנורא ששילמה החברה הישראלית כולה על ימי שנות ראינו רעה, מחייבים אותנו, לבחור לנו אנשים ראויים, אנשים הרואים בכנסת ישראל שליחות, הרואים במדינת ישראל את מדינתם ללא תנאי, מאהביה של המדינה, הרואים טוב, בעלי עין טובה, המבקשים לבנות, ליצור, לטעת, לייצר, לחדש, לבצר את החוסן הלאומי והחברתי.

לבחור בנבחרים שהמילה אחריות היא לחם חוקם, שלא דבק בהם רבב, שמהווים מופת למוסר ומודל לחיקוי לדור הצעיר, לאנשים שיהיו פנסאים המאירים את הדרך, הדרך לשיח ראוי ומכבד, שיח של מחלוקת מתוך אמונה בזכותו של בעל הדעה האחרת להביע אותה, לעבוד במלא המרץ למען כלל הציבור ולא רק למען המגזר שאתה מייצגו.

הגיעה העת לחזק את המכנה המשותף היהודי-ישראלי, להרחיב את המשותף ולהתמודד מול המפריד, להתנהל עם יותר סימני שאלה ופחות סימני קריאה, להפנים כי המטרות אינן מקדשות את כל האמצעים.

הגיעה העת לממשלה רחבה, ממשלה ללא חרמות, ממשלה בה יהיה ביטוי לכל אזרחי מדינת ישראל הרואים במדינת ישראל מדינה יהודית דמוקרטית, מדינה שהיא אור לעם ואור לגויים, חברה שתיקון עולם הוא חלק מזהותה.

ממשלה רחבה העומדת איתן מול סערות הזמן המתרגשות על עם ישראל, העומדת כצוק איתן מול האתגרים הגדולים מהבית ומחוץ, ממשלה אשר תביט למרחוק, לעבר הדורות הבאים, תדבר תקווה, ערכים, תיקון, תיקון שרק אנו, אזרחי מדינת ישראל בכוחנו להובילו.

עמנואל בן סבו

רון בריימן

היועמ"שית – מתנת פרידה

פורסם לראשונה בחדשות-1 מיום 20.11.25

יש לקוות שבקרוב ככל האפשר תפסיק היועמ"שית היוצאת לאחוז בקרנות המזבח, תכבד את החלטת הממשלה ותפנה את כיסאה הרם, שממנו ניהלה את המדינה, לעיתים מעל ובניגוד לרצונה של ממשלה שנבחרה באורח דמוקרטי.

מעולם לא ישב על כיסא היועמ"ש אדם כה שנוי במחלוקת (כשם שמעולם לא ניצב בראשות בית המשפט העליון אדם כזה). במוקדם או במאוחר, ועדיף מוקדם ככל האפשר, עליה לוותר על הכיסא, על התואר, ועל הסמכויות, לרבות הסמכות לפרש את החוק.

אבל, בטרם תעשה את המתחייב, מן הראוי ש"הפרשנית המוסמכת" של החוק תפתח את פיה דווקא בנושא המחייב הבהרה: אין בחוק הישראלי "ועדת חקירה ממלכתית", ואין בחוק הישראלי "שומרי סף". פשוט אין. חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1969, ושום חוק אחר, אינם מזכירים ואינם מכילים מושגים אלה. בטרם תעזוב את כיסאה, מן הראוי שהיועמ"שית תבהיר מציאות זו.

במילים פשוטות, "הפרשנית המוסמכת" של החוק צריכה לומר:

א. אין בחוק הישראלי "ועדת חקירה ממלכתית".

ב.  אין בחוק הישראלי "שומרי סף".

ג.  לכל מי שמדבר גבוהה גבוהה על שלטון החוק וכיבודו, חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1969 קובע:

החלטה על הקמת ועדה

1. ראתה הממשלה שקיים עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור, רשאית היא להחליט על הקמת ועדת חקירה שתחקור בעניין ותמסור לה דין וחשבון.

הגדרת נושא החקירה

2. (א) בהחלטה על הקמת ועדת חקירה תגדיר הממשלה את העניין שיהיה נושא החקירה.

    (ב) הממשלה רשאית, על פי פניית ועדת החקירה, להבהיר, להרחיב או לצמצם את נושא החקירה.

כל אזרח היודע קרוא וכתוב מוזמן לעיין בספר החוקים בכלל ובחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1969 בפרט, בטרם ידבר גבוהה גבוהה על המושג שאינו קיים בחוק, "ועדת חקירה ממלכתית". רצוי שהיועמ"שית, "הפרשנית המוסמכת", תבהיר זאת בעצמה, בטרם עזיבתה. זו תהיה מתנת פרידה ראויה בתום כהונה סוערת.

ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן לאומי.

אשר מעוז

הרבנות הראשית – בין החוק להלכה

"הרבנים הראשיים מצרים על התערבות בג״ץ בנושאים בעלי השלכות הלכתיות, והדגישו כי שאלות הלכה, סמיכה והנהגה רוחנית של עם ישראל נתונות להכרעתה של מועצת הרבנות הפועלת מכוח חוק הרבנות הראשית."

כך קבעה מועצת הרבנות הראשית בישיבת חירום שכונסה כדי למחות על התערבות בג"ץ בנושאים שלפי דעתם מסורה לסמכותם הבלעדית.

הטריגר לכינוס היה החלטתו של בית המשפט העליון לחייב את הרבנות הראשית לאפשר לנשים לגשת לבחינות שנועדו לבחון ידע בהלכה.

בקשר לכך קבעה המועצה:

"...אנחנו רואים בחומרה ובכאב את התערבות בג"ץ בעניינים שאינם בסמכותו. כל ענייני בחינות והסמכה הינם בסמכות הרבנות הראשית בלבד, לפי מסורת הסמיכה והפסיקה מדורי דורות, שהיה נתון בידי חכמי ישראל בלבד."

נושא נוסף שעורר את חמתם של חברי המועצה היה פסיקה של בג"ץ שחייבה את הרבנות הראשית לפרסם תסמינים לפיקוח על הכשרות ולתת רישיון לגופים שיעמדו בתסמינים אלה להעניק תעודות כשרות לבתי עסק.

האומנם היתה בכך התערבות של בית-המשפט בעניינים הלכתיים?

באשר לסמכות להעניק תעודת כשרות קשה לראות איזו פגיעה הלכתית יש כאן שהרי הרבנות הראשית היא שקובעת את התנאים להסמכתם של הגופים הללו ומפקחת עליהם.

באשר למתן האפשרות לנשים לגשת לבחינות שנועדו לבחון יידע בהלכה – העניין לכאורה שונה.

מכבר נפסק שנשים פטורות ממצוות לימוד תורה שכן התורה קובעת "ולימדתם אותם את בניכם," בניכם ולא בנותיכם. אנו מוצאים אף מקורות שמביטים בעין רעה על לימוד תורה לבנות והתלמוד אף קובע, כי: "כל המלמד את בתו תורה – כאילו לומדה תפלות."

מאז חלה התפתחות במעמדה של האישה וביחס ללימוד תורה על ידה.  

החפץ חיים, גדול הפוסקים במזרח אירופה, קבע:

"מצווה רבה ללמדן תנ"ך ומוסרי חז"ל כגון מסכת אבות ומנורת המאור וכיוצא בזה, כדי שיתחזקו באמונת תורתינו הקדושה, שאם לא כן – קיים חשש גדול שיסורו מדרך ה' ויעברו על כל יסודות הדת, חס ושלום."

והרב שמואל ארקיוולטי אף קבע: "הנשים אשר נדב ליבן אותנה לקרבה אל המלאכה, מלאכת ה', מצד בחירתן בטוב במה שהוא טוב, הן הנה תעלינה בהר ה', תשכונה במקום קדשו, כי נשי מופת הנה, ועל חכמי דורן להדרן לאדרן לחזק ידיהם לאמץ זרועותיהן וכו'. עשי והצליחי, ומן השמים יסייעוך!"

למעשה גם הרבנות הראשית לא חלקה על פסק-הדין של בג"ץ. בהחלטתה ציינה, כי המועצה תמנה ועדה ייעודית שתנסח קריטריונים ברורים לכל תחומי הבחינות וההסמכה, והוסיפה כי מטרת הבחינות היא בחינת ידע תורני בלבד ואינן מקנות כשלעצמן זכאות להסמכה.

ובכל זאת אין הדעת נוחה מהתערבותו של בית משפט אזרחי בנושאים הלכתיים. אלא שהרבנות מבקשת לאחוז את החבל בשני קצותיו. מצד אחד היא מבססת את סמכותה על החוק האזרחי ומצד שני מבקשת למנוע מבית המשפט לפקח על יישומו של החוק. בהיותה גוף שפועל מכוח חוק אזרחי כפופה הרבנות הראשית ממילא לפיקוחו של בית המשפט הגבוה לצדק. אם היא חפצה להשתחרר מפיקוח זה תואיל לוותר על משענת החוק. או אז לא יתערב בית-המשפט בהחלטותיה כשם שהוא אינו מתערב בהחלטותיהם של כלל הגופים הרבניים וגופי הכשרות שאינם פועלים מכוח חוק הכנסת.

פרופ' אשר מעוז הוא סגן נשיא כבוד של האגודה הבינלאומית לחירות דתית.

פורסם ב-YNET.

אורי הייטנר

צרור הערות 26.11.25

* לדיראון עולם – 7 באוקטובר, הכשל הגדול ביותר בתולדות המדינה, האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה, היה כישלון מדיני, מבצעי, מודיעיני וממשלתי (כוונתי לאי התפקוד של משרדי הממשלה לאחר הטבח). הוא היה כישלון בדרום ובצפון.

הדרג המדיני והצבאי אשמים במחדל ואחראים לטבח ועליהם לשלם את המחיר.

כל ראשי מערכת הביטחון הלכו הביתה. כעת הרמטכ"ל הסיק מסקנות אישיות נוספות, כולל הדחה משירות מילואים.

ורק ראש הממשלה, מי שאחראי מיניסטריאלית על צה"ל ולכן נושא באחריות לכשליו, ומי שאחראי אישית לתפיסת הביטחון הלאומית שקרסה, שהוא עיצב אותה והוא הנהיג על פיה ביד רמה, כראש ממשלה דומיננטי מאוד, בעיקר בענייני ביטחון, הרי הוא היה "מר ביטחון", לא זו בלבד שהוא נאחז בכיסאו כבקרנות המזבח, הוא אינו מסוגל להוציא מפיו את המילים המתבקשות, המובנות מאליהן, שכל אדם נורמטיבי היה אומר: אני אחראי. ולא ביקש סליחה מהמשפחות השכולות, מהפצועים, מהחטופים, מהמפונים ומעם ישראל. והוא עושה הכול כדי לסכל חקירה, ופעולותיו לסיכול החקירה פוצעות את החברה הישראלית.

שום תעלול לא ימחה את כתם 7 באוקטובר מעל נתניהו, והוא ייזכר לדיראון עולם כראש הממשלה הכושל, האיש שהמיט על עמנו את הגדול באסונות, וברח מאחריותו בפחדנות וחוסר מנהיגות.

* אות קין – אמירה פופוליסטית שאני שומע בימים האחרונים: לא זו בלבד שהם מסתובבים עם פנסיית ענק על חשבוננו, עכשיו הם גם קיבלו צ'ופר – פטור ממילואים. מי לא היה קונה סידור כזה?

זו אי הבנה של מהות האקט של הדחה משירות מילואים. איני יודע אם מישהו מהם שובץ לתפקיד במילואים או היה משובץ בעתיד. אבל לאנשים שכל חייהם שירתו בצה"ל, אמירה שצה"ל אינו רוצה בהם במילואים, זה טקס השפלה קשה ואות קין על מצחם. ויש לזכור שכולם לקחו אחריות והתפטרו עוד לפני המסקנות. שלא לדבר על ייסורי המצפון ותחושת האשמה והכישלון שילוו אותם עד יומם האחרון עלי אדמות, וזה העונש הכבד ביותר שלהם.

וכל זאת, כאשר האחראי מספר 1 – לא זו בלבד שלא שילם שום מחיר, נאחז בכיסאו ומסכל בכל דרך חקירה, הוא אפילו לא אמר את שתי המילים המתבקשות: אני אחראי.

* הפקת לקחים – מסקנות אישיות לאחראים למחדל חשובות מאוד, אולם חשובה יותר הפקת הלקחים היסודית ושינוי דרך. מסקנות אישיות ללא הפקת לקחים הן זריקת עצם לדעת הקהל, אך מבחינה מהותית – כוסות רוח למת.

מבחינת הפקת הלקחים, הרבה יותר חשובה מהחלטת הרמטכ"ל על מסקנות אישיות, הבהרתו, לאחר חיסול רמטכ"ל חיזבאללה: "לא נחזור למדיניות ההכלה."

לב המחדל הוא מדיניות ההכלה, או בלשוני – ההתמכרות לשקט; הישיבה בשקט, מורתעים, הס פן תעיר דובים מרבצם, משקשקים מפני הסלמה. התוצאה הישירה והבלתי-נמנעת של המדיניות הזאת היא 7 באוקטובר. זה המחדל.

אכיפה בכוח צה"ל של הפסקת האש והבהרה שהתעצמות היא הפרת ההסכם, שאותה עלינו לסכל בכוח, היא הפקת הלקחים. העיקר, שנתמיד במדיניות הזאת לאורך זמן.

* אם הוא אדם ישר – מדיניות ההגנה האקטיבית והאכיפה בכוח של הפסקת האש בלבנון, היא היפוכה המוחלט של מדיניות ההתמכרות לשקט מול חמאס וחיזבאללה לפני 7 באוקטובר.

מי שקובע את המדיניות היום הוא מי שקבע את המדיניות אז – ראש הממשלה.

מי שתומך, כמוני, במדיניות הנוכחית, אם הוא אדם ישר, חייב לקבוע שנתניהו אחראי למחדל 7 באוקטובר. מי שסבור שמדיניותו של נתניהו אז היתה נכונה, אם הוא אדם ישר, עליו לגנות את נתניהו על מדיניותו הנוכחית.

* תפקיד מיותר – אם נאמץ את התפיסה האבסורדית שראש הממשלה אינו אחרי למחדל 7 באוקטובר, המסקנה המתבקשת היא שצריך לבטל את תפקיד ראש הממשלה בישראל.

איזה חיסכון זה יהיה. ביטול משרד רוה"מ, פיטורי כל העובדים, הפקידים, העוזרים, המזכירות, המאבטחים (כולל בחורינו הטובים במיאמי). מכירת כל המבנים והמתקנים של משרד ראש הממשלה.

ומי ינהל את המדינה?

מי שאחראי.

* בלעדי: נמצא האחראי למחדל – על פי תפיסת המנהיגות והאחריות של נתניהו – גלגול האחריות כלפי מטה, אפשר לקבוע שנמצא האחראי למחדל.

האחראי הוא הסמחחמב"ש. סגן מפקד חצי חולייה מצומצמת בזמן שלום.

אילו רק הסמחחמב"ש היה מעיר בזמן את המחחמב"ש, שהיה מושך בדש מעילו של הסמחמב"ש וכן הלאה, בסוף היו מעירים גם את ראש הממשלה ומונעים את הטבח.

* לא העירו אותו – מתוך התחקיר ששודר בערוץ 12 על התנהלות ראש אמ"ן, חליווה, בלילה של 7 באוקטובר: "ראש הלשכה של ראש אגף המבצעים מנסה לחבר את חליווה לבסיוק, אולם הרל"שית של ראש אמ"ן אומרת: אם לא דחוף – נמתין לשעות הבוקר.

הרל"ש של ראש אמ"ץ אומר: דחוף, נדרש לחבר, והרל"שית של ראש אמ"ן אומרת: נחבר ב-6:30 בבוקר."

אם כן, לפי תפיסת המנהיגות והאחריות הנהוגה אצלנו, חליווה לא אחראי, אלא הרל"שית שלו, שלא העירה אותו. אילו רק משכה בדש מעילו.

* ביטחון ישראל כ"ץ – ממשלת שבעה באוקטובר נמצאת במנוסה היסטרית מאחריות ועסוקה בסיכול החקירה.

ובינתיים, שר הביטחון ממשיך עם תרגילי האבו-עלי שלו על הרמטכ"ל, כדי להוסיף עוד ועוד חקירות על הדרג שביצע את מדיניות המחדל של הממשלה. השפלת הרמטכ"ל פוגעת בביטחון ישראל, אך מסייעת לביטחון ישראל כ"ץ בפריימריז.

* סר הביטחון בשר הביטחון.

* פולחן אישיות דומה – בסקירתי על אירוע המחווה לפרופ' אלי צור, הזכרתי את הרצאתו המבריקה של ד"ר אלון גן, וההשוואה בין העיוורון של המשך האמונה בבריה"מ וההערצה לסטלין, גם כאשר כל המידע היה מוכר, לבין הקונספציות ערב מלחמת יום הכיפורים, ערב 7 באוקטובר וההערצה לנתניהו. אהוד תמה: "נתניהו כמו סטלין? האם אלון גן השתגע?"

הוא לא השתגע והוא ממש לא השווה את נתניהו לסטלין, אלא את ההערצה לנתניהו להערצה לסטלין, כאשר בשני המקרים, המעריצים עצמו את עיניהם לרווחה לנוכח העובדות ופירשו אותן באופן עקום, כדי לא לאיים על האמונה העיוורת, הסגידה וההערצה. הוא צודק. יש הסבר רציונלי אחר לכך שאדם ממשיך לתמוך בנתניהו אחרי 7 באוקטובר?

* את מי הוא מביך? – ראש האופוזיציה יאיר לפיד מעלה להצבעה בכנסת את תוכנית 20 הסעיפים של טראמפ, "כדי להביך את הקואליציה."

אני מודה שאיני מתפעל מטקטיקה של הצבעות כדי להביך מישהו. טקטיקה כזו לעולם אינה עניינית. והעובדה שהממשלה לעיתים נדירות ביותר, אם בכלל, חוטאת בענייניות, אינה מחייבת גם את האופוזיציה לנהוג בדרך זו, במקום להציב אלטרנטיבה של פוליטיקה עניינית.

למה הצבעה על התוכנית הזאת תביך את הקואליציה? מן הסתם בשל האמירה על נתיב למדינה פלשתינאית. הנה, לפיד מעמיד את הממשלה במילכוד. מצד אחד, איך היא תוכל להצביע נגד הסכם שישראל חתומה עליו ונגד תוכנית שטראמפ מטיל עליה את כל כובד משקלו? מצד שני, איך היא או חלקים ממנה יתמכו בטקסט הכולל נתיב למדינה פלשתינאית?

אבל האם רק את הקואליציה הצבעה כזאת תביך? היא תביך באותה מידה את ליברמן ומפלגתו. ובוודאי את בנט, שאמנם אין לו היום סיעה בכנסת, אך בסקרים הוא המוביל מבין סיעות האופוזיציה. והרי גם לפיד, איזנקוט וגנץ מדברים נגד מדינה פלשתינאית. אז את מי הוא מביך?

בסופו של דבר ההצבעה הזאת אינה מבוכה לקואליציה או לאופוזיציה, אלא למדינה.

יש בתוכנית טראמפ הרבה עמימות, הן באשר למדינה הפלשתינאית והן באשר לסעיפים קונקרטיים ועכשוויים יותר. מה שדרוש היום הוא לפעול בתוך הערפל הזה כדי להוציא את המיטב לאינטרס הישראלי. בסיטואציה הזאת, הערפל טוב לישראל והחלטות כנסת מן הסוג הזה, הגם שהן דקלרטיביות בלבד, רעות לישראל.

* נוקם ביציר כפיו– ליבת האסטרטגיה של נתניהו בבחירות 2021, בשבתו כאבו-יאיר, היתה הקמת ממשלה עם רע"ם.

רע"ם היתה הבייבי של נתניהו. רע"ם היתה הסטארט-אפ הפוליטי של נתניהו. רע"ם היתה בת טיפוחיו של נתניהו. הוא טיפח וליטף אותה במשך שנתיים, הבטיח לה הבטחות מרקיעות שחקים והביא אותה לפילוג הרשימה המשותפת, והליכה לבחירות בנפרד, כדי להצטרף לממשלתו של נתניהו.

נתניהו הבין שהוא איבד את הרוב היהודי בכנסת. אחרי שלושה סבבים הוא הבין שאין לו שמץ של סיכוי להקים קואליציה על טהרת מפלגות יהודיות. ואחרי שהכיש את כחול לבן, לאחר שקפצה להציל אותו אחרי כשלונו בסיבוב השלישי, הוא ידע שאף אחד לא מאמין לו ולחתימת ידו, ואף מפלגה לא תחזור על הצעד של כחול לבן. והוא הכין את נשק יום הדין – רע"ם. אמנם אין לו רוב בכנסת, אבל מפלגות הימין תלכנה איתו, ואליהן תצטרף רע"ם והרוב שלו מובטח. ואכן, על פי תוצאות הבחירות, היה לימין + רע"ם רוב. נתניהו היה משוכנע שיש לו ממשלה.

הרי בפגישה לפני הבחירות עם מנהיגי מחאת העצמאים, שהוקלטה בסתר, אמר להם נתניהו שהחרדים וסמוטריץ' מצביעים לפי מה שהוא רוצה. היה לו ברור שהם יילכו איתו לממשלה עם רע"ם, במיוחד אחרי שהוא פעל במרץ בלתי נדלה לכניסת מפלגת הציונות הדתית לכנסת. רע"ם היתה תעודת הביטוח של שלטונו.

ואכן, מיד לאחר הבחירות רע"ם התייצבה, ועמדה להצטרף לממשלת נתניהו-ימין-חרדים.

הסיבוב הרביעי, כמו שלושת קודמיו, הסתיים ללא הכרעה. בניסיונו להקמת הממשלה היו לנתניהו סיעות הליכוד, רע"ם, ימינה, ש"ס ויהדות התורה. יחד – 58 ח"כים. מי שחסרו לנתניהו היו חברי סיעת הציונות הדתית (הרי אף ישראלי נורמלי לא ספר את כנופיית בן גביר כשותפה לממשלה ונתניהו התחייב בראיונות לכל כלי התקשורת ערב הבחירות שלא יישב עם בן גביר). לפתע הסתבר לנתניהו, שסמוטריץ' לא תמיד מצביע איך שהוא, נתניהו, רוצה.

נתניהו עשה מאמץ אדיר להשפיע על הציונות הדתית. הוא הפעיל מכבש לחצים על רבני הציונות הדתית לשכנע את סמוטריץ' ללכת איתו. הוא יזם פגישה בין מנסור עבאס לרב דרוקמן. הוא שיכנע את הרב טאו והרב שמואל אליהו לתמוך בממשלה עם רע"ם. הרב טאו פסק שאבי מעוז, נציג נועם בציונות הדתית, יתמוך בממשלה. לנתניהו היו כבר 59 ח"כים. גם זה לא מספיק. הלחץ על סמוטריץ' התגבר. עבאס נשא נאום חצי ציוני בשידור חי שבו קרא נוסח מוסכם מראש עם נתניהו. לפני השידור נתניהו שלח את הנוסח לסמוטריץ', להערות. אך כלום לא עזר. סמוטריץ' עמד במריו וסיכל את הקמת ממשלת נתניהו.

משנכשל ניסיונו של נתניהו להקים ממשלת ימין, חרדים ורע"ם, קמה ממשלת השינוי. אחרי שנכשל בהקמת הממשלה, רע"ם, שבחרה בדרך ההשתלבות לממשלה כדי לקדם את המגזר הערבי, ראתה את עצמה משוחררת מההתחייבות לנתניהו והצטרפה לממשלת השינוי. נתניהו ראה בכך בגידה.

לפתע, בשבתו כראש האופוזיציה למדינה, רע"ם – בת טיפוחיו, היתה למפלגה של תומכי טרור, מפלגה לא לגיטימית, שממשלה איתה אינה לגיטימית.

וכעת, הגיעה עת הנקמה. נתניהו מנסה להוביל להוצאתה של רע"ם אל מחוץ לחוק, בניסיון לעוות את תוצאות הבחירות.

* מה לוין רוצה – בג"ץ קיבל החלטה מרחיקת לכת, בעיניי שגויה, לאפשר התערבות פוליטית בחקירה, כשאיפשרה לשר המשפטים לבחור את הפרקליט המלווה של חקירת פרשת הפצ"רית. בג"ץ התעלם מניגוד העניינים המובהק של לוין, כיוון שהוא סימן מראש ובפומבי את מטרתו בחקירה – הפללתה של היועמ"שית, שאגב, נכון לעכשיו היא כלל אינה חשודה.

בעצם ההחלטה של בג"ץ שהיועמ"שית אינה יכולה להיות מעורבת בפרשה, היה עליו לפסול, מחשש לניגוד העניינים, את השר הפועל להדחתה.

לוין קיבל מתנה גדולה מבג"ץ. אך בג"ץ הציב לו גבולות גזרה לבחירת מלווה החקירה. לוין ציפצף על פסק הדין ובחר אדם שאינו עומד באף קריטריון – הוא אינו עובד מדינה, אין לו ניסיון בחקירות והגרוע ביותר – הוא מזוהה פוליטית.

למה הוא עשה זאת? ראשית, כדי להפגין בפני הבייס שהוא מצפצף על בג"ץ. שנית, כדי שבג"ץ יפסול, בצדק, את בחירתו, והוא יספר שבג"ץ שותף לקנוניה לטיוח החקירה.

ומה יקרה אם בג"ץ יאשר את מינוי בן חמו, והוא לא יספק ללוין את הסחורה, כלומר לא יגיש כתב אישום נגד היועמ"שית? האם לוין יגבה את השופט שמינה?

כפי שנתניהו וממשלתו גיבו את מנדלבליט, היועמ"ש שהם מינו.

* זה כמעט כמו – להזמין את בן גביר לדיון על הפעולות למיגור הטרור של יהודים ביו"ש, זה כמעט כמו להזמין את... בן גביר לדיון על הפעולות למיגור הטרור של יהודים ביו"ש.

מצטער, חיפשתי אלגוריה שתמחיש את האבסורד, אולי מעולם הפשע, אבל שום אלגוריה אינה מתקרבת לאבסורד עצמו.

* עוד יש תותחים על ההר – ניסן זאבי מכפר גלעדי, הוא מנהיג ציוני התיישבותי אמיתי. הוא ייסד את תנועת "הביתה" שהחלה את הנעת המפונים מהצפון לחזרה עוד טרם הממשלה החליטה על כך. הוא יזם מוביל של מיזמים לפיתוח הגליל. הוא הפסיד בבחירות לראשות המועצה האזורית, בעקבות גל של השמצות אנונימיות.

ביום ראשון הוא התארח אצל אברי ושרקי ואמר שתי אמירות מנהיגותיות משמעותיות.

א. "מה שלא יהיה, אנחנו לא נתפנה שוב!" אין מסר חשוב מזה. וכשתקום ועדת החקירה הממלכתית היא חייבת לחקור את חרפת הפינוי.

ב. "כשאשתי שומעת כטב"ם היא שמחה – מורידים עוד מחבל."

זו האמת שתושבי הספר חייבים להפנים. הברירה אינה טבח או שוויץ, אלה "הכלה" או יוזמה. או בלשונו של יובב כ"ץ בשירו "בתי, את בוכה או צוחקת?": "עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר, אך הם מאיימים על דמשק."

* נקודת משען – הפקודות הייחודיות שנועדו לאפשר לחרדים לשרת בצה"ל קשות לעיכול ומקוממות.

אבל אי אפשר להשלים עם המשך סרטן ההשתמטות ההמונית של שבט שלם בעם ישראל. ואם התנאים הללו הם נקודת המשען לפתוח את הסתימה, אפשר לקבל זאת. אני מקווה מאוד שבעתיד, היחידות המיוחדות לחרדים תתייתרנה, כפי שהיחידות המיוחדות לדרוזים התייתרו, והם ישתלבו בהדרגה בכלל צה"ל. מתי? הזמן יעשה את שלו. גם אם זה ייקח עשרות שנים.

כעת הדבר החשוב הוא גיוסם לצה"ל.

* נגד הזרם – אני מצדיע לחרדים המתגייסים לצה"ל ובפרט לשירות הקרבי. אני מעריץ אותם ואת גבורתם.

אנחנו וילדינו נולדנו לתוך סביבה שבה השירות בצה"ל הוא המובן מאליו. הילד רואה את אביו חוזר מהמילואים במדים ועם הנשק, הוא רואה את אחיו הגדולים מתגייסים, הוא רואה את חבריו הגדולים ממנו משרתים ושומע בשקיקה את סיפוריהם כשהם חוזרים הביתה לשבת, והוא וכל חבריו הולכים כמובן מאליו לשירות בצה"ל. יום הזיכרון לחללי צה"ל הוא אחד הימים המשמעותיים בלוח השנה של הקהילה שבה הוא חי, הוא גדל על סיפורי הנופלים, על אתוס הגבורה, לעיתים רבות הוא מנציח בשמו – שם של נופל.

מי שגדל בקהילה כמו קיבוץ, מושב או קהילה דתית לאומית – גדל לכך שהוא חייב לשרת שירות קרבי. אפשר כמעט לומר שזו אינה בחירה אישית של ממש. הוא הוסלל לכך משחר ילדותו.

לא זו בלבד שהילד והנער החרדי גדל בחברה חפה מכל התרבות הזו – הוא חלק מחברה שמחנכת להשתמטות ורואה בגיוס שמד ובמתגייסים "חרדקים". היא בזה למתגייסים, משפילה אותם, פוגעת בהם ובמשפחותיהם, לעתים נוקטת כלפיהם באלימות. בחברה שלנו החייל חוזר זקוף מגאווה במדיו, בכומתתו ובנשק שלו. בסביבה החרדית, חייל פושט את מדיו בתחנה המרכזית, לבל יראו אותו בשכונה במדים.

ולכן, הצעירים החרדים שהולכים נגד הזרם העכור והחזק כל כך ומתגייסים לצה"ל ובפרט לשירות קרבי, הם גיבורים אמיתיים. עצם גיוסם מבטא גבורה אזרחית, שחשובה לא פחות מהגבורה הצבאית שהם מגלים בשדה הקרב.

* גבולות גיזרה – איננו יודעים עוד מתי תתקיימנה הבחירות. ועוד איננו יודעים איך תיראה המפה הפוליטית בבחירות. לדוגמה, יש התרחשות ערה מאוד במרחב התנועות והארגונים החותרים להסכמה לאומית רחבה, ואין זה מן הנמנע שיתגבש מתוכן כוח פוליטי שישנה את המפה ויהווה לשון מאזניים. איננו יודעים אילו בריתות תהיינה, מי האישים שיצטרפו למפלגות אלו או אחרות. ולכן, קשה לצייר את דמותה של הקואליציה הבאה, שתיגזר מתוצאות הבחירות.

עם זאת, על החברה הישראלית לגבש כבר כעת, דווקא בשעת הערפל, את גבולות הגיזרה של ממשלה, שתהיה ראויה ללגיטימיות ציבורית לעת הזאת. מה שלא יהיה, בכל תוצאה של הבחירות, הממשלה הבאה חייבת להתבסס אך ורק על מפלגות ציוניות ועל ברית המשרתים. רק ממשלה כזאת תוכל לחלץ את מדינת ישראל מן המיצר.

מה יהיה הרכבה? מי יצטרפו אליה ומי לא? הכול תלוי בתוצאות הבחירות ובמו"מ הקואליציוני. אך הממשלה תהיה חייבת להיות בתוך גבולות הגיזרה הללו.

* סיבת המוות – סיבת המוות: הוריהם לא חיסנו אותם נגד חצבת.

עשרה תינוקות.

* ליבת תפיסתו ההיסטורית של בן גוריון – בשנה האחרונה אני מאזין להסכת מרתק, שנקרא "יהודים מארץ ישראל" – בית ועד לחכמים, שדנים לעומק במהות חיינו כיהודים בארץ ישראל, בעומק זהותנו, ומבררים סוגיות ונושאים הרווחים בשיח הישראלי, מתוך רצון לנסות להעמיד דברים על דיוקם, על בסיס השקפה ציונית, ריבונית, ביטחונית ריאליסטית.

משתתפי הקבוצה הם ההיסטוריון פרופ' אודי מנור, המתמחה בהיסטוריה פוליטית של העם היהודי בעת החדשה, עם דגש על ציונות, הסכסוך הישראלי-ערבי ומדינת ישראל. אודי פרסם שמונה ספרים בנושאים אלה, והחשוב שבהם, בעיניי, הוא הביוגרפיה הפוליטית של יגאל אלון.

ארי קרופניק, מהנדס תוכנה, שחזר ארצה עם משפחתו מיד עם תחילת המלחמה לאחר עשרים שנות גלות, מורה דרך בקרוב.

מעיין חיים כהנוב, חקלאי, סופר ואנליסט, כותב דפי עמדה למכון שילה, לוחם קרבי במילואים, מאות ימי מילואים אחריו וככל הנראה לפניו.

אלכס גרינברג, מומחה למזרח התיכון עם התמחות מיוחדת באיראן, שולט בפרסית, ערבית, רוסית, צרפתית, אנגלית, עברית, מסתדר בקלות עם כל השפות הלטיניות, לומד טורקית, יועץ בענייני מודיעין וביטחון לגורמים בארץ ובחו"ל.

האזנתי בשקיקה ל-17 הפרקים שכבר יצאו, ואני ממליץ בחום. אגב, לא אחת שמי הוזכר בשיח, ודברים שכתבתי צוטטו, והנוכחים התווכחו איתי במעמד צד אחד...

לרוב ההסכת מתבסס על שיח בין ארבעת תלמידי החכמים הנ"ל ולעתים רחוקות הם מזמינים אורח חיצוני. הפרק האחרון אירח את המזרחן פרופ' מרדכי קידר. קידר סיפק תובנות מעניינות בתחומי עיסוקו, באשר לאי ההשלמה הבסיסית של העולם הערבי והמוסלמי עם זכות הקיום של מדינה יהודית ובכלל עם היות היהודים עם, ועל חוסר הסובלנות הבסיסי בעולם הערבי כלפי מיעוטים לאומיים.

אני מבקש להתייחס דווקא לדברים שאמר קידר בנוגע למדינת ישראל. הוא דיבר על הצורך לזכור ולהזכיר את העובדה שאיננו מדינה צעירה שהוקמה לפני 77 שנים, אלא עם עתיק ששב וחידש את ריבונותו ואת מדינתו בארצו. בכך אני מסכים איתו. וכאן הוא מתח ביקורת על שלטון מפא"י ותנועת העבודה בעשורים הראשונים של המדינה, שרצו לברוא יהודי חדש, ישראלי בלונדיני עם עיניים כחולות (ומאיפה הוא הקריץ את הפנטזיה הארית חסרת השחר הזאת?) מנותקת לחלוטין מן העבר ורוצה להתנתק מן היהדות, כי היהדות היא גלות, היהדות המיטה עלינו אנטישמיות, היהדות המיטה עלינו את השואה וכו'. ואין לדברים הללו שחר.

מגילת העצמאות נפתחת בסקירה היסטורית של תולדות עם ישראל בארץ ישראל ובקשריו וגעגועיו לארץ ישראל בהיותו בגולה והציונות שחתרה לחזור לארץ האבות ולחדש ימינו כקדם, ומכריזה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית וקוראת לעם היהודי להתלכד ולתמוך בהגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.

כל מי שקורא את נאומיו של בן גוריון, בכל נושא ונושא, נוכח עד כמה הוא רווי בעומק יהודי, בקיאות בתנ"ך ובעיקר ברעיון הגדול של עם ששב לאדמתו כדי לחדש את מדינתו ההיסטורית. זו ליבת תפיסתו ההיסטורית והחינוכית של בן גוריון. בכל נאומיו הביטחוניים, הוא גזר גזירה שווה בין מלחמותינו למלחמות ישראל במקרא ובשיבה של עמנו לכל חבל ארץ ששוחרר במלחמה.

וכך גם יצחק בן צבי, זמן שז"ר, בן ציון דינור וכל מעצבי דרכה של המדינה בראשית דרכה. ההיפך הגמור מדבריו של קידר.

כשאורי אבנרי, האתאיסט האנטי דתי המובהק, בחר את איש השנה תשי"ח בעיתונו "העולם הזה", הוא בחר בחתן התנ"ך העולמי עמוס חכם. ובצדק, כל מי שעוקב אחרי עיתוני שנת העשור למדינה, רואה איך חידון התנ"ך שהועבר בשידור חי ברדיו (עוד לא היתה אז טלוויזיה בישראל) ב-100% רייטינג, תפס לאורך שבועות את כל הכותרות הראשיות, ואכן עמוס חכם היה הדמות המרכזית של אותה שנה.

אני צעיר יותר, נולדתי בשנה שבן גוריון סיים בה את כהונתו כראש הממשלה, התחלתי את לימודיי בבית הספר ב-1969 וסיימתי י"ב ב-1981. מקצוע התנ"ך היה מקצוע משמעותי ומרכזי ביותר ולמדנו הרבה יותר שעות תנ"ך מכפי שלמדו ילדיי ובני דורם. ולמדנו תושב"ע (תורה שבע"פ) בבית הספר היסודי, ובתיכון בכיתות ט' ו-י' למדנו תלמוד.

היום, אחרי יובל תחת שלטון הליכוד והמפלגות הדתיות, הבורות בתנ"ך וביהדות נוראה, ובקושי לומדים את המקצועות הללו. איך זה שכך קרה דווקא תחת שלטון הליכוד? אין לי מושג, אך זו עובדה. ובמקום שהאופוזיציה תאתגר את השלטון על הכשל התרבותי והרוחני הזה, היא מייללת את יללות ה"הדתה שמדתה" על כל ניסיון ללמד עוד קצת תנ"ך או יהדות.

טענותיו של קידר על הפניית העורף ליהדות בראשית המדינה הן הגזמה פראית ומנותקת מהמציאות.

* ויישק יעקב לרחל – הח"כהניסטית סון הר מלך זימנה כנס בכנסת תחת הכותרת "עד החתונה", שנועד לעודד נשים חילוניות לאמץ את הנוהג של "איסור נגיעה" לפני החתונה. זה מה שצריך להעסיק היום ח"כים בכנסת.

אני מציע להר מלך לפתוח ספר ולקרוא את פרשת השבוע, פרשת "ויצא". מתואר שם הרגע שבו פגש יעקב לראשונה את רחל, והיא יפת תואר ויפת מראה. "ויישק יעקב לרחל."

אני רק מניח את זה כאן.

* ביד הלשון: אינם נעשו – מתוך מבזק ב-YNET: "... משום שהמעשים המיוחסים לו אינם נעשו במסגרת תפקידו העיתונאי."

צירוף המילים "אינם נעשו" שגוי. אין, והטיותיו השונות – איני, אינו, אינם וכד' מתייחס לזמן הווה, ואין להשתמש בו בזמן עבר ובזמן עתיד. נכון לומר "אינם נעשים" או "לא נעשו", אך לא "אינם נעשו."

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com

מוטי הרכבי

"מערכת שלטון החוק"

״מערכת שלטון החוק״  (מערכת שריבלין, לפני שלמד ליהנות מהמנעמים של הבחירה להיות ״בצד הנכון״ – קרא לה כנופיית שלטון החוק) – מערכת זאת לא בוחלת בשום דרך כדי למנוע חשיפת המעשים הפלילים נגד עם ישראל וחיילי צה"ל, אותם היא מבצעת ללא שום מעצור, מהמקפצה, ובביטחון מלא שאין מי שיעצור אותה! להלן חלק מהשיטות!

מניעת חקירה:

 ועדת החקירה של פשע הרוגלות כבר נדחתה שנתיים. 19 פעמים (ייתכן שיותר) דחה בג״ץ את תחילת העבודה של ועדת החקירה בנושא פשע הרוגלות ובינתיים איש אינו יודע מתי ואם בכלל תקום ועדת חקירה.  לעומת זאת חייבים לזכור שכשעלתה לזמן קצר ממשלה שהתאימה לאג׳נדה של בג״צ, מיד היתה אינפלציה של ועדות חקירה שמונו מהיום למחר. לא היו דחיות לא היו צווים על תנאי,  וכמובן ״מערכת שלטון החוק״ קבעה מי יחקור, מה יחקרו ומי ייחקר! למשל, בוועדת החקירה של אסון מירון, אחד האשמים העיקריים, בג״צ, שדחה שוב ושוב כל פשרה שהוצעה, ולכן האתר נשאר חשוף לאסון, בג״צ אפילו לא הוזמן לתת עדות.

כבר עכשיו ״מערכת שלטון החוק״ מניחים תשתית לוודא שהמערכת שתחקור את מחדל ה- 7/10 תהיה על גם היא על טהרת האנשים שלהם. במקום לקרוא לה בשם הנכון ״ועדת חקירה של יצחק עמית״! מנסים לקרוא לה וועדת  ממלכתית! לעומת זאת ועדת חקירה שיהיו בה אנשים מהאופוזיציה, הקואליציה, הורים שכולים, הורי חטופים ונציגי העם – דבר שעלול לחשוף את האמת ואת האחריות הכבדה של מערכת המשפט מבג״צ ועד לפצ"ריה יעשו הכול  כדי למנוע חקירת אמת, ולטייח! הרשו לי להשתמש באחד המשפטים מבית היוצר של חברות הפרסום כדי להקים וועדות חקירה שלהם, ״אם הכול בסדר אז למה להתנגד חקירה?״

עיכוב וביטול  מינויים:

החלפת ראש שב״ב דחו בחודשיים. השאלה האם הזמן היה דרוש רק להעלים את מחדלי ה- 7/10 של אנשי שלומם, או צריך היה גם להעלים חומרים עוד מרצח רבין וזה כנראה לא נדע לעולם. זיכרו איך גרסו את כל החומרים נגד רות דוד אז אין ספק שחייבים גם לגרוס בשב״כ הרבה הרבה מסמכים, 

את המינוי החוקי של השופט קולה, שופט שכנראה ״עצמאי מדי״ ולא זקוק לאיזה קידום או טובת הנאה אחרת, פשוט פסלו. אבל את מינויו של שטרסנוב לוועדת הבדיקה הממשלתית לנושא רכש הצוללות וכלי השיט, אדם שפרש מהשיפוט על רקע פרשיית מין, אותו בג״צ לא פסל!

״צווי אי פרסום שם״ כדי למנוע מהעם לדעת מי האשמים

פרשת המרגל מפיקוד דרום! ידוע שהמרגל, המרגל שבגללו לכאורה עצרו פעולה לשחרור חטופים כשעדיין שהו בבית החולים שיבא וניתן היה לשחרר אותם, המרגל הוכנס לקודש הקודשים של פיקוד דרום על ידי סא״ל ״א״ שאומרים שהוא מראשי הסרבנים של האחים לנשק.

מי האיש? מערכת המשפט מונעת את פירסום שמו. בכתב האישום מופיעים שמות של פוליטיקאים בכירים מהשמאל, מי הם האנשים? מערכת המשפט מונעת פירסום שמם. אין ספק שהעובדה שנותנים למפעילי המרגל חיסיון מצביעה שמדובר באנשי שמאל.

ואם מדברים על צו איסור פרסום, אז תרשו לי להזכיר פרשייה מלפני מיספר שנים . בג״צ הוציא צו איסור פרסום גורף נגד פרסום שמות של מיספר גדול פדופילים  מעניין למה?

למי שלא זוכר את הפרשה שכל כך טרחו לגמד ולהסתיר, אספר בקצרה. לפני מיספר שנים, בחור צעיר התקשר, דרך האינטרנט, לאנשים בכירים מאד או עשירים מאד והציג את עצמו כקטין. הוא קבע אתם פגישות רומנטיות צילם והשתמש בפגישות אלו כדי לסחוט את אותם בכירים. הבחור כבר יושב בכלא אבל הפדופילים לא רק שלא יושבים בכלא, אנחנו גם לא יודעים מי הם.

כאמור בג״צ כהרגלו, כשמדובר באנשי שלומו אסר לפרסם את שמם, וילדי ישראל עדיין חשופים לפדופילים האלה! השאלה??? האם אלו גם האנשים שתרמו את מיטב כספם למימון ההפגנות. מסתבר שתמיכה מסיבית ״במערכת שלטון החוק״ כנראה כדאית מאוד מאוד. ואם אני טועה, פרסמו שמות. אגב אין לי ספק שאין בקבוצה איש ימין. כי לו היה איש ימין בג״צ לא היה מונע פרסום ואם היה במקרה בכל זאת מונע פרסום, הערוצים כבר היו מקבלים הדלפות ומפרסים לא רק את שמו של האיש אלה את השמות של אשתו וילדיו, המורה בבית הספר בה למד ואם מדובר באיש דתי גם את השם של רבו.

העלמת עדים לא רצויים

את המחבל, האיש שהחזיק את החטופים, ״מנהל בית חולים שיפא" – שיחררו מיד. גם לו רצה מישהו למחות לא היה כל סיכוי, הנושא פורסם רק כשהכול היה מנוי וגמור. למה? כנראה היה לו מידע בנושא הכשל של ה-7/10 . עכשיו מובטח שלא חשוב איזה ועדת חקירה תקום – את המחבל הזה כבר לא יהיה אפשר לחקור.

את רוצח הנוח'בה, האיש שאומרים שהכניס תינוק לתנור, המחבל שהפצ״רית שיכנעה להעליל עלילת דם ולהאשים את לוחמינו באונס, ברגע שתרמית ההדלפה והשקר לבג״צ התגלתה, שיחררו מיד, עוד לפני שהטביעו את הטלפון. 

מוטי הרכבי

משה גרנות

גוּמְה

רציתי קצת להתאוורר בפארק הקטן שליד המלון, אבל התכונה הרבה בקָאלֵאָה ויקטוריאי*) משכה את ליבי, ולעיניי נגלה מראה שמעולם לא ראיתי קודם בשדרות האלו: עשרות מטאטאי רחובות כיבדו את האספלט ואת המדרכות, ובעקבותיהם נסעה מיכלית ענקית והתיזה מים לשני הצדדים. לפני מנקי הרחוב הלכו כעשרה שוטרים, שגירשו את מעט הולכי הרגל שנקרו בשדרה. אני נסוגותי לרחוב אֶפִּיסְקוֹפִּיָה הסמוך. לידי רץ-נסוג גבר כבן שלושים, לבוש במקטורן, חולצה לבנה ועניבה כחולה.
"מה קורה פה, אדון, מדוע מגרשים?"
הוא הביט בי רגע, התקרב וכמעט לחש: "'החבר' צריך לעבור כאן."
הבנתי למי הוא מתכוון, שאלתי: "מתי?"
"איך אפשר לדעת? בינתיים העולם משותק."
הוא הביט בי רגע ארוך (מאחור נשמעו קריאות השוטרים להסתלק מהרחוב), ושוב בלחש: "אתה מישראל." לא שאל, קבע.
הודיתי.
ושוב בלחש: "אתם ממזרים גדולים, ברחתם בזמן, לא נהניתם מהעולם החדש שהכין לנו הפאפא."
ואני דווקא בקול: "ואיך לא נברח? אתם הרי רצחתם מאות אלפים מאיתנו, הקדמתם את ועידת וַאנְזֶה ברצח יהודים לפי פקודת הממשלה."
הוא הביט אליי משועשע: "על מה אתה מדבר? מי רצח? איפה רצח? מי זה ואנזה?"
"לא שמעת על הפוגרומים בגאלאלץ, בדורוחוי, בבוקרסט, ביאשי? לא שמעת על רכבות המוות, על עשרות אלפי יהודים שאנטונסקו פקד לרצוח בטרנסניסטריה?"
"אתה הוזה, יהודי מישראל – לא היו דברים מעולם. אני מורה להיסטוריה בבית הספר התיכון, מכיר את ההיסטוריה של רומניה כמו את כף ידי – לא היה ולא נברא. וחוץ מזה, יון אנטונסקו היה פטריוט גדול," ובלחש: "הקומוניסטים רצחו אותו."
דברים ידועים – היסטוריה היא עניין לגיאוגרפיה – בהרבה ערים ברומניה יש רחובות על שמו של הצורר אנטונסקו, ופסלים שלו מפארים פארקים רבים.
הפעם אני דיברתי בלחש: "אתה יודע מדוע לא שמעת, ולא קראת? כי גיורגי גיורגיו דז', ואחרין ניקולאיה צ'אושסקו, אסרו לפרסם את שלושת הכרכים, שבהם מתוארות הזוועות שביצע אנטונסקו ביהודים. גם הספר של איליה אהרנבורג על הזוועות האלו נאסר לפרסם אצלכם ב-1947."
הוא התלבט רגע אם להסכים שהסתרות כאלו סביר שיתקיימו במשטר האימים ששרר ברומניה אחרי הפלישה הרוסית, אחר כך חייך אליי:
"יהודי מישראל, למה להתווכח? שמי יון פייטרו, לא נחגוג את ההכרות בינינו בכוסית של צויקה**)? לא תזמין אותי לבר של המלון?"
בינתיים נאספה לאט לאט חבורה של ילדים, אולי עשרה, אולי יותר, שניסו להקשיב לשיחה בינינו.
"כן, בוודאי," הושטתי לו את ידי, והתכוונתי לחזור איתו למלון.
הוא נעצר רגע, הביט את חבורת הילדים, ושוב בלחש, ממש באוזן: "אולי אתה לא יודע, במלון אתנאום, שאתה מתאכסן, כל העובדים הם סוכנים של הסֶקוּריטָטֶה, בכל החדרים יש האזנות סתר. מלחשים שמנהל המלון בעצמו הוא קולונל במשטרה החשאית. אז סיכמנו – בפנים בלי פוליטיקה."
האמת שמשהו גונב לאוזניי, אבל לא בפירוט כזה.
הזמנתי שתי צויקות, ועבורו גם שלושה מיטיטֵאי, הקבב הרומני שמדיף ריח שום למרחקים, לחמנייה גדולה, חרדל וחמוצים. הברמן ביקש שאשלם מייד, ובדולרים, ולא בלֵאִים, כי כשמדובר בכלכלה, מה לעשות, הקפיטליזם מנצח.
יון פייטרו הביט אליי בהכרת תודה, זאת בוודאי הארוחה היחידה שזכה לה באותו היום. אני הרי אכלתי ארוחת בוקר בחדר האוכל של המלון. יום קודם ראיתי תור ענק ליד חנות. השתחלתי פנימה (איש לא מחה, חשבו בוודאי שאני שייך לבעלי פריבילגיה כלשהי, כגון חבר בפוליטביורו, או איש צמרת המפלגה, הפטורים מתור). נכנסתי פנימה ובכל החנות היו רק ראשי כרוב, אינספור ראשי כרוב, ושום ירק או פרי אחר, ותור ארוך של אנשים מחכים לזכות בירק הנחשק הזה.
כשיצאנו מהמלון, הסתבר לי שחבורת הילדים לא התפזרה. הם חיכו לנו, אחר כך הבנתי מדוע. ואני פונה ליון פייטרו: "אני יכול לשלוח לך את הספר "שלג על פני אוקראינה" של ברנגה, או "הספר השחור" של איליה אהרנבורג..."
"לא, יהודי מישראל, אל תסבך אותי. אני שמח שאינני יודע את שמך. תודה על הצויקה והמיטיטאי. אזכור אותך לטובה," והלך.
החבורה התקרבה אליי. חייכתי אליהם – ילדים חמודים, כנראה בני טובים, לבושים בצורה מהוגנת, אבל לאף אחד לא היתה עניבה אדומה של הפיונרים, כמקובל בארץ קומוניסטית. הם בחופש הגדול, וגם חופשיים מעניבות אדומות. הרוב היו בנים. נדמה לי שהיו רק שלוש בנות.
"אתה מישראל?"
"כן, ילדים, למה חיכיתם לי?"
"יש לך גוּמְה?"
המילה "גומה" פירושה מסטיק ברומנית. כל ישראלי שמגיע לרומניה של צ'אושסקו יודע שעליו להביא חבילות של מסטיק "עלית" שנחשב כאן לתשר הכי נחשק.
"יש, בוודאי שיש, חכו כאן, אני קופץ לחדר, ומביא לכם גומה."
רצתי למעלית, ואחר כך במסדרון הארוך אל חדרי שבקומה הרביעית. חיטטתי במזוודה. לקחתי את כל החבילה. כן, למה לא? הרי בדולרים אפשר כאן לקנות את הלבבות הכי קשוחים. בירידה למטה קילפתי את העטיפה, וכמעט התפזרו לי המסטיקים שהיו ארוזים בדבוקות של שלושה. הנה במחיר של כלום אני הולך לשמח את הילדים החמודים האלה.
אלא שכאשר הגעתי מתנשף לפתח המלון, החבורה התנפלה עליי וחטפה את המסטיקים מידיי, ואחר כך בקללות ובגידופים משכו את העטיפות האחד מהשני, ומייד אחר-כך הם מסתלקים מהמקום. הייתי המום – רק לפני רגע הם עשו רושם של ילדים אדיבים ומתורבתים! המשכתי להסתכל עליהם מסתלקים מהמקום, ולא שמתי לב לילדה כבת 8-7, שתי צמות ערמוניות, סרפן קטנטן, ונעלי סירה אדומות, מביטה אליי במבט כנוע:
"אדון טוב הלב" – אני מתרגם כאן מילה מילה – "מעולם לא טעמתי טעמו של גומה. בבקשה, בבקשה, שפעם אחת, פעם אחת, בבקשה!"
הפנים שלה הביעו מסכנות קורעת לב.
"את ראית, הם התנפלו, לקחו הכול..."
"ולא נותר לך, אדון טוב הלב, לא נותר לך אפילו גומה אחד עבורי?"
"לא, ממש לא. עשיתי שטות – רוקנתי הכול מהמזוודה. אתן לך חמישה לאי, תקני לך..."
"איפה אקנה?" דמעות נקוו בעיניה היפות. היא הביטה אליי בעיניים דומעות עוד רגע ארוך, והלכה.
לא הייתי מסוגל לשכוח את הפנים העצובות של הילדה הזרה הזאת, שצמות לה ערמוניות, סרפן קטן ונעליים אדומות. בלילה חלמתי עליה, והתייסרתי נורא.
לא יצאתי כל היום מחדרי. ישבתי מול החלון הפונה לקאלאה וויקטוריאי. הרחוב היה נקי ורחוץ. איש לא נראה שם, צ'אושסקו לא עבר שם עם מכוניתו והפמלייה שלו, לא באותו היום, ולא למחרת.

*) הפירוש – דרך הניצחון, שם שניתן לשדרות הארוכות בבוקרסט (קרוב לשלושה קילומטרים) לזכר הכרזת רומניה כממלכה עצמאית בוועידת ברלין בשנת 1978.
**) צויקה – משקה אלכוהולי מופק משזיפים.

משה גרנות

אהוד בן עזר

ספר הגעגועים- פרק אחד-עשר



רומאן
כנרת, זמורה-ביתן, מוציאים לאור
נכתב בעקבות הרומאן (שאזל)
"לשוט בקליפת אבטיח" משנת 1987
נדפס בישראל 2009

פרק אחד-עשר
צבי מחפש פַּרַשׁוּטים
וגיורא מוצא גַ'רָה ששמה
הנכון הוא איבְּרִיק

"אז הולכים?" אמר צבי.
"בסדר."
הוא צעד בראש, אני באמצע וגיורא במאסף. הלכנו אל מרחבי השדות של אחוזת פלז. לעבר חלקת תירס גבוה אשר בין שורותיו היית נבלע כמו בחורשה. ומִקשת אבטיחים, ושדה-שלף גדול שלאחר הקציר, ולא רחוק משם הכרם אשר עבודת הבציר היתה בו עדיין בעיצומה. המקשה היתה כבר לאחר שניים-שלושה אסיפים, והאבטיחים הנותרים היו קטנים, כמעט בבחינת ספיח. על כל פנים – שומר כבר לא הוצב על המִקשה. ומשום כך היתה דרכנו ישר אל מלונת-השומר המטה ליפול, כדי לתקן אותה ולהשתרע בה.
לפנות-ערב היינו עושים לא-פעם את הדרך הזו בעגלה רתומה לזוג סוסים או פרדות, בלוויית עגלון ופועל ערביים. יושבים בעגלה המרופדת שקים. קופצים אל המקשה, שאדמתה שומרת עדיין על חום היום שהעיק, אך צללי הברושים הגבוהים המתארכים ממערב, ואור בין-הערביים הרך, מעניקים לה עתה שעה של חסד בטרם יחשיך היום כליל.
עד מהרה היו האבטיחים מנתרים מיד אל יד ומועמסים על העגלה כשהם מסודרים בפירמידה מוארכת ובנויה היטב. ואבטיח כרסתן, ששהה והצטנן בצל-המלונה, היה מנופץ במכה אחת על עמוד-הברזל שסומך את דופן העגלה, וכולנו כאחד שולחים ידיים לתפוס בגושים האדמדמים נוטפי העסיס, שבגלל עוביים מתלכלכים בהם הפה והאצבעות באיזו חזירות נפלאה, בולמוסית.
ואחר-כך חוזרים בנסיעה ביושבנו על דפנות-העגלה, רגלינו מידלדלות החוצה, ואנו חוששים כל רגע פן בפנייה חדה או במשיכת-פתע של הסוסים – תתמוטט כל הערימה ואנו עם האבטיחים נושלך ארצה וידינו הדביקות תופסות ללא-תועלת במפל המִידרדר.

אך עתה נשא הכול אופי אחר. מראשית הבוקר החל חום כבד, מעיק, ללא טיפת רוח. ולאחר שיצאנו מסֵתר משׂוּכת-האַקַצְיוֹת התחלנו להזיע ולהתנשף, ועייפים כאילו עבר כבר היום כולו השתטחנו לנוח בצילה הדל של מלונת-המקשה הרעועה, שכל סביבתה היתה מלאה קליפות אבטיחים בדרגות שונות של ריקבון והתייבשות, וזבובים, ודַבּוּרִים.
"קום, וַסקו די-גַמה, ותגרש את הדַבּורים!" קרא צבי לעבר גיורא.
שלושתנו שכבנו על הגב, מנסים להתכסות בכתמי-הצל שהטילו קרעי השקים והמחצלת הרעועה ממעל.
"לֵך בעצמך, נפוליון!" ענה לו גיורא מבלי להפנות מבטו אליו, ובעיניים לטושות לשמיים, "אִינְדְרֵיר-אַרַיְין!"
אני שתקתי.
"טוּז! – "
צבי קם. הוציא מתרמיל-הצד שלו משקפת-תיאטרון ישנה (מהעידן הטרום-פלסטי), משובצת צדף שהתקלף פה ושם, עמד והתבונן סביב-סביב.
"נפוליון," המשיך גיורא מבלי להסתכל כלל לעברו, כיודע בעל-פה את כל מעשיו של צבי. "אַבּוּ קִישׁ-קִישׁ בּוּקְרַה פִיל מִישְׁמִיש!"
צבי סקר בתשומת-לב את שדרת האיקליפטוסים המרוחקת שעל גדת הירקון, שהערבים מכנים אותם בשם סַגְ'ר אִל-יַהוּד, עץ היהודים. ואת הפרדסים, הכרם, סוללת פסי-הרכבת אשר שלוחה ממנה הגיעה אל בית-האריזה הגדול של משפחת פלז, ואת בתיו המלבינים של הכפר הערבי הסמוך לגבול אדמותיה של המושבה. אחר פנה אלינו ואמר –
"מצב הביטחון בסדר גמור, בינתיים. בינתיים אין כל סימנים שעומדים להתנפל על המושבה, אם הם לא מסתתרים בוואדי לִיגֶ'ה או בהֶלגוֹלֶנד או מתקרבים מצד הים ב'גרַאף שְׁפֵיי'."
על המושבה שלנו לא היתה שום התנפלות זה יותר מעשרים-וחמש שנים, אבל לצבי לא הפריעו כלל העובדות.
"אין טוֹמיגַאנים. אין שְׁמַייסֵרִים," המשיך ומנה שמות של תת-מקלעים, "לא רואים בשטח כתמים לבנים של פַּרַשׁוּטים, גם לא בנוּ שום אווירוֹדְרוֹם חשאי."
שתקנו. אותה תקופה קראו למצנח – פַּרַשוּט. ולצנחני הבריטים, ששלטו אז בארץ – "כלניות", על שום הכומתות האדומות שחבשו. והאווירונים המריאו מאווירודרומים.
"אבל אולי קיפלו את הפּרַשׁוּטים מיד לאחר שהגיעו לקרקע, כפי שצריך לעשות. ואסור לירות בהם כל זמן שהם באוויר. אני מציע פטרול לבדוק את האי המבוצר הלגולנד."
אני הרגשתי לא נעים. צבי עם הדימיונות שלו. אם אשאל – מי הם בכלל האויבים? – יצא שבגלל השאלה שלי התקלקל הכול. ואם אשתוק, ואסכים איתו, יגיד גיורא, ובצדק, שאני פתי מאמין לכל דבר. חיכיתי אפוא שגיורא, בדרכו שלו, המעשית, ייתן את הכיוון הנכון ליום-השדה.
ואכן הוא קם, ומבלי להתייחס כלל לדבריו של צבי, אמר –
"צריך לנקות את השטח, אני חושב, לנקות עַלַא טוּל, ולתקן את הסוכה. אם אנחנו באמת רוצים לגור כאן יום שלם. כך אני חושב."
ומבלי לחכות לתשובתנו התחיל לטאטא את הקליפות, לגרד וליישר מעט את רצפת הסוכה וסביבותיה, והכול בעזרת קרש פשוט שמצא בפינה. עד מהרה התחלנו גם צבי ואני לעזור על ידו, ומה רבה היתה השמחה כאשר מצא גיורא גַ'רַה. אמנם פייתה היתה קטומה-בחֶצְיה, ולכן לא טרח השומר הערבי של המִקשה לקחתה עימו עם תום אסיף האבטיחים, אך אנו קפצנו עליה כמוצאי שלל רב. גיורא שטף אותה היטב במים שיצק מן הכד שלו, העטוף סמרטוט לח, וכדי לנצל היטב כל טיפה השתמש במים המפוקפקים הללו כדי לרבֵּץ את רצפת הסוכה, מפני האבק. וכשהיתה הג'רה נקייה מילא בה מים בזהירות, קשר חבל בצווארה ותלה אותה בצל, בצד המערבי של הסוכה, היכן שהחלה באה רוח-בוקר מאוחרת קלה.
ג'רה היא כידוע כד חרס שלעיתים גובהו כדי מטר ויותר והיו משתמשים בו בין היתר לאחסנת תבואה. ואילו הג'רה שעליה מדובר כאן היתה קטנה וכרסתנית, בעלת צוואר צר, בצידה האחד של כרסה בלטה צינורית הפִּיָה הקטומה-למחצה, ובצד השני ידית מתעקלת כאוזן. ג'רה זו היתה בגוון שחור-כַּאֵפר אך מסוגה יש רבות שצבען בין כתום-בהיר לצהוב-חום. הג'רה משמשת לצינון המים מהיותה "מזיעה" את חלקם מבעד לנקבובית-החרס שבדופנותיה, והרוח, שמאדה את הטיפות הזעירות, מצננת את הג'רה ואת המים שהיא אוצרת.
כמעט לא היה בית במושבה שלא ניצבה בו ג'רה נתונה בצלוחית חרס על אדן החלון. הג'רה אינה מאריכה ימים בתפקידה משום שנקבוביות החרס נסתמות אחר זמן בגלל המינראלים שבמים, ויש להחליפה בחדשה. השם הנכון לה בערבית הוא "אִבְּרִיק" אבל אנחנו העברים קוראים לה ג'רה וזה שיבוש נפוץ ביותר, כמו הפינג'אן שכְּלל אינו פינג'אן.
והדַבּורים?
שמם העברי הוא כידוע צרעות, ואלה נעלמו מהר לדרכן משעה שהחל גיורא מכה בקרש ומכסה בתלולית עפר את הקליפות הנרקבות-המתקתקות. ורק מן הזבובים לא נפטרנו עד שלא החל לעלות עשן המדורה שהבערנו.
לערבים יש פתגם על קמצנים ורעי-לב: "בעכוז הצִרעה לא תמצא דבש." כל אחד יכול להבין את הפתגם ולהשתמש בו על פי דרכו. סיפורים טובים מתאימים לכמה וכמה מצבים. אני יודע מעשייה ערבית אחת כזו, רב-שימושית, וכדאי שאספר אותה כבר עכשיו כדי שאם אצטרך להסתמך עליה בהמשך – הכוונה שלי תהיה ברורה בהחלט.
אהוד בן עזר
המשך יבוא

מנחם רהט

הסיפורים שהם מספרים לעצמם

יש המספרים לעצמם סיפורי הבאי ומתחילים להאמין בהם * כך למשל הם מספרים לעצמם ש'תורה מגנא ומצלא' אבל אין איש מהם נמנע מלהזדקק לשירותיהן של קופות החולים * ומבוכתם של בני ברקים שהתקשו להאמין ש'עיר התורה והחסידות' היתה בראשיתה מושבה ציונית חסידית שהתנהלה לאורו של הראי"ה קוק
ידוע הסיפור על אותו פלוני שהתבטל ממלאכתו, והעדיף להתנמנם להנאתו בצילו של אילן רחב צמרת. אלא שחבורת נערים שעברה לידו התקלסה בו. התחכם הבטלן והמציא בדייה להרחקת הנערים: "למה אתם מפריעים לישון? אתם רואים את העץ שם באופק? שם מחלקים סוכריות".
הנערים החלו לשעוט לעבר עץ הסוכריות. תפס הבטלן את ראשו: 'שם מחלקים סוכריות, ואני מתבטל כאן?' – והחל גם הוא בריצה אל הסוכריות הדמיוניות.
ככה זה כשאנשים מתחילים להאמין לסיפורים שהם מספרים לעצמם.
דוגמה קלסית למצב כזה, היא הטענה שאין צורך בגיוס לצה"ל, כי 'תורה מגנא ומצלא'. אלא שהגמרא עצמה, שהיא המקור למימרה זו (מסכת סוטה כ"א א') אינה טוענת שבעת מלחמה מגן לימוד התורה על העם כולו ושאין צורך בצבא בכלל. או כמאמרו של אחד מעסקני נערי המגבעות: "15 חיילים קשישים ינצחו את כל המלחמות האלה." ודוק: הוא עצמו אינו מאמין בזה, שהרי אם באמת 'מגנא ומצלא' מה צורך באפילו 15 לוחמים קשישים?
זאת ועוד, מי שבאמת מאמין ב'מגנא ומצלא', גם אינו אמור ללכת לרופא בשעת מצוקה. העובדה שקופות החולים בבני ברק ובירושלים מלאות פציינטים, מעידה על 'גודל' האמונה ב'מגנא ומצלא'. על כרחך אתה מבין שאותה טענה ששלף עסקן חרדי (שהוא אגב בוגר מערכת החינוך הממ"דית – ממ"ד תורני סגולה וישיבת נחלים), אינה מחזיקה מים ואינה אלא טענת שווא, ושבלי צבא חמוש וחזק, אין לנו שיור בעולם הזה.
יתירה מזו, העלאת טענת 'מגנא ומצלא' מעוותת את הכתובים. שכן במקור אמירה זו מתפרשת בדיוק – אבל בדיוק – במובן ההפוך. הגמרא במסכת סוטה אומרת, שהתורה מגינה על האדם מיצר הרע גם 'בעידנא דלא עסיק בה' (בזמנים שאינו עוסק בתורה). מה הקשר בין זה להגנת עם ישראל כולו מפני העמלק הנאצי הקם עליו לכלותו?
והראיה, שבכל אלפיים שנות גלות, הפטנט הזה לא עבד. אלפיים שנה נטבחנו ונעקדנו ונשחטנו וחוּללנו ועוּנינו וגורשנו. ששת המיליונים ובהם ארזי הלבנון ואדירי התורה, נשלחו למשרפות כצאן לטבח.
דוגמה אחרת לסיפור שהם מספרים לעצמם: בפשקוולים וב'פסקי הלכה' ובפתשגנים למיניהם, מבלבלים את מוחנו יודעי דת ודין במחנה נוער המגבעות, שהגיוס אסור בהחלט, כולל על הבטלנים, יושבי הברזלים ומודדי הרחובות.
וכל זאת תוך התעלמות מעובדות פשוטות. כבר החזון איש צידד בגיוס בימי מלחמת השחרור. ואחד מבכירי תלמידיו, ר' משה שיינפלד, האידיאולוג האגודאי הקנאי, אף פירסם מאמרים בזכות גיוס בחורי הישיבות: "חברי צעירי אגודת ישראל, התגייסו בהמוניכם וכבשו את הארץ לפני ה' ותורתו... מלחמה לנו על גבולות המדינה למשמרת ביטחונה וקדושת המדינה בתוך גבולותיה... חברינו אלה, ברצות ה' ישובו מהמלחמה זקופי קומה, חופשים מתסביך הנחיתות, חדורי הכרה עצמית שכל אשר להם הקריבו למען הארץ והישוב," והוא מסיים מאמרו בקריאה לחבריו לתנועה בחו"ל, במילותיו של משה רבינו: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?"
וכך גם פסקו ראשי ישיבות בשנים שלאחר מכן, וביניהם ראש ישיבת פוניבז' הרב שך זצ"ל וראש הישיבה לצעירים הרב א.ל. שטיינמן, ורבים נוספים. זאת ועוד, רבים בתוכנו, המגדירם עצמם כיום חרדים, דיווחו שהם עצמם שירתו בצבא, ואין פוצה פה ומצפצף.
כך למשל כותב יהושע רבינוביץ: "אחרי שנה בישיבה גבוהה, הייתי בשנים 1969-1972 בנח"ל החרדי ששכן במושב האגודאי החרדי קוממיות בדרום. כמחצית החיילים היו יוצאי ישיבות חרדיות, וביניהן: סלובודקה, חכמי לובלין, טשעבין ועוד."
והאידנא? – כולם מתאחדים מאחורי האיסור הגורף לשירות כל אדם שבשם חרדי ייקרא: הרב דוב לנדו, הרב משה הלל הירש, הרב עזריאל אויערבך, הרב משה מאיה, האדמו"ר מגור, הרב משה שטרנבוך, הרב יצחק יוסף ועוד. כפי שנכתב באחד הפשקווילים: "דינו של מי שאינו לומד תורה הוא כמו של לומד תורה," פסקו רבנים לפני שנה. ופשקוויל אחר קבע כי "איסור הגיוס שווה לכל שומרי תורה ומצוות, ואף ביחס לכל המסלולים הנקראים חרדים... ואסור להתפשר אפילו על נפש אחת." איפה החזון איש? איפה הרב שך? איפה הרב שטיינמן? איפה האדמו"ר מסערט ויז'ניץ שבעצמו התגייס?
הוכחה נוספת, אפילו משעשעת, להתאהבותם של חרדים בכזבים שהם מספרים לעצמם, סיפק בימים אלה ההיסטוריון והחוקר משה נחמני, מחברם של ספרים רבים בענייני בניין הארץ והתורה. בין היתר חקר את תולדות בני ברק וסיכם מימצאיו בספרו 'חלוצים לציון', המעיד כי המושבה החקלאית בני ברק, הוקמה בעיקר בידי חלוצים וחסידים שעלו מחו"ל וקיבלו על עצמם את מרותו של הראי"ה קוק.
נחמני: "שנים רבות לפני שה'שונאים' וה'מחבלים' נולדו, היתה בני ברק מושבה חסידית ברוח תורה ועבודה, שמתיישביה יצאו בכל בוקר להתפרנס מיגיע כפיהם. כשתעוררו אצלם שאלות בענייני הלכה או בעסקי הציבור, הכתובת היתה הרב קוק, הרב הראשי, שהיה גב ומשענת רוחנית וגם מעשית למייסדי בני ברק, ובהם המייסד הראשי ר' יצחק גרשטנקורן."
וכשערכה מועצת העיר בני ברק ערב זיכרון לר' יצחק גרשטנקורן, הציב שם נחמני דוכן למכירת עותקים מספרו. "התקבצו שם כמה בחורים חרדים. הצגתי את הספר ואמרתי שבני ברק של פעם הייתה ציונית יותר, וגם הלכה בדרכו ולאורו של הרב קוק.
"הבחורים התקשו להאמין. 'אל תשכתב את ההיסטוריה!', 'בני ברק תמיד היתה עיר חרדית, בלי שום קשר לרב קוק. גרשטנקורן היה חסיד גור ללא שום קשר לרב שלכם הציוני.'
"...פתאום ניגשה לדוכן שלי אישה זקנה, כבת 90 בערך, ושאלה על מה הוויכוח. האברכים הגיבו בנימת זלזול: 'הבחור הזה טוען שהרב קוק עזר להקים את בני ברק, ושהמייסד גרשטנקורן היה מקורב אליו והתייעץ דווקא איתו."
"'נו,' הגיבה הזקנה החרדית. 'הבחור הזה צודק. זאת האמת! בכל פעם שהיתה לגרשטנקורן בעייה הוא הלך אל הרב קוק. הרב קוק גם היה אורח הכבוד באירועים חגיגיים בבני ברק בשנותיה הראשונות.'
"'על סמך מה את אומרת את זה?', תהו הסובבים שנדהמו מהגיבוי שהעניקה לי האישה.
"'על סמך היכרות אישית עם ר' יצחק גרשטנקורן. אני הבת שלו'."
אבל הם מעדיפים את הסיפורים המומצאים שהם מספרים לעצמם. נוער המגבעות לא ייתן לעובדות לקלקל לו 'השקופע' מעוותת.
מנחם רהט

אהוד: המשוררת, הסופרת והמתרגמת ש. שפרה [שיפמן-שמואלביץ] נולדה וגדלה במושבה החקלאית הדתית בני ברק שעל גדות ירקון, והפרוזה האוטוביוגראפית המעולה שלה מתארת בין השאר את ילדותה במושבה.

נעמן כהן

תיקון טעות

אורי הייטנר: "ביומנו של הרצל (בן 1,500 העמודים) ובכתביו לא מוזכר קשר בין משפט דרייפוס לגיבוש תפיסתו הציונית" ("חדשות בן עזר", 1110).
האמת: בתאריך 9 במאי 1899 כתב הרצל ביומנו האישי: "דרייפוס עשה אותי לציוני" (במקור בגרמנית: Der Fall Dreyfus machte mich zum Zionisten).
הרצל ציין את הדברים בדיעבד, מיספר שנים לאחר שהחל את פעילותו הציונית ופירסם את ספרו "מדינת היהודים" (1896). ברשומה זו, הוא מעניק לפרשה חשיבות מכרעת בתהליך גיבוש רעיון הציונות המדינית אצלו.
היינריך שטרנבך-עמוס אילון, בספרו המצוין "הרצל", כותב שמשפטו והשפלתו של דרייפוס אולי לא נטעו אצל הרצל את רעיון הקמת מדינה יהודית עצמאית, אך הם היו בבחינת הקש האחרון. (איילון, "הרצל", עמ', 147-8)
אורי הייטנר: "חמש שנים אחרי טקס ההשפלה, ובניגוד למה שכתב בזמן אמת, הוא ציין שההמון צעק "מוות ליהודים." אולי הזמן שחלף תעתע בזיכרונו ואולי היה זה שיקול פוליטי – לרתום את פרשת דרייפוס והמחאה נגד האנטישמיות בעקבותיה, להסברה הציונית." ("חדשות בן עזר", 1110).
האמת: הרצל כתב לעיתון: "ההמון שהתדפק על שערי הברזל צעק 'מוות ליהודים!' אולם בכתבה שפורסמה, שוּנתה הקריאה ל'מוות לבוגדים!' עורכי העיתון, אדוארד באכר, ומוריץ בנדיקט, סברו שעדיף שלא ללבות עוד יותר את אש האנטישמיות שבערה בווינה באותם ימים. (אילון, "הרצל", עמ' 149).
נ.ב. אני מקווה שתיקון הטעויות של הייטנר לא יביא אותו להעליל עליי כדרכו עלילת שקר שאני כותב עליו דיבה...
אהוד בן עזר, אל חשש. לא אתבע אותך [כעורך על] דיבה.

אבא שאול גיסינוביץ-אחימאיר מתהפך בקברו
האם השופטים "השמאלנים" הם הם הסיקריקים?
"הסכינאי" (סיקריקין ברומית) אבא שאל גיסינוביץ-אחימאיר ודאי מתהפך בקרבו על גזילת הכינוי שהמציא לעצמו, (והתנאה בו כסמל לימין הקיצוני), למקרא דבריו של עמנואל בן סבו שהצמיד את הכינוי הנ"ל ל"שופטים השמאלנים" שהם לדבריו: "צביעות הנוראה של "מגיני הדמוקרטיה", "נטורי המבצר", הסיקריקים, הקנאים, נושאי דגל הדמוקרטיה לשווא, הפונדמנטליסטים וסוכני הכאוס, בל יהי חלקנו עימם". ("חדשות בן עזר", 1110). איזו אירוניה היסטורית. עכשיו הסיקריקים הם לא ימין קיצוני, אלא שמאל. מעניין אם יוסף גיסינוביץ-אחימאיר יתבע את בן סבו על גניבת הטרייד מארק" (Trademark) "סיקריקים" מאביו?
למזלנו למרות המלצתו החמה של בן סבו: "חלק גדול מהעם רואה ביאיר נתניהו פטריוט, איש הסברה מוביל בארה"ב" ("חדשות בן עזר", 2105), יאיר נתניהו נשאר בחוץ, סופית.
מיכאל מכלוף זוהר (מישהו יודע את שמו המקורי?) ויתר, ויאיר נתניהו, שהיה מיועד לשמש כראש מחלקת ההסברה, לא נכלל ברשימת הנבחרים להסתדרות הציונית. במקומו הוגשו שניים, המקורבים לשרים סער וחיים כץ. הרב דורון פרץ נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית, יעקב חגואל ימשיך לכהן כיו"ר.
https://www.ynet.co.il/news/article/bkpftox11wx
הנפוטיזם הפעם נמנע. הסימוניה נותרה.
כמה כואב ההבדל בין הרצל, שכל כספו האישי הושקע בציונות, לבין עסקני הציונות היום העושים את הציונות קרדום לחפור בה ולהתפרנס ממנה על חשבוננו.

נעם פפרמן-תיבון – מכרז למרבה במחיר
האלוף במיל' נעם פפרמן-תיבון, הרכש החדש של יאיר למפל-לפיד לפיד, תקף את בנימין גנץ בריאיון, וקרא לו לפרוש מהתמודדות על רקע ההישארות תחת אחוז החסימה בסקרים בקביעות. "הרעיון," הוא אמר: "שכל מי שאינו עובר את אחוז החסימה, שלא יתמודד כדי לא לסכן" את כל היכולת להקים ממשלה ציונית. בנימין גנץ צריך לתלות את החליפה."
בריאיון ל-103FM טען תיבון: "אם הוא לא עובר את אחוז החסימה באופן שיטתי. בנימין גנץ צריך לתלות את החליפה, ולא לסכן את כל היכולת להקים ממשלה ציונית. הרעיון הוא לא לפצל, אלא דווקא לאחד. הרעיון הוא שכל מי שאינו עובר את אחוז החסימה, שלא יתמודד כדי לא לסכן את כל ה... הצעד שאנחנו רוצים שיקים את הממשלה הזאת."
בכחול לבן מסרו בתגובה: "לנעם תיבון כבר יש ניסיון בלחתום על עצומות שקוראות לגנץ לפרוש ואז להגיע לפגישות ולבקש סליחה ומקום ברשימה. מציעים לו להסתער לעבר המטרה ופחות להתעסק בירי דו-צדדי."
https://www.mako.co.il/news-politics/2025_q4/Article-b501afc3684ba91026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
אצל פפרמן-תיבון הכול מפוזיציה, ועכשיו רק נותר לראות עם ההימור שלו על מפלגת למפל-לפיד יצליח.

היסטורי! הברית החדשה! המזרח התיכון משתנה!
שיירה ענקית של דרוזים יצאה היום מהר בשן, מה שהיה "דרום סוריה" עם דגלי ישראל, בקריאה: "נאמנים לישראל לנצח." "אף אחד לא עמד לצידנו חוץ מהאל ומדינת ישראל." "לא נשכח זאת, תודה לאחינו היהודים." "לא התפצלנו מסוריה, אלא מאלקאעדה ודאעש." "אנחנו מבקשים להצהיר את הנאמנות המלאה שלנו לישראל."
מצוין, עכשיו לעבודה: אתם תכבשו עד לכביש M-5 מערבה, ואנחנו נגיע אל הכביש מזרחה, וכך ייווצר רצף טריטוריאלי לנצח, וזה לא מסובך. את המובלעת הסונית הג'יהאדיסטית של דרעא – אתם תסלקו, בעזרתנו. בזה ביטחון ישראל ושלכם יושג לנצח, כולל השטחים החדשים והפוריים שלנו.
שר הבטחון, ישראל כ"ץ – מדינה מנצחת פועלת כמנצחת, וקובעת את גורלה לדורות! זו הזדמנות היסטורית!
(גיא בכור)
https://t.me/MyGPLANET/33206
האם ישראל כ"ץ (ובנימין מיליקובסקי-נתניהו) יגשימו את חלומו של יגאל פייקוביץ-אלון? ימים יגידו.

הברית הישנה עם החמאס –
מהי פסיקת רבאיי קרבינסקי קריב?
בדברים שנשא רה"מ, הוא בירך על החלטת טראמפ להוציא אל מחוץ לחוק את האחים המוסלמים: "אני רוצה לשבח את הנשיא טראמפ על ההחלטה שלו להוציא אל מחוץ לחוק ולהגדיר את ארגון האחים המוסלמים, ארגון טרור. זה ארגון שמסכן את היציבות ברחבי המזרח התיכון וגם מעבר למזרח התיכון. ולכן, מדינת ישראל כבר הוציאה חלק מהארגון אל מחוץ לחוק, ואנחנו עובדים להשלים את הפעולה הזאת בקרוב."
רה"מ בנימין נתניהו רמז כי יוציא מחוץ לחוק את מפלגת רע"ם, ומלבד המפלגות הערביות, נשמעה שתיקה רועמת מצד האופוזיציה. מיד לאחר הדברים, חד"ש, תע"ל ובל"ד פרסמו הודעות תמיכה ברע"ם ובתנועה האיסלאמית.
בעקבות הדברים, החלו ברע"ם לקיים סדרת פגישות עם עורכי דין ויועצים משפטיים כדי "להקדים רפואה למכה." במפלגה פועלים בשעות האחרונות לנסות ולמנוע כל ניסיון של הממשלה שעלול לפגוע בה כמפלגה ובמוסדות התנועה האיסלאמית.
במקביל, היו"ר מנסור עבאס פרסם הודעה חריפה שבה כתב: "נתניהו ממשיך לפגוע בדמוקרטיה הישראלית למען טובתו האישית. הוא פועל להפוך את רע״ם למפלגה לא-לגיטימית, ומנסה לפסול אותה מלרוץ בבחירות – רק כדי להבטיח את ניצחונו ולחסום את ממשלת השינוי."
עבאס הוסיף: "זה אותו נתניהו שבעבר בחן ואישר בעצמו כי רע"ם היא מפלגה לגיטימית ושניתן להקים איתה ממשלה. אנחנו נמשיך לפעול למען החברה הערבית וכלל אזרחי המדינה, ונמשיך לקדם אג'נדה של שותפות, דו-קיום וסובלנות בין שני העמים."
בשאר האופוזיציה כמעט לא נרשמו גינויים מלבד חה"כ רבאיי גלעד קרבינסקי-קריב (הדמוקרטים) שתקף: "הניסיון של נתניהו שקוף וברור. הובלת קמפיין דה-לגיטימציה נגד אזרחי ישראל הערבים במטרה למנוע את ההשתתפות שלהם בבחירות. כל מנהיגי האופוזיציה מחויבים להתייצב נגד הניסיון הזה ולא להעניק לנתניהו פעם נוספת את האפשרות לשרטט את גבולות הפוליטיקה הישראלית."
"נתניהו הוא השותף האסטרטגי של ציר האחים המוסלמים במזרח התיכון, ובמרכזם קטאר וחמאס, והוא זה שמימן את הזרוע הטרוריסטית שלהם ברצועת עזה," המשיך חה"כ קריב. "הוא אחרון הפוליטיקאים הישראלים שרשאי לדבר על תנועת האחים המוסלמים."
(מוחמד מג'אדלה)
https://www.mako.co.il/news-politics/2025_q4/Article-07ecfc403a4ba91026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
פסיקת ההלכה של הרב הרפורמי – רבאיי קרבינסקי-קריב, אינה מובנת. אם נתניהו לדבריו הוא: "השותף האסטרטגי של ציר האחים המוסלמים במזרח התיכון, ובמרכזם קטאר וחמאס," שהוא קרבינסקי-קריב רואה כאויבים, למה הוא נגד הוצאתם מכנסת ישראל? במחשבה שנייה זה ברור כי הרי לא חשוב מה נושא הדיון, פסיקת רבאיי קרבינסקי-קריב תהיה תמיד בלי קשר לנושא, אלא פוליטית בלבד. שישראל תיחרב ובלבד שנתניהו ייפגע.
ולגופו של עניין. המעשה הנואל של מילקובסקי-נתניהו לתת הכשר לתנועה האיסלמית החמאס האחים המוסלמים רע"ם להיות שותפה לממשלה, איפשרה בזמנו את קיום ממשלת בנט-לפיד-עבאס.
שלילת חוקיות התנועה המוסלמית-"האחים המוסלמים"-החמאס לכנסת צריכה להיעשות בזהירות. השלילה אינה צריכה להיות נגד ייצוג ערבים, אלא רק נגד ייצוג הערבים אנשי התנועה האיסלמית-"האחים המוסלמים" החמאס (ותומכיה היהודים). יש לתבוע ממפלגת רע"ם להתנער מכל קשר פוליטי עם האידיאולוגיה והמעשה שלהם עימם, ולהפסיק מיידית את כל מתן התרומות להם. והחשוב ביותר יש לדרוש מהם להתנער ממצע החמאס המפאר את מייסד התנועה חסן אל בנא האומר: "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה", [דברי] האימאם החלל הקדוש [במקור שהיד] חסן אלבנא, רחמי אללה עליו."
תנועת ההתנגדות האסלאמית היא אפוא חולייה אחת מהחוליות של מלחמת הקודש [ג'יהאד] בעימות עם הפלישה הציונית. [התנועה] קשורה בקשר אמיץ להופעת החלל הקדוש [שהיד] עז אלדין אלקסאם ואחיו לוחמי הג'יהאד [מג'אהדין] מ[קרב] אנשי האחים המוסלמים בשנת 1936. משם היא קשורה קשר הדוק לחולייה נוספת הכוללת מלחמת קודש [ג'יהאד] של הפלסטינים, וכן למאמצים ולמלחמת הקודש [ג'יהאד] של האחים המוסלמים במלחמת 1948 ולפעולות הג'יהאד של האחים המוסלמים בשנת 1968 ולאחריה.
למרות שהחוליות רחוקות זו מזו, ולמרות שהמכשולים שהערימו הנוהים אחר הציונות בפני לוחמי מלחמת הקודש [מג'אהדין] עצרו את המשך הג'יהאד, [חרף זאת] תנועת ההתנגדות האסלאמית נושאת עיניה להגשים את הבטחת אללה, ככל שיארך הדבר, שהרי השליח [מוחמד], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: 'הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו.' ([חדית'] אשר מופיע אצל אל-בח'ארי ומסלם.
סיסמתה של תנועת ההתנגדות האסלאמית. אללה הוא תכליתה [של התנועה], הנביא הוא דמות המופת שלה, הקוראן הוא החוקה שלה, מלחמת הקודש [ג'יהאד] הוא דרכה והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה.
https://he.wikisource.org/wiki/אמנת_חמאס
אם לא ישללו את האידיאולוגיה הזו, יש לשלול את זכותם להיבחר לכנסת ישראל (ובכלל בעולם כפי שטראמפ החל לעשות)

טראמפ הורה לבכירים בממשל לבחון אם יש להגדיר חלק מסניפי האחים המוסלמים כארגוני טרור
נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הורה לבכירים בממשל לבחון אם יש להגדיר חלק מסניפי האחים המוסלמים כארגוני טרור. בצו נשיאותי שעליו חתם, הוא הורה למשרד החוץ ולמשרד האוצר, בהתייעצות עם התובע הכללי ומנהלת המודיעין הלאומי, לבחון את הסוגייה.
בצו שעליו חתם טראמפ, הוא התייחס לסניפי הארגון במצרים, לבנון וירדן. הוא ציין בין היתר כי הסניף הלבנוני תקף באמצעות רקטות מטרות אזרחיות וצבאיות בישראל אחרי מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר ושבכיר בסניף המצרי עודד מתקפות על שותפותיה של ארה"ב במזרח התיכון ביום הטבח. עוד נכתב כי "דיווחים מצביעים על כך שמנהיגי האחים המוסלמים בירדן העניקו תמיכה חומרית לחמאס במשך זמן רב."
טראמפ הבהיר שמטרת הצו היא להתמודד עם איומי טרור. "האחים המוסלמים מערערים את היציבות ופועלים נגד האינטרסים של ארה"ב ונגד בעלות בריתה במזרח התיכון," אמר.
(בן סמואל, "טראמפ הורה לבכירים בממשל לבחון אם יש להגדיר חלק מסניפי האחים המוסלמים כארגוני טרור", "אל-ארצ'", 25.1.25).
https://www.haaretz.co.il/news/world/america/2025-11-25/ty-article/.premium/0000019a-b7c7-db55-a7bb-ffd7c1930000

אורי יוספזון-בן יוסף: חרם, חרם ועוד חרם
"העושה חרם בחרם יאבד"
פרופסור (במיל.) מאוניברסיטת חיפה, אורי יוספזון-בן יוסף, קורא לחרם על ישראל:
"מדינת ישראל חולה בסרטן. לסרטן הזה יש שם: הכיבוש. כמו כל מחלה ממארת, גם סרטן הכיבוש יכול להמית את החולה, תלוי איך מתמודדים איתו.
"הטיפול בסרטן הוא קשה וכואב, ובהיעדר יכולת פנימית להתמודד עם הכיבוש אין לנו על מי לסמוך אלא על שאר העולם ולחציו שיביאו לנו מזור. זה יוצר פרדוקס, כי דווקא ידידינו, שרוצים בטובתנו, עלולים לתרום לחורבננו. לכן, למשל, כאשר קנצלר גרמניה מכריז שאסור להחרים את ישראל בתחרות האירוויזיון וכשגרמניה מסירה את אמברגו הנשק הכוונה אולי טובה אבל התוצאה גרועה, כי בלי חרם בינלאומי, תרבותי, ספורטיבי, תיירותי ואולי גם כלכלי וביטחוני, אין סיכוי שישראל תסכים לסיים את הכיבוש. וכפי שבלי טיפול כימותרפי או הקרנות החולה ימות, כך בלי לחצים, דווקא מצד ידידותינו, סרטן הכיבוש ימית אותנו."
(אורי בן יוסף, במודפס "חרם ועד חרם ועוד חרם", בדיגיטלי: "הכיבוש הוא סרטן בגוף ישראל. רק חרם, חרם ועוד חרם יוכלו להציל אותה", "אל-ארצ'", 25.11.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-11-24/ty-article-opinion/.premium/0000019a-b542-d2a0-afdf-f56fef3e0000
אורי יוספזון-בר-יוסף הצטרף לחרם הערבי שהוקם עוד לפני הקמת המדינה ב-1946. "הכיבוש" כידוע לפי הערבים כולל כל שטח כבוש ע"י היהודים, כלומר את כל ישראל כולל חיפה מקום מגוריו. מכיוון שהוא מתפרנס מאוניברסיטת חיפה ובה בעת הוא קורא להחרימה, יש לאחוז בכלל "שקץ תשקצנו, ותעב תתעבנו, כי עושה חרם הוא," ו"האוחז בחרם, בחרם יאבד," כלומר על האוניברסיטה להחרימו ולהפסיק לשלם לו כסף. מידה כנגד מידה.

עטיתי ניקאב מתוך מחשבה עמוקה ואהבה לאל.
בשביל בר אילן זה לא מספיק טוב
עיתון "הארץ", העיתון הערבי בעברית, מביא בסימפטיה את תלונתה של חלא דיא אלדין עודה, סטודנטית מוסלמית-סונית הלומדת באוניברסיטת בר-אילן:
"אישה עם ניקאב (כיסוי פנים)," היא כותבת, "זה לא רק הסיפור האישי שלי, זהו דיון עקרוני על חופש דת ומצפון, שוויון והזכות לחינוך. במשך שמונה חודשים הייתי סטודנטית לתואר ראשון באופטומטריה באוניברסיטת בר אילן. לאחר חצי שנה, החלטתי להתחיל לעטות ניקאב. לא כצעד פתאומי, לא כמחאה או התרסה, אלא כהחלטה דתית מתוך מחשבה, תפילה ושכנוע פנימי. עטיתי את הניקאב, נכנסתי לשיעורים, ישבתי בכיתה חודשיים, ואף אדם לא אמר מילה. לא מרצה, לא סטודנטית, לא מאבטח.
"יום אחד ההנהלה נזכרה פתאום שהניקאב הוא בעייה. נאמרו לי דברים שלא אשכח. לא כי פגעו בי, אלא משום שחשפו איך הפחד מהשונה גובר לפעמים על המקצועיות: 'מי שרוצה ללמוד עם ניקאב, שתלך למצוא מסגרת אחרת.' לא נאמרה מילה על היכולות שלי ולא על ההישגים, רק ניקאב. באותו רגע הבנתי שהסיפור איננו אקדמי, ולא חינוכי או ניהולי. זה היה מבט שחושש מהזהות שלי.
"אני בחרתי בניקאב מתוך מחשבה עמוקה ואהבה לאל. זו לא מסורת משפחתית ולא הרגל. אני הראשונה במשפחתי שבחרה בו. הניקאב לא 'מוחק' אותי, הוא מחזק אותי. הוא מעניק לי תחושה של שלווה רוחנית. נשים שמדברות בשם זכויות האישה טוענות שזה דיכוי. אבל הטענות האלה חושפות סתירה פנימית: בשם חופש הבחירה הן מנסות לבטל את הבחירה שלי. בשם שחרור האישה הן מבקשות למנוע ממני את הזכות ללמוד, רק כי בחרתי אחרת מהן.
"הדבר היחיד שנעלם הוא הצדק. דווקא המוסדות שמדברים על פלורליזם ופתיחות סגרו את השער בפניי. אין לשום מוסד הזכות לדרוש מסטודנטית לוותר על דתה כדי ללמוד. אוניברסיטת בר אילן לא רשאית לשלול ממני גישה להשכלה באמצעות הצבת תנאים שמשמעותם ויתור על הדת והזהות שלי. מה גם, שיש דוגמאות ממוסדות אקדמיים אחרים בישראל שבהם לומדות נשים עוטות ניקאב. מבחינתי אפשר וצריך למצוא דרך להתנהל בצורה תקינה, אבל האוניברסיטה מסרבת לשקול זאת.
"אני לא כותבת את הדברים כדי להתלונן או לבקש רחמים. יצאתי חזקה יותר ומחוברת יותר לאמונתי. לכן פניתי לבית המשפט, עם מרכז עדאלה, בבקשה כי יורה לאוניברסיטה לאפשר לי להמשיך בלימודי. זה לא רק הסיפור האישי שלי, זהו דיון עקרוני על חופש דת ומצפון, שוויון והזכות לחינוך."
מאוניברסיטת בר אילן נמסר בתגובה: "האוניברסיטה מכבדת בחירה של כל אדם לקיים את דתו, אך קיימת חובת גילוי פנים בשיעורים ובאוניברסיטה מסיבות פדגוגיות וביטחוניות. הנושא הובהר לתלמידה עוד לפני קבלתה ללימודים."
(חלא דיא אלדין עודה, "עטיתי ניקאב מתוך מחשבה עמוקה ואהבה לאל. בשביל בר אילן זה לא מספיק טוב", "אל-ארצ'", 24.11.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-11-24/ty-article-opinion/.premium/0000019a-b656-db55-a7bb-ffd6ad070000
ייאמר ברורות זכותה של אישה מוסלמית לעטות ניקאב – כיסוי פנים (למרות ש-13 הנשים של מוחמד וכל פילגשיו, לא עטו ניקאב) שמכסה את פניה בביתה בלבד. כיסוי פנים בציבור אסור בתכלית האיסור. הן מטעמי ביטחון טרור, והן מטעמים לימודיים בחינות.
השלב הבא של חלא דיא אלדין הוא לטעון בשם הצדק החופש ואהבת אללה – אלוהים הערבי כי יש לאפשר לרצוח יהודים כדברי מוחמד.
אגב אלוהים הערבי – אללה, מעולם לא דרש מנשים לעטות ניקאב.
אם כדבריה יש מוסדות אקדמיים בהם מותר לאישה לעטות ניקאב ולכסות פנים, כאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב, יש לאסור זאת מיידית.

החלטת מועצת הביטחון של האו"ם בנוגע לעזה –
החלטה 2803, שאומצה ב-17 בנובמבר 2025
ההחלטה, שהתקבלה ע"י 13 מדינות שהצביעו בעד ההחלטה, 0 נגד, ורוסיה וסין נמנעו. מאשרת את "התוכנית המקיפה" (הידועה גם כתוכנית 20 הנקודות) של הנשיא דונלד טראמפ לסיום הסכסוך ברצועה.
מאשרת ומברכת על התוכנית המקיפה של הנשיא טראמפ לסיום הסכסוך ברצועת עזה.
דורשת מכל הצדדים לכבד באופן מלא את הפסקת האש שנקבעה בתוכנית.
מאשרת את הקמת כוח הייצוב הבינלאומי (ISF – International Stabilization Force) לתקופה ראשונית של 12 חודשים, כפי שמוצע על ידי מועצת השלום הזמנית (BoP).
מטילה על כוח ה-ISF, בין היתר, את המשימות הבאות:
הבטחת סדר ציבורי וביטחון באזורים שהתפנו. סיוע בפירוק קבוצות חמושות מנשקן.
תיאום עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים שאינם מזוהים עם קבוצות טרור, בהכשרה ופיקוח.
הבטחת מעבר בטוח של סיוע הומניטרי וסיוע בשיקום.
מקבלת בברכה את הקמת מועצת השלום (BoP) כרשות מעבר שתפקח על יישום ההחלטה, ובכלל זה ניהול מימון השיקום והפיקוח על רפורמות ברשות הפלסטינית.
מביעה את נכונותה לשקול אופק מדיני אמין להגדרה עצמית והקמת מדינה פלסטינית, עם התקדמות משמעותית ביישום תוכנית טראמפ והרפורמות ברשות הפלסטינית.

חלק א: פסקאות הקדמה (Preamble)
המועצה, בפתחה את דבריה ב"הכרה בעומק הסבל והמשבר ההומניטרי המתמשך ברצועת עזה", מצהירה:
מאשרת מחדש את הצורך בהשגת שלום בר-קיימא המבוסס על פתרון שתי המדינות.
מכירה בכך שהמשבר ברצועת עזה מהווה איום על השלום והביטחון האזורי.
מודעת לכך שתוכנית מקיפה וארוכת טווח לייצוב ושיקום עזה חיונית להשגת שלום.
מברכת על הצהרת טראמפ לשלום ושגשוג מתמשך, שהושגה בשארם א-שייח'.
מדגישה את הצורך בפירוק כל הקבוצות החמושות מנשקן בעזה, כדי להבטיח שהיא לא תשמש עוד בסיס לפעילות טרור או תוקפנות.

חלק ב: סעיפים מבצעיים (Operative Clauses)
מאשרת באופן רשמי את התוכנית המקיפה (תוכנית 20 הנקודות) שהוצגה על ידי נשיא ארצות הברית, דונלד ג'יי טראמפ, ומקבלת את הצעדים המפורטים בה.
דורשת מכל הצדדים לכבד באופן מלא את הפסקת האש שנקבעה בתוכנית ולפעול ליישומה המלא והמיידי.
מקימה בזאת את מועצת השלום (BoP) כגוף ממשל זמני (Transitional Administration) שיפעל לניהול ענייני הרצועה, פיקוח על כספי השיקום והכנת הקרקע להעברת הסמכויות לרשות פלסטינית רפורמית ומאוחדת.
מאשרת את הקמת כוח הייצוב הבינלאומי (ISF) לתקופה ראשונית של 12 חודשים, שיוסמך לפעול על פי הדין הבינלאומי בפיקוד מאוחד המקובל על מועצת השלום, תוך תיאום מלא עם ישראל ומצרים.
מגדירה את המשימות של כוח ה-ISF, שכוללות:
שמירה על הפסקת האש וביטחון הציבור.
פירוק ארגונים חמושים מנשקם ומניעת הברחות נשק.
סיוע בהגנה על גבולות הרצועה ועל מעבר בטוח של סחורות וסיוע.
אימון ופיקוח על כוחות המשטרה הפלסטיניים החדשים, שאינם מזוהים עם ארגוני טרור.
קוראת לכל המדינות החברות להעניק סיוע הומניטרי וכלכלי נרחב, באמצעות קרן השיקום הבינלאומית שתנוהל על ידי הבנק העולמי, ומדגישה את החשיבות של מניעת ניצול סיוע זה על ידי קבוצות חמושות.
מכירה בכך שלאחר יישום מוצלח של שלבי התוכנית, ובפרט השלמת הרפורמות הדרושות ברשות הפלסטינית, ייתכן שיווצרו תנאים לנתיב אמין להגדרה עצמית והקמת מדינה פלסטינית (a credible pathway to Palestinian self-determination and statehood).
מבקשת מהמזכ"ל לדווח למועצה על יישום החלטה זו בתוך 60 יום, ולאחר מכן במרווחי זמן קבועים.

מה ההבדל באנגלית בין state לבין statood
ההבדל בין State לבין Statehood באנגלית הוא הבדל בין ישׂוּת לבין מַצָּב או מעמד.
כמדינה State: זהו גוף פוליטי מאורגן שיושב על טריטוריה מוגדרת, יש לו ממשלה, ונהנה מריבונות (למשל: The United States, The State of Israel).
Statehood (מעמד מדינה / הוויית מדינה):
זוהי האיכות, התנאי או המעמד של להיות State (מדינה).
לדוגמה, כשמדברים על תהליך קבלת Statehood (מעמד מדינה) לאלסקה או להקמת מדינה חדשה (Achieving Statehood).
המושג Statehood מתייחס לרוב לקריטריונים הבינלאומיים שעל פיהם יישות נחשבת למדינה (אוכלוסייה קבועה, טריטוריה מוגדרת, ממשלה, יכולת לקיים יחסים עם מדינות אחרות - בהתאם לאמנת מונטווידאו).
היתרון בהחלטה שהיא מנתקת את יו"ש מעזה. ויש לדאוג שזה לא ישונה.

מה לעשות, ומה לא לעשות בעזה?
מכיוון שאין שום כוח בעולם שיכול לפרק את החמאס מנשקו. לא צבא ערבי או מוסלמי (כולל הפת"ח, ו"השהידים של אל-אקצה" של אש"פ ) וודאי שלא הצבא הצרפתי – החמאס יישאר בזמן הנראה לעין בעזה כיוון שגם צה"ל לא יקבל אישור מטראמפ להיכנס לעזה ולהשלים את מלאכת פירוק הנשק מהחמאס.
מאיתותים שבאים מארה"ב, נראה שטראמפ יסכים להישארות החמאס בעזה רק עם נשק קל. אשר על כן, על ישראל להישאר בקו הנוכחי ולא לזוז ממנו, ולתת לחמאס להתפרק מעצמו כמו מחבלי החמאס הנמצאים במנהרות ברפיח ויוצאים לאט לאט מהן בגלל המצור והרעב. אין להסכים לשיקום עזה לפני פירוק החמאס מנשקו.
על ישראל להתנגד בתכלית לתוכנית האמריקאית לבנות יישובים חדשים בשטח המוחזק על ידי ישראל בעזה, כי זה יהפוך את צה"ל לכוח השולט ישירות על אוכלוסייה, ומכך יעד קל לטרור. כל השטח המוחזק ע"י צה"ל חייב להישאר ללא אוכלוסייה עד חיסול החמאס.
נעמן כהן

עמנואל בן-עזר

ראינוע בפתח-תקווה

שלושה אירועים שהמקשר ביניהם
הוא אולם הראינוע

הקדמה
איני יודע מתי החלו להקרין סרטים במושבה. אני מעריך שזה היה בתחילת שנות העשרים. כמובן שזה היה ראינוע, כלומר סרטים אילמים בשחור-לבן, מדי פעם הופיעה מסגרת על המסך ובה הוסבר במילים כתובות מה אומרים – פחות או יותר – השחקנים. זה לא עזר הרבה כי רוב הצופים לא שלטו באנגלית, שזו היתה השפה של רוב הסרטים. בנוסף העמידו מתחת למסך, קרוב לבמה, פסנתר שהמנגן או המנגנת יתאימו מוסיקה למתרחש, לפי הבנתם. את אחת המנגנות הכרתי היטב, זו היתה המורה שלי לפסנתר, שרה אביבי. (הקריירה שלי כנגן פסנתר נגמרה מהר מאוד כשבאתי להורים ואמרתי שאני לא מוכן ללמוד אצל מורה שאינה יפה).
שם אולם הראינוע היה, כמובן ברוח התקופה, "הרצליה". הוא היה ברחוב פינסקר, כמאה מטר מצפון לנקודה בה החל החריש הראשון. האולם היה בחצרו של בית מגורים, אולי בעבר עמדה שם הרפת. לאולם היה גג עשוי מפח גלי, ובחורף המוסיקה העיקרית היתה הגשם.

קאובויים
על אחד האירועים הקשורים לראינוע "הרצליה" שמעתי מפי אבי [אלעזר]. בראינוע הוצג סרט "קאובויים" ב-30 מערכות, ובאחת מהן קושר הגיבור את האינדיאני הרע בידיו בחבל ארוך הקשור לאוכף הסוס וגורר אותו על פני האדמה. עד כאן קטע הסרט. למחרת, בעת החריש, התפתח ויכוח בין החבר'ה בשדה, האם האינדיאני יכול לשרוד או שהאינדיאני ימות. בחום הוויכוח הוחלט לנסות. אחד הפועלים התנדב להיות האינדיאני, ובן האיכר, לו שייך השדה, התנדב להיות הקאובוי.
כל התרגיל הופסק די מהר כי הבחור הנגרר קיבל כמה חבטות טובות. האירוע נוצל על ידי כמה מפעילי הסתדרות העובדים וקיבל פירסום רחב תחת הכותרת: "בני האיכרים גוררים את הפועלים כשהם קשורים בידיהם לסוסים."

חגיגת חג החנוכה
כשהייתי בכיתה ג' הכינו בבית הספר "גימנסיה אחד העם" תוכנית חגיגית לכבוד חנוכה, כמובן באולם הראינוע. בחלקי נפל להציג את שירו של ביאליק "השעון והעצל". תפרו לי פיג'מת פלנל חדשה, למדתי בעל פה את השיר, והבימוי היה כזה שאני שכבתי במיטה, המסך עלה ואני עשיתי כמה תנועות של התמתחות ופצחתי בדיקלום השיר:

"הו מה נעים והו מה טוב
לשכב ככה עד אין סוף.
לעצום עיניים ואף לחלום
חלומות נעימים כל היום..."

אני כותב את מילות השיר מהזיכרון ומקווה שאיני טועה. אחרי הכול עברו מאז כשבעים שנה.
כשהשיר מגיע לקטע:

"אך השעון יימח שמו
צילצל פתאום..."

אחת מבנות הכיתה, שעמדה בפינת הבמה תקועה בתוך קרטון מאורך דמוי אורלוגין, נתנה את הקטע, בקולה הצווחני:

"הו סריקוּ-טריקוּ-ריקוּ-רוּק
אביך כבר יצא לשוק..."

אותה נערה, רחל הג'ינג'ית, זכרה היטב את הפסוקים ששיננה, עד כדי כך שהרבה זמן לאחר מכן, בכיתה, המורה קראה לה לדקלם שיר מסוים שנלמד באותו שבוע.
רחל המסכנה, שנרדמה בעת השיעור, הזדקפה, ופצחה פיה:
"הו סריקו-טריקו-ריקו-רוק..."

הפליטים
ראינוע הרצליה זכור לי גם בנסיבות פחות עליזות. בתחילת שנות הארבעים, כאשר "ילדי טהרן" הובאו ארצה, קבוצה אחת הובאה לפתח-תקווה ושוכנה זמנית באולם קולנוע "הרצליה". "ילדי טהרן" היה הכינוי שנתנו לקבוצות ילדים פליטים שברחו בעת הכיבוש הנאצי מזרחה והגיעו לרוסיה האסיאתית. משם הם נאספו למחנה-מעבר בטהרן ולבסוף הובאו ארצה.
אנו, ילדי בית הספר, הובאנו עם זרי פרחים ביד לקבל את פני הבאים. כאשר החלו הילדים והילדות לרדת מהמכוניות, הם היו כל כך שונים – שממש הוכינו בתדהמה. ברור שלבושם היה שונה, פריטי הבגדים לא התאימו זה לזה, היה גם נדמה שישנן רק שתי מידות: קטן מדי וגדול מדי. אבל לא זה היה העיקר, שפת הגוף ומבטי העיניים היו שונים, משהו שלא ראינו עד אותו יום. באותו זמן הבנו שהם שונים, אבל רק הרבה זמן לאחר מכן, לאחר שממדי האסון שפקד את יהדות הגולה נגלו לנו, התחלתי להבין את פשר המראה של הילדים והילדות באפור, ראש קצת מורכן, עצב בעיניים, צועדים בסך לעבר האולם הריק של הראינוע.
עמנואל בן עזר

אהוד: המשוררת אסתר ראב, בתו של יהודה ראב בן עזר, היתה אחותם הגדולה של אלעזר, אביו של עמנואל, ושל אבי בנימין. המוסיקאית אליוט, שרון בן עזר, היא בתו של עמנואל, נינה של יהודה ראב.

אהוד בן עזר

יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר

שירים 1995-1955

יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר

יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר. בַּחֲלוֹם בָּנְתָה בֵּיתָהּ.
גִּמְגּוּם הָיוּ כְּתָלֶיהָ. לְחַבְּקָם רָצְתָה
אֲבָל לֵילוֹת כְּמוֹ יָמִים הָיוּ עֵרִים פְּחָדֶיהָ. כָּל מִלָּה
עָצְרָה כְּהַר אֶת הִרְהוּרֶיהָ. כָּל גָּבִישׁ שִׂכְלִי נִתְקַע
בְּפֶרַח נָשִׁיּוּת שֶׁלָּהּ. כָּל דְּיוֹקָן עַצְמִי שֶׁלָּהּ
סָטַר לָהּ זָר לָהּ עַל פָּנֶיהָ. בְּחֵיקָהּ צָמְחָה כְּנָכְרִיָּה.
מִדַּעְתָּהּ צָנְחָה וְנִשְׁאֲרָה נוֹפֶלֶת וְיוֹדַעַת.
אֶת שְׁבָרֶיהָ צָדָה בְּמִלִּים וּסְחַרְחֲרָה שָׁקְדָה עַל נִסּוּחֶיהָ
אַךְ רֵיק הָיָה לִבָּהּ מִבְּעָלֶיהָ. נוֹפֶלֶת וְיוֹדַעַת
הִיא חִכְּתָה, לֵילוֹת חִכְּתָה, דּוֹרוֹת חִכְּתָה –
לִמְצֹא קוֹרֵא לְתַעֲרוֹבֶת הַגְּזָעִים שֶׁלִּכְסְנוּ פָּנֶיהָ
לְפִעְנוּחַ כְּתַב הַחַרְטֻמִּים הַדַּק בּוֹ נִצְטַיְּרוּ יָגוֹן שֶׁלָּהּ
עִם שְׂפַת צְחוֹקֶיהָ. כִּי בְּעֵינָיו יָפְתָה.
יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר. גַּם צִפּוֹר
מָצְאָה בַּיִת וְהִיא לֹא קֵן לֹא אֶפְרוֹחַ.
בַּחֲלוֹם בָּנְתָה בֵּיתָהּ. גִּמְגּוּם הָיוּ כְּתָלֶיהָ.
לְחַבְּקָם רָצְתָה אֲבָל הַסִּיד בָּרַח מֵעַצְמוֹתֶיהָ.
יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר.
נוֹפֶלֶת וְיוֹדַעַת אֶת חַסְדוֹ.

פברואר 1973

ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי,

נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":

* למר אהוד בן עזר,

הרפורמה של משרד האוצר: לפתוח את השוק לייבוא חלב ניגר ומוצרי חלב, כדי להפחית את המחיר, ולגרום להיצע גדול עבור הצרכנים – זה חס וחלילה! יגרום לסגירת הרפתות!!!

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר – שהוא אדם ראוי והגון! צודק! בכך שמשרד האוצר קידם את הרפורמה הזאת ללא שיח עם משרד החקלאות וביטחון המזון.

כולי תקווה שיימצא פתרון לזה.

הן מול הרפתנים והן מול משרד החקלאות וביטחון המזון.

בכבוד רב,

צביקה שטרוסברג

רחוב ניסנבוים 16 בני-ברק 5158111.

נייד 6411309 - 050.

* הי אודי, ציטוט:

"עמנואל בן סבו: ואכן שוב מתברר כי במדינת ישראל ישנם אנשים אחרים, ימים אחרים ומעתה גם שופטים אחרים, אלה הראויים להטיל ספק בהכרעותיהם, לפגוע בכבודם, להטיל דופי בהחלטותיהם, להאשימם בפוליטיזציה, ביראת ההמון, בכניעה.

"השופטים האחרים, חושפים למעשה את הצביעות הנוראה של 'מגיני הדמוקרטיה', 'נטורי המבצר', הסיקריקים, הקנאים, נושאי דגל הדמוקרטיה לשווא, הפונדמנטליסטים וסוכני הכאוס, בל יהי חלקנו עימם."

אני רק שאלה.

האם הכותב הנכבד חושב שאי אפשר להעביר ביקורת על השופטים כאשר מישהו חושב שהם עשו טעות? אבל בניגוד לחברי הממשלה, אותם אנשים יקבלו את פסיקת השופטים. לא כמו סר המשפטים (בכוונה כתבתי בס') שעושה דין לעצמו. זה ההבדל.

בנדלה

אודי: על שאלתך יענה אולי הכותב, אבל חשבתי שכדאי לציין לקוראים הצעירים את תולדות שיתוף הפעולה רב השנים בינינו.

לפני כ-68 שנים, בשנת 1957, את, בנדלה, רות בן-דב, לימים קדרי, מסניף "הנוער העובד" בקריית חיים, חברת גרעין "שדמות" וממייסדי קיבוץ עין גדי, איירת את השבועון הראשון של הקיבוץ, "אפיק", שאני יסדתי וערכתי, והוא הופץ לחברים מדי יום שישי.

אם אינני טועה לעיתים השתתף באיור של הדף חברנו זאב [זבלאך] רוזנבאום.

הייתי רודף אחר מרכז המשק, חברנו בניס, הוא דן בניסוביץ-בניהו, שיכתוב את המדור "מהנעשה השבוע במשק", שהתברר כתיעוד רציני לתולדות קיבוץ עין גדי.

השבועון נוצר באמצעות דף שעוונית של גסטטנר, שעליו היתה מדפיסה במכונת-כתיבה חברת הגרעין שלנו דבוישה, דבורה סלפ, לימים גוטמאכר, את הקטעים שאספתי וערכתי, והיינו משכפלים את הדף במכונה הידנית של גסטטנר, שירשנו מהיאחזות הנח"ל.

בדרך דומה צייר אז אורי שולביץ את "הגדת עין גדי" שאני ערכתי והוא כתב ואייר את כולה על גבי שעווניות. רק שההדפסה כבר נעשתה בחנות הגדולה והמשוכללת של גסטטנר – "המפעיל", בתל-אביב.

המכתב העיתי שלי נוסד בין היתר לאחר שראיתי אצלך את העיתון המשפחתי שאת מוציאה לאור באינטרנט.

* אהוד היקר, תודה כפולה על פרסום הסיפור "החברה המזכירה" ועל פרסום ההזמנה להרצאה  ב-1.12.2025.

אודה לך אם  תסכים לפרסם את הסיפור "גומה". כמו שניים מהכותבים בחב"ע, גם אני נדהם מול התופעה שנקראת "הגאון" יובל נוח הררי. בזמנו התפלצתי מתופעה אחרת – אברום בורג, נצר לציונות דתית מפוארת. ואיך מסבירים שיהודי ניו-יורק הצביעו עבור אנטישמי?

שלך –

משה גרנות

* שלום לאהוד. רק שאלה.

היום בעודי מנמנם מול הטלוויזיה ומתעורר מדי פעם, ראיתי לפתע על המסך את שמו של ג'אד נאמן ואמרתי לעצמי "אוי גם הוא היה חבר גרעין שלנו!"

האם אני צודק או טועה ??

תודה וברכות.

עמי עתיר [רייכמן].

שלום עמי,

אכן ג'אד [יהודה נאמן] עבר איתנו את בסיס הטירונים של הנח"ל בבית דראס וכמוך הוא הלך ל"אחוזים". הוא לא היה חבר גרעין "שדמות" אלא הצטרף אלינו לפני הגיוס יחד עם [עוד שני חברים שלי] זאב קליין [לימים ד"ר זאב קינן] ובני אייכהורן, שהתגייסו לאותה מטרה. ארבעתנו היינו מפתח תקווה ורק אני הייתי מגרעין "שדמות" של "הנוער העובד". זאב נלקח מקריית ענבים [בתקופת השל"ת של הגרעין אחרי הטירונות] לעתודה לבית הספר לרפואה, ובני שוחרר בתחילת הטירונות מסיבה בריאותית, ורק ג'אד הלך ל"אחוזים", לקורס מ"כים של הנח"ל. אני מניח שחוויותיו מאותה תקופה עומדות ברקע סרטו "מסע אלונקות".

שלך

אהוד

תודה אהוד.

אז לא בדיוק טעיתי. אכן אני זוכר שלפני הגיוס הצטרפו אלינו כמה חבר'ה כדי שיצאו לאחוזים כאילו שהם חברי הגרעין.

ושוב תודה.

עמי עתיר

שועלה

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.

אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג

ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.



©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2184 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה עשרים למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
פרופ' יוסי גלרון ב-Ohio State University

פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא

את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021]

  "שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].  

פינת המציאות: חינם!

היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר

נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-16מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!
אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.
*
קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:
https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד

עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר

עד כה נשלחו קבצים חינם ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם

כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ PDFחינם

עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!

📑 בגיליון:

  • שירי אסתר ראב: מַקְהֵלַת הָאַשְׁכָּבָה
  • אהוד בן עזר: ההערות שלי
  • עמנואל בן סבו: 1. המאבדים עולמם מדעת
  • רון בריימן: היועמ"שית – מתנת פרידה
  • אשר מעוז: הרבנות הראשית – בין החוק להלכה
  • אורי הייטנר: צרור הערות 26.11.25
  • מוטי הרכבי: "מערכת שלטון החוק"
  • משה גרנות: גוּמְה
  • אהוד בן עזר: ספר הגעגועים- פרק אחד-עשר
  • מנחם רהט: הסיפורים שהם מספרים לעצמם
  • נעמן כהן: תיקון טעות
  • עמנואל בן-עזר: ראינוע בפתח-תקווה
  • אהוד בן עזר: יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר
  • ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי,: נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
  • שאר הגליון
🏠 📑 A− A A+